ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עבדל רחמן אמראת נגד אליהו חברה :

1

בתי-המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 007228/06

לפני:

כב' השופט א' דראל

תאריך:

22/09/2008

בעניין:

1. עבדאלרחמן אמראת

2. עבדאלרחמן איברהים

3. עבדאלרחמן לינדה

ע"י ב"כ עו"ד

בעז ארד

התובעים

נגד

1. אליהו חברה לביטוח בע"מ

2. גדעון גולדשטיין

ע"י ב"כ עו"ד

מנחם שכטר

הנתבעים

פסק דין

1. התובעת מס' 1, (להלן: "התובעת"), ילידת 1996, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 5.2.02 בישוב אבו גוש. הנתבע מס' 2 נהג ברכב שפגע בה והנתבעת מס' 1 היא מבטחת הרכב. אין מחלוקת באשר לחבות.

2. לתובעת נגרם בתאונה שבך בירך רגל שמאל. היא טופלה בבית החולים שערי צדק, נותחה, השבר קובע והרגל הושמה בגבס. היא שוחררה מבית החולים ביום המחרת תוך הנחייה למנוחה ואיסור דריכה על הרגל עד להורדת הגבס.

3. פרופ' מושיוב מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. בחוות דעתו הוא מתאר כי בבדיקה שערך מצא כי התובעת 'מהלכת ורצה לאורך המסדרון ללא צליעה'. עם זאת הוא כותב כי מצא הגבלת תנועות במפרק הירך. מתוך הרישום עולה כי מדובר בהגבלה בסיבוב החיצוני של הירך: ברגל ימין מדובר ב- 80 מעלות וברגל שמאל התנועה היא של 60 מעלות ובסיבוב הפנימי של הירך: בימין 45 מעלות ובשמאל 60 מעלות. צילומי הירך שהועברו לעיונו הראו כי נותרה דפורמציה מזערית בחיבור.

4. המומחה מסכם את חוות דעתו ומציין כי התובעת נותרה עם 'נטיה מזערית לסיבוב פנימי והגבלה בסיבוב חיצוני, קיצור מזערי ודלדול שרירים מזערי'. הוא העריך את הנכות בגובה של 5% וציין כי לתובעת הייתה נכות זמנית מלאה למשך שלושה חודשים. הנכות הזמנית נקבעה בהתחשב בכך שלתובעת הושם גבס ספייקה.

5. הוריה של התובעת הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמה. אביה, התובע מס' 2, מפרט בתצהיר את הטיפול בתובעת לאחר התאונה, השהייה עמה בבית החולים וכן הטיפול הממושך לאחר ששבה הבייתה. הוא מספר כי התובעת טופלה כמו תינוק במשך כל שעות היום, היה צריך לקלח אותה, להלביש אותה ולהפשיט אותה וכן לעזור לה להגיע ממקום למקום. בגלל הקושי בתנועה נאלצו ההורים לצייד את התובעת בטיטול.

6. האב מתאר כי בעת התאונה עבד כמלצר בקיבוץ מעלה החמישה ונעדר מעבודתו למשך שבוע ימים. הוא מציין כי שכרו החודשי הוא כ- 5,000 ₪. הוא מוסיף כי ללאחר שהתובעת שבה ללמוד היה מסיע אותה לבית הספר מאחר והתביישה להתנייד בכסא גלגלים. עוד הוא מתאר כי התובעת עמדה לעלות באותה שנה לכיתה א' וכי ההורים הביאו לה מורה פרטית שתסייע לה בהכנה לכיתה א'. המורה עבדה שלוש פעמים בשבוע במשך שלושה חודשים וקיבלה שכר של 60 ₪ לכל ביקור וכן נסיעות. עוד מספר האב בתצהירו על פחדים של התובעת וקשיים אך מציין כי לאחר טיפול נפשי מצבה השתפר. הוא מסכם את תצהירו באמירה כי התובעת הולכת עם צליעה וקשה לה לעשות ספורט בבית הספר. אמה של התובעת נותנת תיאור דומה לתיאור שניתן על ידי האב.

7. מחקירתה הנגדית של האם, התובעת מס' 3, עלה כי התובעת לומדת כעת בכיתה רגילה (עמ' 3, ש' 28), כיתה ז' (עמ' 4, ש' 24), אך סבלה בעבר מבעיות ונשקלה האפשרות להותירה שנה נוספת בגן הילדים (עמ' 3, ש' 29-30). בהקשר זה יש להעיר כי אמנם בהמשך הדברים אמרה האם כי אינה זוכרת האם הבת לומדת בכיתה 'רגילה' או מקדמת (עמ' 4, ש' 29-30) ואולם התרשמתי כי יש להעדיף את תשובתה הראשונה וכי התשובה המאוחרת ניתנה בשל בלבול והתרגשות. עוד התברר מעדות האם כי אחד מאחיה של התובעת לומד בכיתה מקדמת (עמ' 5, ש' 6). האם נשאלה לגבי עצמה ומסרה כי סיימה תשע שנות לימוד ולאחר מכן נישאה בגיל 17 (עמ' 3, ש' 15); אחיותיה של האם למדו 12 שנות לימוד.

8. התובעים מבקשים שיפסק להם פיצוי עבור הפסד ההשתכרות בעתיד המבוסס על הנכות ועל השכר הממוצע במשק; פיצוי עבור עזרה וסיעוד לעבר ולעתיד; הפסד השכר של האב; הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה וכן נזק לא ממוני. באשר לראש הנזק העיקרי, הגריעה מכושר ההשתכרות, טוענים התובעים כי אין מקום להעריך את כושר השתכרותה של התובעת לפי בסיס הנמוך מהשכר הממוצע במשק ומפנים לפסיקה שניתנה בעניין זה. עוד הם מבקשים שלא להביא בחשבון שיעור גריעה הנמוך מהנכותה רפואית וזאת בהתחשב בכך שהתובעת קטינה; אין לדעת במה תעסוק והצפי הסביר הוא שלא תעסוק בעבודה פקידותית. הם מציינים כי דבר היות הנכות נוגעת לפגיעה 'מזערית' כבר הובא בחשבון בעת קביעת אחוזי הנכות ואין מקום לזקוף זאת לחובת התובעת פעמיים: פעם אחת בעת שנקבעו לה אחוזי נכות; פעם שנייה בעת שמחושב הפיצוי עבור הגריעה מכושר ההשתכרות.

9. הנתבעים טוענים כי הנכות בה מדובר היא חסרת משמעות והם מפנים לכך שבחוות הדעת הביטוי החוזר על עצמו הוא 'מזערי' תוך שהם מפנים לכך שמדובר בממצאים נורמליים הקיימים גם באברים זוגיים שלא נפגעו. עוד הם מפנים לכך שמדובר בהגבלה בשתי תנועות מתוך שש. באשר לכושר ההשתכרות הם טוענים כי אין להביא בחשבון, בהתחשב בנתוני התובעת, את השכר הממוצע במשק אלא שכר נמוך יותר. מכל מקום, לשיטתם אין מקום לפסיקת פיצוי לעתיד על בסיס תחשיב והם מציעים לפסוק סכום גלובאלי של 20,000 ₪ עוד הם סבורים כי יש לפסוק פיצוי עבור עזרה בעבר בלבד והחזר הוצאות ובנוסף פיצוי עבור נזק לא ממוני לפי אחוזי הנכות.

10. לאחר שמעתי את עדותם של הורי התובעת ואת טענות הצדדים אני פוסק לתובעת פיצוי לפי רכיבי הנזק השונים כמפורט להלן:

א. נזק לא ממוני – בהתחשב בנכות שנקבעה, בשהיית התובעת בגבס משך שלושה חודשים, בטרדה הרבה שהייתה מלווה לפציעה לאחר קיבוע השבר – 15,000 ₪.

ב. עזרה בעבר, הפסד השכר של התובע מס' 2 וסיוע בלימודים– בהתחשב בטרחה הרבה שהייתה מנת חלקם של ההורים משך שלושת החודשים הראשונים, וגם לאחר מכן אני פוסק לתובעים פיצוי בסכום של 9,000 ₪. בהקשר זה אעיר כי אף שהתובע מס' 2 לא תמך את עדותו על העדרותו מהעבודה במסמך בחרתי לקבל עדות זו ולהביא בחשבון גם את תקופת העדרותו בעת פסיקת הסכום. עוד כללתי בסכום פיצוי חלקי עבור העזרה שקיבלה התובעת מסייעת לקראת השתלבותה בכיתה א'.

ג. הוצאות רפואיות – סכומי הקבלות שצורפו הם בסכומים נמוכים יחסית אך יש להביא בחשבון גם את הוצאות הנסיעה שהיו לצורך נסיעה לטיפולים שונים; ההוצאות לרכישת טיטולים והוצאות נוספות. לפיכך אני פוסק סכום של 3,000 ₪ נכון להיום.

ד. גריעה מכושר ההשתכרות – בהתחשב בכך שלתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% אך בהינתן כי הנכות בה מדובר נטולת השפעה ממשית על התפקוד וכי ניתנה בשל מגבלה מזערית בתנועה אני פוסק לתובעת פיצוי על דרך של אמדן גלובאלי בסכום של 50,000 ₪. בקביעת הסכום הבאתי בחשבון את השיקולים הבאים:

1. הנכות בה מדובר כפי שתאר אותה המומחה היא אכן נכות קלה שהשלכותיה על כושר השתכרותה של התובעת נראות נמוכות. מדובר בהגבלה מזערית בלבד. התנועות שבהן מוגבלת התובעת הן הכיפוף של הירך פנימה והחוצה ואין מדובר בתנועות שימושיות במיוחד. בעניין זה אני סבור כי אף שהמומחה מצא לנכון לקבוע נכות רפואית בשיעור של 5% בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות יש לבחון גם את טיב הנכות ואת משמעותה התפקודית.

2. התובעת קטינה ומטבע הדברים תוכל להתאים את עיסוקה למומה ר' ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' שלום אייגר פ"ד מה(1), 580 ,עמ' 592-593 (1990).

3. תחשיב המבוסס על הנכות (5%) והשכר הממוצע במשק (7,200 ₪) עד הגיע התובעת לגיל 67 (מקדם היוון – 308; היוון כפול- 0.83) מגיע לסכום של כ- 92,000 ₪). הסכום האמור הוא מעט יותר ממחצית התחשיב.

4. בשולי הדברים אציין כי לא מצאתי כי הונחה תשתית מספקת לסטות מהתבססות על השכר הממוצע במשק . כפי שנקבע הסטיה מהחישוב לפי השכר הממוצע במשק ביחס לקטינים נעשית במקרים בהם יש 'ראיות ואינדיקציות' אשר 'יש להן משקל רב והן מלמדות בהסתברות גבוהה כי הקטין אמנם היה משתלב בעתיד במקצוע מסוים (או, לחלופין, כי היה מתקשה למצוא לו מקום בעבודה מכניסה)'. עוד נקבע כי 'בנטיות, כישורים ושאיפות בעלמא לא בהכרח סגי' ו-'נדרשים נתונים מיוחדים לגבי הקטין הספציפי, המוציאים אותו, בהסתברות גבוהה, מגדרי החזקה' (ע"א 10064/02 - "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, (2005) פסקה 49). בענייננו איני סבור כי ניתן ללמוד מכך שהאם הפסיקה ללמוד לאחר תשע שנות לימוד או מכך שהתובעת הייתה בעבר, במועד שאינו ידוע, בכיתה מקדמת על העתיד.

11. לסיכום, אני פוסק לתובעת פיצוי בסכום של 77,000 ₪.

12. הנתבעים ישלמו לתובעת שכר טרחת עורך דין בגובה של 13% בתוספת מס ערך מוסף וכן ישיבו לה את האגרה.

13. מתוך הסכום יופקד הסכום שנפסק לתובעת ברכיבי הנזק של הנזק הלא ממוני והגריעה מכושר ההשתכרות (65,000 ₪) בחשבון על שמה עד הגיעה לגיל 18 ויושקע בהתאם להנחיות האפוטרופוס הכללי.

14. הסכום הנפסק ישולם לתובעים בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום כ"ב באלול, תשס"ח (22 בספטמבר 2008) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

א' דראל, שופט