ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין Molecular Insight Pharmaceuticals נגד לביא נציגויות :


בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

בשא010502/09

לפני כב' הרשם דוד מינץ

Molecular Insight Pharmaceuticals Inc.

בעניין:

המבקשת

ע"י ב"כ עו"ד ד"ר שלמה כהן ושות'

נ ג ד

לביא נציגויות לתעשייה ורפואה בע"מ

המשיבה

ע"י ב"כ עו"ד נרדה בן-צבי ואח'

החלטה

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

המשיבה הנה חברה פרטית העוסקת במתן פתרונות בתחום הרפואה בישראל ומתמחה בייצוג חברות תרופות. המבקשת הנה חברה זרה שמקום מושבה בארה"ב, העוסקת, בין היתר, בפיתוח ומסחור פתרונות ומוצרים רפואיים. בין הצדדים נחתם הסכם ביום 12.05.08 המסדיר שיתוף פעולה טכנולוגי, פיתוח ושיווק בישראל של תרופה חדשה לטיפול חדשני בגידולים סרטניים (להלן: "ההסכם"). המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת לאכיפת ההסכם או לחלופין להורות על ביטולו תוך השבת כספים ששילמה על פיו. לצורך כך היא הגישה בקשה להמצאת התביעה לידי המבקשת לארה"ב (בש"א 8493/09), וביום 9.07.09 מבוקשה ניתן לה. בקשה זו (בש"א 10502/09) היא בקשת המבקשת לביטול היתר ההמצאה ולחילופין לקבוע כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בסכסוך.

לשלמות התמונה יצוין כי ביום 6.04.09 הגישה המשיבה בקשה (בש"א 7314/09) להכיר בביצוע המצאת כתב התביעה לידי משרד עו"ד שלמה כהן ושות' (להלן: "משרד עוה"ד") בטענה כי משרד זה מייצג את המבקשת ודי היה בהמצאת כתב התביעה לידיו לפי תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") כדי שזו תחשב להמצאת לידי המשיבה. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית משפט (כב' השופט ר' כרמל) ביום 24.06.09.

טענת המשיבה הייתה בבקשתה המקורית ובתשובתה לביטול היתר ההמצאה, כי שני התנאים למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה מתקיימים במקרה זה. קיימת "תביעה הראויה לטיעון", וקיימת "שאלה רצינית" שיש לדון בה. באשר לקיומו של התנאי הראשון היא טענה לחלותן של תקנה 500(5) ותקנה 500(7) לתקנות. באשר לתקנה 500(5) הקובעת עילת המצאה במקרה שהתביעה היא אודות הפרת חוזה בתחום המדינה, היא ציינה כי ההסכם נועד לביצוע הפרויקט בישראל והמשיבה הפרה את ההסכם בכך שלא ביצעה את התחייבויותיה שנועדו להתבצע בישראל. בין החובות שנועדו לביצוע בישראל והופרו על ידי המבקשת, היא ציינה את הספקת החומרים שהיה על המבקשת לספק לה לפי ההסכם כדוגמת פרוטוקול בטיחות קרינה ופרוטוקולים נוספים. כן טענה שהיה על המבקשת להכשיר כוח אדם של המשיבה בבית החולים "שיבא", בו היה אמור להיערך הפרויקט בישראל. באשר לתקנה 500(7) הקובעת עילת המצאה במקרה שהתובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחומי המדינה, היא שבה והצביעה על המחדלים הרבים של המבקשת אשר נמנעה מלבצע את התחייבויותיה לפי ההסכם שהיו צריכים להיות מקוימים בישראל. היא הוסיפה כי נוכח העובדה שמשרד עוה"ד נטל על עצמו את ייצוג המבקשת גם בהליך זה, איגלי מילתא למפרע, כי ייפוי הכוח שניתן למשרד עוה"ד היה כללי ומשכך נשמט הבסיס עליו השתית בית המשפט את החלטתו בעניין שלילת ההמצאה לידי משרד עוה"ד.

מנגד טענה המבקשת כי כל התחייבויותיה של המבקשת נועדו לקיום מחוץ לישראל. לדבריה, כל החומרים והפרוטוקולים שהיה עליה לספק למשיבה היו צריכים להישלח ממקום מושבה שלה בארה"ב ולכן אין לומר שקיום ההתחייבויות לפי ההסכם היה צריך להיות בישראל. באשר להכשרת העובדים על ידה, נטען כי לא נאמר בשום מקום בהסכם כי ההכשרה הייתה צריכה להיות בישראל. מטעם זה, גם לוּ היה מקום לייחס לה מחדל כלשהו ביחס לחיוביה כלפי המשיבה, הרי שמחדל זה לא היה בישראל אלא בארה"ב המקום בו הייתה צריכה לקיים את חיוביה. באשר לייצוג על ידי משרד עוה"ד נטען כי משרד עוה"ד אך טיפל ברישום סימן מסחר שלה בישראל אך הוא לא הוסמך על ידה לטפל בענייניה הקשורים בתביעה.

תחילה אפוא, להמצאת התביעה לידי משרד עוה"ד.

ההמצאה לידי משרד עוה"ד

פשיטא כי אין מקום לשנות מהחלטתו של כב' השופט כרמל. העובדה שמשרד עוה"ד קיבל על עצמו את הייצוג להגיש בקשה זו לאחר מתן ההחלטה ההיא, אינה אומרת מאומה לגבי כשרות ההמצאה מלכתחילה בשלב בו משרד עוה"ד טרם קיבל את הייצוג. פשיטא גם שלא ניתן להמציא את התביעה למבקשת באמצעות משרד עוה"ד שכן כאמור, ייפוי הכוח שקיבל משרד עוה"ד לצורך הגשת הבקשה נשוא החלטה זו, הוא מצומצם רק לצורך הגשת הבקשה (וראה ע"א 694/86 אוסטפלד נ' בהירי, פ"ד מא(1) 780; בש"א 33/87 אוסטפלד נ' בהירי, פ"ד מד(3) 221). צודקים גם ב"כ המבקשת בתגובתם, שהכשרת ההמצאה, כיום, לידי משרד עוה"ד עבור המבקשת, תרוקן מתוכן את תקנה 502(ב) לתקנות, שכן לפי תפיסה זו, כל אימת שבעל הדין יחפוץ בביטול ההמצאה, ייאמר לו שבעצם הגשת הבקשה הוא הכשיל במו ידיו את מבוקשו.

ומכאן לדיון לגופו.

ההמצאה מחוץ לתחום המדינה

תקנה 500 לתקנות, קובעת מספר חלופות אשר בהתקיים אחת מהן, יורה בית המשפט על המצאת כתב תביעה אל מחוץ לתחום השיפוט. תקנה זו, על סעיפיה השונים, מונה רשימה סגורה של מקרים בהם ניתן לבסס המצאה מחוץ לתחום לנתבע זר כדי לרכוש סמכות שיפוט עליו. ההמצאה אינה בגדר הליך דיוני אלא מהותי ומטעמים של כיבוד ערכאות זרות והדדיות, על בית המשפט לנהוג בזהירות יתירה, בטרם יורה על רכישת סמכות שיפוט על נתבע זר, ואם קיים ספק, הוא פועל לטובת המתדיין הזר (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט-2009, עמ' 731; ע"א 837/87, הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545, 550).

הנטל להוכיח את קיומן של החלופות על פי תקנה 500 לתקנות, הוא אפוא, על התובע המבקש כי הנתבע הזר יתדיין בישראל, ואולם לצורך קבלת בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום הוא אינו נדרש בשלב ההוא להוכיח את תביעתו ודי ברמה מופחתת של הוכחה לכך ש"התביעה ראויה לטיעון" ושקיימת בידו עילה שאינה טורדנית או תביעת סרק (ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd, פורסם במאגרים [4.09.07]). רמת ההוכחה של קיומה של "שאלה רצינית" שיש לדון בה, נמוכה יותר מרמת ההוכחה כי מדובר ב"תביעה הראויה לטיעון" (רע"א 3872/04 וילנסקי נ' Metallurgique de Gerzat S.A, פ"ד נט(1) 24, 26; בר"ע 210/81 Rapid Sohn & Holz נ' שעין, פ"ד לו(3) 633, 638).

החלופות של תקנה 500 לתקנות המתאימות לענייננו לטענת המשיבה הן החמישית והשביעית. תקנה 500(5) לתקנות מאפשרת המצאת התביעה מחוץ לתחום המדינה שעה ש"תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה - ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה - אפילו קדמה לאותה הפרה, או נלוותה אליה, הפרה מחוץ לתחום המדינה אשר שללה את האפשרות לקיים אותו חלק מן החוזה שצריך היה לקיימו בתחום המדינה". תקנה 500(7) מאפשרת את ההמצאה מחוץ לתחום המדינה כאשר "התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה".

על מנת שיתקיימו תנאי חלופה 5 שבתקנה 500 על התובע להוכיח את קיומו של החוזה שנטען להפרתו; קיומה של הפרה; ושההפרה התרחשה בתחום המדינה. לפי לשונה הברורה של חלופה זו, כאשר הפרה מתבטאת באי ביצוע, די בכך שמקצת מן ההפרה, כמו גם המחדלים המיוחסים למפר, אירעו בישראל. כך גם לגבי חלופה 7 שבתקנה (רע"א 5254/93 Serve ltd-cor נ' ארגל אריזה גלית בע"מ, פורסם במאגרים [10.03.94]; רע"א 4501/05Deluxe Laboratories Inc נ' דה לקס הוליווד/ישראל-פילם אנד וידאו פרוססינג בע"מ, פורסם במאגרים [26.10.05]). מהתקנה גם עולה כי אף אם ההפרה הייתה מחוץ לתחום המדינה, אך כתוצאה מההפרה נשללה האפשרות לקיים חלק מהחוזה שצריך היה לקיימו בישראל, מתקיימים תנאי חלופה זו.

תקנה 500(7) קובעת כאמור, כי רשאי בית המשפט להתיר המצאת כתב בית דין אל מחוץ לתחום המדינה כאשר "התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה". חלופה זו מאפשרת אמנם רכישת סמכות של בית משפט ישראלי גם במעשים שאינם באים בגדר עוולות נזיקיות (טליה קונפינו-שר, סמכות שיפוט על נתבע זר, הוצאת בורסי, תש"ס-2000, 105. והשווה בש"א (מחוזי-ת"א) 32901/98 Krupp Handel Gmbh נ' קפלן נעים בע"מ, פורסם במאגרים [21.11.00]). עם זאת אין די בכך שהנזק שנגרם עקב המעשה או המחדל קרה בישראל, ועל מנת שתקום עילה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה מכוח חלופה זו, יש צורך להוכיח שהמעשה או המחדל בעטיים נגרם הנזק, אירעו בישראל (רע"א 8195/02 שיטרית נ'Sharp Corporation, פ"ד נח(1) 193, 194; רע"א 2752/03 Metallurgique de Gerzat S.A נ' ד"ר וילנסקי, פ"ד נז(6), 145, 150; רע"א 516/00 Allison Engine Co. Inc. נ' אלטר, פורסם במאגרים [23.7.00]; ע"א 565/77 מזרחי נ' Nobel’s Explosives Co. Ltd, פ"ד לב(2) 115).

לאור האמור, יש לבחון האם המשיבה עמדה בתנאים הנדרשים לקבלת היתר מבית המשפט להמצאה מחוץ לתחום. במקרה זה, סעיף 2.4 להסכם העוסק בהתחייבות המבקשת לשלוח למשיבה חומר, רשימה של אנשי קשר, ולתת הכשרה מקצועית למשיבה, מורה כדלקמן:

"2.4 Technical Support. During the Term of this Agreement, MIP (המבקשת - ד.מ) shall provide LAVI ((המשיבה - ד.מ. with the Yttruim-90 labeling protocol, the list of equipment needed for labeling the DOTATOC peptide, and the current protocol for patient treatment. MIP will also provide LAVI with contacts at reference treatment sites. MIP shall provide LAVI with reasonable training in preparing Therapeutic Products, and MIP believes that generally about 40 hours of instruction and oversight should be adequate for a complete transfer of necessary technical information. MIP shall provide for reasonable additional instruction at LAVI's request but shall compensate MIP for such additional instruction at a reasonable rate to be agreed upon by the Parties at the time of LAVI's request."

עיון בסעיף זה אכן מלמד כי אין התחייבות כלשהי מטעם המבקשת שאספקת החומר או מתן ההכשרה המקצועית תעשה דווקא בישראל. ברם, סעיף 3.9 להסכם העוסק בהתחייבות המבקשת לשלוח למשיבה את החומרים, מורה כי המבקשת התחייבה לשלוח את החומר למשיבה בישראל באמצעות שליח על פי בחירתה. וכך מורה סעיף 3.9 להסכם:

"3.9 Delivery. MIP shall ship all Kits and Therapeutic Products CIF (INCOTERMS 2000) (to – ד.מ.) LAVI's facility (or as otherwise reasonably directed by LAVI in writing) using a carrier of MIP's election. MIP shall ship all Kits and Therapeutic Products to LAVI or its designees in accordance with all appropriate regulations, and LAVI shall be responsible for appointing any customs brokers, and acquiring any necessary licenses or permits, including but not limited to obtaining the necessary import licenses from the appropriate governmental authorities."

היינו, המשיבה קבלה על עצמה לדאוג לסידורי המכס ולקבלת רישיונות והיתרי היבוא הדרושים, אך ההתחייבות לשלוח את החומר לישראל היא אך ורק של המבקשת. העובדה שמקור המשלוח היה בארה"ב, כטענת ב"כ המבקשת אינה מעלה או מורידה לעניין זה.

תנא דמסייע לפרשנות זו ניתן למצוא במכתב המבקשת מיום 27.2.09 (נספח ח' לכתב התביעה) בו היא מפרטת את תשובתה למכתב המשיבה מיום 17.2.09. במכתב זה, המבקשת אכן ציינה כי על פי פרשנותה, היא לא הייתה צריכה לתת את ההכשרות המתאימות למשיבה בישראל, אך היא נמנעה מלטעון כי לא התחייבה לספק את פרוטוקול הטיפול, רשימת הציוד הדרוש לטיפול ועוד כיו"ב, בישראל. וכך נאמר במכתב:

"MIP is obligated to provide the Yttrium-90 labeling protocol, a list of equipment needed for labeling, and the current protocol for patient treatment. MIP is also required to supply contacts at referenced treatment sites. Lastly, the parties agreed that MIP is required to provide only a limited amount of instruction without receiving additional compensation. Notably, this section does not require training in Israel."

לאמור, כי אף לפי פרשנותה של המבקשת, רק לגבי נושא ההכשרות לא נתנה התחייבות לקיימה בישראל. אך לגבי ההתחייבויות האחרות, היא לא טענה דבר מעין זה. ויצוין כי מכתב זה נכתב בתשובה למכתב המשיבה מיום 17.2.09 בו העלתה המשיבה שורה של טענות כלפי המבקשת ביניהן באופן מפורש, כי המשיבה התחייבה לספק את ציוד "ההזרקה" ואת כל הידע וטכנולוגיה בישראל. אכן בתשובה, נכתב, כאמור, כי לדעת המבקשת היא לא הייתה צריכה לתת את ההכשרה למשיבה בישראל, אך היא לא הכחישה כאמור, את הטענה כי היה עליה לספק את כל החומר הנוסף בישראל. על זאת יש לציין כי במכתב המבקשת מיום 30.6.09 שנשלח בדוא"ל (נספח י"א לתגובת המשיבה) נאמר כי ברצון המבקשת לשלוח לישראל נציג מטעמה כדי ללוות את תהליך יישום ההסכם אצל המשיבה. אכן נכון יש רגליים לסברה כי אין המדובר בהתחייבות המבקשת לשלוח נציג, אך קשה לשער כי המבקשת הייתה עושה כן לולי היה מצופה ממנה לנהוג כך על פי ההסכם.

ובשולי הדברים אעיר. סעיף 44 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 קובע כי חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, כשמשמעות "הנושה" לעניין סעיף זה היא, לא רק נושה כספי, אלא כל הנושה בחברו בדבר קיומה של התחייבות כלפיו.

במקרה זה אפוא, ההסכם היה אמור להתבצע, לפחות בחלקו, בתחומי מדינת ישראל וההפרה הנטענת באה לידי ביטוי באי ביצוען של אותן התחייבויות שקיומן היה אמור להתבצע בישראל. משכך, אפוא, תביעת המשיבה באה, לכל הפחות, בגדרה של חלופה (5), אם לא בגדרה של חלופה (7) לתקנה 500.

באשר לתנאי השני, היינו שתתעורר שאלה רצינית הטעונה הכרעה בבית המשפט. נדמה כי אין קושי לקבוע שהתביעה אינה טורדנית או טרדנית. לעניין זה די להסתמך על אותו מכתב של המבקשת מיום 27.02.09 אשר ממנו עולה, לכאורה, שהמבקשת אינה מכחישה לגמרי את טענות המשיבה, אלא טוענת אך כי לדעתה היא קיימה את ההסכם "בשקדנות הראויה" והיא לא נדרשה לקיים את ההסכם בשקדנות בלתי רגילה (unusual diligence). מדתיות זו של קיום ההסכם היא ביסוד המחלוקת בין הצדדים ואין ספק כי היא טעונה הכרעה שיפוטית.

סופו של יום, המשיבה הרימה את הנטל להוכיח כי היא זכאית למתן היתר לתחליף המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500 בשל קיומה של "תביעה הראויה לטיעון" וקיומה של "שאלה רצינית" שיש לדון בה.

הפורום הנאות

עם זאת, בהתקיימותה של אחת החלופות בתקנה 500 אין די, ועל בית המשפט לשקול האם הפורום הישראלי הינו הפורום המתאים לדון בסכסוך. ההלכה היא כי שעה שבית המשפט דן בבקשה להיתר המצאה עליו לבחון את הזיקות שבין העניין הנדון לבין הנתבע השוהה מחוץ לגבולות המדינה. ככל שהעניין נושא אופי "ישראלי" רב יותר, כך תהיה הנטייה להתיר את ההמצאה, והיפוכו של דבר (ע"א 837/87 בעניין הוידה, שם). בנוסף, על בית המשפט לשקול גם שיקולי יעילות, על מנת למלא אחר הציפיות הסבירות של הצדדים (רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servicos De Saude S/C Ltda, פ"ד נז(5) 414). בין היתר, נשקלים שיקולים ציבוריים וכן שיקולים המתייחסים לבעלי הדין, לרבות נוחות הצדדים, מקום מגורי העדים, האפשרות לחייב עדים להעיד וההוצאות הכרוכות בהתאם, ציפייתם הטבעית של הצדדים ועוד כיו"ב (רע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח בע"מ נ' זריקאת, פ"ד מח(3) 265; ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי, פ"ד לט(1) 365; בש"א (מחוזי-ת"א) 9767/08 הרשות הפלשתינית נ' פלד, פורסם במאגרים [25.12.08]).

בעניין זה נטל השכנוע חל על הנתבעת (המבקשת במקרה זה) ועליה לשכנע את בית המשפט כי בית משפט זר קנה אף הוא סמכות לדון בתביעה, וכי ב"תחרות" זו שבין בית המשפט בישראל לבין בית המשפט הזר, ידו של אותו בית משפט זר על העליונה והוא הפורום הנאות לדון בתביעה. המבחן לקביעה כי בית משפט בישראל הינו "פורום בלתי נאות" אינו אך במאזן נוחות רגיל, שכן רק אם האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי, לפורום הזר, יחליט בית המשפט שאין הוא הפורום הנאות לדון בתביעה (רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב(1) 109, 111; ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה, פ"ד מח(2) 72, 82; ע"א 2705/91 אבו ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח (1) 554, 573).

בבקשתה הצביעה המבקשת על הזיקות הקושרות את התביעה לפורום הזר, במקום מושבה במסצ'וסטס, ארה"ב, בכך שאין לה עובדים, סוכנים, סניפים או חשבון בנק בישראל, ושלמעשה אין לה כל קשר עסקי עם ישראל או עם מי מתושביה. כן ציינה כי בהסכם בינה לבין המשיבה נקבע במפורש (סעיף 12.10) כי הדין החל על ההסכם הוא הדין החל במדינת מסצ'וסטס, כשבית המשפט בישראל אינו בקיא בדין זה וניהול התיק בישראל יצריך את הוכחתו. לכן, ההנחה היא כי כוונת הצדדים לא הייתה לסרבל את הדיון אלא לדון בפורום הבקיא בדין החל על הסכסוך, ומכאן שהפורום המתאים לדון בסכסוך אינו בית המשפט בישראל.

מנגד טענה המשיבה כי די בעובדה שההסכם נועד לביצוע פרויקט בישראל על מנת להביא למסקנה כי בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדון בתביעה. היא הוסיפה כי החומר שהיה על המבקשת למסור למשיבה לפי ההסכם היה צריך להימסר בישראל וכי הטיפולים שהיו אמורים להתבצע לפי ההסכם היו צריכים להתבצע בבית חולים בישראל. כן ציינה כי ההסכם מעניק למשיבה רישיון ביחס לקניין הרוחני של המבקשת בישראל ובלעדיות ביחס לפטנטים ולטכנולוגיה שלה בישראל. גם הנזקים שנגרמו למשיבה ובכלל זה למוניטין שלה נגרם בישראל. לטענתה, בנסיבות אלו הציפיות של שני הצדדים היו כי תביעות הקשורות לפרויקט ידונו בבתי המשפט בישראל. כמו כן, החלת הדין של מדינת מסצ'וסטס על ההסכם אינה מחייבת שגם הפורום שידון בתביעה הנסמכת על ההסכם יהיה דווקא במדינת מסצ'וסטס. נהפוך הוא, העובדה כי המבקשת הסדירה במפורש בהסכם שנוסח על ידה כי הדין שיחול על ההסכם יהיה הדין של מדינת מסצ'וסטס, אך לא עשתה זאת באשר לפורום, מלמדת כי היא לא התכוונה שפורום שידון בתביעות הקשורות בהסכם יהיה בית המשפט במדינת מסצ'וסטס.

ראשית ייאמר כי צודק ב"כ המשיבה כי ההלכה היא שאין הכרח להסיק מהסכמה לגבי הדין החל על הסכם, את המקום הנאות לקיום הדיון. בית המשפט ברע"א 2705/97 בעניין הגבס א' סיני (1989) בע"מ (שם, בעמ' 116) ציין גם כי "יצרן המשווק את מוצריו לכל העולם ולא מתנה את מקום השיפוט, מגלה בעקיפין מודעות ומוכנות לכך שהדיון יכול וייערך בפורום אחר. על אחת כמה וכמה, כשהדין שיחול מותנה". מסקנה זו תואמת את העבודות במקרה זה בו המבקשת שניסחה את ההסכם קבעה במסגרתו את הדין שיחול עליו אך לא אמרה דבר אודות הפורום שידון בו. ומכאן שיש רגליים לסברה כי ההנחה הייתה כי הדיונים המשפטיים סביב ההסכם לא ייערכו בפורום האמריקאי דווקא.

שנית, העובדה כי למבקשת אין סניף בישראל והיא אף לא מחזיקה כאן עובדים וחשבון בנק, אין בה כדי ללמד דבר אודות הפורום הנאות הראוי לדון בתובענה. בעניין זה כפות מאוזני הנוחות של הצדדים מאוזנות.

אכן, ייתכן ובמסגרת הדיון בתובענה תזדקק המבקשת להבאת עדים מטעמה לישראל ואולם בית המשפט אמר לא פעם כי ב"עידן מטוסי הסילון, הטלפון הסלולארי, הפקסימיליה והאינטרנט... העולם כולו הופך והולך ל"כפר אחד גדול", שבו למרחקים שבין מקום אחד למשנהו אין עוד אותה משמעות מכבידה כבעבר" (רע"א 2705/97 בעניין הגבס א' סיני (1989) בע"מ, שם, בעמ' 114). לכן, אין מקום להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת.

נכון, בית משפט זה יצטרך להתמודד עם הדין האמריקאי, אך נדמה כי מלאכה זו אינה משימה קשה, ובית המשפט עושה זאת לא פעם בהצלחה רבה נוכח היכרותו את השפה הזרה של הדין על בוריה.

בסופו של יום אפוא, המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה.

הבקשה לביטול היתר ההמצאה נדחית אפוא, והמבקשת תשלם למשיבה הוצאות בקשה זו ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ב' בשבט, תש"ע (17 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

דוד מינץ, רשם