ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ראאיד פדל נגד א. ליטמן בע"מ :

1

בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

עב 008181/04

עב 008182/04

בפני:

כב' השופטת חנה בן- יוסף

נ.צ.- מר עודד הון

22/09/2008

בעניין:

1 . ראאיד פדל

2 . מוחמד לוטפי מחאמיד

ע"י ב"כ עו"ד תאופיק ג'בארין

התובעים

נ ג ד

ליטמן בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד דוד דרעי

הנתבעת
פסק - דין

רקע כללי:

1. לפנינו תביעתם של מר ראאיד פדל (להלן: "התובע 1") ומר מוחמד לוטפי מחאמיד (להלן: "התובע 2") לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית והוצאות רכב. התובעים עבדו כחשמלאים בחברת א. ליטמן בע"מ (להלן: "הנתבעת").

2. מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם. מטעם הנתבעת העיד מר רונן ליטמן- מנהלה של החברה הנתבעת. לאחר שהוגשו תצהירי התביעה, תוקן כתב התביעה.

3. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות סיום העסקתם של התובעים וזכאותם לפיצויי פיטורים, תוקפו של כתב הויתור עליו חתם התובע 1, שכרם הקובע של התובעים, זכאות התובעים להפרשי שכר, דמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה, וזכאות התובע 1 להחזר הוצאות רכב.

4. בכתב התביעה המתוקן נטען כי התובע 1 אולץ על ידי מנהלי הנתבעת לחתום על כתב ויתור לצורך סיום יחסי העבודה מבלי לדעת את תוכנו. לטענתו הוסבר לו כי במידה ויסרב לחתום, יפוטר מעבודתו ללא קבלת זכויותיו ושכרו. לטענת התובע 1 לא קיבל שכרו עבור החודשים 12/96, 1/97, 2/97 ו- 3/97.

5. התובע 1 טוען כי קיבל מהנתבעת הלוואה ומסר למנהלה 5 שיקים לביטחון. לטענתו היה מוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תפחית 1,000 ₪ ממשכורתו החודשית של התובע 1 עד לפירעון מלוא ההלוואה. לטענת התובע 1, החזיר את ההלוואה במלואה, אולם לא קיבל את השיקים שמסר לביטחון.

6. לטענת התובע 2, בכתב התביעה המתוקן ובתצהירו, גם הוא התבקש לחתום על טופס סיום העבודה כפי שנתבקש התובע 1, אולם מאחר וסרב לחתום, פוטר מעבודתו. בחקירתו הנגדית טוען התובע 2 כי לאחר שסרב לחתום על כתב הויתור המשיך להגיע לעבודה בתקווה לקבל את הכספים המגיעים לו, אולם מצא שמחסן כלי העבודה היה סגור. ניסיונותיו של התובע 2 ליצור קשר טלפוני עם מנהלי הנתבעת לא צלחו מאחר ומנהל הנתבעת לא ענה לשיחותיו. משכך הבין התובע 2 כי הנתבעת אינה מעוניינת בשירותיו. לטענת התובע 2 לא קיבל שכר עבור החודשים 1/97, 3/97 ו- 4/97.

7. הנתבעת טוענת כי, התובע 1 התפטר מרצונו החופשי ביום 28.2.97 וללא קשר לשכר עבודתו אשר שולם לו. התובע 1 קיבל מהנתבעת בחודש 11/96 הלוואה בסך 7,000 ₪, אשר לא השיבה. לטענת הנתבעת התובע 1 אכן מסר לנתבעת שיקים, אולם הם הוחזרו כיוון שהיו בהעדר כיסוי. הנתבעת טוענת כי לאחר התפטרות התובע 1, סוכם בניהם כי לסיום סופי ומוחלט של היחסים, תשלם הנתבעת לתובע 1 סכום נוסף של 2,145 ₪ ואילו התובע 1, לא יצטרך להשיב את ההלוואה שלקח. התובע 1 הסכים לכך וחתם על כתב ויתור (נספחים 8-7 לכתב ההגנה).

8. באשר לתובע 2 טוענת הנתבעת כי בחודש מרץ 97 התפטר מעבודתו מרצונו החופשי והפסיק להגיע לעבודה מבלי ליתן הודעה או הסבר כלשהו. ניסיונותיה של הנתבעת לאתרו- נכשלו. גם לגבי התובע 2 טוענת הנתבעת כי קיבל את שכר עבודתו במלואו.

9. בעניינם של התובעים הוגשה בעבר תביעה בתיק עב 302398/98, אולם תביעה זו נמחקה מחוסר מעש.

דיון והכרעה:

נסיבות סיום העבודה והזכאות לשכר עבודה, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת:

10. בכדי לקבוע מהן נסיבות סיום יחסי העבודה והאם התובעים זכאים לפיצויי פיטורים, יש לבחון את טענתם של התובעים באשר לאי תשלום שכר עבודתם. כאמור, לטענת התובעים שכרם בחודשים האחרונים לעבודתם לא שולם ומשכך הם זכאים לפיצויי פיטורים.

11. בתיק עב 302398/98 מעיד התובע 1 בחקירתו הנגדית כך: "בחודש אפריל עזבתי את העבודה בגלל שרונן לא שילם לי את המשכורת ואת ההוצאות של האוטו ולכן עזבתי ואמרתי שאני לא אקבל את זה ולכן עזבתי. רונן לא פיטר אותי וכן לא אבא שלו הם לא אמרו לי כלום ולא קיבלתי את הכסף ולכן הפסקתי לעבוד" (נ/3 - עמ' 2, ש' 24-22). היינו, לטענת התובעים, תנאי עבודתם הורעו באופן המזכה אותם בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963:

"11. התפטרות אחרת שדינה כפיטורים

(א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים".

12. לטענת הנתבעת שכרם של התובעים שולם במלואו ובזמן. הנטל להוכיח כי אכן שולם לתובעים שכרם, מוטל על כתפי הנתבעת. הנתבעת צרפה לתצהירה את תלושי השכר של התובעים. כמו כן הגישה הנתבעת במועד דיון ההוכחות צילום של ספח שיק ושיק על סך 4,551 ₪ מיום 10.3.97 הנושא את שמו של התובע 1 ובספח נרשם "משכורת חודש 1/97, הפרש משכורת 2/97" (נ/4). אין די בתלושי השכר שצורפו לתצהיר מטעם הנתבעת בכדי להוכיח כי אכן שולם שכרם של התובעים. באשר לשיק ע"ס 4,551 ₪ ולספח (נ/4), הוא מלמד על תשלום שכר לתובע 1 עבור חודשים ינואר- וחלק מפברואר 97' בלבד. לטענת התובע 1 בנוסף לחודשים אלו, לא קיבל שכר גם עבור חודש 12/96 ו-3/97.

13. הנתבעת טוענת כי התובע סיים עבודתו בסוף חודש 2/97 ולכן אינו זכאי לתשלום עבור חודש 3/97. הנתבעת נסמכת בין השאר על מסמך סיום העבודה בו נכתב מפורשות כי בתאריך 28.2.97 סיים התובע את עבודתו (נספח 1 לתצהיר מטעם הנתבעת). על התובע 1 מוטל הנטל להוכיח מהו המועד המדויק בו סיים לעבוד אצל הנתבעת. בהעדר ראיה לביסוס גרסתו, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת באשר למועד סיום עבודתו של התובע 1 שנתמך במועד מכתב סיום העבודה. משכך, הנתבעת אינה מחויבת לשלם לתובע 1 משכורת עבור חודש 3/97 שכן לא הועסק ע"י הנתבעת בחודש זה. הנתבעת לא הוכיחה כי שילמה לתובע 1 שכר בעבור חודש 12/96 וחלק מחודש 2/97.

14. כאמור, טוענת הנתבעת כי התובע 1 חתם ביום 28.2.97 על מסמך המאשר כי קיבל את כל המגיע לו עבור תקופת עבודתו וכי אין לו ולא יהיו לו כל תביעות כלפי הנתבעת. בעניין זה יצוין כי סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז- 1957 שולל נפקות, מויתור על זכויות שנקבעו לעובד בהסכם קיבוצי; כך גם אין לוותר מראש או בדיעבד, על זכויות שנקבעו בחוקי המגן במשפט העבודה. סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים, וכן הלכת איסור הויתור על זכויות מגן במשפט העבודה, מצביעים על המגמה הכללית במשפט העבודה והיא צמצום המקרים בהם ניתן תוקף לכתב ויתור. אף התוקף שניתן לכתב סילוק ופשרה בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 מותנה בתנאים מסוימים. כך אין נפקות משפטית לויתור על זכות באין ידיעה על קיומה של הזכות. המדיניות הכללית של בית הדין לעבודה היא ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוקפם. כך, לא יינתן תוקף לכתב ויתור במקרים אלה:

(א) כתב הויתור אינו ברור וחד-משמעי;

(ב) כתב הויתור לא הוסבר לעובד או שהעובד לא הבין אותו.

(ג) העובד לא קיבל חשבון בו מפורטים הסכומים שישולמו לו עם חתימת כתב הויתור;

(ד) יש פגם במסמך הויתור.

(ה) לאחר חתימת כתב הויתור מתעוררים חילוקי דעות שלא היו ידועים לעובד בעת חתימת המסמך.

(ו) הזכויות עליהן ויתר העובד היו ידועות לו.

(ראו: דב"ע 10/98-2 אלדד קנטי – דיגיטל אקויפמנט בע"מ, עבודה ארצי כרך לב (3) 161; (דיון מס' נב/217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' - הבנק הבינלאומי, פד"ע כ"ז 3, 35).

15. בכתב הויתור שחתם התובע 1 לא הוכח כי הזכויות עליהם ויתר היו ידועות לו; גם לא הוכח כי בעת החתימה על כתב הויתור הוגש לתובע 1 "חשבון סופי", היינו – פירוט הסכומים המגיעים לו בסיום עבודתו; ליתר דיוק, לא צוין סכום כלשהו בכתב הויתור והוא לקוני וכללי ביותר. בנסיבות אלה אין מקום ליתן תוקף לכתב הויתור.

16. לעניין ההלוואה שניתנה לתובע 1, הרי שלטענת התובע 1 הינה ע"ס 5,000 ₪ ואילו לטענת הנתבעת הינה ע"ס 7,000 ₪. התובע טוען כי השיב לנתבעת את ההלוואה שניתנה לו. לטענת הנתבעת, לסיום סופי ומוחלט של היחסים בינה ובין התובע 1, סוכם כי הנתבעת תוותר לתובע 1 על החזר ההלוואה ותשלם לו סכום נוסף, בסך 2,145 ₪ ובכך תמצא הנתבעת את חובותיה לתובע 1 (סעיף 7 לתצהיר מטעמה). התובע 1 אישר בחקירתו הנגדית כי שולם לו סכום דומה (2,100- 2,200 ₪) עבור שכר עבודה, אולם לטענתו הבטיחה הנתבעת כי תשלם את יתרת התשלום בהמשך (עמ' 5, ש' 16-14). מבלי להכריע מהו סכום ההלוואה המדויק, הרי שבאשר לעצם מתן ההלוואה לתובע 1 ופירעונה על ידו, הכלל הרגיל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה", אלא שבטענת "פרעתי", דהיינו כשאדם אומר שהוא מודה בעצם חבותו אך טוען כי פרע את חובו ושילם - עובר אליו הנטל להוכיח שאכן שילם (ע"א 298/62 יעקב פנץ נ' אליהו גלומן; דמ(י-ם) 1292/00 חליל עלי מחמוד חסני נ' רחמים מזרחי).

17. בענייננו –התובע 1 טען כי העתקי השיקים שמסר לנתבעת לביטחון מצויים באמתחתו אולם לאחר מכן טען כי אולי זרק אותם נוכח הזמן הרב שחלף ממועד מסירתם (נ/3- עמ' 2, ש' 26 ו- עמ' 6 לפרוטוקול מיום 30.12.07, ש' 14). טענתו כי השיב את ההלוואה "דרך העבודה" (עמ' 6, ש' 8), ע"י ניכוי ממשכורתו, לא נסמכה ע"י הצגת תדפיסי חשבון בנק או כל ראיה אחרת שיש בה בכדי להצביע על כך שבחודשים מסוימים קיבל בפועל שכר נמוך יותר מהשכר הרשום בתלוש. משכך, לא הורם הנטל המוטל על התובע 1 להוכחת פירעון ההלוואה.

18. בחינת מכלול הנסיבות, בהתחשב בנטל ההוכחה שמוטל על הנתבעת ואשר לא הורם, להוכחת תשלומי השכר ומאידך בהתייחס לזמן הרב שחלף בטרם הגשת תביעה זו בו למעשה "ישנו" התובעים על זכויותיהם, נתון אשר אין אנו מקילים בו ראש, אנו קובעים כדלקמן:

א. באשר לתובע 1- משקבענו כי תשלום חודשים 12/96 וחלק מ-2/97 לא שולם לו, הרי שמצאנו כי בנסיבות אלו זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. אולם בהתחשב בהלוואה שלא הוכח כי פרע וכן בתשלום 2,145 ₪ שהודה כי שולם לו, הרי שלא נותרה לזכותו כל יתרה לתשלום. הנתבעת תשלם לתובע 1 שכר עבודה עבור חודש 12/96 ואת החלק היחסי הנותר משכר חודש 2/97.

ב. באשר לתובע 2- התובע 2 לא הרים את הנטל המוטל עליו לצורך הוכחה כי מועד סיום עבודתו בנתבעת הינו 4/97 ולא 3/97, כפי שטוענת הנתבעת. משכך לא זכאי התובע 2 לשכר עבור חודש 4/97. משלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי שילמה לתובע 2 שכר עבור חודשים 1/97 ו- 3/97, זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע 2 שכר בגין חודשים 1/97 ו- 3/97.

19. משקבענו כי התובעים התפטרו מעבודתם, הרי שאינם זכאים לדמי הודעה מוקדמת.

השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיהם של התובעים וחישוב פיצויי הפיטורים ושכר העבודה:

20. לטענת התובעים, יש לחשב את שכרם הקובע לצורך חישוב הרכיבים הנתבעים על ידם, לפי שכר העומד על 4,000 ₪ לחודש שכן כך סוכם בע"פ בינם ובין הנתבעת. הנתבעת טוענת מנגד כי השכר הקובע לצורך חישוב רכיבי התביעה עומד על גובה המשכורת בתלושי השכר שהוצגו בתצהיר מטעמה.

21. אין אנו מקבלים את טענתם של התובעים באשר לשכרם הקובע. התובעים לא תמכו טענתם זו בראיה כלשהי. בכתב התביעה המקורי טענו התובעים כי קיבלו שכר של 2,406 ₪ בחודש. בכתב התביעה המתוקן טענו כי משכורתם הייתה 4,000 ₪ בחודש. בעב 302398/98 טענו כי הרוויחו 3,500 ₪ בחודש ובמכתב בא כוחם מיום 8.3.98 נטען כי הרוויחו 2,406 ₪ לחודש עבודה (נ/2).

22. אנו קובעים כי שכרם החודשי הקובע של התובעים לצורך חישוב זכויותיהם הנתבעות על ידם עומד על גובה המשכורת בתלושי השכר, היינו, על סך של 3,500 ₪.

23. משכך זכאי התובע 1 לשכר של 3,500 ₪ עבור חודש 12/96 ו- 2,297 ₪ עבור חודש 2/97 [הפחתת השכר ששולם כפי שעולה מספח השיק – שהוגש וסומן- נ/4 (1,203- 3,500)].

24. התובע 2 זכאי לפיצויי פיטורים בסך: 4,958 ₪ = 17/12 X 3,500.

בנוסף זכאי התובע 2 לשכר עבודה עבור חודשים 1/97 ו- 3/97, בסך כולל של 7,000 ₪.

הוצאות רכב לתובע 1:

25. לטענת התובע 1 זכאי לתשלום בגין שימוש ברכבו הפרטי אשר בו הסיע עובדים אחרים לעבודה בנתבעת. לטענתו, הנתבעת שילמה לו מידי חודש סך של 2,600 ₪ בגין הוצאות רכב והסעות לעובדים, אולם לא שילמה לו סכומים אלו במשך ארבעת חודשי עבודתו האחרונים, ומשכך זכאי ל- 10,400 ₪ בגין רכיב זה. הנתבעת טוענת כי התובע 1 לא זכאי כלל לתשלום זה שכן התובע 1 לא הסיע עובדים לחברה ואף לא הסיע את עצמו משהחברה הנתבעת הייתה דואגת לעובדים להסעות לעבודה ובחזרה מן העבודה.

26. התובע 1 לא הוכיח תביעתו בגין רכיב זה ולא צרף כל מסמך ממנו ניתן ללמוד על תשלום ההוצאות בחודשים שקדמו לארבעת חודשי העבודה האחרונים. משכך תביעתו בגין רכיב דינה להדחות.

פדיון חופשה:

27. לטענת התובעים זכאי כל אחד מהם לפדיון 21 ימי חופשה. לטענת הנתבעת הייתה הסכמה בין הצדדים לפיה במקום לחשב דמי חופשה והבראה, לא עבדו התובעים בחגים היהודיים כלל וקיבלו שכר רגיל ועל כן מדובר למעשה בחופשה בתשלום.

28. סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951, מחייב את המעביד לנהל פנקס חופשה, שבו יירשם מועד החופשה שניתנה. נטל הראייה להוכיח כי מלוא החופשה ניתנה לתובעים, מוטל על הנתבעת. הנתבעת לא הרימה נטל זה ולא הציגה כל פנקס ממנו ניתן ללמוד על ימי החופשה שניתנו. המועדים המפורטים בסעיף 9 לתצהירו של מר ליטמן הינם מופרזים ואין להם כל אחיזה בדין.

29. משכורתם החודשית של התובעים עמדה על סך 3,500 ₪. התובעים עבדו 25 ימים בחודש. דהיינו, שכרם ליום עבודה היה: 140 ₪.

30. לפיכך זכאי התובע 1 לפדיון דמי חופשה בסך של 2,240 ₪ (16 ימיםX140).

התובע 2 זכאי לפדיון דמי חופשה בסך של 2,380 ₪ (17 ימיםX140).

סוף דבר:

31. על יסוד כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע 1, בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין, כמפורט להלן:

א. שכר עבודה בסך 5,797 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן- 12.6.06 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ב. פדיון ימי חופשה בסך 2,240 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 12.6.06 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

32. הנתבעת תשלם לתובע 2, בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין, כמפורט להלן:

א. פיצויי פיטורים בסך 4,958 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 12.6.06 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ב. שכר עבודה בסך 7,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 12.6.06 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ג. פדיון ימי חופשה בסך 2,380 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 12.6.06 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

33. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך של 2,000 ₪, שאם לא ישולם תוך 30 יום מהיום, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומם המלא בפועל.

ניתן היום כ"ב באלול, תשס"ח (22 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

­____________________ ____________________

נ.צ.- מר עודד הון חנה בן- יוסף, שופטת