ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד מ.ע. גולן בע"מ :


בית הדין הארצי לעבודה

ע"פ 000027/09

ע"פ 000030/09

ע"פ 000031/09

מדינת ישראל - משרד התמ"ת

המערערת

1. מ.ע. גולן בע"מ

2. א.א. רם שיווק בע"מ

3. רפאל כהן

המשיבה בע"פ 27/09

המשיבה בע"פ 30/09

המשיב בע"פ 31/09

בפני: השופט יגאל פליטמן, השופטת נילי ארד, השופט שמואל צור

בשם המערערת - עו"ד דרורה נחמני-רוט, עו"ד ענת שמעוני, עו"ד ענבר אדטו-סהראי

בשם המשיבים – עו"ד דודו זהבי ועו"ד רועי הוד

פסק דין

השופט שמואל צור

1. בשלושת הערעורים שבפנינו מתעוררת שאלה זהה, לאמור - האם פגם שנפל בחתימה על הודעת תשלום קנס מינהלי - או שנראה כפגם שכזה - מצדיק את זיכויו של הנאשם מכתב האישום שהוגש נגדו בעקבות אותה הודעת קנס. בשלושה מקרים נפרדים שבאו בפני בתי הדין האזוריים פסקו בתי הדין כי יש לזכות את הנאשמים בשל הפגם בהודעת הקנס. על כל אחד מפסקי דין אלה מערערת המדינה בפנינו.

בשל זהות השאלה בכל אחד משלושת הערעורים, הוחלט לדון בהם במאוחד.

הרקע העובדתי

ע"פ 27/09

2. בבית הדין האזורי בנצרת הוגש כתב אישום נגד מ.ע. גולן בע"מ ומיכאל אלפסי בשל עבירות של העסקה שלא כדין בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) תשנ"א-1991. כתב האישום הוגש לאחר שעל מ.ע. גולן בע"מ הוטל קנס מינהלי קצוב לפי סעיף 8(א) לחוק העבירות המינהליות, תשמ"ו - 1985 (להלן - החוק) ולאחר שהוגשה בקשה להישפט לפי סעיף 8(ג) לחוק.

3. הקנס המינהלי בו מדובר משתקף ב"הודעה על הטלת קנס מינהלי קצוב" מיום 25.5.05. בהודעה זו קיים מקום המיועד לציון שמו של המפקח המטיל את הקנס ומקום המיועד לחתימתו. במקרה זה, במקום המיועד לציון שמו של המפקח לא נרשם כל שם אלא הופיעה חותמת של "משרד התעשייה המסחר והתעסוקה יחידת סמך עובדים זרים" ובמקום המיועד לחתימה הופיעה חתימה בלתי מזוהה ולצידה נרשמה בכתב יד המילה "רכז".

4. הנאשמים כפרו בביצוע העבירות שיוחסו להם בכתב האישום. התיק נקבע להוכחות ובפתח הדיון טענו הנאשמים כי יש למחוק את כתב האישום בשל כך שהודעת הקנס שהומצאה להם אינה חתומה על ידי "תובע מוסמך" ומשום כך היא בטלה וכמוה כתב האישום שהוגש בעקבותיה. טענה זו התבססה על פסק דין של בית הדין הארצי בפרשת דגן (עפ"א 20/08 אהרון דגן נגד משרד התמ"ת; לא פורסם), בו נפסק כי "רכז קנסות" אינו בבחינת "מפקח" או "רשם" אשר רק הם מוסמכים להטיל קנס מינהלי קצוב ומשעה שנמצא כי בהודעת הקנס רשום השם "רכז הקנסות" (במקום "מפקח") והחתימה אינה נושאת את שמו של החותם האלמוני - הרי הודעת הקנס אינה תקפה והיא בטלה מעיקרה.

בתשובה לטענה זו הציגה המדינה את ההחלטה המקורית על הטלת הקנס, חתומה בידי המפקח המוסמך. בקשר לכך טענה המדינה כי, לפי הטופס של הודעת הקנס המעוגן בתקנות, אין חובה לציין את שמו של המפקח.

5. בית הדין האזורי (הנשיאה ורד שפר; תיק פ' 1088/08) החליט לזכות את הנאשמים מן העבירות שיוחסו להם בכתב האישום. בית הדין קבע כי הודעת הקנס הינה בתוקף רק מקום בו היא חתומה על ידי הגורם המוסמך על פי החוק להטיל את הקנס כששמו מפורט בהודעה. במקרה זה, כך פסק בית הדין, הואיל והודעת הקנס חתומה על ידי "גורם עלום" הנושא תואר "רכז", הרי אין להודעה כל תוקף והואיל והודעת הקנס המינהלי היא הבסיס לכתב האישום - דינו של כתב האישום להתבטל ודין הנאשמים זיכוי.

ע"פ 30/09

6. בבית הדין האזורי בבאר שבע הוגש כתב אישום נגד א.א. רם שיווק בע"מ ושלמה אליקים בעבירות של העסקת ששה עובדים בלא התקשרות עימם בחוזה בכתב, בניגוד לסעיף 2(ב)(2) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א-1991. כתב האישום הוגש בעקבות הטלת קנס מינהלי קצוב בקשר לעבירה האמורה, לפי סעיף 8(א) לחוק העבירות המינהליות ובקשה שהוגשה להישפט לפי סעיף 8(ג) לחוק.

7. הטלת הקנס המינהלי משתקפת ב"הודעה על הטלת קנס מינהלי קצוב" מיום 21.8.06. גם כאן - כמו במקרה הקודם - הופיע בגוף ההודעה, במקום המיועד לציון שמו של "המפקח", ציון התואר "רכז קנסות" ולצידו חתימה בלתי מזוהה.

8. במועד שנקבע להוכחות בתיק הפלילי העלו הנאשמים טענה מקדמית כי יש למחוק את כתב האישום מהטעם שאין פירוט בהודעת הקנס, מי חתם עליה וכל שמצויין הוא חתימה ותואר של "רכז קנסות". גם כאן הסתמכו הנאשמים על פסיקת בית הדין הארצי בפרשת "דגן" (עפ"א 20/08) והוסיפו תימוכין מפסיקת בית הדין האזורי בנצרת מושא הערעור הראשון (ע"פ 27/09).

בתשובה לטענה המקדמית הגישה המדינה את ההחלטה המקורית על הטלת הקנס המינהלי, על הנימוקים שלה, אשר ניתנה על ידי מר אילן אוחיון, המוסמך על פי החוק להטיל קנסות מינהליים. גם כאן הוסיפה המדינה וטענה כי לפי טופס 4 לתקנות העבירות המינהליות, אין צורך בציון שמו או חתימתו של המפקח על הודעת הקנס.

9. בית הדין האזורי (הנשיא מיכאל שפיצר; תיק פ' 1197/08) קיבל את טענתם המקדמית של הנאשמים וזיכה אותם מן האישום. בית הדין האזורי הסתמך על פסיקת בית הדין הארצי בפרשת "דגן", כמו גם על פסיקת בית הדין האזורי בנצרת מושא הערעור בתיק ע"פ 27/09. בית הדין הוסיף שלפי טופס הודעת הקנס המעוגן בתקנות, יש לציין את שמו וחתימתו של המפקח או הרשם אשר החליט על הטלת הקנס בעוד שבמקרה שבפניו חתום על הודעת הקנס "רכז קנסות" עלום שם שאין לו סמכות בחוק ולכן הודעת הקנס בטלה, כמו גם כתב האישום הנגזר ממנה.

ע"פ 31/09

10. בבית הדין לעבודה בנצרת הוגש כתב אישום נגד רפאל כהן בשל העסקת 15 עובדים זרים שלא על פי היתר כדין ומבלי להעמיד להם מגורים הולמים, בניגוד לסעיפים 1(ה) ו - 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) תשנ"א-1991. גם כאן הוגש כתב האישום בעקבות הטלת קנס מינהלי קצוב לפי חוק העבירות המינהליות ובקשה להישפט שהגיש הנאשם.

11. בפתח הדיון טען הנאשם כי הודעת הקנס המינהלי מיום 22.2.05, אינה נושאת את שמו של מי שהטיל את הקנס, אלא צויין התואר "רכז בכיר" בלא ציון שמו. גם כאן הסתמך הנאשם על פסיקת בית הדין הארצי בפרשת "דגן" (עפ"א 20/08) ועל פסיקת בית הדין האזורי בנצרת מושא הערעור הראשון (ע"פ27/09).

בתשובה טען ב"כ המדינה כי על הודעת הקנס חתום מר שי טל שהוא מפקח מוסמך לפי החוק, ולכן מדובר בהודעת קנס שניתנה כדין. עם זאת לא היה סיפק בידי ב"כ המדינה להוכיח טענה זו.

12. בית הדין האזורי (השופטת אורית יעקבס; תיק פ' 1011/07) קיבל את טענתו המקדמית של הנאשם והורה על ביטול כתב האישום (החלטה מיום 30.12.08). בית הדין ציין כי בהודעת הקנס, במקום המיועד לרישום שם המפקח, לא נרשם שם כלשהו אלא מופיעה חותמת "משרד התעשייה המסחר והתעסוקה יחידת סמך עובדים זרים" ובמקום המיועד לחתימה מופיעה חתימה בלתי מזוהה ומתחתיה רשום בכתב יד "רכז בכיר". גם כאן הסתמך בית הדין האזורי על פסיקת בית הדין הארצי בפרשת "דגן" (עפ"א 20/08) ועל פסיקת בית הדין האזורי בנצרת מושא הערעור הראשון שבפנינו (ע"פ 27/09). בית הדין האזורי ציין שלפי הטופס שנקבע בתקנות, יש לציין את שמו וחתימתו של המפקח או הרשם אשר החליט על הטלת הקנס. בית הדין קבע כי הודעת הקנס היא בעלת תוקף רק מקום בו היא חתומה בידי הגורם המוסמך על פי חוק להטיל קנס מינהלי.

הערעורים

13. על פסיקת בתי הדין האזוריים הגישה המדינה ערעורים נפרדים הדומים במהותם זה לזה. לטענת המדינה, הקנסות המינהליים שהוטלו על הנאשמים בכל אחד מן הערעורים אשר קדמו להגשת כתבי האישום, הוטלו כדין ועל ידי הגורמים המוסמכים לכך. אשר לשני הערעורים הראשונים (ע"פ 27/09 ו-30/09) טענה המדינה כי הוכיחה שההחלטה על הטלת קנס מינהלי התקבלה על ידי הגורם המוסמך ובאשר לערעור השלישי (ע"פ 31/09), טוענת המדינה כי לא ניתנה לה הזדמנות להוכיח זאת. עוד טענה המדינה כי לפי נוסחו העדכני של טופס ההודעה על הטלת קנס המעוגן בתקנות, אין צורך בציון שמו של המפקח המחליט על הטלת הקנס או בחתימתו. המדינה טוענת כי יש לאבחן את פסיקת בית הדין הארצי בפרשת "דגן" מענייננו שכן שם לא נטענו טענות לגופו של עניין ולא הוצגו בפני בית הדין הארצי ההחלטות על הטלת הקנס. לטענת המדינה יש לתת תוקף לחזקת תקינות מעשה המינהל ומכאן שאין לפסול הודעת קנס רק בשל כך ששמו של מי שהטיל את הקנס לא מופיע עליה. לחילופין טוענת המדינה כי, גם אם נפל פגם בהודעת הקנס, אין לראות בכך משום פגם היורד לשורש העניין המצדיק זיכוי הנאשמים ויש להפעיל בעניין את דוקטרינת הבטלות היחסית.

14. המשיבים תומכים בפסיקת בתי הדין האזוריים. המשיבים מסתמכים גם על פסיקת בית הדין הארצי בפרשת "סיאהו" (עפ 51/08) אלי סיאהו נגד מדינת ישראל; לא פורסם), בה נקבע כי באין פירוט של שם המפקח וחתימתו על גבי הודעת הקנס, אין תוקף להודעת הקנס והיא בטלה. המשיבים טוענים כי, לפי טופס ההודעה על הטלת קנס המעוגן בתקנות, יש לציין את שמו של המפקח ולהוסיף את חתימתו. לטענתם, הגשת כתב אישום בעקבות הודעת קנס פגומה, אינה יכולה להכשיר את הפגם שבהודעת הקנס. לטענתם, על הרשות הציבורית הנוקטת סנקציות מכח חוק להקפיד ולפעול על פי כללי המינהל התקין.

דיון והכרעה

15. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפסיקת בתי הדין האזוריים ולמצב המשפטי, מוצאים אנו כי דין הערעורים שהגישה המדינה להתקבל ודין פסיקת בתי הדין האזוריים להתבטל. כתוצאה מכך יעמדו כתבי האישום שהוגשו נגד המשיבים בעינם ומשפטם יתברר לגופו. נפרט להלן את טעמינו לפסיקה זו.

משפט פלילי והליך מינהלי

16. חוקי העבודה משובצים הוראות ואיסורים שהפרתם מהווה עבירה פלילית. מדובר בעבירות פליליות לכל דבר ועניין שהדרך לאכיפתן היא נקיטת הליך פלילי שראשיתו חקירה, המשכו הגשת כתב אישום וסופו פסק דין. כמו כל הליך פלילי, הוא מתנהל לפי חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

17. בשנת 1985 נחקק חוק העבירות המינהליות אשר יצר אפיק מינהלי לטיפול בעבירות פליליות מסויימות שהחוק התייחס אליהן. סעיף 1(א) לחוק הסמיך את שר המשפטים לקבוע בתקנות כי עבירה על הוראות חוק מסויימות היא עבירה עליה ניתן להטיל קנס כספי בדרך מינהלית. רשימת החוקים אליהם מתייחס חוק העבירות המינהליות מופיעה בתוספת הראשונה לחוק. בין העבירות הפליליות שחוק העבירות המינהליות חל עליהן, קיימות גם עבירות שמקורן בחוקי עבודה שונים ובכללן עבירות לפי החוקים הנוגעים לענייננו העוסקים בעובדים זרים ובהבטחת תנאי העסקתם.

18. חוק העבירות המינהליות אינו שולל את תוקפה של העבירה הפלילית המקורית שבספר החוקים אלא יוצר מסלול מינהלי מיוחד הכרוך בהטלת קנס כספי קצוב או שאינו קצוב כסנקציה על הפרות הוראות החוק הפליליות (סעיף 2 לחוק). הטלת הקנס המינהלי באה במקום הגשת כתב אישום ותשלום הקנס מכפר על ביצוע העבירה (סעיף 23 לחוק). עם זאת, הטלת קנס כספי אינה סוף פסוק ורשאי הנקנס לבקש, תוך פרק זמן מוגדר, את ביטולו (סעיף 8א(א) לחוק) או - אם לא בוטל הקנס - לבקש, אף זאת תוך פרק זמן מוגדר, להישפט על העבירה (סעיף 8(ג) לחוק). הגשת בקשה להישפט תוך פרק הזמן הקבוע, גוררת בעקבותיה הגשת כתב אישום על ביצוע אותה עבירה, במסגרת ההליך הפלילי הרגיל (סעיף 13(א) לחוק).

החלטה והודעה על תשלום קנס

19. בחינת הוראות החוק מלמדת שהטלת קנס מינהלי כרוכה בשתי פעולות מינהליות בעלות אופי שונה: האחת - עצם ההחלטה על הטלת הקנס והשניה - משלוח ההודעה על הטלת הקנס. הפעולה הראשונה היא מהותית באופיה, בעוד השניה היא טכנית.

20. הטלת קנס כספי הינה מהותית ואין היא עניין של מה-בכך. מדובר בהחלטה מינהלית רבת משמעות שתוצאותיה מרחיקות לכת. מדובר בהחלטה מינהלית של גורם המוסמך לכך על פי חוק, המבוססת על חומר חקירה המצוי ברשותו. מדובר בהחלטה הכרוכה בהפעלת שיקול דעת מינהלי. לעניין זה קובע סעיף 8(א) לחוק לאמור:

"הטלת קנס מינהלי קצוב

8(א) היה למפקח או לרשם יסוד סביר להניח כי אדם עבר עבירה שדינה קנס מינהלי קצוב לפי סעיף 2(ב) או סעיף 2(ג), רשאי הוא להטיל עליו את הקנס המינהלי שנקבע לאותה עבירה".

במובנים רבים דומה ההחלטה המינהלית על הטלת קנס להחלטה - שאף היא מינהלית באופיה - על הגשת כתב אישום. אין צורך לאמר שהחלטה על הטלת קנס, בשל טיבה וחשיבותה, חייבת להתקבל על ידי הגורם המוסמך לכך בלבד (המפקח או הרשם), עליה להיות מבוססת על חומר חקירה מתאים, עליה להיות עניינית, להתקבל לאחר הפעלת שיקול דעת סביר בנסיבות כל עניין ולהיות מתועדת בצורה מסודרת.

21. בצידה של ההחלטה המינהלית המהותית על הטלת קנס, קיימת פעולה מינהלית נוספת והיא ההודעה על הטלת הקנס הנשלחת לנקנס. כאן מדובר בפעולה שהיא בעיקרה טכנית ומטרתה להביא לידיעת הנקנס את דבר ההחלטה על הטלת הקנס. הוראת החוק העוסקת בכך מצויה בסעיף 8(ב) לחוק לאמור:

"8 (א)...

(ב) הודעה על הטלת הקנס תומצא לנקנס לפי טופס שנקבע, ותכיל את הפרטים הבאים:

(1) שם הנקנס ומעונו;

(2) תיאור תמציתי של העובדות המהוות את העבירה;

(3) ציון המקום והזמן שבהם נעברה העבירה, במידה שאפשר לבררם;

(4) ציון הוראות החיקוק שבהן נקבעה העבירה;

(5) הקנס המוטל".

בשונה מההחלטה המינהלית על הטלת הקנס, הודעת הקנס היא טכנית באופיה ואין היא כרוכה בהפעלת שיקול דעת. הודעת הקנס מיועדת לשקף את ההחלטה על הטלת הקנס המינהלי ולהביאה לידיעת הנקנס. הא ותו לא.

כפי שנאמר ברישא לסעיף 8(ב) לחוק, ההודעה על הטלת הקנס נערכת לפי "טופס שנקבע". מדובר בטופס שנקבע מכוח תקנה 4(א) לחוק, לתקנות העבירות המינהליות, תשמ"ו-1986 ונוסחו מופיע בתוספת לאותן תקנות (טופס 4).

פגם מהותי ופגם טכני

22. פעולה מינהלית נעשית בידי בשר ודם ולכן אפשר שאין היא חפה משגיאות, טעויות ופגמים כאלה ואחרים. בבואנו לבחון את השגיאות והפגמים ובעיקר את תוצאותיהם, עלינו לתת את הדעת לטיבו ואופיו של הפגם. לעניין זה מקובל להבחין בין פגם מהותי "היורד לשורש העניין" לבין פגם "טכני" שעל אף קיומו, אין הוא משפיע על תוקפה של הפעולה המינהלית. מדובר בהבחנה שבין עיקר וטפל. עם זאת, ההבחנה בין פגם "מהותי" שהוא העיקר ובין פגם "טכני" שהוא הטפל, לא תמיד ברורה ופשוטה ליישום.

23. ביסוד ההבחנה בין עיקר לטפל עומדים עקרונות היסוד של המשפט המינהלי לפיהם פעולה מינהלית חייבת להיעשות בגדר הסמכות שבחוק. זהו העיקרון הבסיסי של חוקיות מעשה המינהל. מעקרון זה נגזרות החובות האחרות המוטלות על בעל ההחלטה המינהלית והן - החובה לפעול משיקולים ענייניים, החובה לפעול על בסיס ראיות מינהליות מתאימות והחובה לפעול בסבירות ובמידתיות בנסיבות כל עניין. העיקרון המשפטי הוא שרק החלטות המקיימות את החובות האמורים נחשבות כפעולות הננקטות במסגרת הסמכות שבחוק.

24. החלטה מינהלית שאינה ממלאת אחר אחת מן החובות הבסיסיות האמורות, נחשבת בדרך כלל להחלטה שניתנה מחוץ לגדר הסמכות ולכן אין לה תוקף והיא בטלה. כך, החלטה משיקולים שאינם ממין העניין או החלטה שאינה מבוססת די צורכה על ראיות מינהליות מתאימות או החלטה שעל פי טיבה חורגת ממיתחם הסבירות לקבלת החלטה מסוגה. פגמים או חריגות שכאלה נחשבים כ"יורדים לשורש העניין" ומשפיעים על תוקפה של ההחלטה המינהלית.

לעומתם, יכולים להתקיים בהחלטה או פעולה מינהלית פגמים שאינם "יורדים לשורש העניין" והם טכנים בעיקרם. מדובר בפגמים שבצורה להבחין מפגמים שבתוכן. פגמים שכאלה ניתנים בדרך כלל לתיקון או שאין הם פוגמים בתוקפם של ההחלטה המינהלית. כך, למשל, אם נפל שיבוש בשם או באיזכור או בתיאור כלשהו כשברור שמדובר בטעות גרידא שאין מאחוריה מהות או פגיעה בלתי סבירה באזרח. עולם המשפט יבקש תמיד להתחקות אחר המהות והעיקר ולהתגבר על פגעי הטכני והטפל.

טענות על פגם בהטלת הקנס המינהלי

25. במסגרת ההליך הפלילי שלאחר הגשת כתב אישום, ניתן להעלות טענות הנוגעות לתוקפה של ההחלטה המינהלית על הטלת הקנס. כפי שהוסבר, אם נפל פגם מהותי בהודעת הקנס או בהחלטה על הטלת הקנס, כי אז דין הקנס להתבטל וכמוהו כתב האישום המוגש על בסיסו. כך, למשל, אם מתברר שההחלטה על הטלת הקנס התקבלה שלא על ידי הגורם המוסמך לכך, הרי מדובר בהחלטה חסרת תוקף שדינה להתבטל. אין צורך לאמר שבדוגמא זו על בית הדין לאפשר למדינה להפריך את הטענה ולהוכיח שההחלטה התקבלה על ידי הגורם המוסמך. מדובר בהוכחה פשוטה המבוססת על ראיות מינהליות ואחרות ואם היא מתקבלת על ידי בית הדין, כי אז מוכשר המעשה המינהלי (ההחלטה על הטלת הקנס) ובית הדין יכול לדון בכתב האישום לגופו. יש חשיבות איפוא לקיים את הדיון המקדמי בטענה האמורה - בבחינת "משפט זוטא" - ולהחליט אם אמנם נפל פגם מהותי "היורד לשורש העניין" שיש בו כדי להצדיק את ביטול הקנס המינהלי וכתב האישום שהוגש בעקבותיו ואת זיכוי הנאשמים.

מן הכלל את הפרט

26. המשיבים בכל אחד מן הערעורים קיבלו הודעות על הטלת קנס קצוב בשל ביצוע עבירות שבחוק. הם הגישו בזמן בקשה להישפט והוגש נגד על אחד מהם כתב אישום. בפתח הדיון העלו המשיבים טענה מקדמית לפיה כתב האישום בטל בשל פגם שנפל בהודעה על הטלת הקנס שקדמה לכתב האישום. הפגם הנטען הוא שהודעת הקנס אינה מציינת את שמו של המפקח שהטיל את הקנס, שהחתימה שעל גבי ההודעה אינה ניתנת לזיהוי ושבצד החתימה מופיע התואר "רכז" או "רכז בכיר" שעל פניו אינו הגורם המוסמך להטיל קנסות.

27. כפי שתיארנו בפתח דברינו, החליטו בתי הדין האזוריים בענייננו כי הפגמים עליהם טענו המשיבים הינם "מהותיים" ומצדיקים את ביטול כתב האישום וזיכוי המשיבים. בתי הדין האזוריים הסתמכו, בין היתר, על פסיקת בית הדין הארצי אך - כפי שיובהר בהמשך - דעתנו היא שהחלטותיהם מוטעות ודינן להתבטל.

ציון שם המפקח

28. הודעות הקנס שנשלחו למשיבים לא ציינו את שם המפקח שהטיל את הקנס. במקום השם הופיעה חותמת כלשהי של היחידה הממשלתית הנוגעת לעניין (סעיפים 3, 7 ו-11 לעיל). האם מדובר בכלל בפגם ואם כן - האם מדובר בפגם מהותי או טכני? בפרשת "דגן" (עפ"א 20/08 אהרון דגן נגד משרד התמ"ת; לא פורסם), נשלחה הודעת קנס ובמקום המיועד לרישום שם המפקח נרשם: "רכז קנסות" ובצד החתימה שעל גבי הטופס לא נרשם שמו של החותם. על יסוד נתונים אלה פסקנו ש"רכז קנסות" אינו "מפקח" או "רשם" כמשמעותו בחוק העבירות המינהליות ולפיכך הודעת הקנס אינה תקפה והיא בטלה מעיקרה (שם היה מדובר בשלב שלפני הגשת כתב אישום).

29. פסיקתנו בפרשת "דגן" אינה יכולה לשמש אסמכתא לעניין הנדון כאן. לא זו בלבד שנקודת המוצא העובדתית שם היתה שאכן, על פני הדברים, נפל פגם בציון שם המפקח אלא ששאלת עצם הצורך בציון שמו של המפקח לא עמדה לדיון, כמו גם ההבחנה בין ההחלטה על הטלת קנס ובין הודעת הקנס שבאה בעקבותיה. בעניינים אלה לא נשמעו כל טענות ופסיקתנו לא התייחסה לכך כלל.

30. לעומת פרשת "דגן", בענייננו נטען והוברר שהדרישה לציון שם המפקח, כמו גם חתימתו על הטופס, אינם נדרשים כיום לאור תיקון התקנות משנת 2003. עניין זה טעון הסבר: כפי שראינו, סעיף 8(ב) לחוק קובע שהודעת הקנס תומצא 21 לנקנס "לפי טופס שנקבע" ותכיל את הפרטים המנויים באותו סעיף (סעיף..לעיל). בין הפרטים המנויים בסעיף 8(ב) לחוק, אין אזכור או דרישה לציון שמו של המפקח או לחתימתו על גבי ההודעה על הטלת הקנס. דרישה זו הופיעה בעבר בטופס 4 שבתוספת לתקנות העבירות המינהליות, בנוסחן המקורי (ק"ת 4923, תשמ"ו, עמ' 777 - 779). דרישה זו אינה קיימת כיום על פי נוסח טופס 4 בעקבות תיקון התקנות משנת 2003 (ק"ת 6266, תשס"ג, עמוד 7128 - 7130). מכאן, שאין כיום - ובתקופות הרלבנטיות לענייננו - כל דרישה לציון שם המפקח או לחתימתו על גבי טופס ההודעה על תשלום הקנס. מכאן שהעדר שמו של המפקח או חתימתו על גבי הודעת הקנס אינו בבחינת פגם, ולו טכני. בענייננו פסקו בתי הדין האזוריים בהתבסס על הנוסח המקורי של טופס ההודעה על הטלת הקנס והתעלמו מן הנוסח המתוקן משנת 2003. מטעם זה בלבד דין טענות המשיבים על פגם שנפל בהודעת הקנס - להידחות.

31. נתנו דעתנו לפסק דינו של בית הדין הארצי בפרשת סיאהו (עפ"א 51/08 אלי סיאהו נגד מדינת ישראל; לא פורסם), אשר גם בו נפסק כי ציון שמו של

"רכז קנסות" במקום "מפקח" הינו פגם היורד לשורש העניין המצדיק את ביטול הודעת הקנס. אלא שפסיקה זו התבססה על קביעת בית הדין הארצי כי לא הוכח במידה הנדרשת שהמפקח החתום על הודעת הקנס הוא זה שהחליט על הטלת הקנס (סעיף 10 לפסק הדין). שלא כמו בענייננו, קביעה זו אכן שוללת את טענת המדינה באותה פרשה כי הקנס הוטל כדין. אשר להערות בית הדין על השימוש בטופס 4 בנוסחו הישן ודחיית טענת המדינה כי אין כיום צורך בחתימת המפקח על הודעת הקנס - אלה נעשו מעבר לצורך ובית הדין מצא שאין בכך כדי לרפא את הפגם שנתגלה בהודעת הקנס (סעיף 11). ענייננו שונה שכן כאן הוברר והוכח שהודעת הקנס נשלחה על יסוד החלטה על הטלת קנס שניתנה על ידי בעל הסמכות כחוק.

32. מעבר לצורך וגם אם נתעלם מקביעתנו האמורה ונניח כי קיימת דרישה בטופס 4 לציון שם המפקח וחתימתו ודרישה זו לא קויימה - אין בכך בהכרח כדי להוביל למסקנה שנפל פגם המצדיק את ביטול הודעת הקנס. כפי שראינו, הודעת הקנס היא אקט טכני אשר נועד לשקף את ההחלטה המהותית על הטלת הקנס. גם אם נפל פגם בנוסח הטופס או בדרך עריכתו ומילוי הפרטים שבו, אין בכך כדי להעיד בהכרח שנפל פגם גם בהחלטה המהותית שקדמה לו. אחרי הכל טופס 4 הוא רק טופס שנועד לשקף החלטה מהותית. אם מתברר שההחלטה המהותית התקבלה כדין על ידי הגורם המוסמך, הרי העדר חתימה או אי ציון שם החותם אין בהם כדי לשלול את תוקף ההחלטה או להביא לביטולה. ניקח דוגמה מענייננו: ההודעות על הטלת הקנס נשלחו למשיבים על גבי טופס בנוסח הישן (בו מופיעה הדרישה לשם המפקח וחתימתו) שאינו מתאים לנוסח החדש. האם שימוש בטופס בנוסח שאינו נכון צריך להביא לבטלות הקנס המינהלי? התשובה לכך שלילית על פניה. כפי שאמרנו, יש לעולם להתחקות אחר המהות ולזנוח את הטפל וככל שהמעשה המינהלי אינו נגוע בפגם מהותי - הוא יעמוד בתוקפו.

רכז בכיר

33. כפי שראינו, הגורם המוסמך להחליט על הטלת קנס הוא "מפקח" או "רשם" שהוסמך לכך כחוק. ככל שקיימת דרישה לחתימת המפקח או הרשם על הודעת הקנס (כמו בנוסח המקורי טופס 4), הרי כללי מינהל תקין מחייבים ששמו של המפקח שהחליט על הטלת הקנס וחתימתו יופיעו על הודעת הקנס. אלא שבהודעות הקנס שנשלחו למשיבים צויין תואר התפקיד של מטיל הקנס - "רכז" או "רכז בכיר". האם בכך יש משום פגם היורד לשורש העניין המצדיק ביטול הקנס וזיכוי מן האישום? לא בהכרח. ככל שציון תוארו של מי שחתם על הודעת הקנס משקף את תוארו של מי שהחליט על הטלת הקנס, יש לבחון אם אותו פלוני שחתם אכן היה מוסמך להטיל את הקנס, יהא תוארו המינהלי אשר יהא. אם מתברר שהקנס הוטל על ידי הגורם המוסמך לכך, כי אז הפגם שבאי ציון שמו המלא או שיבוש בתואר משרתו, לא יעמוד לרועץ. כפי שאמרנו, לעולם יתחקה בית הדין אחר בחינת המהות ויעדיף אותה על פני פגם או שיבוש בעלי אופי טכני.

34. בענייננו הוכח, לפחות לגבי שני הערעורים הראשונים (ע"פ 27/09 וע"פ 30/09), שההחלטה על הטלת הקנס התקבלה על ידי המפקח המוסמך לכך כחוק. טופסי ההחלטה על הטלת הקנס (להבדיל מההודעה) הוגשו לבית הדין, כמו גם הפניה להסמכתם של אותם מפקחים כפי שפורסם ברשומות. די באלה כדי להוכיח שההחלטה על הטלת הקנס התקבלה על ידי הגורם המוסמך ודי בכך כדי להכשיר את ההודעה על הטלת קנס ולדחות את טענות המשיבים על פגם שנפל בה. אשר לע"פ 31/09, שם טענה המדינה כי ההחלטה על הטלת הקנס התקבלה על ידי המפקח המוסמך לכך כחוק, אך לא ניתנה לה הזדמנות להוכיח טענה זו. לפיכך יש להחזיר את הדיון בערעור זה לבית הדין האזורי על מנת להשלים את הבירור העובדתי בשאלה האם התקבלה ההחלטה על הטלת הקנס על ידי מי שהוסמך לכך כחוק

חזקת תקינות מעשה המינהל

35. קיימת חזקה משפטית לפיה הפעלת סמכות שבחוק נעשית כדין והיא בעלת תוקף. חזקה זו ניתנת לסתירה, אך כל עוד לא נסתרה, הרי היא עומדת בעינה ומעניקה גיבוי ותוקף למעשה המינהלי (ראו בג"צ 6406/00 בזק נגד שר התקשורת, פ"ה כ"ח(1) 433, 434; וכן עפ"א 21/08 מדינת ישראל נגד טכנומאן; לא פורסם; סעיף 13 לפסק הדין). חזקת תקינות מעשה המינהל עומדת בתוקפה גם אם קיים פגם במעשה המינהלי הגלוי על פניו. הטעם לדבר הוא שכל עוד לא נבחן טיבו של הפגם, אין לפסוק מיניה וביה שמדובר בפגם מהותי היורד לשורש העניין. כפי שהוסבר, ככל שמדובר בפגם "טכני", הרי אין לו השפעה על תוקפו של המעשה המינהלי. מכאן שהדרך הנכונה להפריך את חזקת התקינות היא לנקוט הליך משפטי לצורך בירור העניין.

36. בקשר לכך טוענת המדינה שיש לתת תוקף להודעה על הטלת קנס, אף אם נפל בה פגם, זאת מכח חזקת תקינות מעשה המינהל. טענה זו אינה מדויקת ודינה להידחות. חזקת תקינות מעשה המינהל מעניקה תוקף מחייב למעשה המינהלי, כל עוד לא הוכח - ולו לכאורה - כי הוא נגוע בפגם. כך, אם קיימת הודעת קנס הנושאת על פניה פגם כזה או אחר, אין בכך כדי לפסול את תוקפה המחייב של ההודעה זאת מכח חזקת תקינות המינהל. אך משעה שמועלית בבית הדין טענה מוגדרת על קיומו של פגם הניכר על פני הדברים, כי אז עובר הנטל אל כתפי המדינה להפריך את הטענה ולהראות שהפגם אינו פגם או שטיבו אינו מצדיק את ביטול תוקף ההחלטה.

הוא הדין בענייננו. הודעות הקנס שנשלחו למשיבים הינן בנות תוקף ומחייבות מכח תקינות מעשה המינהל. אך משעה שהועלו בבית הדין טענות על פגמים שנפלו בהודעות הקנס, יש לברר את הטענות לגופן ואם נמצא כי אמנם נפל פגם הפוגם בתוקף ההודעה, כי אז חזקת התקינות אינה יכולה לרפא אותו. אמור מעתה, חזקת התקינות תקפה בשלב המינהלי הראשוני אך אין בה כדי להתגבר על פגם מהותי שנפל בהודעה, ככל שנמצא פגם שכזה.

37. בסעיף 6 לחוות דעתה מציינת חברתי השופטת נילי ארד כי "הפגם בהודעת הקנס לפי הטופס הישן הינו ליקוי טכני בעיקרו". אמירה זו אינה מדוייקת כל צורכה. כפי שהבהרתי בחוות דעתי, בענייננו לא נפל כל פגם בהודעת הקנס בשל העדר חתימת המפקח עליו מאחר ודרישת החתימה אינה קיימת כיום ולא היתה קיימת במועד הטלת הקנס. לכל היותר נפל "פגם" בכך שהודעות הקנס שנשלחו בענייננו נעשו לפי הנוסח הישן של טופס 4 ולא לפי הנוסח העדכני. נדמה שאין חולק על כך שככל שנראה בכך "פגם" - אם בכלל - הרי מדובר בפגם טכני שאין בו כדי להשפיע לא על תוקף הודעת הקנס ולא על כתב האישום שהוגש בעקבותיה. מעבר לכך, בענייננו הוכח (לפחות לגבי שני הערעורים הראשונים) שהקנס המינהלי הוטל על ידי מי שהיה מוסמך לכך. משעה שהוכח הדבר, אין מדובר יותר בפגם שנרפא או ב"פגם טכני" שאין בו כדי לפגוע בתוקפו של כתב האישום, אלא בהעדר פגם ובתקינות ההליך.

38. סוף דבר - ערעורי המדינה מתקבלים ופסקי הדין וההחלטה של בתי הדין האזוריים מתבטלים. בע"פ 27/09 ובע"פ 30/09 מתקבלת טענת המדינה כי ההחלטה על הטלת הקנס התקבלה על ידי הגורם המוסמך לכך כדין וכי לא נפל בהודעת הקנס פגם המצדיק את ביטולה של הודעת הקנס או את ביטולו של כתב האישום. בע"פ 31/09 מוחזר הדיון בטענה המקדמית לבית הדין האזורי בנצרת על מנת לברר את הטענה בדבר פגם שנפל בהודעות הקנס ומתן הזדמנות מתאימה למדינה להוכיח כי ההחלטה על הטלת הקנס התקבלה על ידי הגורם המוסמך לכך כדין.

השופט יגאל פליטמן

דעת חברי השופט צור בקבלת ערעורי המדינה מקובלת עלי.

החלטה על הטלת קנס אינה יכולה להתקבל באוויר ללא רישום, כך שחייב להיות אצל המערערת טופס הטלת קנס חתום על ידי מפקח או רשם.

על פי החלטת המפקח או הרשם על הטלת הקנס יש להוציא את הודעת הקנס ובה יאוזכרו כל הפרטים הנדרשים בסעיף 8(ב) לחוק, על גבי הטופס אליו מפנה תקנה 4 לתקנות.

עם זאת, משלנקנס טענות כנגד מסמך הטלת הקנס, או שהודעת הקנס, נגועה על פניה בפגם או אינה עונה על דרישת סעיף 8(א) לחוק - במקרים שכאלו, טענת הנקנס כנגד ההחלטה על הטלת הקנס או על הודעת הקנס להיטען כטענה מקדמית, שעל בית הדין לדון ולהכריע בה לאחר מתן אפשרות למדינה להתגונן מפניה ולהביא ראיותיה לגביה.

רק לאחר מכן, ככל שהוחלט כי הטלת הקנס על ידי מפקח או רשם בדין נעשתה, או שהודעת הקנס בדין הוצאה - יתמשך הדיון כרגיל.

השופטת נילי ארד

1. מקובלות עלי הערותיו של חברי השופט פליטמן ואני מצטרפת אליהן. אף מקובלת עלי התוצאה אליה הגיע חברי השופט צור, לפיה דין שלושת הערעורים להתקבל. עם זאת, אין בידי להסכים לאבחנה שעושה חברי השופט צור בין ההחלטה המינהלית על הטלת הקנס, אשר לשיטתו "במובנים רבים דומה להחלטה - שאף היא מינהלית באופיה - על הגשת כתב אישום" לבין הודעת הקנס, שהינה לשיטתו, פעולה מינהלית "שהיא בעיקרה טכנית".

לדעתי, הודעת הקנס אינה פעולה "טכנית", כי אם החלטה מנהלית המשקפת את החלטה על הטלת הקנס, ושתיהן כאחת בעלות תוקף מהותי מחייב. על בסיס גישה זו תיבחן נפקותם המשפטית של פגם שנפל בהחלטה על הטלת הקנס ושל פגם בהודעת הקנס, ובהתאם תיבחן תקפותו של כתב האישום שהוגש נגד הנקנס ככלל, ובנסיבות המקרים שלפנינו בפרט.

נפנה איפוא לבירור סוגיות אלה לפי סדרן.

מהותה של הודעת הקנס

2. הודעת קנס מתוקף חוק העבירות המינהליות תשמ"ו - 1985 ובמסגרתו - שתי פנים לה.

הפן האחד מגלם את החלטתו המינהלית של מפקח או רשם על הטלת הקנס מתוקף סמכותם על פי סעיף 8(א) לחוק. החלטה זו מתקבלת לאחר בחינת מלוא חומר החקירה המבסס רף ראייתי לכאורי לאפשרות סבירה להרשעה. ההחלטה על הטלת הקנס המינהלי היא המקור הנורמטיבי להודעת הקנס, וכוללת בתוכה את יסודותיה הלכאוריים של עבירת הקנס, אשר בבוא העת יהוו חלק מיסודות כתב האישום בהליך הפלילי נגד הנקנס, ככל שהגיש בקשה להישפט.

כפועל יוצא מהחלטתה של הרשות המוסמכת על הטלת הקנס ובפן השני שלה, הודעת הקנס המינהלית מביאה לידיעת הנקנס את מסכת העובדות והוראות הדין בדבר העבירה שביצע ואת הסנקציה העונשית שבקנס. על היבטיה המהותיים של הודעת הקנס, למדים אנו אף מלשון סעיף 8(א) לחוק; כמו גם מהוראת תקנה 4 לתקנות העבירות המינהליות, תשמ"ו – 1986, ומ"טופס 4 שבתוספת" לתקנות בהן נקבעו הפרטים המהותיים הכלולים בהודעת הקנס.

3. הנה כי כן, ההחלטה על הטלת הקנס בכל הנוגע לעבירה המיוחסת לנקנס, מכילה את היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של עבירת הקנס, כפי שהתגבשו לכאורה על פי חומר החקירה, ועל בסיסם יכול ויוגש כתב אישום בהליך הפלילי. הודעת הקנס משקפת את ההחלטה על הטלת הקנס ושתיהן יחדיו מהוות את "הלבוש מינהלי" של כתב האישום אם וככל שיוגש נגד הנקנס [עפ"א 14/06 ניסים סבן - מדינת ישראל-משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, לא פורסם, 9.1.2007 (להלן: עניין סבן), פסקה 15; וראו: עפ"א 21/05 מנחם לוין - מדינת ישראל-משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (לא פורסם), 28.2.08 (להלן: עניין מנחם לוין); עפ"א 18/08 מעבדות גלקסי - מדינת ישראל, משרד התמ"ת (לא פורסם), 9.11.08].

לפנינו איפוא שתי החלטות מינהליות שכל אחת מהן כשלעצמה הינה בעלת תוקף מהותי. משכך הוא, אין לייחס להודעת הקנס אופי "טכני" בלבד בשונה מאופייה המהותי של ההחלטה על הטלת הקנס.

מהות הפגם בהודעות הקנס במקרים מושא הערעורים שלפנינו

4. לפי העולה מן העובדות ונסיבות העניין, נשלחו למשיבים - הנקנסים הודעות קנס לפי טופס 4 שבתוספת בנוסחו הישן עובר לתיקונו בתקנות העבירות המינהליות (תיקון), התשס"ג – 2003. בהודעות הקנס שנשלחו למשיבים חסרים היו שם המפקח וחתימתו, למרות הדרישה לציון פרטים אלה בטופס 4 לפי נוסחו הישן (להלן: הפגם בהודעות הקנס). כיום, תוקנו התקנות ולאור התיקון משנת 2003, אין מתקיימת עוד בטופס 4 הדרישה לציון שם המפקח וחתימתו [ק"ת 6266, תשס"ג, עמוד 7128 – 7130].

5. המשיבים ביקשו להישפט לאחר שקיבלו את הודעות הקנס בדבר קנסות מנהליים קצובים שהוטלו עליהם. בהתאם, ולפי הוראת סעיף 8(ג) לחוק, הוגשו נגדם כתבי אישום ובכך נפתח להם "השער לעולם המשפט הפלילי, על כל כלליו ודקדוקיו" [עניין מנחם לוין; עפ"א 39/06 יצחק אטיאס חברה לעבודות בניין בע"מ – מדינת ישראל (לא פורסם), 20.2.07].

6. משהוגשו כתבי אישום נגד המשיבים, משליכה טענתם בדבר פגם בהחלטה על הטלת הקנס או בהודעת הקנס, על כתב האישום, ומהווה בפועל טענה מקדמית בדבר פגם בכתב האישום. טענה זו תיבחן אף בשים לב לדוקטרינת הבטלות היחסית החלה בנסיבות מסוימות בהליך הפלילי ולפיה, לא כל טעות, ואפילו לא כל הפרה מהותית של הדין, גוררות בטלות כתב האישום [ע"פ 10189/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(2), 559, 570 (להלן: עניין פלוני); רע"פ 2413/99 טוראי רחמים גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד נה(4) 673, 684].

במקרים שלפנינו, הפגם שבאי חתימתו של המפקח על הודעות הקנס, כנדרש בטופס הישן, הינו בבחינת "ליקוי טכני" בעיקרו, ככל שהוא משליך על תקפותו של כתב האישום, וכשלעצמו אינו פגם כבד משקל כדי כך שתוצאתו תהא בטלות כתבי האישום מעיקרם. זאת, לאור דוקטרינת הבטלות היחסית, על רקע מכלול הנסיבות והאיזון הראוי בין השיקולים הרלבנטיים, כמבואר להלן.

7. קיימת חשיבות יתרה לכך שבירור סוגיית הפגם בהודעות הקנס, לרבות הצגת ההחלטות המקוריות על הטלת הקנס על ידי הגורמים המוסמכים, נעשו בתחילת ההליכים הפליליים, עובר לשלב ההוכחות [ראו והשוו: רע"פ 3910/09 אייל בן איטח נ' מדינת ישראל, (לא פורסם), 3.8.09 (להלן: עניין בן איטח); עניין פלוני; בש"פ 7438/01 אליעזר כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1), 345, 358]. בחינת ההחלטות על הטלת הקנס, אם נעשו כדין ובסמכות אם לאו, משליכה על תוקפן של הודעות הקנס וכתבי האישום יוצאי חלציהן.

8. בענייננו - בשניים מן הערעורים (ע"פ 27/09, ע"פ 30/09) העלו המשיבים טענותיהם המקדמיות לבטלות כתבי האישום בפתח הדיון ולפני שנשמעו הראיות בהליך הפלילי. המדינה בתגובתה הוכיחה, כי מלכתחילה ניתנו ההחלטות על הטלת הקנס על ידי הגורמים המוסמכים. זאת, לאחר שהציגה את ההחלטות המקוריות על הטלת הקנס, בצירוף הסמכתם ברשומות של החתומים על ההחלטות - כמפקחים.

בערעור השלישי (ע"פ 31/09) העלו המשיבים טענותיהם בדבר בטלות כתב האישום עובר לשמיעת הראיות, אולם למדינה לא ניתנה כלל הזדמנות להוכיח טענתה בדבר חוקיות ההחלטה על הטלת הקנס והודעת הקנס. משכך הוא, ולאור האמור לעיל, מן הדין הוא ליתן למדינה אפשרות להוכיח טענתה זו.

9. זאת ועוד. מטענות המשיבים אין נשמע, כי נגרם להם עיוות דין או כי קופחה הגנתם בכל הנוגע לאישומים נגדם בבירור כשרות ההחלטות על הטלת הקנסות ותוקפן של הודעות הקנס עובר לשמיעת הראיות בהליכים הפליליים. וכלל נקוט הוא כי "כאשר אין חשש שייגרם עיוות דין לנאשם, לא תהיה הצדקה לקבוע כי כתב האישום בטל מעיקרו" [עניין פלוני; ע"פ 7895/04, 8039/04, פלוני נ' מדינת ישראל, (לא פורסם), 20.8.06, פסקה 20; עניין בן איטח].

על כך יש להוסיף את השיקול בדבר קיומו של האינטרס הציבורי המובהק בהגשת כתבי אישום על עבירות לפי חוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991. האינטרס הציבורי מוצא ביטויו בהרתעה מפני ביצוע העבירות שבחוק באמצעות אכיפה על פי דין. בנסיבות המקרים שלפנינו ונוכח מהות העבירות המפורטות בכתבי האישום, מדיניות ראויה היא לברר את כתבי האישום לגופם ולא לבטלם מטעמים של פגם שאינו מהותי.

10. מכל הטעמים האלה, אני מסכימה לתוצאת פסק הדין כאמור בחוות דעתו של חברי השופט צור, לפיה ערעורי המדינה מתקבלים.

סוף דבר

ערעורי המדינה מתקבלים ופסקי הדין וההחלטה של בתי הדין האזוריים מתבטלים. בע"פ 27/09 ובע"פ 30/09 מתקבלת טענת המדינה כי ההחלטה על הטלת הקנס התקבלה על ידי הגורם המוסמך לכך כדין וכי לא נפל בהודעת הקנס פגם המצדיק את ביטולה של הודעת הקנס או את ביטולו של כתב האישום. בע"פ 31/09 מוחזר הדיון בטענה המקדמית לבית הדין האזורי בנצרת על מנת לברר את הטענה בדבר פגם שנפל בהודעות הקנס ומתן הזדמנות מתאימה למדינה להוכיח כי ההחלטה על הטלת הקנס התקבלה על ידי הגורם המוסמך לכך כדין.

ניתן היום ט' אדר, תש"ע (23 פברואר, 2010) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

השופט יגאל פליטמן

השופטת נילי ארד

השופט שמואל צור


מעורבים
תובע: מדינת ישראל - משרד התמ"ת
נתבע: מ.ע. גולן בע"מ
שופט :
עורכי דין: בשם המשיבים