ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קוזין נגד משהב"ט :

1

בתי המשפט

ועדת ערעורים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה

(תגמולים ושיקום), תש"י - 1950

בבית משפט השלום בראשון לציון

וע 000323/03

בפני:

כב' השופטת שלומית יעקובוביץ, אב"ד

דר' קנובל, חבר

עו"ד שגיב, חבר

22/09/2008

בעניין:

קוזין כרמלה

ע"י ב"כ

עו"ד י. גליק

המערערת

נ ג ד

קצין התגמולים

ע"י ב"כ

עו"ד נ. קפשוק

המשיב

החלטה

עסקינן בערעור על החלטת המשיב מיום 7.7.03 לפיה נדחתה תביעתה של המערערת, אלמנתו של דר' יאן קוזין ז"ל (להלן: "המנוח"), להכרה על פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י - 1950 (להלן: "החוק") מחמת העדר קשר בין נסיבות הפטירה ובין תנאי השירות בצה"ל - שירות מילואים.

העובדות הצריכות להכרעה

1. המנוח יליד שנת 1955, רופא שיניים במקצועו, שרת במילואים במרפאת השיניים בחר"פ בצריפין (להלן: "המרפאה") אחת לשבועיים במשמרת אחר הצהריים, בין השעות 20:00 – 14:00 .

2. ביום 27.10.02 התייצב המנוח במרפאה בשעה היעודה ועד סמוך לשעה 16:00 טיפל במספר מטופלים יחד עם הסייעת, הגב' ויקטוריה דובקין (ראה עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת יום 15.5.06).

3. בסמוך לשעה 16:00, משחל עיכוב בהגעתו של אחד המטופלים, יצא המנוח להפסקה מחוץ למבנה המרפאה.

על פי "סיכום וח"ק" מיום 29.1.03 (מסמך 70 בתיק משפחות) יצא המנוח כדי לשוחח בטלפון ומעדותה של הגב' ויקטוריה דבורקין בפנינו עולה כי ביקש לקנות לעצמו אוכל בסופרמרקט הקרוב (ראה עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת יום 15.5.06).

יצוין ויודגש כי על פי עדות האלמנה שנמסרה ביום 26.12.02 שוחח עמה המנוח בטלפון בסביבות השעה 16:00, "שיחת חולין" כהגדרתה, שיחה שנתאפשרה כיוון שאחד המטופלים בושש לבוא (ראה מסמכים 76-75 בתיק משפחות).

4. קצינת הקישור, הגב' אורה ביטון, אשר עברה בסמוך למרפאה ראתה את המנוח עומד לבדו ליד רכב, כשמכסה המטען פתוח.

מספר דקות לאחר מכן, בעת שעמדה בסמוך עם חברתה הסבה האחרונה תשומת לבה להתקהלות ליד הרכב וכשהגיעה למקום ראתה את המנוח מוטל על הקרקע (ראה עמ' 35-34 לפרוטוקול).

5. למקום הוזעק צוות רפואי, אך מאמצי ההחייאה לא צלחו ומותו של המנוח נקבע במקום (ראה מסמך 70 בתיק משפחות).

6. גופת המנוח הועברה לנתיחה ועל יסוד ממצאיה נקבע כי מותו "נגרם מכשלון פתאומי של הלב על רקע טרשת קשה בעורקים הכליליים (של הלב) עם אוטם ישן בשריר הלב" (מסמך 20 בתיק משפחות).

7. ביום 5.11.02 הגישה המערערת בשמה ובשם ילדיה "פניה להכרת זכויות בני משפחה" לפי החוק, במסגרתה ביקשה לקבוע כי מותו של המנוח נגרם "תוך ועקב" שירות המילואים (להלן: "התביעה") (מסמך 2 בתיק משפחות).

8. תביעת המערערת נדחתה כעולה מהחלטת המשיב מיום 7.7.03 (מסמך 52 בתיק משפחות) ומכאן ההליך שבפנינו.

נטל ההוכחה

אין חולק כי בנסיבות מקרה זה שבפנינו חלה החזקה הקבועה בהוראת סעיף 2ב. לחוק-

"לענין חוק זה, חייל שמת כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה, שאירעו בתקופת שירותו, רואים אותו כמי שמת עקב שירותו זולת אם הוכח היפוכו של דבר"

חזקה זו מטילה על כתפי קצין התגמולים - המשיב את הנטל לסותרה, נטל עליו עמד בית המשפט העליון במספר הזדמנויות-

"... גם כאשר נטל ההוכחה מוטל על קצין התגמולים, במקרה של מות החייל, על פי סעיף 2ב' לחוק, הרי אין המדובר בעול כבד מנשוא.

הבעתי את עמדתי בסוגה זו בפסק דיננו בע"א 192/85קצין התגמולים נ' הכט, פ"ד מד(3) 646, בעמ' 658-659, לאמור:

"כשלעצמי לא הייתי קובע סטנדרטים חמורים במיוחד ביחס לחובת ההוכחה האמורה, ובוודאי לא ביחס לנטל הראשוני, שדי בהרמתו כדי להעביר את נטל הראיה אל הצד השני. זאת בהתחשב, בין היתר, בקושי הרב בו נתקל המערער בנסותו לשכנע את בית המשפט בקיומה של עובדה שלילית, היינו באי קיומו של הקשר הסיבתי האמור...

הייתי מסתפק לעניין זה בראיות, המוכיחות, מצד אחד, שלא היה בשירותו הצבאי של החייל דבר המצביע לכאורה על סיכון להתהוות המחלה ממנה נפטר המנוח, בצירוף ראיות, המצביעות מצד שני, לפחות על אפשרות סבירה מאוד שהמחלה אכן נגרמה על-ידי אירוע או סיבה אשר אינם קשורים בשירות...

... על סמך ראיות כאלה, ובהתחשב בניסיון החיים ובכללי השכל הישר, רשאי בית המשפט לקבוע, כי ניתן להניח במידת הוודאות המספקת במשפט אזרחי, שמחלתו של החייל המנוח אכן לא היתה קשורה בשירותו הצבאי".

אין משמעותו של סעיף 2ב' לחוק, כפי שמנסה בא-כח המערערים לטעון, כי על קצין התגמולים להוכיח באופן פוזיטיבי כי גורם אחר, שאינו קשור בשירות הצבאי, הוא הוא הגורם למחלה. גם לעניין זה התייחסו דבריי בפסק-הדין בעניין הכט הנ"ל, בצייני:

"...שותף אני לדעה, כי אין על קצין התגמולים להוכיח באופן פוזיטיבי, כי מחלת החייל המנוח נגרמה על-ידי גורם חוץ-צבאי מסוים. מקובל עלי, שגם ראיות נסיבתיות, החלטיות פחות, עשויות להספיק להרמת נטל ההוכחה שהוטל בחוק על קצין התגמולים" (שם בעמ' 654)"

(ע"א 5555/92 נדיה בסון נ' קצין התגמולים, לא פורסם) (ההדגשה שלי - ש.י.)

"כדי לסתור את החזקה לפי סעיף 2ב' הנ"ל אין צורך בהבאת מערכת ראיות השוללת לחלוטין כל קשר, ויהיה הוא זוטר ומשני, אל השירות הצבא"

(ע"א 1008/91 קצין התגמולים נ' עזבון המנוח זמיר בן ציון ז"ל, פ"ד מד(3) 431)

"אוסיף כי גם אינה מקובלת עלינו סברה לפיה, כל מקום בו מדע הרפואה לא גילה קשר סיבתי בין גורם פלוני לבין מחלה פלמונית, יש עדיין יסוד להנחה כי קיים קשר סיבתי כאמור. מסקנה כאמור עלולה הייתה להביא לכך כי כל הבלתי ידוע בתחום הרפואה - והוא לצערנו אינו מועט - הופך לעולם לגורם שאינו ניתן לסתירה או להפרכה. בית המשפט יכול להסיק מסקנותיו, על-פי מגבלותיו האנושיות, רק לפי מיטב הידיעה הרפואית בכל זמן נתון וכך גם יש ליישם את ההנחה העולה מן האמור בסעיף 2ב' לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950, ככל שהדבר מתייחס להוכחת 'הפוכו של דבר' כאמור בסיפא לאותה הוראת חוק".

(ע"א 182/86 קצין התגמולים נגד מרים אלון, פ"ד מב(2) 821) (ההדגשה שלי - ש.י.)

"לדעתי, גם הוכחה על דרך השלילה או האלימינאציה עשויה במקרים מסוימים להיות מספקת - ובלבד שהראיות אשר הובאו יש בהן כדי לסגור את מעגל האפשרויות הסבירות המוכרות ברפואה ולשכנע, כי שום גורם מגורמי השירות, הישירים או הנסיבתיים, לא יכלו להיות גורם המחלה.

החזקה, אותה קבע המחוקק בסעיף 2ב לחוק, ניתנת לסתירה על-ידי הוכחת "היפוכו של דבר"; ולדעתי אין נפקא מינה, אם מוכח הדבר בדרך של הוכחה חיובית והצבעה על גורם ספציפי ודאי אחר שגרם למחלה, או אם הוא מוכח על דרך השלילה, כי המחלה המסוימת, שמקורה עדיין לא ידוע, לא נגרמה ולא יכלה להיגרם ולא הוחמרה משום גורם או נסיבות הקשורות בשירות..."

(עא 827/82 קצין התגמולים רחל ומסעוד לוי, פ"ד לח(3) 830) (ההדגשה שלי - ש.י.)

העולה מן המקובץ הוא כי קצין התגמולים אינו נדרש להוכיח באופן פוזיטיבי כי הפטירה ארעה בשל "גורם חוץ-צבאי מסוים" ודי לו אם יוכיח כי "תנאי השירות" לא יכלו להיות גורם לפטירה.

הפן הרפואיחוות דעת המומחים

1. המערערת סמכה ערעורה על חוות דעת רפואית מיום 1.3.05, ערוכה על ידי פרופ' ליאור, מומחה למחלות לב (מע/5), בה קבע כי סיבת המוות היא "הפרעת קצב מסוג פרפור חדרים שגרמה לכשל פתאומי ובלתי הפיך של שריר הלב" ו"כי אי אפשר לדעת ואי אפשר לקבוע מה היה הגורם המיידי או ה- Trigger להפרעת הקצב שהביאה למותו הפתאומי של המנוח דווקא בזמן ובעיתוי שהתרחשו" ועל כן "לא ניתן לשלול החזקה בדבר קשר בין מות המנוח ושירותו הצבאי".

עוד ובנוסף ציין המומחה בחוות דעתו כי המנוח סבל מטרשת עורקים, אוטם ישן בשריר הלב ומסוכרת ה"מהווים גרומי סיכון" ואשר "לא התפתחו סמוך לאירוע".

1.1 המומחה נחקר ובעדותו שב ואישר כי האפשרות הסבירה ביותר היא כי המנוח נפטר עקב פרפור חדרים, הפרעת קצב שהיא קטלנית, זאת על רקע מחלה טרשתית משמעותית בעורקים הכליליים של הלב ואוטמים ישנים (עמ' 53 לפרוטוקול) וכי לשיטתו לא ניתן להצביע על הגורם המיידי לכך-

"... כמו בחלק מהמקרים של מוות פתאומי ... בחלק משמעותי מהמקרים לא ניתן להצביע ולהגיד שהיה מה שאנחנו מכנים טריגר, איזה שהיא התרגשות, מאמץ, איזה תרופה לא נכונה שהוא קיבל, או כל סיטואציה אחרת שמוכרת כטריגר להפרעות קצב. במקרה הזה ... לא היה איזה שהוא אירוע חריג..."

(עמ' 53 לפרוטוקול)

1.2 המומחה נדרש לנסות ולקשור את הפטירה לגורם כלשהו, בין גורם חיצוני ובין שמצוי באדם עצמו והבהיר כי להבנתו לא ניתן לקבוע "למה זה קרה לו באותה סיטואציה"-

"המנוח... הוא נמצא לכל הדעות באוכלוסיה שנמצאת בסיכון למוות פתאומי. הייתה לו טרשת בעורקים כליליים והייתה לו היסטוריה של אוטמים זאת אומרת לפחות בנתיחה נמצאו שהיו לו אוטמים ישנים שזה גורם סיכום (צ"ל:"סיכון" - ש.י.) להפרעות, להפרעות קצב. למה הוא עשה את האירוע הזה ביום שהוא היה במילואים ולא יומיים לפני כן ... למה זה קרה לו באותה סיטואציה אני לא יודע. אני לא חושב שמישהו יכול לדעת ... בחלק גדול מהמקרים אנחנו לא מצליחים להצביע על איזה שהוא אירוע שגרם לזה"

(עמ' 54 לפרוטוקול)

2. המשיב סמך עמדתו על שתי חוות דעת רפואיות שערך פרופ' שפירא, מומחה למחלות לב - הראשונה מיום 24.4.03 (מש/3 – מסמך 47 בתיק משפחות) והשניה מיום 11.4.05 (מש/4).

2.1 בחוות הדעת קבע המומחה כי בעניינו של המנוח המדובר ב"מוות פתאומי אצל גבר עם מחלת לב כלילית מפושטת וקשה", אשר "אירע בעת עיסוקו במקצועו במסגרת מוכרת וללא כל אירוע חריג או אחר, נפשי ו/או גופני, בסמיכות זמנים למותו" ומכאן מסקנתו כי לא קיים כל קשר בין הפטירה הפתאומית ובין שירות המילואים.

2.2 המומחה נחקר ארוכות ובעדותו עמד על קביעתו כי לא מצא בשירות של המנוח כל אירוע חריג גופני או נפשי שיכול היה להיות גורם או זרז למותו הפתאומי -

"צריך שיהיה בשירות משהו שונה משגרת חיו של המנוח על מנת שאני אנסה לקשור את זה למותו" (עמ' 38 לפרוטוקול)

"יש לי פה במקרה הזה הנתיחה שלאחר המוות ומה שאני רואה שהמוות כתוצאה מכישלון של הלב. זה מוות פתאומי בעצם ולא היה פה תהליך דלקתי ... לא היה פה איזה הרעלה של חומר שהוא עבד איתו. לא היה בזמן העבודה שום שינוי משגרת עבודתו לאורך שנים לא במקצוע ולא במילואים. ... לא היה שום סכסוך, הכול התנהל שגרתי לגמרי ואז אני אומר אין קשר ליום הזה כי המוות יכול היה להיות במרפאה הפרטית שלו או במכולת או בבית"

(עמ' 47 לפרוטוקול)

"... תמיד מוות קורה באיזה יום נתון ואני הבאתי סיבות למוות פתאומי ואנחנו לא יודעים למה זה קורה. מנסים למצוא סיבות או גורמים או דבר שיסייע להתרחשות המוות אבל לא תמיד אנחנו מוצאים"

(עמ' 43 לפרוטוקול)

2.3 המומחה נדרש להתייחס לפרק הזמן שחלף מעת שהמנוח "נצפה ניגש לרכב, פותח את מכסה המנוע ולאחר מכן היתה התקהלות סביבו כשהוא שרוע על משטח החניה סמוך לרכבו", והבהיר כי לא מצא דווקא בו חשיבות ייתרה -

"ש: ... האם אתה מסכים איתי שהקטע הקריטי, החשוב בכל מה שקשור לאותה התמוטטות של המנוח מצוי בסעיף ד' לשרשרת האירועים?

ת: לא. אם זה היה אירוע שאין בו נתיחה שלאחר המוות הייתי אומר או. קי. ... אבל פה יש לי נתיחה שלאחר המוות. מבחינה גופנית יש לי את התשובה שם וסעיף ד' הוא סעיף כללי, כלומר הוא לא מסביר, אני לא יודע מה היה בבוקר, מה היה יום לפני..."

(עמ' 39 לפרוטוקול)

"ש: ... אני שאול אותך האם נכון שעל מנת לנסות ולברר, אני אחדד את זה, האם יכול וקיים קשר כלשהו בין המוות לבין השירות, הנקודה הקריטית או הנקודה העיקרית בכל ו' סעיפים האלה, יכולה להיות נעוצה דווקא באותו סעיף ד'.

ת: אז התשובה לשאלתך היא לא. הסעיפים שהם רלוונטים זה מ- א' עד ד' (השתלשלות האירועים עד להתמוטטות המנוח - ש.י.). לכל אחד יש לו את החשיבות העניינית שלו"

(עמ' 41-40 לפרוטוקול)

הגם שאישר כי מן הבחינה העקרונית אם אומנם התרחש באותו שלב בו עמד המנוח ליד הרכב "אירוע חריג" יכול ולאירוע זה היתה השפעה על המוות (ראה עמ' 44 לפרוטוקול).

2.4 המומחה הבהיר כי אינו רואה באוטם הישן משום גורם למוות אלא אך עדות לכך "שהמנוח סבל ממחלה טרשתית קשה שאחד הביטויים שלה היה אוטם בעברו והביטוי האחר היה מוות פתאומי" (עמ' 44-43 לפרוטוקול).

2.5 עוד ובנוסף אישר המומחה כי הפרעת קצב יכולה לנבוע מאיסכמיה, אשר תגרם כתוצאה מדחק, התרגשות או פחד פתאומיים ביחד עם היצרות קבועה ומשמעותית וכי בנתיחת גופתו של המנוח לא נמצאה עדות לקרע בדופן העורק (ראה עמ' 49 לפרוטוקול).

3. בנוסף לעדותם של המומחים מטעם הצדדים, באה בפנינו עדותו של דר' אבגד, מומחה בקרדיולוגיה, מי שטיפל במנוח בזמן אמת בזירת ההתרחשות והחתום על "דווח אירוע חריג ותחקיר" מיום 27.10.02 (מע/3 – מסמך 67 בתיק משפחות).

3.1 בעדותו התבקש דר' אבגד להתייחס לסיבת המוות ונכון היה להסכים כי בשים לב לכל הנתונים הרלוונטים "כנראה" המדובר בהפרעת קצב-

"ש: ... אני מניח שתסכים איתי שמותו הפתאומי של ד"ר קוז'ין אירע קרוב לוודאי כתוצאה מהפרעת קצב קטלנית מסוג פרפור חדרים. נראה לך נכון העניין הזה?

ת: כמעט כל מוות שיכול להיגרם כתוצאה מתסחיף ריאתי, מזיהום קשה, מאירוע מוחי, עשוי להיות להסתמן בתרשים ה א.ק.ג בשלבים של האחרונים של ההידרדרות כפרפור חדרים. ייתכן שזה היה הפרעת קצב פתאומית. ייתכן מאוד שזה היה אוטם חריף בשריר הלב שהוביל להפרעת קצב פתאומית וייתכן סיבה אחרת..."

(עמ' 10 לפרוטוקול)

"ש: ... האם יהיה נכון לומר שמרבית אלה שמתים מוות פתאומי בשיעור של 80-85 אחוז, מותם הפתאומי נגרם כתוצאה מהפרעת קצב?

ת: ... לאור השכלתי כקרדיולוג לבטח בסיטואציה של דר' קוזין ז"ל שאדם עם גורמי סיכון, גיל מסויים וייתכן מאוד גם אוטם בעבר, אני מסכים שזו כנראה הסיבה"

(עמ' 12 לפרוטוקול)

3.2 עוד ובנוסף ציין בעדותו כי דחק אינו מוכר כגורם ראשוני משמעותי להתפתחות מחלה כלילית "אבל הוא יכול להיות גורם שיוצר אירוע על רקע מחלה קיימת" (עמ' 13 לפרוטוקול), תוך שאישר כי בתחקיר שערך אין כל התייחסות לפרק הזמן שבין השלב בו נראה המנוח פותח את תא המטען ברכבו ובין השלב בו נצפתה התקהלות סביבו (על יסוד עדותה של הגב' אורה ביטון) (עמ' 21 לפרוטוקול), הגם שבהנחה שפתיחת תא המטען גרמה מסיבה זו אחרת לבהלה פתאומית עשויה להיות לכך משמעות מהבחינה הרפואית (עמ' 24 לפרוטוקול).

דיון

1. לאחר שנתנו דעתנו למכלול הראיות שבאו בפנינו בפן העובדתי והרפואי, סבורים אנו כי דין הערעור להדחות.

2. בסופו של יום, נוכח עדות המומחים הרפואיים דומה כי אין עוד חולק שפטירת המנוח ארעה כתוצאה מהפרעת קצב קטלנית על רקע מחלה טרשתית קשה ואוטם ישן.

3. עוד מוסכם על המומחים כי על פי התשתית העובדתית שהונחה לא ניתן להצביע על גורם מיידי או טריגר הקשור בשירות המילואים בדמות "אירוע חריג" כעדותו של פרופ' ליאור-

"בחלק משמעותי מהמקרים לא ניתן להצביע ולהגיד שהיה מה שאנחנו מכנים טריגר, איזה שהיא התרגשות, מאמץ, איזה תרופה לא נכונה שהוא קיבל, או כל סיטואציה אחרת שמוכרת כטריגר להפרעות קצב. במקרה הזה ... לא היה איזה שהוא אירוע חריג..."

(עמ' 53 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.)

כך שהגורם המיידי/ הטריגר נותר עלום-

"למה זה קרה לו באותה סיטואציה אני לא יודע. אני לא חושב שמישהו יכול לדעת ... בחלק גדול מהמקרים אנחנו לא מצליחים להצביע על איזה שהוא אירוע שגרם לזה"

(מעדותו של פרופ' ליאור בעמ' 54 לפרוטוקול)

"... תמיד מוות קורה באיזה יום נתון ואני הבאתי סיבות למוות פתאומי ואנחנו לא יודעים למה זה קורה. מנסים למצוא סיבות או גורמים או דבר שיסייע להתרחשות המוות אבל לא תמיד אנחנו מוצאים"

(מתוך עדותו של פרופ' שפירא בעמ' 43 לפרוטוקול)

4. במצב דברים זה סבור פרופ' ליאור, כמו גם המערערת, כי לא נסתרה החזקה בדבר קשר לשירות הצבאי, זאת בעוד שפרופ' שפירא, כמו גם המשיב, מחזיקים בדעה כי חזקה זו נסתרה מעצם שלילת הגורם הצבאי האפשרי - אירוע חריג גופני או נפשי במהלך שירות המילואים.

4.1 דומה כי מחלוקת זו אינה במישור הרפואי אלא המשפטי הצרוף.

בית המשפט העליון נדרש לעמדה המוצגת על ידי המערערת לפיה מקום שהגורם הרפואי המיידי לפטירה אינו ידוע (כבעניננו) לא ניתן עוד לסתור את החזקה בדבר קשר לשירות הצבאי ומצא לדחותה -

"אינה מקובלת עלינו סברה לפיה, כל מקום בו מדע הרפואה לא גילה קשר סיבתי בין גורם פלוני לבין מחלה פלמונית, יש עדיין יסוד להנחה כי קיים קשר סיבתי כאמור. מסקנה כאמור עלולה הייתה להביא לכך כי כל הבלתי ידוע בתחום הרפואה - והוא לצערנו אינו מועט - הופך לעולם לגורם שאינו ניתן לסתירה או להפרכה. בית המשפט יכול להסיק מסקנותיו, על-פי מגבלותיו האנושיות, רק לפי מיטב הידיעה הרפואית בכל זמן נתון וכך גם יש ליישם את ההנחה העולה מן האמור בסעיף 2ב' לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950, ככל שהדבר מתייחס להוכחת 'הפוכו של דבר' כאמור בסיפא לאותה הוראת חוק"

(ע"א 182/86 קצין התגמולים נגד מרים אלון, פ"ד מב(2) 821) (ההדגשה שלי - ש.י.)

החזקה, אותה קבע המחוקק בסעיף 2ב לחוק, ניתנת לסתירה על-ידי הוכחת "היפוכו של דבר"; ולדעתי אין נפקא מינה, אם מוכח הדבר בדרך של הוכחה חיובית והצבעה על גורם ספציפי ודאי אחר שגרם למחלה, או אם הוא מוכח על דרך השלילה, כי המחלה המסוימת, שמקורה עדיין לא ידוע, לא נגרמה ולא יכלה להיגרם ולא הוחמרה משום גורם או נסיבות הקשורות בשירות. החזקה האמורה מעבירה לכתחילה את נטל השיכנוע מהתובע אל קצין התגמולים, והמבחן, מתי יוצא האחרון ידי חובתו, נקבע, כבכל משפט אזרחי, בתום הדיון "על-פי מאזן ההסתברויות. בין אם מדובר בעובדה חיובית ובין אם מדובר בעובדה שלילית" (מדברי השופט בכור בע"א 751/78 [1] הנ"ל, בעמ 746, וגם השופט אשר מביע אותה עמדה)"

(עא 827/82 קצין התגמולים רחל ומסעוד לוי, פ"ד לח(3) 830) (ההדגשה שלי - ש.י.)

4.2 בשים לב להלכה הנוהגת ועל יסוד העדויות שבאו בפנינו, עמדת המומחים הרפואיים, כמו גם עדותה של הגב' ויקטוריה דובקין, מי שעבדה עם המנוח עד לאותה הפסקה בשעה 16:00 ולפיה "לא היה שום דבר מיוחד", "הכל רגיל"-

"ש: ... היה איזה משהו מיוחד או שונה באותו יום ?

ת: לא ממש לא. היה הכל כרגיל.

כב' השופטת: הוא התנהג כרגיל באותו יום?

עדה: כן.

כב' השופטת: הוא אמר לך משהו שהוא לא מרגיש טוב?

עדה: לא.

כב' השופטת: הוא סיפר לך משהו שונה מדברים קודמים? הייתה ביניכם איזה שיחה באותו יום ?

עדה: לא. לא היה שום דבר מיוחד, רגיל. קיבלנו פציינטים, הדיבורים היו בקשר לפציינטים כאילו תגישי לי את זה תביאי לי את זה. לא היה משהו מיוחד.

ש: זה אותה עבודה שעשיתם גם בפעמים קודמות?

ת: כן"

(עמ' 5-4 לפרוטוקול ישיבת יום 15.5.06) (ההדגשה שלי - ש.י.)

מוצאים אנו לקבוע כי עלה בידי המשיב לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 2ב. לחוק, זאת משנשללה, ברמת הוודאות הנדרשת במשפט האזרחי, האפשרות כי הגורם המיידי להפרעת קצב קטלנית, שהביאה למותו של המנוח, מצוי ב"תנאי שירותו הצבאי" - אירוע חריג של דחק נפשי או גופני ואף הוכח כי המנוח סבל מגורמי סיכון, שאינם קשורים בשירות - טרשת עורקים כלילית מפושטת, אוטם ישן וסוכרת.

לשון אחר-

על סמך עדותם של המומחים הרפואיים, הראיות שבאו בפנינו לענין "תנאי השירות" מחד (העדר "אירוע חריג") וגורמי הסיכון מהם סבל המנוח (ללא קשר לשירות הצבאי) מאידך, "ובהתחשב בניסיון החיים ובכללי השכל הישר" שוכנענו "כי ניתן להניח במידת הוודאות המספקת במשפט אזרחי", שפטירת המנוח אכן לא היתה קשורה בשירותו הצבאי (ראה: (ע"א 5555/92 נדיה בסון נ' קצין התגמולים, לא פורסם).

5. ערים אנו לטענת המערערת כי המסכת העובדתית שהובאה בפנינו לוקה בחסר, זאת משלא הוצגו "יומני המרפאה" ומשלא