ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד חיים נגד מדינת ישראל-משרד :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו

בפני: כב' השופטת א. סלע - סגנית נשיא

עב 006502/09

23/02/2010

בעניין:

דוד חיים וילנציק

ע"י ב"כ עוה"ד

דהן

התובע

נ ג ד

מדינת ישראל-משרד הבטחון

ע"י ב"כ עוה"ד

נעים

הנתבעת

פסק דין

1. דוד חיים וילנציק (להלן- התובע) עותר בתביעתו לפסק דין הצהרתי בו ייקבע כי הסכם הפרישה המוקדמת שלו בטל וכי יש להחזירו לעבודתו באותם תנאים שהיו לו עובר לפיטוריו, לרבות תנאי כלכלה ומגורים. לחילופין מבוקש ליתן צו עשה בו ייקבע כי על מדינת ישראל- משרד הבטחון (להלן- הנתבעת) לקיים התחייבותה כלפי התובע ולהשיבו כמתנדב לבסיס ניצנים, באותם תנאי כלכלה ומגורים כפי שהיו לו כעובד.

2. תחילתו של ההליך בצמ"ז בו הסכימו הצדדים על שמיעת התובענה העיקרית בהקדם במקום דיון בסעד הזמני, וכך נעשה.

3. מטעם התביעה הוגשו תצהירים מטעם התובע בעצמו ומטעם שאול ג'אן (להלן – ג'אן), שעל חקירתו הנגדית ויתרה הנתבעת בטענה שהדברים הרלוונטיים בתצהירו הינם מפי השמועה. מטעם הנתבעת העידו סא"ל אייל הלוי – מפקד בסיס ניצנים בחלק מהתקופה הרלוונטית לתביעה (להלן- סא"ל הלוי) ואייל זלנה- מזכיר ארגון עובדי צה"ל במרחב רחובות (להלן- זלנה).

4. טענות התובע –

א. התובע בן 62, התייתם בגיל צעיר מהוריו, ילדותו עברה עליו בנדודים בין משפחות אומנה עד אשר נקלט בפנימית הכפר הירוק ומשם, עם סיום לימודיו, גוייס לצבא;

ב. משנת 1965 ועד לחודש נובמבר 2007 (למעט הפסקה קצרה בת שנה) שירת ועבד בצה"ל, סה"כ 41 שנים;

ג. בשנת 2005, החל סא"ל הלוי את תפקידו כמפקד בסיס ניצנים ובסמוך לאחר כניסתו לתפקיד קרא לתובע לשיחה, בה בישר לו כי בכוונתו לפטרו – גזירה שבוטלה לאחר התערבות מכרים אליהם פנה התובע;

ד. כנגד התובע לא הועלתה מעולם על ידי מי מהאחראים עליו, לאורך השנים, כל טענה בדבר תפקודו בעבודה ומשכך ההחלטה לפטרו נראתה שרירותית וחסרת כל בסיס;

ה. סא"ל הלוי לא השלים עם ההתערבות בהחלטתו והודיע לתובע כי הוא יוכל להמשיך בעבודתו אך לא יוכל להמשיך ולהתגורר בבסיס ויאלץ למצוא לעצמו מקום מגורים חלופי. בסופו של יום גם "גזירה" זו התבטלה;

ו. בתחילת שנת 2007 או בסמוך לכך החל סא"ל הלוי להפעיל על התובע לחצים לצאת לפרישה מוקדמת ולחתום על בקשה בהתאם, תוך שהבטיח והתחייב בפני התובע כי ככל שיחתום על בקשה לפרישה מוקדמת, ידאג שיוכל לחזור, תוך פרק זמן קצר לאחר פרישתו, לבסיס ניצנים כמתנדב, לעסוק באותם תפקידים בהם עסק כעובד ולקבל את אותם תנאי מגורים וכלכלה בבסיס כפי שהיו לו כעובד (להלן – ההבטחה);

ז. התובע הינו אדם נאיבי ותמים הנוטה בקלות להאמין לאנשים. לאור ההבטחה השתכנע התובע וביום 16.1.07 חתם על טופס בקשה לפרישה מוקדמת, לפיו הסכים לסיום העסקתו בצה"ל החל מיום 1.1.08 (נספח א');

ח. בחודשים ספטמבר- אוקטובר 2007 או בסמוך לכך, הודיע סא"ל הלוי לתובע כי מועד סיום העסקתו נקבע ליום 1.11.07 וכי במועד זה יהיה עליו לעזוב את הבסיס ולפנות את חדרו תוך שחוזר על ההבטחה. ביום 1.11.07 פינה התובע את חדרו בבסיס ועזב, מתוך ידיעה כי תוך זמן קצר הוא ישוב לשם, כמובטח וממועד זה הגיע לבסיס בחגים וכן מידי יום חמישי בשבוע והתגורר בחדרו למשך כל סוף שבוע;

ט. במהלך חודש אפריל 2008, התקיימה פגישה אצל סא"ל הלוי בנוכחות קצין הרכב וקצין התחזוקה, בה הודיע סא"ל הלוי לתובע כי כשלו מאמציו להחזירו לבסיס כמתנדב ולפיכך לאחר חג הפסח, מתבקש שלא לשוב עוד לבסיס. ההודעה נפלה על התובע כרעם ביום בהיר ועמדה בניגוד מוחלט להבטחה;

י. בפועל המשיך התובע להגיע לבסיס ניצנים בקביעות בסופי שבוע וחגים וזאת עד חודש יוני 2008. ביום חמישי, 12.6.08, נחסם התובע בכניסה לבסיס על ידי הש.ג שהודיע לו כי סא"ל הלוי נתן הוראה מפורשת שלא לאפשר לו כניסה לבסיס;

יא. סא"ל הלוי הוביל את התובע בכחש, ניצל את מצוקתו וגרם לו להפסיק עבודתו, כביכול בהסכמה, בניגוד לנהלים, תוך שהוא מציג בפניו מצגי שווא ונותן הבטחות והתחייבויות אשר לא היתה לו כל כוונה לקיים. משכך, נחתם הסכם הפרישה מתוך עושק ומתוך טעות שהינה תוצאה של הטעיה שהטעה אותו סא"ל הלוי. זאת ועוד – בהבטחה יש לראות כתנאי מתלה ומשלא קויים – דין ההסכם להתבטל גם מטעם זה;

יב. בדיעבד הסתבר לתובע מחד כי סא"ל הלוי יכול היה, לו רצה באמת, לדאוג להגשת בקשה לאישור התנדבותו של התובע אף לפני שהתובע הפסיק את עבודתו ומאידך, שלא זו בלבד שסא"ל הלוי לא פעל כלל לאישורו כמתנדב אלא דאג גם לכך שמחליפו בתפקיד סירב לקבל את התובע כמתנדב , מבלי שפגש אותו מעולם ומבלי שהוא מכיר אותו כלל;

יג. כאשר הבין התובע כי הנתבעת מתנערת ממנו ומתכחשת להתחייבויותיה פנה, ביום 6.4.09, באמצעות ב"כ למרכז תע"צ לבטל את הסכם הפרישה ולהחזירו למקום עבודתו בניצנים. משחלף הזמן ותשובת מרכז תע"צ בוששה מלהגיע, התקשר ב"כ התובע ביום 20.5.09, למרכז תע"צ שם נמסר לו כי בקשת התובע נדחתה על ידם. ביום 21.5.09 התקשרה לב"כ התובע היועצת המשפטית של מרכז תע"צ והוסכם שהיא תבדוק את האפשרות להשיב את התובע לניצנים כמתנדב. לאחר שחלפו שבועיים וחצי וטרם ניתנה תשובה, החליט התובע שלא להמתין עוד ולהגיש את התביעה.

5. טענות הנתבעת –

א. החל מ 12.10.69 הועסק התובע כאזרח עובד צה"ל (אצ"ע) ומשנת 1996 מועסק בבסיס ניצנים, בו אף התגורר עד ליום 1.11.07 , המועד בו פרש לגמלאות;

ב. מגוריו של התובע בבסיס היו חריגים ויוצאי דופן והתאפשרו לו בחוסר סמכות – מפאת מצבו האישי החריג ;

ג. כעולה מתיקו האישי של התובע, כבר מתחילת שנות ה- 90' ואולי אף קודם לכן, עלה שמו מעת לעת כמועמד לפיטורי צמצום אלא שלנגד עיניהם של מקבלי ההחלטה עמדו כל העת נסיבות חייו האישיות והוחלט שלא לפטרו מטעמים הומאניים;

ד. עוד עולה מתיקו האישי כי "עקב התנהגות חריגה בתחומי היחידה" נפגש התובע, ביום 4.10.99, עם עו"ס תעסוקתית, שהתרשמה שיש להפנותו לאבחון פסיכיאטרי, אך מכיון שסירב לכך, לא יכלה לכפות זאת עליו. בעקבות חוות דעתה של העו"ס קבע ראש ענף תנועה ופרט (תו"פ) שלא ניתן לפעול במתווה של פנסיית נכות ומפאת גילו המבוגר (52- אז) אין הוא מוכן לפטרו. משכך הוחלט להמתין עד גיל 55 על מנת לאפשר לתובע לפרוש בפרישה מוקדמת (נספחים 1 ו-2 לתצהיר סא"ל הלוי- להלן התצהיר);

ה. בשנת 2000, בראיון שנערך עם התובע בנושא המשך שירותו, הבהיר מפקדו של התובע שהוא נכון להמשיך ולהעסיקו כעובד "על תקני" ביחידתו בכפוף להסכמתו לפרוש בגיל 55, כחלק מתהליך התכנסות לתקנים בחיל התחזוקה. התובע נתן הסכמתו לפרישה בגיל 55 (אוגוסט 2002) (נספח 4 לתצהיר);

ו. חרף הסכמת התובע לפרוש בגיל 55 פנה הוא, ביום 5.11.02, למזכיר ארגון עובדי צה"ל דאז , בטענה כי נאלץ להסכים לפרוש בגיל 55 מחוסר ברירה וכדי להרוויח זמן (נספח 5 לתצהיר);

ז. התנהלות זו בצירוף העובדה שבינתיים עלה גיל הפרישה המוקדמת של אע"צ ל- 57, עוכבו הליכי הפרישה שתוכננו לתובע, באשר מרכז תע"צ ביקש לוודא שהפרישה תעשה בהתאם לכל הנהלים המחייבים (נספח 6 לתצהיר);

ח. בשלהי שנת 2004 פנה סגן מפקד מג"ל אל ראש ענף תו"פ וביקש לקדם את תהליך פרישתו של התובע. מפקדת מג"ל הצטרפה לפניה והבהירה שמדובר במקרה קיצוני של אזרח אשר תפקודו החברתי ירוד (נספח 6 לתצהיר);

ט. בראיון שערך רמ"ד נגדים לתובע, ביום 6.1.05, ביקש התובע להמשיך בעבודתו עד גיל 60 ואף ציין כי הדבר הובטח לו ע"י סגן מפקד מג"ל. בסיכום הראיון מיום 9.1.05 כתב רמ"ד נגדים כי מבירור טלפוני שערך עם סגן מפקד מג"ל הלה טוען כי לא הבטיח זאת. (נספח 8 לתצהיר);

י. ביום 30.3.05, נערכה פגישה בעניינו של התובע, בהשתתפותם של סגן מפקד מג”ל, רמ"ד קליטה תפקוד ופרישה, עו"ס שלי סער ועו"ס אורית מאירוביץ על רקע בקשת מפקדת מג"ל לסיים את העסקתו של התובע, לנוכח קיצוצים בתקני קבע והערכת מפקדיו את רמת תפקודו של התובע כנמוכה ביותר, לצד קושי הנובע ממגוריו בתוך הבסיס, הופעתו והתנהגותו (נספח 9 לתצהיר) ;

יא. בסיכום הפגישה, כפי שהופץ ביום 31.3.05, נקבע כי תהליך פרישתו המוקדמת של התובע צריך להתבצע בשלבים, כפי שפורטו במכתב והוסכם לשלב את נציגות העובדים במהלך בכדי "שבכוחות משותפים נאפשר לו מעבר קל יותר לחיים האזרחיים במצב שבו הוא עדיין בריא" (נספח 9 לתצהיר);

יב. במהלך כל האירועים שתוארו, מיאן התובע לשתף פעולה עם הגורמים הסוציאליים, אשר ביקשו להכשיר אותו לקראת פרישתו. התנהגותו הקשתה על הגורמים המטפלים לקיים את החלטתם להעביר את התובע תהליך שיקל עליו את ההשתלבות בחיים בחוץ לבסיס, לאחר פרישתו;

יג. ביום 24.10.06 קיימה רע"ן תו"פ פגישה בעניין פרישתו המוקדמת של התובע לגמלאות בהשתתפות כל הגורמים הרלבנטיים לרבות מזכיר אזורי רחובות, זלנה. בפגישה הסכימו כל הנוכחים כי התובע צריך לסיים את שירותו ולצורך כך נקבעה עמו פגישה, שהתקיימה ביום 14.11.06 בהשתתפות נציגי מפקדת זרועות היבשה, ההסתדרות ומרכז תע"צ. בפגישה זו קיבל התובע מידע על זכויותיו מכח פרישתו המוקדמת, לרבות נתונים כספיים מוערכים והובהר לו כי הליך הוצאתו לפרישה מוקדמת ייעשה בהדרגה, בליווי רפואי וסוציאלי (ככל שישתף פעולה) ואף הוצע לו כי ילווה בעת חיפושיו אחר מקום מגורים (נספח 10 לתצהיר);

יד. במכתב נוסף של רע"ן תו"פ מיום 2.1.07 נכתב כי בשיתוף מזכיר ההסתדרות האזורי ומפקדי העובד, התקיימו מספר פגישות בנושא פרישתו של התובע וכי התובע קיבל, לצורך קבלת ההחלטה, תחשיב פרישה מוקדמת . סוכם כי התובע יצא לפרישה מוקדמת מיום 1.11.07 ויפנה את מגוריו תוך שלושה חודשים ממועד הסיכום , לא יאוחר מחודש מרץ 2007 (נספח 11 לתצהיר);

טו. מתכתבויות אלה עולה כי על מנת לאפשר לתובע תקופה נוספת של התארגנות למגורים מחוץ לבסיס, הוארך המועד בו עליו להעתיק מגוריו אל מחוץ לבסיס עד ליום 1.9.07. משמועד פינוי המגורים נקבע לתקופת החגים, אפשר סא"ל הלוי לתובע לשהות בבסיס לתקופת החגים עד שלבסוף פינה התובע את מגוריו ביום 1.11.07;

טז. בין לבין סא"ל הלוי סייע באופן אישי לתובע באיתור מקום מגורים מחוץ לבסיס ובכלל זה נסע עמו בסביבות הבסיס על מנת למצוא מקום מגורים לשביעות רצונו;

יז. ביום 19.2.07 חתם התובע על טופס הסכמה לפרישה מוקדמת , בו הסכים לסיים העסקתו בצה"ל ולפרוש לפנסיה מוקדמת בתאריך 1.11.07 בתנאי גיל 67 , כמוגדר וכמפורט בדף המידע לפורש אשר הועבר אליו. על טופס הסכמה זה חתמו לבד מהתובע מזכיר ועד העובדים, מזכיר ארגון עובדי צה"ל במרחב רחובות ומפקד היחידה (נספח 12 לתצהיר). ביום 11.4.07 ניתן אישור לפרישתו המוקדמת של התובע ע"י רמ"ד תו"פ (נספח 13 לתצהיר);

יח. התובע פרש ב"תנאי גיל 67" וקיבל את כל התשלומים והזכויות אשר הגיעו לו עפ"י דין - מענק פרישה, פדיון ימי מחלה, תשלום חופשה צבורה ומענק מעל 35 שנה. בנוסף קיבל התובע ארבעה חודשי התארגנות בתשלום. יתר על כן, לאחר פרישת התובע בנובמבר 2007, נחתם "הסכם דור המשך" בין מערכת הביטחון לבין ארגון העובדים ועל אף שבמועד זה כבר לא הועסק התובע אצל הנתבעת, קיבל הוא דרגה נוספת (22) ובהתאמה, את כל ההפרשים הכספיים והעדכונים הנלווים לדרגה זו. סכומם הכולל של התשלומים שקיבל התובע במועד פרישתו עמד על למעלה מ 700,000 ₪, בנוסף לזכויותיו הפנסיוניות לפי תקנון קרן הפנסיה;

יט. דין התביעה להדחות מפאת השיהוי הכבד בהגשתה. אף לשיטת התובע כבר בחודש אפריל 2008 נודע לו כי לא אושרה קליטתו כמתנדב והתביעה הוגשה רק ביום 9.6.09, כשנה וחצי מהיום שבו נסתיימה העסקתו;

כ. הליך הפרישה לגמלאות נעשה כדין, על פי הנהלים המחייבים ולווה על ידי מזכיר ארגון עובדי צה"ל במרחב רחובות;

כא. התובע קיבל מבעוד מועד הערכה של הזכויות להם יהיה זכאי במועד הפרישה, בהתאם לסעיף 9 לנוהל פרישה מוקדמת;

כב. התובע יצא לפרישה מוקדמת במועד שנקבע בהסכם;

כג. לתובע לא ניתנה הבטחה המקנה לו זכות לשוב לבסיס ניצנים כמתנדב, באותם תנאי כלכלה ומגורים אשר היו לו טרם יציאתו לפרישה מוקדמת.

אף לו היה מבטיח סא"ל הלוי לתובע לקלטו הרי שהבטחתו כלל איננה אכיפה;

כד. לא הוכח שהסכם הפרישה עליו חתם התובע הותנה בתנאי מתלה של חזרה לבסיס לאחר הפרישה, כמתנדב.

דיון והכרעה

6. הליך הפרישה המוקדמת –

לטענת התובע– הפרישה נכפתה עליו , הוא לא יזם אותה ולא הסכים לה והמדובר בהחלטה שרירותית ובלתי מבוססת ואילולא ההבטחה לא היה מסכים ולא היה חותם מעולם על אף בקשה לפרישה. ידיעתו והסתמכותו של התובע על ההבטחות המפורשות שניתנו לו, הן אשר גרמו לו, לטענתו, להסכים ולחתום על בקשת הפרישה.

מנגד טענה הנתבעת כי הליך הפרישה מצה"ל הוא הליך הנעשה ביוזמת המערכת ובכפוף להסכמתו של העובד ומשלב בין צרכי המערכת לבין זכויות הפרט אשר פרש לפרישה מוקדמת. הליך יציאתו של התובע לפרישה מוקדמת היה הליך תקין אשר נעשה בהתאם לנהלים ותוך שמירה על מלוא זכויותיו של התובע והוא זכה לתנאי פרישה הולמים והכל כאשר הוא מלווה ע"י מזכיר ארגון עובדי צה"ל במרחב רחובות. התובע חתם על הסכם הפרישה בהסכמתו החופשית ובגמירות דעת, גם אם לא יזם את ההליך. לתובע לא ניתנה כל הבטחה שלאחר הפרישה יוכל לחזור לבסיס, כמתנדב. משכך, אין כל עילה לבטל את פרישתו של התובע או לכפות על הנתבעת לקלטו כמתנדב בין שורותיה.

בהקשר לכך יש לבחון, על סמך הראיות שהוצגו, שתי שאלות עיקריות האחת, האם כעולה מהראיות מדובר בהחלטה שרירותית, להוציא את התובע לפרישה מוקדמת והשניה האם כעולה מהראיות ניתנה לתובע הבטחה כי לאחר מועד הפרישה, יוחזר כמתנדב לבסיס.

7. האם מדובר בהחלטה שרירותית?

בהקשר זה טען התובע ודבריו נתמכו בתצהירו של ג'אן, עליו לא נחקר, כי לאורך שנות עבודתו הוא זכה לשבחים רבים מצד הממונים עליו ומעולם לא הועלתה כנגדו כל טענה ו/או ביקורת והמדובר באדם פשוט אשר מילא תפקידו נאמנה לאורך שנים ולשביעות רצונם המלא של מפקדיו על פני כל התקופה – עובדות שאינן שנויות במחלוקת.

עוד טוען התובע, בסיכומיו, כי הטענה שמקום מגוריו היה "במצב הזנחה קשה" - מוכחשת ואינה מתיישבת עם השכל הישר שבגוף כמו צה"ל יעשה התובע ככל העולה על רוחו מבלי ליתן על כך את הדין בזמן אמת. משכך טוען התובע כי בהעדר כל ראיה להליכים שננקטו כנגדו יש לדחות מכל וכל את טענות הנתבעת בהקשר זה. טענה נוספת הינה כי עדותו של סא"ל הלוי בדבר עבודות כביסה ודואר של התובע וניסיונו למעט הינן מופרזות ומוקצנות וגם אם הן אמת , התובע לא אשם בכך, הוא לא היה זה שקבע לעצמו את הגדרות עיסוקו.

בכתב ההגנה, כמו גם בתצהיר של סא"ל הלוי, מציינת הנתבעת אירועים מהעבר הקרוב והרחוק התומכים בטענה כי הליך הוצאתו לפרישה מוקדמת של התובע לא היה בגדר החלטה שרירותית וחפוזה ומצרפת מסמכים שונים –

מנספחים שצורפו לתצהירי הנתבעת וכפי שיפורט להלן עולה כי עוד בשנת 99' הועלה עניין הוצאתו של התובע לפרישה מוקדמת ובין היתר נטען בהם "להתנהגות חריגה בתחומי היחידה", (נספחים 1 ו-2 לתצהיר)

בסיכום הראיון שנערך לתובע ביום 3.5.00 (נספח 3 לתצהיר) הוכר התובע כעל תקני עד לפרישתו בגיל 55. ההכרה הותנתה בהעברת הצהרה חתומה ע"י התובע על נכונותו לפרוש בגיל 55 קרי עד לתאריך 12.6.00. ונספח 4 לתצהיר הינה התחייבות התובע לפרוש בגיל 55 בהתאם לסיכום מחודש מאי 2000;

נספח 6 הינו התכתבות בין סגן מפקד מג"ל לבין ראש ענף תנועה ופרט שם ביקש סגן מפקד מג"ל לקדם את תהליך פרישתו של התובע. כעולה מהמסמך, מפקדת מג"ל הצטרפה לפניה והבהירה שמדובר במקרה קיצוני של אזרח אשר תפקודו החברתי ירוד ובין היתר נרשם בהתכתבות – "מר דוד ווילנצ'יק – אינו מתפקד לחלוטין. כ-5 שנים לערך הוא מתגורר בבסיס וניזון בחדר האוכל וכלל עיסוקו הינו נבירה מתמדת בפחי האשפה התנהגותו תמהונית והוא בנוסף לכל הצרות ערירי פשוט הומלס בתוך בסיס צבאי ...המחדל שעד היום וזה הפשר לאמירה שערוריה לא טופל הנושא באופן מיטבי...בפועל גם תופס תקן נגד מיטבח...הבחור אינו מתקשר עם סביבתו לחלוטין מתגורר בחדר מזוהם ואין יכולת השפעה גם מול מיפגע זה...".

במסמך מתאריך ינואר 2005 (נספח 8 לתצהיר) נרשם, בין היתר- "האזרח הומלץ לפרישה ע"י יחידתו, אולם עפ"י טענתו עודכן ע"י ס. מפקד מג"ל שאין מניעה שימשיך בשנתיים הקרובות בשירות. האזרח הצהיר בעבר שרוצה לפרוש בגיל 55 ...".

בנספח 9 לתצהיר "סיכום פגישה בנושא ... אע"צ וולנצ'יק דוד" נרשם, בין היתר –

"2. האזרח בן 58 מאייש תקן נגד מובהק בסמכות חל"ג כאפסנאי בבסיס ניצנים;

3. הרקע לפגישה הנו בקשת מג"ל לסיים העסקתו של האזרח לאור קיצוצים בתקני קבע והערכת מפקדיו את תפקודו כנמוכה ביותר לצד קושי הנובע ממגוריו בתוך הבסיס והופעתו והתנהגותו(נובר בפחי אשפה, מגורים בקרוון מלוכלך וכו') ;

4. האע"צ טופל בעבר בנושא פרישתו ואף הביע הסכמתו לפרוש עם הגיעו לגיל 55 לאחר שרואיין בנושא ע"י סגן קל"ר אך חזר בו מהחלטתו בתאום עם כלל הגורמים הוסכם כי תהליך פרישתו המוקדמת של האזרח צריך להתבצע בשלבים כאשר בשלב הראשון יש לטפל בנושא מציאת פתרון מגורים חלופי לאזרח, שלאחריו ניתן יהיה להפרישו;

נספח 10 לתצהיר הנושא תאריך 28.11.06 שכותרתו- "פנייה בעניינו של אע"צ חיים וילנצ'יק" נרשם, בין היתר –

"בהמשך לפניית ע' שר הבטחון להלן התיחסותנו:

א. האזרח משרת כאע"צ, 37 שנים מתוכן כ- 10 שנים, בבט"ר ניצנים, בן 59.5 מאייש תקן נגד מובהק בסמכות חל"ג כאחראי עיתונים וכביסה ומתגורר במכולה ביחידה;

ב. האזרח במצב בריאותי ונפשי קשה, מידי יום תוקף אנשים מילולית ביחידה, לא נקי, עם התיק שמחלק עיתונים ממלא אוכל בחד"א, עושה צרכיו בבסיס , משוטט בבסיס בכל מקום ובכל שעה, במכולה שבה גר לא ניתן להכנס מטעמי בריאות הציבור , אוגר שם לכלוך וזבל. המצב פוגע ביחידה בהיבט התנהלות תקינה ובהיבט בריאות הצבא, מהווה מטרד לציבור, מפחיד ודוחה את החיילים...".

נוכח הדברים שהובאו לעיל שוכנעתי כי הליך הוצאתו של התובע לפרישה מוקדמת לא היה הליך שרירותי ובלתי מבוסס, כטענתו. הוכח שמדובר בהליך הדרגתי אשר לווה, לכל אורכו, ברגישות כאשר לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות עמדו נסיבות חייו האישיות והקשות של התובע ופעמים רבות וחרף התנהלותו הוחלט שלא לפטרו מטעמים הומאניים. עם זאת, נוכח קיצוצים בתקני קבע והערכת מפקדיו את רמת תפקודו של התובע כנמוכה ביותר, לצד קשיים הנובעים ממגוריו בתוך הבסיס , הופעתו והתנהגותו הוחלט בסופו של תהליך ארוך ליזום את הוצאתו של התובע לפרישה מוקדמת.

לא נהיר כיצד מבקש התובע לדחות את הטענה כי מקום מגוריו היה "במצב הזנחה קשה" וכי הדבר התעורר רק לצורך ההליך שעה שהטענה חוזרת מספר פעמים במסמכים שלעיל. לציין עוד כי בסיכומיו לא מכחיש התובע את התנהגותו הבלתי ראויה ואת הזנחת המבנה בו התגורר אלא שהוא מטיל את האחריות על מפקדו.

בהקשר זה הלין התובע על כך שככל שהיו טענות כאלה נגדו לא ברור מדוע לא מולא טופס בירור ותגובה ( בהתאם להוראות שבפקודת מטכ"ל ) ועל כך השיב סא"ל הלוי בחקירתו הנגדית –

"אני לא מלאתי מעולם טופס כזה לגבי התובע ובכלל משום שהשקפת עולמי היא לא השקפה של משפטים או הליכים משמעתיים כאלה ואחרים. בטח ובטח לא עם הרגישות שבה נהגנו עם התובע על כל המשתמע מכך". (עמוד 7 לפרוטוקול)

התובע נתמך, בין היתר, בעדותו של ג'אן שהצהיר, בין היתר, כי הוא "מכיר את התובע כאדם אחראי, מסודר ורציני, העושה עבודתו במסירות. מעולם לא היו לו בעיות משמעת כלשהן וכמעט מעולם לא החסיר ימי עבודה". מקובלת עלי בעניין זה עמדת הנתבעת כי באמור בתצהיר אין כדי לסתור את טענות הנתבעת בהקשר זה משעדותו של ג'אן מתייחסת לשנים 1988-1992 בלבד בעוד שהתובע פרש בשנת 2007 וההתנהלות המתוארת במסמכים מתייחסת לתקופות הסמוכות לפרישה (הגם שהטענות הועלו, כפי שהובא , גם בעבר הרחוק יותר).

8. הוכח שהנתבעת פעלה בהתאם לנוהל פרישה מוקדמת –

לכתב ההגנה צורף (נספח 12) נוהל פרישה מוקדמת (להלן- הנוהל). בסעיף 3 לנוהל נרשם כי הפרישה המוקדמת מחייבת את הסכמת הפרט – ובמקרה שבפנינו הסכמת התובע לפרישה מוקדמת ניתנה במסמך אשר נחתם ביום 19.2.07 (נספח 12 לתצהיר).

כן הוכח שבהליך היה מעורב מזכיר ארגון עובדי צה"ל במרחב רחובות – זלנה שבס' 5 לתצהירו כתב – "כחלק ממעורבותי בהליך לקראת יציאתו של התובע לפרישה מוקדמת, נסעתי מספר פעמים להיפגש עימו בבסיס ניצנים, ובאופן מיוחד דאגתי כי לפגישותיי תתלווה העובדת הסוציאלית של מרכז תע"צ, מתוך כוונה לאבחן ולהמליץ באופן מקצועי על הדרך בה יתנהל מהלך הפרישה של העובד, לעיתים נערכו פגישות אלה עימו, בנוכחות מפקדיו, ולעיתים באופן דיסקרטי ככל שהעניין נוגע בכספים להם הוא זכאי מתוקף הסכם הפרישה" .

באשר להליך הוצאת התובע לגמלאות העיד זלנה -"מנקודת ראותי כנציג הסתדרות, אינני מוצא פגם בהליך שנערך לצורך יציאתו של התובע לפרישה מוקדמת ואני סבור כי הליך זה נוהל תוך גילוי סובלנות, אחריות ועל פי כל הכללים הנהוגים וכפי שהם מנוסחים בהסכמות שבין ארגון עובדי צה"ל ובין מערכת הביטחון, אלו כולם הוחלו כלפי התובע".

מקובלת עלי בעניין זה עמדת הנתבעת, כפי שהובאה בסיכומים, כי עדותו של זלנה, ממנה עולה כי נסע פעמיים מרחובות לניצנים לצורך פגישה בעניינו של התובע, אין בה כדי להוריד מהליווי והייצוג שניתן לתובע על ידי ההסתדרות בהליך ומכל מקום, ככל שלתובע טענות כנגד התנהלות ההסתדרות אין זהו ההליך המתאים להעלותן.

9. בסעיף 9 לנוהל נקבע כי עובדים הפורשים לפרישה מוקדמת יקבלו כנספח לטופס הסכמה לפרישה מוקדמת – דף חישובים פרטני. אין לקבל את טענת התובע בחקירתו הנגדית כי לא קיבל מבעוד מועד הערכה של הזכויות להן יהיה זכאי במועד הפרישה, בין היתר, שמחד הטענה הועלתה לראשונה בחקירה הנגדית והמדובר למעשה בהרחבת חזית ומאידך אין היא עולה בקנה אחד עם חומר הראיות המצוי בתיק.

מעדותו של זלנה עולה כי התובע קיבל תחשיב של שווי הזכויות אשר יגיעו לו במועד הפרישה וכי לא יתכן אחרת ובלשונו-

"אין מצב שאזרח עובד צה"ל שפורש בפרישה מוקדמת לא מקבל באופן אישי תחשיב פרישה ממרכז תע"צ ... גם התובע ידוע לי בוודאות שהוא קיבל את התחשיב. זה תחשיב שנמסר באופן אישי בדר"כ שכן מדובר בעניין אישי בין המעסיק לפורש. לפעמים על פי בקשת יחידה, נתקלתי בזה לא מעט, מפקדת היחידה מקבלת גם היא את התחשיב. במקרה הזה שלישות מז"י (מפקדת זרוע יבשה) קיבלה את התחשיב ממרכז תע"צ והעבירה אותו לתובע. אני אומר את הדברים מידיעה אישית שלי. אני ראיתי את התחשיב". (ההדגשות הוספו – א.ס.) (עמוד 15 לפרוטוקול).

עדותו של זלנה היתה מהימנה ואמינה ובנוסף לא מצאתי כל סיבה לכך שהנתבעת תנהג עם התובע באופן אחר ממה שהתנהגה עם עובדים אחרים ובניגוד לנוהל מפורש שהוצא בעניין זה. מהעדויות התרשמנו כי הנתבעת בנוסף נהגה עם התובע לפנים משורת הדין וברגישות מיוחדת נוכח מצבו האישי יוצא הדופן, כפי שתואר בכתבי הטענות.

זאת ועוד, הדברים סותרים את סעיף 3 להסכם הפרישה עליו חתם התובע (נספח 12 לתצהיר) "הסכמתי זו הנה לאחר שקבלתי פירוט כספי משוער בנוגע לזכאויותי כמפורט בנספח ב' ולאחר שניתנה לי אפשרות מספקת לשקול את הסכמתי זו ולקבל החלטה".

אמנם התובע טען, בכתבי טענותיו, כי הוא אדם נאיבי ותמים אך מכאן ועד לטענה כי הוא חתם על כך שלמסמך מצורף פירוט כספי בעוד שבפועל לא צורף פירוט כזה, רחוקה הדרך. התובע טען לא אחת כי הפעיל לאורך כל הדרך אנשים שונים (לרבות ח"כ ורבנים) על מנת שיסייעו לו להישאר בצבא וידחו את הקץ. בנסיבות אלה, קשה לקבל הטענה, אשר עלתה כאמור אך בשלב העדויות, כי חרף הדברים שנכתבו במסמך, התובע לא ראה כל מסמך המפרט את זכויותיו.

גרסת הנתבעת כי התובע קיבל תחשיב פרישה עולה גם מנספח 11 לתצהיר סא"ל הלוי שהינו סיכום בנושא המשך העסקה בעניינו של התובע אשר בין היתר נרשם בו (סעיף 2) – "העובד קיבל לצורך קבלת ההחלטה תחשיב פרישה מוקדמת וכן תחשיב מענק שטחים"; כאשר עומת התובע עם מסמך זה- "אני רוצה להראות לך מסמך נוסף מהתיק האישי שלך מיום 2/1/07 חתום ע"י סגן אלוף לילי שעשוע שבו היא כותבת, בסעיף 2, שאתה קיבלת תחשיב פרישה מוקדמת ותחשיב מענק שטחים. מה שכתוב פה לא נכון?" השיב - "היא רשאית לכתוב מה שהיא רוצה. היא גם יכולה לכתוב שאני נכד של נפוליאון" (עמוד 3 לפרוטוקול) מדובר בתשובה מתחמקת ממנה עולה כי אין כל ממש בטענת התובע בהקשר זה.

לסיכום סוגיא זו- בעוד שכאמור, מחד, בחקירתו הנגדית העלה התובע לראשונה טענה בדבר אי מסירת תחשיב בעוד בכתב התביעה ובתצהיר מטעמו הדברים לא נטענו ומאידך, טענות הנתבעת כי התובע פרש, בין היתר, בהסתמך על תחשיב זכויות שהועבר לעיונו מבעוד מועד נתמכו במסמכים בכתב, לרבות של התובע שנכתבו בזמן אמת, כמו גם בעדויות, הרי שנדחית טענת התובע כי לא הועבר לעיונו מבעוד מועד תחשיב בעניין הזכויות להן הוא זכאי עם פרישתו. לכל זאת אוסיף שמדובר בטענה בע"פ הסותרת ראיה בכתב לגביה ידועה ההלכה כי – "אין מביאים ראיה בעל פה לסתור תוכנו של מסמך בכתב" (ע"א 138/56 דוידון נ' בוני חיפה פ"ד י"א 1479 כן ראה - י' קדמי, על הראיות, עמ' 1312).

10. האם ניתנה לתובע הבטחה המקנה לו זכות לשוב לבסיס ניצנים כמתנדב, באותם תנאי כלכלה ומגורים אשר היו לו בטרם יצא לפרישה מוקדמת –

הנתבעת לא חולקת על כך שהוצאתו של התובע לפרישה מוקדמת היתה ביוזמת הצבא (עמוד 9 לפרוטוקול) ואף לא יכולה להיות מחלוקת שהתובע נתן בסופו של יום הסכמתו לפרישה כעולה, באופן ברור מהסכם הפרישה עליו חתם (נספח 12 לתצהיר). הצדדים חלוקים בסוגיה האם, כטענת התובע, ניתנה לו הבטחה מפורשת ע"י סא"ל הלוי שלאחר פרישתו יוכל לחזור לבסיס כמתנדב באותם תנאים בהם שהה בבסיס כעובד, או שמא, כטענת הנתבעת, לכל היותר, נאמר לו ע"י סא"ל הלוי כי תבחן אפשרות חזרתו לבסיס כמתנדב .

לאחר עיון בחומר הרב שבתיק בית הדין וכן בתצהירים ובעדויות הצדדים שוכנעתי כי הצדק בסוגיה זו עם הנתבעת. לא הוכחה הטענה בדבר מתן הבטחה ע"י סא"ל הלוי לתובע, וזאת נוכח כל הטעמים המפורטים בסיכומי הנתבעת – כל אחד לחוד ולא כל שכן, כולם במצטבר ואפרט –

א. מעדותו של סא"ל הלוי עולה כי סא"ל הלוי אמר לתובע כי יבדוק האם ניתן לקלוט אותו כמתנדב בבסיס ניצנים והוסיף – "... ניהלתי הרבה מאוד שיחות עם מי שהתיימר לדאוג לתובע בשם הרב זלצברג ולרב זלצברג הסברתי בעשרות שיחות על כוונתי האמיתית לנסות להשיג לו אישור להתנדב, רק הסברתי לו שלצערי מפקדיי, נכון לתהליך, לא מסכימים. תמוה בעיניי מדוע הרב זלצברג לא כאן". (עמוד 10 לפרוטוקול).

ב. אף התובע בתצהירו (סעיף 17) מתייחס למעורבותו של הרב יורם זלצברג כלהלן- "במהלך השבועות שחלפו ממועד עזיבתי, היה סא"ל הלוי בקשר קבוע עם הרב יורם זלצברג מתל אביב, אשר סייע לי בשעתו. סא"ל הלוי עדכן את הרב זלצברג כי ענייני בטיפול וכי הוא (סא"ל הלוי) מקדם ללא לאות את עניין אישורי כמתנדב".

נוכח דברים אלה נראה כי אין אדם מתאים יותר מהרב זלצברג כדי להאיר עיננו במחלוקת שנפלה בין הצדדים בעניין זה ואין אלא לתמוה על כך שהתובע לא מצא להביאו לעדות על מנת שיבהיר מה נכלל בגדר "עניין אישורי כמתנדב";

"... כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה". (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי פ"ד לה(1), 736 ,עמ' 762-763). פעמים רבות חזרו בתי המשפט האזרחיים על הלכה זו (ראה למשל, ע"א 27/91 קבלו שמעון נ' ק' שמעון ואח' פ"ד מט(1), 450 ,עמ' 458-459 להרחבה ראה י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי בעמ' 1648 ואילך) אשר על כן, יש ליתן את המשקל המתאים לכך שהתובע בחר, מטעמים השמורים עמו, שלא להביא לעדות את הרב זלצברג על מנת לתמוך בטענותיו בדבר ההבטחה שלכאורה ניתנה לו.

ג. טענה נוספת שטענה הנתבעת בעניין זה מקובלת עלי אף היא. בהסכם הפרישה (נספח א) הוסיף התובע בכתב ידו הבטחה אחרת שלטענתו ניתנה לו (בדבר תשלומי פנסיה), ואילו ההבטחה בדבר חזרתו לבסיס כמתנדב, לה טוען בהליך זה, לא הוספה על גבי נספח א'. מכאן יש להסיק כי אף התובע לא ראה בהבעת רצון לעזור בענין זה, כהבטחה, ולראיה שדברים אלה לא הועלו על הכתב וזאת בניגוד להבטחות נטענות אחרות (המוכחשות גם הן ע"י הנתבעת) שהתובע כן מצא לנכון להעלות על הכתב;

התובע נשאל, בחקירתו הנגדית, בעניין זה ומסר תשובה מבולבלת ומתחמקת שהותירה רושם בלתי אמין – "תשובה היא שאת זה הוספתי כדרישותיי לפי מה שאמרו לי אנשי קבע שזה מה שמגיע לי ולדרוש את זה ממפקד הבסיס. אני מפנה לכך שלא כתובים פה סכומים ספציפיים. אמרו לי שאני אדרוש את מה שמגיע לדרגת רס"ב ברמה א' לאחר 20 שנה ברמה א' רצוף. עבדתי יותר מ-20 שנה וסה"כ 38 שנים. מתוכם 20 שנה ברמה א' רצוף. זה מאוד משנה לתחשיב". (עמוד 2 לפרוטוקול)

ד. עוד טען סא"ל הלוי כי מתן הבטחה כפי שטוען לה התובע איננה במסגרת סמכויותיו, ובהקשר זה העיד – "אני רוצה לומר שמעולם, אבל מעולם וגם לא בסמכותי להבטיח כי התובע יהיה מתנדב. יחד עם זאת, הבטחתי חזור והבטח כי אני אעשה הכל לדבר עם מפקדיי על מנת לשכנע אותם שהתובע חצי יום יהיה מתנדב מהבוקר ועד הצהריים. מפקדיי התנגדו לכך לחלוטין במשך עשרות שיחות. כולל סגנית מפקד מגל ומפקד מגל. היה לי מאוד חשוב כחלק מהתהליך הכללי של הרגישות בטיפול בפרישה של התובע, שהוא יהיה מתנדב חצי יום. זה היה לי מאוד חשוב וכאב לי שמפקדיי לא אישרו לי את זה על אף עשרות שיחות שקיימתי איתם". ובהמשך - "קיבלתי הנחיה מסגנית מפקד מג”ל שהיא המפקדת שלי לצורך העניין שרק היא מטפלת בנושא ההתנדבות.... מכיון שסגנית מפקד מג”ל הנחתה אותי שרק היא עוסקת בבקשה של ההתנדבות, לא מצאתי לנכון ואסרו עליי להגיש בקשה באופן אישי. אני רוצה להוסיף, בשלב מסויים ביקשתי מסגן אלוף שוש קידור, סגנית מג”ל, שאני אגיש את הבקשה אם אין לה זמן לעשות את זה והיא סרבה... הבהרתי ואם יש צורך אבהיר לך שוב. בשיח שלי עם המפקדים שלי נאמר לי כי כל בקשה שהתובע יוכר כמתנדב תטופל, אם בכלל, רק על ידם ואסרו עליי לעסוק בכך....בין מפקדים יש עשרות שיחות ביום ובין היתר מפקדיי מכירים היטב והכירו היטב את רצוני ואת בקשתי שהתובע יתנדב חצי יום בבסיס ניצנים." (עמודים 10-11 לפרוטוקול).

בסיכומיו טוען התובע (סעיף 46) כי סא"ל הלוי למד על חוסר סמכותו להבטיח לקלוט את התובע כמתנדב רק במסגרת ההכנה לתיק – טענה שדינה להדחות. תשובתו של סא"ל הלוי בחקירתו הנגדית , בהקשר זה, היתה הגיונית ומתקבלת על הדעת ולפיה, משנאמר לו שסגנית מפקד מג"ל הנחתה שרק היא עוסקת בעניין בקשה של ההתנדבות, לא מצא הוא לנכון לעבור על הוראות הפקודה.

לא מצאתי להטיל כל דופי בעמדה זו של סא"ל הלוי וגם מטעם זה ומשהוכח כי סא"ל הלוי היה מודע , בזמן אמת, לכך כי מתן הבטחה בדבר התנדבות בבסיס איננה בגדר סמכותו שוכנעתי כי לא ניתנה במועד הסמוך לפרישה, הבטחה כנטען ע"י התובע.

מקובלת עלי בהקשר זה עמדת הנתבעת כי ההסבר שסיפק התובע לכך שסא"ל הלוי הבטיח הבטחה בניגוד לסמכויותיו נבע מרצונו לרצות את מפקדיו , אין לו כל אחיזה במציאות או בעובדות ומכל מקום התובע לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת לסברה זו.

ה. כן מקובלת עלי טענת הנתבעת כי גם העובדה שסא"ל הלוי עזר לתובע לחפש מקום מגורים להמשך חייו ולאחר הפרישה (סעיף 26 לתצהיר) – עובדה שלא נסתרה ע"י התובע , מחזקת את עמדת הנתבעת בדבר אי מתן הבטחה שכן ככל שניתנה הבטחה לתובע כי יוכל לחזור לבסיס באותם תנאים כפי שהיו לו עובר לפרישתו (הכוללים מגורים) לא ברור מדוע סא"ל הלוי ניסה לסייע לתובע למצוא מקום מגורים חלופי. בחקירתו הנגדית העיד – " בהקשר הזה אני רוצה להגיד שמתוך כנות מוחלטת ורצון אמיתי לעזור לתובע נסע התובע ברכבי יחד עם עוד נגד שלי ליישוב סמוך לבסיס על מנת לנסות ולמצוא לו בית שיוכל להתגורר בו כחלק מהרצון שהפרישה תהיה הדרגתית והרצון הכנה שלי שבהמשך יהיה מתנדב". (עמוד 13 לפרוטוקול)

ו. כן מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי ניסיונו של התובע להסיק מעצם הסכמתו לפרוש, את קיומה של ההבטחה נועדה לכישלון. הגיונית וסבירה היא טענת הנתבעת בהקשר זה כי רבים הם הפורשים בפרישה מוקדמת וסיבותיהם לכך הינן שונות ומגוונות ואין להסיק כי הסכמתו לפרישה מוקדמת באה בעקבות הבטחה כזו או אחרת שניתנה.

תימוכין לעמדת הנתבעת בהקשר זה גם קיבלנו מזלנה אשר הצהיר "אינני מכיר הבטחה כלשהי שניתנה לתובע". לא ניתן לקבל טענת התובע כי עדות זלנה איננה אמת וכן לא ברור מדוע הטענות כנגד ההסתדרות הועלו דווקא לאחר עדותו של זלנה, עיתוי שיש בו כדי להוריד מאמינות הטענה.

ו. כן מצאתי תימוכין לכך בראיות שהוגשו (נספח 4 לתצהיר אייל הלוי) –בשנת 2000 הסכים התובע לחתום על הסכם פרישה מוקדמת ואין בפיו כל טענה בדבר הבטחה שניתנה לו אז, לחזור לבסיס כמתנדב.

סיכומם של דברים - אין כל עדות בדבר קיומה של הבטחה כאמור, למעט עדות התובע ויש ליתן משקל אף לעובדה כי מדובר בטענה אשר נולדה כשנה וחצי לאחר הפרישה. נוכח כל האמור שוכנעתי כי לתובע לא ניתנה כל הבטחה לה הוא טוען ושבגינה הגיש את התביעה למתן סעד הצהרתי להשיבו לבסיס, באותם תנאים שהיו לו, עובר לפרישתו.

11. בסעיף 9 לסיכומיו קובל התובע על כך שסא"ל הלוי לא צרף העתק מהבקשה אשר הפנה לקליטתו של התובע כמתנדב, וזאת בניגוד לסעיף 7 לפקודת מטכ"ל 35.0311 הקובע – "מפקד יחידה המבקש להעסיק מתנדבים ביחידתו, יפנה בכתב, לגורם המאשר, בבקשה לאשר העסקת מתנדבים"...

מקובלת עלי בעניין זה עמדת הנתבעת כי דרישת הכתב בנוהל נדרשת בבקשה אשר מופנית על ידי מפקד היחידה (מפקד מג"ל) לגורם המאשר, ואילו בקשה כגון זו שסא"ל הלוי הפנה למפקדת מג"ל איננה צריכה כתב. הדברים אף מתיישבים עם עדותו של סא"ל הלוי "מכיון שסגנית מפקד מג”ל הנחתה אותי שרק היא עוסקת בבקשה של ההתנדבות, לא מצאתי לנכון ואסרו עליי להגיש בקשה באופן אישי. אני רוצה להוסיף, בשלב מסויים ביקשתי מסגן אלוף שוש קידור, סגנית מג”ל, שאני אגיש את הבקשה אם אין לה זמן לעשות את זה והיא סרבה". (עמוד 11 לפרוטוקול)

12. מששוכנעתי כי לתובע לא ניתנה הבטחה בדבר חזרה לבסיס באותם תנאים, בסמוך לאחר פרישתו, הרי שאין כל צורך לדון בסוגית אכיפת ההבטחה בנסיבות.

13. טענה נוספת שהעלה התובע היתה שהמועד בו יצא לגמלאות (1.11.07) איננו המועד הנקוב בהסכם עליו חתם שם נרשם כי מועד היציאה לגמלאות הוא בתאריך 1.1.08 (נספח א' לכתב התביעה) (להלן – ההסכם הראשון). לתצהיר סא"ל הלוי צורף הסכם פרישה בו מצוין תאריך פרישה – 1.11.07 (נספח 12 לתצהיר) (להלן – ההסכם השני).

השאלה העולה הינה איזה מההסכמים אשר זהים בתוכנם, למעט הערה שהוספה להסכם הראשון, בכתב ידו של התובע, הוא ההסכם המחייב. משההסכם השני הינו הסכם מאוחר להסכם שצירף התובע ובשונה ממנו הוא חתום ע"י כל הגורמים – ועד העובדים, המזכיר האזורי ומפקד היחידה בנוסף לחתימת התובע עצמו. בעוד ההסכם הראשון חתום ע"י התובע בלבד הרי שההסכם המאוחר שנקוב בו תאריך פרישה - 1.11.07 הוא הוא ההסכם המחייב;

בתצהירו הודה התובע כי ההסכם השני הוא ההסכם האחרון והמחייב ואף הסביר את הצורך בשני הסכמים- "למיטב זכרוני, זמן קצר לאחר חתימתי על המסמך נספח א' לתצהירי, הודיע לי סא"ל הלוי כי אני חייב לחתום על מסמך חדש ללא תוספות בכתב יד, וכך חתמתי על המסמך נספח 10 הנ"ל (לכתב ההגנה- א.ס.) , כאשר לא נמסר לי העתק ממנו"

נוכח כל האמור תאריך הפרישה הנקוב בהסכם הפרישה המחייב, נקבע ליום 1.11.07 ומשכך הטענה כי פרש במועד אחר מזה שסוכם עמו דינה להדחות.

14. שאלה נוספת עליה יש ליתן את הדעת ושהועלתה במסגרת ההליך הינה האם הסכם הפרישה הותנה בתנאי מתלה– כאמור הסכם הפרישה המחייב, הוא ההסכם השני, והוא נטול הערות בכתב יד. בהקשר לכך העיד סא"ל הלוי- "אני מבקש להוסיף בהקשר הזה שבתחילה הוא חתם עם מס' הערות שהן למעשה תנאי פרישה, הבהירו לי האנשים שנמצאו בתהליך שבלתי ניתן לקבל חתימה עם הערות מהסוג הזה ונתבקשתי להחתימו שוב. ואז הוא חתם ללא הערות על נספח 12. זה מה שזכור לי". (עמוד 10 לפרוטוקול) אף התובע הצהיר בתצהירו- "למיטב זכרוני, זמן קצר לאחר חתימתי על המסמך נספח א' לתצהירי, הודיע לי סא"ל הלוי כי אני חייב לחתום על מסמך חדש ללא תוספות בכתב יד, וכך חתמתי על המסמך נספח 10 הנ"ל" (סעיף 35 ג 2 לתצהיר)

מהאמור עולה כי התנאים לפרישתו של התובע הם אלה הכתובים בהסכם, תנאים אלה ותו לא, דברים המתיישבים אף עם נוסחו של סעיף 4 להסכם השני – "אני מצהיר כי אני מסכים לצאת לפרישה מוקדמת בתנאים שלעיל", "התנאים שלעיל" הם התנאים המצוינים בהסכם, ללא תוספות וללא הבטחה להשיבו לבסיס כמתנדב לאחר הפרישה.

למעלה מהצריך אציין עוד כי בהסכם הראשון כן הוסיף התובע תנאי בכתב יד– "מפקד בט"ר ניצנים מתחייב באופן אישי לדאוג לתשלומי פנסיה לפי תקן של רס"ב ברמה א' כאחריות אישית מצידו מאחר והפרישה הנ"ל יזומה בלעדית על ידו. וזאת כדי למנוע אי נעימויות הכרוכות בפניה לערכאות והטלת אחריות אישית".

מדברים אלה, אשר לא נרשמו בסופו של יום על ההסכם המחייב – ההסכם השני –

ניתן לכל הפחות ללמוד על התנאים בהם התכוון התובע להתנות את הסכמתו לפרישה מוקדמת והתנאים אותם ביקש לעגן עובר לפרישתו , בנוסף על הסכם הפרישה. ככל שהיה התובע סבור כי סא"ל הלוי התחייב באופן אישי להחזירו כמתנדב באותם תנאי כלכלה ומגורים, הרי שהיה מוסיף גם התחייבות זו בהסכם, הראשון.

אין לי אלא להסכים עם הנתבעת בסוגיה זו כי עדותו של התובע בהקשר זה לא מתיישבת עם ההיגיון ועם השכל הישר – "מאחר והוא הבטיח לי את זה מפורשות לא הוספתי את זה. מי שהבטיח לי את זה היה מפקד ניצנים בכבודו ובעצמו. את הרס"ב הוא לא הבטיח, אבל את זה כן". (עמוד 3 לפרוטוקול)

תמוה כי דווקא הבטחה שלא ניתנה במפורש מצא התובע לציין בהסכם הראשון בעוד שהבטחה שלשיטתו ניתנה לו במפורש, ממפקד ניצנים, לא מצא הוא לנכון להוסיף לתוכן ההסכם.

ויודגש מדובר בהסכם שלא מצאנו אותו כמחייב אך מכל מקום יש בו כדי ללמוד על אומד דעת הצדדים. בהקשר זה ראוי לציין את הפסיקה שהובאה בסיכומי הנתבעת המתייחסת למהותו של תנאי מתלה לפיו- "תנאי מתלה, מפאת חשיבותו והשפעתו על קיום החוזה, מקומו הטבעי הוא בחוזה עצמו . משאין הוא מצוי בחוזה דרוש הסבר משכנע מדוע ייחשב הוא לתנאי שכל תוקף החוזה תלוי בו" (ע"א 635/84 יעקב עידן נ' עוזרי גרדי ואח');

משהתובע הוסיף תניות וביקש לעגנם בחוזה הרי שהימנעותו מעשות כן ביחס להבטחה הנטענת על ידו בהליך זה, עומדת לו לרועץ ומוכיחה שלא ניתנה לו הבטחה כאמור.

נוכח כל האמור שוכנעתי כי הסכם הפרישה השני הוא הסכם מוחלט ומחייב משעה שנחתם ע"י כל הגורמים הנחוצים וקיומו לא מותנה בהתקיימותו של כל תנאי.

15. טענות בדבר שיהוי בהגשת התביעה

לכל זאת אוסיף עוד, אם כי למעלה מהצריך, כי גם השיהוי הניכר בהגשת התביעה מצדיק את דחייתה, משביום 1.11.07 העסקתו של התובע כאזרח עובד צה"ל בבסיס ניצנים באה לסיומה. העילה לביטול ההסכם לגישת התובע, היא סירוב הנתבעת לתת לו רשות להתגורר ולהתנדב בשטחי הבסיס. משאף לשיטת התובע, עוד בחודש אפריל 2008 ידע הוא שלא אושרה קליטתו כמתנדב , לא ברור, ככל שסבר שנפל פגם המצדיק את ביטול ההסכם, מדוע המתין עד ליום 9.6.09 (כשנה וחצי מהיום שבו נסתיימה העסקתו) על מנת להגיש את התביעה.

התובע טען כי אין לקבל טענה זו משבתצהירו פורטו הפעולות שננקטו על ידו וקורותיו בחודשים שחלפו מהודעתו של סא"ל הלוי על אי מתן האישור לחזרתו כמתנדב ועד למועד הגשת התביעה. עוד נטען שגם בתצהירו של ג'אן פורטו הפעולות ומשהן התובע והן ג'אן לא נחקרו בעניין זה ומתצהיריהם ניתן ללמוד כי לא היה כל שיהוי מצידו של התובע וכי עשה כל שניתן על מנת לקבל את מה שהובטח לו, לרבות פניות למפקדי הבסיס ולגורמים נוספים הרי שלא ניתן לטעון לשיהוי מצידו.

בתצהיר התובע נרשם, בקשר לפעולות של התובע בעניין חזרתו לבסיס- "במהלך חודש אפריל 2008 ...בפגישה זו בה נכחו גם קצין הרכב, עמי בן דוד וקצין התחזוקה, שרון מלמד הודיע לי סא"ל הלוי כי כשלו מאמציו להחזיר אותי לבסיס כמתנדב, ולפיכך לאחר חג הפסח, התבקשתי שלא לשוב עוד לבסיס"; (ס' 18 לתצהיר) "ביום חמישי 12.5.08, בשעות הערב המאוחרות הגעתי לבסיס ניצנים כרגיל... וכך בשעת ערב מאוחרת, כשאני נבוך ומושפל, נזרקתי באופן סופי מהגוף אותו שירתתי ובו עבדתי 41 שנים". (ס' 21) "מאז ועד היום, ניסיתי בכל דרך לפנות לגורמים שונים , על מנת לקבל את מה שהובטח לי ולשוב למתנדב בבסיס ניצנים...". (ס' 22). "כאשר הבנתי כי המשיבה מתנערת ממני ומתכחשת להתחיבויותיה פנה בא כוחי ביום 6.4.09 למרכז תע"צ בבקשה לבטל את הסכם הפרישה המוקדמת, ולהחזיר אותי למקום עבודתי בניצנים. ידוע לי כי ביום 6.4.09 התקשרה רס"ן טלי קדמון ממרכז תע"צ לבא כוחי, אישרה קבלת המכתב והודיעה כי העניין יועבר למפקד מרכז תע"צ ...". (סעיף 30).

מהאמור עולה שעל אף טענת התובע כי ניסה לפנות לגורמים שונים, לא ציין הוא שום פעולה קונקרטית שנעשתה עד לתאריך 6.4.09 , כך שהפניה הראשונה לגביה יש תימוכין, והקודמת להגשת התביעה, נעשתה כשנה לאחר שהובהר לתובע כי המאמצים לנסות ולהחזירו כמתנדב בבסיס, כשלו. כאמור, קודם לתאריך זה התובע לא הצביע על כל פניה בעניינו לגורם כלשהו, למעט אמירות כלליות ולא מבוססות. גם מתצהירו של ג'אן לא ניתן ללמוד שנעשו פעולות של ממש, שיש בהן כדי לתמוך בטענות התובע בדבר אי שיהוי בהגשת התביעה ומכל מקום אין שום טענה על פניה קונקרטית וספיציפית המצדיקה שיהוי של שנה וחצי בהגשת התביעה.

הסעד המבוקש הוא השבה לעבודה או לחילופין השבה לבסיס כמתנדב – בנסיבות של שיהוי של למעלה משנה, גם ככל שהיינו סבורים כי ניתנה לתובע הבטחה כפי שהוא טוען לה, ביטול ההסכם הינו סעד קיצוני מדי לאחר שחלפה למעלה משנה מיום פרישתו מהצבא והדברים נכונים מכח קל וחומר מקום בו הוכח שלא ניתנה לתובע כל הבטחה כאמור.

16. טענות התובע בסיכומיו בדבר פיטוריו על רקע גיל, לא נזכרו בכתב התביעה ובעדויות ומכל מקום טענות אלה כלל לא הוכחו בהליך ולא ניתנה לנתבעת כל הזדמנות להתגונן מפניהם.

17. טענות התובע בדבר הטעיה ועושק נזנחו בסיכומים. ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון הינה כי דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה (ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ ואח' פ"ד מז (1) .311; ע"א 447/92 רוט נ' אינטר קונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט (2)) משכך גם טענות אלה נדחות.

18. הבאת/אי הבאת עדים לעדות – עוד טען התובע כי לאורך כל עדותו הטיל סא"ל הלוי את האחריות על מפקדים וקצינים אחרים. סא"ל הלוי הקפיד לציין את שמותיהם של קצינים אחרים שלהם, לשיטתו, היתה מעורבות הרבה יותר גדולה מזו שלו בכל הקשור למבקש אך עם זאת הוא לא השיב מדוע הם לא באו להעיד. בהקשר זה מקובלת עלי גישת הנתבעת בסיכומיה לפיה על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, והעובדה שהנתבעת הביאה עדים כאלו או אחרים לא פוטרת אותו מחובתו זו. התובע היה רשאי לזמן עדים ככל שסבר שהם רלוונטיים לתביעתו ולא היה כל מקום להעביר את הנטל שמוטל עליו על כתפי הנתבעת.

19. סוף דבר – מכל האמור לעיל הוכח כי פרישתו המוקדמת של התובע נעשתה מסיבות ראיות וענייניות, כי הליך הוצאתו לפרישה מוקדמת התנהל כדין ובהתאם לנהלים המחייבים, שהנתבעת נקטה ברגישות רבה למצבו של התובע ושהתובע קיבל את כל הזכויות להן היה זכאי עם פרישתו.

בנוסף שוכנעתי, כפי שפורט בהרחבה לעיל, שלתובע לא ניתנה כל הבטחה להחזירו לבסיס כמתנדב על כל המשתמע מכך.

20. נוכח כל האמור לעיל – התביעה נדחית.

21. נוכח נסיבותיו האישיות של התובע לא מצאתי, חרף התוצאה אליה הגעתי, לחייבו בהוצאות ההליך ועל כן לפנים משורת הדין – אין צו להוצאות.

ניתן היום ט' באדר, תש"ע (23 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים.

פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.

א. סלע, שופטת

סגנית נשיא

קלדנית: רינת אברג'ל



מעורבים
תובע: דוד חיים וילנציק
נתבע: מדינת ישראל-משרד הבטחון
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ עוה"ד,ע"י ב"כ עוה"ד