ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרים מאורציק נגד בטוח לאומי-סני :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

בל 004858/07

בפני:

כב' השופט אילן איטח

נ.צ. (ע) עו"ד גילה שהרבני

נ.צ. (מ) עו"ד אסתר שריון

22/09/2008

ע"י ב"כ עו"ד

כהן אהוד

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

הנתבע

ע"י ב"כ עו"ד

מאיה הכט

פסק דין

1. בפנינו תביעה של התובעת להכיר בה כמי שנפגעה בעבודה בכתף שמאל בתאונה מיום 21.9.06.

2. ואלה העובדות הרלוונטיות לעניננו כפי שהן עולות מהעדויות שבפנינו:

2.1. התובעת ילידת שנת 1947 נשואה ליוסף. שניהם עובדים יחידים בעסק משפחתי (היה שייך לחמה של התובעת) שהוא מתפרה.

2.2. ביום 4.10.06 הגישה התובעת לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה. כעולה מההודעה ביום 21.9.06 "בעת הליכה היא החליקה על הרצפה" (נת/1).

2.3. ביום 18.1.07 נחקרה התובעת ע"י חוקר הנתבע (נת/2). כאשר נתבקשה לתאר מה ארע לה השיבה כך[1]:

"זה היה ערב חג יום לכן, ערב חג יום חמישי 21.9.06 – עבדתי בחנות באתי לעבודה מהבוקר מ 8:00 עבדתי כמה שעות פתאום מהגזרנות של הגיזרה פרסנו בדים למעילים היה על הריצפה לכלוכים ישנים ניילון אני החלקתי על הגב הכובד על יד שמאל כדי לבלום את הנפילה כדי שלא יהיה מכה על הראש. מאותו רגע שכבתי לא יכולה לקום ביקשתי מיוסי שיקים אותי קמתי שמתי קומפרסים על יד שמאל המכה הרגשתי בחיבור של היד לכתף שמאל – נשארתי בחנות ישבתי לא עבדתי וחזרנו הביתה לאחר מכן בסיום יום עבודה למחרת נסענו זה היה חג נסענו לבית מלון ......"

2.4. ביום 23.1.07 דחה פקיד התביעות את התביעה, בין היתר, משלא הוכח להנחת דעתו כי ארע הארוע הנטען בעבודה.

3. עוד נציין את העובדות להלן:

3.1. הפעם הראשונה בה נגשה התובעת לטיפול רפואי היתה ביום 25.9.06 כאשר ניגשה לדר' דקל – אורטופד. כעולה מסיכום הביקור הרפואי (נת/3), סיבת הפניה לרופא היתה "חבלה בכתף שמאל לפני 4 יום. כאב והמטומה". בו ביום ביצעה התובעת צילום של הכתף והודגם שבר בטוברקולום גדול של ראש הזרוע.

3.2. למחרת פנתה התובעת לדר' דאיזדה וקיבלה תעודת מחלה ל- 35 ימים
(22.9.06 – 26.10.06) (נת/4).

3.3. לאחר שקיבלה את תעודת המחלה ועוד באותו יום המציאה התובעת טופס בל 250 חתום ע"י בעלה יוסי (נת/6). בטופס צויין כי התובעת נפגעה במפעל ביום 21.9.06. במקום המיועד לתאור התאונה לא צויין דבר.

3.4. ביום 28.9.06 הוציא דר' דאיזדה לתובעת תעודה ראשונה לנפגע בעבודה (נת/5) ובו נרשם "נפלה ונחבלה בכתף שמאל עם שבר .... ב 22/9/06".

4. התובעת הגישה תצהיר ובו טענה כך:

"4. ביום 21.9.06, במהלך יום העבודה, החלקתי על שקית ניילון שהיתה זרוקה על רצפת המתפרה ביחד עם פרטי לכלוך אחר (להלן: "התאונה").

5. אני נפלתי על החלק האחורי של כתפי השמאלית, ונחבלתי באופן קשה בכתף. לא יכולתי לקום ללא עזרה, ונעזרתי בבעלי יוסף מאיירציק, שאף הוא עובד במתפרה, בכדי לקום ולהתיישב על כסא, תוך שאני סובלת מכאבים עזים בכתף. בעלי יוסף עזר לי ונתן לי טיפול ראשוני שכלל הנחת מטלית לחה על האזור הפגוע.

6. מובן שאני הפסקתי לעבוד מייד לאחר קרות התאונה. בעלי ואני נאלצנו לסגור את המתפרה מוקדם מהרגיל ביום התאונה, ובעלי עזר לי להגיע הביתה."

התובעת ציינה שבגלל הזמנת חופשה משפחתית היא התאפקה עם כאביה ורק במהלך השהות בבית המלון התגלה שטף הדם בכתף, וכשחזרה מבית המלון פנתה לטיפול רפואי. מוסיפה התובעת ומבהירה כי במסגרת הליך בדיקת תביעתה בפני הנתבע היא פנתה לדר' דקל וביום 26.8.07 הוא נתן לה "את האישור המבוקש", קרי שהפניה היתה במסגרת תאונת עבודה (נספח 11 לתצהירה). אלא שמעיון בנספח 11 עולה כי "האישור" אינו יותר מאשר ציון המילים "לדבריה תאונת עבודה".

5. מטעם התובעת העיד בעלה יוסי. ביום 17.9.08 נחקרו התובעת ובעלה. התובעת הסבירה כי החליקה על שקית הניילון, רגליה עפו לפנים והיא נשכבה לאחור ונפלה ישירות על הכתף. בשל הכאבים שחשה בכתף, הם נאלצו לסגור לחזור הביתה. בעלה חזר על גרסתו, ולטענתו הם סגרו את העסק בשעה 10:00 או 11:00.

6. לאחר ששקלנו את הראיות ואת טענות הצדדים החלטנו לדחות את התביעה משלא עלה בידי התובעת להרים את הנטל ולהוכיח את טענתה, ואלה טעמינו בתמצית:

6.1. לאור המצויין בתעודה הרפואית מיום 25.9.06 (נת/3) נהיה מוכנים לקבל כי ארע לתובעת ארוע תאונתי. השאלה היא האם ארע בעבודה.

6.2. הפעם הראשונה בה ישנה ראיה אובייקטיבית הקושרת בין העבודה לחבלה היא לאחר שמלוא הנזק התגלה (הוצאו תעודות המחלה). רק אז יצא טופס בל 250. התובעת ובעלה טוענים כי דבר קרות החבלה בעבודה צויין בפני שני הרופאים אשר הוציאו את התעודות הרפואיות הראשונות, ולא ברור להם מדוע לא צויין הדבר בתעודות. אלא שבכל הכבוד, הדבר תמוה. ניחא רופא אחד התעלם מהעובדה שהתאונה היתה בעבודה, נראה לנו תמוה שגם רופא שני התעלם מכך.

6.3. זאת ועוד, גרסאות התובעת לא היו עקביות. בטופס בל 250 (נת/6) כלל לא צויין מנגנון הפגיעה. בטופס דמי פגיעה (נת/1) ניתנה גרסה כללית "בעת הליכה היא החליקה על הרצפה". גרסה מפורטת ניתנה רק בחקירה. אלא ששם מנגנון הפגיעה שונה מהנטען בתצהיר ובעדות שבפנינו: התובעת מתארת שם נפילה לאחור על הגב כש"הכובד על יד שמאל כדי לבלום", ואילו בתצהירה טענה כי נפלה על החלק האחורי של הכתף. בחקירתה הנגדית אף הדגימה חבטה ישירה בכתף.

6.4. לא זאת אף זאת, בחקירה ציינה כי לאחר הנפילה לא עבדה, אלא נשארה בחנות תוך שנרשם מפיה "וחזרנו הביתה לאחר מכן בסיום יום העבודה". סיום יום העבודה הוא ברגיל בשעה 16:00 לערך. לעומת זאת התובעת ובעלה העידו כי בסמוך לאחר הנפילה משהתגברו הכאבים הם סגרו את העסק וחזרו הביתה. כשנשאלה על כך התובעת בחקירתה הנגדית הסבירה שכאשר אמרה לחוקר "בסיום יום העבודה" היא התכוונה לסיום יום העבודה באותו יום (סיום מוקדם) ולא בסיום יום העבודה הרגיל. הסבר זה נשמע לנו דחוק.

6.5. ולבסוף בטופס הפגיעה ציינה התובעת כי נפגעה בשעה 8:30, בסמוך לאחר תחילת העבודה (שברגיל מתחילה בשעות 7:15 – 8:00). לעומת זאת לחוקר סיפרה שקודם לארוע עבדה "כמה שעות".

7. כל הטעמים הנ"ל לא שכנעו אותנו כי החבלה שהיתה אכן ארעה בעבודה. לפיכך, התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום כ"ב באלול, תשס"ח (22 בספטמבר 2008), בהעדר הצדדים.

___________________ ________________ _______________

נ.צ. (ע) עו"ד ג. שהרבני נ.צ. (מ) עו"ד א. שריון אילן איטח - שופט

נאווה ינאי



[1] עמ' 1 ש' 8 – 19.