ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד עמאד חלאווה :


בתי המשפט

9

בית המשפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 4570/09

בפני:

כב' השופט יצחק ענבר

כב' השופט יוסף שפירא

כב' השופטת נאוה בן-אור

17/01/2010

בעניין:

מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

המערערת

נ ג ד

עמאד חלאווה ת"ז 080468390

ע"י ב"כ עו"ד ג'ראיסי מרואן

המשיב

פסק דין

1. ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' צור), בת.פ. 3595/07, מיום 10.5.09, לפיה זוכה המשיב מעבירות של הסעת שוהה בלתי חוקי והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

2. על פי עובדות כתב האישום שיוחס למשיב, ביום 1.11.05 סמוך לשעה 01:00 לפנות בוקר, במחסום א-רם מכיוון ירושלים לא-רם, הסיע המשיב שוהה בלתי חוקי. משנלקח השוהה הבלתי חוקי לבדיקה, נסע המשיב עם הרכב, ולא נעתר לקריאות השוטרים לעצור, כשהוא משאיר את תעודת הזהות שלו בידי השוטרים במחסום.

3. כתב האישום נשען, בעיקרו, על דו"ח פעולה (ת/1), שכתב השוטר שעצר את רכבו של המשיב ונטל את מסמכי הזיהוי של הנוסעים לבדיקה, ועל הודעתו של אותו שוטר (ת/4), שנגבתה ממנו מספר חודשים לאחר האירוע. השוטר אף העיד בבית המשפט, אולם עדותו ניתנה כשלוש שנים לאחר האירוע, והמסמכים הנ"ל הוגשו על פי הכלל של הקפאת הזיכרון. כבר כאן המקום להעיר, כי השוטר, אשרף באסל, לא נחקר בחקירה נגדית. ביום בו התייצב לעדות לא התייצב ב"כ המשיב לדיון, ובית משפט קמא קבע כי יוכל לבקש להחזיר את העד לדוכן העדים לשם חקירתו הנגדית אם ירצה בכך, אלא שאז יהיה עליו לשאת בהוצאותיו בסכום של כ- 200 ₪. בקשה כזו לא באה.

בנוסף, הוגשו הודעות המשיב (ת/9, ת/10 ות/11), והמשיב העיד בבית המשפט.

4. בית משפט קמא קבע, כי דו"ח הפעולה ת/1 "מבולבל ביותר", כלשונו, וכי "תרשים הזרימה" של האירועים, המתואר בו, אינו עולה בקנה אחד עם "תרשים הזרימה", המתואר בהודעה ת/4. עוד קבע, כי עדותו של המשיב מעוררת סימני שאלה רבים, אולם אין די באלה כדי להוביל להרשעתו. בית המשפט ציין מספר עניינים, בהם ראה משום מחדלי חקירה, אשר הובילו אותו לזיכוי המשיב, מן הטעם שזיהויו כמי שנהג ברכב לא הוכח ברמה הנדרשת.

5. לטענת המערערת, טעה בית משפט קמא בהסקת המסקנות המתחייבות מן הראיות שהוצגו בפניו. בית המשפט לא הסיק כל מסקנה מן העובדה שאמרותיו של השוטר באסל, אשר זיהה את המשיב בוודאות כנהג הרכב, הוגשו ללא חקירה נגדית. עוד טענה המערערת, כי אין כל בלבול בתיאור המופיע בדו"ח ת/1, וכי השוואה בין האמור בו לבין הודעתו של השוטר, ת/4, מראה כי המדובר בשני מסמכים דומים עד מאוד בכל הנוגע לפרטי האירוע המתוארים בהם. מנגד, בית המשפט לא הסיק כל מסקנה לחובת המשיב בשל גרסתו התמוהה והשקרית, ולא ראה בה את המתבקש, היינו שגרסה זו מהווה חיזוק משמעותי לראיות התביעה. בנוסף, לטענת המערערת, מחדלי החקירה שמצא בית משפט קמא לאו מחדלים הם, ולא היה מקום להסיק מהם כל מסקנה לטובת המשיב.

ב"כ המשיב סברה, כי הכרעת הדין מנומקת ומבוססת בראיות שהוצגו בבית משפט קמא, ואין כל עילה לערכאת הערעור להתערב בה.

6. לאחר שעיינו בחומר הראיות, בנימוקי הכרעת הדין ובטענות הצדדים, מסקנתנו היא כי הדין עם המערערת, וכי המסקנה המתחייבת ממכלול הראיות שהוצגו בבית המשפט היא כי אשמתו של המשיב הוכחה מעבר לספק סביר. יובהר, כי אין המדובר בהתערבות בממצאי עובדה המבוססים על הערכת מהימנות, אלא בדרך הסקת המסקנות ובשיקולי היגיון, כפי שפורטו בהכרעת הדין. בעניין זה אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור (ראו לעניין זה ע"פ 1275/09 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(3), 3297).

7. ת/1, הוא דו"ח הפעולה של השוטר באסל שנכתב כ- 40 דקות לאחר האירוע, מתאר את השתלשלות העניינים: באסל הבחין ברכב מסוג טרנזיט לבן המתקרב למחסום. הוא עצר אותו לבדיקה. ברכב מקדימה ישב בחור צעיר, ומאחור ישבו עוד שניים. השניים הללו הציגו לשוטר תעודות זהות ישראליות, אולם הבחור שישב מקדימה הציג כרטיס קופת חולים, ולכן עיכב אותו כדי לזהותו. בנוסף, לקח השוטר את התעודה של הנהג. לאחר שתחקר את הבחור, התברר כי המדובר במוחמד אלפאחורי, נושא תעודת זהות פלסטינית שמספרה מתועד בדו"ח. עוד נאמר בדו"ח, כי "הנהג שנהג ברכב, העונה לשם עמאד חלאווה, ת.ז. 080468390, תושב ואדי אלג'וז, בזמן בדיקת החשוד נסע עם הרכב לכיוון אל-רם ולא נענה לקריאת השוטרים לעצור". השוטר ממשיך ומציין, כי היה סיפק בידי שוטרי המחסום להתרשם מן הרכב, שהתאפיין במראה שבורה וסדוקה, מגן המזגן שבור ואטום עם חומר אטימה בצבע כהה, ומגן אחורי עקום. תיאור הנהג הנמלט והרכב הועבר לחפ"ק. השוהה הבלתי חוקי, מוחמד אלפאחורי, עוכב במחסום לשם זיהוי וחקירה. לאחר 15 דקות הגיע למחסום רכב טרנזיט, אשר זוהה כרכב הטרנזיט שנמלט. הרכב נעצר ליד המחסום, ובתוכו ישב נהג אחר, העונה לשם מאזן חלאווה, והתברר כי הוא אחיו של הנהג שברח, העונה לשם עמאד.

שלא כבית משפט קמא, אין אנו מוצאים כל בלבול בדו"ח הפעולה, ותיאור השתלשלות האירועים ברור ביותר.

8. כך גם, לא מצאנו כל סתירה של ממש בין ת/1 לבין ת/4. מדרך הטבע, במהלך גבייתה של הודעה מוצגות לנחקר שאלות, ולכן היא מסמך מפורט יותר מאשר דו"ח פעולה. מן ההודעה עולה, כי בעת מסירתה זכר באסל היטב את האירוע. הוא שב ותאר את המחסום ואת הטרנזיט שהגיע ונעצר על ידי השוטרים. נוסע אחד ישב ליד הנהג ושניים מאחוריו. מאחר ולא התעורר כל חשד ביחס לנוסעים שישבו אחורנית, "החזרתי תעודות ושחררתי אותם במקום... השארתי אחד השוטרים בשם יעקב שקרוב ליד הרכב, כשהתעודה של הנהג אצלי ביד, ואחרי שהודעתי לבחור (היינו לבחור שישב מקדימה והחזיק בכרטיס קופת חולים) שהוא מעוכב וגם לנהג שהם מעוכבים לבדיקה, אחרי כחמש דקות בחזרה לכיוון הרכב אחרי שידעתי שמדובר בשב"ח, לא ראיתי את הרכב והשב"ח היה איתי". באסל ענה מפורשות לשאלה כמה תעודות נותרו בידיו בעת שהגיע ל"בודקה" לשם בדיקת פרטיו של השב"ח, והשיב: "תעודה ישראלית של הנהג שברח וכרטיס קופת חולים של השב"ח". עוד הבהיר, כי כשקיבל לידיו את התעודה, השווה בין התמונה לבין מי שמסר לו אותה, וכשהחזיר לנוסעים שישבו מאחור את תעודותיהם, בדק את התמונות על מנת שלא תיפול טעות וישחרר את האדם הלא נכון. באסל היה חד משמעי בדבריו, כי הוא בטוח שהשאיר בידיו את תעודת הזהות של הנהג, וכי ציין זאת גם בדו"ח הפעולה. באסל הוסיף ואמר בהודעתו, כי שב ופגש את הנהג כשהגיע לתחנת עטרות, וכי אחיו (שנתפס במחסום זמן קצר לאחר מכן), הוא שהתקשר למשיב והביא אותו לתחנה. באסל זכר כי הנהג הביא עימו את אשתו, שהייתה בהריון, והמתינה לו מחוץ לחדר החקירות. כשהגיע הנהג לתחנה זיהה אותו באסל בוודאות: "הבחור שבא עם אשתו זה הבחור שנתפס עם השב"ח וברח מהמחסום, אבל הבחור שנתפס עם הרכב אחר כך זה היה בחור אחר, שהתברר לאחר מכן שזה האח שלו".

התיאור, אם כן, הוא תיאור בהיר מאוד של האירוע, וממנו עולה באופן חד משמעי, כי באסל נטל את תעודת הזהות של הנהג ביחד עם כרטיס קופת חולים של מי שישב לידו והתברר מאוחר יותר כי הוא שוהה בלתי חוקי, והחזיר את תעודות הזהות לשני הנוסעים שישבו מאחור ואשר לא התעורר לגביהם חשד שהצדיק את עיכובם. באסל זיהה מאוחר יותר, בתחנת המשטרה, את המשיב כנהג הטרנזיט, ומאחר שהיה סיפק בידו להתרשם ממראהו בעת המעצר במחסום, הרי שהמדובר בזיהוי בעל משקל ממשי. לכך יש להוסיף, כי אין חולק שאשתו של המשיב אכן הייתה בהריון אותה עת, ואף בכך יש משום אינדיקציה לזכרונו המדויק של באסל ולזיהויו הנכון את המשיב כמי שנהג.

כאמור לעיל, מאחר שהשוטר באסל לא נחקר בחקירה נגדית, יש לייחס למסמכים אלה ולנובע מהם, את מלוא המשקל.

9. המשיב לא חלק שתעודת הזהות שלו נותרה בידיו של באסל, אלא שלטענתו, היה בין נוסעי הרכב שישבו מאחור. בהודעתו הראשונה במשטרה, שנגבתה שעות ספורות לאחר האירוע (ת/11), הודה המשיב כי היה במחסום א-רם בשעה 01:00. את העובדה שתעודת הזהות שלו נותרה במחסום הסביר בכך שמסר את התעודה לנהג שהעבירה לשוטרים, על מנת שיבדקו אותה. לטענת המשיב פניו היו מועדות לביר נבאללה על מנת לקנות חלקי חילוף לרכבו המקולקל. הוא מסר לחוקרים את שמו של המוכר וטען כי גם ב- 01:00 בלילה ניתן לדפוק על דלת ביתו והוא פותח. עוד הסביר, כי לא חזר לביתו דרך מחסום א-רם, אלא נסע במונית מקלאנדיה לירושלים, דרך מחסום חיזמא המרוחק יותר, למרות שאשתו התקשרה וביקשה שיגיע הביתה בדחיפות, שכן במחסום א-רם יש עיכובים. המשיב הודה במסגרת אותה הודעה כי ברשותו רכב טרנזיט משנת 1997, אולם טען כי הרכב אינו שלו. יצוין, כי מהודעתו ת/11 קשה להבין מדוע, לשיטתו, עזב הנהג את המחסום מבלי שדאג לקבל לידיו בחזרה את כל התעודות, וככל שניתן להבין את דבריו בהקשר זה, לטענתו רק כשהגיעו לקלאנדיה התברר לו כי התעודה שלו נותרה במחסום. רוצה לומר, המשיב ביקש לשוות לאירוע אופי תמים, של נסיעה לגיטימית, אשר רק בסופה התברר לו כי התעודה "נשכחה" במחסום.

בהודעתו השנייה, ת/9, טען המשיב כי נסע לביר נבאללה, אולם היה זה בשעת ערב לא מאוחרת, שכן אינו יכול לעזוב את אשתו ואת הילדים בבית. הפעם טען כי חזר הביתה דרך מחסום חיזמא ולא דרך מחסום א-רם, משום שהיה בהלם ולא יכול היה לחזור דרך א-רם. אשר לעובדה שתעודת הזהות שלו נותרה במחסום א-רם, המשיב טען כי השוטר ביקש תעודות זהות מכולם. הנהג אסף את התעודות ונתן לשוטר. לאחר מכן החזיר השוטר את התעודות לכולם אך את שלו לא החזיר. השוטר הורה לנוסע שישב מקדימה לרדת והחזיר לנהג את התעודה. לטענת המשיב נראה כי השוטר התבלבל וחשב שהוא הנהג, משום שהנהג הוא שמסר לשוטר את התעודה שלו, ואילו את התעודה שלו עצמו (של הנהג), לא מסר כלל לשוטר. המשיב שאל את הנהג היכן התעודה שלו והנהג השיב לו כי היא נשארה בידי השוטר. בהמשך הדרך הוריד הנהג את הנוסעים וברח, ולא הייתה לנאשם דרך לחזור למחסום כדי לקבל לידיו את התעודה. כלומר, הפעם מתוארת, על פי הגרסה, הימלטות של הנהג מן המחסום, תוך עמידה על הטענה לפיה לא הוא היה הנהג. עוד טען המשיב בהודעתו, כי אחיו הגיע למחסום רבע שעה לאחר האירוע לגמרי במקרה.

בבית המשפט טען המשיב בתחילה כי ישב ליד הנהג ולא מאחור, ורק משעומת עם גרסתו במשטרה הסביר כי אינו זוכר שכן האירוע התרחש לפני ארבע שנים. כך גם טען הפעם, כי השוטר כלל לא התבלבל, וכי הוא ידע היטב מי הנהג. כמו כן טען כי ברכב היו עשרה אנשים. למקרא תשובותיו של המשיב בחקירה הנגדית, אין זה פלא שבית משפט קמא לא האמין לו.

10. הנה כי כן, אל מול גרסתו הברורה והחד משמעית של השוטר באסל, שלא הועמדה כלל בחקירה נגדית, עומדת גרסה בלתי מתקבלת על הדעת של המשיב. טענתו, כי נסע לקנות חלק לרכב בביר נבאללה בשעה 01:00 בלילה (וגם אם נלך לשיטתו, ב-22:00), הינה טענה חסרת שחר. ההסבר האפשרי היחיד הוא שהמשיב הסיע ברכב הטרנזיט שלו את השוהה הבלתי חוקי ועוד שני נוסעים נוספים. עדי הגנה רלבנטיים לא זומנו לעדות. כך נמנע המשיב מלזמן את אחיו מאזן ואת הסוחר בחלקי רכב מביר נבאללה, העומד הכן כל שעות היממה לשירות לקוחות פוטנציאליים.

11. בית משפט קמא מנה, כאמור, מספר מחדלי חקירה אשר לטעמו היה בהם כדי להותיר ספק באשמתו של המשיב. כך, למשל, סבר בית משפט קמא, כי מאחר שלא נלקחו פרטיהם של שני הנוסעים שישבו מאחור, נמנעה היכולת לברר באמצעותם מי נהג ברכב, ובאיזה שלב הצטרף אליהם לנסיעה מאזן, אחיו של המשיב.

איננו רואים עין בעין עם בית משפט קמא בעניין זה. באסל לא יכול היה לשער מראש כי נהג הרכב יימלט מן המקום בעת שהוא עסק בבירור זהותו של הנוסע שישב קדימה והזדהה באמצעות כרטיס קופת חולים. כך גם, את השאלה מתי הגיע מאזן לרכב, ניתן היה לברר בקלות באמצעותו של מאזן, לו טרח המשיב להזמינו לעדות. בנסיבות המתוארות לעיל, הנטל לזמנו לעדות היה עליו.

בהקשר זה יש להעיר, כי לא מצאנו מקום לתהיות שעורר בית משפט קמא ביחס לאפשרות שמא מאזן היה ברכב מלכתחילה או הצטרף לאחר ההימלטות מן המחסום. והלא לפי גרסת המשיב בת/9, אחיו הגיע למחסום רבע שעה לאחר האירוע במקרה, היינו הופעתו אינה קשורה כלל ברכב הטרנזיט בו נסע הוא עצמו. המשיב לא טען בגרסה כלשהי, כי אחיו היה עימו מלכתחילה, או הצטרף לנסיעה בשלב מאוחר יותר.

עוד העיר בית משפט קמא על שוני בין פרטיו של השוהה הבלתי חוקי כפי שהם מופיעים בת/1, לבין מה שצוין בכתב האישום. אלא שאין ספק כי המדובר בטעות קולמוס. פרטיו של אותו נוסע בודאי מצויים בתיק החקירה, שהרי בעטיו עוכב הרכב במחסום. גם אותו יכול היה המשיב לבקש להזמין, לו סבר כי יש בידו לתרום להגנתו.

12. כך או כך, המתואר בת/1 ובת/4 אינו מותיר מקום לספק כי המשיב הוא מי שנהג ברכב בעת שלצידו ישב שוהה בלתי חוקי, והוא גם זה שנמלט מן המקום. כאמור, דברים אלה לא הועמדו במבחן החקירה הנגדית. גרסתו השקרית של המשיב, שגם בית משפט קמא לא האמין לה, אליה מצטרפת העובדה שעדי הגנה חיוניים לא הוזמנו על ידי המשיב, מחזקת את אמרותיו הנ"ל של באסל. לא נותר, אפוא, מקום לספק, כי המשיב הוא אכן נהג ברכב, כפי שיוחס לו בכתב האישום.

13. על יסוד האמור לעיל החלטנו לקבל את הערעור, ולהרשיע את המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. התיק יוחזר לבית משפט קמא לשם שמיעת הטיעונים לעונש ומתן גזר דין.

ניתן היום, ז' כסלו תש"ע (24 בנובמבר 2009), במעמד הנוכחים.

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: עמאד חלאווה ת"ז
שופט :
עורכי דין: