ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד מחמוד חמד :

15

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת

פח: 000005/08

בפני:

כב' השופטת, נחמה מוניץ - אב"ד

כב' השופט, שאהר אטרש

כב' השופט, עאטף עיילבוני

תאריך:

18/09/2008

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

פרקליטות מחוז צפון

ה מ א ש י מ ה

נ ג ד

מחמוד בן חוסיין חמד

ע"י ב"כ עו"ד

עתאמנה עלא

ה נ א ש ם

נוכחים:

בשם המאשימה: עו"ד דלית שרון

בשם הנאשם: עו"ד עלא עתאמנה

הנאשם: בעצמו [הובא על ידי הליווי]

ג ז ר - ד י ן

במסגרת הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים בישיבת יום 3/7/08, הודה הנאשם בעבירות לאחר שכתב האישום תוקן. מכאן, כי הנאשם נמצא אשם בעבירה בה הודה בכתב האישום המתוקן - עבירה לפי סעיף 329 (א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), חבלה בכוונה מחמירה.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי המתלוננת הינה אישתו של הנאשם. ביום 21/2/08, סמוך לשעה 09:00, לאחר ששבה לביתה נתגלע ויכוח בינה לבין הנאשם. תוך כדי כך פנתה המתלוננת למרפסת הבית והחלה לעסוק במלאכת הבית. הנאשם נטל לידיו סכין מטבח גדולה, התגנב אל מאחורי גבה, אחז בה, ודקר אותה פעם אחת בגבה תוך כוונה לגרום לה מום או נכות חמורה, וברח מהדירה.

כתוצאה ממעשי הנאשם נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי בבית החולים, שם אובחן חתך גדול בכלייתה השמאלית ובשל כך נאלצו הרופאים לכרתה.

המאשימה טוענת, כי במעשיו האמורים פצע הנאשם את המתלוננת שלא כדין ובכוונה להטיל בה מום או נכות חמורה.

יצויין, כי בכתב האישום המקורי, בטרם תוקן, יוחסה לנאשם עבירה של ניסיון לרצח - עבירה לפי סעיף 305 (1) לחוק וכן חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333 יחד עם 335 (א) (1) (א1) לחוק. אך כאמור, במסגרת הסדר הטיעון תוקנו סעיפים אלה.

חוות הדעת הפסיכיאטרית:

עוד יודגש, כי כבר בתחילת ההליך נשלח הנאשם לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית בענינו. חוות דעת מקיפה מאוד נתקבלה ביום 31/3/08, ממנה עולה כי הנאשם אינו במצב פסיכוטי. יחד עם זאת בחוות הדעת נסקרו קורותיו. נאשם כבן 37, ערבי מוסלמי, נשוי למתלוננת, נולדו להם שלושה ילדים. הנאשם אינו עובד, הנאשם משתמש בסמים ואלכוהול כבר מגיל ההתבגרות בדגש על שתיית אלכוהול בשנים האחרונות. הנאשם הסתבך בעבר בהתנהגות עבריינית.

חודשים מספר לפני בדיקתו נבדק על ידי פסיכיאטר בחשד למצב דכאוני, אולם נמצא כי הפרעות ההתנהגות קשורות לשימוש בסמים. כך גם בבדיקה שנערכה כשלושה ימים לאחר האירוע בבית חולים העמק בעפולה, התרשם הבודק, כי התנהגותו האנטי סוציאלית מלמדת על אדם אשר משתמש בסמים ואלכוהול. לא נמצאו סימנים פסיכוטיים או דיכאוניים.

במהלך הבדיקה שנערכה במחלקה מסר הנאשם מידע בלתי אמין וסותר, לא נמצאו סימנים פסיכוטיים או סימני דיכאון מג'ורי. הבדיקה העלתה, כי הפרעות ההתנהגות קשורות לשימוש ממושך בסמים, תרופות ובעיקר באלכוהול. לאחר הסתכלות שנערכה במחלקה וטסטים שונים שערכו, הגיע הפסיכיאטר המחוזי למסקנה, כי מדובר בבעל הפרעות אישיות דיסוציאליות עם שימוש בסמים ואלכוהול, לא סובל ממחלת נפש ויכול להבין מהות המעשים המיוחסים לו, להתקשר עם עו"ד ומסוגל לעמוד לדין. בעת ביצוע המעשה ידע להבחין בין טוב לרע ועקב כך אחראי למעשיו.

תסקיר קצין המבחן:

לאחר שהנאשם הודה ובמסגרת הסדר הטיעון הוזמן תסקיר קצין מבחן, ממנו עולה, כי הנאשם כבן 37 שנים, נשוי למתלוננת ולהם שלושה ילדים. תיפקודיו פגומים בשל שימוש בסמים ואלכוהול. בתקופה האחרונה ארעה נסיגה במצבו הנפשי. בשיחה שנערכה עימו בבית המעצר מיעט לדבר והותיר רושם שהנסתר רב על הגלוי בדבריו. נראה מוזנח ומוטרד וחשש מתוצאות ההליך המשפטי. היה חשדן וחסר אמון. הנאשם נשר מן הלימודים לאחר 8 שנות לימוד והחל לעבוד בתחום הבניין בגיל ההתבגרות, כבר אז נחשף לשימוש בסמים. לאחר תקופה קצרה של שימוש בסמים קלים, עבר להשתמש בסמים קשים. בתקופה זו התנהגותו נעה בין כעס ועויינות כלפי המשפחה לבין הצורך שלו לפתח עצמאות. אולם, התקשה להפרד מהמשפחה.

בעברו ריצה שני מאסרים בפועל. במהלך המאסר האחרון בן 16 חודשים חלו תמורות שליליות במצבו הנפשי והרגשי. לאחר שחרורו התנהגותו הוגדרה מוזרה ולא ברורה, על כן הופנה לבדיקות רפואיות ופסיכיאטריות. אולם, לא נמצאו תופעות מעבר לאלה הנלוות לשימוש בסמים. בשלב מסויים נטש הנאשם את המשפחה ועבר להתגורר באילת, שוטט שם ללא מסגרת וישן במקומות ציבוריים עד אשר נאסף חזרה על ידי בני משפחתו.

אשת הנאשם סיפרה על היסטוריה של אלימות. לאחרונה חל ביניהם ריחוק ומתח גבוה והיא סבורה שבלי טיפול אינטנסיבי יהיה קשה לקיים מערכת יחסים סבירה.

הנאשם לא נטל אחריות למעשיו וטען, כי היה ביניהם ויכוח אולם לא דקר אותה. הנאשם טען כי במשפחה מתרחשים דברים קשים שאינו מעוניין לספר אודותם, לא ביטא נזקקות טיפולית.

קצין המבחן סבור שהנאשם זקוק להתייחסות פסיכיאטרית טיפולית, על כן לא מצא מקום להמלצה טיפולית כלשהיא.

טיעוני הצדדים לעונש:

[א] התובע טען לעונש, תוך התיחסות לחומרת העבירה ותוצאותיה הקשות. הנאשם נהג באשתו דרך אלימות שנים רבות. הנאשם השתמש בסמים וכן נהג לשתות אלכוהול, הנאשם לא נטל אחריות למעשיו בפני קצין המבחן ואף לא הביע כל מוטיבציה להליך שיקומי, התסקיר נעדר המלצה.

בעברו ריצה הנאשם שני מאסרים בעבירות שונות ביניהן עבירות סמים, רכוש, שבל"ר. הגיש גיליון הרשעות קודמות. בעברו גם עבירות אלימות, תקיפה, איומים.

התביעה סבורה שהאלימות בעניננו הינה קשה במיוחד. תוך שימוש בסכין מטבח גדולה, התגנב הנאשם מאחורי רעייתו בעת שניקתה את ביתם ודקר אותה בגבה. לאחר שנעץ בה את הסכין ברח והותיר אותה לגורלה. בעקבות הדקירה נאלצו הרופאים לכרות את כלייתה והיא נותרה נכה.

התובע הגיש לבית המשפט אסופת פסיקה המלמדת על רמת ענישה מחמירה במקרים דומים, בפרט ביחס לאלימות במשפחה. על בית המשפט להציב לנגד עיניו את העונש הקבוע בצידה של העבירה כנקודת מוצא וממנה לגזור את העונש המתאים. בעניננו, מבקש לקבוע לנאשם עונש של 10 שנות מאסר.

[ב] בטיעוניו לעונש ביקש הסניגור להדגיש, כי עובדות כתב האישום המתוקן הינן תולדה של הודאת הנאשם במעשה כבר בעת חקירתו במשטרה. בכך יש לראות כי הנאשם הפנים את חומרת מעשיו.

הודאת הנאשם חסכה זמן שיפוטי וכן את העדתה הכואבת של המתלוננת. מצביע על נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם מעת צמיחתו ועד הלום, בעקבות אירועים טראומטיים התדרד לסמים קשים ולאלכוהול. משפחה קשת יום. המתלוננת סלחה לבעלה והיא ציינה זאת בדיונים בבית המשפט ועל אף שלא יכלה להגיע למסירת עדות למועד הטיעון לעונש, הגיש תצהיר עליו חתמה.

מפנה ומדגיש את חוות הדעת הפסיכיאטרית ביחס להתנהגויותיו המוזרות של הנאשם כולל כלפי עורך הדין שלו. מבקש להתחשב בכל המתואר בעת גזירת העונש.

[ג] הנאשם עצמו טען, כי הוא מקבל תרופות וכי יש כמה דברים שלא עשה, גם ביחס לדברים שאמר אביו בעדותו טען שאינם נכונים.

שיקולי ענישה:

על החומרה הרבה שבעבירות אלימות בין בני זוג המתרחשות בבית בני הזוג, מקום בו חש הקורבן בטוח, כבר נאמר רבות. על הצורך בענישה מרתיעה וכואבת במקרים אלה נאמר:

"מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלימות בין בני זוג הינה, ככלל מחמירה. על אחת כמה וכמה כך הוא כאשר מדובר באלימות הגובלת בסיכון חיים ממש. חובתו של המשפט ומדיניות הענישה להגן על שלומם וחייהם של בני משפחה מפני מעשי אלימות של בן - ביתם, ומקום שסיכון כזה מערער את בטחונם הגופני והנפשי, הכרח הוא לבודד את הגורם האלים ממשפחתו ומהחברה לתקופה ארוכה" (ע"פ 4854/03 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2004 (1) 1667, עמ' 1668).

האירוע הנדון התרחש בביתה של המתלוננת, מקום בו היא אמורה לחוש בטוחה ומוגנת. אלא שתחת זאת, היתה המתלוננת נתונה זמן רב למעשיו האלימים של הנאשם כלפיה. האירוע התרחש על רקע ויכוח שנתגלע בין בני הזוג, כאשר המתלוננת פנתה לעיסוקיה בעבודות הבית, הנאשם התגנב מאחוריה כשבידו סכין מטבח גדולה נעץ אותו בגבה פעם אחת וברח. המעשה האלים והקשה הזה גרם למתלוננת נזק גופני קשה עד כדי כך שהרופאים נאלצו לכרות כלייתה. מעשיו הבוטים של הנאשם לא נסתיימו בעצם המעשה אלא אף בהשארת המתלוננת לנפשה כשהיא פצועה ומוכה ללא הושטת עזרה. ברור כי על מערכת המשפט להביע שאט נפש ממעשים שכאלה ולתרום תרומתה למיגורה של התופעה.

על הטמעת מערכת ערכים וסטנדרט התנהגות על ידי רמת ענישה מתאימה אמר בית המשפט העליון:

"מבחינת האינטרס הצבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנוהגים חברתיים מקובלים המגינים על גופו, רכושו וכבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאלים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן בו השתת עונש ממשי הוא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי לו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות" (ע"פ 4872/95 מדינת ישראל נ' אילון, פד"י נג (3) 1(1995)).

דברים אלה אשר נאמרו הינם אך פן אחד בעשייה השיפוטית שבענישה. אל מול אלה ברור שיש אף לשקול את נסיבותיו האישיות של הנאשם, נסיבות המעשה, נסיבות המשפחה כולה, שהרי אמונים אנו על הכלל שענישה, בכל מקרה במקומותינו, הינה ענישה אינדיבידואלית. מכאן שעל בית המשפט הדן בענינו של נאשם זה לערוך שקלול נכון וליתן משקל מאוזן לכל אחד מן האינטרסים השונים אשר נשקלים לצורך השתת העונש הראוי.

לפיכך, ברור שעל בית המשפט הדן בענינו של הנאשם העומד לפניו לדין ליתן משקל גם לנסיבות המיוחדות האופפות את המעשה ואת הנסיבות המיוחדות של העושה.

ובעניננו, בעברו של הנאשם עבירות סמים, עבירות פריצה לרכב, נהיגה בפסילה, היזק לרכוש, תקיפה סתם ומספר עבירות על פי פקודת הסמים. הנאשם ריצה בעבר שתי תקופות מאסר. הנאשם מכור לטיפה המרה וכן נוטל סמים מזה שנים ארוכות ולא ביקש להיגמל.

יחד עם זאת, הנאשם הודה מיד בתחילת ההליך המשפטי ואף כבר במהלך החקירה המשטרתית הודה הנאשם בעבירות שיוחסו לו. הודאתו חסכה זמן שיפוטי וכן חסכה את העדת המתלוננת.

על פי הנטען ועל פי תצהיר שהוגש מטעמה של רעיית הנאשם, היא המתלוננת, הרי שהיא סלחה לנאשם. אולם המתלוננת לא הגיעה למסירת עדות לענין העונש.

הנאשם מקפיד לנהוג באופן משונה ומוזר כתוצאה משימוש רב בסמים ובאלכוהול, התנהגותו המוזרה איננה יכולה להוות נסיבה מקלה, כך גם אין מקום להתחשב בהיותו נתון להשפעתם של סמים ואלכוהול.

לפיכך, נוכל לאמר, כי נאשם זה שבפנינו זקוק לטיפול עמוק בבעיותיו הפסיכיאטריות אשר נוצרו כתוצאה משימוש נרחב ועמוק בסמים ואלכוהול.

נוכל להתחשב בכך שהנאשם לא תכנן מראש את מעשיו מחד, ואולם מאידך עזב את אשתו לאחר הפגיעה בה בלא שהושיט לה עזרה ובלא שדאג להודיע על פציעתה.

לפיכך, ובהעדר שיקול שיקומי ולאור הצורך בהרתעה ושכיחות העבירה ותוך כדי כך שאנו מביאים בחשבון את כל הנטען לעונש ובעיקר בהודאה המידית, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:

[א] מאסר בפועל למשך 6 שנים, החל מיום מעצרו.

[ב] מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שבמשך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר לא יעבור עבירה על פי סעיפים 329, 333, 334 ו- 335 לחוק העונשין , התשל"ז - 1977.

[ג] בנסיבות אלה לא מצאנו מקום להטיל על הנאשם קנס או פיצוי.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום י"ח באלול, תשס"ח (18 בספטמבר 2008) במעמד ב"כ המאשימה הנאשם ובא כוחו.

נחמה מוניץ, שופטת - אב"ד

שאהר אטרש, שופט

עאטף עיילבוני, שופט

000005/08פח 054 מרב כהן