ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קליגר טיבריו נגד מבטחים מוסד :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה - חיפה

עב 001238/06

בפני:

כב' השופטת אביטל רימון-קפלן

22/09/2008

בעניין:

קליגר טיבריו

ע"י ב"כ

עו"ד זידאני מוחמד

תובע

- נ ג ד -

מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד)

ע"י ב"כ

עו"ד אורן מילדוורט

נתבעת

פסק דין

בפנינו תביעתו של מר קליגר טיבריו (להלן – המערער) המוגשת כערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים של הקרנות הותיקות שבהסדר מיום 20/6/02, אשר קבעה כי המערער אינו עונה על הגדרת נכה שבתקנון האחיד החל על מבטחים (להלן - המשיבה או הקרן), וכפעל יוצא מכך נדחתה תביעתו אל המשיבה לקבלת פנסית נכות.

הרקע והשתלשלות העניינים

1. המערער, יליד 1953, עבד במשך 33 שנה כפועל במפעל יציקות, עבודה הכרוכה במאמץ פיזי ניכר.

המערער בוטח בקרן הפנסיה המנוהלת על ידי הנתבעת.

2. ביום 3/11/02 לקה המערער באוטם שריר הלב והוכר לראשונה כנכה מלא על ידי הועדה הרפואית של המשיבה שפעלה מכח תקנון המשיבה נכון לאותה עת, כאמור בהחלטתה מיום 3/4/03 וזאת באופן זמני עד לחודש יוני 2003 (ראה: נספח א' לכתב ההגנה).

3. ביום 26/6/03 עמד המערער בשנית בפני הועדה הרפואית של המשיבה אשר קבעה כי יש להמשיך לשלם למערער גמלת נכות מלאה לתקופה זמנית נוספת שעד לחודש 12/03. (ראה: נספח ב' לכתב ההגנה).

4. בינתיים, נכנס לתוקפו התקנון האחיד לקרנות הפנסיה הותיקות, אשר בפרק ההגדרות לו נקבעה הגדרת נכה כדלקמן:

"נכה - מבוטח שלפחות 30% מכושרו לעבוד נפגע מחמת מצב בריאותו, וכתוצאה מכך אינו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או כישוריו, במשך תקופה של למעלה מ-90 ימים רצופים".

לציין כי נכה מלא הוגדר בתקנון האחיד כ:

"נכה מלא - מבוטח שלפחות 70% מכושרו לעבוד נפגע מחמת מצב בריאותו, וכתוצאה מכך אינו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או כישוריו, במשך תקופה של למעלה מ-90 ימים רצופים"

נכה חלקי הוגדר כ:

"נכה חלקי - נכה שאינו נכה מלא".

5. ביום 27/11/03 עמד המערער בפני רופא הקרן אשר קבע כי המערער הנו נכה כהגדרת המונח בתקנון האחיד, באופן זמני.

שיעור הנכות שנקבע למערער היה 50% מיום 1/1/04 וזאת עד לחודש 12/04 (ראה: נספח ג' לכתב ההגנה).

6. מכח הוראות התקנון האחיד, ביום 23/12/03 הגיש המערער ערעור על החלטה זו מיום 27/11/03, לוועדה הרפואית לעררים של קרנות הפנסיה שבהסדר (להלן – ועדת העררים, או – הועדה).

בד בבד חתם המערער על כתב הסכמה, לפיו ידוע לו כי על החלטת הוועדה יוכל לערער בפני ערכאה שיפוטית בשאלות משפטיות בלבד ולא בשאלות רפואיות (ראה: נספח ה' לכתב ההגנה).

7. הועדה בדקה את המערער ועיינה במסמכים שהוצגו בפניה, וביום 17/8/04 דחתה ועדת העררים את ערר התובע.

לא זו אף זו, אלא שבמובחן מהחלטת רופא הקרן שקבע למערערנכות חלקית עד 12/04, קבעה הועדה: "אין מקום לקביעת נכות, כך היה מצבו 1.04." (ראה: נספח ה' לסיכומים מטעם הנתבעת).

6. על החלטה זו של וועדת העררים הגיש המערערתביעה לבית דין זה בתיק עב 3660/04.

ביום 24/02/05 ניתן פסק דין בתביעה זו, ע"י נשיא בית דין זה, כב' השופט ר. כהן, ובו נקבע:

"1. עניינו של המערער (המכונה בכתב התביעה "תובע"), יוחזר לפני הוועדה לעררים, באותו הרכב, על מנת שהוועדה תשוב ותבדוק את המערער ותקבע את מצבו הרפואי – נכון ליום 01.04.04, גם בהתייחס לתוצאות בדיקתה וגם בהתייחס לכל המסמכים הרפואיים אשר בתיקו של המערער.

2. כייוון שאין חולק שבפני הוועדה היה רק ערעורו של המערער ולא היה ערעור של "מבטחים" (המשיבה), ועל פי ההלכה הקובעת ששעה שבדעת ועדה רפואית לעררים, לשלול זכויות ממבוטח או מעמית בקרן פנסיה, עליה להודיע מראש לאותו מבוטח/עמית, שישנה אפשרות כזו ולאפשר לו לטעון בפניה לעניין זה, תוך המצאת מסמכים רפואיים ואסמכתאות התומכות בטיעונו – לפיכך, יוכל המערער להמציא בפני הוועדה כל חומר רפואי שיש ברשותו, לרבות חוות דעת רפואיות, עד היום הזה.

3. לאחר שהוועדה תבדוק, כאמור, את המערער, ותבחן את מצבו גם בפן הרפואי, גם בפן התעסוקתי, וגם בפן השיקומי – ובעת שתעשה כן תתייחס גם לקביעותיה הרפואיות, כגון: "ריאות, צפצופים מרובים" – תכתוב את מסקנתה בצורה מפורטת ומנומקת, כך שיתאפשר גם למי שאינו מומחה רפואי לעקוב אחר הלך מחשבתה.

4. תשומת לב הוועדה להגדרת "נכה" בתקנון "מבטחים" ובחינת מהות העבודה המתאימה אחרת, כאשר אין העמית/מבוטח מסוגל לבצע את העבודה שבה עבד טרם נכותו."

8. מכח הוראות פסק הדין, הועמד המערער פעם שנייה בפני הוועדה לעררים.

המערערצירף לעיון הועדה מסמכים רפואיים נוספים לתקופה שהחל מחודש 9/04 וכן צירף חוות דעת מטעמו, של פרופ' שלמה קידר מיום 14/2/05.

9. לציין, כי במועד כלשהו, לגביו לא דק המערער פורתא, חזר המערער לעבוד בעבודה אשר לגביה לא מסר פרטים, לא כאלה המתייחסים לטיבה ואף לא להיקפה.

מכל מקום, אין חולק בין הצדדים, כי בחודש מרץ 05' אירעה למערער "תאונת עבודה", עת פגעה בו מלגזה וכתוצאה מכך נגרם לו שבר פתוח בעצם הירך מצד ימין.

ביום 18/5/05 ניתנה החלטתה של הועדה, במסגרתה דחתה את עררו של המערער כדלקמן:

"סיכום בן 52, פועל במפעל יציקות, מוכר מועדה קודמת 08/04, מתלונן על כאבים בחזה במאמץ בינוני עם ממצאים בצנתור כמפורט. בבדיקה הפיזיקלית הקרדיולוגית לא נמצאו ממצאים משמעותיים ולא היו צפצופים נשימתיים כלל. נמצא במקביל באובדן כושר עקב תאונת עבודה שארע במרץ בשבר ירך ימין שאינה קשורה לועדה זו. הועדה עומדת בדעתה לאחר בחינת החומר הנוסף (חוות דעת רפואיות וסיכומי אשפוז) כי הנ"ל מתאים לעבודה ללא מאמצים גופניים כגון: קופאי בחניון, עבודות הרכבה בתעשייה קלה בישיבה, ביקורת טיב, בהיקף מלא ועל כן אינו עונה על הגדרת נכה כמשמעו בתקנות. החלטה אין מקום לקביעת דרגת נכות." (ראה: נספח ז' לסיכומים מטעם הנתבעת).

9. על החלטה זו פנה המערער פעם נוספת בתביעה לבית דין זה בתיק עב 2641/05 להחזיר את עניינו פעם נוספת לוועדת העררים.

ביום 6/9/05 נתן כב' השופט קוגן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בכתב להחזיר את עניינו של המערערלועדת הערר פעם נוספת (ראה: נספח ח' לסיכומים מטעם הנתבעת).

במסגרת הסכמה זו הפנו הצדדים לפסק הדין בתיק עב 3660/04, והודיעו כי לאור ההנחיות וההוראות שניתנו בו לועדת הערר, מוסכם ביניהם "להחזיר את עניינו של התובע לועדת הערר על מנת שזו תיתן נימוקים מלאים וממצים להחלטותיה מיום 18.5.08 ותתייחס לכל המפורט בפסק הדין"

10. ביום 22/9/05 הפנה יו"ר ועדת העררים פרופ' רינג, מכתב לביה"ד בו ציין כי לדעת הועדה נימוקיה היו מפורטים וממצים דיים וביקש בין היתר מבית הדין להבהיר למה כוונתו במשפט "הנחיות והוראות לועדת ערר באשר לנימוקים והפירוט הנדרשים" (ראה: נספח ט' לסיכומים מטעם הנתבעת).

מכתבו של פרופ' רינג הופנה לצדדים, אשר הגישו תגובותיהם לו (ראה: נספחים "י1" ו-"י2" לסיכומים מטעם הנתבעת).

לאחר קבלת התגובות קיבלו הצדדים את המלצת בית הדין בתיק עב 2641/05, להעמיד את המערער בפני ועדרת העררים, בפני הרכב אחר.

11. משכך הועמד המבקש בפני ועדה לעררים נוספת בהרכב שונה, והפעם בהרכב: ד"ר א. שטרן - אורטופד מומחה מנהל יח' השתלות מפרקים, ד"ר י. שטבון - קרדיולוג מומחה מנהל יחידה במכון הלב, ד"ר ב. לוריא - פנימאי וגסטרואנטרולוג מומחה סגן מנהל מכון גסטרו (בדימוס).

ביום 20/2/06 דחתה ועדת העררים הנוספת, בהרכבה החדש, את עררו של המערער בקובעה בסיכום חוות דעתה:

"בן 52, סובל ממחלת לב כלילית, לאחר ניתוח מעקפים. תפקוד חדר שמאל ירוד במידה בינונית. כיום ללא עדות לאיסכמיה מיוקרדיאלית הפיכה. (לפי מיפוי מ-16.8.05), כמו כן אין סימני אי ספיקת לב. יצוין שהנ"ל חזר לעבודה במפעל יציקה (עבודה פיזית) בה תפקד עד לאירוע הנפילה שגרם לשבר בירך. עובדה זו מצביעה על כושר עבודתו לאותה תקופה בהתייחס למצבו הקרדיאלי וללא קשר לפגיעה בגפה. לדעת הועדה במצבו הנוכחי מסוגל לעבודה שאינה קשורה בהליכה מרובה, עלייה וירידה במדרגות, הרמת משאות כבדים תוך הימנעות ממאמץ פיזי קשה. מאידך מתאים לעבודה בישיבה. בהתאם להשכלתו וכישוריו. החלטה אין מקום לקביעת דרגת נכות. כך היה המצב ב-1/04." (ראה: נספח יא' לסיכומים מטעם הנתבעת)."

12. על החלטה זו הגיש המערער את תביעתו שבנדון, בה הוא עותר לבטל את החלטת הועדה לעררים בהרכבה החדש וכפעל יוצא מכך, לחייב את הקרן להכיר בנכותו ובזכאותו לפנסיית נכות מהמשיבה.

לציין, כי במסגרת תביעה זו הגיעו הצדדים להסכמה, לה ניתן תוקף של החלטה, לפיה המערער יעביר לועדה שאלות הבהרה בהתייחס להחלטתה הנ"ל ובכפוף לקבלת תשובותיה ישקול את המשך ההליכים בתביעה זו.

משכך הפנה המערער אל הועדה את שאלות ההבהרה שלהלן:

"1. האם מקובל על הועדה כי בתאריך הקובע לא היה המערער מסוגל, מחמת מצבו הבריאותי, לחזור לעבודתו במפעל היציקות?

2. האם מקובל על הועדה כי עבודתו של התובע במפעל היציקות כרוכה בהרמת משאות כבדים והפעלת מאמץ גופני משמעותי?

3. האם היו בפני הועדה נתונים מלאים על תפקידו ונאי עבודתו של המערער במפעל היציקות ועל מידת המאמץ הפיזי הנדרש לביצוע תפקידו?

נא לפרט מה טיבו ומקורו של מידע זה והאם הועדה עיינה במסמכים הכוללים מידע כזה.

4. מה היא דרגת נכותו הרפואית של המערער להערכת הועדה נכון למועד הקובע?

5. האם סבורה הועדה שהמערער כשיר (או היה כשיר במועד הקובע) "לעבודה מתאימה אחרת"? אם כן –

א. באיזה סוג של עבודה אחרת או עבודות אחרות מסוגל המערער לעבוד?

ב. מהם נתוני השכלתו וכישוריו של המערער שנלקחו בחשבון ע"י הועדה לצורך הערכת התאמתו לעבודה אחרת?

ג. האם הביאה הועדה בחשבון עת קבעה כי המערער מתאים לעבודה אחרת נתונים אלה:

1. גילו של המערער.

2. עברו התעסוקתי.

3. השכלתו.

4. מצבו הבריאותי.

5. אפשרויות השיקום העומדות בפניו.

6. הסיכוי המעשי שהמערער יוכל להשתלב בעבודה אחרת בישיבה, תוך הימנעות מאמץ גופני קשה, הימנעות מהליכה מרובה, הימנעות מהרמת משאות כבדים והימנעות מעליה וירידה במדרגות?

6. האם שאלת כושרו והתאמתו של המערער לעבודה אחרת נבחנה ע"י הועדה עפ"י המבחן הרפואי בלבד (כלומר הכושר הפיזי) או שמא נלקחו בחשבון גורמים נוספים המשפיעים על סיכויי השתלבותו של המערער בעבודה אחרת הלכה למעשה (כגון גילו, נסיונו, השכלתו, הכשרתו המקצועית, עברו התעסוקתי, אפשרויות שיקומו התעסוקתי וסיכוייו המעשיים למצוא עבודה מתאימה בהתחשב במצב המשק)?"

ביום 16/10/06 התקבלו תשובות הועדה לשאלות ההבהרה כדלקמן:

"1. הועדה סבורה כי היה מסוגל לעבוד בדפוס יד – יציקות נחושת בתאריך הקובע.

2. העבודה כרוכה במאמץ גופני שאינו מעבר ליכולת שנמצאו בבדיקות – ארגומטריה עד METZ 13 ומקטע פליטה של 45%.

3. הועדה קיבלה פרטים על אופי עבודתו ומאמציו מפי מר קליגר.

4. נכון למועד הקובע, דהיינו ינואר 2004 – אין לו נכות רפואית.

5.

א. עבודות אחרות: עבודות אחזקה, אינסטלציה בבתים לא התקנת דודי

שמש, שומר בחניון, בקרת טיב ואיכות.

ב. נתוני השכלתו הם : 10 שנות לימוד והשכרתו: פועל במפעל יציקות.

ג. הועדה הביאה בחשבון את הנתונים 1-4. עת קבעה כי המערער מתאים לעבודה. הועדה לא בחנה את אפשרויות השיקום והסיכום המעשי שיוכל להשתלב בעבודה.

6. שאלת כושרו והתאמתו של המערער לעבודה אחרת נבחנה ע"י הועדה עפ"י המבחן הרפואי ונלקחו בחשבון גורמים נוספים של גילו, נסיונו, השכלתו, עברו התעסוקתי. הועדה אינה בוחנת את אפשרויות שיקומו התעסוקתי וסיכוייו המעשיים למצוא עבודה מתאימה בהתחשב במצב המשק".

13. לאחר קבלת תשובות הועדה לשאלות ההבהרה, הודיע המערער כי הוא עומד על תביעתו ומבקש להמשיך בה.

עיקרי טענות הצדדים

14. לטענת המערער, הועדה לעררים ניסחה את מסקנותיה ונימוקיה באופן סתמי שאינו מתיישב עם פסקי הדין של כב' השופטים כהן וקוגן ועם ההלכה לפיה עליה לנמק את ממצאיה באופן מלא ומקיף.

לטענתו, הועדה לא נתנה דעתה לנתונים הרלוונטיים לשאלת ההתאמה לעבודה אחרת ובכלל זה גילו של התובע, השכלתו, ניסיונו, עברו התעסוקתי, אפשרויות השיקום העומדות בפניו, סיכוייו להשתקם ולהשתלב בעבודה אחרת וכיו"ב, ולפיכך, טוען המערער כי אין בסיס לקביעת הועדה כי הוא מסוגל לעבודה חילופית. לדבריו, לו הייתה הועדה שוקלת נתונים אלו, היא הייתה מגיעה למסקנה שונה מזו שאליה הגיעה.

15. עוד טוען המערער כי החלטת ועדת העררים פגומה הן בשל "חוסר הגיון חיצוני", עת אימצה את החלטות וועדת העררים שקדמה לה מ-17.8.04, תוך התעלמות ממסמכים ומחוות דעת שסתרו את מסקנותיה, לרבות קביעות המוסד לביטוח לאומי, והן בשל "חוסר הגיון פנימי" הבא לידי ביטוי, לטענת המערער, בסתירות בין החלטות הוועדות הרפואיות מ-27.11.03 לבין ההחלטות מיום 16.8.04, 18.5.05 ו-20.2.06, כמו גם סתירה בין החלטות אלו לבין עצמן.

16. מוסיף המערער וטוען, כי על ועדת העררים היה לקבוע תחילה האם הוא עונה להגדרת "נכה" מן ההיבט של הפגיעה בכושר עבודתו בעיסוק שבו עסק ערב האירוע ורק לאחר מכן להתייחס לסוגיית הכושר לעבודה מתאימה אחרת.

משכך, עותר המערער כי נבטל את החלטת הועדה לעררים מיום 20/2/06 ונחייב את הנתבעת להכיר בנכותו ובזכאותו לפנסיית נכות.

17. מנגד, לטענת המשיבה, לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת ועדת העררים בצרוף תשובותיה לשאלות ההבהרה והיא מלאה, מנומקת ומפורטת כדבעי ועונה על דרישות בית הדין כפי שעלו מפסק דינו של כב' הנשיא כהן, הן לעניין ההיבט השיקומי, הן לעניין ההיבט התעסוקתי.

18. עוד טוענת המשיבה כי ועדת העררים התייחסה באופן מספק לכל חוות הדעת הרפואיות והמסמכים שעמדו בפניה, כולל אלה של פרופ' קידר והחלטת רופא הקרן.

מוסיפה המשיבה וטוענת כי בכל מקרה, חוות דעת המל"ל אינה רלוונטית הואיל וקביעותיה נעשות על בסיס תקנות הביטוח הלאומי ואילו קביעות הועדה הרפואית לעררים נעשות על בסיס תקנון קרן הפנסיה.

19. בנוסף, טוענת המשיבה כי משקבעה ועדת העררים שהמערער אינו עונה על הגדרת "נכה" שבתקנון קרן הפנסיה, אזי אין כל נפקות להיבט השיקום הרפואי של המערער, לא כל שכן, כאשר זה שב לעבודה בפעל.

20. מכל מקום, לטענת המשיבה, תביעת המערער נגועה בחוסר תום לב, הואיל והסעד המבוקש על ידו מטעה ואינו בסמכות בית הדין, הן משום שקביעת נכות הינה עניין שבמומחיות רפואית והן משום שהתביעה שבפנינו יכולה להיות אך ורק בשאלות משפטיות אך הלכה למעשה היא מופנית כנגד קביעות רפואיות של ועדת העררים.

עוד טוענת המשיבה כי משהפנה המערער, בהסכמת המשיבה, שאלות הבהרה לועדת העררים בכל הנושאים בהם נפל פגם משפטי לשיטתו ומשוועדת העררים השיבה למערער באופן מפורט, אין המבקש יכול להלין על נושאים נוספים שמעבר לאותן שאלות הבהרה ואין לאפשר לו לעמוד בפני ועדה נוספת.

21. ולבסוף, לטענת המשיבה, כאשר בוחנים את חוות דעת ועדת העררים, לרבות את התשובות לשאלות ההבהרה, עולה תמונה מלאה ומפורטת של מצבו הרפואי של המערער לאור הגדרת הנכות הקיימת בתקנון הקרן. לדידה, המסקנה החד משמעית היא שהמערער אינו נכה על פי הגדרת הנכות החלה עליו כהגדרתה בתקנון האחיד וכי אין כל פגם משפטי בחוות דעת הוועדה. לטענת המשיבה, בנסיבות אלה יהיה זה אבסורד להעמיד את המערער פעם נוספת (רביעית) בפני ועדת העררים לצורך בחינת מעמדו כ"נכה" על פי תקנון קרן הפנסיה.

לחילופי חילופין ומטעמי זהירות בלבד, מוסיפה המשיבה וטוענת כי בכל מקרה, וגם אם ימצא בית הדין פגמים בהחלטות הועדה (המוכחשים על ידיה), הרי שלכל היותר יש להחזיר את הנושא להבהרות הועדה ולא לקבל החלטה במקומה.

דיון והכרעה

22. בפתח הדברים, מן הראוי להתייחס דווקא לטענתה האחרונה של הקרן בכל הנוגע להיקף התערבותו של בית הדין בהחלטות הועדות הרפואיות.

אכן, לא נעלם מעינינו כי המדובר בפעם השלישית שעניינו של המערער חוזר לפתחו של הדין, אלא שטעם זה לכשעצמו, אינו מקים למערער זכות לכך שבית הדין יקבע כי המערער זכאי לפנסית נכות, או שיקבע במקום הועדה הרפואית אשר בידה הופקדה הסמכות לקבוע, האם המערער עונה על הגדרת נכה שבתקנון, אם לאו.

ההלכה היתה ונותרה כי בית הדין לא ישים את שיקול את דעתו במקום שיקול דעתה של הועדה הרפואית, אלא יפקח פיקוח משפטי על החלטותיה.

אי לכך, וגם אם ייקבע בסופו של יום כי נפלו פגמים בהחלטת הועדה נשוא דיוננו, הסעד לו זכאי המערער הוא לכל היותר, החזרת ענייננו של המערער להכרעת הועדה, גם אם בהרכב אחר ככל שתהיה הצדקה לעשות כן, ואולם העובדה כי נדרשו הליכים חוזרים ונשנים בענייננו, אין בה כדי להקים למערער זכות מהותית שבית הדין ייטול לעצמו סמכויות שלא נמסרו לו על פי דין.

לאחר אקדמת מילין זו נפנה להלן לדון בגוף הערעור.

23. ריבוי ההליכים בעניינו של המערער (ודוק כל פעם מסיבה אחרת), אכן מכביד על הצדדים ועל בית הדין, ואולם, מאידך, יתרון בצידו במובן זה שמתוך ריבוי החלטות של גורמים שונים, במועדים שונים על פני ציר הזמן הכרונולוגי, בצירוף מסמכים חדשים ונסיבות חדשות, נפרשת בדיעבד (וגם אם לא לכך התכוונו הצדדים), תמונה מלאה ורחבה יותר של הנסיבות הרלוונטיות לעניינו של המערער, שיש בה כדי לסייע.

24. מכל מקום, הגדרת נכה שבתקנון האחיד, קובעת מספר תנאים מצטברים להכרה במבוטח כנכה:

- אובדן של לפחות 30% מכושר העבודה.

- כי אובדן זה הוא מחמת מצב בריאות.

- כי אי אובדן זה הביא לאי מסוגלותו של המבוטח לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או כישוריו.

- כי אי מסוגלות זו נמשכה על פני תקופה של למעלה מ-90 ימים רצופים.

כמבואר לעיל, מי שאיבד בין 30% ל-70% מכושרו לעבודה כהגדרתה לעיל, ייחשב כנכה חלקי, ורק מי שאיבד 70% מכושרו לעבודה כאמור ייחשב כנכה מלא.

25. כעולה מהשתלשלות העניינים שתוארה בפרק העובדות, הרי שבמסגרת בחינת עניינו של המערער ולאור הגדרת נכה שבתקנון, נדרשה הועדה לעררים נשוא תביעה זו, לקביעת מסקנות בקשר למועד קובע שבעבר, היינו חודש ינואר 2004, אך זאת בהתייחס לשאלה הצופה פני עתיד, היינו מסוגלותו של המערער בעתיד להשתלב בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת בהיקף של 70% משרה או יותר מכך.

וכך, מעיון בהחלטות הועדות הרפואיות הראשונות של הקרן, אשר דנו במצבו של המערער בסמוך לאחר אירוע האוטם מיום 3/11/02 (ודוק, הכריעו במצבו על פי הגדרת נכה שבתקנון הקודם) עולה כי לא היה חולק בין הצדדים שנכון לאותה עת ענה המערער על הגדרת נכה מלא שבתקנון הקודם, אם כי גם אותן ועדות לא סברו כי המדובר במצב סטטי, ובהתאם לסמכותן על פי הוראות התקנון הקודם קבעו למערער נכות מלאה זמנית לפרקי זמן משתנים: תחילה עד לחודש 6/03 ולאחר מכן עד לחודש 12/03.

ואמנם, כאשר הגיע המערער אל רופא הקרן לצורך בדיקת מצבו ביום 27/11/03, לא מצא זה כי המערער עונה על הגדרת נכה מלא שבתקנון האחיד, אלא קבע כאמור כי המדובר בנכות בהיקף של 50% בלבד ואף זאת לתקופה זמנית שמיום 1/1/04 וזאת עד לחודש 12/04.

המערער לא הסכין עם אותה החלטה וערער עליה כאמור לועדת העררים הראשונה, אשר בדקה אותו בחודש אוגוסט 04' לאחר מועד בדיקת רופא הקרן ובתוך תקופת הנכות הזמנית החלקית שקבע רופא הקרן, אלא שבניגוד לסברת רופא הקרן, שוכנעה כי החל מיום 1/1/04 לא ענה המערער על הגדרת נכה שבתקנון ואף סברה על יסוד בדיקת המערער נכון לאותה עת, כי אין המדובר במצב זמני כי אם במצב קבוע.

במילים אחרות, בשים לב להגדרת נכה שבתקנון האחיד, ברי כי גם רופא הקרן לא סבר שהמערער אינו כשיר לכל עבודה מתאימה אחרת, אלא שהפער בין החלטת רופא הקרן לבין החלטת הועדה התבטא באותם 20% מכושר העבודה כהגדרתו בתקנון האחיד למשך התקופה שהחל מחודש 1/04 ועד לחודש 12/04.

צדק המערער כי הואיל ובפני הוועדה היה רק ערעורו של המערער ולא היה ערעור מצד הקרן, הרי שעל פי ההלכה שעה שבדעת ועדה רפואית לעררים