ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהודה אהרון נגד קרן השתלמות למו :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב –יפו

עב 003568/09

בפני:

כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי

תאריך:

23/02/2010

בעניין:

יהודה אהרון

התובע

נ ג ד

קרן השתלמות למורים תיכוניים

מורים סמינרים ומפקחים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עדיאל חשין

הנתבעת

פסק דין

המחלוקת העומדת בבסיסו של הליך זה, נוגעת לזכויות התובע בקרן השתלמות.

לטענת התובע, הוא זכאי לקבל מהנתבעת סך כולל של 71,106.69 ש"ח בגין מלוא הכספים שצבר בקרן ההשתלמות עד לסוף שנת 2006. הנתבעת טוענת כי לזכות התובע עומדת יתרה של 40,586.65 ₪ בלבד. ההפרש הוא נזקו של התובע, כך לדבריו.

(לצרכי אגרה העמיד התובע את תביעתו על סך של 22,700 ש"ח, תקרת גובה התביעה בהליך של דיון מהיר. עם זאת, טעות נפלה בידי התובע שכן הליכים מסוג זה -קרי- תביעה כנגד קרן השתלמות, מתנהלים בסדר דין רגיל וזאת ללא כל קשר לסכום התביעה).

העובדות הרלוונטיות לצורך ההכרעה אינן שנויות במחלוקת והן כדלקמן:

א. התובע, בן כ-57, הועסק כמורה של משרד החינוך החל משנת 1978.

החל משנת 1995 מועסק התובע כמפקח של משרד החינוך ובסך הכל תקופה מצטברת של כ-32 שנים.

ב. הנתבעת- קרן השתלמות למורים תיכוניים, מורי סמינרים ומפקחים בע"מ (להלן:"הנתבעת " או "הקרן"), הינה חברה בע"מ המשמשת כקרן השתלמות

למורים ובה חבר גם התובע.

ג. הנתבעת פועלת באמצעות מנהל העסקים, אשר נבחר על ידה מעת לעת. עד לשנת 1995 נוהל מסלול החסכון הרלוונטי להליך זה על ידי בנק מסד בע"מ.

כאשר החל משנת 1995 הבנק הבינלאומי הראשון הוא המשמש מנהל העסקים של הנתבעת.

ד. התובע חסך בקרן הנתבעת החל מחודש 9/78, במחזורי חסכון של 6 שנים וחסך הן במסגרת של מסלול רגיל (8.4% חלק המעסיק ו- 4.2% חלק העובד, מס' עמית- 60575576) והן במסגרת מסלול תמריצים (מלוא ההפרשה עבור התובע בשיעור 12.6% ע"י המעסיק, מס' עמית- 519793).

ה. בשנת תשנ"ד (1993-1994) יצא התובע לחצי שנת השתלמות, במהלכה משך מחצית מהכספים שנצברו לזכותו עד לאותו מועד.

ו. אין חולק כי מנהל העסקים החדש של הקרן -קרי- הבנק הבינלאומי הראשון, שלח לתובע דיווח שנתי לשנת תשס"ה ולפיו לתובע עומדת יתרת זכות בסך של 71,106.69 ש"ח נכון ליום 31.8.05. אותו דיווח אינו מצוי בידי מי מהצדדים ואולם, כאמור הצדדים אינם חלוקים ביניהם כי הדיווח הנ"ל אכן נשלח לתובע.

ז. ואולם, כשנה לאחר מכן, נשלח לתובע דיווח שנתי לשנת תשס"ו שהציג תובע יתרה מעודכנת של 40,568.85 ש"ח נכון ליום 31.8.06. גם דו"ח זה אינו מצוי בידי מי מהצדדים ואולם, אין חולק כי גם דו"ח זה נשלח לתובע.

ח. ביום 6.12.2006 שלחה הקרן לתובע מכתב (נספח ב לכתב התביעה) ובו נכתב כדלקמן:

"1. קרן ההשתלמות שלחה בימים אלו את הדו"ח השנתי לשנה"ל תשס"ו.

2. מחזור החסכון שמספרו 519793 ובו תאריך הצטרפות החל מ- 09/1978,

נוצל על ידך לצורך יציאה לחצי שנת השתלמות.

3. בתום חצי שנת ההשתלמות מועברת תנועת חיוב בגין מחצית מהקרן ותנועת חיוב בגין מחצית מהרווחים שהצטברו נכון למועד היציאה לשנת ההשתלמות.

בחשבונך לא הועברה תנועת חיוב בגין הרווחים שהצטברו, אלה הועברה תנועת חיוב בגין מחצית הקרן בלבד.

אי לכך, הועברה תנועת חיוב ב- 31.8.06 בגין הרווחים הנ"ל.

4. הדו"ח השנתי אשר נשלח אלייך מציג את יתרת שערוך חשבונך לאחר התיקון האמור.

5. מאחר ותנועת הרווחים הועברה בתקופת הדו"ח, בסעיף רווחים נטו שבדו"ח השנתי מופיע סכום שלילי. למעשה נתון זה מציין רווחים שהצטברו בגין הקרן הנותרת ובקיזוז הרווחים עקב ניצול חצי שנת ההשתלמות."

ט. התובע מיהר לפנות לקרן על מנת לברר את פשר הקיזוז, ואף נפגש עם נציגת הקרן הגב' חגית נהלל בנסיון לקבל הסבר לקיזוז הסכום האמור. ביום 3.1.07 נשלח לתובע מכתב נוסף מטעם הקרן ובו נכתב כדלקמן:

"1. לזכותך מחזור חסכון לתקופה 9/78 ועד 8/88 סה"כ 6 שנות חסכון (בשנים תשמ"ג עד תשמ"ו 9/82 עד 8/86 היית בחל"ת ולא חסכת בקרן), אשר נוצל על ידך לצורך יציאה לחצי שנת השתלמות בשנה"ל תשנ"ד (9/93 עד 8/94).

2. מחזור חסכון זה מפוצל לשני מספרי חבר: מס' חבר 519793- כספים במסגרת תמריצים, מס' חבר 6075576- בגין הפקדה לחודש 10/1987 שהתקבלה במסגרת הרגילה.

3. בתום חצי שנת השתלמות מועברת תנועת חיוב (במינוס) במחזור החסכון אשר נוצל לצורך היציאה להשתלמות בסך של מחצית קרן העובד והמעסיק ותנועת חיוב נוספת בסך מחצית הרווחים שהצטברו כך שלזכות המורה נותרים במחזור החסכון מחצית מהכספים בדיוק, לצורך יציאה לחצי שנת השתלמות נוספת (או משיכה).

4. עד לחודש אוגוסט 1995 שימש בנק מסד בע"מ (להלן: "מנהל העסקים הקודם") כמנהל העסקים של הקרנות. ממועד זה משמש הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ כמנהל העסקים של הקרנות.

במהלך שנת 1995 כאשר הועבר הניהול ממנהל העסקים הקודם אל הבנק הבינלאומי, מנהל העסקים הנוכחי, הועברו התנועות ללא תנועות החיוב בגין רווחים שנצברו ושולמו או נוצלו לצורך שנת השתלמות ע"י העמיתים.

תנועות חיוב הקרן הועברו.

כיוון שכך, היתרה באותם מחזורי חסכון שנוצלו לצורך חצי שנת השתלמות הייתה שגויה וכללה רווחים שהמורה אינו זכאי להם. הרווחים שנכללו הם רווחים על כל הפקדה, במקום על מחצית כל הפקדה.

5. בחשבונך במחזור חסכון 519793 הועברה בחודש אוגוסט 1994, בתום חצי שנת ההשתלמות, תנועת חיוב בסך 771.71 קרן עובד, ו- 1,543.42 קרן מעסיק.

לא הועברה תנועת חיוב בגין הרווחים.

6. היתרה ליום 31/8/05 בסך 71,106.69 ש"ח כללה גם רווחים שנוצלו במהלך חצי שנת ההשתלמות ואינך זכאי להם.

7. בתאריך 31/8/06 הועברה פעולת קיזוז מחצית הרווחים בחשבונות העמיתים שבהם לא הועברה תנועה זו בעבר.

8. הסכום 30,537.84 ש"ח אשר מופיע בדו"ח השנתי במחזור זה הינו התנועה המתוארת לעיל.

9. יתרתך ליום 31/8/06 בסך 40,568.85 ש"ח תקינה ונכונה ...".

י. בין הצדדים נוהלו מספר התכתבויות נוספות, בהן דרש התובע לקבל חזרה את הכספים שלטענתו קוזזו שלא כדין מקופת החסכון שלו. ואולם, הקרן שבה והבהירה בפניו, כי המדובר בטעות חד פעמית שתוקנה וכי התובע אינו זכאי לכספים להם הוא טוען.

עד כאן העובדות.

התובע טוען כי קיזוז הסכום האמור של כ- 30,000 ₪, נעשה על ידי הנתבעת שלא כדין, שעה שמדובר בכספי החסכון שצבר משך השנים. התובע מוסיף וטוען כי גם אם נעשתה טעות על ידי הקרן, הרי שבשל הסתמכותו על הכספים שדווח כי צבר, הינו זכאי לפיצוי כספי בקשר לכך.

הקרן מצידה טוענת כי מדובר בדו"ח אחד שגוי בלבד שנשלח לתובע (דו"ח תשס"ה), והטעות תוקנה מיד בהזדמנות הראשונה שלאחר מכן (בדו"ח תשס"ו). כאשר, עצם הטעות אינה מקנה לתובע זכאות לכספים שאינם מגיעים לו. לטענתה, התובע גם אינו זכאי לפיצוי, שכן הקרן פעלה בכפוף להוראות הדין והתקנון ומתוך חובת תום הלב וההגינות המוטלת עליה כלפי כלל עמיתיה. כן, לא ניתן לומר כי התובע הסתמך על אותם כספים שעה שהיה מודע לטעות, לאור התנהלותו משך השנים. התובע אף לא הוכיח כי נגרם לו נזק כלשהו.

הכרעה:

אקדים אחרית דבר לראשית ואומר כי החלטתי לדחות את התביעה, וזאת מהנימוקים כדלקמן:

הנתבעת הינה קופת גמל כהגדרתה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל) תשכ"ד 1964. בשל כך, כפופה הקרן להוראות התקנות הנ"ל, כמו גם להוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, וחוקים נוספים החלים על קופות גמל כהגדרתן באותם חוקים והתקנון מכוחו פועלת הנתבעת.

כפי העולה מטיעוני הקרן, שלא נסתרו, היא מתנהלת אצל אותו מנהל עסקים (הבנק הבינלאומי הראשון) יחד עם קרן נוספת היא: קרן השתלמות למורים ולגננות בע"מ. שתי הקרנות מהוות יחד את "קרנות ההשתלמות לעובדי הוראה" ממיסודה של הסתדרות המורים.

מטרת הקרן הינה לאפשר לכל מורה להפריש לקרן סכומים שיאפשרו למורים לצאת להשתלמויות במהלך שנת שבתון מדי מספר שנים, הכל בכפוף לתקנון הקרן.

אני מסכים עם עמדת הקרן, לפיה קיימת חשיבות ציבורית שכספי הקרן יועברו לחוסכים בה, רק בהתאם להוראות הדין ותקנון הקרן וכי לקרן קיימת חובת נאמנות כלפי כלל עמיתיה שאם לא כן, קיימת סכנה שהקרן לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי כלל העמיתים.

אין חולק כי "המוציא מחברו עליו הראיה" ועל כן יש לקבוע כי במקרה דנן לא עמד התובע בנטל, הרובץ על כתפיו, להוכיח כי אותה טעות בדיווח שהציגה "יתרה שגויה" מתייחסת לסכום שקוזז מקופת החסכון שלו והיה שייך לו. התובע לא הציג כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בגרסתו כי אותו סכום קוזז מחשבונו שלא כדין, ולא הצליח לסתור את גרסת הקרן, כי דובר בדו"ח שגוי אחד שנשלח לו, טעות שתוקנה מיד בדו"ח שנשלח אליו לאחר מכן.

הקרן מצידה הסבירה, גם במכתבים ששלחה לתובע עוד בטרם הגשת תביעתו וגם בכתבי הטענות שהוגשו לבית הדין, כי בשל טעות שביצע מנהל העסקים הקודם של הקרן -קרי- בנק מסד, ולאחר שהתובע ניצל מחצית שנת השתלמות, בוצעה רק פעולת חיוב בגין מחצית סכום קרן ההפרשות ולא בוצעה פעולת חיוב נוספת, כפי שנדרש, בגין מחצית הרווחים שנצברו במחזור החסכון. לאור זאת, שלח מנהל העסקים הנוכחי של הקרן (הבנק הבינלאומי הראשון) דו"ח שגוי (זה לשנת תשס"ה) המציג יתרת סכום של 71,106.69 ש"ח (למס' עמית- 519793). ואולם, במסגרת בדיקות שביצע הבנק הבינלאומי, אותרה הטעות ובדו"ח לשנת תשס"ו, הוצגה היתרה הנכונה לה זכאי התובע בסך 40,568.85 ש"ח. לאור זאת, הרי שההפרש בין הסכומים לו טוען התובע, אינו מהווה סכום שהתובע זכאי לו. התובע כאמור, לא סתר עמדה זו של הקרן ולא הוכיח כי המדובר בסכום שקוזז ממנו שלא כדין.

יתרה מזו, התובע עצמו מציין בכתב טענותיו "...עצם הטעות אינה מקנה לו זכות לכספים אשר כביכול נצברו בטעות לזכותו..." (סעיף 41 לכתב התביעה) ומבקש פיצוי בקשר לאותה טעות, שלטענתו נבעה מרשלנותה של הקרן.

ההלכה קובעת, כי טעויות בדו"חות שנשלחים לעמיתים בקרן, אינן יכולות להצמיח לעמיתים זכויות מהותיות יש מאין, אפילו מדובר בסכומים ששולמו עקב טעות ולא רק במקרים שנשלח בגינם דיווח שגוי (ע"ע 39/99 ד"ר יהושוע אסרף- מדינת ישראל, פד"ע לז 179). זאת, בין היתר ובעיקר בשל העובדה שמדובר בקרן שמופקדת על כספי העמיתים החברים בה וחבה בחובת הגינות ונאמנות כלפי כלל העמיתים, כפי

שכבר צויין לעיל. לאור זאת, אין מקום לקבוע כי התובע זכאי לסכום הנתבע על ידו, משלא הוכיח כי הינו זכאי לאותה יתרת סכום שתוקנה, ועל אף שמדובר היה בטעות שנפלה בדו"ח פרטני אחד שנשלח אליו.

באשר לפיצוי הכספי שדורש התובע בשל אותה שגגה שנפלה ולטענתו כי הסתמך על אותם כספים וציפה לקבלם, גם אם טעות ביסודם –

התובע הפנה לפסקי הדין בעניין רפאל פירוטין (עב (ת"א) 9982/02 רפאל פירוטין נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים בע"מ, מיום 24.11.05) וד"ר אילנה צור (עב (ת"א) 912191/99 ד"ר אינה צור נ' בנק מסד בע"מ ואח', עבודה אזורי כרך יג 773). שם נפסק לזכות התובעים פיצוי כלשהו בשל הטעות ו/או ההתרשלות של קופת הגמל, שהובילו את התובעים להסתמך על הדיווחים בנוגע לכספים שנצברו.

הגם שאין המדובר בהלכות שיצאו מלפני ביה"ד הארצי, מצאתי לנכון להתייחס לאותם פסקי דין שהוזכרו על ידי התובע ולציין כי יש לאבחן בין הנסיבות בפס"ד פירוטין שם עסקינן בעמית בקרן פנסיה שקיבל משך שנים ארוכות (כמעט כ-20 שנה) דיווחים שגויים בנוגע לכספים הצבורים בקרן. שם גם נפסק על ידי כב' השופטת סיגל דוידוב מוטולה, כי אין באמור כדי להצמיח לתובע זכות יש מאין, ואולם נפסק לזכות התובע פיצוי כספי קטן בשל מצג השווא שנטעה בו הקרן משך השנים המרובות.

גם בפס"ד אילנה צור, נפסק לזכות התובעת פיצוי כספי מסויים בשל טעות שנבעה מהתרשלות הקרן.

במקרה שלפני לא מצאתי לנכון להעניק לתובע פיצוי כספי כלשהו בקשר לטעות שנפלה בדיווחי הקרן, להבדיל מפיצוי בקשר להוצאות משפט וטרחה שנגרמה לו בהליך זה. במקרה דנן דובר בדו"ח שגוי אחד שנשלח לתובע, טעות שתוקנה מיד בדו"ח שלאחריו ובהתאם עודכן גם התובע.

הקרן פעלה בסבירות וביעילות בעריכת בירורים מול מנהל העסקים של הקרן ותיקון הטעות שנפלה בעניין. הקרן פעלה כמתחייב מתפקידה ומחובת הנאמנות המוטלת עליה כלפי כלל עמיתיה בנוגע לניהול הכספים המופקדים אצלה. גם לטענת התובע באשר לאינטרס "ההסתמכות והציפייה" אין בסיס בראיות, משאין חולק כי דובר בדו"ח שגוי אחד שנשלח לתובע כשהתובע קיבל תמונת מצב אמיתית ומדוייקת מיד בדו"ח שנשלח אליו לאחריו. לא ניתן לומר איפוא כי התובע הסתמך במשך שנים מרובות על אותם כספים אותם הוא מבקש כעת. התובע גם לא הוכיח נזק ממוני כלשהו, שהרי הוכח כי לתובע אין זכות מהותית לגבי אותו סכום שאותו הוא דורש.

הנה כי כן, דין תביעתו של התובע כנגד הקרן להידחות.

באשר להוצאות:

הגם שתביעתו של התובע נדחתה , מצאתי לנכון להטיל על הקרן לשאת בהוצאותיו. זאת בהתחשב בכך שלתובע נגרם עוול מסוים בשל הטעות בדיווח שנשלח אליו. טעות שהובילה את התובע להאמין כי אכן מדובר בסכומים להם הוא זכאי. בשל כך הוא נאלץ להטריח עצמו בהגשת התביעה לביה"ד וגם להסתייע בתחילת דרכו וכנראה גם בסיכומיו, בשירותי עו"ד. על כן הקרן היא שתישא בהוצאות ההליך הנוכחי ותשלם לתובע סך של 2,000 ₪, תוך 30 יום, מיום מתן פסק דין זה.

זכות ערעור: לבית הדין הארצי, תוך 30 יום.

ניתן היום ט' באדר תש"ע (23 בפברואר 2010), בהעדר הצדדים.

ד"ר יצחק לובוצקי - שופט

ק/רוניתעמרני/



מעורבים
תובע: יהודה אהרון
נתבע: קרן השתלמות למורים תיכוניים
שופט :
עורכי דין: