ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלומית מוסקוביץ נגד המוסד לביטו :


בית הדין הארצי לעבודה

עבל000090/09

שלומית מוסקוביץ

המערערת

-

המוסד לביטוח לאומי

המשיב

בפני: סגנית הנשיא נילי ארד, השופט עמירם רבינוביץ, השופטת ורדה וירט ליבנה

נציג עובדים, מר אלי וייץ נציג מעבידים מר דני בר סלע

המערערת בעצמה

בשם המשיב: עו"ד רועי קרת

פסק דין

1. לפנינו ערעור על פסק דין דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת רוית צדיק ונציג ציבור מר אהרן ציון; בל 2506/08) אשר דחה את עתירתה של המערערת לביטול חוב דמי ביטוח לאומי שנדרשה לשלמו למשיב (להלן גם: המוסד).

2. חיובה של המערערת בתשלום דמי ביטוח למוסד נובע מהוראת סעיף 342(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 לפיה: "מבוטח שהוא עובד עצמאי, ומבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, חייבים בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם...". המערערת הייתה בבחינת מי ש"אינו עובד" ומשלא שילמה דמי ביטוח לאומי משנת 1999 עד לחודש מאי 2007 נצברה לה יתרת חוב על סך 11,438 ש"ח, נכון ליום 7.5.07. המוסד נעתר לבקשתה של המערערת הוריד את הקנסות וההצמדות שנצברו על סכום החוב המקורי, ואישר לה הסדר פריסת תשלומים (להלן: החוב).


3. על בסיס הוראות החוק, ומשנמצא כי עצם קיום החוב אינו מוטל בספק, קבע בית האזורי כי אין מניעה חוקית למוסד להפעיל סמכותו לגבית החוב האמור. בהקשר זה נדחו טענותיה של המערערת כי היה על המוסד להודיע לה מבעוד מועד על קיומו של החוב, וכי תביעת המוסד לתשלום החוב התיישנה.

4. המערערת חזרה על הנטען בבית הדין האזורי בפנינו. בתוך כך הוברר כי במסגרת הסדר התשלומים סילקה את החוב מושא הערעור, אולם הולך ומצטבר חוב נוסף בשל אי תשלום דמי ביטוח.

5. המוסד לביטוח לאומי תמך בעיקרם של דברים בפסק דינו של בית הדין האזורי, תוך שטען כי אין מדובר בחוב שעברו עליו 7 שנים כי אם בחוב שהחל מצטבר לפני כ - 7 שנים.

6. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו ולטיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להדחות. זאת, משנמצא כי פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו ובמסקנותיו המשפטיות.

על האמור נוסיף, כי החיוב בדמי ביטוח הוא חודשי וכי כל תשלום על חשבון החוב מיוחס לחובות המוקדמים ביותר (סעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי). בהתאם, נפסקה הלכה בבית דין זה, כי הוראות חוק ההתיישנות אינן רלוונטיות לחובות בדמי ביטוח משאין מדובר ביחסים חוזיים אלא בחיובים שמקורם בהוראות חוק הביטוח הלאומי, הנמנה על מערך דיני הבטחון הסוציאלי בישראל.

7. אשר לטענות המערערת על שלא נמסרה לה הודעת המוסד אודות קיום החוב והצטברותו ייאמר, כי הכלל הוא שאי ידיעת הדין אינה פוטרת את המבוטח ממילוי חובותיו במערכת היחסים הסטטוטורית שבינו לבין המוסד. עם זאת ציין בית דין זה בפסיקתו, כי מן הראוי הוא שהמוסד לביטוח לאומי יביא לידיעת ציבור המבוטחים את הזכויות והחובות שבחוק. בתוך כך ובמקרה דומה לענייננו, הטעים חברי השופט רבינוביץ בפרשת מיכלסון, כי הבאת המידע למבוטחים מבעוד מועד יהא בה "כדי להטמיע את החובה לתשלום דמי ביטוח גם למי שאינו נמצא במעגל העבודה ולמנוע מצבים בהם נשללת גמלה עקב אי תשלום דמי ביטוח". בדרך זו אף ניתן יהיה למנוע דרישה לתשלום "סכומי עתק" ממבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי ובדיעבד מתגלה כי שנים לא שילם דמי ביטוח.

עם זאת, הוספנו והטעמנו בפסיקתנו, כי בדברים אלה כשלעצמם אין "כדי להכשיר את האסור" ואין בהם כדי להקנות זכויות למבוטח, במקרה בו לא מילא אחר הנדרש ממנו בדין ועל פי דין [ראו והשוו: עבל 1421/04 איתן מיכלסון - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) 23.3.06 והאסמכתאות שם)].

8. טרם חתימה יוער, כי הצענו למערערת לבוא בדברים עם בא-כוח המוסד כדי שיסייע לה בעצתו הטובה למציאת פתרון הולם למצב אליו נקלעה, ועצתנו זו בעינה עומדת.

9. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום ב' בשבט התש"ע (17 בינואר 2010) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

סגנית הנשיא נילי ארד, השופט עמירם רבינוביץ, שופטת ורדה וירט ליבנה

נציג עובדים, מר אלי וייץ נציג מעבידים מר דני בר סלע