ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מור נגד פלסתין פוסט בע"מ :

1

בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

עב 1392/06

בפני כב' השופטת שדיאור שרה

נציג ציבור (מ) מר שמואל קליינר

נציג ציבור (ע) מר מרדכי אלון

22/09/2008

בעניין:

מור חוה

ע"י ב"כ עו"ד

בן יוסף ברוך

התובעת

נ ג ד

פלסתין פוסט בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

רבקה בן צבי

הנתבעת

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת את הנתבעת, פלסטין פוסט בע"מ (להלן: "הנתבעת") לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, דמי אבטלה, קרן השתלמות, קרן פנסיה וכן לתשלום שכר, הוצאות רישוי וביטוח רכב, וביגוד.

הנתבעת טענה כי התובעת הסכימה להפחתה בשכרה וכי הבינה את משמעות ההפחתה וכי כל הסכומים הנתבעים שולמו לה.

העובדות

1. התובעת עבדה אצל הנתבעת בתפקיד פקידת מנויים מיום 1.12.78 ועד ליום 18.5.03.

2. התובעת פוטרה מעבודתה ביום 18.5.03 (נספח לכתב ההגנה).

3. התובעת הגישה את תביעתה ביום 7.3.06.

4. בחודש ינואר 03 הופחת שכרה של התובעת בסך של 471 ₪. התובעת הסכימה להפחתה זו וחתמה כי הסכימה על כך (נספח לכתב ההגנה).

5. התובעת לא קיבלה הוצאות רישוי וביטוח בגין שלוש שנות העבודה האחרונות וכן לא שולם לה בגין ביגוד עבור השנתיים האחרונות.

המחלוקות

1. האם זכאית התובעת להחזרי הוצאות רישוי וביטוח רכב בגין שלוש שנים ומהו מקור זכות זו.

2. האם התובעת זכאית לביגוד בגין שנתיים ומה מקור זכות זו.

3. האם התובעת זכאית להחזרים בגין השכר החודשי שהופחת מחודש ינואר 2003.

4. האם התובעת זכאית להפרשי הצמדה וריבית בגין הרכיבים הנתבעים.

הכרעת הדין

הפרשי שכר

1. התובעת טוענת כי החל מחודש 1/03, הנתבעת הפחיתה את שכר עובדיה ולתובעת הופחת סך של 471 ₪ לחודש. התובעת טוענת כי הסכימה לכך מבלי להבין את משמעות הדבר ומחשש להפסד מקום עבודתה.

הנתבעת טוענת כי עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה, הוחלה תכנית הבראה בכדי למנוע פיטורי עובדים ולכן בוצעה ההפחתה בשכר של העובדים וכן בשכרה של התובעת, אשר חתמה על הצהרה כי הינה מסכימה להפחתה זו (נספח ב' לכתב ההגנה).

2. מר גולן, העד מטעם הנתבעת אשר בתקופה הרלבנטית כיהן כמנכ"ל הנתבעת הסביר בתצהירו (סעיפים 7-10) וכן בעדותו בפנינו כי הנסיבות להפחתה בשכר היתה לצורך הליך התייעלות ולשם צמצום עלויות (עמ' 9 ש' 2-8).

3. התובעת בעדותה העידה כי הבינה את משמעות ההפחתה, אולם בחרה להמשיך ולעבוד בנתבעת:

"ש. את חתמת על מסמך במסגרת הפחתת השכר. נספח ב' להודעה מטעם הנתבעת.

ת. כן.

ש. את אישרת שעל אותה הפחתה במשכורת את הסכמת וחתמת על מסמך בכתב

ת. נכון

שאלת בית הדין: את קוראת וכותבת אנגלית

ת. אני קוראת קצת אבל לא כותבת. אבל ביקשתי שיתרגמו לי את נספח ב'. עד שלא הבנתי את זה בבירור לא חתמתי.

ש. הבנת על מה את חותמת

ת. כן. הבנתי שמורידים לי את השכר. בתקווה שלא יפטרו אותי אח"כ."

(עמ' 4 ש' 29 ואילך).

4. מר גולן, העד מטעם הנתבעת, העיד כי מי שהחתים את העובדים על המסמך היה כוח אדם, אשר היה אחראי גם להחתים את העובד ולהסביר לו את המשמעויות וההשלכות של כך:

"ש. כאשר העמדתם את העובד בפני הברירה שצריך לחתום. האם הסברתם בדרך כלשהי את כל ההשלכות והמשמעויות של אותה החתימה

ת. בוודאי החיסכון לנתבעת היה כל מרכיבי השכר. עלות אותה הוראה למעביד."

(עמ' 10 ש' 24 ואילך).

5. לאחר הסכמתה של התובעת על הפחתת שכרה, המשיכה בעבודתה עד למועד פיטוריה.

6. מאחר והתובעת חתמה על כתב הסכמה ולפיו משכורתה תופחת, ומאחר והובר כי הסכמה זו ניתנה במסגרת תכנית ההבראה, ולאחר שהתובעת העידה בפנינו כי חתמה על כתב ההסכמה רק לאחר שהבינה בבירור את מהותו, בנסיבות אלו, נדחית תביעתה לתשלום הפרשי שכר.

יחד עם זאת, אין באפשרותנו לקבל את טענת הנתבעת כי יש בהפחתה גם לפגוע בגובה השכר כבסיס לפיצויים.

פיצויי פיטורים

7. התובעת קיבלה את פיצויי הפיטורים המגיעים לה וכן דמי הודעה מוקדמת.

המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה האם היה על הנתבעת לשלם לתובעת את פיצויי הפיטורים עבור מלוא תקופת העבודה על בסיס שכרה לפני ההפחתה.

הנתבעת טענה כי התובעת קיבלה פיצויי פיטורים על בסיס שכרה שלפני ההפחתה, למעט פיצויים בגין ארבעת חודשי העבודה האחרונים להעסקתה אשר חושבו על בסיס שכרה המופחת.

8. סבורים אנו כי נכונה טענת התובעת בעניין זה.

9. מר גולן בתצהירו אמר כי במהלך השנים 200-2001 נאלצה הנתבעת להודיע על קיצוצים שונים בהטבות ובזכויות הנלוות של העובדים לאור המיתון שחל במשק באותו הזמן וכי ביטול ההטבות האמורות היה ידוע לעובדים וחל על כלל עובדי האדמיניסטרציה (סעיפים 7-10 לתצהירו).

מר גולן חזר על דברים אלו גם בעדותו בפנינו (עמ' 10 ש' 3-5). עוד אמר כי הדבר הובא לידיעת העובדים בעת כנס של כל עובדי הנתבעת, כאשר הוסבר להם על ההפחתה ובסופה, היה עליהם לחתום על כתב ההסכמה (עמ' 11 ש' 7-9).

מאחר ומדובר בהפחתה חד צדדית של שכר העובדים ומאחר ומדובר בכתב הסכמה שהנתבעת ניסחה ושלעובדי החברה, ובכללם התובעת, לא היתה יכולות השפעה על נוסחו, סבורים אנו כי כתב ההסכמה מהווה חוזה אחיד לכל דבר.

10. כתב ההסכמה קובע כדלקמן:

I recognize that my signature on this document indicates that my approval of this salary reduction and constitudes that I hereby waive any and all future rights regarding this change in my salary”.

(דגש שלי ש.ש.)

דהיינו, על פי כתב ההסכמה, התובעת ויתרה באופן גורף על כל טענה וכל זכות עתידית הנוגעות להפחתה שבוצעה בשכרה.

11. אולם, סעיף 13 א לחוק פיצויי פיטורים, התשכי"ג-1963 קובע את חישוב הפיצויים בהפחתת שכר זמנית:

"13א. נקבע בהסכם קיבוצי כי שכרם של העובדים יופחת זמנית או לתקופה מסויימת בלבד שנקבעה בו, לעומת השכר שהיו זכאים לו אילולא כן, יראו לענין חישוב הפיצויים של עובד שההסכם חל עליו, כאילו שכרו לא הופחת;

לענין זה, "הסכם קיבוצי" – לרבות הסדר קיבוצי." (דגש שלי – ש.ש.)

12. אשר על כן, כתב ההסכמה הקובע כי בחתימת העובדים עליו הם מוותרים על כל טענה או תביעה בעניין זכויותיהם העתידיות עקב ההפחתה בשכרם, נוגד את הקבוע בסעיף 13א ומהווה סעיף מקפח כמשמעותם בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג – 1982 ומשכך בטל.

13. יתר על כן, סבורים אנו כי כלל כתבי ההסכמה כיחידה אחת עליה הודע לדלל העובדים באסיפה, יש לראותם כהסדר קיבוצי.

בית הדין הארצי דן בהגדרתו של הסדר קיבוצי וקבע:

"לא תמצא בחוק או בפסיקה הגדרה של המושג "הסדר קיבוצי". המושג "הסדר קיבוצי" כשלעצמו אינו אומר דבר, והוא חידוש לשוני של הפסיקה, שאומץ לאחר מכן בחקיקה, ואינו אלא פתרון ל"שעת דחק" (דב"ע מד/59-3). למונח שני מרכיבים: "הסדר", ו"קיבוצי". "הסדר" - להבדיל מ"הסכם" והמונח "קיבוצי" - להבדיל מאינדיבידואלי.

ניתן להתייחס להסדר קיבוצי כאל "מושג על", דהיינו "כל שיטה (ולאו דווקא חוזית), במסגרתה נקבעים תנאי עבודה של ציבור עובדים בדרך קיבוצית ונורמטיבית, מבלי שלפרט תהיה השפעה ישירה על תוכנה של הנורמה", או כאל "הגדרה שיורית", קרי "שיטה (ולאו דווקא חוזית), שבמסגרתה נקבעים תנאי העבודה של ציבור עובדים בדרך קיבוצית נורמטיבית, בתנאי שאיננה עולה כדי "הסכם קיבוצי" (ראו ר' בן ישראל עיוני משפט יב , תשמ"ז, "הסדרים קיבוציים" בע' 470)".

(דב"ע נג/140-3 (ארצי) ישראל רוזן נ' ורגוס בע"מ, פד"י כו 292, דגש שלי – ש.ש.)

14. לאור האמור, מאחר וכתב ההסכמה מהווה הסדר קיבוצי ומאחר וסעיף 13 א לחוק פיצויי פיטורין קובע כי במידה ונקבע בהסדר קיבוצי הפחתה זמנית של שכר, לעניין חישוב הפיצויים, יראו את שכרו של העובד כשכרו טרם ההפחתה.

לפיכך, על הנתבעת לשלם הפרשי פיצויי פיטורים לתובעת על פי שכרה שלפני ההפחתה, בחלקיות החודשים בהם עבדה בשכר מופחת.

לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית.

דמי אבטלה, וקרן השתלמות ופנסיה

15. התובעת טענה כי כתוצאה מההפחתה בשכרה, נפגעו רכיבי הפנסיה, קרן ההשתלמות ודמי האבטלה ששולמו לה.

התובעת בסיכומיה לא התייחסה לנושאים אלו ולפיכך אנו רואים בה כמי שזנחה טענותיה בנושא זה.

16. גם לגופו של עניין לא מצאנו כי יש לקבל את טענותיה. התובעת כפי שציינו לעיל, לא פנתה לנתבעת בנושאים אלו כלל.

לאור האמור, תביעת התובעת לפיצוי בגין הפרשי דמי אבטלה, קרן השתלמות ופנסיה, נדחית.

תשלום הרישוי והביטוח לרכב ורכיב הביגוד

17. התובעת טוענת כי שלוש שנים טרם פיטוריה, הנתבעת הפסיקה לשלם לתובעת עבור הוצאות רישוי הרכב וביטוחו, למרות שבמשך שנים רבות היה רכיב זה משולם לה והיווה מרכיב חשוב בשכרה.

כמו כן, התובעת טוענת כי הנתבעת לא שילמה לה דמי ביגוד שלוש שנים טרם פיטוריה ולפיכך הינה זכאית לדמי ביגוד עבור שנתיים.

הנתבעת טוענת כי התובעת לא היתה זכאית לתשלום עבור ביגוד ועבור הוצאות רישוי וביטוח רכב, כי התובעת לא פירטה את מקור זכויות אלו, ולחילופין, גם אם היתה זכאית, יש לראות בתובעת כמי שויתרה על זכויות אלו לאור השיהוי בהגשת תביעתה, שלוש שנים לאחר מועד פיטוריה.

18. ראשית, נציין כי דמי ביגוד והחזר הוצאות רכיב במהותן הינן זכויות נלוות, ולפיכך חל עליהם הכלל לפיו לא ניתן לתבוע זכות נלווית לשכר לאחר תום יחסי עבודה בין הצדדים. כל עוד לא נקבע אחרת בהוראה מפורשת בכל מקרה אחר, ומשלא נקבעה זכות זאת מפורשות - חזקה שאינה קיימת (ראה: דב"ע נג 3/223-3 פלסטין פוסט בע"מ - ג'ואנה יחיאל, פד"ע כז, עמ' 43 ; ע"ע 300080/98 כהן אברהם – גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי כרך לג 79, 22).

19. החזר הרישוי והביטוח לרכב שולמו לתובעת כל שנה עד לשנת 2000 (תלושי השכר נספח ג' לתצהיר התובעת).

לטענת הנתבעת, עקב קשיים כלכליים, החזר הוצאות רכב בוטל לעובדי האדמיניסטרציה בשנת 2001.

התובעת בחקירתה אמרה כי ידעה על ביטול ההטבות האמורות (עמ' 3 ש' 24-26).

נוסף על כך, תלושי השכר של התובעת מהווים השתקפות של זכות נלוות זו ולמעשה כל תשלום הנוגע להחזר ההוצאות הנוגעות לרכב, בא לידי ביטוי בתלוש השכר, ולתובעת היתה קיימת יכולת המעקב לגבי ביצועו.

למרות זאת, בשנים בהן התובעת לא קיבלה החזר הוצאות רכב, היא לא פנתה לנתבעת כלל בעניין זה (עמ' 4 ש' 6-10 ).

20. לאור האמור, מאחר והתובעת לא הראתה את מקור זכאותה להחזר הוצאות רכב וגם לא הוכיחה כלל את ההוצאות בפועל, ומאחר ולא נקבע כך בהוראה מפורשת בין הצדדים, מאחר והתובעת לא פנתה כלל אל הנתבעת בעניין זה ומאחר ומדובר בזכות נלווית, דין תביעת התובעת להחזר הוצאות הרכב, להידחות.

21. בדומה לכך, אין בידינו לקבל את תביעת התובעת לתשלום דמי ביגוד. על פי הפסיקה, הזכות לקבלת דמי ביגוד הינה זכות נלווית וככזו היא אינה ברת פדיון אלא אם נאמר אחרת מפורשות בהסכם בין הצדדים, דבר שכאמור, לא הוכח בפנינו.

תביעת התובעת לתשלום דמי ביגוד נדחית.

סוף דבר

22. תביעת התובעת להפרשי פיצויי פיטורים מתקבלת.

על הנתבעת לשלם הפרשי פיצויי פיטורים לתובעת על פי שכרה שלפני ההפחתה, בחלקיות החודשים בהם עבדה בשכר מופחת.

לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסקת יחסי עובד-מעביד (18.5.03) ועד ליום התשלום בפועל.

סכום זה ישולם תוך 30 יום.

23. דין יתר רכיבי תביעתה של התובעת, להידחות.

24. מבלי לגרוע מהאמור, מאחר ותביעתה של התובעת התקבלה בחלקה, הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ + מע"מ.

סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ב באלול, תשס"ח (22 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

______________ _______________ ________________

נציג ציבור נציג ציבור שרה שדיאור, שופטת

מר קליינר מר אלון