ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סנבטה נגד המוסד לביטוח לאומי :


5

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

בל 002387/09

כב' השופטת אורית יעקבס

נציג ציבור (עובדים): מר מרזוק ח'טיב

נציג ציבור (מעבידים): מר מוני סגל

בפני:

נאוה סנבטה

בעניין:

התובעת

וייס-גלר חן מטעם הלשכה לסיוע משפטי

ע"י ב"כ עוה"ד

- נגד -

1. המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עוה"ד עדי עינב-גולן

2. דודו סנבטה

הנתבעים

גלית ביטון מטעם הלשכה לסיוע משפטי

ע"י ב"כ עוה"ד

פרוטוקול

באת כח התובעת: אני רוצה להודיע שבתה ואחותה של התובעת לא נמצאות פה. אחותה של התובעת חולה ובתה של התובעת מסרבת להגיע ונצטרך לזמן אותה דרך בית הדין, אם יהיה צורך.

על הבת אנו מלכתחילה אמרנו שלא נצטרך להעיד אותה. לגבי האחות, זאת אחותה של התובעת, לא חשבתי שנצטרך לזמן אותה דרך בית המשפט, אבל היא חולה. אם יהיה צורך, לאור העדויות, לזמן את בת התובעת, דרך בית הדין, אז נעשה זאת. אני לא אשמה שבת התובעת נתנה תצהיר והחליטה לא לבוא. אני אבקש שהדיון יידחה, ואנו נשלח לבת התובעת הזמנה דרך בית הדין, ואם בית הדין יחייב אותנו בהוצאות, אז שיחייב.

לשאלת בית הדין אם אני רוצה למשוך את תצהירי העדות, אני משיבה, שאת אחותה של התובעת אני עומדת על כך שהיא תעיד.

בת התובעת, חיה שם, והיא יודעת מתי הוא היה בבית ומתי לא בבית.

באת כח הנתבע 2: הגרסאות שלי ושל חברתי מאוד דומות. מרשי טען שהיה מגיע בסופי שבוע הביתה. במרבית מהתאריכים שצולמו התמונות זה סופי שבוע. לדעתי, חלק מהצילומים פה זה בכלל לא הרכב שלהם, זה רנו מגאן, יונדאי גטס, אני לא יודעת איך הם נכנסו לתיק הזה. להודעות שיש בהן תאריכים, שזה מה שחשוב, רוב התאריכים שמצולמים למעט תאריך אחד, זה בסופי שבוע, שמהתחלה אמרנו שהוא היה מגיע בסופי שבוע. לגבי התשלומים - מרשי לא הבין את השאלה נכון, הוא שילם משכנתא ומשלם משכנתא עד היום.

באת כח התובעת: אנו אז הגשנו תצהיר לביטוח לאומי וביקשנו שישנו את "גזר הדין" הזה. מדובר גם על ביתו של הנתבע 2. הנתבע 2 לא שילם על הוצאות התובעת.

אני לא יודעת מה היה שם, ולא שמעתי גרסה מהתובעת שהוא היה שם ולא פתחה את החדר, היה וזה היה המצב, אז היא טעתה בשיקול הדעת שלה, וזה עדיין לא משנה את העובדות. אין להם בדל ראייה להראות שהם חיו וניהלו משק בית משותף. החוקרים אמרו שזה היה עם שלט למכירה. הרבה אנשים שמים את הרכב שלהם כשהם רוצים למכור אותו ברחוב הראשי. הרכב לא תמיד היה ליד הבית.

ב"כ הנתבע 1: חובה של הנתבע 1 לא להוכיח שהבעל והאישה ישנים באותה מיטה. דיי לנתבע 1 להראות שהתובעת או מי שבא לתבוע גמלה מהנתבע 1, מנסה להסתיר את המצב האמיתי כפי שהיה, על מנת שיורם נטל ההוכחה בכל הקשור לניהול משק בית משותף. יש לנו כאן כמה מצבים, שגם הנתבע 2 מבלי שהוא ידע, כך אני משער, לגבי חומר החקירה של הביטוח הלאומי, בא לבית הדין ואמר "אני הייתי, היו שני חוקרים. חוקרת וחוקר הביטוח הלאומי בתוך הבית, והיא ביקשה ממני להסתתר בחדר בשביל שלא יראו אותי החוקרים של הביטוח הלאומי. אני שמעתי אותה אומרת אין לי מפתח למרות שהיא סגרה אותי". יש פה תיאור של מצב כרונולוגי, שלא יכול להיות ספק לגבי ניהול משק בית משותף. זה שהרכב עמד ברחוב ראשי ולא ליד הבית, אלה דברים מאוד תפלים.

מבחינתנו, מאחר והנתבע 2 היה נמצא בכל סוף שבוע, מיום ד' ועד יום א', הוא בא ואומר שהוא חזר הביתה. למעשה יוצא מצב שהנתבע 1 היה צריך לשלול את הקצבה מ-8/08 ולא מ-11/08. "אני חזרתי הביתה מ-8/08 עד 5/09 עד שהוצא נגדי צו הגנה" צו ההגנה שהוצא במאי 2009 הוצא בהסכמה שלו. יש כאן תיאור של מצבים נוספים. הוא אמר בדיון הכותב. התובעת רק יכולה לומר שכולם שקרנים ורק היא צודקת. הנתבע 2 מתאר מצב שהחוקרים התקשרו אליו לגבי הרכב, ושהוא ירד מהבית שלו עם כפכפים והיא צועקת לו "אתה סיבכת אותי עם החוקרים של הביטוח הלאומי" את הדבר הזה הוא אמר בדיון הקודם. גם החוקרים אומרים את זה. אז כולם משקרים ורק היא לא משקרת.

באת כח התובעת: הנתבע 2 אמר שהוא לא משלם שקל, אלא רק על משכנתא.

באת כח הנתבע 2: הנתבע 2 נמצא מתחילת פסיקת המזונות בהסדר עם הנתבע 1. ויותר קל לו לשלם לנתבע 1 בהסדר שהוא משלם להם. הוא היה צריך לשלם את זה בין אם זה לביטוח לאומי ובין אם לאו.

באת כח התובעת: חברי אומר כאן שזה שלא היה לו שקל לשלם, לא אומר שלא היה ניהול משק בית משותף. כל השבוע הנתבע 2 לא היה בבית. הנתבע 2 אומר שהוא עבד ולמד באשדוד. בסוף הוצא צו הגנה נגד הנתבע 2. ניסינו להגיע להבנות שייקחו ממנו את קופת הגמל שנפתחה לו בגלל שנוצרה סיטואציה איומה שאף אחד לא משלם לה. כל הפרוטוקולים שאני רואה, מודה עו"ד הנתבע 2 שיש ביניהם נתק מוחלט. הוא הגיע כנראה הביתה לסופי שבוע, כי לא היה לו איפה להיות, הוא ניצל את זה שהבית הוא שלו. אבל לא היה ביניהם קשר. גם היום אין ביניהם קשר. יש פה רצף של אירועים. היחסים שמתנהלים היום, זה כמו שהיה אז. מבחינת היחסים לא היה ביניהם כלום. זה היה דייר שהיה בא היתה לסופי שבוע ועשה מה שעשה, וביום ראשון הלך לענייניו. לזה קוראים משק בית משותף? אם היה רוצה הנתבע 2 לסדר את העובדות לפי הנוחות שלו, הוא היה אומר "ניהלתי משק בית משותף" ואז התביעה היתה נדחית, כפי שבית הדין אמר. גם אנו לא היינו כותבים בתביעה עצמה שמדי סוף שבוע הוא היה מגיע הביתה. הוא היה מגיע לעיתים רחוקות ולא כל סוף שבוע.

ב"כ הנתבע 1:הנתבע 2 גם לא אומר שהוא לא ניהל משק בית משותף. הוא אמר שהוא חזר בחודש 8/08.

באת כח הנתבע 2: אנו כן אומרים שהתובעת ונתבע 2 לא ניהלו משק בית משותף.

ב"כ הנתבע 1: אני גם שמעתי טענה נוספת שיותר נוח לו היום לשלם לנתבע 1. אם התביעה מבחינתו היום תידחה, אז הוא יצטרך לשלם להוצל"פ. יש לתובעת ולנתבע 2 עבר גם בבית הדין לענייני משפחה. אנו חייבים הכרעה בתיק זה. בסופו של יום הנתבע 2 יכול לטעון שהיה במשק בית משותף, לא היו מגיעים לה מזונות "פרעתי" יש לו כל מני טענות הגנה נגד הנתבע 1, לכן חשוב בתיק הזה לברר את המצב העובדתי. אני אומר שלא יכול להיות מצב שהנתבע 1 יצטרך, כפי שחברתי מנסה להציג את זה, שאציג לה ראיה למשק בית משותף, הנתבע 1 לא יכול, באף תיק בין בני זוג, להציג משק בית משותף, הכל מדובר על ראיות נסיבתיות. במקרה הזה, הנתבע 1 בדק ויותר מפעם אחת, ומצא שנתבע מס' 2 בבית של התובעת ושהן התובעת והן הנתבע 2 ניסו להסתיר את המצב העובדתי. התובעת הסתירה את נתבע 2 בחדר, והיא אמרה לחוקרים "אין לי מפתח, אני לא יכולה לפתוח" יש שורה ארוכה של פסקי דין, שמדברת על כך שהנתבע 1 לא צריך להוכיח שבני הזוג ישנים כל הלילה באותה מיטה. אדם מסתתר מתחת למיטה במחסן צדדי, בזמן שבאים לראות. אם הם לא מנהלים משק בית משותף, מה היה יותר פשוט לומר לנתבע 1 שהוא בא לבקר את הילדים. לא מדובר פה במישהי שחששה שיפגעו בה. היא עד הדיון הראשון שהיה בתיק, היא אמרה לכל העולם שהם שקרנים והיא דוברת אמת. זה לא מצב שהיא באה לבית המשפט ואמרה "אני חששתי שיפגעו בקצבה שלי" היא עדיין ממשיכה ואומרת "הוא לא היה" לא היו מצבים כאלה למרות שיש שלושה אנשים שמתארים מצבים אובייקטיבים. מצבים שהתרחשו.

באת כח התובעת: לא הכחשנו בתביעה שהנתבע 2 היה בא לסופי שבוע. לגבי הדוחות של החוקרת - אין שם מילה על זה שהחוקרת דיברה איתו והוא אמר "יצאתי, ואני הסתתרתי".

התובעת, לאחר שהוזהרה כדין, אומרת:

בית הדין אומר לי שאני יודעת היטב מה אומר לי הנתבע 1 ושאני אחזור לאותו יום שבאו החוקרים ולא הסכמתי שהם יכנסו לחדר מסוים, ושאני אמרתי שלא היה לי מפתח. אני אומרת שאני בדיוק הייתי בביטוח לאומי. אמרתי לפקידה "אין לי מה לתת אוכל לבנות שלי".

לשאלת בית הדין אם זה לא נכון שהחבאתי את בעלי בחדר, אני משיבה שאני לא החבאתי אותו. אם הוא נכנס לחדר או לא, אני לא הסתכלתי.

לשאלת בית הדין אם באותו זמן שהחוקרים הגיעו וביקשו להיכנס לחדר, אם בעלי היה בחדר או לא, אני משיבה שאני לא יודעת. אני באתי איתם. כשהם באו הדלת לא היתה סגורה ואני נכנסתי ואמרתי שבדיוק הייתי עכשיו אצל ביטוח לאומי וסיפרתי להם את האמת. יכול להיות שהוא היה שם, אני לא יודעת. זאת האמת שלי. הוא אפילו אמר למשטרה "זה בית שלי אני יכול לישון בו, חדר אחר הוא שלי" יכול להיות שהוא היה. אני לא יודעת אם הוא היה. אחר כך התעצבנתי, ויצאתי. בדיוק סיפרתי את זה לאחותי, "תסתכלי מה עשו לי הביטוח הלאומי" וזהו. למחרת, ביום ראשון, חיכיתי, וביום שלישי, שוב הלכתי לביטוח לאומי. על מה אני אשקר??

ב"כ הנתבע 1: אני רוצה לשמוע את התיק. אנו צריכים הכרעה בתיק. זה לא גמלה שאנו משלמים, אנו נצטרך לחזור לנתבע 2 עם הכסף. אני לא רוצה שהוא יטען כל מיני טענות. אני רוצה להיות זהיר, לאחר שהנתבע 2 קיבל יעוץ, אין לי מושג אם מתוך נוחיות שלו הוא רוצה לשנות טענות. אני אצטרך לבדוק את זה. אנו נשמע את התיק. אם אני אשאל אותו מה זה ניהול משק בית משותף, יש לי ספק גדול אם הוא ידע מה זה. אבל הוא ידע לספר על העובדות. אדם שמגיע ואומר שהוא חזר בחודש 8/08 לבית המגורים שלו על מנת לנסות לעשות שלום בית, והוא היה בבית ביום ד' עד יום א', שזה לפי מיטב הבנתי, לא בדיוק סוף שבוע, כל סוף שבוע, ולא היה לו כסף לשלם, הוא לעיתים היה עושה קניות לבית, תפסו אותו מתחבא בחדר בשביל להסתיר מהביטוח הלאומי, הוא אמר את זה בדיון מיום 22/12/09.

לשאלת בית הדין מה מבין הדברים שאמרה בתה של התובעת ונתבע מס' 2, עד כמה צריך להתעקש שבתה של התובעת תבוא להעיד, אני אומר שעל כל התצהיר אי אפשר לוותר, רק למעט שמה. לא מן הסתם, בתה של התובעת לא הסכימה לבוא, כי היא יודעת שמה שכתוב בתצהיר, לא אמת.

באת כח התובעת: לשאלת בית הדין, אם אנו לא מוותרים על תצהירה של בת התובעת, אני משיבה שאני תוהה על הגישה, מה לא אמת? הבת אומרת שאחרי בת המצווה שלה (שנת 2007) הוא עזב את הבית, היא אומרת שלא היה להם מה לאכול, והוא אמר שהוא לא שילם.

ב"כ הנתבע 1: בתה של התובעת אומרת שאביה כמעט לא היה מגיע, הנתבע 2 אומר שהוא היה מגיע כל סוף שבוע. בתה של התובעת היתה אומרת שאביה היה מגיע הביתה מיום שישי עד יום ראשון, לעומת זאת, הנתבע 2 אומר שהיה מגיע מיום ד' עד יום א'. אם תסתכלו בתאריכים של הביקורים, זה לא היה בסופי שבוע. מיום חמישי זה סופי שבוע ולא יום רביעי.

באת כח התובעת: הנתבע 2 לעיתים היה מגיע מיום ד' עד יום א', ולעיתים היה מגיע מיום שישי עד יום ראשון. לנתבע 2 היתה חברה. כאשר הוא לא היה איתה, הוא היה מגיע לתובעת.

אם אנו הולכים לחפש את הזוטות, לטעמי, של הדברים, אז זה ייתפס לגבי יום חמישי. עיקר התצהיר של בת התובעת היה שלא היה להם מה לאכול. איזה ניהול משק בית משותף זה כשאין להם מה לאכול. לנתבע 2 היה כסף, אבל הוא לא הביא שקל לבית.

באת כח הנתבע 2: לשאלת בית הדין למה אנו לא מגיעים להסדר עם התובעת, אני משיבה שאני רוצה לעשות הפסקה בת 5 דקות על מנת לבדוק את העניין.

11:53 ברשות בית הדין, הצדדים יוצאים להפסקה.

12:11 לאחר ההפסקה

באת כח הנתבע 2: אנו הגענו לאיזשהו הסכמה שאת החוב שבמחלוקת הנתבע 2 ישלם כמו שהוא פורס לנתבע 1, 200 ₪, הוא יפרוס לה, אבל אנו צריכים להסכים שהתקופה שבמחלוקת היא מחודש 12/08 עד אפריל 2009 כולל.

ב"כ הנתבע 1: אני לא יכול להתחייב לדברים האלה. הרי התביעה הזאת נולדה בבית הדין על החלטת הנתבע 1 להפסיק את הזכאות החל מחודש 12/08. איך אפשר היום לבוא ולומר "אני נכנס לאיזשהו הסדר, אני מתחייב לא להפסיק לפני" הרי לא הפסקנו את הזכאות לפני.

באת כח הנתבע 2: הנתבע 1 עלול לקחת את החומר כאן ולומר שברגע שאדם טוען שהוא חזר מאוגוסט לבית, אז לוקחים את התיק, ושוללים תקופה אחרת.

באת כח התובעת: היום התובעת צריכה להתפשר ולקבל יותר מ-18,000 ₪ בפריסה של 200 ₪ לחודש.

ב"כ הנתבע 1: כעיקרון, לפי החומר שהיה לפני פקיד התביעות, הנתבע 1 היה יכול לשלול לפני 12/08 אבל הוא לא שלל לפני. אם התביעה כנגד הנתבע 1 תידחה, אין שום סיבה שהנתבע 1 יפתח את התיק מחדש.

לשאלת חברתי (באת כח התובעת), אני אומר שאחרי שהתיק ייגמר, הוא נסגר והולך לארכיב.

ברשות בית הדין, אני משחרר את חוקרי הנתבע 1.

באת כח התובעת: מה לגבי החוב בסך 3,631 ₪.

ב"כ הנתבע 1: כבר גבו ממנה את החוב הזה באמצעות קיזוזים מהקצבאות.

התובעת: את כל החוב הזה כבר כיסיתי, כמו שאומר ב"כ הנתבע 1. בחודש מאי, הנתבע 1 שילם חצי מהמזונות.

באי כח הצדדים: הגענו להסכמה לפיה, הנתבע 2 ישלם לתובעת מזונות, בסכום של 18,000 ₪ המתייחס לתקופה שמיום 23/11/08, (הוא היום שהנתבע 1 הפסיק לתובעת את הקצבה), ועד לחודש 4/09 כולל. ככל שיתברר שבגין חודש מאי 2009 לא שילם נתבע מס' 1 לתובעת את מלוא המזונות, בגין חודש זה, יצורף לסכום הנ"ל את יתרת הסכום בגין חודש מאי 2009.

את סכום המזונות הנ"ל ישלם נתבע מס' 2 לתובעת בתשלומים חודשיים של 200 ₪ לחודש בצירוף הפרשי הצמדה בהתאם למדד המחירים לצרכן (כשהמדד הבסיסי יהיה המדד שפורסם בחודש 2/10).

את התשלומים החודשיים יעביר נתבע 2 לחשבונה של התובעת לא יאוחר מה-15 לכל חודש.

אם הנתבע 2 לא יעמוד בהתחייבויות שלו יותר מפעמיים (לאו דווקא ברצף), תעמוד יתרת החוב לפירעון מיידי.

אי עמידה בהתחייבות, הכוונה איחור של יותר מ-10 ימים מהמועד המוסכם (15 לכל חודש).

התביעה, ככל שהיא מתייחסת לנתבע מס' 1, תידחה.

אנו מבקשים שבית הדין ייתן תוקף של פסק דין להסכמה דלעיל.

______________________ _________________________

באת כח התובעת באת כח הנתבע 2

____________________

ב"כ הנתבע 1

פסק דין

הרינו נותנים בזאת תוקף של פסק דין להסכמה אליה הגיעו הצדדים.

נתבע מס' 2 נדרש לפעול בהתאם להסכמה הנ"ל.

התביעה כנגד נתבע מס' 1, נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום ט' באדר, תש"ע (23 בפברואר 2010) במעמד הצדדים.

אורית יעקבס - שופטת

מר מרזוק ח'טיב

נציג ציבור (עובדים)

מר מוני סגל

נציג ציבור (מעבידים)

ענבל