ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד אייל דדון :


בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 005283/09

לפני:

כבוד השופטת מירית מי-דן

תאריך:

17/01/2010

בעניין:

מגדל חברה לביטוח בע"מ

התובעת

נ ג ד

אייל דדון

הנתבע

פסק דין

בפני תביעת תחלוף (שיבוב) במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותה בגין פיצויים ששילמה למבוטחה בנוגע לנזקי רכוש בתאונת דרכים.

מסגרת הדיון

התובעת ביטחה בתקופה הנוגעת לעניין את רכבו של מר מזרחי אור (להלן:המבוטח) בבטוח מקיף בר תוקף, בהתאם לפוליסת ביטוח (להלן: הפוליסה).

בכתב התביעה טענה התובעת, כי ביום 18.06.08 התרחשה תאונת דרכים באזור גוש עציון, כאשר רכב הנתבע בו נהג הנתבע התנגש מאחור ברכבו של המבוטח. כתוצאה מהתאונה, נפגע הרכב המבוטח והשמאי, מר דנן אברהם, אשר חוות-דעתו צורפה לכתב התביעה (להלן: "חוות דעת שמאי") העריך את נזקי הרכב.

בישיבה המקדמית שנערכה בפני ביום 13.12.09, הסכימו הצדדים כי אינם חלוקים על אופן התרחשות התאונה ולפיכך המחלוקת בין הצדדים התגלעה במשמעות ההסכם שנחתם בין התובע לבין הנתבע (נספח א' לכתב ההגנה) ביחס לזכות התחלוף ובגובה הנזק. משכך, הסכימו הצדדים לוותר על חקירת עדים והוחלט כי סיכומיהם יתמקדו במחלוקת שנותרה.

טענות הצדדים

התובעת טוענת כי ביום 4.9.08 שילמה למבוטח תשלום בגין הנזקים לרכבו כפי שקבע השמאי על-פי חובתה בפוליסה לשלמם. לטענה, מכוח סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 עברה אליה זכות המבוטח לפיצוי מצד ג' כבר ביום 4.9.08, בשיעור התגמולים ששלמה.

התובעת טוענת כי ההסכם שנחתם ביום 21.9.08 בין המבוטח לבין הנתבע (להלן: ההסכם), לפיו בכפוף לתשלום של 3000 ₪ ויתר המבוטח על זכותו להיפרע מן הנתבע, מתייחס לנזקים עקיפים בגינם המבוטח לא שופה על-ידי התובעת בסך 4,162 ₪, וכי אין בהסכם התחייבות בשם חברת הביטוח.

לעומתה, טוען הנתבע, כי בהסכם ויתר המבוטח על זכותו לתבוע ועל כן לא שיער הנתבע שהמבוטח יפנה לתובעת בבקשה לקבל סכום נוסף מעבר לסכום שקיבל במסגרת ההסכם.

הנתבע הוסיף וטען, כי התובעת טעתה כאשר העבירה לידי המבוטח כל סכום בזמן שידעה כי קיבל כבר פיצוי בגין הנזק שנגרם לרכבו, וכי המשמעות שנובעת מההסכם היא שהתובעת לא תוכל לממש זכותה נשוא "תביעת התחלוף" כנגד הנתבע.

בנוסף, מכחיש הנתבע את גובה הנזק. בעניין זה טוענת התובעת, כי הנזק הנטען הוכח משצורפה חוות דעת השמאי וזו לא נסתרה על-ידי הנתבע, וכן אישורי התשלום וחשבוניות ועל-כן, הנזק הוכח לשיטתה.

גדר הדיון

לאור הסכמת הצדדים, לא נותרה מחלוקת באשר לדרך התרחשות התאונה וכי החבות לקרות התאונה הינה על הנתבע. העניין שנדרשתי להכריע בו מתייחס להסכם שנחתם בין הנתבע לבין המבוטח והשלכתו על זכות התחלוף של התובעת לתשלום נוסף לסכום ששילם הנתבע במסגרת ההסכם, ובנוסף שאלת גובה הנזק.

עקרון התחלוף

עיקרון התחלוף, הקבוע בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח (להלן: לחוק חוזה הביטוח) קובע כי כאשר עומדת למבוטח, בשל האירוע נשוא הביטוח, זכות פיצוי או שיפוי כלפי צד שלישי, שלא מכוח חוזה הביטוח, עוברת זכות זו למבטח לאחר ששילם למבוטח את תגמולי הביטוח וכשיעור התשלומים ששילם.

ביסוד עקרון התחלוף מונחים שני טעמים עיקריים. האחד, מוסרי, המושתת על העקרון "שלא ייצא חוטא ונשכר", והאחר, חברתי, הנעוץ בהגנה על אינטרס ציבור המבוטחים שלא לשאת בעלות הנזקים כתוצאה מייקור בלתי נמנע של תעריפי הביטוח. שני טעמים אלה נובעים אף הם מהכלל הבסיסי שביסוד דיני התחלוף ואשר לפיו אין המבוטח זכאי לפיצוי כפול בגין אירוע הנזק (ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך ב' עמ' 539-540).

סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח קובע את התנאים לקיומה של זכות התחלוף ואת היקפה. התנאי הראשון הוא, הוא שלמבוטח תהא "זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח." התנאי השני הוא שהמבטחת שילמה "למוטב תגמולי ביטוח". היקף הזכות הוא לכל היותר כ"שיעור התגמולים" ששילמה המבטחת והוא מוגבל לסכום נזקו של המבוטח. עלה שיעור התגמולים על שיעור הפיצוי שהמבוטח זכאי לו מהמזיק – זכאית המבטחת לשיעור הפיצוי בלבד על אף שהוא נמוך משיעור התגמולים ששילמה.

הסכם הפשרה בין המבוטח לנתבע

התובעת צירפה לכתב התביעה מפרט לפוליסת ביטוח וכמו כן, צירפה טופס פירוט תשלומים למבוטח.

אין מחלוקת כי ביום 4.9.08 שילמה התובעת למבוטח את תגמולי הביטוח כעולה מהאישורים שצורפו לכתב התביעה. עוד אין חולק, כי נערך הסכם בין המבוטח לנתבע וכי הנתבע הפקיד לחשבונו של המבוטח 3000 ₪. באשר למועד חתימת ההסכם, טענה התובעת, כי המבוטח והנתבע חתמו עליו ביום 21.9.08 ואילו הנתבע לא מצא לנכון להתייחס למועד בו נחתם ההסכם. משכך ובהתאם לאמור בפרוטוקול מיום 13.12.09, לא נסתרה הטענה, כי ההסכם נערך ביום 21.9.08, דהינו, לאחר תשלום תגמולי הביטוח על-ידי התובעת למבוטח.

משכך, על פי ראיות התובעת שלא נסתרו, התובעת שילמה את כספי הביטוח למבוטח לפני שנכרת ההסכם בין המבוטח לבין הנתבע ועל-כן, במועד בו נכרת ההסכם האמור, כבר לא היה בידי המבוטח הכח לוותר על הזכויות שעברו לתובעת, אלא על זכויותיו שלו בלבד.

יתר על כן, מלשון ההסכם עולה כי המבוטח ויתר על זכויותיו בלבד ולא על זכויות כלשהן של התובעת.

הפסיקה קבעה, כי במקרה בו מבוטח זכאי לתשלום על פיצוי נזקו, הן מהמבטח והן מצד שלישי, ולאחר שקיבל פיצוי מהמבטח הוא מקבל פיצוי נוסף על אותו נזק, הרי שהוא מחזיק בפיצוי הנוסף כנאמן עבור חברת הביטוח, כך שהוא לא יזכה לפיצוי הגבוה מנזקו (ע"א 32/84 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' קרמר ואח' פ"ד מא(2)603).

אין המבוטח רשאי לקבל פיצוי מהמזיק תוך שחרורו מאחריות, ולאחר מכן לדרוש מהמבטח תגמולי ביטוח. ואולם, המבוטח רשאי, כמובן, להגיע להסדר פשרה עם המזיק, תוך שחרורו מאחריות, ביחס לנזקים שפוליסת הביטוח אינה מכסה.

בענייננו טוענת התובעת, כי הנתבע שילם למבוטח עבור נזקים עקיפים שאינם בגדר תגמולי הביטוח אותם שילמה התובעת למבוטח וכי הם בנוסף לתגמולי הביטוח. מכיון שההסכם שבין הנתבע למבוטח אינו מציין מפורשות את רכיבי הנזק בגינם פיצה הנתבע את המבוטח, יש צורך בפרשנותו של הסכם זה בהתאם לנסיבות כריתתו ועל-פי אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף למזיק ולמבוטח, בשים לב למהות העניין.

מבקשת הנתבע לביטול פסק-דין שניתן תחילה בתובענה, בהעדר כתב הגנה, כתב, כי הוא "נעתר להפצרות מבוטח התובעת אשר עמד על בירור המחלוקת, ומטעמי שלום לא התנגד הנתבע לסגור העניין שלא בין כתלי בית המשפט" וכי "על-פי בקשת מבטוח התובעת אשר הפציר רבות בנתבע שילם הנתבע למבוטח התובעת סך כולל של 3000 ₪ לסילוק מלא וסופי של המחלוקת." על-כן, בבחינת אומד דעתם של הצדדים נראה, כי הנתבע ערך את ההסכם בתום לב ומבלי להבין את משמעות ההסכם והמצב המשפטי וכי האמין שבכך תמה פרשת התאונה מבחינת התביעות הכספיות.

כאשר נעשה הסכם פשרה בין המבוטח לבין אדם שלישי, שלא ידע ולא צריך היה לדעת על מעבר הזכות לבמטחת, התשלום עשוי להוות הגנה טובה מפני תביעת תחלוף. במקרה דנא ספק אם יש לייחס לנתבע ידיעה בדבר רכישת זכות התחלוף ואולם נוכחתי כי לא שולמו למבוטח במקרה דנא במקרה דנא תשלומי יתר ועל כן לא יכלה התובעת לתבוע מהבוטח להשיב לה את שקיבל ביתר כפי שמורה סעיף 62(ג) לחוק חוזה ביטוח.

אין בידי אלא לקבוע כי התובעת אינה קשורה בפשרה שעשה המבוטח עם הנתבע לאחר קבלת תגמולי הביטוח מאחר וההסכם נחתם לאחר שהתובעת נכנסה בנעליו של המבוטח מכיון ש"לאחר תשלום תגמולי הביטוח רוכש המבטח את הזכויות המהותיות של המבוטח כלפי הצד השלישי, ומכאן שכל התחייבות של המבוטח בנוגע לזכויות אלו הינה חסרת כל תוקף (void). צד שלישי שהתפשר בתום לב עם המבוטח, מבלי שידע כי הלה כבר קיבל תגמולי ביטוח ממבטחו, יוותר אפוא חשוף לתביעת התחלוף של המבטח, אולם תעמוד לו זכות תביעה כנגד המבוטח שהטעה אותו בכך שלא גילה לו את דבר הביטוח". ירון אליאס, דיני ביטוח (עמ' 561).

על כן, אף אם היתה הפשרה מתייחסת לנזקים שפוליסת הביטוח מכסה, הרי ש"ויתור (לאחר קרות הנזק) שניתן על ידי מבוטח-ניזוק (שקיבל את דמי הביטוח) למזיק הוא מעשה תרמית כלפי המבטח, ועל-כן אין הוויתור או השחרור תקף כלפי המבטח". (יפרח וחרל"פ, ששון-דיני ביטוח, בעמ' 386).

מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה, כי ההשתתפות העצמית ששילם המבוטח היתה בסך 2,276 ₪, על-פי חוות דעת השמאי ירידת הערך הוערכה ב-0.5% מערך הרכב ובסך 789 ₪ ובנוסף המבוטח שילם לשמאי 1,500 ₪ ופוצה על-ידי חברת הביטוח בסף 439 ₪ בלבד. על כן הפסדיו הסתכמו בסך 4,126 ₪ כך שסכומים אלו, שהתובעת לא שילמה למבוטח, אכן מסתכמים בסכום גבוה מסכום הפשרה בסך 3,000 ₪ ועל כן ההסכם בין המבוטח לבין הנתבע מתייחס רק לנזקים שהפוליסה לא כיסתה כך שהנתבע לא חוייב לשלם כפל פיצוי בגין אותו נזק (תא (שלום-רח') 1195/03 ביטוח ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' עוקשי מאיר (ממאגר נבו).

אף אם פעל הנתבע בתום לב ואף אם פעל מבלי לדעת על קיומו של הביטוח, במקרה דנא, ההסכם בין הנתבע לבין המבוטח התייחס רק לשיעור ההשתתפות העצמית ונזקים שאינם מכוסים על-ידי הפוליסה כך שהנתבע לו חוייב לשלם פיצוי בגין אותו הנזק. (ראה: תא (שלום-נצ') 5883/03 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פאיד ג'מילה (ממאגר נבו):

"לפיכך, גם על פי נוסח ההסכם, אין לקבל את גירסת הנתבעים לפיה ההסכם שלל את זכות התחלוף מן התובעת. ההסכם משתיק את המבוטח מלטעון טענות בגין התאונה נגד הנתבעים, ועל כן יש לפרשו כהסכם בו מוותר המבוטח על כל אותם נזקים אשר בגינם הוא לא קיבל פיצוי מן התובעת, כגון: השתתפות עצמית, כינון וכיוצא באלה. אין ההסכם מונע מן התובעת לתבוע מן הנתבעים את נזקיה שלה."

אשר על כן, אני קובעת כי לתובעת עומדת זכות התחלוף כלפי הנתבע ביחס לנזקים הנטענים בתביעה.

גובה הנזק

התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי וכן חשבונית מס קבלה מהמוסך על-סך 15,575 ₪. חברת הביטוח אישרה העברת סכום (בהפחתת השתתפות עצמית בסך 2,276 ₪) בסך 13,299 ₪ בנוסף העבירה התובעת למבוטח סכום בסך 439 ₪ שכ"ט שמאי. למעט הכחשה כללית לא הועלו על ידי הנתבע טענות של ממש ביחס להיקף הנזקים או מהותם.

מאחר וקבעתי כי עומדת לתובעת זכות התחלוף כלפי הנתבע ואין מחלוקת לגבי אחריות הנתבע בתאונה, אני מקבלת את טענתה של התובעת כי הנזק הנטען הוכח משצורפה חוות דעת השמאי אשר לא נסתרה על-ידי הנתבע ובנוסף אישורי העברת התשלום והחשבוניות.

סוף דבר

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים אשר צורפו על ידי הצדדים, בטענות הצדדים בדיון בפני ובסיכומיהם בכתב אני מוצאת להורות על קבלת התביעה ממכלול הטעמים שנמנו לעיל.

בנסיבותיו של תיק זה לא מצאתי לעשות צו להוצאות ההליך למי מן הצדדים מאחר והנתבע הודיע שאינו עומד על הטענה שאינו אחראי לקרות התאונה והצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו יכריע בית-המשפט לאחר שיסכמו בכתב במחלוקת שנותרה וייעל את בירור התובענה.

בנוסף, התובעת לא הבהירה מדוע נמנעה מליידע את הנתבע כי זכות המבוטח עברה אליה טרם חתימתו על הפשרה. אף שאין זה המקרה המקים טענת השתק שתחסום את זכות המבטחת כלפי צד שלישי, מצאתי שלא לעשות צו להוצאות ההליך על מי מהצדדים, בנסיבות אלו, שאף הוא נמנע מלברר אם שולמו תגמולי הבטוח.

משכך, על הנתבע לפצות את התובעת בגין נזקיה וזאת על-פי התשלומים ששילמה בפועל למבוטח בסך 14,573 ₪. התשלום, ישולם תוך 30 יום מהיום, וישא ריבית והפרשי הצמדה, ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ צדדים באמצעות הדואר.

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום ב' בשבט, תש"ע (17 בינואר 2010), בהעדר הצדדים.

מירית מי-דן, שופטת

005283/09א 130 סיגלית נקי



מעורבים
תובע: מגדל חברה לביטוח בע"מ
נתבע: אייל דדון
שופט :
עורכי דין: