ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד באסם חדאד :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

בש 015268/08

בפני:

כב' השופט ראובן שמיע סגן נשיא

22/09/2008

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד ברנד

המבקשת (הנתבעת)

נגד

באסם חדאד

על ידי ב"כ עו"ד רבאח

המשיב (התובעת)

מתייצבים :

ב"כ המבקשת עוה"ד נסאר

המשיב וב"כ עו"ד רבאח

בית המשפט : לאחר שבית המשפט הודיע את תמצית החלטתו ביקש ב"כ המשיב להשלים את טיעוניו.

ב"כ המבקשת : אם חברי ביקש לפני שביהמ"ש מתיר לו להתיר את טיעוניו, אני מבקשת להתייחס לבקשה. אני מתנגדת לכל השלמת טיעונים היום. ב- 16.09.08 חברי העלה כל טענה אפשרית בעניין בקשה למעצר עד לתום ההליכים. ב- 18.09.08 נשלחה הודעה בפקס מחברי יחד עם חוות הדעת על תיקון כתב האישום, שחברי יודע שב- 22.09.08 התיק קבוע למתן החלטה.

מאז ה- 18.09.08 ועד היום חברי לא הגיש כל בקשה ולו בעל פה להשלמת טיעוניו בעקבות חוות הדעת שלטעמנו לא רק שהיא לא עוזרת למשיב אלא היא אף מחזקת את חומר הראיות בתיק ואת עילת המעצר, לכן היום אנחנו לא בשלב שחברי יכול לעשות מקצה שיפורים ואני מבקשת שלא לאפשר זאת.

ב"כ המשיב : היות ונמסר לי על ידי ביהמ"ש כי החלטת ביהמ"ש מבוססת בחלקה לפחות על כתב האישום המתוקן שהוגש אחרי הטיעונים בבקשה למעצר עד לתום ההליכים ביום 16.09.08 והתיקון למעשה כלל חוות דעת שמשמיטה את הטיעון שלנו במהלך הדיון ב- 16.09.08 כל בסיס והכוונה לגבי המשקל של הסמים והיות והיום יש לפנינו חוות דעת של משקל הסמים נטו, אני מבקש להשלים את הטיעונים שלי. מדובר בסמים לשימוש עצמי. היה מדובר במספר מנות שמספיקות למשיב כפי שהוא טען בחקירה שלו לשבוע ימים לשימושו העצמי. המדובר במשיב אשר משתמש בסמים, צורך סמים ולא מדובר בכמות שהיא כמות מסחרית אלא כמות שהיא מספיקה והיא מחולקת ל- 7 מנות היא מספיקה לצורך סמים רגיל.

ב"כ המבקשת : לא די בטענה סתמית בענין החזקת סם בכמות העולה על הכמות המצויינת בפקודת הסמים כדי לבסס טענה של צריכה עצמית והנטל להוכיח אחרת ניתן על מי שהחזיק. המשיב לא הציג כל ראיה שמאשרת את הטענה כי כל הסמים אשר נתפסו אצלו הם לצריכתו העצמית. נהפוך הוא, נסיבות תפיסת הסמים כפי שתוארו בכתב האישום ובטיעוני ב"כ המבקשת בדיון הקודם, מעידים כי הסמים היו שלא לצריכתו העצמית.

החלטה

בפניי בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סמים מסוכנים מסוג הרואין וקריסטל שלא לצריכתו העצמית.

המבקשת טוענת כי בידיה ראיות טובות להוכחת אשמתו של המשיב במיוחס לו, לרבות תפיסת הסמים אשר היו מחולקים לשבע אריזות שונות.

על פי הבקשה מתקיימת עילת המסוכנות בהתאם לחזקה הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3), לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק").

בנוסף, מסוכנות זאת מודגשת על רקע עברו הפלילי הרב של המשיב בתחום הסמים ובעבירות רכוש.

בדיון שהתקיים בבית המשפט, טען ב"כ המשיב, שבנסיבות העניין לא מתקיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה שבכתב האישום שכן לא הוצגה בפני בית המשפט חוות דעת הקובעת שמדובר אכן בסמים וכן הגדרת משקל הסמים במונחי ברוטו איננה מספיקה ואיננה תואמת את רוח החוק.

לטענתו, אומנם המשיב הודה בהודעתו למשטרה בעובדות המיוחסות בכתב האישום אולם אין די בהודאה בלבד ללא דבר מה נוסף כדי להוות ראיה לכאורה בנסיבות העניין שלפנינו.

בכל מקרה אפילו תתקבל ההודאה הרי לא הוכח שמשקל הסמים מגיע עד כדי החזקה שלא לצריכתו העצמית.

ב"כ המבקשת טען לעומתו שדי בהודאה לכשעצמה כדי להוות ראיה לכאורה שכן נסיבות התפיסה של המבקש יש בהן כדי להוות דבר מה נוסף.

אשר למשקל הסמים שנתפסו טוען ב"כ המבקשת שאומנם ננקט בכתב האישום משקל ברוטו אולם, לאור העובדה שהסמים היו מחולקים לשבע שקיות ניילון אין להניח שמשקל הנטו רחוק בהרבה ממשקל הברוטו ובכל מקרה אין להניח שמשקל הנטו מגיע לכדי אחד חלקי עשרים וחמש ממשקל הברוטו הנטען.

ב"כ המבקשת אף מוסיף וטוען, שהסמים שנתפסו הועברו לבדיקה והמשטרה מחכה בכל רגע לקבלת תוצאות הבדיקה ומייד עם קבלתה יעביר ב"כ המבקשת את חוות הדעת לבית המשפט.

עיינתי בכל חומר החקירה שהוגש לי, ונחה דעתי שהודאת המשיב אשר משתמש בסמים שנים רבות על פי הודאתו, כך שהוא יודע היטב מה הוא מחזיק בצירוף נסיבות תפיסת המשיב, יש בה כדי להוות ראיה לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת בכתב האישום.

יצוין, שעל פי הפסיקה:

"להבדיל מדרישת הסיוע אין "הדבר מה" צריך להצביע על אשמת הנאשם אלא די בראיה ישירה או נסיבתית מחוץ לדברי הנאשם בהודאתו שיש בה כדי לאשר במידת מה את תוכן ההודעה ולהצביע על אמיתותה. כלל נקוט בפסיקתנו הוא ככל שמשקלה העצמי פנימי של ההודאה הוא גבוה על פי סימני האמת המתגלים בתוכה, כך קטן המשקל הנדרש "לדבר מה" הנוסף לשם אימות ההודאה... " (ע"פ 6613/99 סטיבן סמירק נגד מדינת ישראל פ"ד נו (3) 529, 557).

בענייננו כאמור, הודאה שניתנה על ידי מי שמשתמש בסמים שנים כה ארוכות היא בעלת משקל רב (ראה הודעת המשיב מיום 11/9/08).

נסיבות תפיסת הסמים, בלילה, בצומת רחובות על כביש מספר 1, כשהמשיב בהודעתו הראשונית מוסר שהוא נפגש עם חברים ואולם בפועל אין הוא יכול לנקוב אפילו בשמותיהם של אותם אנשים עמם הוא נפגש, כל זאת בצירוף העובדה שמשנתפס ונשאל אם יש ברשותו דבר שהחזקתו אסורה השיב בשלילה ולאחר מכן הסתבר שבידו מספר שקיות שבהן מחולקים הסמים, כל אלה מהווים את אותו דבר מה נוסף הנדרש (ראה לעניין זה דוח הפעולה מיום 11/9/08 של השוטר ליאור יפרח).

בנסיבות אלה, הנני קובע שקיימות ראיות לכאורה שהחומר שנתפס בידי המשיב הינו סמים מסוכנים.

גם הסמים המחולקים לשבע שקיות ניילון מקיימים הן את הוראות החוק לעניין המשקל הנדרש שכן המשקל הנקוב בברוטו הוא פי 25 לערך מהמשקל הנדרש על פי החוק לחציית הקו בין שימוש עצמי להחזקה שלא לצריכה עצמית.

בהתחשב בכך שמדובר בשקיות ניילון, אשר משקל מועט, נראה לבית המשפט שבשלב זה של הדיון הוכח קיומה של ראיה לכאורה.

אם לא די בכך, תוך כדי כתיבת ההחלטה, הוגשה לבית המשפט, הודעה על קבלת חוות דעת מומחה ותיקון כתב האישום על פי אותה חוות דעת, עיון בחוות הדעת מלמד שאכן מדובר בשבע שקיות הרואין שמשקלן נטו: 4.0349 גרם וכן שקית נוספת של קוקאין במשקל נטו 0.2537 גרם.

סעיף 31(3) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג – 1973 (להלן:"הפקודה") קובע את החזקה שלא לצריכה עצמית לפי הכמויות המוגדרות בתוספת השניה. התוספת השניה מגדירה את הכמות שאדם המחזיק יותר ממנה, יחשב כמי שמחזיק בסם שלא לצריכה עצמית (להלן: "הכמות המוגדרת").

לפי הקבוע בתוספת החזקת סם מסוג הרואין בכמות שמעל 0.3 גרם, מקימה את החזקה הנ"ל ולגבי סם מסוג קוקאין נקבע כי החזקה בכמות שמעל 0.3 גרם מקימה את החזקה.

לפיכך, מאחר ועל פי חוות הדעת המשיב החזיק בכמות הרואין הגדולה פי 13.4 מהכמות המוגדרת, יש בכך כדי להוות ראיה לכאורה לביצוע העבירה.

אוסיף, שהקוקאין שנתפס מתיישב עם הודעתו של המשיב במשטרה, לפיה הוא משתמש בקוקאין ומחזק את העובדה שההרואין שנתפס לא היה לצריכה עצמית.

כך או כך, הכמות שנתפסה ועוגנה בחוות הדעת עולה בהרבה על הכמות הנדרשת על פי החזקה שבתוספת ומדברת בעד עצמה.

לפיכך, די בחוות הדעת כדי להוות את הראיה לכאורה הנדרשת בנסיבות העניין.

כידוע, די בהוכחתן של ראיות לכאורה לביצוע עבירות הסמים כדי להקים את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה, מעצרים) התשנ"ו- 1996.

במקרה שלפנינו, המשיב לא הצליח להפריך את חזקת המסוכנות הנ"ל.

חלופת מעצר

לאחר ששוכנעתי שקיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום, וכן שמתקיימת עילת המסוכנות במקרה שלפנינו, נשאלת השאלה אם יש מקום לאפשר למשיב להשתחרר לחלופת מעצר כפי שמבקש בא-כוחו.

דיון

אמנם נקבע בפסיקה שגם כשמדובר בעבירות סחר בסמים יש לבחון חלופת מעצר תוך איזון בין שיקולי האינטרס הציבורי ושלום הציבור ובטחונו לבין זכותו של אדם לחירות אישי, וזאת לפי נסיבותיו המיוחדות של הנאשם (בש"פ 699/05 ענר סטופל נ' מדינת ישראל). לצערי, לא השתכנעתי שנסיבותיו של המשיב ועוצמת מעורבותו בעבירת הסחר מאפשרת חלופת מעצר במקרה זה, שכן אין בחלופת מעצר כלשהי כדי לנטרל את מסוכנותו.

סחר בסמים מסוכנים הינה עבירה חמורה שיש בה כדי לערער את התשתית של כל חברה בריאה. העובדה שפעילות הסחר בסם ניתנת לביצוע גם מביתו של אדם, יש בה כדי לשלול את יכולתה של חלופת מעצר להבטיח את עילת המעצר (בש"פ 5322/97 אחמד עבדאללה נ' מדינת ישראל, תק-על, 97(3), 424) ובעבירה של סחר בסם מסוכן נדירים הם המקרים בהם ניתן לנקוט בדרך של חלופת מעצר.

לעניין חלופת מעצר בעבירות סמים חשוב להזכיר את דברי כב' השופט ריבלין:

"כאשר המדובר בנאשם בסחר בסמים מסוכנים מתמעטת יכולת ההסתמכות על חלופה אחרת למעצר, בעיקר בשל הקושי למנוע את המשך הפעילות העבריינית בדרך של שליטה מרחוק, או במקרים אחרים, את המשך הפעילות העבריינית מתוך כתלי הבית בו מצוי הנאשם. כאשר מדובר בעבירה של סחר בסמים מסוכנים גובר האינטרס הציבורי שבקטיעת שרשרת הפצת הסם באיבה. הלכה היא שחזרה ונשנתה בבימ"ש זה, כי למעט במקרים חריגים ביותר, הדרך הראויה לפגיעה בשרשרת הפצת הסמים המסוכים היא בכליאתם של הסוחרים המרכיבים את חוליותיה, עוד קודם למשפטם."

(ראה בש"פ 5979/02 (יהודה בן חנניה) קבסה נ' מדינת ישראל, תק-על, 2002 (2), 284, עמ' 285).

עוד נאמר בפסיקה:

"אופיו של הסיכון לשלום הציבור הכרוך בשחרורו ממעצר של מי שנמנה על שרשרת ההפצה של סם מסוכן – אינו מותיר מקום להימורים; ובמקום שאין בטחון מוחלט כי סיכון כאמור לא יתממש – שלום הציבור גובר על כל פני נסיבה אחרת".

(ראה: בש"פ 4838/95 מדינת ישראל נ' עלי בן סאלם זנון, תק-על 95,(3), 92).

בפסיקה אחרת נקבע לעניין חלופת מעצר בעבירת סמים:

"כאשר מדובר בעבירות של סחר בסמים, הפצתם ואספקתם,אין בתחליף מעצר כדי לענות על הענין הציבורי התובע החזקה במעצר; ואין לנקוט בתחליף כזה כלפי אלה המואשמים בעבירות אלה אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן".

(ראה בש"פ 1193/95 פלוני נ' מדינת ישראל (תק-על 1628(1) 95).

במקרה דנן לא מצאתי כל נסיבות מיוחדות יוצאות דופן כדי להצדיק בעניינו של המשיב הנוכחי חלופת מעצר. נהפוך הוא, בענייננו עסקינן במשיב שלחובתו 10 הרשעות קודמות ב- 33 עבירות שונות, בתחום הסמים, פריצות לרכבים, והחזקת סמים ועוד.

המשיב אף נדון לעונשי מאסר בפועל ארוכים בגין הרשעותיו ובחלק מהפעמים אף הופעל עונש מאסר על תנאי וגם בכך לא היה כדי להניא את המשיב מלבצע עבירות נוספות.

עברו המכביד של המשיב יש בו כדי לשלול כל חלופה במקרה זה ויש בו כדי לשלול הגשת תסקיר מעצר כאן.

כפי שנקבע בפסיקה, אין מקום להגשת תסקיר בשעה שאין לכך כל תכלית ממשית:

"הזמנת תסקיר מאת שירות המבחן בשלב המעצר הוא כלי שאין להפעילו כדבר שבשגרה וראוי לצמצם את הישמוש בו אך ורק לאותם המקרים שבהם שוכנע ביהמ"ש שיהיה בכך כדי לקדם את הדיון ולסייע לביהמ"ש בהחלטתו. שימוש בלתי מוצדק בכלי זה מעמיס שלא לצורך על שירות המבחן, מאריך את הדיון בבקשה ואף יוצר ציפיות שווא אצל הנאשם ומכל אלה ראוי להימנע"

(בש"פ 10870/06 מכלוף ציצו נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 15/01/07 ופורסם באתרים משפטיים).

במקרה שלפנינו אין כאמור כל תכלית ממשית בתסקיר כזה שיוגש ולפיכך אין מקום להורות על הגשת תסקיר.

אוסיף, שהיום ביקש ב"כ המשיב להשלים טיעוניו לאור העובדה שבעת הדיון לא היתה בפניו חוות דעת ואילו מאוחר יותר התקבלה חוות הדעת על ידו.

ב"כ המבקשת מתנגדת לכל הוספת השלמת טיעונים מאחר וב"כ המשיב קיבל את חוות הדעת כבר ביום 18.09.08 ומאחר וידע שההחלטה תינתן ביום 22.09.08 היה עליו להגיש את טיעוניו בעניין זה קודם לכן או לפחות לבקש מביהמ"ש להמתין למתן החלטתו לצורך השלמת טיעונים.

שמעתי את טענות הצדדים לעניין זה ואני מסכים עם ב"כ המבקשת שאכן, על ב"כ המשיב היה להמציא טיעוניו לפני המועד שנקבע לשמיעת ההחלטה היום ולא להמתין לדיון היום.

יחד עם זאת, לאחר שמיעת טיעוני ב"כ המשיב נראה לביהמ"ש שאין לקבל טיעונים אלה גם לגופם, אוסיף, שביהמ"ש נתן החלטתו גם לאור החומר שהיה מונח בפניו ביום הדיון (16.09.08) ללא חוות הדעת ומסקנתו לפיה מדובר בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית נבעה מחומר הראיות שהיתה בפניו באותה עת אף ללא חוות הדעת שהוגשה כאמור מאוחר יותר.

בנוסף, ביהמ"ש סבור שאין בכוחם של טיעוני ב"כ המשיב גם היום כדי להפריך את החזקה לפיה המשיב החזיק בסמים שלא לצריכה עצמית וזאת בעיקר לאור הכמות הגדולה של הסמים שנתפסה וכן חלוקתם לשקיות ולאור העובדה שהמשיב טען בהודעתו שהוא צורך קוקאין ולא הירואין ואכן, כפי שציינתי כמות הקוקאין שנתפסה היתה פחותה מהאמור בחזקה אולם, כמות ההירואין היתה הרבה מעבר לכך.

נסיבות התפיסה כפי שציינתי מפריכות גם הם את טענות ב"כ המשיב.

בנסיבות אלה, אינני רואה מקום לשנות את החלטתי גם לאחר שמיעת הטיעונים בעניין זה.

הנני מורה, איפוא, על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום כ"ב באלול, תשס"ח (22 בספטמבר 2008) במעמד ב"כ המבקשת, ב"כ המשיב והמשיב בעצמו.

ראובן שמיע, סגן נשיא

15268/08בש 130 אורית רחניאן