ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בן ציון גירת נגד בטוח לאומי-סני :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב – יפו

בל 001047/09

בפני:

כב' השופטת א. סלע – סגנית נשיא

17/01/2010

בן ציון גירת

בעניין:

ע"י ב"כ

עו"ד גלעד

המערער

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד בר-נור

המשיב

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 16.12.08 אשר קבעה למערער 5% נכות (להלן – הועדה).

2. במקרה שבפנינו מדובר בערעור החוזר לדיון בפני בית הדין בשלישית וזאת לאחר שניתנו שני פסקי דין האחד ע"י הרשמת ולך בתיק בל 6888/05 והשני ע"י השופטת גילצר – כץ בתיק בל 6614/07 (להלן- פסק הדין).

3. מאחר ובחינתו של בית הדין את החלטת הועדה מוגבלת לבחינת טעויותיה המשפטיות בלבד, השאלה המשפטית העולה במקרה זה הינה האם פעלה הועדה כמתחייב מפסק הדין לפיו הוחזר התיק לועדת העררים.

4. לפי פסק הדין הוחזר התיק לועדה –

"על מנת שתתייחס לשאלת הנכויות הזמניות וכן תדון בתקנה 15 על כל חלופותיה. כמו כן תסביר ותנמק הועדה קביעתה לפיה נוכו 5% בגין מצב קודם עפ"י סעיף 37(8) א' ועל בסיס אלו ממצאים מוכחים קודמים עשתה כן.

לעניין חוו"ד פרופ' אנגל, תפרט הועדה ביחס לאלו קביעות שבחוו"ד לא ירדה לסוף דעתו ומדוע אינה מסוגלת להתדיין עם חוות דעתו. ב"כ המערער יוזמן להופיע ולטעון בפני הועדה טרם מתן החלטתה.

ובנוסף תנמק הועדה החלטתה מדוע אין לשלול שבר תלישה וזאת לאור הבדיקה מיום 15.5.03".

5. טענות המערער –

א. שבר התלישה - לפי פסק הדין היה על הועדה לבסס קביעתה כי אין שבר תלישה על סמך בדיקות ולהתייחס לבדיקת C.T. מיום 15.5.03 ולנמק מדוע שוללת שבר תלישה לאור הבדיקה. הועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין וכלל לא מתייחסת לשבר התלישה ולקשר הסיבתי שלו לתאונה;

ב. הועדה לא מפנה לבדיקה ספיציפית האם ומדוע לא ראתה את אותו שבר תלישה אשר במיפוי העצמות הסמוך לתאונה הועלה חשד לקיומו ומחוות הדעת עולה כי בטומוגרפיה המחשבית מ- 2003 מאושר קיומו;

ג. הועדה לא מציינת בכל גלגוליה הקודמים את הבדיקה הנ"ל ולא ניתן לדעת האם מתוך טעות היא שבה ומתעלמת ממנה ולכן שוגה בהתייחסותה לחוות הדעת. היעדר התייחסות לממצא האוביקטיבי שעליו גם הסתמך המומחה בחוות דעתו מהווה טעות משפטית;

ד. הועדה כבר הופנתה גם מכח פסק הדין במיוחד לממצא זה אך היא בוחרת ובעקביות להתעלם ממנו;

ה. ניכוי מצב קודם- הועדה מתייחסת לרישום קודם בין שנת 1987 לשנת 1990 ולשנת 2000. רישומים קודמים היו גם בגלגוליה הקודמים של הועדה ואולם למרות זאת קבע המומחה פרופ' לוי כי יש לקבוע נכות לפי תורת המיקרוטראומה . הועדה כלל לא מתייחסת לחלק הרלבנטי בחוות הדעת ולגבי אותם ממצאים שעמדו בפני פרופ' לוי ומדוע אין לראותם עין בעין עם חוות דעתו;

ו. הועדה לא מפרטת מה בתיעוד מוכיח מצב קודם שבגינו יש לנכות 50% מנכותו של המערער. בחוות הדעת הובהר כי מדובר בתלונות בלבד שאינן מקנות נכות ואין ראיה לכך שהמערער הוגבל משמעותית בתנועה , באופן שראוי לנכות מנכותו שהרי המשיך לעבוד עוד שנים רבות לאחר מכן, בניגוד לתאונה;

ז. הועדה לא מסבירה מדוע רישומים אלה מעידים על הצורך לנכות מצב קודם, שהרי חרף תלונותיו של המערער כאמור, לא קיבל נכות ונכות בשיעור 0% היא הנכות היחידה שניתן לנכות בגין מצבו;

ח. קביעת הועדה הגורסת כי "סביר להניח" הינה קביעה ספקולטיבית , איננה מדעית ואין זו ראיה מבוססת . על הועדה להצביע על רישום קודם ועל בדיקות המוכיחות כי לא היה כל שינוי במצבו, הועדה לא הציגה כל ממצא המוכיח זאת;

ט. הועדה סיכמה דיוניה תוך שהיא מתעלמת מכך שלא קיבלה חומר רפואי אשר ישיבה קודם כתבה שהיא זקוקה לו לצורך סיכום- הועדה כותבת כי היא נזקקת לתיעוד רפואי באשר להפניות שנעשו לכאורה לטיפולי פיזיוטרפיה. למרות שלא קיבלה את החומר בכ"ז היא סיכמה- דבר שכשלעצמו מעיד על עבודה רשלנית ולא יסודית. ככל שלא קיים חומר כזה היה על הועדה לפחות להתייחס לכך וליתן לכך משקל;

י. העובדה כי רק בגלגול שלישי של הועדה היא מוצאת לנכון להזמין תיעוד רפואי קודם, על מנת לבסס את מסקנותיה שנתנו בתחילה ללא כל בסיס ותשתית מהוות טעם לפגם;

יא. נימוק של "סביר להניח" איננו נימוק המצופה מגוף מעין שיפוטי;

יב. ישום תקנה 37(8) - לא ברורה בחירת הועדה לנכות מצב קודם בהתאם לסעיף 37(8) א לתקנות שכן מדובר בתקנה הנוגעת לשבר של גוף חוליה שהתרפא ללא הגבלות תנועה. הועדה אכן לא מוצאת הגבלות תנועה אך גם לא מביאה כל רישום או תיעוד על מצב של "שבר גוף חוליה שהתרפא" ואף לא למצב הדמייתי דומה. די בכך כדי לבטל את הניכוי. רישום של כאבים סתם והשערות וסברות מה משמעותו, אינם עומדים במבחני הפסיקה. על הועדה חלה חובה לפרט מדוע היא בוחרת לנכות מצב קודם ולנמק סעיף מותאם ;

יג. התייחסות לחוות דעתו של פרופ' אנג'ל- הועדה לא מסבירה מדוע לא יכלה אז להתדיין עם חוות דעתו של פרופ' אנג'ל והיום יכולה. כן לא הסבירה הועדה מה לא היה ברור לה אז בחוות הדעת שהיום ברור כך שהיא יכולה להתייחס לחוות דעתו באופן ברור ורציני. ניתוח עמדת הועדה מביא למסקנה כי הועדה עדיין לא ירדה לסוף דעתו של המומחה ולא באמת מתמודדת עם חוות הדעת;

יד. על הועדה היה לא רק להתייחס לגודל הבלט אלא גם לבדיקה קלינית של המומחה. בהיעדר בדיקה קלינית מדודה של הגבלה בתנועה לא ניתן לקבוע האם ממצאיה דומים או שונים מזה של המומחה. על הועדה היה להתייחס לבלט ביחס לליקוי התפקודי שהצביע עליו המומחה לאור הבדיקה הקלינית ומשלא עשתה כן, די בכך כדי להחזיר את העניין לועדה;

טו. נימוק הועדה בדבר אי קבלת ממצא המומחה לא יכול לעמוד בשום מבחן משלא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבת הועדה, מדוע אין לייחס למערער את הממצא לאור ההדמיה והבדיקה הקלינית שערך המומחה ומה שולל ממצא זה מהמערער;

טז. תקנה 15 – דוח ועדת הרשות כלל לא מתייחס להגבלות שנותרו למערער בשל פגיעתו . ועדת הרשות מודה כי למעשה איבד את מקצועו וגם אם אין די בכך על מנת להביא להפעלת תקנה 15 בגין חלופה זו (בהנחה שלא קימת ירידה בהכנסות) ודאי שדי בכך להביא להפעלתה מכח חלופת הגיל שהינה חלופה עצמאית ונפרדת (גיל 61) והעובדה שהנ"ל איבד את מקצועו מהווה בדיוק "דבר מה נוסף" הנדרש;

יז. בפני הועדה המסכמת טען ב"כ המערער את כל השגותיו נגד דוח ועדת הרשות ואף צירף סיכום של כל ההלכות בעניין הגיל. הועדה בהנמקתה מאמצת באופן עיוור את קביעת ועדת הרשות. העובדה כי יכול להמשיך בעבודתו כיום אינה רלבנטית, נהפוך הוא- עבודתו כיום היא העבודה לה היה מסוגל מאחר ובעקבות התאונה איבד את מקצועו כרצף;

יח. בכדי ליצוק תוכן אמיתי ונכון לכוונת המחוקק באשר לחלופת הגיל ניתן לומר כי בהתקיימות הגיל שאינו ניטרלי נדרשת "רמה נמוכה יותר" של השפעת הנכות על עיסוקו של האדם שכן פקטור הגיל מהווה "ההשלמה הנדרשת" לצורך התקיימות מלאה של התקנה. התקנה באה לקדם פני אפשרות שלהבדיל מאדם צעיר, אם אדם בגילו יאלץ לעזוב את מקום העבודה, הוא יתקשה למצוא מקום עבודה חלופי;

יט. משמדובר בפעם רביעית בה דנה ועדה בעניינו של המערער ולאחר שניתנו כבר שני פסקי דין, ככל שיוחזר התיק הועדה תהא מקובעת בעמדתה. די בנסיבות אלה להורות על הרכב אחר;

כ. לחילופין יש להחזיר את הדיון לועדה עם הוראות .

6. מנגד טען ב"כ המשיב –

א. עניינו של המערער הוחזר לועדה בעקבות פסק הדין . הועדה מילאה בצורה מלאה אחר הוראות פסק הדין. הועדה התייחסה לעניין הנכויות הזמניות וקבעה שיעור נכות של 20% מיום 2.2.96 עד ליום 1.3.96 כן קבעה נכויות זמניות של 15% מיום 2.3.96 ועד ליום 3.4.96 ואיננה מוצאת מקום להוסיף לנכויות זמניות אלו;

ב. הועדה דנה באופן ענייני בהפעלת תקנה 15 , העבירה את עניינו להיוועצות בועדת רשות – פרוטוקול ועדת רשות מיום 16.11.08 הוגש לתיק בית הדין;

ג. בדיקת ההכנסות הראתה גידול של 49% בהשתכרותו , בנוסף לכך הועדה מציינת כי התאונה הנדונה לא מונעת ממנו להמשיך בעבודתו- די בהתייחסות הועדה לשני פרמטרים אלה כדי להראות שהמערער לא עומד בדרישות הסף של תקנה 15;

ד. סוגית ניכוי מצב קודם- הועדה נתנה התייחסות מנומקת . הודעה גם התייחסה לחוות הדעת של פרופ' אנג'ל בצורה מנומקת;

ה. הועדה מבהירה כי באשר לבדיקת הסיטי , מציין פרופ' אנג'ל , בלט דיסקלי ולפי דעת הועדה המדובר הוא בבלט מיזערי ניווני שכך יש להתייחס אליו, כאשר מבחינה רפואית הוא חסר משמעות הדמייתית או קלינית ;

ו. לא חלה על הועדה כל חובה לאמץ את חוות הדעת אשר הוגשו בפניה וההלכה היא כי לועדה הסמכות הבלעדית לקבוע עפ"י ממצאיה היא את אחוזי הנכות וכך עשתה;

ז. באשר להחלפת הרכב הועדה- המערער לא הצביע על כל פגם מהותי המצדיק את החלפת ההרכב ולא יעלה על הדעת כי מקום שקביעותיה הרפואיות של הועדה אינן מספקות את המערער , יהיה בכך די כדי להחליף את ההרכב.

7. בעקבות פסק הדין התכנסה הועדה פעמיים. ישיבה ראשונה התקיימה ביום 16.9.08 וישיבה שניה התקיימה ביום 16.12.08 כאשר בין הישיבות, ביום 16.11.08, התכנסה ועדת רשות. הועדה אשר היתה מורכבת מהמטולוג, נוירוכירורג ואורטופד מנתח, עיינה בפסק הדין ובחומר הרפואי לרבות חוות דעת שהוגשו לה.

לעניין ניכוי קודם כתבה הועדה בישיבתה הראשונה- "סביר להניח שהנבדק היה בטיפול ומעקב רופא משפחה ורופא אורטופד והם שהפנו לטיפולי פיזיוטרפיה ויש מקום לקבל את התיעוד בנדון. הועדה מבקשת לקבל את תיק הפ' של הנ"ל קודם לשנת 2000 בה ביקש הכרה בכאבי צוואר כמיקרוטאומה";

לעניין תקנה 15 כתבה הועדה בישיבתה הראשונה –" הועדה חזרה ועיינה בדוח ועדת הרשות מ 6.8.04 לפיו מדובר בליקוי וזאת בנוסף למצב קודם שהוכר ולדעת ועדת הרשות נטישת מקצועו לא נובעת בעיקר מהפגיעה הנדונה בעבודה והתובע עובד בעיריה בעבודה משרדית ולא נמצאה ירידה בהכנסות . בכל זאת בשל פרק הזמן שחלף ופס"ד- הודעה מבקשת המלצה חדשה של ועדת הרשות, כולל בדיקת הכנסות";

בעניין חוות הדעת של פרופ' אנג'ל כתבה הועדה בישיבתה הראשונה - "הועדה מתייחסת לחוו"ד של פרופ' אנג'ל, בבדיקת C.T. מציין ... בלט דיסקאלי בגובה C7D1. לפי דעת הועדה, מדובר בבלט מזערי ניווני וכך יש להציגו. הוא חסר משמעות הדמייתית או קלינית. הועדה אינה מסכימה עם קביעתו של פרופ' אנגל. שמדובר בדיסקופטיה צווארית כפי שהוסבר לעיל. הועדה אינה מסכימה עם קביעתו של פרופ' אנג'ל כי נשללה ממנו זכאותו לנכות והעניק לו נכות , בניכוי מצב קודם. פרופ' אנג'ל מוסיף כי לפני הנפגע הועלתה האופציה לטיפול ניתוחי. הועדה לאחר שעיינה בממצא ההדמיה ובדקה את הנפגע – לא מצאה בדל ראיה לצורך בניתוח כלשהו בע"ש צווארי";

לישיבה הנוספת ביקשה הועדה (א) כי יומצא לה תיק ה"פ קודם משנת 2000 - הגיש בקשה למיקרוטרואמה עקב כאבי צוואר (ב) והמלצת ועדת רשות עדכנית כולל בדיקת הכנסות.

עוד קבעה הועדה שעם קבלת המבוקש, תסכם ללא נוכחות.

8. בפתח הישיבה השניה מיום 16/12/08 רשמה הועדה כי עיינה בתיק פגיעה נוסף שהוגש בגין מיקרוטראומה בשנת 2000.

בפרק סכום ומסקנות כותבת הועדה –

"הועדה קיבלה את המסמכים מעו"ד משה גלעד כולל הטיעונים בעד הפעלת ת' 15. לדעת הועדה לאחר שעיינה בחוות דעת הרשות שאין לאשר ת' 15 ובכך מקבלת את טיעוני ועדת הרשות , לדעת הועדה התאונה הנדונה אינה מונעת ממנו להמשיך בעבודתו . באשר לניכוי מצב קודם נמצאו רישומים על הגבלה בתנועה עוד טרם התאונה; באשר לנכות הזמנית הועדה קובעת כפי שנרשם בדיון הקודם ".

דיון והכרעה –

9. סוגית הניכוי הקודם- בהקשר זה ציינה הועדה כי קיימים רישומים אורטופדים בתיק הרפואי ולישיבה הנוספת ביקשה כי יומצא לה תיק הפ' הקודם לשנת 2000 . בישיבתה הראשונה רשמה הועדה "סביר להניח שהנבדק היה בטיפול ומעקב רופא משפחה ורופא אורטופד והם שהפנו לתיעוד פיזיוטרפיה ויש מקום לקבל את התיעוד בנדון" בישיבתה השניה רשמה הועדה "באשר לניכוי מצב קודם נמצאו רישומים על הגבלה בתנועה עוד טרם התאונה".

ההלכה בעניין ניכוי בגין "מצב קודם" קובעת כי - " אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף.

לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל. משלא הסתמכה הועדה על נתונים מוכחים שאובחנו במערער טרם קרות תאונת העבודה, והמצביעים על "מצב קודם " התואם סעיף מסעיפי הליקויים (לרבות תוך התאמה), לא היה מקום לנכות אחוזי נכות בשל מצב קודם מנכותו הכוללת של המערער." (דיון נג/ 46-01 מרגוליס יצחק-המל"ל, פד"ע כו, 364) (להלן- הלכת מרגוליס).

מהאמור עולה כי הוועדה אינה מוסמכת לקבוע מצב קודם על סמך אומדן בלבד, וכי בית הדין יתערב מקום בו הקביעה אינה מעוגנת די הצורך בראיות. באין ראיות כאלה לא תנכה הוועדה אחוזי נכות בגין העבר.(דב"ע לו/ 392/01 פולק-המל"ל לקט ועדות רפואיות עמ' 124 אשר הובא בתיק בל 2193/00 גרבלי משה-המל"ל, פס"ד מיום 27.1.09).

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי נפל פגם בעבודת הוועדה לעררים בכל הקשור לניכוי מצב קודם.

בתחילת דבריה רושמת הועדה באופן משוער כי סביר להניח שהתיעוד נובע מהפניה של המערער לפיזיוטרפיה ע"י רופאים. בישיבתה השניה , לאחר קבלת תיק הפגיעה , רושמת הועדה בסתמיות כי נמצאו רישומים על הגבלה עוד לפני התאונה- דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם הלכת מרגוליס לפיה יש לערוך "חשבון עובר ושב" למערער וכי יש לקבוע על סמך נתונים מוכחים במסמכים רפואיים מה היה מצבו הקודם של המערער עובר לתאונה וכיצד נוצר .

בהתאם להלכה הפסוקה אין לנכות למערער אחוזי נכות בגין מצב קודם שעה שאין בנמצא נתונים אשר מבססים ומוכיחים כי אכן קיים מצב קודם אשר בגינו נקבעו אחוזי נכות.

נוכח האמור עניינו של המערער יוחזר לועדה שתבחן האם יש לנכות למערער אחוזי נכות בגין מצב קודם ובהתאם לאיזה סעיף ועל בסיס אלו ממצאים מוכחים קודמים יש לעשות כן.

10. באשר לחוות דעתו של פרופ' אנג'ל – בעניין זה לא מקובלת עלי עמדת המערער. הועדה עיינה בחוות הדעת ורשמה באופן ענייני ומנומק מדוע אין היא מסכימה עם חוות דעתו, כאשר בין היתר מציינת הועדה כי ממצאיה שונים מאלו של פרופ' אנג'ל .

הלכה פסוקה היא שכאשר הממצאים של הועדה שונים מהממצאים שבחוות הדעת שהמציא המערער, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונים. מכאן כי קביעה נחרצת בדבר השוני בממצאים דיה כדי לצאת ידי חובת ההנמקה "העניינית והמנומקת" (דב"ע נא/122-99 פד"ע כג 170,169).

לא מצאתי ממש בטענת ב"כ המערער לפיה הועדה לא הסבירה מדוע בישיבות קודמות לא ירדה לסוף דעתו של פרופ' אנג'ל וכעת כן מבינה מה היתה כוונתו. הועדה נתבקשה, בהתאם לפסק הדין לפרט בהקשר לחוו"ד של פרופ' אנגל ביחס לאלו קביעות שבחוו"ד לא ירדה לסוף דעתו ומדוע אינה מסוגלת להתדיין עם חוות דעתו וכך עשתה.

לזאת אוסיף שטענות בדבר ממצאים קליניים בהבדל ממצאים הדמייתים הינן טענות רפואיות שאין בית דין זה מוסמך להתערב בהן.

12. באשר לתקנה 15 – בין שתי הישיבות הופנה המערער לועדת רשות אשר קבעה, ביום 16/11/08, כלהלן-

"בהמשך לדוח ועדת הרשות משנת 2004 ולאחר בדיקת הכנסות שהראתה גדול של 49% בהשתכרותו ומתוך בחינת דוחות ממחלקת הגביה מסתבר שהתובע עבד כעצמאי "רצף" תקופה קצרה משנת 1995 (השנה בה נפגע). התחיל לעבוד בעירית ראשל"צ ב- 1998 והכנסותיו הולכות וגדלות משנה לשנה.

אין להפעיל תקנה 15".

הועדה אימצה את חוות דעת הרשות והיא מוסכמת לעשות כן. לציין כי החלטת ועדת הרשות כפי שהובאה לעיל הינה מפורטת ובהירה באופן שהיא מבהירה את עמדתה אחד לאחד ומשכך, במקרה זה פעלה הועדה נכון שעה שאמצה את ההחלטה, הגם שבהתאם לפסיקה אין הועדה קשורה דווקא בעצה שנתנו לה (דב"ע מג/ 1012-01 עבדל ראיף חסדיה- המוסד לביטוח לאומי , פד"ע י 372).

אלא שהמערער טוען כי היה צריך במקרה זה להפעיל את חלופת הגיל בנפרד. לטענתו, הועדה מתעלמת לחלוטין מחלופת הגיל למרות טיעונים הן בע"פ והן בכתב שהוגשו לה, שכן לטענתו חלופת הגיל הינה חלופה נפרדת ועצמאית שאינה דורשת כתנאי את התקיימות חלופת אבדן המקצוע.

בהתאם לפסיקה את הפעלת תקנה 15 אמורה הועדה לשקול "לפי מבחנים אובייקטיביים הקשורים באותו מקצוע. לשון אחר, יש לשקול באיזו מידה פועלת הפגימה הקונקרטית באדם שבאותו מקצוע, במידה רבה יותר מאשר באדם אחר שבעבודתו אין לפגימה משקל מיוחד" (דב"ע לה/333-01 בנימין-המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז' 361 364). בהתאם לפסיקה אמורים להתקיים אחד מהשניים: אי יכולתו של הנכה לחזור לעבודתו או ירידה ניכרת בהכנסתו שלא לזמן מוגבל (דב"ע 11-01 דאוד מוחמד עלי-המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך א(2) 162).נ

ביחס לגיל – נפסק כי חלופה זו רלוונטית כאשר הנפגע אינו חוזר לעבודתו, ומתעוררת שאלת יכולתו למצוא עבודה אחרת בהתחשב, בין היתר, בגילו (בר"ע 1540/02 גיא גונן - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, לג (31) 36).

במקרה שלפנינו נרשם בפרוטוקול ועדת הרשות, שאומץ ע"י הועדה, כי המערער עבד כרצף תקופה קצרה משנת 1995 והתחיל לעבוד בעירית ראשל"צ ב-1998 וכי הכנסותיו הולכות וגדלות משנה לשנה. לאור האמור, כמו גם לאור הפסיקה שהובאה לעיל, הנני סבורה כי הצדק עם המשיב וכי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הועדה שעה שלא המליצה על הפעלת תקנה 15. חלופת הגיל שבתקנה 15, רלבנטית, כאשר הנפגע לא חוזר לעבודה ומתעוררת שאלת יכולתו למצוא עבודה אחרת בהתחשב, בין השאר, בגילו. כאשר המערער עובד ושעה שכעולה מדוח ועדת הרשות הכנסותיו הולכות וגדלות משנה לשנה הרי שלא היה מקום להפעלת תקנה 15 על פי חלופת הגיל .

13. שבר תלישה – בהתאם לפסק הדין נתבקשה הועדה לנמק מדוע אין לשלול שבר תלישה וזאת לאור הבדיקה מיום 15.5.03 – משלא מצאתי כל התייחסות בפרוטוקול הועדה בנושא זה , עניינו של המערער יוחזר לועדה גם בעניין זה.

הרכב הועדה –

14. המערער ביקש כי עניינו יועבר לועדה בהרכב אחר משהוא הופיע בפני ועדה זו ארבע פעמים וקיים חשש שהועדה תהיה נעולה בדעתה. מנגד טען המשיב כי דרך המלך היא השבת עניינו של מבוטח לועדה באותו הרכב.

אמנם, הכלל הוא כי דרך המלך להחזרת עניינו של מבוטח לועדה רפואית היא החזרתו לועדה המקורית שבדקה את המבוטח ורק במקרים נדירים, בהם עולה חשש של ממש כי הועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת או שהרכבה אינו נאות, מוחזר העניין לועדה בהרכב אחר.

במקרה מושא ערעור זה בו הועדה ישבה ודנה בעניינו של המערער ארבע פעמים על פני מספר ישיבות ולאחר שני פסקי דין שניתנו בעניינו, הנני סבורה כי קיים חשש שהועדה תהא "נעולה" על החלטתה ככל שעניינו של המערער יושב לדיון נוסף בפניה ומשכך הנני קובעת כי עניינו של המערער יוחזר לועדה בהרכב אחר.

15. לאור כל האמור עניינו של המערער יוחזר לועדה בהרכב אחר על מנת –

א. שתבחן האם יש לנכות למערער אחוזי נכות בגין מצב קודם ובהתאם לאיזה סעיף ועל בסיס אלו ממצאים מוכחים קודמים יש לעשות כן.

ב. הועדה תנמק מדוע אין לשלול שבר תלישה וזאת לאור הבדיקה מיום 15.5.03.

ג. הועדה תנמק בהרחבה החלטתה.

16. לאור התוצאה אליה הגעתי ומשהערעור מחד התקבל בחלקו בלבד ומאידך זוהי הפעם השלישית בו מוחזר עניינו של המערער לדיון בפני הועדה – ישא הנתבע בהוצאות המערער בסך 350 ₪ ובנוסף סך 1,800 ₪ בצירוף מע"מ כחוק כשכ"ט עו"ד שישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולם הסך הנ"ל במועד ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

17. הצדדים זכאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא ביה"ד הארצי לעבודה או לסגניתו או שופט של ביה"ד הארצי שנתמנה לכך ע"י הנשיא בתוך 30 יום מהיום בו יומצא פסה"ד לצדדים.

ניתן היום ב' בשבט, תש"ע (17 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.

א. סלע, שופטת

סגנית נשיא

קלדנית: רינת אברג'ל



מעורבים
תובע: בן ציון גירת
נתבע:
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ