ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחל פולישוק נגד פאר מידן שמואל ואח' :


בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 014211/01

לפני:

כבוד השופטת יעל ייטב

23/02/2010

בעניין:

רחל פולישוק

ע"י ב"כ עוה"ד ע' אגרון

התובעת

נ ג ד

1. פאר מידן שמואל

2. המגן חברה לביטוח

ע"י ב"כ עוה"ד ל' יוספי

הנתבעים

פסק דין

מבוא

1. התובעת, ילידת 2.2.84, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 17.5.01.

2. הנתבעת הינה מבטחת הרכב, והיא אינה חולקת על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, לפיכך השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובעת.

הנכות הרפואית

3. פרופ' א' ליברגל מונה על ידי בית המשפט לשם בחינת מצבה הרפואי של התובעת, כמומחה בתחום האורטופדי.

4. בחוות דעתו מיום 20.7.04 , פירט המומחה שעל פי תיאורה של התובעת אירעה תאונת הדרכים שעה שרכבה על אופנוע, מאחורי הנהג, והאופנוע התנגש ברכב אחר. התובעת, אשר נחבלה בכל חלקי גופה, פונתה לבית החולים איכילוב, שם אובחן שבר /תזוזה בעצם הזנב, שבר בכף רגל ימין, אשר אובחן באיחור, וחבלה ברצועות הקרסול כן ציין שהתובעת התלוננה גם על כאב בכתף שמאל.

5. בפירוט ממצאי הבדיקה, ציין המומחה שמצא שעמידתה של התובעת זקופה, הליכתה תקינה, כולל על אצבעות ועקבים "(מעט מתקשה על עקב ימין"). באשר לקרסוליים ציין- "סימן מגרה גבולי מימין עם רגישות בקדמת המפרק".

6. בסעיף הדיון בחוות דעתו כתב המומחה שהתובעת "נחבלה במקומות רבים בשלד בתאונה הנדונה. בבדיקתה לא מצאתי נכות למעט רגישות קלה בקדמת הקרסול הימנית. על כן ניתן לקבוע כי לא נגרמה נכות לצמיתות בגין אותה תאונה...". יחד עם זאת קבע המומחה נכויות זמניות בשיעורים שונים שבין 100% ל- 10%, עד 31.5.02.

7. התובעת חלקה על חוות דעתו ושל המומחה וזימנה אותו לחקירה. במהלך חקירתו ביום 13.12.06, אשר התקיימה בפני כב' השופט ר' יעקובי, אשר דן באותה עת בתיק, עמד המומחה על חוות דעתו.

8. בסיום חקירתו השיב המומחה לשאלת בא כוחה של התובעת, שלא יתנגד לערוך בדיקה חוזרת לתובעת. בעקבות זאת ערכה התובעת בדיקות הדמיה חדשות, מיפוי עצמות ובדיקת STRESS.

9. ביום 1.8.07 ניתנה חוות דעתו השנייה של המומחה. בחוות דעתו ציין המומחה "בהתחשב בעקביות התלונות, ובעיקר נוכח התרשמותי הרבה מאמינותה אני סבור כי בניגוד למה שכתבתי ואמרתי בעדותי ייתכן בסבירות של מעל 50% כי אכן קיימת השפעה מסויימת על כושר הפעולה הכללי ("נקעים חוזרים") שנגרמה בתאונה, ויש לקבוע נכות לצמיתות בשיעור של 5% לפי סעיף 35(1) בין א' לב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי".

10. לבקשת הנתבעת נחקר המומחה בפני ביום 28.6.09. במהלך חקירתו נשאל, בין היתר, האם די בתלונות סובייקטיביות כדי לקבוע נכות. לשאלה זו השיב- "אני עומד מאחורי מה שאמרתי יש כמה דברים כלליים כשאתה מדבר על תלונות סובייקטיביות או ממצאים מהסוג הזה, זה ספקטור מאוד רחב איזה סוג תלונות, כמה זמן, באיזה הקשר הן ניתנות, אנו לא מדברים במשוואה הרטמטית (צ"ל אריתמטית"). הרי מה שקרה בתיק, זה שנתתי משקל שונה למה שנתתי בהתחלה ואחר כך שיניתי את דעתי." המומחה נשאל האם לא היה מצפה לראות עדות לתלונות במשך השנים שחלפו, והשיב שהיה מצפה לרישומים כאלו. כן נשאל האם אין מקום לשייך חלק מהנכות שקבע לתאונה נוספת, מאוחרת יותר, אשר אירעה לתובעת בצבא.

11. המומחה חזר והשיב שהדבר הבסיסי הינו שאלת האמינות. כן השיב שבעקבות הבדיקה השנייה התרשם שנותרה לתובעת בעיה תפקודית ברגל שנפגעה, שאותה היא מייחסת לתאונה הראשונה. לדבריו- "אם אכן גם על פי הרושם של בית המשפט והחומרים האחרים שנמצאים בתיק אכן מדובר בתובעת אמינה, אני חושב שאפשר לקבל את גרסתה שמאז התאונה היא סובלת מאיזה שהיא מגבלה קלה היא מתפקדת עם זה. הסעיף הוא סעיף כללי שנתתי מחצית מהנכות שאפשר לקבוע על פיו. הפרופיל שלה הורד לפרופיל שאפשר לשרת בצבא...יכול להיות שגרמתי לה עוול... התרשמתי ממנה שהיא אמינה ולא מרבה להתלונן ובוודאי לא מרבה בפניות אם זה במסגרת צבאית לקבל גימ"לים או פונה לרופאים שאמרו לה שכדאי לה ללכת לרופאים...".

12. אשר לתפקודיות, השיב המומחה שלדעתו התובעת אינה מוגבלת בפעילות היומיום, ואולם בפעילות שדורשת יציבות, וכן בספורט, יתכן שישנה מגבלה. כן השיב שאין הגבלה לבצע עבודה משרדית, לשבת, לעמוד או ללכת הליכה רגילה.

13. המומחה נשאל האם מדובר במקרה גבולי, והשיב בחיוב. כן השיב שגם אילו היה מקום לייחס חלק מהנכות לאירוע השני, נגרם לדעתו האירוע השני רק בשל רגישות הקרסול בעקבות האירוע הראשון, אז הפך המקום לפגיע, ועל כן יש לייחס את מלוא הפגיעה לאירוע הראשון.

14. הנתבעת חלקה על חוות דעתו השנייה של המומחה. לטעמה אין כל בסיס בתיעוד המצוי בפני המומחה לכך שהתובעת סובלת מנקעים חוזרים. כן טענה שהנכות נקבעה רק על יסוד התלונות הסובייקטיביות של התובעת, ולפיכך אין לאמצה. נטען שהתלונות אינן מהימנות, אין להן כל אסמכתה ראייתית בתיעוד הרפואי, ולכל היותר יש לייחס את השינוי בחוות דעתו של המומחה לאירוע נוסף שאירע לתובעת במהלך שירותה הצבאי.

15. התובעת העידה בפני ביום 25.5.09. במהלך עדותה בפני העידה התובעת על כך שלאחר התאונה סבלה באופן קבוע מנקעים בקרסול. על פי עדותה, היא למדה להתמודד עם הנקעים באמצעות משככי כאבים, קומפרסים, ולעיתים אף מספר ימי חופשה. כן העידה שלעיתים היא סובלת גם מכאבים ברגל שמאל, כיון שבעמידה ממושכת רוב משקלה נוטה לרגל שמאל.

16. התובעת העידה שביום גיוסה הועמד הפרופיל שנקבע לה על 64. למרות הפרופיל האמור וקשייה, היא לא ביקשה במהלך הטירונות פטורים, אלא השתדלה ליטול חלק בריצות, ופרשה מהן באמצע. כן העידה שהיא השתדלה עד מאוד להתגבר על קשייה. כמו כן העידה על כך שסיימה קורס קצינים במסלול כ"מ.

17. במהלך עדותה של התובעת, ניתן היה להתרשם בנקל ממידת אמינותה הגבוהה במיוחד. התרשמותי הייתה שהתובעת מתאמצת עד מאוד להתגבר על מכאוביה ונכותה, ולא להעצימם. למרות קיומם של הליכים משפטיים ממושכים, לא פנתה התובעת לרופאים לשם "יצירת" תיעוד רפואי או אסמכתאות, עובדה שתרמה דווקא לאמינותה של התובעת.

18. גם אופן תפקודה של התובעת במהלך שירותה הצבאי, תורם להתרשמות מאמינותה. אף שנקבע לתובעת פרופיל 64, היא עברה קורס קצינים בבה"ד 1 המיועד לבעלי כושר מוגבל, דבר המעיד ראשית על כך שבצה"ל הכירו במגבלותיה, ושנית, על מוטיבציה רבה, ניסיון להתגבר על מגבלות רפואיות וכאבים הכרוכים בהם.

19. שינוי בחוות דעתו של מומחה רפואי אינו עניין שכיח. יחד עם זאת, המומחה הסביר באופן מקיף את השינוי שחל בהתייחסותו למצבה הרפואי של התובעת.

20. מעיון בחוות דעתו וכן בחקירותיו, ניתן להתרשם שבתחילה הוא פירש את מיעוט תלונותיה של התובעת כהעדר אינדיקציה לנכות והמעיט בפרשנות ממצאיו בבדיקה, אף שכבר בחוות הדעת הראשונה תוארו ממצאי בדיקה קלינית המעידים על הגבלה מסוימת. המומחה הסביר כאמור שיתכן שעשה לתובעת עוול בחוות דעתו הראשונה, וכן שלאור אמינותה, ייחס לתלונותיה, שהועלו לאורך זמן, משקל אחר, ומצא שעל יסוד ממצאיו יש להעניק לה נכות מנמלית, באמצעות השימוש בסעיף הסל.

21. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, מצאתי שיש לקבל את הסבריו של המומחה באשר לשינוי בחוות דעתו, וכי יש לאמץ את קביעתו לפיה זכאית התובעת לנכות צמיתה בשיעור של 5%.

הנזקים
נזק לא ממוני

22. בשים לב לנכותה של התובעת, לטיפולים הפיזיותראפיים להזדקקותה לקביים ולגבס קל במשך תקופה של כ- 3 חודשים לאחר התאונה, וכן לכך שנאלצה להפסיק את עיסוקה בספורט, אני פוסקת לתובעת בגין ראש נזק זה סכום של 12,000₪.

הגריעה מכושר ההשתכרות והפסדי הפנסיה

23. התובעת שוחררה משירות צבאי לאחר שירות של כ- 3 שנים בקבע, בינואר 2008. כיום היא סטודנטית למשפטים ולכלכלה.

24. לטענת בא כוחה של התובעת, יש לקבוע את כפל השכר הממוצע במשק כבסיס השכר, בהתאם לשכר הצפוי לה לאחר השלמת הכשרתה המקצועית.

25. לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים בנושא זה, ואת העובדה שלא הובאו בפני ראיות באשר לשכר הצפוי לתובעת, מצאתי שאין לסטות מהשכר הממוצע במשק כבסיס השכר, כמקובל בהלכה הפסוקה בקביעת שכרם של קטינים או צעירים בתחילת דרכם, החסרים היסטוריה תעסוקתית (ראו לעניין זה ע"א 10064/02 מגדל נ' רים אבו חנא, פ"ד ס (3) 13 ; ע"א 9980/06 אטינגר נ' עיריית ירושלים, מיום 26.1.09;).

26. בית המשפט העליון ראה לנכון לחרוג מבסיס שכר זה רק במקרים חריגים או מיוחדים, כגון במקרה שבו ברור היה שעובר לתאונה עלה שכרו של הנפגע על השכר הממוצע במשק (ראו לעניין זה למשל ע"א 4772/02 סהר נ' גיל ציבוטארו, מיום 25.11.09). נסיבות מעין אלו לא הוכחו בענייננו.

27. אשר על כן אני קובעת שבסיס השכר של התובעת הינו בגובה השכר הממוצע במשק, היינו במעוגל 7,750 ₪.

28. באשר לשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, בשים לב לטיבה של הנכות ולהלכות בתי המשפט (ראו למשל בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 7), יש לקבוע ששיעור הגריעה מכושר השתכרותו של התובעת זהה לשיעור הנכות הרפואית, היינו, 5%.

29. בהתאם לשיקולים אלו, יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין הגריעה מכושר ההשתכרות והפסד הפנסיה כאחד, בסכום המקביל במעוגל לסכום המתקבל על פי תחשיב אקטוארי מלא, מסיום לימודיה, עד גיל 67, בהיוון כפול, סכום של 105,000 ₪.

עזרת הזולת

30. בשים לב לטיבה והיקפה של הנכות, ובשים לב למרכיב הריבית וההצמדה, אני פוסקת לתובעת בראש נזק זה, בגין העבר, סכום גלובאלי של 4,000 ₪.

הוצאות שונות

31. כיון שניתן להניח שהיו לתובעת הוצאות כלשהן לאחר הפציעה, אשר אינן כלולות בסל הבריאות, ובשים לב לריבית והצמדה, מצאתי שיש לפסוק סכום גלובלי של 4,000 ₪.

סיכום

32. אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעת בסכומים המפורטים להלן-

נזק לא ממוני – 12,000 ₪;

גריעה מכושר השתכרות – 105,000 ₪;

הוצאות בעבר - 4,000 ₪;

עזרת הזולת בעבר - 4,000 ₪;

סה"כ – 125,000 ₪.

33. לסכום המתקבל יש להוסיף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בצירוף מס ערך מוסף. הנתבעת תשיב לתובעת את שכר טרחתו של המומחה, וכן אגרה ששילמה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מהמועד שבו שולמו.

34. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, וככל שלא ישולמו במועד האמור ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין עד יום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק-הדין.

ניתן היום ט' באדר, תש"ע (23 בפברואר 2010) בהיעדר הצדדים.

יעל ייטב, שופטת



מעורבים
תובע: רחל פולישוק
נתבע: פאר מידן שמואל
שופט :
עורכי דין: