ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ותקין נגד בטוח לאומי-סניף ירושל :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 011432/07

בפני:

כב' השופט אייל אברהמי

נציג ציבור (מ) מר ניסני עזרא

18/01/2010

בעניין:

ותקין שמואל

ע"י ב"כ עו"ד

קרן-פולק אורית

תובע

נ ג ד

בטוח לאומי-סניף ירושלים

ע"י ב"כ עו"ד

נתבע

פסק דין

פתח דבר

בפנינו תביעה להכרה בליקויי התובע כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), כאשר בסיכומיו התובע מבקש קבלת התביעה או מינוי מומחה אחר.

רקע עובדתי

1. בהתאם להסכמת הצדדים מיום 15.12.09 שקיבלו את המלצת בית הדין, מונה ביום 14.1.09 מומחה רפואי מטעם בית הדין, פרופ' עודד אברמסקי (להלן: "המומחה"), בכדי שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי שבין מחלת הפרקינסון שממנה סובל התובע לבין עבודתו בחברת עדי פז בשנים 87-85.

2. העובדות שנקבעו כעולה מחומר הראיות ואשר עמדו לנגד עיני המומחה הן אלה:

התובע עבד כ 3 שנים במפעל עדי פז בשנים 1985- 1987. במפעל היה חשוף לכימיקלים וחומרים רעילים כדלהלן: טריכלורואתילן, ברזל, נחושת, אלומיניום, חומצות, חומצת מלח, חומצה חנקתית, וחומצה גפריתנית וכן במי חמצן, זרחן אדום וציאנידים מסוגים שונים. השימוש בטריכלורואתילן היה בכמויות גדולות, באמבטיות ושימש לניקוי חלקים.

התובע לא עבד בפועל בכל התהליכים, הוא היה קניין ומחסנאי, במסגרת תפקידו ובשל העובדה שרוב המפעל היה חלל פתוח, הוא הסתובב במפעל והיה חשוף לחומרים שהשתחררו במהלך העבודה במפעל. מדובר למשל בתהליכי הלחמה, שחלקם בוצעו בטמפרטורות גבוהות ביותר עד 1,205 מעלות צלזיוס.

עשן ואדים עלו מהיציקות מהתנורים ומהאמבטיות בכל שעות העבודה, ובכל השעות שבהם בוצעו הלחמות ויציקות בטמפרטורות גבוהות.

בהליך היצור השתמשו בכמויות גדולות של חומרים, ששימשו ליצור 600 ק"ג זהב לחודש.

בנוסף לעבודתו במפעל סייע התובע מידי פעם בהליך של פינוי פסולת שהצטברה במפעל אשר הכילה חומרים שפורטו לעיל. הפסולת נשרפה באתר שריפה דבר שלווה בריחות קשים ועשן.

התובע נכח במפעל בדרך כלל משעה 7 בבוקר ועד 18:00 - 19:00 התובע היה חשוף לחומרים שפורטו בכל שעות עבודתו בעת ששהה במפעל. התובע איבד את חוש הריח באופן הדרגתי עד שאבד לחלוטין. התובע בעת שהותו במפעל לא השתמש באביזרי מגן כלשהם לרבות מסיכה.

המפעל היה תחת ביקורת של משרד הבריאות ועירית ירושלים והתקין מתקנים כפי שנדרש כגון מגדל לשטיפת גזים, שואבים ומנדפים. משרד הבריאות עשה בדיקות ולא נתגלו בעיות, בטיחותיות/בריאותיות.

3. בשים לב למצב העובדתי המתואר לעיל, נתבקש המומחה להשיב על השאלות הבאות:

א. מה הליקוי ממנו סובל התובע.

ב. האם יש קשר סיבתי רפואי בין עבודתו כמתואר לעיל לבין הליקוי ממנו הוא סובל.

ג. האם היו בתובע נתונים אישיים מוכחים שהביאו לפרוץ המחלה/ליקוי ממנו הוא סובל.

ד. אם המחלה/ליקוי באה לתובע גם בגין תנאי העבודה כמתואר לעיל וגם בגין מצבו הרפואי הבסיסי איזה חלק ניתן לזקוף על חשבון תנאי העבודה.

דיון והכרעה

4. ביום 22.3.09 נתקבלה חוות דעתו של מומחה בית הדין מיום 15.3.09. בחוות דעתו קבע המומחה כי התובע סובל ממחלת פרקינסון אידיופטית. בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי קבע המומחה נחרצות כי "אין שום קשר בין עבודתו כמתואר לבין מחלת הפרקינסון." המומחה נימק את קביעתו זו כך:

המחלה התבטאה לראשונה בשנת 2001, כלומר כ-16 שנים לאחר החשיפה; מרווח זמן כזה שולל לחלוטין את הקשר. יתרה מזאת, מחלתו החלה כהמי-פרקינסון ימנית לא סימטרית, בעוד שפרקינסוניזם שמופיע בגלל הרעלות הינו סימטרי; גם נתון זה שולל לחלוטין את הקשר."

5. במענה לשאלות ההבהרה מיום 22.6.09 השיב המומחה בתשובותיו מיום 13.7.09 במפורט לשאלות ב"כ התובע ואף החמיא לרמתן המקצועית הגבוהה אולם חזר על מסקנתו זו בדבר העדר קשר סיבתי.

6. בתשובה לשאלות ב"כ התובע בנושא, התייחס המומחה בין היתר, לנושאים הבאים. כך, המומחה ציין כי "מחלתו החלה כהמיפרקינסון ואח"כ במחלת פרקינסון דו-צדדית אבל אסימטרית" המומחה התייחס לפער הזמן בהתייחס לעובדה שהתובע סבל מספר שנים מהפרעה של חוש הריח ואישר "שאפשרי שהמרווח בין החשיפה לבין תחילת המחלה הינו של 2 עד 12 שנה.". כן התייחס המומחה לגיל התובע בעת הופעת המחלה, בהבהירו כי "גיל 47 שנה אינו "כה צעיר" (סוף ציטוט ממך) להופעת המחלה. נכון שרוב החולים מראים את המחלה בגיל יותר מאוחר, אבל הופעת המחלה בגיל 47 ואף קודם לכן הינה בהחלט שכיחה". לבסוף סיכם המומחה באומרו כי:

"לאור הכתוב לעיל אינני חושב שיש הצדקה מדעית לשנוי מסקנות."

(תשובה 3.2.5, עמ' 3 לתשובות ההבהרה מיום 13.7.09).

7. מסקנתו של מומחה בית הדין הינה ברורה ונהירה ומעוגנת בחומר הרפואי ובספרות הרפואית הרלוונטית, ולפיה אין קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע והיחשפותו לחומרים לבין מחלתו.

8. בסיכומיו טוען התובע כי המומחה משתייך לאסכולה השוללת קשר סיבתי רפואי בנסיבות כדוגמת התובע דנן, לאור תשובתו של המומחה כי איננו זוכר מקרה בו קבע כמומחה קשר סיבתי בין מחלת הפרקינסון לבין חשיפה לחומרים, אולם ייתכן שהיו מקרים בהם פער הזמנים היה קצר ולגביהם העריך שישנו קשר סיבתי. לטעמנו גישת המומחה לפיה פער זמנים גדול מצביע על אי קיום קשר סיבתי איננה מגיעה כדי אסכולה כתיאורה בפסיקה[1]. התובע הביא אמנם מאמרים שונים התומכים לטענתו בקיומה של אפשרות לפיה במקרה כשלו ייתכן קשר סיבתי, אך לא הראה כי הם עולים כדי אסכולה מוכרת ובודאי שאין מדובר ב"חוות דעת רפואית כבדת משקל שממנה ניתן יהיה להסיק את המסקנה המשפטית לקיומה של האסכולה האחרת המטיבה עם המבוטח יותר מהאסכולה הרפואית בה דוגל המומחה שמונה."[2] כנדרש.

9. המומחה התייחס למאמרים שהביא התובע והבהיר כי מדובר בתיאורים של מקרים נדירים ביותר וכי דעת מיטב החוקרים במאמרים חשובים שאותם הביא, היא שונה:

"המאמרים המצוטטים על ידך מזכירים מקרים של PD שהופעתם היתה לאחר חשיפה ושהביטוי היה אסימטרי. אלו מקרים נדירים ביותר אשר נטו להופיע מייד לאחר החשיפה. בניגוד למאמרים אלו יש מאמרים אחרים, של מיטב החוקרים בתחום שדעתם שונה."

(תשובה 3.2, עמ' 2 לתשובות ההבהרה מיום 13.7.09) (ההדגשה אינה במקור, א.א.)

"האמור במכתבי מתיישב אמנם רק בצורה חלקית עם המאמרים שצוטטו על ידיך, אבל מאוד מתיישב עם המאמרים החשובים מאוד שצוטטו על ידי."

(תשובה 3.2.5, עמ' 3 לתשובות ההבהרה מיום 13.7.09) (ההדגשה אינה במקור, א.א.)

10. לפיכך, לא הרים התובע את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח קיומה של אסכולה הגורסת אחרת מדעת מומחה בית הדין, לה טען.

11. זאת ועוד. בסיפת סיכומיו מבקש התובע למנות מומחה רפואי אחר במקום המומחה הנוירולוג שמונה, שהינו מומחה מתחום הטוקסיקולוגיה, "שמומחיותו בהבנת הקשר הסיבתי הכימי – רפואי בין חשיפה לרעלים לבין מחלות שונות ובענייננו – מחלת הפרקינסון" בטענה שהמומחה מתחום הנוירולוגיה שמונה איננו מבין כנראה די הצורך במהותם של "גורמים סביבתיים". הנתבע התנגד לבקשה זו.

12. מינוי מומחה יועץ רפואי נוסף נעשה בבית הדין לעבודה בהתאם להנחיות בדבר מומחים - יועצים רפואים (פד"ע כב' 199) כדלקמן:

"אין בית הדין מוצא בחוות דעתו של המומחה - היועץ הרפואי תשובות לכל השאלות שהוצגו והן נראות חיוניות למתן פסק הדין, או שהוא מבקש לקבל חוות דעת נוספת - ישקול בית הדין מינוי מומחה רפואי נוסף, ויציג בפניו את השאלות שימצא לנכון..."

13. גם במאמרו של השופט ס' אדלר, מומחים יועצים רפואים בבתי הדין לעבודה, המשפט ב' 199 נדון ענין מינויו של מומחה נוסף וענין מינויו של מומחה אחר כאשר באותו מאמר מפורט כי מינויו של מומחה אחר משמעותו פסילת חוות דעתו של המומחה הראשון כאשר סיבות אפשריות לפסילה הינן שהמומחה נוהג ליתן חוות דעת למוסד לביטוח לאומי, שחוות דעתו מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי בית הדין, שחוות דעתו מבוססת על הלכה משפטית לא נכונה או שהמומחה אינן מוכן להשיב על שאלות הבהרה. ככלל מובהר באותו מאמר שהדרך הנכונה איננה לפסול חוות דעתו של מומחה אם ניתן לתקן את הפגם באמצעות הפנית שאלות הבהרה אל המומחה. (עיין שם בעמ' 109).

14. בפסק דינו של בית המשפט העליון, רע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח פד"י נו (4) 673, נקבע כי מינוי מומחה נוסף לא יעשה כדבר שבשגרה אלא רק כאשר תחושת השופט היושב לדין הינה כי אין בידו להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה וכי נותרו ספקות או שאלות בלתי מוכרעות גם לאחר חוות הדעת.

15. בדב"ע נו0/282/ המוסד לביטוח לאומי נ' דוד לרוס (פסק דינו של כב' השופט אליאסוף, כתוארו אז, ניתן ביום 20.5.97) נפסק כי שיטת מינוי המומחים באה לסייע בידי בית הדין בהכרעתו בסוגיה משפטית אשר מתעוררת בה שאלה רפואית והשיטה לא נועדה "לתור" אחר חוות דעת רפואית מסוימת אלא להבהיר היבט רפואי של הנושא הנדון בבית הדין. באותו פסק דין גם צויין כי כאשר ענין מסוים לא הובהר די צורכו עומדת בפני הצדדים ובפני בית הדין האפשרות להציג לאותו מומחה רפואי שאלות הבהרה, דבר שנעשה בענייננו.

16. אנו סבורים כי אין מקום לקבל בקשה זו ולמנות מומחה רפואי אחר מתחום הטוקסיקולוגיה. לא מצאנו כי במקרה שבפנינו התקיימה נסיבה כלשהי המצדיקה את פסילת חוות דעתו של פרופסור אברמסקי ומינוי מומחה אחר במקומו.

17. המומחה הרפואי שמונה מתחום הנוירולוגיה מונה לאור בקשת ב"כ התובע כי ימונה "נוירולוג אשר מתמחה בפרקינסון" (פרוטוקול עמ' 3 ש' 21). משהתובע הוא שביקש מומחה מסוגו של המומחה שמונה, נוירולוג, לא ניתן בשלב מאוחר זה, ליתן לתובע לבחור לו מומחה אחר כרצונו. כמו כן, לתובע היה יומו, באשר התובע פנה בשאלות הבהרה למומחה ונענה בתשובות מפורטות וברורות. התובע לא פנה בשאלות הבהרה נוספות ביחס לתשובת המומחה עליה הוא מלין. ככל שהתובע חש כי עניין החומרים להם נחשף התובע לא הובן די הצורך בחוות דעתו של מומחה בית הדין יכול היה לפנות בשאלות הבהרה נוספות על אלה ששאל, אך התובע לא עשה כן. בנוסף, התובע לא ביקש לאחר קבלת תשובות ההבהרה כי ימונה מומחה אחר אלא רק בסיכומיו כלאחר יד. אין מקום אפוא לאפשר כעת מינוי מומחה אחר חלף המומחה שמונה.

18. כאמור, המומחה שמונה על ידי בית הדין קבע באופן חד משמעי, כי אין קשר סיבתי בעניינו של התובע בין מחלתו לבין תנאי עבודתו. אף בתשובותיו לשאלות ההבהרה, חזר המומחה על עמדתו ונימק אותה, בצורה סדירה ובהירה. לא מצאנו הצדקה לסטות מחוות דעתו של מומחה בית הדין.

19. בבית הדין לעבודה מקובל הנוהל של מינוי מומחה רפואי המייעץ לבית הדין בשאלות שברפואה. קביעת קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי בין אירוע חריג לבין ליקוי רפואי, היא קביעה משפטית המושתת על חומר הראיות שלפני בית הדין (ר' עב"ל 1146/00 צבי פחטר - המל"ל (לא פורסם, ניתן ביום 18.5.03)).

20. בית הדין נוטה ליתן משקל רב לחוות הדעת של המומחה הרפואי, אלא אם כן יש סיבות כבדות משקל שלא לעשות כן, שכן "חוות דעת המומחה שנתמנה על-ידי בית-הדין אינה עדות "לטובת" אחד הצדדים, והמומחה אינו עד של צד זה או אחר" (בג"צ 1199/92 לוסקי - ביה"ד הארצי לעבודה פ"ד מז (5) 734).

21. יפים לעניין זה דברים שאמר בית המשפט העליון באשר למשקלה של חוות דעת שניתנה על ידי מומחה אשר נתמנה ע"י בית המשפט:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדין, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (לא פורסם); ע"א 558/96 חב' שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל דינים עליון, כרך נה 46).

22. לאור כל האמור לעיל הננו דוחים את הבקשה לפסילת המומחה ומינוי מומחה אחר מתחום הטוקסיקולוגיה ומאמצים את חוות דעתו של מומחה בית הדין פרופ' אברמסקי, לפיה לא התקיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע להופעת מחלת הפרקינסון ומשכך אנו קובעים כי לא התקיים קשר סיבתי כאמור.

סוף דבר

23. אנו מאמצים אפוא את חוות דעתו של מומחה בית הדין וקובעים, לאור האמור בה, כי לא התקיים קשר סיבתי בין היחשפות התובע לחומרים בעבודתו לבין הופעת מחלת הפרקינסון הרי שלא הוכחה בנדון דנן פגיעה בעבודה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום 14.1.10 בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

נציג ציבור

אייל אברהמי, אב"ד

שופט

11432/07בל 730 לימור



[1] בג"ץ 6260/00 מושיץ נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם, ניתן ביום 30.1.01); רע"א 2027/94 צביה קליג' - קצין התגמולים במשרד הביטחון נ(1) 529 ; ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט פד"י מה (5) 203 (1991).

[2] בר"ע 105/09 יגאל איילון – המוסד ל ביטוח לאומי (טרם פורסם, ניתן ביום 3.5.09).



מעורבים
תובע: ותקין שמואל
נתבע: בטוח לאומי-סניף ירושלים
שופט :
עורכי דין: קרן-פולק אורית