ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לייבל מאיר נגד ועד הבית גני גאולה :


בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

הפ 008447/09

לפני כבוד הרשם דוד מינץ

18/01/2010

מאיר לייבל

בעניין:

המבקש

ע"י ב"כ עו"ד א' מרמלשטיין

נ ג ד

ועד הבית שכונת גני גאולה

המשיב

ע"י ב"כ עו"ד ש' סיידה

החלטה

בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר.

ביום ט' באדר ב' תשס"ח (16.3.08) ניתן פסק ביניים של בית הדין לממונות שליד המועצה הדתית בירושלים, וביום י' בניסן (15.4.08) ניתן על ידי בית הדין החלטה משלימה (להלן: "פסק הבוררות" או "הפסק") בתביעתו של המשיב כנגד המבקש. ביום 17.11.09 הוגשה בקשה לאישור פסק הבוררות וביום 30.12.09 משלא הוגשה בקשה לביטולו, הפסק אושר. ביום 31.12.09 הוגשה בקשה שכונתה "בקשה דחופה לעיכוב הליכים ולחילופין ליתן הארכת מועד להגשת תגובה לבקשה לאישור פסק בורר ולביטול פסק בוררות". הבקשה לא נתמכה בתצהיר. באותו יום בית המשפט דחה את הבקשה מהטעם שכבר ניתנה החלטה המאשרת את הפסק, כאמור, וכי הבקשה לא אומתה בתצהיר. לא עברו ימים רבים וביום 3.1.10 הוגשה בקשה נוספת שכונתה הפעם "בקשה דחופה לעיכוב הליכים ולחילופין ליתן ארכה לביטול פסק בוררות". הפעם הבקשה נתמכה בתצהיר ובו הצהיר המבקש כי קיבל לידיו את פסק הבוררות, הבקשה לאישור פסק הבוררות והחלטת בית המשפט המאשרת את ספק הבוררות "רק לפני כשבועיים". עוד טען המבקש כי עד לקבלת החומר המפורט, לא ידע כלל שקיים פסק בוררות כנגדו.

מדרך הטבע המשיב התנגד לבקשה. בתגובתו טען המשיב כי המבקש לא העלה כל סיבה או אמתלה לביטול פסק הבוררות. גם לו היה המבקש מעלה טעם לביטול פסק הבוררות, הרי שהמועד להעלאת טענה מעין זו חלף מלפני קרוב לשנתיים, שעה שהמועד להגשת בקשת ביטול לפי סעיף 27 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק") הוא 45 יום מיום מתן הפסק. הוסיף המשיב וטען כי המבקש לא התייצב לדיון בבית הדין מהטעם כי אינו מתגורר ברחוב תכלת מרדכי אלא ברחוב קוטלר בגבעת שאול, ואילו עתה בתצהירו הוא טוען כי הוא גר ברחוב תכלת מרדכי ואילו הוריו גרים ברחוב קוטלר. לתגובה צורף צילום רשיון הנהיגה של המבקש ממנו עולה כי הוא גר ברחוב קוטלר 6 בירושלים. כן צורף אישור מסירה המתייחס להמצאת הבקשה של המשיב לאישור פסק הבורר אשר נמסר ביום 19.11.09 לידי אשתו של המבקש ברחוב תכלת מרדכי 8 בירושלים. אשתו של המבקש סירבה לחתום על גבי אישור המסירה. זאת ועוד, לטענת המשיב, לאחר מתן פסק הבוררות פנה המבקש לבית הדין באמצעות מזכירות בית הדין והביע את התנגדותו לתוכן הפסק וטענותיו נדחו. המבקש לא שתק והפיץ שלטים וכרזות בכל רחבי ירושלים בגנות דיירי הבניינים שניהלו איתו את הבוררות ואלו אף מסרו לידיו את פסק הבוררות. מכאן ביקש ב"כ המשיב ללמד כי המבקש ידע גם ידע על פסק הבוררות מלפני זמן רב.

בתגובת המבקש טענה בא-כוחו, כי המבקש גר ברחוב קוטלר 8 בירושלים ולא ברחוב קוטלר 6 שם גרים הוריו בעוד שבנכס ברחוב תכלת מרדכי 8, לא קיימת דירה אלא מחסן. עוד טענה, כי המבקש הופיע לדיון בבית הדין אך החל מהיום הראשון לדיונים, הוא ביקש לראות את ייפוי הכוח של מר אבי ביטון אשר ייצג את המשיב בהתדיינות, אך ייפוי הכוח לא הומצא לו מעולם.

סעיף 27(א) לחוק קובע שלא יזדקק בית המשפט לבקשת ביטול פסק בוררות שהוגשה כעבור 45 יום מיום מתן הפסק, אם ניתן לפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל הדין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו, ובית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו. התנאי להארכת המועד מטעמים מיוחדים שיירשמו, מקביל לתנאי בדבר דחיית המועדים בהוראה הכללית בהליכים האזרחיים האמורה בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (רע"א 10753/05 חסאן נ' בן חמו, פורסם במאגרים [5.4.07]). הסדרים אלה מצדיקים הארכת מועד רק במקרים בהם שוכנע בית המשפט כי ישנו טעם ממשי מיוחד המצדיק את האיחור. הסיבה לכך היא, מפני שמצד אחד עומד האינטרס הציבורי בהבטחת תקינות הליכי השיפוט וייעלותם, אך מצד שני עומדת ההכרה כי קיימים אילוצים אנושיים חריגים שראוי להתחשב בהם בנסיבות מסויימות כעילה לאיחור במועד כשלצידם החשיבות שיש לייחס לזכותו של בעל דין להביא את עניינו להכרעה בבית המשפט. נקודת האיזון בין ערכים אלה מצדיקה אפוא, הארכת מועד רק מקום שבו קיים טעם מיוחד אמיתי ובעל עוצמה ניכרת המסביר את העיכוב שחל בנקיטת הליך על ידי בעל הדין. דברים אלה מקבלים משנה תוקף בענייני בוררות בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק לסיים באופן מהיר ויעיל את הליכי הבוררות (ע"א 266/83 עודה נ' טבעוני, פ"ד ל"ט (2), 632).

זאת ועוד, לצד סעיף 27(א) לחוק קיימת תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט – 1968 (להלן: "תקנות הבוררות"), הקובעת כי המשיב לבקשה לאישור פסק בורר רשאי להתנגד לאישור הפסק בדרך בקשה לביטולו תוך 15 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה האמורה ובלבד שלא יאחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק. במידה והמשיב לא התנגד, כאמור, בית המשפט יאשר את הפסק ללא צורך לשמוע את בעלי הדין. והנה, עיון בתצהירו של המבקש מלמד כי לטענתו קיבל "לפני כשבועיים" את בקשת המשיב לאישור פסק הבורר שהוגשה, כאמור, ביום 17.11.09. לטענתו עוד, פסק הבוררות נשלח לכתובת בית הוריו ברחוב קוטלר 6 גבעת שאול בירושלים, שעה שנלמד מתגובת המשיב כי אשתו אשר נמצאה בפועל בכתובת תכלת מרדכי 8, סירבה לקבל לידיה את כתבי בית המשפט כבר ביום 19.11.09, הרבה למעלה משבועיים עד למועד מתן תצהירו של המבקש אשר ניתן כאמור, ביום 3.1.10, אלא כחודש וחצי לפני כן. ללמדך אפוא, שלא זו בלבד שהאמור לגבי המועד המוצהר על ידי המבקש אינו מדויק, אלא גם המוצהר על ידו בעניין מענו למסירת כתבי בית המשפט לא היה מדויק.

ועל כל אלו יש לומר, כי צודק ב"כ המשיב כי המבקש לא טען מאומה בתצהירו אודות הפגמים שנפלו בהליך הבוררות ובפסק, ומהם עילות ביטול הפסק לפי סעיף 24 לחוק. גם הטענות שנטענו בתשובת ב"כ המשיב, ללא תצהיר, נטענו באופן סתמי ולא נתברר מתוך התגובה אם וכיצד התנהל הבוררות ומה היו הפגמים שנפלו בה.

בנסיבות אלו, ואף מבלי להתייחס לטענות האחרות שבפי המשיב, לפיהן המבקש ידע כבר על מתן פסק הבוררות לפני זמן רב ביותר, הרי שמיום 19.11.09 ועד ליום 3.1.10 חלף המועד האמור הקבוע, הן בסעיף 27 לחוק והן בתקנה 10 לתקנות הבוררות, לעתור לביטול פסק הבוררות. למעלה מן הצורך אציין כי עצם ההצהרה שהמבקש קיבל את הבקשה לאישור פסק הבורר "כשבועיים" לפני מועד הגשתה מעלה גם כן תהייה רבתית וחשד לניסיון לחסות על גילוי המועד האמיתי של קבלת כתבי בית המשפט, נוכח המועד של 15 ימים הנקוב בתקנות הבוררות, כאמור.

בשים לב לאלו, לא מצאתי טעם מיוחד להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר והחלטתי מיום 30.12.09 המאשרת את פסק הבורר תעמוד על כנה.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ג' בשבט, תש"ע (18 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

דוד מינץ, רשם