ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רם יבין נגד הוועדה המקומית :

1

בתי המשפט

בימ"ש לענינים מקומיים רמת גן

עמק000565/08

בפני:

שופט: אטיאס אריה

תאריך:

22/09/2008

בעניין:

רם יבין

המבקש

נ ג ד

הוועדה המקומית לתכנון ובניה ר"ג

המשיבה

החלטה

כנגד המבקש הוגש בתאריך 7/4/08 כתב אישום המייחס לו עבירה של ביצוע עבודות הטעונות היתר בסטייה מהיתר בנייה בהתאם להוראת סעיף 204(ב) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

על פי כתב האישום העבירה המיוחסת לנאשם בוצעה ברח' המבדיל 2 ר"ג.

המבקש הגיש בקשה לפסילת שופט מן הטעם העיקרי שבית משפט זה דן בבקשה להפסקת עבודות בהתאם לסעיף 239 לחוק אשר הגישה המשיבה כנגד המבקש,שמע את טיעוני הצדדים ועדים מטעם הצדדים וקיבל את הבקשה.

לטענת המבקש נוצר חשש ממשי למשוא פנים, בית המשפט נחשף לראיות עיקריות ורלבנטיות להליך הנוכחי, תחושתו הסובייקטיבית של הנאשם קשה לאחר שגרסתו נדחתה בהליך הקודם, ישנה פגיעה במראית פני הצדק העלולה לערער את אמון הציבור והמערכת השיפוטית בכך שאותו שופט שדן בבקשה דן גם בכתב האישום.

המשיבה הגישה תגובה לבקשה והיא מתנגדת לבקשה. כל צד נסמך בטענותיו על פסיקה שניתנה בנושא זה.

לאחר שעיינתי בבקשה ונימוקיה ובתגובה הנני סבור כי יש מקום לדחות את הבקשה.

סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כדלקמן:

"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".


בע"א 1327/99 שרה שאבי נ' כלל חב' לביטוח בע"מ, נג(2) 333 שם בעמ' 336 נקבע כי:

"אין בעצם העובדה כי שופט דן בעניין מסויים בעבר, כדי לפסול אותו מלישב בדין וגם עצם הדיון בבקשת ביניים או בהליך מקדמי בתיק מסויים אינו פוסל כשלעצמו את בית המשפט מלדון בתיק העיקרי".

בע"פ 4670/08 זאב עמר ואח' נ' מדינת ישראל, נפסק כי:

"אין בעובדה ששופט דן בהליך קודם הנוגע לאותה פרשה, כדי להוות, כשלעצמה עילת פסילה, אלא יש לבחון בבל מקרה לגופו אם נוצר חשש ממשי למשוא פנים... הלכה היא, שהחלטות דיונית של בית המשפט הביאו לפסילתו רק במקרים חריגים וקיצוניים, כאשר מהחלטות אלה ניכר יחס שלילי כלפי הנאשם במידה כזו, עד שבית המשפט אינו מאפשר לו הליך הוגן".

עוד נפסק כי אין בעצם היחשפותו של בית משפט לראיות בלתי קבילות במסגרת ההליכים שבפניו כדי להביא לפסילתו של בית המשפט. בבסיס גישה זו עומדת הנחת היסוד כי שופט מקצועי יוכל להפריד בין ראיה קבילה לבין ראיה שאינה קבילה, וכי אין בעצם קבלת מידע לא קביל כדי לפסול שופט (ע"פ 9519/00 מוחמד תורק נ' מדינת ישראל, נה(3) 72).

הכלל הוא אם כן שיש להצביע על נתונים אובייקטיביים המעידים על חשש ממשי למשוא פנים ולא די להצביע על עצם קיום דיון קודם בעניינו של המבקש.

המבקש לטעמי לא הצביע על נתונים אובייקטיביים כאמור. היה על המבקש להראות שדעתו של בית המשפט "ננעלה".

במסגרת ההליך לפי סעיף 239 לחוק על בית המשפט להידרש לשאלה אם הראיות שהובאו בפניו מצביעות על ביצוע עבירה לכאורה כתנאי יסודי למתן צו לפי סעיף זה ועל כן היה על בית המשפט לקבוע ממצאים בעניין זה אולם אין בקביעת ממצאים אלה כדי לחסום בפני המבקש קיום דיון ענייני בהתאם לרמת ההוכחה הנדרשת בהליך פלילי המוטלת כידוע על התביעה.

בית משפט זה יושב כמותב יחיד בכל הנושאים הקשורים לעבירות בנייה ועבירות על חוקי העזר אשר מתבצעות בתחומי העיר רמת גן ואין זה הליך חריג שבו בית משפט זה דן בצווים שמוצאים בטרם הגשת כתב אישום בין אם זה צווים שבמקור מוצאים על ידי בית המשפט ובין אם זה צווים שמוצאים על ידי הרשות ואשר באים לדיון בפני בית המשפט בעקבות בקשה שמגיש הצד שכנגד כשלאחר דיונים מסוג זה מוגש כתב אישום.

ב"כ המבקש סבור כי בית המשפט קבע ממצאי מהימנות בנוגע לצדדים.

עיינתי בהפנייתו של ב"כ המבקש בעניין זה להחלטה שניתנה במסגרת הדיון הקודם ולא מצאתי שיש בכך כדי ליצור דעה קדומה או משוא פנים כלפי המבקש. כל שצוין הוא שלא היו למבקש תשובות למספר שאלות כאשר לעצם הקביעה בדבר קיום ראיות לביצוע עבירה לכאורה לא נזקק בית המשפט להעדר התגובה של המבקש כאמור לעיל.

לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום כ"ב באלול, תשס"ח (22 בספטמבר 2008) במעמד הצדדים

___________________

אטיאס אריה, שופט