ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד סיי ד אחמד פא-ירושלים עת-6160-465/06 :


בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

בפני כב' השופט אריה רומנוב

ת"פ 9672/08

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד

ראא'ד פאא'ז סיד אחמד

הנאשם

ב"כ המאשימה: עו"ד אודליה זלצמן

ב"כ הנאשם: עו"ד נאא'ל ראשד

הכרעת דין

1. המאשימה מייחסת לנאשם שבפניי ביצוע עבירה של התפרצות לרכב בכוונה לבצע גניבה, ועבירה של גניבה מרכב, בכך שביום 16.2.06 סמוך לשעה 11:00, בחניון בהר-ציון שבירושלים, התפרץ הנאשם לרכב מסוג ניסאן, השייך למר שמואל פטריס מלול (המתלונן) בכוונה לבצע גניבה, וגנב מתוכו טלפון נייד מסוג נוקיה, שהיה מונח במתקן הדיבורית. לטענת המאשימה, הנאשם התפרץ לרכב לאחר שניפץ את חלון דלת הנהג, הכניס את פלג גופו העליון לרכב מבעד לחלון המנופץ, ולקח את הטלפון מהדיבורית. אחר-כך חבר לשניים אחרים שהמתינו לו ברכב מסוג פורד. הנאשם כופר במיוחס לו, ואולם אין מחלוקת, כי הנאשם היה בחניון בעת הרלבנטית.

2. לנוכח כפירת הנאשם במיוחס לו, נשמעו בתיק הוכחות. מטעם המאשימה העידו השוטרים שהיו מעורבים בתצפית, בעיקוב ובמעצר הקשורים באירוע נשוא תיק זה, ומנגד העיד הנאשם מטעמו.

3. טענת הנאשם היא, כי שהה בחניון בזמן הרלבנטי, כפי שהוא עושה פעמים רבות, שכן הא נוהג להחנות במקום את רכבו, בשל קרבת החניון לעיר העתיקה, שבה הוא מתגורר. הנאשם טוען, כי נכנס לרכבם של חבריו על-מנת לנסוע עמם מהמקום, או-אז נעצרו השלושה. הנאשם טוען, כי לא פרץ לרכב ולא גנב ממנו טלפון נייד.

4. לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העדים מטעמם ולאחר שעיינתי במוצגים שהוגשו במסגרת שמיעת הראיות, הגעתי לכלל מסקנה, כי עלה בידי המאשימה להוכיח את העובדות אותן היא מייחסת לנאשם מעבר לספק סביר, ועל-כן יש מקום להרשיעו.

5. הטעם העיקרי למסקנתי נעוץ בקבלת עדותו של השוטר אריק בן-חיים, אשר שימש תצפיתן במסגרת כוח המשטרה שפעל בסביבת החניון בהר-ציון בזמן הרלבנטי, כעדות מהימנה מהטעמים שיפורטו בהמשך. יצוין, כי עדותו של בן-חיים היא עדות התביעה המרכזית, הואיל ועד זה היה העד היחיד מבין יתר השוטרים שהעידו, שראה את הנאשם מתפרץ לרכב הניסאן ונוטל ממנו דבר-מה, שבדיעבד התברר כטלפון של המתלונן. בנוסף, מהראיות שהובאו בפניי עולה, כי הטלפון אשר נגנב במהלך הפריצה, נמצא במכונית בה נסעו הנאשם ושני חבריו, בסמוך לאחר הפריצה.

6. מעדות בן-חיים עולה, כי מהמקום בו עמד, יכול היה לראות באמצעות משקפת, וללא הפרעה, את זירת האירוע. בן-חיים העיד, כי הבחין בנאשם ובשני חבריו יורדים ברגל מחלקו העליון של החניון הסמוך למסעדת "שולחן דוד" לחלקו התחתון, אשר היה בטווח התצפית שלו. יצוין, כי שוטר אחר, שלמה כהן, תיצפת על חלקו העליון של החניון. מעדות בן-חיים עולה, כי בעת שירדו הנאשם ושני חבריו לעבר חלקו התחתון של החניון, הבחין בנאשם כשהוא מתבונן לתוך כלֵי רכב חונים, כשכלי רכב אפור משך את תשומת לבו. שני חבריו של הנאשם נכנסו לרכב הפורד השייך לאחד מהם, בעוד שהנאשם סב על עקביו לכיוון חלקו העליון של החניון. הנאשם נעצר בסמוך לכלי הרכב האפור, והטיל שם את מימיו. לדברי העד בן-חיים, באותה עת עבר במקום עובר-אורח, והנאשם התנהג כאילו הוא מסיים להטיל את מימיו. בנקודה זו, העיד בן-חיים, כי ראה את הנאשם מתהלך לכיוון רכב הפורד ובו שני חבריו, בעודו מהדק את חגורת מכנסיו. בן-חיים מספר, כי הבחין בכך שהנאשם סימן לחבריו להתקרב אליו, לעבר הרכב האפור, כפי שאירע, וכי ראה את הנאשם מתקרב לרכב האפור, תוך שהוא מסמן לחבריו להיצמד עם רכבם לאותו רכב. או-אז הבחין בן-חיים בנאשם מסתכל סביבו, ואז זורק דבר-מה אל חלון הרכב האפור. בן-חיים העיד, כי הבחין בשברי זכוכית, ולאחר מכן הבחין בנאשם מכניס את פלג גופו העליון לרכב מבעד לחלון השבור, ולאחר מכן מוציא ממנו דבר-מה. בן-חיים סיפר, כי לאחר המעשה, הנאשם נכנס לרכב הפורד בו ישבו חבריו, והשלושה נסעו לכיוון היציאה מהחניון.

7. בנקודה זו, נעצרו הנאשם ושני חבריו ברכב הפורד על-ידי השוטרים אלי זרקוב ודניס סדובניקוב, אשר שימשו צוות מארב. בחיפוש שביצע השוטר זרקוב ברכב, נמצא טלפון נייד שלא היה שייך לאיש מהנוסעים ברכב, ושבהמשך התברר, כי הוא הטלפון השייך למתלונן, ושנגנב מהרכב האפור, רכב מסוג ניסאן, השייך למתלונן (ת/3 – הודעת המתלונן; עדות זרקוב, פרו' עמ' 8).

8. מדוע בחרתי לאמץ במלואה את עדותו של בן-חיים?

הטעם הראשון הוא, שעדותו הייתה בהירה וקולחת, ודרך תיאורו את פרטי האירוע הייתה הגיונית ומשכנעת, ולא ניכרו בה הפרזות כלשהן. כך לדוגמה, ידע בן-חיים להבחין בין חשוד שהיה בזירה בשעה 11:15 ועזב אותה אחר זמן-מה, לבין הנאשם ושני חבריו (פרו' עמ' 18; ת/7 – דו"ח התצפית, שורה 2). דוגמה נוספת ניתן למצוא בדרך תיאור העד את הסימון שביצע הנאשם לשני חבריו, לקרב את רכב הפורד לרכב הניסאן: "הנאשם סימן לאחד משני החשודים האחרים שהיו בפורד הלבן להתקרב לכיוון הרכב האפור ואז הפורד הלבן התקרב לתחילת העליה…ש. בזמן שעקבת אחרי המבטים של הנאשם שהוא סימן, הוא סימן בעין, נכון? ת. סימן ביד או בעיניים אני לא יכול להגיד" (פרו' עמ' 14; 16). דוגמה אחרונה בהקשר זה נוגעת לניפוץ החלון: העד לא יכול היה לומר איזה חפץ השליך הנאשם לעבר החלון על-מנת לנפצו, ואולם ידע לספר שהנאשם נצמד לרכב שעה שניפץ את השמשה, וכי הבחין בשברי הזכוכית (פרו' עמ' 19; ת/7).

הטעם השני הוא, שגם לאחר חקירתו הנגדית של בן-חיים, לא מצאתי לפקפק בדבר יכולתו של העד לתצפת על זירת האירוע, כפי שטען, וכן לא מצאתי לפקפק בכך שיכול היה לתצפת ולמלא את דו"ח התצפית באופן מפורט ומספק "בזמן אמת". זה המקום להעיר, כי למעשה אין מחלוקת שהעד והנאשם מכירים זה את זה היטב מתוקף קרבת מקום עבודתו של בן-חיים למקום מגוריו של הנאשם – בעיר העתיקה - שהרי הנאשם העיד על כך בעצמו (פרו' עמ' 18). מכאן, שלא יכולה להתקבל הטענה, בדבר טעות בזיהויו של הנאשם. בהקשר זה יצוין, כי העד בן-חיים ציון בעדותו, כי "שֵׁם לא ייכתב בדו"ח תצפית אם הוא לא מוכר במאה אחוז. אם הוא לא מוכר מציינים פרטי לבוש" (פרו' עמ' 18), כפי שאכן הדבר בא לידי ביטוי ביחס לחשוד שנצפה על-ידו בשעה 11:15, אשר תואר על-סמך פרטי לבושו (ת/7, ש' 2).

הטעם השלישי הוא, שעדותו של בן-חיים משתלבת עם עדויות נוספות בתיק. כך לדוגמה, תיאר בן-חיים, כי בתחילת האירוע, הנאשם סב על עקביו לכיוון החניון העליון (פרו' עמ' 13), עובדה שעלתה גם מעדותו של השוטר שלמה כהן, אשר תיצפת על חלקו העליון של החניון (פרו' עמ' 5). דוגמה נוספת היא, כי השוטר אלי זרקוב, שהיה בצוות המארב, ידע לתאר את רכב הניסאן לאחר שנפרץ (פרו' עמ' 9-10), ותיאורו עלה בקנה אחד עם תיאורו של בן-חיים בהקשר זה.

9. כאמור, נוסף לעדותו של בן-חיים, נשמעו עדים נוספים והוגשו מוצגים שונים התומכים בגרסת המאשימה. כך למשל, העובדה שהטלפון הנייד שנתפס ברכבם של הנאשם וחבריו, שייך למתלונן, וכך גם הרכב שנפרץ, משלימה את תמונת הראיות במובן זה, שהיא פוסלת את האפשרות כי הטלפון הנייד נמצא באופן מקרי ברכב בו נעצר הנאשם, או כי השוטרים שטעו בזיהוי הנאשם, מצאו את הטלפון בזירה, ו"שתלו" אותו במכונית הפורד בה נתפסו הנאשם וחבריו, כפי שנטען ע"י הנאשם בעדותו בפניי (פרו' עמ' 25). יצוין בהקשר זה, כי ב"כ הנאשם הסכים בעת הדיון להגשת הודעת המתלונן (פרו' עמ' 24), ממנה מתברר כי המתלונן זיהה את הטלפון הנייד שנגנב מהרכב כָּטלפון שלו (ת/3), ומכאן שהוא מנוע מלטעון נגד אמיתות תוכנה של ההודעה, ועל-כן יש לייחס לה את מלוא המשקל, כפי שאני קובע.

10. בנוסף לכל האמור, הנאשם עצמו אינו מרחיק עצמו מזירת האירוע, ולמעשה, מחזק במידה רבה, את תיאורי השוטרים בדבר תנועותיו [הדבר עולה מהשוואת תרשימי המקום שערכו השוטרים מחד (ת/1; ת/4 ו-ת/5), והנאשם מאידך (נ/2)]. כאמור, לנוכח מכלול הראיות, לא ניתן לקבל את טענתו של הנאשם, כי השוטרים "תפרו לו תיק" (פרו' עמ' 26), באשר הסבר זה אינו סביר בנסיבות המקרה.

11. סוף דבר. לנוכח כל האמור, אני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירה של התפרצות לרכב בכוונה לבצע גניבה, ובעבירה של גניבה מרכב.

ניתנה היום ג' בשבט, תש"ע (18 בינואר 2010) במעמד המתייצבים.

אריה רומנוב, שופט

הסניגור: אני מבקש לקיים את ישיבת הטיעונים לעונש במועד אחר.

ב"כ המאשימה: אין התנגדות.

החלטה

הטיעונים לעונש יישמעו ביום 24.1.10 בשעה 10:45.

ניתנה היום ג' בשבט, תש"ע (18 בינואר 2010) במעמד המתייצבים.

אריה רומנוב, שופט