ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מזור חיים נגד יעקב )קובי( פלד :


בית הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

דמ 005925/09

בפני:

כב' הרשמת חנה שניצר-רהב

תאריך:

23/02/2010

בעניין:

מזור חיים

התובע

נ ג ד

1 . יעקב פלד

2 . אין אפס מערכות מידע באינטרנט בע"מ ח.פ. 513899468

הנתבעים

פסק דין

בפניי תביעתו של התובע לתשלום שכר עבודה, החזרי נסיעות והוצאות בסך כולל של 3,544 ₪.

עובדות המקרה

1. התובע עבד החל מיום 1.12.08 ועד ליום 7.12.08 בתפקיד מנכ"ל חברת מידע – היא הנתבעת 2 שעיסוקה במתן שירותים אינטראקטיביים מכוונים בזמן אמת, בין שרת המידע של רשם המשכונות לבין דואר ישראל.

2. הנתבע 1 הנו בעל המניות ויו"ר הדירקטוריון של הנתבעת 2.

3. התובע טען כי הוסכם בין הצדדים כי עד ליעד של 1,500 עסקאות יקבל תשלום של 12,000 ₪ וביעד של 2,500 עסקאות יקבל תשלום של 15,000 ₪ בחודש. כן טען התובע כי הובטח לו החזר הוצאות.

4. התובע קיבל לידיו, עם תחילת העסקתו טלפון נייד ומחשב נישא.

5. ביום 7.12.08, לאחר מספר ימי עבודה טען התובע כי שאל את הנתבע 1, האם בכוונתו לשלם לו עבור עבודתו והוא השיב כי ככל הנראה לא ישולם לתובע שכר. לטענתו, הנתבע 1 אמר לו כי ייצור עמו קשר לאחר שמחזור העסקאות יגדל וביקש כי יחזיר את הציוד שקיבל.

6. התובע טען כי הנתבע 1 הבטיח שישלם לו החזר נסיעות עבור דלק והחזר עבור הוצאות בנוגע לטלפון הנייד, למחרת, משום שלא היה בידו כסף לשלם לו. התובע ביקש כי במועד התשלום יוחזר הטלפון, משום שלא היה באמתחתו באותו מעמד.

7. התובע טען כי באותו היום התקשר אליו הנתבע 1 וביקש לבוא לאסוף את מכשיר הטלפון מיידית מבלי לשלם את החזרי נסיעות. התובע ביקש לקבוע עמו פגישה למחרת אולם לטענתו הנתבע 1 התרגז ולא הסכים לכך.

8. התובע טען כי ניסה להגיע להבנות עם הנתבע 1, אך הוא סירב לעשות כן ואמר כי יפנה לייעוץ משפטי.

9. בחלוף 4 חודשים יצר הנתבע 1 קשר עם התובע וביקש את הטלפון הנייד אולם התובע ביקש בתמורה את כספו. לאחר חודש ימים נוסף, בעקבות תלונה שהגיש הנתבע 1 כנגד התובע במשטרה, נפגשו התובע והנתבע 1, והצדדים החליפו טלפון נייד ו- 100 ₪.

10. התובע טען כי הגיש את התביעה גם כנגד הנתבע 1 באופן אישי משום 'שלא רצה שיסתתר מאחורי הנתבעת 2'.

11. הנתבע 1 טען כי מעולם לא התקיימה בין הנתבעים 1 – 2 לתובע מערכת יחסי עבודה, וזאת על פי מבחני הפסיקה, לרבות מבחן "ההשתלבות", ומשום שלתובע לא הוגדרו לוחות זמנים ומשום שלא בוצע מעקב אחר ניצול זמנו של התובע.

12. עוד נטען כי במסגרת הסכמה זו, תשלום שכרו של התובע הותנה במתן חשבונית מס בגובה השכר, על ידו.

13. הנתבע 1 התכחש לשעות עבודתו של התובע ולסיורים שלטענתו ביצע עם רכבו, אולם הסכים לגובה השכר שסוכם בין הצדדים, באם יגיע התובע ליעדי המכירות, ולקיומן של פגישות מסויימות.

14. הנתבע 1 טען כי הופתע מהודעתו של התובע בדבר 'הפסקת שירותיו'. לטענתו, השיב לו את מכשיר הטלפון הנייד רק כעבור 5 חודשים וזאת רק לאחר התערבותה של משטרת ישראל.

15. הנתבע 1 טען כי מאחר ומכשיר הטלפון הוחזק בידי התובע, נאלץ לרכוש מכשיר חדש שעלותו 3,500 ₪.

דיון והכרעה

קיומם של יחסי עובד-מעביד

16. על פי הפסיקה "המבחן המעורב" הוא הכלי באמצעותו ניתן לקבוע מעמדו של מבצע עבודה כ"עובד" או כ"עצמאי". בגרעינו של המבחן נמצא מבחן ההשתלבות ולצדו מבחני משנה נוספים ככפיפות, אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, צורת תשלום השכר, אופן ביצוע ניכויים לשנת המס, ביצוע העבודה באופן אישי, הכוח לשכור עובד או לפטרו, מי מספק את כלי העבודה, ובמקום בו אין כפות המאזניים נוטות לכיוון זה או אחר – כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם.

17. למבחן ההשתלבות שני פנים – הפן החיובי והפן השלילי. הפן החיובי כולל שלושה יסודות: קיומו של מפעל שניתן להשתלב בו; הפעולה המבוצעת צריכה לפעילותו הרגילה של המפעל; מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו "גורם חיצוני". הפן השלילי כולל בחינה של השאלה האם לתובע יש עסק עצמאי המשרת את המפעל כגורם חיצוני.

(ר': עב' (ב"ש) 1256/07 עזבון המנוח אברהם דאובר ז"ל – החברה האמריקאית לגז בע"מ, ניתן ביום 22.1.09, וכן כל האסמכתאות המפורטות שם).

18. בנסיבות המקרה וחרף תקופת העבודה הקצרה, לא שוכנעתי כי בין הנתבעת 2 לתובע לא התקיימו יחסי עובד מעביד. הנתבעת 2 הנה 'מפעל' שהתובע השתלב בו בתפקיד איש מכירות. בכתב ההגנה לא הוכחשה טענת התובע (בפסקה 8) כי קיבל תוכנית עבודה מיובל. כמו כן, בכתב ההגנה (סעיפים 9 ו – 10) אישר הנתבע כי קיים עם התובע ישיבות בעניין חברת הדואר. כמו כן, הנתבע אישר כי התובע קיבל ממנו כלי עבודה - מכשיר טלפון ומחשב נישא.

19. בהתייחס לטענת הנתבע בנוגע לדרך בה הסכימו הצדדים כי ישולם שכרו של התובע – אציין כי צורת תשלום השכר אינה חזות הכל אך בנוסף, מנספח 6 לכתב ההגנה, שהוא סיכום השכר ותנאי העבודה של התובע (להלן: "נספח 6 לכתב ההגנה"), עולה דווקא, כי צורת התשלום היתה עניין טכני בלבד, והנתבע 1 התייחס אל התובע כאל עובד הנתבעת 2 לכל דבר ועניין:

"חיים שלום

תחילת עבודה מיידי : 1.12.2008

השכר: מינימום 1500 עסקאות 12000 (ברוטו)

מינימום 2500 עסקאות 15,000 (ברוטו)

אין מינימום עסקאות אין שכר.

יש שכר – כנגד חשבונית מס בסכום עלות המעביד

רכב חברה – מיום קבלת השכר. עסקת ליסינג השתתפות העובד והמעביד כנהוג בחברות היי טק.

מחשב נייד –מיידי.

טלפון נייד – מיידי. משולם עד לסכום 250 ₪.

עד לקבלת השכר ישלם המעביד הוצאות תחבורה (תמורת קבלות).

בתום שנה קלנדרית במידה והעובד הצליח בתפקידו תנאי העסקה ומעמדו (הגדת תפקיד)

ייפתחו לדיון מחדש. הגדלת השכר, תכנית אופציות/בונוסים, תנאים סוציאליים.

מבקש לאשר את האמור להמשך טיפול אצל עו"ד החברה – תנאי העסקה סופיים

בהצלחה!" (ההדגשה הוספה).

20. עוד אציין בהקשר ליכולת הפיקוח על התובע, כי העובדה שעבודתו של התובע הייתה בעיקרה עבודת שטח ומכירות ולא ישיבה במשרד אחד, בו ניתן לפקח על עבודתו מקרוב, אין בה כדי ללמד שלא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד.

שעות העבודה

21. התובע פירט בכתב התביעה את כל שעות עבודתו במשך כל אחד מן הימים 1-4 בדצמבר. בנוסף, כעולה מהודעת מייל שצורפה לכתב התביעה, אותה שלח הנתבע 1 לתובע ביום 7.12.08 הנתבע 1 ביקש לקבל פירוט נסיעות לחשבונית הוצאות הדלק הראשונה (בסך 217 ₪). במייל חוזר מאותו יום, השיב התובע ופירט את נסיעותיו ופעולותיו בכל התאריכים בהם עבד.

22. הנתבע התכחש "לסיורים" שנטענו בתביעת התובע, מחוסר ידיעה ומשום שלטענתו ממילא התובע לא אמור היה לקבל שכר אם לא מכר (ר' עמ' 3 ש' 8-3).

23. מחומר הראיות שהוצג בפניי שוכנעתי כי במשך 4 ימים (מיום 1.12.08 ועד ליום 4.12.08) התובע עבד בשעות אותן פירט. אציין כי על פי נתוני המייל שנשלח 'בזמן אמת' התובע לא הפריז ברישום שעות עבודתו, לפיכך, הריני מקבלת את שעות העבודה שנתבעו על ידי התובע, כמפורט בכתב התביעה.

שכר העבודה

24. על פי נספח 6 לכתב ההגנה, שמהווה את הצעת השכר, התובע לא היה אמור לקבל שכר כלל בהעדר מינימום עסקאות (ראה לעיל). הנתבע 1 חזר על עמדתו כי כך סוכם בין הצדדים ביום 7.12.08, בתום ההתקשרות בין הצדדים ובמהלך הדיון. יצויין כי למייל מיום 7.12.08 השיב התובע לנתבע והודיע לו כי מעולם לא אישר שהוא מוותר על שכר מינימום או על אש"ל על פי חוק.

25. בהתאם לפסיקת בית הדין לעבודה, על פי הדין לא ניתן לשלם לעובד עמלות בלבד אלא חלה חובה על המעביד להבטיח לעובד מדי חודש שכר מינימום (לפחות) וככל שהעמלות של העובד אינן מגיעות לשכר מינימום על המעביד להשלים את התשלום עד לרצפת שכר המינימום. (ר': בג"צ 3512/04 מיכל שזיפי נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 29.12.04).

26. במקרה דנן, תשלום השכר הותנה במכירות בלבד, וללא שכר בסיס. התובע לא הסביר כיצד חישב את סכום התביעה, אולם לא ניתן לקבל חישוב המבוסס על עמלות מכירות שהתובע לא הוכיח ביצוען, בפרט כאשר התובע העיד כי לא הגיע 'לשלב של מדידת המכירות' משום שגילה כי הכל 'אורבא פרח' (ר' עמ' 2 ש' 6).

27. לפיכך, הריני קובעת כי שכר התובע יעמוד על שכר המינימום בתוספת הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 לעניין גמול שעות נוספות לפי החישוב הבא:

עבור יום 1.12.08 – 8 שעות עבודה – 165.6 ₪.

עבור יום 2.12.08 – 11 שעות עבודה - 238 ₪.

עבור יום 3.12.08 – 10 שעות עבודה – 212 ₪

עבור יום 4.12.08 – 8 שעות עבודה 165.8 ₪.

סך הכל: 781 ₪.

החזרי הוצאות

28. כעולה מנספח 6 לכתב ההגנה, הנתבע 1 הסכים כי עד לקבלת רכב על ידי הנתבעת 2, לתובע ישולמו הוצאות תחבורה תמורת קבלות. התובע טען כי הגיש 2 קבלות דלק בסך כולל של 444 ₪.

29. בסעיף 13 לכתב ההגנה, הכחיש הנתבע 1 באופן גורף את טענת קבלות הדלק.

30. בהודעת המייל מיום 7.12.08 שצורפה, כאמור, לכתב התביעה, עולה כי הנתבע 1 מודה בקבלת שתי חשבוניות דלק שהוגשו לו בסך הכולל שבתביעה. בהודעת מייל זו, רשם הנתבע 1 כי הינו מסכים לשלם את החשבונית הראשונה בסך 217 ₪ בתנאי שהתובע יציג בפניו דו"ח של כל הנסיעות שביצע. כאמור, התובע צירף את דו"ח כל הנסיעות במייל חוזר. הנתבע 1 סירב באותה הודעה בכל תוקף לשלם את החשבונית השנייה משום שלטענתו היא מיום 7.12.08 – הוא יום הפסקת העבודה.

31. הנתבע הכחיש הכחשה סתמית את דרישת התובע לתשלום הוצאות הדלק, למרות שבפועל, כעולה מהודעת המייל מיום 7.12.08 ידע על מה מדובר, משום שאחז בקבלות, וגם קיבל דו"ח מפורט של כל סניפי הדואר והפגישות אליהן הגיע התובע. כעולה מדיווח הנסיעות שצורף, התובע, שמתגורר בפתח תקווה, נאלץ להגיע במסגרת עבודתו לסניפי דואר בקדימה, אריאל, אור יהודה, לוד רמלה ורחובות. אציין כי אילו סבר הנתבע 1 כי התובע מפריז בתביעת ההוצאות, יכול היה להביא לעדות את יובל ארונוב, שהוזכר על ידי התובע כמי שנתן לו תכנית עבודה והורה לו לאן לנסוע (מר ארונוב הוזכרגם בתכתובות המייל שצורפו לכתב ההגנה).

32. אציין כי בכתב התביעה, רשם התובע מתי נסע עם רכבו של הנתבע 1 (לירושלים) עובדה המלמדת, לעניות דעתי, על העדר הפרזה וניפוח רכיב התביעה.

33. לפיכך, מקבלת אני את תביעתו של התובע לתשלום החזרי הוצאות דלק בסך 444 ₪.

34. באשר להוצאות האוכל, אציין כי לא הוצגו הקבלות ובנוסף לא מצאתי כל חובה חוקית לתשלום מעין זה, לפיכך התביעה ברכיב זה, נדחית.

מכשיר הפלאפון

35. בעניין זה התרשמתי כי התובע השיב תשובות מתחמקות. התובע הדגיש, הן בכתב התביעה והן בעדות בפניי (עמ' 2 ש' 7-10) כי התכוון להחזיר את המכשיר, אולם הוא הוחזק על ידו משום שהנתבע היה חייב לו כסף.

36. בעב' (ב"ש) 2016/08 יגאל להב – פאפאיה ביץ' בע"מ ואח', ניתן ביום 17.9.08, נקבע כי "מכוח יחסים חוזיים בין צדדים לחוזה עבודה, לכאורה חלה זכות העיכבון גם במסגרת של דיני עבודה".

37. באותו עניין סקר בית הדין את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין עיכבון רכב של מעביד עד לפירעון חובה של מעבידתו: דב"ע שן/ 172-3 חיים קמיניץ נ' ארגמן תעשיות בע"מ, מיום 6.1.91:

"אשר למדיניות שחרור עיכבון בהקשר של עיכבון להבטחת זכויות העובד אחר פיטוריו - הרי שככלל אין לעודד עובדים אשר מחזיקים ברכוש יקר ערך, השייך למעבידיהם, לנקוט באמצעים מעין אלו, במטרה ללחוץ על המעבידים, כדי שימלאו אחר דרישותיהם בקשר לפיטוריהם".

על דברים אלו חזר בית הדין בע"ע 30030/98 אסתר ונתן מינץ נ' עמותת כפר הילדים ונוער "אהבה", מיום 6.5.99.

38. מנגד, בעניין העיכבון, הודגשה חשיבות להעדר שימוש המעכב בנכס המעוכב – במקרה דנן התובע טען כי לא ביצע כל שימוש במכשיר הנייד (ר' עמ' 2 ש' 16), והנתבע אף לא טען ההיפך.

39. לאור האמור, טענת הקיזוז בסך 3,500 ₪ נדחית, מה גם שהנתבע לא הציג כל מסמך המעיד על רכישת מכשיר חלופי בעלות זו.

40. טרם סיום אציין כי לא מצאתי הצדקה לחיובו האישי של הנתבע 1, כאשר יחסי עובד מעביד הוכרו אל מול הנתבעת 2. אציין כי כעולה מפסקה 2 לפירוט התביעה, תפקידו של התובע היה מנכ"ל של הנתבעת 2. טענת התובע כי תבע גם את הנתבע 1, 'כדי שלא יסתתר אחרי החברה שלו' (ר' עמ' 3 ש' 11-12) אינה נימוק להרמת מסך ההתאגדות. לפיכך, התביעה כנגד הנתבע 1, נדחית.

41. סופו של דבר - הנתבעת 2 תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים כדלקמן:

א. שכר עבודה בסך 781 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.12.08 ועד למועד התשלום בפועל. אציין כי משום שבתיק התעוררה מחלוקת הנוגעת למעמד התובע ןלשכרו, ונוכח העיכבון שבוצע על ידי התובע, איני פוסקת במקרה זה פיצויי הלנת שכר.

ב. החזר הוצאות רכב בסך 444 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.12.08 ועד למועד התשלום בפועל.

ג. הוצאות משפט בסך 300 ₪. לא ישולמו הוצאות המשפט במועד, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

42. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום ט' באדר, תש"ע (23 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים.

חנה שניצר-רהב , רשמת



מעורבים
תובע: מזור חיים
נתבע: יעקב פלד
שופט :
עורכי דין: