ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איתמר מרום נגד מדינת ישראל :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

עב 008639/06

בפני:

כב' השופט אילן איטח

23/02/2010

ע"י ב"כ

עו"ד שטנדל אורי

התובע

- נ ג ד -

מדינת ישראל

ע"י ב"כ

עו"ד עידית צימרמן

הנתבעת

פסק דין

1. התובע, עובד לשעבר באגף מטענים ומל"ח במשרד התחבורה (להלן – האגף), הגיש ביום 6.12.2005 תלונה לנציבות שירות המדינה נגד מר אבישי מיכאלי - מנהל האגף. ביום 3.9.2006 פוטר התובע מעבודתו. האם התובע פוטר עקב הגשת התלונה נגד מנהל האגף, כטענת התובע או שמא התובע פוטר עקב אי התאמתו לתפקיד וללא כל קשר לתלונה, כטענת הנתבעת? זו השאלה הטעונה הכרעה במסגרת פסק הדין.

ההליכים ומסגרת הדיון

2. התובענה נפתחה ביום 10.9.2006 בבקשה לסעדים זמניים (בש"א 8162/06, להלן – הבקשה לסעדים זמניים), במסגרתה התבקשו צווים למניעת פיטורי התובע, לביטול מכתב הפיטורים ולהשבת התובע לעבודה. לאחר הדיון במהלכו נחקרו התובע: התובע, מנהל האגף ומר אסי סוזנה (להלן – מר סוזנה), ולאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, ניתנה ביום 4.10.2006 החלטתי[1] ולפיה נדחית הבקשה לסעדים זמניים.

3. בין לבין, ביום 19.9.2006 נפתח התיק העיקרי בהגשת כתב תביעה שבו נכללו אותם הסעדים שהתבקשו במסגרת הבקשה לסעדים זמניים, קרי – מניעת פיטורי התובע, ביטול מכתב הפיטורים והשבת התובע לעבודה. הנתבעת מצידה הגישה כתב הגנה ביום 19.11.2006. לבקשת התובע נדחתה ישיבת הקד"מ שנקבעה ליום 15.3.2007 על מנת לאפשר לו לתקן את כתב התביעה כך שיכלול אף סעד של פיצויים.

4. לבקשתו הנוספת של התובע, נדחה המועד להגשת כתב תביעה מתוקן עד לאחר קבלת חומר מחקירתו של מנהל האגף בנציבות שירות המדינה. בסופו של יום, על פי החלטת בית הדין הוגש כתב תביעה מתוקן ביום 2.9.2007, מבלי שחומר החקירה הומצא לידי התובע. בכתב תביעה המתוקן נתבע בנוסף גם פיצוי בסכום של 1,000,000 ₪ (מכפלת משכורות צפויה של התובע ממועד הפיטורים ועד לתום 10 שנות עבודה בשירות הציבורי) בגין הנזקים שנגרמו לתובע עקב פיטוריו ולחלופין פיצוי בסכום של 300,000 ₪ בכפוף למתן צו המורה על השבתו של התובע לעבודה בנתבעת.

ביום 27.11.2007 הוגש כתב הגנה מתוקן מטעם הנתבעת. תצהיר התובע הוגש ביום 10.3.2008 ותצהירים מטעם הנתבעת הוגשו ביום 18.5.2008. ישיבת הקד"מ התקיימה ביום 1.7.2008 במהלכה הודיעה ב"כ הנתבעת כי חקירתו של מנהל האגף הסתיימה ובהליך משמעתי שננקט נגדו ניתנה לו התראה[2]. בסיום הישיבה נקצב מועד להגשת בקשות התובע וכן נקבעה ישיבת הוכחות ליום 4.1.2009.

5. בתאריכים 7.7.2008 ו-23.9.2008 הגיש התובע קלטות ותמלילים של שיחות שניהל עם מר סוזנה, מנהל האגף ופקידה מחברת "אספיר" – חברה למיגון רכבי שטח[3].

כמו כן, ביום 14.9.2008 הגיש התובע בקשה לזימונו של מר חנן יצחק – חוקר בנציבות שירות המדינה (להלן – החוקר) וכן בקשה להורות לו "להביא עימו כל מסמך, תמונה, וכל חומר אחר הנמצא בידיו בכל הקשור לחקירה" של מנהל האגף. לאחר קבלת תגובת הנתבעת ותשובת התובע החלטתי ביום 19.11.2008 על דחיית הבקשה לזימון החוקר "באשר עדותו של החוקר על ממצאי החקירה היא עדות שמועה. ככל שהתובע מבקש להוכיח מעשים מסוימים עליו להתכבד ולהביא לבית הדין את הראיות הישירות ולא עדויות שמיעה". בקשת התובע לעיון חוזר בהחלטה נדחתה.

6. ביום 29.12.2008 הגיש התובע בקשה לדחיית ישיבת ההוכחות מכיוון שהסתבר לו "כי נדרשים בירורים נוספים במסגרת ההכנה לקראת הדיון" וכי "בין השאר חלה כנראה תקלה ובקשות...נשלחו לבית הדין, כנראה לא הגיעו...". לפיכך נדחתה ישיבת ההוכחות ליום 24.5.2009 ולתובע ניתנה האפשרות להגיש את בקשותיו האחרונות בתוך 30 יום.

ואכן, ביום 5.1.2009 הגיש התובע שתי בקשות: האחת עניינה צירוף המסמכים הבאים: מסמכי אש"ל של פקידי המחלקה ושל מפקחים, פרוטוקולים של השימוע, תצהיר של מר יובל כהן – צלם האירוע במלון דן פנורמה, פרוטוקול שיחה עם מנהל מסעדת שיפודי הגפן וצילומי מכליות של חברות המובילות מטענים מסוכנים החונות ליד בתי מגורים. והשנייה, עניינה מתן צו לחברת פלאפון להמציא פלט שיחות נכנסות לטלפונים שבשימושו של מנהל האגף לתקופה מסוימת.

בנוסף הגיש התובע ביום 12.2.2009 בקשה שלישית שעניינה גילוי מסמכים נוספים. במסגרת הבקשה ביקש התובע לעיין במסמכים הנוגעים לחקירה שנערכה למנהל האגף; פרוטוקולים של חקירות עובדי המשרד; המסמכים שבתיק בית הדין למשמעת; פרוטוקולים של הדיונים בבית הדין למשמעת; פרוטוקולים של הדיונים בעניין ההליך שיש לנקוט נגד מנהל האגף.

לאחר קבלת תגובות הנתבעת ותשובות התובע החלטתי ביום 30.4.2009 לדחות את שלוש בקשות התובע תוך חיובו בתשלום הוצאות בסכום של 2,000 ₪.

7. ביום 24.5.2009 התקיים דיון ההוכחות בפני[4] במהלכו העידו מטעם התובע - התובע בעצמו ומטעם הנתבעת - מנהל האגף ומר סוזנה.

ביום 15.7.2009 הגיש התובע סיכומים מטעמו, הנתבעת הגישה סיכומיה ביום 31.8.2009 והתובע השיב ביום 13.9.2009.

המסכת העובדתית

8. בשנת 1997 חוקק חוק שירותי הובלה, התשכ"ז – 1997 (להלן – החוק) אשר לפיו שירות הובלה יינתן רק על ידי מי שבידו רישיון מוביל ובהתאם לסוג הרישיון ולתנאיו. באותה שנה הוקם האגף במשרד התחבורה ומר מיכאלי, שעבד במשרד משנת 1973, מונה למנהל האגף. האגף הוקם לצורך הטיפול ברישוי ולצורך הפיקוח על קיום התנאים הקבועים בחוק. בפועל החל יישומו של החוק בשנת 2001 לאחר שפורסמו תקנות להפעלתו.

9. צוות הפיקוח של האגף החל לפעול רק בסוף חודש אוגוסט 2004, על פי נהלים שגובשו באגף (נספח א' לתצהירו של מנהל האגף). צוות זה כלל חמישה מפקחים ובכללם התובע.

10. במועד כניסת המפקחים לתפקידם הורה להם מנהל האגף כי במסגרת תפקידם עליהם לבצע ביקורות אצל נותני שירות ההובלה ובמיוחד אצל מובילי החומרים המסוכנים; ליתן דיווח שבועי על פעולותיהם; להימצא במשרד לפחות יום אחד בשבוע על מנת לבצע את החלק המנהלי הקשור בעבודתם כגון: כתיבת מכתבים ודו"חות (סעיף 3 לתצהיר מנהל האגף). כמו כן, השתתפו המפקחים בהדרכות מקצועיות בתוך האגף ומחוצה לו.

11. התובע, בעל תארים שונים[5] אשר שרת בצה"ל כקצין מודיעין הממונה על ביטחון שדה, הועסק באגף בתפקיד מפקח[6] החל מיום 6.9.2004 ועד ליום 4.10.2006, בהתאם לחוזה מיוחד מיום 13.9.2004 שהוארך מעת לעת (להלן – חוזה ההעסקה). נציין כי תוקפו המקורי של חוזה ההעסקה היה עד לסוף 2004 ולאחר מכן הוא הוארך עד לסוף שנת 2005. בסוף שנת 2005 הוארך חוזה ההעסקה פעמיים עד ליום 4.10.2006. הנסיבות שהובילו לשתי הארכות חוזה ההעסקה האחרונות תפורטנה בהמשך (נספח ב' לתצהיר התובע שהוגש במסגרת הבקשה לסעדים זמניים).

12. בחודש יוני 2005, לאחר סיום "תקופת ההרצה" של צוות המפקחים, מינה מנהל האגף את אחד המפקחים – מר סוזנה, לרכז את עבודת המפקחים באגף, פרט לעבודתו של המפקח מר אלוש שהיה עובד ותיק במשרד התחבורה (כ-30 שנה). עבודת הריכוז כללה קביעת תוכנית עבודה מסודרת וריכוז פעילות המפקחים בשטח ובמשרד ודיווחיהם. מר סוזנה לא תוגמל בגין עבודת הריכוז, על אף שמדובר במטלה נוספת (סעיף 3 לתצהיר מר סזנה; סעיף 4 לתצהיר מנהל האגף).

נציין כי מר סוזנה והתובע נבחרו לתפקיד מפקחים במסגרת אותו מכרז ושניהם היו במעמד של ראש ענף. מר סוזנה החל לעבוד באגף ביום 1.8.2004, קרי – כחודש ימים לפני התובע והוא צעיר יותר מהתובע. ואלה השיקולים שהובילו למינויו של מר סוזנה לתפקיד (סעיף 5 לתצהיר מנהל האגף):

"הסיבה בגינה הטלתי על מר סוזנה את תפקיד הריכוז הינה שאני עסוק בפעילויות רבות הקשורות לעבודת האגף, מרביתן מחוץ למשרד, ואין באפשרותי לרכז את פעולת הפקחים. נזקקתי לאדם, אשר ירכז עבורי את הפעילות ויהווה חוליה מקשרת ביני ובין הפקחים. הדבר לא מנע מכל פקח לפנות אליי בכל בעיה שתתעורר, והבהרתי זאת לפקחים. בחירתי במר סוזנה נבעה מהרושם שעשה עליי כאדם רציני וכעובד מהימן. מר סוזנה לא תוגמל בעבור התפקיד הנוסף שהטלתי עליו ומילא אותו לצד פעילותו כפקח."

13. התובע התקשה להשלים עם מינויו של מר מר סוזנה לרכז, ובין היתר, סירב להעביר אליו את הדיווחים על עבודתו. בתחילת חודש ספטמבר 2005 לאחר שמר סוזנה לא קיבל דיווחים מהתובע וממפקח נוסף הוא פנה למנהל האגף, אשר החליט לכנס את כל המפקחים לישיבה לצורך הסדרת העניין. ביום 4.9.2005 התקיימה הישיבה ובה הודיע מנהל האגף כי על כל המפקחים לתאם את פעילותם עם מר סוזנה בכל בוקר ולמסור לו דיווח שבועי על פעילותם (סעיף 6 לתצהיר מר סוזנה; סעיפים 6 ו-8 לתצהיר מנהל האגף).

14. משהתובע לא שינה ממנהגו גם לאחר אותה ישיבה, שלח אליו מר סוזנה ביום 8.9.2005 מכתב תזכורת (נספח א'1 לתצהיר מר סוזנה), בזו הלשון:

"הנדון: תזכורת

בפגישה שנערכה במשרדו של מר אבישי מיכאלי, מנהל אגף מטענים, בתאריך 4.9.05 בהשתתפותך ובהשתתפות צוותי הפקוח הוחלט על קיום תאום טלפוני בכל בוקר וכן על מסירת דיווח שבועי אודות תוצאות הפקוח.

לצערי בשבוע שבין ה-4.9 וה-9.9 לא נתקבלו ממך דיווחים כלל.

אדגיש כי הן הדיווח היומי והן הדיווח השבועי חשובים לקיום סדרי עבודה תקינים ויעילים.

הנך מתבקש להעביר אלי את הדיווח השבועי הנ"ל ולהקפיד על דיווח יומי כפי שהוחלט". (ההדגשות במקור).

15. ביום 12.9.2005 השיב התובע למכתב התזכורת בכתב. במכתבו תוקף התובע את "חוקיות" מינויו של מר סוזנה לרכז (נספח ב'1 לתצהיר מר סוזנה). נביא להלן את הקטעים הרלוונטיים לעניינו מתוך מכתבו של התובע:

"מכתב 'התזכורת' שנשלח אלי בתאריך ה-8 לספטמבר 2005

השגות על חוקיות המכתב 'והעובדות' שבתוכן המכתב

1. מוטב היה שלא היה נשלח מכתב זה, אבל משנכתב, חזקה על המכותב להגן על עצמו ולא להשאירו ללא תגובה.

  1. יש להצטער על האופי הכוחני שבהתנהגותך, ועל האנרגיה והזמן היקר המושקע, שאינו תורם לנושאים המהותיים של המחלקה, ולא לאווירה הבינאישית.
  2. במכתבך אלי הנושא את הכותרת 'תזכורת' נפלו מספר אי-דיוקים ועולה מתוכנו מצג שווא, העשוי להטעות אדם מן השורה, עובדות שאני מבקש להבהיר כדלקמן:
  3. מה שמזדקר לעין כבר לפני קריאת תוכנו, שאתה בחרת להתעלם מהעובדה שאני גם רע"ן, ובכך אתה מנסה להציג יחסי כפיפות סטטורים [צ.ל. סטטוטוריים] שאין להם בסיס עובדתי.
  4. בבדיקה שערכתי מול גורמים הרלוונטים ובנציבות שרות המדינה - כמובן בעילום שם וללא ציון מקום עבודתי, עלה שגם אם הואצלו לך סמכויות מתוקף מנוייך לראש צוות על המפקחים, לקבל דיווחים על עבודת הפיקוח של יתר המפקחים, שליחת מכתבים הנושאים כותרות לכאורה תמימות כמו 'תזכורות'. וכל נושא משמעתי, הנושאים משמעות של התראה בענייני משמעת, הגם לצרכים פנימיים של המחלקה, היא קטגורית פעולות שאינם בסמכותך.

דומה הדבר לפקיד בנק שהואצלו לו סמכויות לבצע פעולות בנקאיות, והוא יחשוב שבסמכותו גם להיות מורשה חתימה. או שאנחנו כמפקחים לא רק נבצע שימועים, אלא גם נתלה רשיונות מוביל – פעולה שאינה בסמכותינו כלל.

הרשה נא לי להתייחס קונקרטית לתוכן- הרחוק מן האמת- של מכתבך.

  1. בשבוע המצויין במכתבך, שבין התאריכים ה- 4 לספטמבר לבין ה- 9 לספטמבר, בו אתה מתרעם שלא קיבלת דיווחים כלל. (..'דיווח שבועי אודות תוצאות הפיקוח','ודיווח על כל בוקר'). סה"כ – 5 ימי עבודה, הפעולות שננקטו על ידי כדלקמן:

.......

  1. בסוף שבוע שעבר הונח הדיווח השבועי – שהנך מלין שלא קיבלת – במגש הדואר, כפי שסוכם עמך בעבר. (אתה בעצמך פתחת את המכתב, שהכיל את הדו"ח, לידי ביום ראשון ה-11 לספטמבר!!.)
  2. יצויין שבפגישה המחלקתית שבנדון, למיטב הבנתי ניתנה לנו הבחירה לדווח בבוקר למר בני אביעד. כפי שנעשה בפועל על ידי או על ידי טל אילוז.

בסיכום, הבא [צ.ל. הבה] נתרכז בעשייה, בייעול העבודה ובמציאת דרכים לגיבוש המחלקה ולא בנושאים השוליים שאינם תורמים לכך". (ההדגשות במקור).

16. ביום 29.9.2005 השיב מר סוזנה למכתב התובע (נספח ב'2 לתצהיר מר סוזנה). וכך כתב מר סוזנה:

"הנדון: מכתבך מיום ה- 12.9.05

אין לי אלא להצר על מכתבך מיום ה-12.9.05 שהאמת רחוקה ממנו כרחוק מזרח ממערב. הריני להביא את העובדות לאשורן:

  1. בפגישה המחלקתית הובהר לך אישית כי התאומים היומיים חייבים להתבצע עימי בכל בוקר, ולא עם מר בני אביעד כפי שהצעת, כשם שהדיווחים השבועיים נמסרים לי.

ולכן לסעיף 11 שבמכתבך אין אחיזה במציאות.

  1. בסעיפים 6 – 10 (מלבד סעיף 8) הנך מודה, אם כי ללא שימת-לב, כי לא תאמת את פעולותיך עימי. עובדה זו תומכת במכתב התזכורת שנשלח אליך ב- 8.9.05.

......

  1. בהתייחס לסעיף 10 שבמכתבך, אכן מודה אני כי קיבלתי את הדיווח השבועי שלך (4.9.05 – 8.9.05). אך מכתב התזכורת שקיבלת נכתב ב- 8.9.05, כפי שהנך יודע, ולכן לא הייתה לי שום דרך לדעת שאקבל את הדיווח השבועי שלך שלושה ימים מאוחר יותר.
  2. בהתייחס לסעיפים 2 - 5 שבמכתבך, אבהיר כי נתבקשתי ע"י מר אבישי מיכאלי, מנהל אגף מטענים, ביום ה- 8.9.05 לשלוח לכל הפקחים תזכורת בנושא התאומים היומיים והדיווחים השבועיים, וכך עשיתי.

אזכירך כי כשקיבלת את מכתב התזכורת הסברתי לך כי מר אבישי מיכאלי ביקש ממני לכתוב לכל הפקחים, מכאן סעיפים 2 – 5 שבמכתבך הנם הבל ורעות רוח ותו לא.

דבריך אודות התנהגותי הכוחנית הינם שקר גם ויעידו על-כך יתר הפקחים ושאר עובדי האגף. אליהם יצטרפו איומיך החוזרים ונשנים, כלפי וכלפי עובדים אחרים באגף, בדבר פנייה, כזו או אחרת, לנציבות שרות המדינה ואף בפגיעה בי פיזית, כגון: 'תזהר אל תתעסק איתי, אתה לא יודע מה אני יכול לעשות לך...' ועוד.

אוסיף לראיה גם את אותו הדף (המצ"ב) שתלית עבורי בחדר הפקחים, בקומה הרביעית, בת"א ימים ספורים בלבד לאחר החלטתו של מר אבישי מיכאלי למנות אותי לרכז את כל פעילות הפיקוח, באמצעו של חודש יוני השנה.

לסיום אזכיר גם את תגובתי ה'כוחנית' לדף הנ"ל: 'כל הפוסל – במומו פוסל'. (ההדגשות במקור – א.א).

17. בין לבין, ביום 18.9.2005 שלח מר סוזנה לתובע מכתב תזכורת נוסף, זאת משהאחרון המשיך שלא לדווח על פעילותו. וזהו נוסח המכתב הנוסף (נספח א'2 לתצהיר מר סוזנה):

"הנדון: תזכורת שניה

בתאריך 12.9.05 נמסרה לך תזכורת בדבר התאום הטלפוני היומי והדו"ח השבועי שנקבעו ע"י מר אבישי מיכאלי, מנהל אגף מטענים, כחלק מסדרי העבודה של הפקחים, אולם גם בשבוע שבין ה-11.9 וה-15.9 לא נתקבלו ממך דיווחים כלל.

אדגיש כי הן הדיווח היומי והן הדיווח השבועי חשובים לקיום סדרי עבודה תקינים ויעילים ואינם רשות כי אם חובה של כל פקח.

הנך מתבקש להעביר אלי את הדיווח השבועי הנ"ל ולהקפיד על דיווח יומי כפי שהוחלט, תזכורות נוספות לא תשלחנה". (ההדגשות במקור).

כאן המקום לציין, כי במהלך עדותו הגיש התובע שני מכתבים הממוענים אל מנהל האגף. המכתב הראשון מיום 21.9.2005 עניינו תשובה למכתב התזכורת הנוסף ששלח מר סוזנה ובו פירט התובע את מעשיו בשבוע המתחיל ביום 11.9.2005 והמסתיים ביום 15.9.2005 (ת/1). והמכתב השני מיום 2.10.2005 עניינו תשובת התובע למכתב מר סוזנה מיום 29.9.2005 (ת/2). הוחלט כי מכתבים אלו יתקבלו על תנאי ותינתן הכרעה לעניין קבילותם במסגרת פסק הדין (עמ' 9 לפרו' ש' 23 – 26). אוסיף, כי מנהל האגף העיד בתחילת חקירתו שאינו זוכר את המכתבים ואינו יכול לומר אם קיבלם אם לאו (עמ' 15 לפרו' ש' 19 – 20). לאחר ששקלתי את טענות הנתבעת החלטתי כי למרות שמכתבים אלו לא גולו במסגרת הליך גילוי המסמכים הרי שהם רלוונטיים לתובענה ומשכך הם יהוו חלק מחומר הראיות. יחד עם זאת, אדגיש כי המשקל שיינתן לאותם מכתבים נמוך משקיים ספק לגבי האותנטיות שלהם מכל אחד מהטעמים הבאים: מדובר במכתבים שצצו 'יש מאין' מבלי שהתובע סיפק הסבר לאי הצגתם עד למועד דיון ההוכחות; מכתבים אלו אף לא הוצגו במסגרת ההליך הזמני; מנהל האגף אינו יכול לאשר קבלתם של אותם המכתבים.

18. התובע התעלם ממכתב התזכורת הנוסף ולכן דיווח מר סוזנה על התנהגותו של התובע למנהל האגף. כתוצאה מכך כתב מנהל האגף ביום 22.9.2005 מכתב לכל המפקחים ובו ביקש מהם "להקפיד על קיום תאום טלפוני בכל בוקר וכן על מסירת דיווח שבועי אודות תוצאות הפיקוח" למר סוזנה. עוד הובהר במכתב כי "פקח שלא יקפיד על תאום ודיווחים כאמור בסעיף 1 לעיל, לא תאושר יציאתו בתפקיד על כל המשתמע מכך" (נספח ב' לתצהיר מנהל האגף).

19. ביום 27.11.2005 המליץ מנהל מנהל האגף למשנה למנכ"ל – מר אלכס לנגר (להלן – המשנה למנכ"ל) "שלא לחדש את חוזה העסקתו של איתמר מרום, עקב חוסר התאמתו לתפקיד. במקביל אבקש לפתוח בהליכים לשיבוץ מועמד חדש" (סעיפים 11, 13 לתצהיר מנהל האגף ונספח ג' לתצהיר; סעיף 20 לתצהיר מר סוזנה). לטענת הנתבעת המלצת מנהל האגף הסתמכה, בין היתר, על שיחה שקיים עם מר סוזנה על תפקודו של התובע. בטענה זו אדון בהמשך.

20. ביום 4.12.2005 בעת שהתובע היה באבל על מות דודו ושהה בבית המנוח, הגיע מנהל האגף לביתו הפרטי של התובע והשאיר על המשקוף מכתב מיום 28.11.2005 ובו ההודעה על אי חידוש חוזה העסקתו של התובע (להלן- מכתב הפיטורים הראשון) (נספח ה' לבקשה לסעדים זמניים).

21. ביום 6.12.2005 הגיע התובע לשיחה עם מנהל האגף. בשיחה אמר התובע כי הופתע לקבל את מכתב הפיטורים הראשון שכן מעולם לא קיבל ולו תלונה אחת על תפקודו. מנהל האגף הסביר לתובע כי הוא אינו מרוצה מתפקודו, מכך שהתובע אינו משתף פעולה עם מר סוזנה ומכך שהתובע אינו מעביר דיווחים לגבי מיקומו ופעילותו. התובע ביקש ממנהל האגף לשקול שוב את החלטתו בשים לב לגילו ולכך שרכש לא מכבר רכב חדש. מנהל האגף השיב לתובע כי הוא יחשוב על הנושא מספר ימים (סעיפים 14 ו-15 לתצהיר מנהל האגף).

22. באותו היום (6.12.2005) בשעות הערב יצר התובע קשר טלפוני עם מר חנן יצחק – חוקר (משמעת) באגף לחקירות משמעת בנציבות שירות המדינה, ומסר לו "באופן כללי פרטים אודות הפרות משמעת ע"י מר אבישי מיכאלי ואחרים" (נספח ט"ז לתצהיר מנהל האגף).

בהקשר זה אציין כבר עתה כי אין מחלוקת שחקירת הנציבות הייתה סמויה עד לסוף חודש 8/2006 ורק לאחר מועד זה הפכה החקירה לגלויה גם כלפי מנהל האגף (עמ' 2 לפרו' מיום 24.5.2009 (להלן – הפרוטוקול) ש' 19 – 20; סעיף 27 לתצהיר מנהל האגף).

23. ביום 7.12.2005 הודיע מנהל האגף לתובע כי החליט לשנות מהחלטתו הקודמת ולהאריך את חוזה ההעסקה עד ליום 31.3.2006 (נספח ד' לתצהיר מנהל האגף). סמוך ליום 31.3.2006 הוארך חוזה העסקתו של התובע בחמישה חודשים נוספים, קרי – עד ליום 31.8.2006 (נספח ה' לתצהיר מנהל האגף).

לטענת הנתבעת הסיבה להארכת חוזה ההעסקה לתקופה נוספת נבעה משיפור מסוים בעבודתו של התובע על אף שהבעיות הנוגעות לאי דיווח על פעילותו, אי תיאום הביקורות ואי קיום פיקוח בהתאם לעדיפות האגף, נמשכו (סעיף 17 לתצהיר מנהל האגף).

24. ביום 27.7.2006 זומן התובע למנהל האגף. באותו מועד הודיע מנהל האגף לתובע כי החליט שלא לחדש את חוזה העסקתו המסתיים ביום 31.8.2006 (סעיף 19 לתצהיר התובע בבקשה; תמליל השיחה עם מר סוזנה מאותו מועד – נספח כ"א לתצהיר התובע; נספח י"א לתצהיר מנהל האגף).

לטענת הנתבעת הסיבות שהובילו להחלטת מנהל האגף הן: אי דיווח התובע על פעילותו; אי תיאום הפעילות; עריכת ביקורות שלא לצורך; אי התאמה בין הדו"חות השונים של התובע; בחודש יוני 2006 איחר התובע לעבודה; אי ביצוע פעילות ב'שטח' בחודש יולי 2006 בשל איבוד ה"דאלאס" (מפתח האימובילייזר של הרכב); אי החתמת כרטיס הנוכחות בחודש יולי 2006, כאשר ההסבר התובע שנתן התובע להיעדר החתימות - הסבר שניתן לאחר פניות חוזרות ונשנות מצד מנהל האגף - היה 'שיכחה'.

25. ביום 30.7.2006 מילא מנהל האגף גיליון הערכה ומשוב למבקש (נספח י"ב לתצהיר מנהל האגף). ברב הפרמטרים ניתן לתובע ציון "בינוני", כאשר המלצת מנהל האגף הייתה שלא להמשיך את העסקתו של התובע. וכך כתב מנהל האגף:

"למרות שתי תקופות נסיון שניתנו לעובד ואין ספור שיחות והתראות, מצאתי שהעובד אינו מקפיד על נהלי העבודה אינו משתף פעולה עם רכז הפיקוח אינו מגיש דווחים במועד ואינו עומד בתפוקות הפיקוח הנדרשות. אינני ממליץ על הארכת חוזה העסקתו במשרד."

באותו מועד נתן מנהל האגף לתובע מכתב ובו הודיע לו כי "בהמשך למכתבי אליך מיום 27 ליולי 2006 והשיחות שקיימתי איתך בנדון [חידוש חוזה העסקתו – א.א.]" אין בדעתו להמליץ על המשך העסקתו באגף.

בהקשר זה נוסיף, כי ביום 9.8.2006 בבוקר התקיימה שיחה בין מנהל האגף לבין התובע על גיליון ההערכה. השיחה הוקלטה ע"י התובע ללא ידיעתו של מנהל האגף (תמליל השיחה הוגש כנספח כ"ה(2) לתצהיר התובע). ביום 13.8.2006 העביר התובע את התייחסותו לאמור בגיליון ההערכה (מוצג מש/2 שהוגש במסגרת הדיון בבקשה לסעדים זמניים). ביום 17.8.2006 העביר מר סוזנה את תגובתו למכתב התובע, לבקשתו של מנהל האגף ובה פירט את הליקויים בעבודתו של התובע (נספח ד' לתצהיר מר סוזנה).

26. בין לבין, ביום 13.8.2006 שלח מנהל האגף מכתב לגב' רבקה גבע – מרכזת תקציב ואמרכלות (להלן – גב' גבע) ובו העלה על הכתב את הבעיות הנוגעות לתפקודו של התובע (נספח ז' לתצהיר מנהל האגף). וכך כתב מנהל האגף:

".....

למרות שתי תקופות הניסיון שניתנו לנ"ל ואין ספור שיחות והתראות בע"פ, מצאתי שהעובד אינו מקפיד על נהלי העבודה והמשמעת, אינו משתף פעולה עם רכז הפיקוח, אינו מגיש דיווחים במועד ולעיתים אינו מגיש כלל, ואינו עומד בתפוקות הפיקוח הנדרשות.

בחודש יולי הגדיל העובד לעשות. בדו"ח הפעילות השבועי החתום על ידו, הוא מדווח שהוא במשרד, אך הוא לא מחתים את כרטיס הנוכחות כמתחייב עפ"י התקשי"ר.

אין כל תיעוד לפעילות כביכול שביצע הנ"ל או לשהותו במשרד אם בכלל, מאחר ולטענתו כל הקלסר עם העתקי המכתבים ששלח בעת שהותו במשרד 'נעלמו' כשהוא אינו יכול לספק הסבר לאן.

באותם ימים בהם החתים את כרטיסו, ההחתמה בוצעה בסביבות השעה 10 בבוקר, מבלי שקיבל את אישורי לעבודה בשעות גמישות.

העובד הנ"ל צויד מטעם המשרד במכשיר טלפון סלולרי ומכשיר מירס בכדי שניתן יהיה לאתרו בשטח. אין ספור פעמים גם אני וגם אסי סוזנה ניסינו לאתרו ללא מענה. את מכשיר המירס הוא כלל לא טרח לשאת למרות שחזרתי מספר פעמים בישיבות המפקחים החודשיות כי עליהם לשאת את המכשירים.

גם לגבי פעילותו בשטח התקבלו תלונות מגופים עליהם פיקח. רק לאחרונה התקבלו שתי תלונות המעידות על חוסר מקצועיותו למרות על ההדרכות שקיבל.

מהסיבות הנ"ל ולאור מכתבו של מר אלישע שחף מיום 2 ליולי 2006, בדבר דיווחים כוזבים/

היעדרויות מהעבודה. אינני ממליץ על הארכת חוזה העסקתו במשרד".

27. ביום 16.8.2006 שלח מנהל האגף מכתב לתובע ובו ביקש הסברים לאי החתמת כרטיס הנוכחות בחודש 7/2006 ולסתירות שהתגלו בדו"חות השונים (נספח ח' לתצהיר מנהל האגף). וזו לשון המכתב:

"הנדון: דו"ח עבודה לחודש יולי 2006

  1. בהתאם לדו"חות הפעילות השבועיים שמולאו בכתב ידך, אבד לך מפתח האימובילייזר האישי לרכב המשרד ('דאלאס') מתי שהוא במהלך חודש יולי.
  2. מפתח חלופי נמסר לך בתאריך 27/7/06.
  3. בתאריכים 11,12,13,17,19,20,24,26 לחודש יולי 2006, לא החתמת את כרטיס הנוכחות למרות שדיווחת על פעילות לאורך כל היום במשרד.
  4. בתאריכים 9 ו-14 לאוגוסט 2006, התבקשת להמציא לי הסבר בכתב, לגבי אי ההתאמה בין הנתונים המופיעים בדו"ח העבודה הממוחשב לחודש יולי 2006, ובין דו"חות הפעילות השבועיים שהגשת לגבי חודש זה.
  5. עד כה, למרות ששהית במשרד במהלך השבוע האחרון והיה באפשרותך לשחזר את הפעילות של החודש הקודם, טרם קיבלתי הסבר כאמור.
  6. אבקש את הסברך לאלתר!"

ביום 22.8.2006 הגיש התובע למנהל האגף "אישור יציאה בתפקיד" לתאריך 11.7.2006 וכן הצהרות מיום 21.8.2006 ולפיהן לא החתים את כרטיס הנוכחות בחודש יולי 2006 בתאריכים 12, 13, 17, 19, 20, 24, 26, 27[7] מן הטעם "שכחתי" וכי באותם מועדים שהה "במשרד ה'דאלס' שלי אבד" (נספח י' לתצהיר מנהל האגף).

28. ביום 17.8.2006 פנה מר גילי כהן - רכז בכיר בנא"מ למנהל האגף בעניין מכשיר המירס שבשימוש התובע, בזו הלשון (מוצג מש/3 שהוגש במסגרת הדיון בבקשה לסעדים זמניים):

"מבדיקה שערכתי עולה כי מכשיר מירס שמספרו 38x1361 הרשום על שם מרום איתמר נמצא במצב כבוי מזה כחודשיים לפחות. למכשיר זה התחייבות המשרד ע"ס כ-300 ₪ בחודש ומיותר לציין את הבזבוז שבחוסר השימוש בו.

אודה לטיפולך בנדון." (ההדגשה הוספה – א.א.).

29. ביום 24.8.2006 פנה מנהל האגף בכתב למשנה למנכ"ל (נספח ט' לתצהיר מנהל האגף). וכך כתב מנהל האגף:

"הנדון: איתמר מרום – דו"ח עבודה לחודש יולי 2006

  1. בתאריכים 11,12,13,17,19,20,24,26 ליולי 2006, לא החתים מר איתמר מרום את כרטיסו, למרות שבדו"ח הפעילות השבועי שמגיש כל פקח, הוא רשם שכביכול היה במשרד.
  2. למרות בקשותי לקבלת הסבר לגבי אי החתמת כרטיסו ומכתב התראה שנמסר לו אישית ב16.8.06, העביר לי איתמר רק ב 22.8.06, הצהרות לפיהן בכל הימים (למעט 11.7.06) 'שכח' להחתים את כרטיס הנוכחות.
  3. לגבי ה 11.7.06 טען שהיה בתפקיד 'עד כמה שהוא יכול לשחזר'.
  4. כששאלתי אותו לפשר העיכוב לגבי מתן ההסבר, ענה: 'אני צריך להתייעץ עם עורך דיני'.
  5. אין בידי נתונים לגבי פעילותו של איתמר במהלך הימים הנ"ל.
  6. כזכור, טען איתמר ש'איבד' את הקלסר בו נשמרו העתקי המכתבים אותם שלח. לפתע לפני מספר ימים נמצאה ה'אבידה'.
  7. אציין שמתחילת החודש שוהה איתמר במשרד, מאחר ואסרתי עליו לצאת עד אשר אקבל הסבר לאי החתמת הכרטיס. לקח לו 22 יום לספק 'הסבר'.
  8. אין בדעתי לאשר את הימים בהם לא החתים איתמר את כרטיסו. גם את טופס האישור ליציאה בתפקיד ב 11.7.06 אינני מוכן לאשר מאחר והטופס הוגש לחתימתי ב 22.8.06.
  9. לצערי, התנהלותו של איתמר במהלך חודש יולי ואי הקפדתו על כללי המשמעת, בנוסף לדיווחים על אי הקפדה על הנחיותי לאורך כל התקופה בה הוא מועסק במשרד, הביאה אותי להחלטה שאיתמר לא יוכל להמשיך בעבודתו בשירותינו."

30. ביום 27.8.2006 נערך לתובע שימוע בפני המשנה למנכ"ל, בהשתתפות גב' גבע והיועץ המשפטי - עו"ד יהודה שטיין. המבקש הגיע לשימוע עם בא כוחו דאז - עו"ד רפי הולין. בסיום השימוע סוכם כי המשנה למנכ"ל "יקיים בירור עם הממונים על מרום בעניין הטענות שהעלה איתמר מרום בעיקר בנושא המתנות וההחתמות. לאחר מכן תינתן החלטה" (פרוטוקול השימוע צורף כנספח יד' לתצהיר מנהל האגף).

31. ביום 3.9.2006 נמסר לתובע מכתב פיטורים, בזו הלשון (נספח ט"ו לתצהיר מנהל האגף):

"הנדון: סיום העסקתך עפ"י חוזה מיוחד

  1. בהתאם לחוזה המיוחד שנחתם עימך בתאריך 13.9.04 ולאחר קיום שימוע בנוכחותך ובנוכחות בא כוחך עוה"ד הולין ובהסתמך על סעיף 13.835 לתקשי"ר, הנני להודיעך, כי בהתאם לחוות הדעת שקבלתי ולאחר בירור הטענות שהועלו מצדך במהלך השימוע, באתי לידי החלטה כי לא עמדת בדרישות בדבר תיפקודך בתפקיד שמלאת.
  2. לפיכך, הנני להודיעך על סיום העסקתך במשרדנו ביום 5.9.06 בתום שעות העבודה.
  3. בהתאם לאמור בסעיף 2 לעיל, ולסעיף 4 לחוזה המיוחד שנחתם עמך, תשולם לך משכורת של חודש נוסף עד ליום 4.10.06, כתחליף להודעה המוקדמת.
  4. עם סיום שירותך, ישולמו לך פיצויי פיטורין כחוק.
  5. אנו מודים לך על עבודתך ומאחלים לך הצלחה וכל טוב".

32. נוכח החלטת הנתבעת הגיש התובע לבית הדין את הבקשה לסעדים זמניים ומאוחר יותר את התביעה שלפני. טענתו העיקרית של התובע היא שחוזה העסקתו לא הוארך עקב התלונה שהגיש נגד מנהל האגף לנציבות שירות המדינה (להלן – התלונה). טענה נוספת שטען התובע באופן לקוני היא כי הליכי הפיטורים היו לקויים (סעיף 14). נדון תחילה בטענתו העיקרית של התובע.


דיון והכרעה

א. הטענה בדבר פיטורים עקב הגשת תלונה נגד מנהל האגף

33. כאמור, טען התובע כי עילת פיטוריו היא התלונה שהגיש נגד מנהל האגף, בעוד שהנתבעת טענה כי עילת הפיטורים היא אי התאמתו של התובע לתפקיד בלבד וכי הפיטורים בוצעו לאחר שנערך לתובע שימוע כדין בפני המשנה למנכ"ל.

בטרם אפנה להכרעה בתובענה אעיר כי בתצהיר ובסיכומים חזר התובע בהרחבה על הטענות בדבר התנהלותו של מנהל האגף במהלך העבודה אשר לגישת התובע גובלת במעשי שחיתות ובדבר מחדלי מנהל האגף בטיפול במובילים שנמצאו אצלם ליקויים. התובע אף צירף לתצהירו מסמכים לתמיכה בטענותיו (נספחים ה' – ז', י"א – י"ג, ט"ו – י"ז, כ"ו – כ"ח). כמו כן, אין מחלוקת כי תלונת התובע הובילה לחקירת התנהלותו של מנהל האגף וכי האחרון אף הועמד לדין משמעתי שבסיומו ניתנה לו התראה. יחד עם זאת, התנהלותו של מנהל האגף אינה רלוונטית לעניינו משאינה נחוצה לצורך הכרעה בסוגיה שבמחלוקת. ומשכך גם אם אצא מנקודת הנחה שהתובע הוכיח את טענותיו בדבר התנהלות לקויה של מנהל האגף ובדבר מחדליו בטיפול במובילים - לא יהיה בעובדה זו לבדה בכדי להועיל לתובע, שכן מהותו של המקרה שלפני הוא בשאלת הקשר הסיבתי שבין עצם הגשת התלונה לבין פיטורי התובע.

(א1) המסגרת המשפטית - כללי

34. חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) התשנ"ז – 1997 (להלן – החוק) קובע את היקף ההגנה שתינתן לעובד שהתלונן נגד המעביד, כאשר במקרה של גוף ציבורי תינתן ההגנה גם אם מדובר בתלונה על "פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין". נפרט להלן את הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו.

35. סעיף 2 לחוק קובע את ההגנה על העובד המתלונן. על פי הסעיף -

"(א) לא יפגע מעביד בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור.

(ב) לא יפגע ממונה מטעם המעביד בענייני עבודה של עובד, ולא יגרום לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור.

סעיף 1 לחוק מגדיר "ענייני עבודה" באופן הבא: "כל אחד מאלה: (1) תנאי עבודה; (2) קידום בעבודה; (3) הכשרה או השתלמות מקצועית; (4) פיטורים או פיצויי פיטורים; (5) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה".

36. סעיף 3 לחוק קובע את הסעדים שרשאי בית הדין לפסוק במקרה בו הופרו הוראות סעיף 2 לחוק ובכלל כך פיצויים ללא הוכחת נזק ממון; פיצויים שאינם תלויים בנזק בסכום שלא יעלה על 50,000 ₪ כאשר בנסיבות מסוימות המפורטות בסעיף ניתן אף לפסוק פיצויים בסכום שלא יעלה על 500,000 ₪; צווי מניעה או צווי עשה לרבות צווים לביטול פיטורים או צווים המורים על העברת העובד למשרה אחרת מקום שפיצוי כספי בלבד לא יהיה צודק.

37. סעיף 3א לחוק קובע את המקרים בהם יועבר נטל ההוכחה אל הנתבע. וכך קובע הסעיף:

"בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהיה חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה על ידו או בסיועו כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה:

(1) כי המעביד פגע בענייני עבודתו או פיטר אותו או כי הממונה מטעם המעביד פגע בענייני עבודתו או גרם לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, לפי העניין;

(2) כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בענייני עבודתו או לפטרו, ולענין פגיעה בענייני עבודה שלגביהם נקבעו תנאים או כישורים – גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים".

38. סעיף 4 לחוק קובע את התנאים למתן ההגנה על פי החוק.

"הגנה ותרופות לפי חוק זה יינתנו רק לגבי תלונה שהתקיימו בה כל אלה:

(1) התלונה הוגשה בידי העובד בתום לב או שהעובד סייע בהגשת התלונה בתום לב;

(2) התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעביד, ובגוף ציבורי – גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין;

(3) התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה או המוסמכת לבדוק או לחקור בענין המשמש נושא התלונה".

סעיף 5 לחוק קובע כי תקופת ההתיישנות להגשת תביעה על פי החוק היא שנה בלבד מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.

39. נוכח האמור, בהתאם לחוק על מנת שתינתן לתובע ההגנה על פי החוק עלינו להשיב על שלוש שאלות: הראשונה, האם יש מקום להעברת נטל ההוכחה אל הנתבעת? השנייה, האם קיים קשר סיבתי בין פיטורי התובע לעצם הגשת התלונה? והשלישית, האם התובע עומד בקריטריונים שנקבעו בסעיף 4 לחוק על מנת שיוענקו לו ההגנה והתרופות שבחוק?

נשיב על שאלות אלה כסדרן.

(א2) הכרעה

(1) האם יש מקום להעברת נטל ההוכחה אל הנתבעת?

40. בהתאם לסעיף 3א לחוק יש צורך בהתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים להעברת הנטל אל הנתבעת על מנת שתוכיח כי לא פעלה בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק, ואלו הם: טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה ע"י התובע; הנתבעת פגעה בתנאי עבודתו של התובע או פיטרה אותו; לא הייתה בהתנהגותו של התובע או במעשיו סיבה לפגוע בתנאי עבודתו או לפטרו.

41. במקרה שלפני אין כל מחלוקת בדבר התקיימותם של שני התנאים הראשונים.

לגבי התנאי הראשון - טרם חלפה שנה ממועד הגשת התלונה נגד מנהל האגף למועד הגשת הבקשה. התלונה נגד מנהל האגף הוגשה ביום 6.12.2005 ופנייתו הראשונה של התובע לבית הדין הייתה ביום 10.9.2006, קרי – לאחר תשעה חודשים וארבעה ימים.

לגבי התנאי השני - התובע פוטר מעבודתו בנתבעת בהתאם להחלטת המשנה למנכ"ל מיום 3.9.2006, לאחר שנערך לו שימוע.

42. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתנאי השלישי. שכן, כאמור לטענת הנתבעת הסיבה לפיטורי התובע היא אי התאמתו לתפקיד. היינו, ש'הייתה בהתנהגותו של התובע ובמעשיו סיבה לפטרו'.

43. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו בפנינו, סבורני כי לא רק שהתובע לא עמד בנטל להוכיח כי "לא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה ...לפטרו" אלא שעלה בידי הנתבעת להוכיח כי התובע פוטר עקב התנהגותו ומעשיו בתקופת עבודתו, ואפרט.

44. ראשית, הנתבעת הוכיחה ליקויים בעבודתו השוטפת של התובע. התובע לא מסר למר סוזנה דיווחים יומיים; הביקורות שביצע התובע לא תואמו מראש עם מר סוזנה; הביקורות לא נעשו בחברות שמפעילות רכבי הובלת חומרים מסוכנים, כפי שהונחו המפקחים ע"י מנהל האגף; הביקורות שבוצעו היו שונות מהמתוכנן; התובע ביצע, לא אחת, ביקורות שניות אצל אותו מפעיל ללא סיבה (סעיפים 10, 12 ו-13 לתצהיר מר סוזנה; סעיף 18 לתצהיר מנהל האגף ונספח ז' לאותו תצהיר).

מר סוזנה פירט במכתב מיום 17.8.2006 את הליקויים בעבודתו של התובע החל מהמועד בו הוטל עליו לרכז את עבודת המפקחים (נספח ד' לתצהיר מר סוזנה). מר סוזנה לא נחקר על מכתבו זה והתובע לא הציג בפנינו גרסה נגדית לעובדות המפורטות במכתב ולכן האמור במכתב לא נסתר. נצטט להלן קטעים נבחרים מאותו מכתב.

"....

2/06 – במהלך החודש חזרו על עצמן אותן הבעיות:

1. לא נמסרו דיווחים.

2. הביקורות לא תואמו.

......

עוד אוסיף כי ע"פ הדיווח של איתמר הוא ביקר אצל אותו מפעיל פעמיים ללא סיבה (19.1, 23.2).

3/06 – בחודש זה לא נמסרו דיווחים ולכן הצטרכתי להתקשר אליו פעמיים בכל שבוע לפחות, על-מנת לאסוף את נתוני הפיקוח. כמו-כן הביקורות לא תואמו מראש.

4/06 – גם בחודש זה לא נמסרו דיווחים ואוסיף כי למרות ההנחיות לבצע ביקור במקום אחד, פרט למפעילים שנמצאו אצלם ליקויים, להלן מספר דוגמאות בהן בוצעה ביקורת נוספת למרות שלא נמצאו ליקויים:

......

לבקשתך הריני מביא ביתר פירוט את שלושת החודשים האחרונים: מאי, יוני ויולי.

חודש מאי:

1.5 – תוכנן לבצע פעילות במסוף הדלק (בז"ן) באשדוד – לא דיווח על ביצוע.

7.5 – תוכננה ביקורת למפעילים באיזור המרכז – נשאר במשרד.

8.5 – תוכננה ביקורת למפעילים באיזור ת"א – החליט לבקר במסוף נתב"ג, לא דיווח על ביצוע.

.....

23.5 – תוכננה ביקורת למפעילים באזור בית-שמש/ירושלים – החליט לבקר אצל 2 מפעילים לא חומ"ס! באותו מקום! (מולטילוק ורב בריח) ביבנה.

.....

יש לציין כי 'טפסי היציאה בתפקיד' לא הועברו בסוף כל שבוע כנדרש.

חודש יוני:

6.6 – תוכננה פעילות עם המשטרה (משה כצנלסון) – לא תאם עימו ולא הגיע, לא דיווח על ביצוע אחר.

...

13.6 – תוכננה פעילות עם המשטרה – הגיע ב- 10:45 לערך במקום ב- 8:30, סיים ב- 12:30 לערך אך לא חזר למשרד.

......

27.6 – תוכננה פעילות עם המשטרה, אך היא נדחתה ל 29.6, איתמר הגיע למשרד אך הצהיר שביצע ביקורת לחנייה – ללא תאום, כמו-כן לא מסר פרטים על הביקורת.

....

חודש יולי:

5.7 – דיווח על ביצוע ביקורות חניה, אולם לא תאם או הודיע לרכז על הפעילות, וזאת למרות שקיבל תזכורת בישיבת הפקחים, מיום 3.7, שחובה למסור דיווח יומי ושבועי.

.....

16.7 – החל מיום זה לא ביצוע פעילות חוץ כלשהי (פרט לביקורת במכללת 'עתיד') במשך החודש וזאת במשל אובדן ה'דאלאס'. לצערי הוא לא מצא לנכון לבצע פעילות ללא הרכב או בשיתוף עם פקח אחר!!

18.7 – ביצע ביקורת במכללת 'עתיד' בת"א. הוא דיווח על בעיות בביקורת, ביקשתי ממנו את דו"ח מפורט, אולם הוא לא מצא לנכון להעביר אותו עד סוף החודש.

.....

לסיכום:

קיימתי עם איתמר מספר שיחות, אולם הוא לא עמד בדרישות של:

1. קיום קשר עימי, על מנת לרכז את פעולות עבודתו.

2. ביצוע ביקורות בתאום מראש.

3. עמידה בתפוקות המינימליות הנדרשות". (ההדגשות במקור – א.א.)

בנוסף הציגה הנתבעת מכתבי תלונה על עבודתו של התובע מהתאריכים 1.8.2005 ו-26.7.2006 (נספח י"ג לתצהיר מנהל האגף). אין מקום לדון במכתבים אלו הן מן הטעם שכותביהם לא הובאו למתן עדות והן מן הטעם שדי בחומר הראיות שלפני על מנת לבסס את טענות הנתבעת בדבר תפקודו הלקוי של התובע.

45. שנית, במהלך חודש יולי 2006 לא החתים התובע, באופן שיטתי, את כרטיס הנוכחות שלו בימים 11 – 13, 17, 19, 20, 24, 26 על אף שלכאורה שהה במשרד כפי שעולה מדו"חות הפעילות השבועיים שהמציא התובע לנתבעת (נספחים ו' לתצהיר מנהל האגף).

יתרה מכך, פרט לאי החתמה שיטתית של כרטיס הנוכחות המהווה מעשה חמור לכשעצמו, ביצע התובע שני מעשים חמורים נוספים:

האחד, התובע הגיש דיווחים על מעשיו באותם המועדים באיחור בלתי סביר. רק ביום 21.8.2006 הגיש התובע אישורים בהם נטען כי שהה במשרד באותם ימים.

והשני, התובע פירט באישורים סיבה לא נכונה לאי החתמת הכרטיס. באישורים ציין התובע כי לא החתים את כרטיס הנוכחות במועדים שצוינו לעיל מן הטעם ש"שכחתי" (נספחים י' לתצהיר מנהל האגף). אולם במהלך השימוע נימק התובע את הסיבה לאי החתמת כרטיס הנוכחות באופן שונה - "יש הסכמה שבשתיקה שלא מחתימים כרטיס במחלקה" (נספח י"ד לתצהיר מנהל האגף – עמ' 3 ש' 15).

אלא שלא רק שהתובע לא הוכיח את טענתו ולפיה היה נוהג בדבר אי החתמת כרטיס הנוכחות באגף, אלא שהוכח כי מנהל האגף הנחה את כל המפקחים להחתים כרטיס נוכחות כאשר הם לא יוצאים לפעילות מחוץ למשרד וכי מנהל האגף עצמו ואף המשנה למנכ"ל היו מחתימים את כרטיסי הנוכחות שלהם באופן עקבי (עמ' 25 לפרו' ש' 9 – 14; נספח י"ד לתצהיר מנהל האגף – עמ' 3 ש' 14; נספח כ"ה (2) לתצהיר התובע – עמ' 7 לתמליל השיחה מיום 9.8.2006 ש' 16 – 19).

46. שלישית, על אף שהתובע טען כי שהה במשרד מרבית הימים בחודש 7/2006, הוא לא סיפק לנתבעת הסברים למעשיו באותם ימים (נספח ט' לתצהיר מנהל האגף – סעיף 5), כך שטענתו בדבר שהייתו במשרד מוטלת בספק במיוחד נוכח הודיית התובע ולפיה בחודשים האחרונים לעבודתו יזם הקמת אתר באינטרנט שהוא "רשום כמפעיל של האתר וכבעל האתר" וכל זאת מבלי שלקח ימי חופשה על מנת לעסוק באותו מיזם (עמ' 12 לפרו' ש' 1 עד עמ' 13 ש' 2).

בהקשר זה אציין כי לא נעלמה מעיני טענת התובע ולפיה בחודש 6/2006 נעלם מרכבו קלסר הביקורות שבוצעו על ידו, וכי ביום 1.8.2006 נעלם קלסר נוסף ממשרדו (סעיף 24 לתצהיר התובע שצורף לבקשה לסעדים זמניים), דבר שהקשה עליו להסביר את מעשיו באותם הימים. אלא שטענות התובע בעניין זה לא שכנעו אותי בלשון המעטה, משלוש סיבות: האחת, התובע לא סיפק הסבר מניח את הדעת לשאלות מדוע לא ניתן לשחזר את הביקורות שביצע, ובכלל כך באמצעות צילום העתקי המסמכים שהשאיר בידי הגופים המפוקחים ומדוע המכתבים ששלח לכאורה לא פורטו בדו"ח ריכוז של מכתבים רשומים (נספח כ"ד לתצהיר התובע – תמליל שיחה מיום 10.8.2006 – עמ' 1 ש' 20 – 22). השנייה, התובע לא תימלל למעלה מ- 6.5 דקות בשיחה שהתקיימה בינו לבין מר סוזנה ביום 10.8.2006 הכוללות שיחה בעניין הקלסר (דקה 12:08 לערך עד דקה 18:41). במהלך השיחה אמר מר סוזנה לתובע כי ראה אותו יוצא עם הקלסר יום קודם ושאל אותו לגבי היעלמות הקלסר. אי תמלול קטע זה יותר מאשר מעורר תהיות. השלישית, התובע העלה את הטענה בדבר היעלמות הקלסרים גם בכדי להסביר מדוע אינו יכול להצביע על חברות נוספות שמנהל האגף לא שלל את רישיונות המוביל שלהן החל מחודש 3/2006 ואילך (נספח י"א לתצהיר התובע). יחד עם זאת בעדותו התברר לפתע כי חרף 'היעלמות הקלסרים' - בידי התובע מסמכים "המגבים את כל מה שכתוב" בנספח י"א לתצהירו (עמ' 13 לפרו' ש' 15 – 21). טענה זו מחלישה את הטענות בדבר היעלמות הקלסרים.

47. רביעית, בימים בהם החתים התובע את כרטיס הנוכחות הוא הגיע למשרד באיחור ניכר. שעת תחילת העבודה באגף היא 7:30 בבוקר אולם התובע הגיע למשרד בשעות מאוחרות יותר (עמ' 25 לפרו' ש' 18 – 21). ואלה השעות בהן הגיע התובע למשרד בימים בהם החתים את כרטיס הנוכחות: ביום 4.6.2006 בשעה 10:27; ביום 12.6.2006 בשעה 10:04; ביום 20.6.2006 בשעה 10:07; ביום 3.7.2006 בשעה 9:04; ביום 4.7.2006 בשעה 11:54; ביום 18.7.2006 בשעה
9:54; ביום 25.7.2006 בשעה 10:00; ביום 31.7.2006 בשעה 9:04 (נספחים ה'1 ו-ו1 לתצהיר מנהל האגף). מיותר לציין כי התובע לא סיפק סיבה לאיחוריו הרבים לעבודה.

לא נעלם מעיני המזכר שכתב התובע, הנושא את התאריך 6.3.2006, שבו פירט התובע סיבות לאיחוריו הרבים במהלך חודש 2/2006 ובכלל כך, ביקורים במרפאה ועריכת בדיקות (נספח כ"ט לתצהיר התובע). אלא שאין באמור במזכר בכדי להועיל לתובע בכל הנוגע לאיחוריו בחודשים 6/2006 ו-7/2006. איחורים, אשר היוו חלק מהסיבות לפיטורי התובע.

48. חמישית, התובע עבד במשרה מלאה ולכן עליו לעבוד בכל יום 8 שעות ו-36 דקות. אלא שבאותם ימים בהם הגיע התובע למשרד באיחור הוא אף פעם לא השלים את מכסת שעות העבודה שהיה עליו לעבוד - ביום 4.6.2006 עבד 8.24 שעות; ביום 12.6.2006 עבד 7.35 שעות; ביום 20.6.2006 עבד 5.56 שעות; ביום 3.7.2006 עבד 7.30 שעות; ביום 4.7.2006 עבד 5:08 שעות; ביום 18.7.2006 עבד 8.20 שעות; ביום 25.7.2006 עבד 7.03 שעות; ביום 31.7.2006 עבד 8.30 שעות.

49. שישית, היה קושי להשיג את התובע במהלך יום העבודה על אף שברשותו היו טלפון נייד ומכשיר מירס שסופקו לו ע"י הנתבעת.

הצהרתו של מנהל האגף ולפיה "לרוב לא ניתן היה כלל להשיגו (מכשיר המירס היה כבוי רוב הזמן) ולטלפון הנייד כמעט מעולם לא ענה. מצב זה, לא אפשר לנו לדעת היכן נמצא התובע במהלך שעות עבודתו, במסגרת הפעילות שביצע לבד" (סעיף 12 לתצהיר מנהל האגף) לא נסתרה והוא אף לא נחקר בעניין.

חיזוק לגרסת הנתבעת ניתן למצוא אף במכתבו של מר כהן מיום 17.8.2006 ולפיו "מבדיקה שערכתי עולה כי מכשיר מירס... הרשום על שם מרום מיכאל נמצא במצב כבוי מזה כחודשיים לפחות" (מש/2).

לא נעלמה מעיני גרסת התובע ולפיה מהשיחה עם מר סוזנה שנערכה ביום 27.7.2006 (עמ' 1 לנספח כ"א לתצהיר התובע 10 ש' אחרונות) עולה כי "...מתאפס נימוק 'חוסר המשמעת' שלי, שאינני עונה כביכול לשיחות, כשהסיבה נעוצה בהעדר תקינות מכשיר ה'מירס'" (סעיף 13ג' לתצהיר התובע). אלא שאין בידי לקבל גרסה זו משתי סיבות: האחת, גרסת התובע הועלתה לראשונה בתצהיר שהוגש במסגרת התובענה העיקרית. משאין בפני כל הסבר לאי העלאת הטענה בדבר אי תקינות מכשיר המירס במסגרת ההליך הזמני, מחליש הדבר את אמיתות הגרסה. השנייה, תשובתו של התובע לשאלה אם ביקש מכשיר חלופי או ששלח את מכשירו לתיקון, לא שכנעה בלשון המעטה. אמנם התובע השיב כי "היה מקרה אחד שהמירס היה משובש ולא תיפקד. הייתי שם לתיקון לצורך החלפה או תיקון, כמו כן, סוזנה בעצמו אמר לי שהמכשיר שלו גם כן מקולקל". אולם כשהתבקש התובע בשנית להשיב לשאלה אם הוא ביקש להחליף את המכשיר שלו או ששלח אותו לתיקון, הוא השיב "אינני זוכר" (עמ' 11 לפרו' ש' 15 –22).

50. שביעית, התובע נמנע מלבצע ביקורות מחוץ למשרד עקב איבוד מפתח האימובילייזר האישי לרכב המשרד (להלן – הדאלאס) ובחר להישאר במשרד במשך כשבועיים. מהראיות שלפני עולה כי בשבוע השלישי של חודש 7/2006 דיווח התובע על איבוד ה"דאלאס". מאותו מועד ועד ליום 27.7.2006, שבו ניתן לתובע "דאלאס" חלופי, הוא לא יצא לפעילות בשטח על אף שפעילות זו מהווה חלק ניכר מתפקידו (נספח ו' לתצהיר מנהל האגף). אציין, כי מעדותו של התובע עצמו עולה כי אין כל מניעה לצאת לביקורות בדרכים אחרות - עם מפקח נוסף; באמצעות הרכב הפרטי; באמצעות התחבורה הציבורית, כאשר בשני המקרים האחרונים מוחזרות הוצאות הנסיעה למפקח (עמ' 7 לפרו' ש' 11 – 12, ש' 24 עד עמ' 8 ש' 12) - אלא שהתובע בחר ל"נצל" עניין זה על מנת להישאר במשרד ולא לבצע ביקורות באותה תקופה.

51. לעניין טענת הנתבעת ולפיה לא הייתה התאמה בין דו"חות הפעילות השבועיים של התובע לבין דו"ח הנוכחות הממוחשב שלו – אמנם להוכחת הטענה הפנתה הנתבעת לאי התאמה ביום 14.6.2006, שבו נכתב בדו"ח הפעילות של התובע שהוא היה במשרד ואילו בדו"ח הממוחשב נכתב שהתובע היה מחוץ למשרד בתפקיד (סעיף 20 לתצהיר מנהל האגף; נספח ה'1 לאותו תצהיר), אלא שלטעמי לא די בכך בכדי להוכיח את הטענה. משני טעמים: האחד, הנתבעת לא הציגה את הדיווח שעל יסודו הוקלד בדו"ח הממוחשב שהתובע שהה בתפקיד מחוץ למשרד. השני, גם הייתה מוכחת אותה אי התאמה, הרי שמשמדובר באי התאמה אחת על פני תקופת עבודה של כשנתיים, סבורני כי אין בה די בכדי לבסס את הטענה בדבר אי התאמה בדו"חות.

52. נוכח האמור, לטעמי, הוכיחה הנתבעת שהיו במעשיו של התובע ובהתנהגותו סיבות רבות שלא להאריך את חוזה העסקתו. משכך אין מקום להעביר אל הנתבעת את נטל ההוכחה בדבר היעדר קיומו של קשר סיבתי בין הגשת התלונה לפיטורי התובע. קרי – להוכיח שהתובע פוטר משיקולים ענייניים.

יחד עם זאת, אקדים ראשית לאחרית ואומר כי מהראיות שלפני אף אם היה עובר הנטל אל הנתבעת, לא היה בכך בכדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי מן הטעם שממכלול הראיות שלפני עולה כי הנתבעת הוכיחה באופן פוזיטיבי שלא היה כל קשר בין פיטורי התובע לתלונה שהגיש נגד מנהל האגף, כפי שיפורט להלן.


(2) האם הוכח קשר סיבתי בין התלונה לפיטורי התובע?

53. נוכח קביעתנו כי אין להעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעת משהוכח כי הייתה סיבה לפיטורי התובע נוכח התנהגותו ומחדליו בתקופת העבודה, הרי שעל התובע להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הפיטורים לבין תלונתו בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק.

54. התובע העלה שלוש טענות על מנת להוכיח את הקשר שבין הגשת התלונה לבין ההחלטה על אי הארכת חוזה העסקתו.

האחת, מנהל האגף החליט שלא להמליץ על הארכת חוזה העסקתו מכיוון שהתובע לא "התיישר" עם התפיסה של מנהל האגף בכל הקשור לקבלת מתנות מאותם גופים המפוקחים ע"י האגף (סעיף 6 לסיכומי התובע). לטענת התובע הוא כתב בעניין זה שלושה מזכרים שנמסרו למנהל האגף, כמפורט להלן:

54.1. המזכר הראשון מיום 5.12.2004 עניינו "סיור בירושלים ע"י אהרון עמרם – קצין בטיחות" של חברה שבפיקוח האגף שהתקיים ביום 7.12.2004 (נספח ד' לתצהיר התובע). במזכר כתב התובע כך:

"1. נשאלתי ע"י טל אם אני מצטרף לסיור + מסעדה שמארגן אהרון עמרם בירושלים (לצורך ארגון ההסעה).

2. יש לי בעיה עם זה. איך מצד אחד אשתתף בארוחה, ואח"כ אוכל לעשות ביקורות לרכבים שלו. נראה לי מצב לא בריא.

3. אני מעדיף שלא להשתתף."

54.2. המזכר השני מיום 19.4.2005 עניינו מתנות הניתנות ע"י חברות מפוקחות וקציני הבטיחות של אותן חברות למנהל האגף ולפקידים שמתוקף תפקידם מטפלים בחידוש, בעדכון ובהנפקה של רישיונות מוביל (נספח ט' לתצהיר התובע). וכך כתב התובע במזכר:

"הנדון: איפה הגבול! לא על הקפה

1. שמתי לב שבחגים וגם לפני יש תנועה גדולה של מתנות למשרד.

2. אם אין מתנות חינם, אז מי שמביא מצפה מאיתנו הפקחים לעצום עין בנושאים של האכיפה, במיוחד חניית מיכליות חומ"ס.

3. היתה שאלה, מה מותר לנו לקבל כשאנו עושים ביקורת. האם מותר לקבל כוס קפה? (אלוש אמר שכן).

4. לדעתי צריך להפסיק עם זה, כי זה לא מריח טוב. וזה רק יעזור לנו בעבודה אתה הבוס וזה תלוי בך."

54.3. המזכר השלישי מיום 2.10.2005 עניינו "הבעיה הידועה – מתנות" (נספח י"ד לתצהיר התובע). וכך כתב התובע:

"זה לא מפליא שקציני הבטיחות לא מתייחסים אלינו, אם לפני או אחרי הביקורת הם באים עם מתנה למשרד. ובכלל איך אפשר לשלול מהם רשיון מוביל בצורה כזאת?

חג שמח."

השנייה, כשלושה חודשים לפני הפיטורים אסר עליו מנהל האגף להיכנס לחדרו (סעיף 21ה' לתצהיר התובע). עובדה המצביעה על כך שמנהל האגף ידע עוד בטרם הפכה החקירה לגלויה על כך שהתובע הגיש נגדו תלונה או למצער כי התובע מתכוון להגיש נגדו תלונה, ומסיבה זו בלבד החליט להמליץ על אי הארכת חוזה ההעסקה של התובע.

השלישית, התובע שלל את טענת מנהל האגף ולפיה ההחלטה על אי הארכת חוזה העסקתו התקבלה, בין היתר, לאחר התייעצות עם מר סוזנה שהמליץ אף הוא שלא להאריך את חוזה ההעסקה של התובע. בעניין זה הציג התובע קלטות ובהן שיחות עם מר סוזנה, מהן לטענתו עולה כי מנהל האגף כלל לא התייעץ עם מר סוזנה לפני קבלת החלטתו.

55. הנתבעת טענה מנגד כי לא קיים כל קשר סיבתי בין התלונה לפיטורי התובע.

לטענת התובע הראשונה השיבה הנתבעת כי הפעם הראשונה שמנהל האגף ראה את המזכרים הייתה לאחר השימוע שנערך לתובע ומשכך טענת התובע בדבר מסירת המזכרים למנהל האגף סמוך למועד כתיבתם, אינה נכונה.

לטענה השנייה השיבה הנתבעת כי המועד בו נודע למנהל האגף על התלונה היה כאשר החקירה הפכה לגלויה, קרי – בסוף חודש 8/2006. עוד נטען כי רק לאחר המועד בו הודיע מנהל האגף לתובע (27.7.2006) כי אינו מתכוון להאריך את חוזה ההעסקה שלו, הגיעה לאזנו של מנהל האגף השמועה ולפיה התובע 'תופר' לו תיק. כתוצאה מכך אסר על כניסת מפקחים לחדרו ללא סיבה.

להפרכת הטענה השלישית של התובע הצהיר מר סוזנה כי מנהל האגף התייעץ עימו לפני קבלת ההחלטה; כי לטעמו אין התובע מתאים לתפקיד; כי בשיחות הטלפון עם התובע בחר שלא להתעמת עימו, נוכח איומים שהשמיע נגדו התובע בעבר ולכן לא הודה בכך שידע על החלטת מנהל האגף שלא להאריך את חוזה העסקתו של התובע.

56. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו בפני אני קובע כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי היה קשר סיבתי בין התלונה לבין פיטוריו וכי דין שלוש טענותיו – להידחות, מהטעמים הבאים.

57. הנתבעת הוכיחה כי היו סיבות רבות לפטר את התובע נוכח התנהגותו ומעשיו בתקופת העבודה, כפי שפורט בהרחבה לעיל.

58. כמו כן, התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי מסר את המזכרים הנ"ל לידי מנהל האגף סמוך למועדים הנקובים בהם. למעשה עדותו של התובע חיזקה את גרסת הנתבעת ולפיה המזכרים הגיעו לידי מנהל האגף לראשונה רק לאחר השימוע שנערך לתובע, מהסיבות הבאות:

58.1. עדותו של התובע בדבר המועדים בהם מסר את המזכרים לידי מנהל האגף הייתה מבולבלת ולא עקבית בלשון המעטה, כפי שאפרט להלן.

בתחילת החקירה הנגדית הייתה גרסת התובע כי התאריכים הרשומים על המזכרים אינם מעידים במדויק על מועד המסירה כיוון ש"יתכן שמסרתי לו יום לפני או יום אחרי" (עמ' 3 לפרו' ש' 23 – 24).

מיד לאחר מכן חזר בו התובע מאמירתו הקודמת והעיד כך: "אני זוכר היטב את המועדים שכתבתי, המועדים שכתובים במזכרים הם מועדי המסירה" (ההדגשה הוספה – א.א) (עמ' 3 לפרו' ש' 26 - 27).

בסיום החקירה הנגדית ולאחר שהובהר כי התובע לא יכול היה למסור את המזכרים בסמוך למועדים הנקובים בהם, כפי שיפורט בהרחבה להלן - שינה התובע גרסתו והעיד בחקירה החוזרת כי "התאריך של כתיבת המכתב הזה [המזכר – א.א.] – של 19/4/05 ושני המזכרים האחרים אינם משקפים את המועד של המסירה" (עמ' 15 לפרו' ש' 8 – 9).

58.2. לגבי המזכר מיום 5.12.2004

א) התובע לא הוכיח את מועד מסירתו של מזכר זה, ואבאר.

במהלך עדות התובע הוכיחה הנתבעת כי במועד המצוין על גבי המזכר שהה התובע בתפקיד מחוץ למשרד (נת/6). לפיכך ניסה התובע לטעון כי מסר את המזכר למנהל האגף באותו היום לפני היציאה לתפקיד. וכך העיד התובע (עמ' 7 לפרו' ש' 7 – 10):

"...הנוהג הוא כשאני נוסע לירושלים אני אוסף את הרכב מת"א מהמשרד ברח' המלאכה 8 הכוונה רכב של המשרד, ומשם אני נוסע לאסוף את אילוז ועושה ביקורת. ישנם מקרים שמתוכנן לצאת עם הפקח הנוסף וזה משתבש ואתה יוצא לבד". (ההדגשה הוספה – א.א.).

אולם גרסתו זו של התובע הופרכה. שכן באישור היציאה לתפקיד (נת/6) מילא התובע את המקום המיועד להחזר הוצאות נסיעה. עובדה המצביעה על כך שהתובע יצא לביקורת עם רכבו האישי, כפי שהוא אף אישר בהמשך עדותו (עמ' 7 לפרו' ש' 22 – 23), ואשר אינה מתיישבת עם עדות התובע ולפיה מסר את המזכר למנהל האגף לפני הנסיעה לירושלים.

ב) זאת ועוד. מנהל האגף הצהיר (סעיף 31 לתצהירו) כי התובע לא יכול היה לכתוב את המזכר ביום 5.12.2004, קרי – יומיים לפני מועד הסיור, מן הטעם שהסעודה שהתקיימה בסיום הסיור כלל לא תוכננה מראש והתבצעה באופן ספונטאני. על הצהרה זו, המחלישה את האותנטיות של המזכר, חזר מנהל האגף בעדותו (עמ' 15 לפרו' ש' 24 עד עמ' 16 ש' 11) והיא לא נסתרה ע"י התובע.

58.3. לגבי המזכר מיום 19.4.2005 – הוכח כי התובע לא יכול היה למסור מזכר זה למנהל האגף יום לפני המועד בו נכתב, במועד שנכתב או בסמוך לאחריו. בהקשר זה אציין שלא ברורה טענת התובע בדבר האפשרות שמסר את המזכרים "יום לפני" מועד כתיבתם, שכן הכיצד ניתן למסור מזכר טרם כתיבתו?!. כך או כך, הוכח כי גם במועדים הקודמים לאלה המצוינים על גבי המזכר לא יכול היה התובע למסור את המזכר למנהל האגף, ואפרט.

התובע שהה בחופשת מחלה בין התאריכים 17.4.2005 – 19.4.2005 (נת/1) ולכן ברור שלא יכול היה למסור את המזכר ביומיים שלפני המועד המצוין בו.

כמו כן, התובע אף לא יכול היה למסור את המזכר ביומיים שלאחר מועד כתיבתו מן הטעם שבתאריכים 20.4.2005 ו-21.4.2005 (ימים ד' ו-ה') שהה בתפקיד מחוץ למשרד (נת/2; נת/3א'; נת/3ב').

לא נעלמה מעיני האפשרות ולפיה מסר התובע את המזכר למנהל האגף לפני יציאתו לתפקיד ביום 21.4.2005 או לאחר שובו, אפשרות שיכולה אף להתיישב עם 'מטרת היציאה' כפי נרשמה באישור נת/3ב' "בתפקיד + משרד". אלא שהתובע עצמו לא היה בטוח שאכן מסר את המזכר באותו יום ועדותו בעניין זה (עמ' 5 לפרו' ש' 5 – 13) לא הייתה משכנעת כלל –

"ש. וזה מה שהיה? שנסעת לרמת גן קפצת למשרד ונתת לו את המזכר?

ת. או ככה או שבבוקר. אני לא יכול לזכור מה עשיתי ביום הזה. נראה לי סביר שהגעתי למשרד לקחתי את המפתח של הרכב השארתי את המזכר ויצאתי לעבוד ברמת גן ולא חזרתי. ואם חזרתי כדי להחזיר את הרכב ולנסוע הבייתה עם הרכב שלי.

ש. תאשר לי שדיווחת על יציאה בשעה 7:30 בבית דגן?

.......

ת. (העד מעיין) אם זה מה שרשום – אני לא זוכר. זה מה שהתכוונתי. בית דגן זה הבית שלי" (ההדגשה הוספה – א.א.).

מכאן שעדות התובע - בטרם הוסבה תשומת ליבו לשעת היציאה ולמקום היציאה שמילא באישור - ולפיה מסר את המזכר לפני היציאה לתפקיד, אינה סבירה בעליל.

58.4. לגבי המזכר מיום 2.10.2005

מזכר זה הוא המזכר היחיד אותו יכול היה התובע למסור למנהל האגף, שכן באותו היום אין מחלוקת על כך שהתובע שהה במשרד (נת/5). אולם גם לגבי מזכר זה עולות תהיות שאפרט להלן.

בתצהיר התובע שהוגש במסגרת הבקשה לסעדים זמניים נטען כי המניע לכתיבת המזכר היה "'מצעד' קציני בטיחות של המובילים המבוקרים ע"י המשיבה, אשר חילקו מתנות..." (סעיף 13 לאותו תצהיר).

הצהרה דומה קיימת גם בתצהיר התובע שהוגש במסגרת ההליך העיקרי (סעיף 7(א)):

"ובינתיים מתקרב חג נוסף; ראש השנה הבא לטובה, מזניק קציני בטיחות של החברות, מובילות המטענים המסוכנים, 'לעלות לרגל' למנהל האגף ופקידים נוספים, כשהם נושאים 'מנחה', שיעדה איננו צריך פרשנות".

כלומר, מתצהירי התובע עולה כי המניע לכתיבת המזכר היה 'מצעד' המתנות הניתנות למנהל האגף ולפקידים באגף.

יחד עם זאת, עיון בדו"ח הנוכחות של התובע לחודש 9/2005 (נת/4) מעלה כי בשבוע שקדם לראש השנה שהה התובע בחופשה ובשבוע שקדם לו - בחופשת מחלה ומחוץ למשרד בתפקיד, כך שלא יכול היה לצפות בעצמו ב'עליה לרגל' לאגף, כפי שהגדיר זאת בתצהירו. עובדה שכאמור מעלה תהיות ולטעמי אף מחלישה את גרסתו של התובע בדבר מסירת מזכר זה.

58.5. זאת ועוד, גרסתו של מנהל האגף ולפיה "...ראיתי לראשונה מזכרים אלו בסוף חודש אוגוסט 2006, יחד עם פרוטוקול השימוע. מזכרים אלו מעולם לא נשלחו אליי" (סעיף 31 לתצהיר) עליה חזר בעדותו לפני (עמ' 21 לפרו' ש' 7 – 13) הייתה עקבית ולא נסתרה.

58.6. לא זו בלבד, אף התובע עצמו אינו מטיל עוד יהבו על הטענה בדבר מסירת המזכרים לידי מנהל האגף (סעיף 14 לסיכומי התובע).

כאן המקום לציין, כי נוכח ההתרשמות השלילית מעדותו של התובע בעניין המזכרים (ולא רק בעניין זה, כפי שיפורט בהמשך פסק הדין) לא ניתן – בהיותו בעל דין, להסתמך על עדותו לבדה מבלי שתיתמך בראיה אובייקטיבית לסיוע ו/או חיזוק.

58.7. בהקשר זה אציין כי אף אם הייתי מקבל את טענת התובע ולפיה נמסרו המזכרים לידי מנהל האגף בסמוך למועדים הנקובים בהם לא היה בכך בכדי להועיל לתובע, משתי סיבות: האחת, הוכח כי חוזה העסקתו של התובע הוארך לאחר המועדים הנקובים במזכרים. לאחר המזכר הראשון מיום 6.12.2004 הוארך חוזה ההעסקה עד לסוף שנת 2005 ולאחר שני המזכרים מיום 19.4.2005 ו-2.10.2005 הוארך חוזה העסקתו של התובע פעמיים - פעם ראשונה בשלושה חודשים ופעם שנייה בחמישה חודשים. עובדה זו מחלישה את הטענה ולפיה גרמו המזכרים לפיטורי התובע ומחזקת דווקא את גרסת הנתבעת בדבר פיטורי התובע משיקולים מקצועיים. השנייה, המזכר האחרון שהוצג בפנינו היה מיום 2.10.2005. התובע לא סיפק הסבר לשאלה מדוע לטעמו המתין מנהל האגף עם ההחלטה על הפיטורים במשך כעשרה חודשים. שאלה זו עומדת בעינה גם אם נקבל את טענת התובע, שעלתה לראשונה בעדותו ולא הוכחה ולפיה התבקש ע"י אגף החקירות בנציבות המדינה להפסיק עם משלוח המזכרים בכדי שלא לפגוע בחקירה הסמויה (עמ' 3 לפרו' ש' 12 – 14).

59. זאת ועוד. אין מחלוקת כי דבר התלונה והחקירה נותרו חסויים עד לסוף חודש אוגוסט 2006 בעוד שמנהל האגף הודיע לתובע על החלטתו שלא להאריך את חוזה ההעסקה של התובע כבר ביום 27.7.2006.

60. שיחתו של מנהל האגף עם התובע ביום 9.8.2006 (נספח כה(2) לתצהיר התובע) מחזקת אף היא את גרסת הנתבעת לפיה ההחלטה על אי הארכת חוזה העסקתו של התובע לא התקבלה עקב הגשת התלונה. שיחתו של מנהל האגף עם התובע על גיליון ההערכה שמילא הייתה עניינית. באותה שיחה פירט מנהל האגף את הציונים שנתן לתובע בקריטריונים השונים ואת הסיבות לכך וכן את הסיבות הנוספות שהובילו להחלטתו על אי הארכת חוזה ההעסקה של התובע עליה הודיע לתובע כבר ביום 27.7.2006 ובכלל כך איחוריו לעבודה, אי החתמת כרטיס נוכחות, אי הגשת דו"חות במועד ואי יציאה לפעילות בזמן שהיה ללא דאלאס.

61. יתרה מכך, לא שוכנעתי שהצהרתו של התובע בסעיף 21ה' לתצהירו ולפיה "כשלושה חודשים לפני הפיטורים נאסר עלי פתאום להכנס לחדרו שלא בנוכחותו. אז כבר הבנתי, שהוא הגיע למסקנה שאני 'מסוכן', ועלול לדווח על מעלליו." (ההדגשה במקור – א.א.) נכונה, משלוש סיבות:

61.1. האחת, מדובר בטענה שנטענה לראשונה בתצהיר שהוגש במסגרת התביעה העיקרית ולטעמי היא בבחינת "עדות כבושה". שכן אם אכן הייתה עובדה זו נכונה, היה התובע מעלה אותה כבר במסגרת התצהיר שהוגש במסגרת הבקשה לסעדים זמניים, שכן לגישתו יש בה בכדי לבסס ידיעה ולו לכאורה של מנהל האגף על התלונה.

61.2. השנייה, משהתובע פוטר בתחילת חודש 9/2006, הרי שלטענתו נאסר עליו להיכנס לחדרו של מנהל האגף בתחילת חודש 6/2006. אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם התמלילים שהגיש התובע. התובע הגיש תמלילים של שש שיחות שניהל עם מר סוזנה. העובדה שאף לא אחת מהשיחות התבצעה בתחילת חודש 6/2006 בעניין זה, מטילה בספק את נכונות הצהרת התובע, במיוחד משהצהיר התובע כי באותו מועד הבין שמנהל האגף הגיע למסקנה על 'מסוכנותו'!

יתרה מכך, רק בשיחתו של התובע עם מר סוזנה שנערכה ביום 27.7.2006, לאחר הודעת מנהל האגף על החלטתו שלא להאריך את חוזה העסקתו 'נזכר' התובע לספר למר סוזנה שנאסר עליו להיכנס לחדרו של מנהל האגף מבלי שציין את מועד האירוע בו נאסר עליו (עמ' 13 לנספח כ"א לתצהיר התובע ש' 19 – 32). עובדה המחלישה אף היא את טענת התובע ולפיה נאסר עליו להיכנס לחדרו של מנהל האגף שלושה חודשים לפני הפיטורים דווקא.

61.3. השלישית, מול הצהרתו של התובע ניצבת עדותו העקבית של מנהל האגף ולפיה "על איתמר נאסר להכנס למשרדי לאחר ההודעה שאני הודעתי לו שבכוונתי לא לחדש את החוזה", כאשר בהמשך העדות הובהר כי מדובר בהודעה מיום 27.7.2006 (עמ' 22 לפרו' ש' 22 עד עמ' 23 ש' 2). כך שלכל היותר ניצבות העדויות זו מול זו.

אוסיף, כי לא נעלם מעיני שבהמשך השיחה מיום 27.7.2006 סיפר מר סוזנה לתובע שגם עליו נאסר להיכנס לחדרו של מנהל האגף בתקופה בה שהה מנהל האגף בחופשה בחו"ל, כחודש לפני מועד השיחה (עמ' 13 לנספח כ"א לתצהיר התובע ש' 44 עד עמ' 14 ש' 3). אלא שאין בכך בכדי להוביל לקביעה שאף על התובע נאסר להיכנס למשרדו של מנהל קודם ליום 27.7.2006.

יחד עם זאת, אף אם היה התובע מוכיח כי נאסר עליו להיכנס לחדר מנהל האגף לא היה בכך בכדי להראות כי הסיבה לאיסור היא הגשת התלונה נגד מנהל האגף. שכן הן מדברי התובע ("באה אלי רונית. אומרת לי רגע, אהה למה נכנסת לחדר של אבישי? הוא לא מסכים שתכנסו לחדר שלו כשהוא לא נמצא..." (ההדגשה הוספה – א.א.)) והן מדברי מר סוזנה עולה כי מדובר בהוראה כללית המכוונת לכלל המפקחים ולא בהוראה המכוונת לתובע בלבד.

62. לא זו אף זו, שוכנענו שהשמועה על כך שהתובע "תופר" למנהל האגף תיק הגיעה לאזנו של האחרון רק לאחר שקיבל את ההחלטה בדבר אי הארכת חוזה ההעסקה של התובע, שכן עדותו של מנהל האגף בעניין זה הייתה עקבית ולא נסתרה ע"י התובע.

וכך העיד מנהל האגף לעניין 'ידיעתו' המוקדמת (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 10 –19):

"ת. ...זה היה לאחר מס' ימים שבהם איתמר קיבל ממני את ההודעה ואמרתי זאת בשיחה עם אסי סוזנה ששמעתי מפקידה בשם מירב שנמצאת אצלינו במשרד והיא לא שייכת לאגף שלי, איתמר ניגש אליה לצלם את המסמכים אז כנראה שאיתמר אמר לה שהוא תופר לי תיק. בכל מקרה ויודגש שזה היה לאחר שאני כבר הודעתי לו ביום 27/7/ [צ.ל. 27/7/06] על כוונתי שלא להמליץ על חידוש החוזה.

ש. אבל עדיין, גם לגירסתך, האמירה הזאת שלך הושמעה על ידך לפני שנודע לך על החקירה.

ת. נכון. זאת הייתה עדות שמועה אבל לא ידעתי על החקירה גם באותו זמן שמירב אמרה לי את מה ששמעה מאיתמר גם אז עדיין לא ידעתי שמתנהלת חקירה". (ההדגשות הוספו – א.א).

כמו כן, משהתובע העלה את הטענה ולפיה נודע למנהל האגף על הגשת התלונה לפני מועד הפיטורים עליו מוטל הנטל להוכיחה. אלא שהתובע לא עמד בנטל זה למרות שיכול היה לזמן למתן עדות את הפקידה לה אמר את האמירה המיוחסת לו במטרה להוכיח את מועד הידיעה של מנהל האגף. הימנעות זו של התובע משמשת לחובתו.

63. לעניין שיחות הטלפון עם מר סוזנה – לאחר האזנה לתקליטורים שהגיש התובע, אוסיף את הדברים הבאים:

63.1. ראשית, איני יכול להוציא מכלל אפשרות כי מר סוזנה שיחק 'משחק כפול' בשיחות הטלפון עם התובע. מר סוזנה חזר באופן עקבי על ההצהרות שבסעיפים 13, 14 ו- 17 לתצהיריו במהלך עדותו בשני הדיונים שהתקיימו לפני (במסגרת ההליך הזמני ובמסגרת הליך זה). בעדותו אישר מר סוזנה כי נשאל מספר פעמים ע"י מנהל האגף על תפקודו של התובע והסביר שבשיחות הטלפון עם התובע הכחיש זאת מן הטעם שאין זה תפקידו לומר זאת לתובע ומן הטעם שלא רצה להתעמת עם התובע.

וכך העיד מר סוזנה במסגרת הדיון בבקשה לסעדים זמניים:

לעניין שאלות מנהל האגף"אני לא המלצתי לפטר אותו לעולם, מה שכן במהלך חודש נוב' 2005 שאל אותי אבישי על חוות דעתי ואמרתי שהוא לא מתאים לעבודה" ובהמשך "... בהמלך [צ.ל. – במהלך] חודש יוני ויולי השנה שאל אותי אבישי במס' הזדמנויות מה דעתי על המבקש ואני אמרתי בפה מלא שדעתי לא השתנתה והוא לא מתאים לעבודה" (עמ' 13 לפרו' מיום 19.9.2006 ש' 4 – 5; ש' 7 – 9).

לעניין הסיבות להכחשותיו בשיחות הטלפון עם התובע"לא רציתי לומר שום דבר בעניין הזה זה לא תפקידי" וכן "אני עם האדם הזה יש לי הסטוריה ארוכה לא נעימה האדם הזה איים עלי וחששתי..." (עמ' 13 לפרו' מיום 19.9.2006 ש' 18; ש' 26 – 28).

וכך העיד מר סוזנה בדיון ההוכחות בהליך זה (עמ' 29 לפרו' ש' 8 – 15):

"... אני בחרתי שלא להכנס לנקודה של הפיטורים שלו וזה משיקולים לא היה בתחום סמכותי ולא ענייני. לאחר שאיתמר איים עלי מספר פעמים ואני רוצה לתקן בדיון הקודם שבו טענתי שלא התלוננתי בכתב על האיומים בתצהיר שלי צירפתי מכתב....[המכתב מצוטט בסעיף 16 לעיל – א.א.], בסוף הדף השני מופיע התלונות שלי על כך שאיתמר מאיים עלי. התלונות הועברו גם למנהל האגף. לכן מאחר וחששתי שהוא יפגע בי, לא רציתי להכנס לנושא של הפיטורים, לכן אמרתי שאני לא יודע על שום דבר כזה" (ההדגשות הוספו – א.א.).

כאמור, לאחר ששמעתי את עדותו העקבית של מר סוזנה, את הסבריו לנאמר בשיחות הטלפון עם התובע והאזנתי לשיחות הטלפון בהן ניסה מר סוזנה ל"גמד" עד כמה שאפשר את תפקידו ולהעביר את מלוא האחריות למנהל האגף (עמ' 6 לנספח כ"א לתצהיר התובע ש' אחרונה עד עמ' 7 ש' 1), איני יכול לקבוע באופן חד משמעי כי יש להעדיף את הנאמר בשיחות הטלפון על פני הנאמר בעדויות שלפני, כך שלא ניתן לשלול את גרסת הנתבעת ולפיה מנהל האגף התייעץ עם מר סוזנה בטרם קבלת ההחלטה.

63.2. שנית, גם את הייתי מקבל את טענת התובע וקובע כי שיחות הטלפון מצביעות על כך שמנהל האגף לא התייעץ עם מר סוזנה לפני קבלת ההחלטה על אי הארכת חוזה העסקתו של התובע, לא היה בכך בכדי להועיל לתובע, ואבאר.

א) קביעה זו אמנם סותרת את הצהרות מנהל האגף ומר סוזנה, אולם אין בסתירה זו לבדה בכדי להצביע על כך שמנהל האגף קיבל את ההחלטה בדבר אי הארכת חוזה העסקתו של התובע עקב התלונה שהוגשה. אלא יש בה לכל היותר בכדי להעביר את הנטל אל הנתבעת להראות כי לא קיים קשר בין התלונה להחלטה – נטל בו עמדה, במיוחד משלא הוכח כי מנהל האגף ידע על התלונה טרם ההחלטה שלא להאריך את חוזה ההעסקה של התובע.

ב) בשיחה שקיים מנהל האגף עם התובע ביום 9.8.2006 הוא פירט בפניו את הסיבות שהובילו לקבלת החלטתו – תפקוד לקוי, איחורים לעבודה, אי החתמת כרטיס נוכחות ועוד. התובע, על אף שהקליט את השיחה, אינו מנסה ל"משוך" את מנהל האגף בלשונו – עובדה המוכיחה יותר מכל שטענות התובע בדבר 'ידיעת' מנהל האגף על התלונה טרם קבלת ההחלטה וכן בדבר העימות הקודם שהיה ביניהם שבו האשים מנהל האגף את התובע ב'תפירת' תיק (עמ' 10 לנספח כ"א לתצהיר התובע), אינן משכנעות.

ג) בנוסף, אף השיחה עם מר סוזנה מיום 10.8.2006 מחזקת את טענת הנתבעת בדבר היעדר קשר סיבתי בין התלונה להחלטה על אי הארכת חוזה ההעסקה. בשיחה זו מסביר מר סוזנה לתובע כי אף אם לא אמר למנהל האגף בפירוש שהתובע אינו מדווח לו על פעילויותיו, הרי שהדבר עולה מהמסמכים שנמצאים בפני מנהל האגף (עמ' 1 לנספח כ"ד לתצהיר התובע עד אמצע עמ' 5).

כללו של דבר: אין בשיחות המוקלטות שהציג בפנינו התובע ראיה לכך שההחלטה על אי הארכת חוזה ההעסקה התקבלה עקב התלונה, אף אם נקבל את הנאמר בהן כלשונן, משבפני מנהל האגף היו ראיות אובייקטיביות לכך שהתובע אינו משתף פעולה עם מר סוזנה ואינו מדווח לו כנדרש על פעילויותיו.

64. למעלה מן הדרוש אחזור ואציין כי אף אם הייתי קובע כי יש להעביר את נטל ההוכחה בדבר היעדר קשר סיבתי בין התלונה לבין הפיטורים, סבורני כי הנתבעת הרימה נטל זה והוכיחה כי התובע פוטר משיקולים עניינים ובכלל כך, ליקויים רבים בעבודתו השוטפת; אי החתמת כרטיס נוכחות באופן שיטתי; הגעה לעבודה במשרד באיחור ניכר ושהייה קצרה מהנדרש; כיבוי מכשיר המירס שברשותו וכי לא היה כל קשר סיבתי בין ההחלטה של מנהל האגף להמליץ על אי הארכת חוזה העסקתו של התובע, בין היתר משלא הוכח כי מנהל האגף ידע בטרם קבלת החלטתו על עצם הגשת התלונה נגדו.

לכך אוסיף, כי התובע עבד באגף תקופה של שנתיים בלבד. וכי עוד בחודש 12/2005, טרם הגשת התלונה, הייתה כוונה שלא להאריך את חוזה העסקתו בגין אי התאמתו לתפקיד וכי הארכות החוזה היו לתקופות קצרות לצורך בחינת תפקודו של התובע.

65. לא זו בלבד, ההחלטה על פיטורי התובע הייתה של המשנה למנכ"ל ולא של מנהל האגף. נכון הוא שההחלטה נסמכה בין היתר על המלצת מנהל האגף שלא להאריך את חוזה העסקתו של התובע אולם עיון בפרוטוקול השימוע מעלה כי בטרם קבלת ההחלטה עמדו בפני המשנה למנכ"ל הן תיקו של התובע המכיל "כל כך הרבה הערות וניירת שסך הכל עובד שנתיים" נספח י"ד – עמ' 2 ש' 4) כך שהוא היה מודע לליקויים בעבודת התובע, כפי שבאו לידי ביטוי בדו"חות שכתב מר סוזנה ולכך שהתובע לא החתים את כרטיס הנוכחות והן טענות התובע בעניין התנהלותו של מנהל האגף והמזכרים שלטענתו כתב ומסר למנהל האגף. ולאחר ששקל את כל השיקולים החליט שלא להמשיך ולהעסיק את התובע. כלפי המשנה למנכ"ל לא העלה התובע כל טענה ולפיה עשה המשנה למנכ"ל "יד אחת" עם מנהל האגף ואף לא הגיש תלונה בדבר מנהל לא תקין או פגיעה בטוהר המידות.

(3) האם זכאי התובע להגנה על פי החוק?

66. כאמור, בהתאם לסעיף 4 לחוק נקבעו התנאים למתן ההגנה. לאחר ששקלתי את הראיות שהוצגו בפני סבורני כי התובע אינו זכאי להגנת החוק גם מן הטעם שתלונתו אינה עונה על התנאי שעניינו "הוגשה התביעה בידי התובע בתום לב", משני טעמים:

66.1. האחד, הוכח כי התובע פנה לחוקר בנציבות לצורך חקירת התנהלותו של מנהל האגף ביום 6.12.2005 בשעות הערב, קרי – רק לאחר שהאחרון שוחח עם התובע על ההחלטה שלא להאריך את חוזה העסקתו. עובדה זו סותרת את הצהרת התובע ולפיה התלונה הוגשה "בזמן אמת, בתום לב, כשאני מסייע בחקירת נציבות שירות המדינה, בתום לב מוחלט, ולנגד עיני אך ורק שיקולים ענייניים..." (סעיף 22א' לתצהיר התובע). שכן סבורני כי עיתוי הגשת התלונה מעמיד בספק רב את תום ליבו של התובע ויש בו בכדי להצביע על כך שהתלונה הוגשה ממניעים פסולים ובלשונו של בית הדין הארצי בעניין גרטי[8]: "...על מנת לבוא חשבון עם עובדים אחרים או עם מעסיקו, משום שפוטר או לא קודם...".

66.2. השני, מר סוזנה הצהיר כי (סעיף 15 לתצהיר) "... התובע לא אחת השתתף באירועי 'הרמת כוסית', שכללו שוקולדים, שתייה ושאר כיבוד שהתקבלו כ'מתנות'. זכור לי אף אירוע ספציפי מפסח האחרון, בו חולקו פריטים שונים הנושאים את הלוגו של חברה מסוימת, ולתובע לא הייתה כל בעיה לקחת פריטים אלו, והוא אף לא טען כי יש בכך פגם". התובע לא הכחיש את הדברים וההצהרה לא נסתרה שכן מר סוזנה לא נחקר עליהם על אף שבעדותו הוא חזר על חלקם (עמ' 31 לפרו' ש' 17 – 18).

67. לסיכום, ממכלול הראיות שלפני עולה כי הנתבעת הוכיחה שפיטורי התובע היו משיקולים ענייניים וכי החלטת מנהל האגף בדבר אי הארכת חוזה ההעסקה של התובע התקבלה ללא קשר לתלונה שהגיש נגדו התובע.


ב. טענות התובע נגד הליכי הפיטורים

68. כאמור העלה התובע בכתב התביעה המתוקן גם טענה לקונית בדבר ליקויים בהליכי הפיטורים. וכך ניסח התובע את טענתו "יתר על כן: הליכי הפיטורים היו לקויים, לא נערכו בתום לב והטיעון כוזב. ראשי המשרד הולכו שולל ע"י מנהל האגף." (ההדגשות במקור – א.א.) (סעיף 14 לכתב התביעה המתוקן; סעיף 24 לתצהיר התובע; סעיף 29 לסיכומי התובע). אלא שטענה זו לא פורטה ע"י התובע והוא אף לא הסביר למה כוונתו.

69. יחד עם זאת, אם נבחן את הליך השימוע שנערך לתובע ייתכן וניתן למצוא בהם פגם כלשהו. אלא שאין לטעמי מדובר בפגם היורד לשורשו של הליך הפיטורים. ואסביר.

69.1. בסיום הליך השימוע סוכם כי המשנה למנכ"ל יקיים בירור עם מנהל האגף בעניין הטענות שהעלה התובע בשימוע ולאחריהן הוא יקבל את ההחלטה בעניינו. איני מוציא מכלל אפשרות כי סיכום זה היה גם על דעתו של התובע ובא כוחו דאז שייצגו בישיבת השימוע, אולם אני סבור כי לאחר שהתקיים הבירור עם מנהל האגף היה על הנתבעת לתת לתובע אפשרות להתייחס לטענות מנהל האגף כפי שעלו מהבירור.

69.2. יחד עם זאת, כאמור אין המדובר בפגם היורד לשורשו של הליך הפיטורים ואין בו בכדי להוביל להחלטה על ביטול הפיטורים, בין היתר מן הטעם שכפי הנראה לא היה באפשרות הנ"ל בכדי לשנות מההחלטה אליה הגיע המשנה למנכ"ל נוכח "תיקו" של התובע והוותק המועט שלו במקום העבודה.

69.3. אציין, כי איני נדרש לשאלה אם זכאי התובע לפיצוי בגין פגם זה מן הטעם שהתובע לא תבע כל סעד כספי בעילה זו.

סוף דבר

70. תביעת התובע – נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 10,000 ₪, בתוך 30 ימים.

לעניין הוצאות המשפט אציין כי הבאתי בחשבון הן את הוצאות המשפט שנפסקו לחובתו של התובע במסגרת ההליך הזמני וההליכים המקדמיים בהליך העיקרי והן את שתי העובדות הבאות:

האחת, התובע העלה טענות שונות כלפי מנהל האגף, שלא לצורך, בתצהירו ובסיכומיו, כאשר חלק מאותן טענות הועלו לראשונה בסיכומים. ובין היתר, היעדר אימות דו"חות המפקח מר אלוש (סעיף 5 לסיכומים); יציאת מנהל האגף מהמשרד לצורך התקנת מיגון ברכבו מבלי לדווח על כך (סעיף 18 לתצהיר התובע; נספחים כ"ו – כ"ח לאותו תצהיר; סעיף 10 לסיכומי התובע); תגמול מר סוזנה בשעות נוספות שלא כדין (סעיפים 11א' ו-11ב' לסיכומים); קבלת במתנה מכלית מעץ (סעיף 15 לסיכומים); קבלת אחד המפקחים ללא מכרז (סעיף 17 לסיכומים). ה'טקטיקה' הנפוצה של 'הטחת בוץ' שאינה דרושה להכרעה בפלוגתאות המשפטיות היא שימוש לא ראוי בהליך המשפטי משההסבר לטקטיקה זו הוא ניסיון (שלא יכול להצליח) 'לגנוב' את דעתו של בית הדין או ניסיון להלך אימים על הצד האחר.

השנייה, התובע העלה טענות רבות בסיכומים הנסמכות על ראיות שהצגתן לא הותרה ע"י בית הדין (סעיף 4 – תצהיר של יובל כהן; סעיפים 10ב' ו-10ג'; מוצג 11א' – טפסי אש"ל; סעיף 12א' – תמליל שיחה עם מנהלי מסעדת שיפודי הגפן). מדובר במעשה נפסד שהדעת אינה סובלת והוא בבחינת מעשה העלול להכשיל את ההליך השיפוטי.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום ט' באדר, תש"ע (23 בפברואר 2010), בהיעדר הצדדים.

אילן איטח, שופט



[1] נציגי הציבור שהוזמנו לא התייצבו לדיון. לפיכך, ניתנה ההחלטה במותב חסר.

[2] עמ' 4 לפרוטוקול מיום 1.7.2008 ש' 4 – 5.

[3] בהתאם להחלטת בית הדין מיום 26.1.2010 הגיש התובע ביום 14.2.2010 שמונה תקליטורים בצירוף הודעה מטעם חברת פרוטוקול ולפיה הומרו שמונה הקלטות שהגיש התובע לשמונה תקליטורים.

[4] נציגי הציבור שהוזמנו לא התייצבו לדיונים בתיק. לפיכך, ניתן פסק הדין במותב חסר.

[5] תואר ראשון במדעי המדינה וסוציולוגיה, תואר שני במדעי המדינה, לימודי מוסמך בעיתונאות ותקשורת והכשרה בתחום רשתות תקשורת.

[6] בחוזה המיוחד מוגדר תפקידו של התובע "ראש ענף (פיקוח שירותי הובלה)".

[7] בתאריך 27/7/2006 הדיווח היה שונה במקצת. התובע הצהיר כי "שכחתי להחתים בבוקר" וכי מדובר ב"יום קבלת הדאלאס החדש".

[8] ע"ע (ארצי) 502/05 גרטי – מדינת ישראל משרד הפנים, (לא פורסם, 25.7.2006).



מעורבים
תובע: איתמר מרום
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ,ע"י ב"כ