ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גולדשטיין שלמה נגד אגודת השומרי :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה ת"א - יפו

עב 002167/07

בפני:

כב' השופטת אהובה עציון

נ.צ. גב' ברכה זיגלמן (ע)

נ.צ. מר זאב פוטרמן (מע)

תאריך:

18/01/2010

בעניין:

גולדשטיין שלמה

ע"י ב"כ עו"ד

ששון עובדיה

התובע

נ ג ד

אגודת השומרים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

מזה עליזה

הנתבעת

פסק – דין

1. לפנינו תביעה לתשלום שעות נוספות, דמי חגים, תוספת ותק ופיצויי הלנה שהגיש התובע כנגד הנתבעת מעסיקתו לשעבר.

2. הנתבעת היא חברת שמירה והתובע הועסק במסגרתה כשומר, הצדדים חלוקים באשר למועד תחילת עבודתו של התובע בנתבעת מכל מקום, עבודתו של התובע הסתיימה ביום 02/03/04 כשהצדדים חלוקים באשר לנסיבות סיומה. ביום 18/04/04, חתם התובע על כתב ויתור (להלן: "כתב הויתור") ואף באשר לנסיבות עריכתו חלוקים הצדדים.

3. התובע הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה ולאחר מכן אף תיקן את כתב התביעה תוך שצירף תחשיבים שונים לתיק בית הדין, כתב התביעה המתוקן יהא גדר המחלוקת שלפנינו.

4. טענות התובע:

א. התובע החל לעבוד בנתבעת מחודש אפריל 1996 ועד לחודש מרץ 2004. במהלך שנות עבודתו עבד התובע במשמרות ממושכות מבלי שקיבל תשלום מתאים בגין שעות נוספות כנדרש, לפיכך עותר התובע לתשלום סך של 65,072 ₪.

ב. הנתבעת לא שילמה לתובע תוספת ותק כנדרש ולפיכך עותר התובע לתשלום בסך של 34,125 ₪ בגין תוספת בת 5 ₪ לכל יום עבודה.

ג. הנתבעת לא שילמה לתובע עבור דמי חגים כנדרש ומשכך עותר לתשלום בסך של 6,953 ₪.

ד. התובע פוטר מעבודתו בנתבעת ואף קיבל לידיו מכתב פיטורים מתאים. עם סיום עבודתו שוחררו לידיו כספי הפיצויים שהופקדו עבורו במבטחים כנדרש והתובע נאלץ לחתום על "כתב ויתור", כאשר המסמך עליו חתם היה מקופל ולא כלל התייחסות לויתור על זכות תביעה.

5. טענות הנתבעת:

א. התובע הועסק בנתבעת מיום 01/07/97 ועד ליום 02/03/04 עת התפטר מהנתבעת.

ב. ביום 18/04/04 חתם התובע על כתב ויתור במסגרתו אישר קבלת כספי פיצויי פיטורים לפנים משורת הדין, תוך התחייבות להימנע מהגשת תביעות כלשהן כנגד הנתבעת ואין כל בסיס לטענת התובע לפיה לא קיבל לידיו את כתב הויתור במלואו עת חתם עליו משכך, דין התביעה להידחות.

ג. התובע אינו זכאי לגמול שעות נוספות שכן, במסגרת עבודתו לא נדרש לבצע שעות נוספות, מה גם שביצוען הצריך קבלת אישור מתאים מהנתבעת. התובע לא פנה לנתבעת על מנת שתאשר לו את ביצוע השעות הנוספות ואינו זכאי לתשלום בגינן.

ד. התובע ביצע משמרות רבות בשעות הערב והלילה. בשעות הלילה, רשאי היה לישון במקום העבודה כפי שאף עשה בפועל ולאור האמור, הנתבעת שילמה לו בגין "שעות השינה" שכר רגיל בלבד.

ה. התובע הוא שומר וחלות עליו תקנות שעות עבודה בשמירה, התשי"א-1951 (להלן: "התקנות") ומשכך, הנתבעת שילמה שכרו כנדרש.

ו. חישובי התובע מופרזים ואינם מבוססים ואין לקבלם מה גם ששעות עבודתו השתנו דבר שלא בא לידי ביטוי בתחשיב שצורף.

ז. התובע מעולם לא דרש תוספת ותק מן הנתבעת ומשכך מושתק מלתבוע רכיב זה.

ח. תוספת ותק שולמה בהתאם לצווי הרחבה משנות ה-70 בנוסף לתעריף שומר אולם עם כניסתו לתוקף של חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, התייתרה תוספת זו. באם התובע עומד על תשלום תוספת ותק הנתבעת תעתור להחזר כספי מהתובע תוך עריכת חישוב בהתאם לשכר שומר כמפורט בצו ההרחבה.

ט. על פי תיקון לצו ההרחבה בענף השמירה מיום 28/03/79 (י"פ תשל"ט, 2532) שומר זכאי לתוספת ותק החל משנת עבודתו השניה בסך של 1.48 ל"י ליום עבודה. תיקון לצו ההרחבה מיום 01/02/83 (י"פ תשמ"ג, 2956) נקבע כי תוספת הוותק תועלה ב-25%. תוספת ותק משוערכת עולה כדי 1.04 ₪ ליום עבודה בלבד.

י. התובע אינו זכאי לדמי חגים שכן התובע זכאי לתשלום מתאים רק אם עבד יום לפני חג וביום שלאחריו. בנוסף, התובע עבד מרצונו כל ימי החג וקיבל תמורה מתאימה, משכך, אינו זכאי לדמי חגים, מה גם שהסכום שתבע הוא מופרז ואינו מבוסס.

דיון והכרעה:

6. בפתח הדברים נציין כי הגענו לכלל הכרעה לפיה התובע זכאי לגמול בגין שעות נוספות ולתוספת ותק וכי על הצדדים להגיש תחשיב מתאים לבית הדין. בנוסף, מצאנו כי התובע זכאי לדמי חגים להלן נפרש החלטתנו בהרחבה.

7. מועד תחילת עבודתו של התובע בנתבעת:

התובע טען כי החל לעבוד בנתבעת בחודש אפריל 1996, הנתבעת טענה כי החל לעבוד בחודש יולי 1997 שכן, התובע אכן עבד בנתבעת מחודש אפריל 1996 אולם חל נתק של למעלה משלושה חודשים בהעסקתו שהתחדשה בחודש יולי 1997.

במהלך דיון ההוכחות צירף התובע טופס 106 ממנו עולה כי עבד בחודשים אפריל-דצמבר 1996 (מסומן ת/2) וכן בחודשים ינואר-מרץ 1997 כאשר בחודשים אפריל-יוני 1997 לא עבד בנתבעת (מסומן ת/3). הנתבעת טענה כי כבר בחודש מרץ 1997 חדל התובע מלעבוד במסגרתה ובחודש זה נערך לתובע גמר חשבון (ראה עדות בלייכר בעמוד 36 שורות 24-20 וכן בעמוד 37 שורות 3-1 לפרוטוקול הדיון). בין אם נקבל טענת הנתבעת באשר לחודש מרץ 1997 בין אם לא הרי שמטופס 106 שצורף עולה קיומו של נתק בן 3 חודשים ומכאן, לא ניתן לראות בעבודתו של התובע מחודש אפריל 1996 כתקופה רציפה נמשכת לזו שהחלה בחודש יולי 1997 לאור האמור, ולאור הרישומים המופיעים בתלושי השכר של התובע במסגרתם ננקב יום 01/07/97 כמועד תחילת עבודתו של התובע בנתבעת, מצאנו כי התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 01/07/97.

8. סיום עבודתו של התובע בנתבעת

התובע טען כי פוטר מעבודתו בנתבעת לתמיכה בטענתו, צירף מכתב פיטורים (נספח ד' לתצהיר התובע) התובע העיד:

"ש. האם זה נכון שמיקי אורן הציע לך מקומות עבודה חלופיים, הוא רצה לשבץ אותך במקומות חלופיים, אחרי שתסיים את העבודה באתר?

ת. לא נכון. הוא הציע לי???

ש. אמרת למיקי אורן שאתה עייף ונמאס לך לעבוד בשמירה ואתה מבקש לסיים יפה את העבודה בנתבעת?

ת. בחיים לא אמרתי לו שאני רוצה לנוח ואני מסיים את העבודה" (ראה עמוד 13 שורות 6-1 לפרוטוקול הדיון).

לעומתו העיד מיקי אורן, עובד הנתבעת לשעבר אשר שימש כמנהל סניף פתח תקוה והשרון בנתבעת (להלן: "אורן"):

"ש. מפנה לסעיף 14 לתצהירך , שם טענת כי חודש ימים לפני סיום העבודה באתר, ביקשת לשבצו במקום עבודה חדש ?

ת. נכון.

ש. יש לך מסמך המתעד את הפניה ?

ת. לא.

ש. היה מסמך ?

ת. לא. היתה שיחה עם התובע בשיחה זו לא הוצאתי כל מסמך מאחר וסוכם בשיחה שבעל פה שהתובע אמר שהוא לא רוצה להמשיך לעבוד יותר בענף, הוא עייף , סוכם שנסיים עבודתו ברוח נורמלית כאנשים מבוגרים" (ראה עמוד 52 שורות 19-11 לפרוטוקול הדיון).

כאמור, הנתבעת העבירה לתובע מכתב פיטורים חרף האמור, במסגרתו, העיד אורן:

"ש. מפנה למסמך הפסקת עבודה , נספח ד' לתצהיר התובע, המסמך הזה נכתב על ידך ?

ת. אני מכיר אותו. הוא נכתב על ידי. החתימה למטה שלי.

ש. כאשר רשום תאריך 16.2.04, זה תאריך שבו המסמך נכתב ?

ת. כן.

ש. גב' בלייכר טענה שהמסמך הזה הוצא לבקשת התובע לקבלת דמי אבטלה ?

ת. נכון.

ש. ידוע לך מה גילו של התובע במועד סיום העבודה ?

ת. ידוע לי מה גילו של התובע אבל ידוע לי .... המכתב נכתב לבקשת מר גולדשטיין מהסיבה שהוא רצה ללכת למל"ל לקבלת תוספת לקצבת גיל או זיקנה בגין זה שהוא פוטר. דמי אבטלה אם הוא זכאי, הוא רצה לבדוק את הדברים האלה, למרות שבגיל פנסיה לא מגיע לו" (ראה עמוד 54 שורות 20-9 לפרוטוקול הדיון).

אורן העיד:

"הוא לא פוטר זה נעשה בהסכמה" (עמוד 55 שורה 6 לפרוטוקול הדיון).

ובהמשך:

"ש.התובע פוטר או הגעתם להסכמה שהוא יפסיק לעבודה ?

ת. הגענו להסכמה שהוא יפוטר. על סמך זה הוא קיבל את מלוא התשלומים, תגמולים והפצויים ושאר התשלומים המגיעים לו.

ש. זה היום אתה אומר לו. יש מסמך שלמעשה מאשש את דבריך, שסותרים את המכתב שהוצאת מכתב הפיטורין , פרט לדברים שאתה אומר בעל פה ?

ת. יש הצהרה שזה הדברים שסוכמו איתו בעל פה" (ההדגשה שלי – א.ע.) (עמוד 55 שורות 20-15 לפרוטוקול הדיון).

לאור המסמך שצורף כמו גם עדותו של התובע בנדון אנו מקבלים גרסתו לפיה פוטר ומשכך, אנו דוחים עתירת הנתבעת לקיזוז פיצויי הפיטורים ששולמו לתובע מכל סכום שיפסק כנגדה. נציין כי עדותו של אורן לפיה "הגענו להסכמה שהוא (התובע – א.ע.) יפוטר" מחזקת את סברתנו לפיה פוטר מהנתבעת.

9. כתב הויתור:

א. "הכלל המושרש בבתי הדין לעבודה הינו כי יש ליתן משקל מועט יחסית לכתבי ויתור של עובדים וכי רק במקרים בהם ברור באופן חד משמעי כי העובד היה מודע לחלוטין לזכויותיו ולפירוטן והחליט לוותר עליהן ינתן משקל לחתימת כתב הויתור" [ראה: דב"ע נו/29-3 תנובה בע"מ - לוסקי, פד"ע לג, 241). כמו כן ראה דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"ע כז 3, 35-34].

מטעם זה, אין בית הדין לעבודה ממהר ליתן תוקף לכתבי ויתור ובוחן את תוקפם [ראה לעניין זה: דב"ע 98/ 10-2 קנטי - דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ, עבודה ארצי, כרך לב(3), 161, והאסמכתאות שם].

ב. הנתבעת טענה כי התובע חתם על כתב ויתור וכי שולמו לו כספים ביתר, לפנים משורת הדין, תוך התחייבות מצידו בעניין ויתור על כל תביעות כנגדה. התובע טען כי חתם על טופס ויתור שונה מזה אותו הציגה הנתבעת לבית הדין (ת/1) שכן, כפי הנראה הנתבעת קיפלה את כתב הויתור והסתירה ממנו את מלוא תוכנו. הנתבעת הכחישה האמור, חשבת השכר בנתבעת, חנה בלייכר (להלן: "בלייכר"), אשר החתימה את התובע על כתב הויתור (נספח א' לכתב ההגנה) העידה:

"ש. אני מציג בפנייך את ת/1, המסמך הוא אותו....?

ת. מה זה הדבר הזה?

ש. זה פעם ראשונה שאת רואה אותו?

ת. כן.

ש. ומיד ראית שאין תאריך במסמך זה?

ת. נכון.

ש. תאריך אפשר להוסיף ?

ת. בחיים לא. אני לא מוסיפה ולא הוספתי לעולם.

ש. אפשר למחוק תאריך?

ת. אני לא מחקתי ולא נגעתי.

ש. האם אותו מסמך ת/1 האם הוא קודם לנספח א'?

ת. מה ז"א קודם.

ש. האם אפשר למסור את נספח ד' לתצהירך לתובע ואח"כ למחוק ממנו את התאריך?

ת. לא מוסרים דבר כזה.

ש. אתם מסרתם עותק מהסכם הפשרה?

ת. לא.

ש. את מסכימה איתי שהחתימה שמופיעה על ת/1 זהה לחלוטין בנספח ד'?

ת. אני לא גרפולוג, אבל ייתכן. רק שהטופס הזה ת/1 לא מוכר לי" (ראה עמוד 38 שורות 24-18 וכן עמוד 39 שורות 12-1 לפרוטוקול הדיון, עוד בעניין ראה סעיפים 23-22 לתצהיר בלייכר).

ג. התובע הציג בפנינו כתב ויתור מקופל כאמור אולם איננו מקבלים טענתו בנדון וסבורים כי חתם על כתב הויתור במלואו, כטענת הנתבעת. מכל מקום, משמצאנו כי התובע פוטר הרי שהיה זכאי לפיצויי הפיטורים ואין בתשלום ששולם לו ובחתימתו על כתב הויתור כדי למנוע ממנו לעמוד על זכויותיו ולנהל תביעתו. אף אם היינו סבורים כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים וכי הסכומים שהועברו לידיו הועברו לפנים משורת הדין, הרי שהנתבעת לא ערכה את כתב הויתור כנדרש ולא פרטה מלוא הרכיבים שבגינם שולם לתובע הסכום הנדון. לאור האמור, אנו סבורים כי אין בכתב הויתור כדי למנוע מהתובע לעמוד על זכויותיו הקוגנטיות ומשכך, נדון בתביעה לגופה.

10. שעות נוספות

א. התובע טען כי זכאי לתשלום בגין שעות נוספות, התובע הגיש מספר תחשיבים לתיק בית הדין כאשר חישוביו השתנו מפעם לפעם. החישוב האחרון שהוגש מבוסס על ההנחה לפיה בשעות לילה, זכאי התובע לתשלום בגין שעות נוספות החל מהשעה השמינית לעבודתו, זאת בהתאם להוראות סעיף 2(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה").

ב. הנתבעת טענה כי התובע ביצע שעות נוספות רבות בניגוד לנהלים ומבלי שקיבל את אישורה כנדרש (ראה סעיפים 35-34 לתצהיר אורן), ויאצסלב גיטלמן (להלן: "גיטלמן"), מפקח לילה בנתבעת העיד כי עבודה בשעות נוספות הצריכה אישור הנתבעת וככל שידוע לו מדובר בנוהל כתוב בנתבעת (ראה סעיף 8 לתצהירו וכן עמוד 34 שורות 14-7 לפרוטוקול הדיון).

גיטלמן הוסיף כי אורן חג'בי, מפקח הבוקר בנתבעת (להלן:"חג'בי") מסר לו כי התריע והודיע לתובע כי עליו לקבל אישור הנתבעת לשם עבודה בשעות נוספות (ראה עמוד 35 שורות 7-1 לפרוטוקול הדיון).

בלייכר אף היא טענה כי עבודה בשעות נוספות הצריכה אישור הנתבעת, דבר שלא התקבל בעניינינו אולם העידה כי לא ידוע לה על נוהל כתוב בנדון (ראה סעיף 36 לתצהירה וכן עמוד 45 שורות 21-15 לפרוטוקול הדיון).

התובע צירף לתיק בית הדין מסמך שאינו נושא תאריך במסגרתו ישנו סידור משמרות לשבוע עבודה אחד, עבורו ועבור עובד נוסף בנתבעת, במשרדים בהם עבד (ראה מסומן ת/4). כפי הנראה, מסמך זה נערך על ידי חג'בי מכאן, לטענתו, המשמרות שביצע קיבלו את אישור הנתבעת או מי מטעמה.

ג. איננו מוצאים טעם לקבוע מסמרות בנדון שכן, אף אם נקבל את טענת הנתבעת לפיה חרג התובע מהנהלים וביצע עבודה בשעות נוספות ללא אישור, הרי שהתובע התנהל בצורה זו משך שנים, ובצע עבודה בשעות נוספות רבות באופן קבוע (ראה עדות בלייכר בעמוד 45 שורות 25-20 לפרוטוקול הדיון), ומשכך, באם סבורה היתה הנתבעת כי התובע חורג מנהלי העבודה ומבצע שעות נוספות בניגוד לנהלים, היה עליה להתריע בנדון כנדרש ולדאוג כי התנהלות זו תיפסק לאלתר. אין חולק כי התובע ביצע את שעות העבודה כמפורט בדו"חות הנוכחות ומשכך, זכאי לתשלום מתאים.

ד. הנתבעת טענה כי התובע ישן בשעות העבודה (ראה סעיף 29 לתצהיר אורן וכן עדותו בעמוד 56 שורות 20-15 לפרוטוקול הדיון; סעיף 4 לתצהירו של גיטלמן ועדותו בעמוד 30 שורות 5-1, בעמוד 30 שורות 21-14 וכן בעמוד 31 שורות 22-21 לפרוטוקול הדיון) לטענת הנתבעת התובע רשאי היה לישון בשעות הלילה (ראה עדותו של גיטלמן בעמוד 31 שורות 14-11 לפרוטוקול הדיון ועדותו של אורן שנזכרה לעיל) התובע הכחיש האמור (ראה עדותו בעמוד 14 שורות 14-11 לפרוטוקול הדיון) לטענתו במהלך הלילה נכנסו עובדים למקום עבודתו כמו גם סחורות ומשלוחים (ראה סעיף 12 לתצהירו). במהלך עדותו טען "נרדמתי על הכסא וזה מקובל... "(ראה עמוד 23 שורה 24 לפרוטוקול הדיון).

מצאנו כי נכונות טענות הנתבעת לפיהן התובע ישן בשעות עבודתו במהלך הלילה, עם זאת, אין בכך כדי להביאנו למסקנה לפיה התובע אינו זכאי לגמול מתאים בגין שעות נוספות.

כבר נפסק כי שעות בהן נמצא שומר במקום עבודתו, הגם וישן במהלכן, נחשבות שעות עבודה לכל דבר ועניין:

"מעבר לאמור נציין, כי לא בכל מקרה "שעות נוכחות" אינן בגדר "שעות עבודה" המזכות בתשלום שכר, לרבות גמול שעות נוספות. התשובה לשאלה אם מדובר ב"שעות נוכחות/שהייה" שאינן מזכות בשכר או ב"שעות עבודה" נגזרת ממכלול הנסיבות: הגדרת תפקידו של העובד ומטלותיו במקום העבודה; האם שהותו של העובד במקום העבודה נלווית לביצוע עבודתו ותפקידו או היא מהות עבודתו ותפקידו; האם העובד נדרש על ידי המעביד להישאר במקום העבודה. בהקשר זה נפנה לפסיקת בית דין זה בעניין דנילוב, בו נפסק כי שומר שהיה רשאי לישון בחלק מהשעות בהן נכח באתר, זכאי לשכר ולגמול שעות נוספות בעד כל שעות נוכחותו באתר, וכי יש לראות את כל השעות בהן נכח באתר, לרבות השעות בהן היה רשאי לישון, כשעות עבודה [ע"ע 1302/04 תמנון שירותי מיגון בע"מ – מיכאל דנילוב (לא פורסם; 31/05/2005), בו אושר פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב בתיק עב 5624/01 מיכאל דנילוב – תמנון שירותי מיגון בע"מ (לא פורסם; 18/05/2004); וראו גם עע 1351/04 מראט זרצקי – ש.א.ש. שירותי אבטחה ושמירה (תשמ"ו) בע"מ, לא פורסם, 06/04/2006]." (ההדגשה שלי – א.ע.) {ראה ע"ע 328/06 ש. ניר הצפון (1991) בע"מ-נאדל (לא פורסם, ניתן ביום 04/05/08)}.

בנסיבות העניין, התרשמנו כי שהותו של התובע באתר העבודה היתה מהות עבודתו ותפקידו ולאור האמור, אנו סבורים כי זכאי לגמול שעות נוספות.

ה. התובע ערך תחשיב במסגרתו חושבו השעות הנוספות במסגרת "שעות לילה", החל מהשעה השמינית. כאמור אנו סבורים כי יש לחשב את השעות הנוספות החל מהשעה התשיעית ואילך ונפרש האמור.

ו. סעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי :

"שעות נוספות" פירושו - שעות העבודה העודפות –

(א) על התחום שנקבע ליום עבודה בסעיף 2, או על יום עבודה שייקבע על פי סעיף 4, או

(ב) על התחום שנקבע לשבוע עבודה בסעיף 3, או על שבוע עבודה שייקבע על פי סעיף 4 ".

סעיפים 2 ו- 3 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובעים את אורכו של יום עבודה ושבוע עבודה:

יום עבודה

"2. (א) יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה.

(ב) בעבודת לילה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, בין על פי חוק ובין על פי הסכם או נוהג, לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה.

3. שבוע עבודה לא יעלה על ארבעים וחמש שעות עבודה".

מספר שעות העבודה השבועיות הצטמצם עם הזמן והחל מיום 01/07/97 עומד על 43 שעות.

סעיף 4 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי השר רשאי לחרוג מהוראות החוק, להאריך או לקצר את יום העבודה לפי העניין:

"(א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות –

(1) יום עבודה שתחומו פחות מן הקבוע בסעיף 2 ושבוע עבודה שתחומו פחות מן הקבוע בסעיף 3 - לעבודות מסויימות, אם ראה צורך בכך מטעמים שבבריאות העובד או שבנסיבות העבודה;

(2) יום עבודה שתחומו יתר על הקבוע בסעיף 2 ושבוע עבודה שתחומו יתר על הקבוע בסעיף 3 –

...

(IV) לשמירה;" (ההדגשה שלי – א.ע.).

השר השתמש בסמכותו והתקין את התקנות שעמדו בתקפן עד ליום 01/07/06 הקובעות כי:

"1. תחומו של יום עבודה בשמירה הוא עשר שעות עבודה.

2. תחומו של שבוע עבודה בשמירה הוא שישים ושבע שעות עבודה ובלבד שלא יעלה, בממוצע לארבעה שבועות, על ארבעים ושבע שעות עבודה".

בעבר נקבע כי תחומו של יום עבודה בענף השמירה יעמוד על עשר שעות כאשר תחומו של שבוע עבודה לא יעלה בממוצע, לארבעה שבועות, על ארבעים ושבע שעות עבודה (ראה דב"ע שן/57-3 אל עורג'אן – אגודת השומרים בע"מ, פד"ע כב 54).

עם זאת, לאחרונה פסק בית הדין הארצי כי לאור צו ההרחבה שהוצא להסכם הקיבוצי בעניין שעות העבודה (הסכם הבסיס שמספרו 7019/72), הרי שהוראות ההסכם הקיבוצי גוברות על הוראות התקנה. לאור האמור, יום עבודה בשמירה הוא בן 8 שעות ובהתאם, יש לחשב את שעות העבודה הנוספות במהלך היום, החל מהשעה התשיעית ולא מהשעה האחת עשרה (ראה בר"ע 390/03 חברת השמירה בע"מ - אמביה נגיסה, עבודה ארצי, כרך לג 73, 41).

ז. נציין כי לאחרונה שונו הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה ומבסגרתם נקבע הסדר דומה לזה הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה בכל הנוגע לשעות לילה, עם זאת המצב המשפטי נכון לתקופת עבודתו של התובע היה כפי שפורט לעיל.

ח. לאור האמור, הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה מכוחו הן הרלוונטיות לענייננו ובמסגרתן נקבע:

"(1) מספר השעות הנוספות שאפשר להעסיק שומר, הן בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, ואלה ירשמו בכרטיס העבודה או בפנקס "צד ב" לזכות העובד כשמפורט במדויק מספר השעות הנוספות לגבי כל יום עבודה. במידה וישנם כאלה, ישולם עבור 2 השעות הראשונות שלאחר יום עבודה של 8 שעות תוספת של 25% ולמעלה משתי שעות תוספת של 50%" (ההדגשה שלי – א.ע.)

עוד בעניין זה ראה דמ 6480/04 מזרחי-כפיר שמירה ואבטחה בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 24/11/05).

ט. הנתבעת הגישה אף היא תחשיב מטעמה במסגרתו התייחסה למסגרת עבודה בת 12 ו-13 שעות כמסגרת שעות רגילה ומשכך, אין בידינו לקבל התחשיב שהוגש על ידה. משכך, מצאנו להוראות לצדדים להגיש תחשיב משותף בהתאם לעקרונות שיקבעו להלן:

חישוב היקף השעות שביצע התובע יערך בהתאם ליומן השמירה שנערך בזמן אמת, כאשר שעה נוספת תחושב החל מהשעה התשיעית.

חישוב השעות הנוספות בימי מנוחה שבועית וחגים יערך על פי ההלכה שנפסקה בע"ע (ארצי) 300175/97 כהן - עירית נהריה, פד"ע לז, 49; עבור השעתיים הראשונות הנוספות יש לשלם לתובע 175% לכל שעה ואילו עבור יתרת השעות הנוספות מעבר לשעתיים הראשונות יש לשלם לתובע 200% לכל שעה.

מסכומים אלו יקוזזו הסכומים ששולמו לתובע עבור שעות העבודה כמפורט בתלושי השכר.

לא יוגש תחשיב מתאים עד ליום 15/03/10, ימנה בית הדין חשב שכר לשם עריכת תחשיב מתאים והצדדים ישאו בשכרו בחלקים שווים.

11. תוספת ותק:

א. התובע טען כי לא קיבל לידיו תוספת ותק כנדרש ומשכך עתר לתשלום כשהעמיד הסכום הנתבע על סך של 5 ₪ לכל יום עבודה מצטבר בכל שנת עבודה לפי ממוצע של 25 ימי עבודה בחודש.

הנתבעת טענה כי תוספת הותק עולה כדי סך של 1.04 ₪ ליום, בסיכומיה טענה כי מדובר בסכום של 0.08 ₪ ליום בהתאם לפסיקת בית הדין האיזורי בעב 2271/07 קלמיקוב- ג.ש.ש. (א.ז) בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 30/11/08) (להלן: "עניין קלמיקוב"). מכל מקום, טענה הנתבעת כי התחשיב שהגיש התובע לא בוצע בהתאם לימי העבודה אותם ביצע בפועל, הגם והיו בידיו תלושי השכר ודו"חות הנוכחות ובחר להעמיד את ימי העבודה שביצע על 25 כאשר בפועל עבד במסגרת משתנה כפי שניתן ללמוד מתלושי השכר ודו"חות הנוכחות כאמור.

ב. התובע לא הניח כל בסיס לטענתו בדבר תעריף תוספת הותק. אנו סבורים כי אף הסכום שהציגה הנתבעת ביחס לתוספת זו (1.04 ₪ ליום) אינו נכון. מקובלת עלינו קביעתו של כב' בית הדין האיזורי בעניין קלמיקוב.

ג. לאור האמור מצאנו לנכון להורות לצדדים להגיש תחשיב מתאים במסגרתו תחושב תוספת הותק בשיעור של 0.08 ₪ ליום, הצדדים יערכו תחשיב חודשי בהתאם למספר ימי העבודה אותם ביצע התובע בפועל כמפורט בתלושי השכר או בדו"חות הנוכחות המתאימים. שנות הותק תחושבנה בשים לב לכך שהתובע החל לעבוד בנתבעת בחודש יולי 1997.

לא יוגש תחשיב מתאים עד ליום 01/02/10 ימנה בית הדין חשב שכר לשם עריכת תחשיב מתאים והצדדים ישאו בשכרו בחלקים שווים.

12. דמי חגים:

התובע עתר לתשלום מתאים בגין דמי חגים. הנתבעת טענה כי התובע עבד מרצונו בכל חגי ישראל מה גם שלא הוכיח מהם ימי החג בגינם תובע גמול מתאים. אכן התובע לא נקב בימי החג בגינם זכאי לגמול מתאים עם זאת, הנתבעת צרפה דו"חות נוכחות במסגרתם ציינה את ימי החג בהם עבד התובע ומהם עולה כי התובע עבדימים אלו.

"'התשלום עבור חגים, מכח ההסכם הקיבוצי, הינו תשלום המגיע לעובד עקב עבודתו, ולא עבור עבודתו, באשר הנחה היא שאין העובד עובד ביום חג.

אם עבד העובד ביום חג, כגירסת המעבידה, זכאי הוא לתשלום עבור אותו יום כיום עבודה, בצרוף הגמול עבור עבודה בחגים, כנקוב בחוק או בהסכם הקיבוצי, וזאת מבלי לפגוע בזכותו לתשלום עבור יום החג עצמו...' (דב"ע מג/91-3 מולה נוהד - חברת אל-וו בע"מ פד"ע טו, 163, 167,168).

אשר על כן, זכאי המערער לתשלום עבור ימי חג בהם, לטענתו, עבד.

בפסיקה זו אנו יוצאים מתוך הנחה, בהעדר ראיה לסתור, שהעבודה בחגים הייתה לא מתוך בחירה של המערער, אלא מתוך כורח.

נקודת המוצא שלנו היא, שדמי החגים נועדו לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם" {ראה ע"ע 300360/98 צמח-ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 30/04/02)}.

הנתבעת טענה כאמור כי התובע עבד מרצונו בימי החג וכי טענתה זו לא נסתרה לא במסגרת כתבי בית הדין שהגיש התובע ולא במסגרת חקירת נציגי הנתבעת, איננו מקבלים טענתה בנדון. התרשמנו כי התובע העמיד עצמו לרשות הנתבעת במשך כל תקופת העסקתו ובנסיבות העניין לא הוכח כי התובע עבד בחגים מיוזמתו הוא ומרצונו.

התובע עתר לתשלום בגין 50 ימי חג, לאור תקופת ההתיישנות ובשים לב לימי החג שחלו בפועל בתקופה הנדונה, מצאנו כי זכאי לתשלום בגין 40 ימי חג בלבד, זאת, בקיזוז הסך של 1,045 ₪ ששולם לתובע בפועל ומשכך זכאי לסך 4,692 ₪ בלבד.

13. פיצויי הלנה:

התביעה לפיצויי הלנה התיישנה שכן, התובע הגיש תביעתו בחלוף למעלה משנה ממועד סיום עבודתו.

14. סוף דבר:

א. הצדדים יגישו תחשיב משותף ביחס לגמול השעות הנוספות, כמפורט בסעיף 10 ח' לפסק הדין.

ב. הצדדים יגישו תחשיב משותף ביחס לתוספת ותק, כמפורט בסעיף 11 ג' לפסק הדין.

ג. הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,692 ₪ בגין דמי חגים, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 03/03/09 ועד למועד התשלום בפועל.

ד. התיק יועלה לעיוני ביום 02/02/10.

ה. הוצאות ההליך תפסקנה במסגרת פסק הדין הסופי.

ניתן ביום 14 בינואר, 2010 (כ"ח בטבת תש"ע) בהעדר הצדדים.

נ.צ. – ברכה זיגלמן

נחתם ביום 18/01/2010

נ.צ. – זאב פוטרמן

נחתם ביום 17/01/2010

אהובה עציון , שופטת

אב"ד

קלדנית: גלית דוד



מעורבים
תובע: גולדשטיין שלמה
נתבע: אגודת השומרים בע"מ
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ עו"ד,ע"י ב"כ עו"ד