ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פאוור נגד עמותת שחייני י-ם הפוע :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

עב 001558/09

בפני:

שופט: גולדברג דניאל

נציגת ציבור (ע) יעל רייכמן

23/02/2010

בעניין:

פאוור עדינה

ע"י ב"כ עו"ד

אליהו ציגלר

תובע

נ ג ד

עמותת שחייני י-ם הפועל ירושלים שחיה

ע"י ב"כ עו"ד

יהונתן צבי

נתבעת

פסק דין

1. תקנה 12(ט) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: "התקנות"), קובעת:

"רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם התפטר מעבודתו והעתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוגו העובר למקום עבודה אחר ולמקום מגורים אחר בישראל, הנמצאים לפחות ארבעים קילומטרים ממקום מגוריו הקודם, ובלבד שמקום מגוריו החדש של העובד רחוק יותר ממקום עבודתו ממקום מגוריו הקודם ושהעובד גר שישה חודשים לפחות במקום מגוריו החדש".

2. התובעת, גב' עדינה פאוור, היא מאמנת שחייה. היא עבדה אצל הנתבעת כמאמנת שחייה בין 1.9.03 עד 31.7.08, עת התפטרה. לטענתה, התפטרותה הייתה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים לפי תקנה 12(ט) לתקנות. הנתבעת כופרת בכך. במחלוקת זו עלינו להכריע בתיק זה.

העובדות

3. העובדות הצריכות לעניין, כפי שהן עולות מן הראיות, הן כדלהלן:

א. לתובעת שני ילדים. היא התגרשה מאבי ילדיה בשנת 2002. לאחר גירושיה, עברה התובעת, עם ילדיה, לגור בירושלים (ממעלות). החל משנת 2002 היא מקיימת קשר זוגי קבוע עם מר טיבריו שטייף והם "ידועים בציבור" כנשואים.

ב. מר שטייף הינו גרוש. יש לו בן שגר עם גרושתו בגבעת שמואל.

ג. כאשר התובעת עברה לגור בירושלים, היא החלה לגור, עם ילדיה, בדירה עם מר שטייף.

4. מר שטייף ניהל מרפאת שיניים בירושלים. המרפאה נסגרה על ידו בשנת 2006 מטעמים כלכליים. כעבור מספר חודשים, במהלך שנת 2006, החל מר שטייף עסקים בתחום של שיווק מוצרים דנטליים. למר שטייף שני שותפים עסקיים שמשרדיהם נמצאים בכפר נטר ובהרצליה. תפקידו של מר שטייף בשותפות הוא שיווק המוצרים ברומניה. לצורך עסקיו נוסע מר שטייף, החל משנת 2006, לרומניה לפרקי זמן של 9-10 ימים, בימי ב' בשבוע עד לימי ה' בשבוע שלאחריו, והוא חזר לישראל ל-4 עד חמישה ימים, וחוזר חלילה.

5. בין שנת 2006 למחצית 2008, המשיך מר שטייף לגור בירושלים בסופי השבוע בהם שהה בישראל. באותם סופי שבוע הוא נפגש עם שותפיו בכפר נטר ובהרצליה, הואיל ומחסן של שותפו נמצא בכפר נטר ומשרדו של שותף שני נמצא בהרצליה.

6. במחצית שנת 2008 העתיקו מר שטייף והתובעת את מקום מגוריהם להרצליה. הם שכרו דירה בהרצליה החל מיום 1.8.08 (מוצג ת/1 – חוזה השכירות הוא מיום 23.6.08). בעת המעבר ולאחריו, המשיך מר שטייף, לרגל עסקיו, לבלות את מרבית זמנו ברומניה ולשהות בישראל אחת לשבועיים בסופי שבוע, במתכונת המתוארת לעיל.

7. ביום 30.6.08 הודיעה התובעת לנתבעת על התפטרותה במכתב בו נאמר כי "הפסקת עבודתי באגודת הפועל ירושלים נובעת, בין היתר, כיוון שבן זוגי – טיבי, עובר לעבוד במשרדים הממוקמים במרכז הארץ (בהרצליה)".

עמדת התובעת

4. התובעת טוענת כי בעובדות הנ"ל התמלאו יסודות העילה לפיצויי פיטורים לפי תקנה 12(ט) לתקנות. לטענתה, היא התפטרה לרגל הצטרפותה למר שטייף שעבר למקום עבודה אחר ולמקום מגורים אחר בישראל הנמצא לפחות ארבעים ק"מ ממקום מגוריו הקודם.

עמדת הנתבעת

5. הנתבעת כופרת בהתמלאותם של יסודות העילה לפי סעיף 12(ט) לתקנות בעניינה של התובעת. לטענתה, המניע להתפטרות התובעת היה רצונה למצא עבודה בה תשתכר יותר ממה שהשתכרה בעבודתה בנתבעת. לעניין זה טוענת הנתבעת כי התובעת לא התייחסה בעדותה ובסיכומיה לטענת הנתבעת בכתב ההגנה לפיה המניע להתפטרותה היה רצונה לעבור לעבודה בה תשתכר יותר, והעדר התייחסות משמעותו הודאה בטענת הנתבעת. כן טוענת הנתבעת כי לצורך התמלאות היסודות של תקנה 12(ט) נדרשת סמיכות זמנים בין ההתפטרות וההצטרפות לבן הזוג לבין המעבר של בן הזוג לעבודה אחרת, ונדרש קשר סיבתי בין המעבר של בן הזוג למקום אחר בישראל לבין המעבר שלו למקום העבודה האחר. לטענת הנתבעת, בעניינה של התובעת לא התקיימו התנאים האמורים.

הכרעה

6. מלשון התקנה עולה כי התפטרות העומדת בתנאי תקנה 12(ט) חייבת להיות מלווה בתנאים הבאים:

א. העתקת מקום מגורים.

ב. עקב הצטרפות המתפטר לבן זוגו.

ג. מעבר בן הזוג למקום עבודה אחר ולמקום מגורים אחר.

ד. בישראל.

7. הלכה היא כי בכל המקרים בהם נקבע בחוק פיצויי פיטורים או בתקנות לפיו כי יראו התפטרות כפיטורים אם הם נעשו "עקב" גורם כלשהו, כי אותו גורם יהיה הכוח המניע בפועל את ההתפטרות (דב"ע לה/41-3 יעקב היגר נ. דינה שוורץ פד"ע ז 24).

8. בהתאם לכך, מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה על מנת שהתובעת תיחשב כמי שהתפטרה והעתיקה את מקום מגוריה עקב הצטרפותה לבן זוגה העובר למקום עבודה אחר ולמקום מגורים אחר בישראל, נדרש קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין המעבר של בן הזוג למקום עבודה אחר ולמקום אחר בישראל וכן בין העתקת המגורים של בן הזוג למעבר שלו למקום עבודה אחר.

9. אנו סבורים כי התפטרותה של התובעת אינה עומדת בתנאי התקנה, מהנימוקים הבאים:

א. גם אם נניח לטובת התובעת כי סגירת מרפאת השיניים של מר שטייף וכניסתו לעסקי שיווק מוצרים דנטליים כעבור מספר חודשים היו בגדר "מעבר מקום עבודה" (והדבר אינו נקי מספק בעינינו), הרי שבשל כך שמרבית זמנו של מר שטייף ב"עבודתו" החדשה הייתה ברומניה, לא מתמלא היסוד הנדרש כי מקום העבודה אליו עובד בן הזוג יהיה "בישראל". אין די בכך שבימים הספורים של סופי השבוע בהם, אחת לשבועיים, בהם נפגש מר שטייף עם שותפיו בישראל, כדי לסווג את "מקום העבודה" אליו עבר מר שטייף כמקום הנמצא "בישראל".

ב. גם אם נניח לטובת התובעת כי המילה "בישראל" שבתקנה נסובה על "מקום המגורים" ולא על "מקום העבודה" (הנחה שאינה מקובלת עלינו), הרי שבכל מקרה לא התקיים קשר בין המעבר של מר שטייף לעבודתו החדשה לבין העתקת המגורים, שכן העתקת מקום המגורים של בני הזוג הייתה כשנתיים לאחר "המעבר" של מר שטייף ל"מקום העבודה האחר".

10. אין צורך לקבוע כללים ברורים לגבי מידת סמיכות הזמנים בין המעבר של בן הזוג לעבודה חדשה לבין העתקת המגורים, שבהתקיימה יוכר קשר בין מעבר בן הזוג למקום עבודה אחר לבין ההתפטרות והעתקת המגורים. לעניין זה איננו משוכנעים כי יש לקבל באופן גורף את טענת הנתבעת כי בהעדר סמיכות זמנים כזו יישלל, בכל מקרה, קשר בין ההתפטרות והעתקת המגורים לבין המעבר של בן הזוג למקום עבודה אחר.

11. לענייננו, די בכך שבנסיבות המיוחדות של המקרה, בהן מר שטייף ממילא בילה את מרבית זמנו ברומניה, לא ניתן לומר כי המעבר שלו להרצליה היה קשור באופן מהותי למעבר שלו לעסקי שיווק של מוצרים דנטליים. שהרי, מר שטייף קיים את הקשרים העסקיים שלו עם שותפיו למשך כשנתיים כאשר הוסיף לגור בירושלים.

12. אנו נכונים להניח, לטובת התובעת, שמר שטייף סבר שהמעבר להרצליה יקל עליו במגעיו עם שותפיו העסקיים. אך בהתחשב בתקופה הארוכה בה ניהל את עסקיו עם שותפיו כאשר גר בירושלים (בימים בהם שהה בישראל), לא מתקיים במידה הנדרשת קשר בין המעבר שלו להרצליה לבין המעבר לעסקי שיווק מוצרים דנטליים. לא למותר להזכיר, בהקשר זה, את דברי בא כוחה של התובעת בדיון המוקדם לפיהם הרצון של מר שטייף לגור בקרבת בנו היה גורם בהחלטה על המעבר להרצליה. מר שטייף אישר בעדותו כי גם רצון זה היה סיבה למעבר.

  1. נציין כי טענת הנתבעת לפיה מעברה של התובעת להרצליה היה בשל רצונה למצוא עבודה בה תשתכר יותר מאשר השתכרה בנתבעת, לא הוכחה. התובעת לא נשאלה על כך בחקירתה הנגדית. כך, היא לא נשאלה היכן היא עבדה לאחר התפטרותה וכמה התשכרה. עדותה של גב' בן דרור מטעם הנתבעת בעניין זה לא נתמכה בדבר. אף לא מקובלת עלינו טענת הנתבעת בסיכומיה כי בהעדר התייחסות לטענה זו בכתב הגנתה של הנתבעת, יש לראות את התובעת כמי שהודתה בה. הכלל "שתיקה כהודאה דמיא" נכון לגבי טענות בכתב תביעה, כך שנתבע שלא הכחיש טענה שנטענה בכתב תביעה נחשב כמודה באותה טענה. היפוכו של דבר אינו נכון לגבי טענות עובדתיות המועלות בכתב הגנה (תקנה 30(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, תקנה 61 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה העובדות המהותיות שבכתב ההגנה ייראו כמוכחשות אף אם התובע לא הגיש כתב תשובה).
  1. לאור האמור לעיל, החלטנו לדחות את התביעה.
  1. התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ.
  1. הערעור על פסק דין זה הינו בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­ 22.2.10 בהעדר הצדדים.

_________________ ___________________

גולדברג דניאל, שופט יעל רייכמן, נציגת ציבור



מעורבים
תובע: פאוור עדינה
נתבע: עמותת שחייני י-ם הפועל ירושלים שחיה
שופט :
עורכי דין: יהונתן צבי,אליהו ציגלר