ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מלכא דורון נגד בטוח לאומי-סניף :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו

בפני: כב' השופטת א. סלע - סגנית נשיא

נ.ע. – גב' שור

נ.מ. – גב' ברץ

בל 002728/08

18/01/2010

בעניין:

מלכא דורון – בעצמו

התובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עוה"ד

שחר

הנתבע

פסק דין

1. דורון מלכא (להלן- התובע) הגיש תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) לתשלום דמי אבטלה.

2. משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק- "צברת 256 ימים מתוך 300 ימים הנדרשים בחוק להשלמת תקופת אכשרה, בתחום של שנה וחצי שקדמה לתקופת האבטלה" הגיש הוא תביעתו לבית הדין.

3. הפלוגתא בה עלינו להכריע הינה האם התובע זכאי לדמי אבטלה.

4. העובדות הרלבנטיות –

א. התובע הגיש תביעתו לדמי אבטלה בתאריך 22.1.08. התאריך הקובע הוא 1.08 והתקופה הנבדקת לצורך חישוב ימי האכשרה הינה לתקופה שבין 11.06- 1.08;

ב. לאחר דין ודברים ארוך בין הצדדים הסכים הנתבע לכך שהתובע צבר 299 ימי אכשרה מתוך 300, כאשר הצדדים נותרו חלוקים בקשר לחודש אוקטובר 2006. בעוד התובע טוען כי צבר בחודש זה 16 ימים טוען הנתבע כי התובע צבר אך 15 ימים;

ג. פקידת התביעות פנתה למעביד של התובע ובקשה הבהרות לגבי מספר ימי העבודה שבגינם שולם שכר בחודש אוקטובר 2006 ונתקבלה תשובה כי הימים כוללים את החג, סה"כ 15 יום לחודש אוקטובר 2006.

5. טענות התובע –

א. בחודשים 9/06; 4/07; 5/07; 9/07; 10/07 הנתבע תיקן את החישובים על פי תלושי שכר והוסיף לחודשים אלה ימי חג שלא נכללו בחישוב המקורי. בחמשת חודשים אלה היו הן ימי עבודה והן ימי חג כאשר רק ימי העבודה דווחו ובהמשך תוקן כך שימי החג הוספו לחודשים אלה. בחודש אוקטובר 2006 יש גם כן לתקן ולהוסיף יום חג , אבל התיקון לא בוצע ולגביו נטען כי 15 הימים כוללים את יום החג. עצם העובדה שתוקנו חמישה חודשים הינה חזקה לכך שגם בחודש אוקטובר 2006 ככל הנראה נעשתה טעות והיה צריך לתקנה. על הנתבע היה להפעיל שקול דעת;

ב. יש להוסיף לתקופת האכשרה את ימי ההבראה. בחודשים יולי 2006 ויולי 2007 שולמו לתובע דמי הבראה, בגין ימים אלה שולמו דמי ביטוח לאומי הכוללים רכיב של ביטוח אבטלה , בתביעה לדמי אבטלה יש להכליל ימים אלה במסגרת תקופת האכשרה הנמנית;

ג. משימי הבראה הם למעשה ימי חופשה ומשימי חופש הינם חלק מתקופת אכשרה הרי שגם ימי הבראה צריכים להיכלל בתקופת האכשרה;

ד. מדנג"צ סרוסי עולה שביטוח אבטלה בא לאפשר לאדם הנפלט ממעגל העבודה להתקיים בכבוד עד יימצא מקום עבודה חדש;

ה. בתחילה טען הנתבע ל-256 יום, אח"כ 280 וכעת 299. לאורך כל ההליך קיימת חוסר ודאות מוחלטת לגבי הימים וכאשר קיים ספק הולכים לטובת המבוטח;

ו. עד שנת 95 לא שולם ביטוח לאומי בגין ימי הבראה. כיום , משמשולמים דמי ביטוח בגין דמי הבראה, חזקה שיש להביא ימים אלה בחשבון לצורך קבלת דמי אבטלה.

6. מנגד טען המשיב –

א. עול ההוכחה בתביעה כזו היה על התובע. התובע לא הביא פרטים, לא הביא תלושי שכר, לא הביא את המעביד. משהתברר שיש פער בין תלושי השכר היה על התובע להביא את המעביד, דבר שהיה פותר את כל ההתנהלות לה טוען התובע שפגמה בהליך;

ב. הנתבע יצא מעורו על מנת לסייע לתובע, הפקידה פנתה הלוך וחזור למעסיק של התובע ולחשבת השכר שם, כדי לברר את הדבר לאמיתו, כל פעם שהוצג ע"י המעסיק שיש להוסיף ימים הם אכן הוספו;

ג. כשהמעביד אומר במפורש שבחודש אוקטובר 2006 לא מגיע כי סה"כ יש 15 ימים, אז לא מגיע וזה מה שמחייב את הנתבע;

ד. נכון שספק פועל לטובת המבוטח אבל כאן אין ספק, המעביד אומר שלא מגיע. ככל שסבר התובע שיש ספק היה עליו להביא את המעסיק לעדות;

ה. לעניין הבראה- העובדה שמשולמים על דמי הבראה דמי ביטוח איננה אומרת שצריך לקחת בחשבון ימים אלה. אין קורלציה ישירה בין תשלום דמי ביטוח לבין הגמלאות שמקבלים;

ו. יתרה מזו, החוק איננו מאפשר זאת. החוק קובע במפורש אילו רכיבים ילקחו בחשבון ימי האכשרה – ימי עבודה, חגים, ימים מאושרים, מחלות וחופשות. ימי הבראה לא נלקחים בחשבון. ימי הבראה בהגדרתם אינם ימי עבודה ואין זה נכון מבחינה משפטית לכלול אותם.

7. סיגלית זבדה (להלן – סיגלית), מנהלת מחלקת אבטלה ומילואים בסניף פתח תקווה, אשר חתומה על מכתב למעסיק בו אף מצוינת תגובת המעסיק לפיה התובע עבד סה"כ 15 ימים הכוללים את ימי החג (נ/1) העידה בפני בית הדין.

בחקירתה הראשית נשאלה כיצד חישבה את ימי האכשרה ועל כך השיבה, בין היתר – "האדון הוא עובד יומי. ומי שזכאי לדמי אבטלה צריך להוכיח תקופת עבודה של 300 ימי עבודה. אנחנו פנינו מספר פעמים למעסיק, כי ימי העבודה, לא המוסד לביטוח לאומי קובע, אלא המעסיק. וכשאנחנו קיבלנו ימי עבודה ולדורון מלכא היו השגות, בכל פעם שהוא טען שהימים אינם נכונים, אני פניתי למעסיק וביקשתי מהם שיבדקו מחדש את ימי העבודה... ואני שאלתי את המעסיק מדוע היו שינויים ...מה שהם הסבירו לי, שהיו שתי חברות שהתאחדו ... ולכן היתה להם בעיה של ימי העבודה. דיברתי מספר פעמים עם חשבת השכר. התצהיר האחרון שהיא נתנה לי זה התצהיר שלפיו אני בדקתי את התביעה ודחיתי אותה. אני חייבת לציין שימי העבודה, ימי עבודה שהוא עבד מעל 18 ימים, אנחנו לקחנו את זה לתקופת אכשרה כאילו הוא עבד חודש מלא, כיוון שביטוח לאומי אימץ את תקנות מס הכנסה שקובעות שמי שעבד מעל 18 יום ומעלה, אנחנו ניקח את זה כ- 25 ימי עבודה. ובעצם הגדלתי לו ככה את הימים...במסמך האחרון הוא טוען שבחודש אוקטובר 2006 שולמו לו 15 ימי עבודה ויש שם 7 שעות של חג. ואני פניתי למעסיק, ויש את המכתב, והמעסיק כתב שהימים כוללים את החג, סך הכל 15 יום. זאת אומרת שזה לא 15 יום ועוד יום חג, אלא 15 יום שמופיעים בתלוש כוללים את ימי החג ... אוקטובר 2006".

בחקירתה הנגדית נשאלה סיגלית האם היא מפעילה שקול דעת ועל כך השיבה, בין היתר- "אנחנו תמיד מפעילים שקול דעת. אבל כשהמעסיק כותב סך הכל ימים, הוא לפעמים מסכם את סך כל הימים כולל חג ולעיתים לא. ולכן אנחנו עושים, בכל מקרה של דחיה, אנחנו פונים למעסיק ובודקים. במקרה זה הוא נבדק מספר פעמים. אני חושבת שאם יש לך השגות לגבי אוקטובר 2006, אתה יכול לגשת למעסיק ולבדוק מול המעסיק. כשאני דיברתי איתם בטלפון , ויש לי גם אסמכתא מהמעסיק , הם מתעקשים שזה 15 יום...אין למעסיק אינטרס...".

דיון והכרעה –

8. מחד אין מחלוקת כי במקרה זה נטל ההוכחה הוא על התובע וטוב ונכון, לאור אי הבהירות אשר ליווה את כל ההליך, לו היה התובע מזמן את המעסיק או מי מטעמו לעדות על מנת להבהיר את ימי עבודתו בתקופה בכלל ובחודש אוקטובר 2006 בפרט.

מקובלת עלינו עמדת הנתבע כי במקרה זה הנתבע "יצא מעורו" על מנת לסייע לתובע והוא פעל הרבה ומעבר לנדרש ממנו כדי לסייע לתובע לברר את ימי העבודה לאשורם.

יחד עם זאת, בחוק מתחום הבטחון הסוציאלי עסקינן - וכאן פועל הספק לטובת המבוטח, כפי שנקבע בעב"ל 62/96 המוסד לביטוח לאומי - נפתלי אדרי (פד"ע ל"ב 185, בעמ' 191):

"משמדובר ביישום חוק מחוקי הביטחון הסוציאלי, ההלכה היא כי קיימת האפשרות לפסוק במקרה של ספק לאו דווקא תוך מיצוי מלא של הכלל של חובת ההוכחה, אלא תוך הזדקקות למידת הסבירות, לכלל חומר הראיות, כולל חומר החקירה שבתיק המוסד לביטוח לאומי, כשנגד עיני הפוסק גם השיקול של 'עוול' מול 'עוול' ...".

משלאורך ההליך כולו , כמפורט לעיל , היו אי בהירויות לגבי ימי האכשרה שצבר התובע (החל ב- 256 יום, המשך ב- 280 יום, ובסוף 299 יום) דבר שכשלעצמו מגביר את הספק בדבר אי זכאותו של התובע לדמי הבראה משבחודשים 9/06, 4/07, 5/07, 9/07 ו-10/07 היו הן ימי עבודה והן ימי חג כאשר רק ימי העבודה דווחו ורק לאחר פנית הנתבע תוקן הרישום כך שבכל אחד מחודשים אלה ימי החג הוספו לימי העבודה עליהם דווח – דבר שבאופן שונה לא נעשה לגבי 10/06 ללא מתן הסבר מדוע, משהעידה סיגלית שהמעסיק הבהיר לה שאי הסדרים ברישום נבעו מהעובדה שמדובר בשתי חברות שהתאחדו ומשמדובר ביום אחד בלבד של פער, שוכנענו כי יש להפעיל את הספק לטובת התובע ויש מקום לקבל את התביעה.

9. מהאמור עולה שלחישוב הימים יתווסף יום חג בחודש 10/06 ומכאן שהתובע צבר 300 ימי אכשרה.

10. סוף דבר- התביעה לדמי אבטלה מתקבלת.

11. בנסיבות תיק זה כפי שפורטו בהרחבה לעיל לא מצאנו לחייב את הנתבע בהוצאות.

ניתן היום, 18/1/10, בהעדר הצדדים.

פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.

נ.מ. – גב' ברץ

א. סלע, שופטת

סגנית נשיא

נ.ע. – גב' שור

קלדנית: רינת אברג'ל



מעורבים
תובע: מלכא דורון – בעצמו
נתבע:
שופט :
עורכי דין: