ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בדרק רינה נגד מועצה אזורית עמק :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו

בפני: כבוד השופטת חנה טרכטינגוט

נ.צ. מר יוסי קזדו

עב 008918/06

17/01/2010

בעניין:

בדרק רינה

ע"י ב"כ עוה"ד

עו"ד ינאי הופמן הילית

התובעת

נ ג ד

מועצה אזורית עמק חפר

ע"י ב"כ עוה"ד

עו"ד סומך חן

הנתבעת

פסק דין

לפנינו תביעתה של רינה בדרק [להלן- התובעת] להורות למועצה האזורית עמק חפר [להלן- המועצה] להמשיך להכיר בזכותה לעבוד 40 שעות שבועיות.

1. ביום 16.9.07 הגישו הצדדים רשימת מוסכמות ופלוגתאות משותפת. מרשימה זו, ועל סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובאו בפנינו, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת -

1.1. התובעת מועסקת במועצה החל מיום 19.12.93 בהיקף משרה של 100%.

1.2. המועצה חברה במרכז המועצות האזוריות והִנה גוף מתוקצב כמשמעות מונח זה בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 [להלן- חוק יסודות התקציב].

1.3. על יחסי העבודה בין הצדדים חלים, בין השאר, הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות [להלן- חוקת העבודה].

1.4. התובעת עבדה במועצה בתפקידים שונים (עוזרת למנהל המחלקה המוניציפאלית, רכזת מושבים והחל משנת 2004 בתפקיד רכזת מוניציפאלית).

1.5. בתחילת עבודתה קיבלה התובעת שני מכתבים בנוגע לקבלתה לעבודה, מיום 8.12.93 ומיום 29.12.93 [נספח א' לכתב התביעה ונספח א' לכתב ההגנה].

1.6. מראשית העסקתה נדרשה התובעת להחתים כרטיס נוכחות.

1.7. לתובעת הוקצה מראשית העסקתה ועד ליום זה חדר/ משרד בבניין המועצה.

1.8. החל מחודש 12/00 קיים במועצה שעון נוכחות ממוחשב.

1.9. לתובעת שני ילדים שתאריכי לידתם 14.4.89 ו- 2.9.90, ובחודש 4/01 מלאו לבנה הבכור של התובעת 12 שנים.

1.10. במועצה קיים הסכם מקומי מיום 11.2.92 [להלן – הסכם 92'], המאפשר בתנאים מסוימים לקצר את שבוע העבודה ל-40 שעות שבועיות [נספח כב1 לכתב התביעה].

לפי הסכם זה – "כל העובדים במשרה מלאה המשלימים את מלוא משרתם בשבוע במשרדי המועצה, נדרשים לעבוד משעת פתיחה ועד לסגירת המשרדים סה"כ 40 שעות שבועיות וימלאו את מכסת שעות העבודה בהתאם – לא ינוכה משכרם או חופשתם".

1.11. ביום 5.12.00 קיבלה התובעת הודעה לפיה שעות עבודתה השבועיות הן 42.5 [נספח ג' לכתב התביעה].

1.12. עד לחודש 6/01 עבדה התובעת 40 שעות שבועיות.

1.13. במהלך השנים 2001-2002 התנהלו הליכים קיבוציים לעניין קיצור שעות העבודה השבועיות. במסגרת ההליכים התקיימו ישיבות של וועדה פריטטית, התנהל משא ומתן קיבוצי וניתנו כמה החלטות.

1.14. בשנת 2005 ביקש וועד העובדים זימון וועדה פריטטית בעניינה של התובעת, והבקשה נדחתה.

2. תמצית טענות התובעת -

2.1. התובעת משתייכת לקבוצת העובדים הזכאים לעבוד 40 ש"ש וזאת במשרה מלאה. התובעת שייכת לקב' העובדים שההסכם מיום 11.2.92 חל עליה, שכן עבודתה של התובעת בוצעה מתוך ובתוך משרדי המועצה.

2.2. קיים קשר בין החלת הסכם 92' על עובד לבין החובה להחתים שעון נוכחות. עובדים שלא נדרשו להחתים את השעון, נדרשו לעבודה בת 42.5 ש"ש ומדובר היה בעובדים שחלק מעבודתם בוצע מחוץ למשרדי המועצה. בעוד שעובדים שנדרשו לחתימה וחויבו לעבוד רק 40 ש"ש, היו עובדים שעבודתם בוצעה מתוך משרדי המועצה.

2.3. הקשר האמור תואם את הרציונל של חתימת הסכם 92' ולפיו עובד אשר מחתים את שעון הנוכחות יש שקיפות באשר לשעות עבודתו ולפיכך זכאי לעבוד רק 40 ש"ש כמשרה מלאה, בעוד שעובד העובד מחוץ למשרדים ואשר אינו נדרש להחתים כרטיס נוכחות אין שקיפות באשר לשעות עבודתו ולפיכך הוא אינו זכאי לשבוע עבודה בן 40 ש"ש אלא 42.5 ש"ש.

2.4. שעות עבודתה של התובעת לא הותנו מעולם בתנאי כלשהו, לרבות היותה אם. שבוע עבודתה מנה 40 ש"ש כמשרה מלאה בשל תחולת הסכם 92' על עבודתה ולא בשל טעם אחר.

2.5. שבוע עבודה בן 40 ש"ש היה תנאי מתנאי קבלתה לעבודה, ולא צוין כי זה נקבע בשל היותה אם. העברתה לשבוע עבודה בן 42.5 שעות היא שינוי חד צדדי של תנאי העבודה.

2.6. אין קשר בין קיצור שבוע העבודה של התובעת לבין היותה אם. הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות קבעו את שעות העבודה של אם ולפיהן אם לילד עד גיל 8 או אם ל-2 ילדים שהקטן בהם עד גיל 12 שנים זכאית לקיצור מספר שעות העבודה ל- 40 שעות שבועיות.

לפיכך, לוּ שעות עבודתה של התובעת קוצרו מחמת היותה אם, הרי שרק ביום 6.9.02 יכולה הייתה הנתבעת להשיב את משרתה של התובעת ל- 42.5 שעות שבועיות שכן במועד זה לבנה הקטן של התובעת ימלאו 12 שנים. אלא שהדרישה הובאה לידיעת התובעת כבר בחודש 12/00 עת הופעל שעון הנוכחות הממוחשב והחלה מבוצעת בפועל החל מחודש 6/01, מועד בו הגיע בנה הבכור לגיל 12.

2.7. מכל מקום, גם אם תתקבל הטענה כי קיצור שבוע העבודה נעשה מחמת היותה של התובעת אם הרי שעל הנתבעת לשלם לתובעת רטרואקטיבית גמול בגין ביצוע עבודה עודפת של 2.5 שבועיות בין 6/01 לבין 6.9.02.

2.8. אין קשר בין דרישת הנתבעת לעבודה בת 42.5 ש"ש שהועלתה כבר בחודש 12/00 לבין שינוי הגדרת תפקידה של התובעת כרכזת מוניציפאלית שנעשה ביום 1.2.04.

2.9. הדרישה מהתובעת לעבודה בת 42.5 ש"ש היא הפלייתה אל מול עובדים שלא נכנסים תחת הסכם 92' ובכל זאת עובדים 40 ש"ש כמשרה מלאה.

3. תמצית טענות המועצה -

3.1. הסכם 92' לא חל על התובעת שכן עבודתה בוצעה גם מחוץ למשרדי המועצה.

3.2. התובעת נקלטה לעבודה במשרה מלאה בהיקף של 42.5 ש"ש, והסיבה שבעטיה קוּצר שבוע עבודתה הוא היותה אם.

3.3. סעיף 65.2 לחוקת העבודה קובע כי זכאית לקיצור שבוע העבודה ל- 40 ש"ש עוֹבדת שהיא אם ל-2 ילדים עד גיל 12 או אם לילד אחד עד גיל 8. היינו, זכאותה של התובעת לקיצור שבוע העבודה קמה כל עוד 2 ילדיה מתחת לגיל 12. בחודש 4/01 מלאו לבנה הבכור של התובעת 12 שנים, ומכאן שלאחר מועד זה אין התובעת זכאית לקיצור שבוע העבודה.

3.4. בסוף שנת 00' אכן הוכנס שעון נוכחות אלקטרוני לבניין המועצה ועקב טעות הוגדרה התובעת כמי שמחויבת לעבוד 42.5 ש"ש הגם שבפועל עדיין הייתה זכאית למשרת אם. הטעות תוקנה באופן רטרואקטיבי, והובהר לתובעת כי תוכל להמשיך לעבוד 40 ש"ש עד לתום תקופת הזכאות.

3.5. ראשיתו של ההליך הקיבוצי הייתה בניסיון של הוועד להחיל את שבוע העבודה המקוצר על עובדים רבים וביניהם התובעת, אלא שבעקבות המשא ומתן הקיבוצי נותרה מחלוקת יחידה רק ביחס לעובדי ביה"ס מעיין השחר.

3.6. ביום 19.3.02 ניתנה החלטת הוועדה הפריטטית כי רק עובדי ביה"ס מעיין השחר יעברו ל- 40 ש"ש.

3.7. סגן הממונה על השכר אישר את החלטת הוועדה הפריטטית בכפוף לכמה סייגים, לרבות התחייבות של ההסתדרות והעובדים כי לא תועלינה דרישות נוספות לקיצור שעות העבודה.

3.8. מאחר שכל המחלוקות כבר הוכרעו, הבקשה משנת 2005 לכנס וועדה פריטטית בעניינה של התובעת נדחתה מן הטעם שאין מקום לכינוס וועדה על נושא שכבר נדון והוכרע.

4. מטעם התובעת העידו: מר יעקב כהן, מנהל המחלקה המוניציפאלית בתקופה הרלוונטית לתביעה; גב' ענת עכו ומר עופר ישראלי, נציגי וועד העובדים במועצה; מר דוד שוהם, מנהל מחלקת ביטחון במועצה; והתובעת עצמה.

מטעם הנתבעת העידו מר אבינועם הררי, מנהל מחלקת שכר במועצה; ומר מנשה דוד, גזבר המועצה.

5. עוד צורפו לתיק בית הדין מכתביו מיום 2.1.07 ו- 7.2.08 של סגן הממונה על השכר, מר אהרן עוזיאלי.

בעמדתו מיום 7.2.2008 המתייחסת לתביעה מושא הדיון מבהיר מר עוזיאלי כי הסכמת הממונה על השכר היתה לייחד את עניינם של עובדי "מעיין השחר" מעניינם של שאר העובדים. אבחנה זו היתה על דעת ההסתדרות וועד העובדים. ההסכמה לאשר את קיצור שבוע העבודה לעובדי "מעיין השחר" היתה לסיום כל המחלוקת בעניין ואלמלא ההסכמה לא היה ניתן אישור אף לעובדי "מעיין השחר".

דיון והכרעה -

6. שתי מחלוקות עיקריות לפנינו, האחת עניינה תחולת הסכם 92' על התובעת והשנייה עניינה פרשנות ההוראה בחוקת העבודה המאפשרת קיצור של שבוע העבודה לאם.

7. בטרם נפנה לתחולת הסכם 92', נרחיב קמעה את היריעה ונפרט אודות ההליכים הקיבוציים שהתנהלו באשר לשאלת קיצור שבוע העבודה ל-40 ש"ש, שכן התובעת טוענת כי הליכים אלה טרם מוצו.

בעקבות דרישת המועצה מחלק מעובדיה לעבור לעבודה בת 42.5 ש"ש, דרש וועד העובדים במכתב מיום 4.1.01 את כינוסה של וועדה פריטטית שתדון באפשרות להרחיב את ההסכם שאִפשר שבוע עבודה בן 40 שעות באופן שיחול על כלל עובדי המועצה [נספח ט' לכתב התביעה].

בהחלטתה מיום 20.2.01 הפנתה הוועדה הפריטטית את הצדדים למשא ומתן [נספח יא לתצהיר התובעת]. אלא שהמשא ומתן לא צלח, והוועדה הפריטטית התכנסה פעם נוספת ביום 17.7.01 [נספח טו לכתב התביעה] והורתה לוועד להגיש 2 רשימות: האחת של עובדים אשר עבדו בפועל 40 ש"ש וזאת לפני יום 1.9.98 וכעת נדרשים לעבוד 42.5 ש"ש [להלן- קבוצה א']; והשנייה של עובדים המועסקים בפועל מאז ומתמיד 42.5 ש"ש והוועד דורש להעבירם לשבוע עבודה בן 40 ש"ש וזאת בגין אפלייתם לרעה לעומת עובדים אחרים במועצה [להלן- קבוצה ב'].

עוד נכתב בהחלטה כי לאחר אישורן של הרשימות על ידי המועצה, הוועדה תבחן בין היתר את שעות העבודה בפועל של העובדים הנכללים בקבוצה א' ועם אישורה את הרשימה יוחזרו לאותם עובדים כספים שנוכו מהם, במידה שנוכו.

היינו, ברי שתנאי להמשך ההליך הוא אישור הרשימות על ידי המועצה אלא שתנאי זה לא התקיים.

הוועד הגיש את 2 הרשימות ביום 26.7.01 [נספח טז לכתב התביעה], כשעל קבוצה א' נמנית התובעת ועל קבוצה ב' נמנים בין היתר גם עובדי בית הספר מעיין שחר.

ביום 12.8.01 הועברה התייחסות המועצה לרשימות [נספח יז לכתב התביעה]. המועצה דחתה על הסף את קבוצה ב' בהיותה מנוגדת לטענתה לחוק יסודות התקציב, ובאשר לקבוצה א' העבירה התייחסות פרטנית כשלגבי התובעת נכתב כי "העובדת בדרק רינה – עבדה 40 ש"ש בשל היותה אם לילדים על פי ההסכמים החלים זכאית לקיצור שבוע עבודה. משנסתיימה התקופה המזכה אותה לקיצור בשבוע עבודה חויבה במלוא השעות 42.5 ש"ש".

לטענת התובעת, אישור המועצה איננו תנאי להמשך ההליך שכן לטענתה נכתב בהחלטה כי במקרה של חילוקי דעות תוכל הוועדה להחליט כל החלטה שהיא. איננו מקבלים טענה זו, שכן האפשרות ליתן כל החלטה שהיא במקרה של חילוקי דעות ניתנה רק בשלב לאחר אישור המועצה את הרשימות. כלומר: נקבע בהחלטת הוועדה כי הרשימות יועברו על ידי הוועד ויאושרו על ידי המועצה. לאחר מכן, לגבי העובדים המנויים על קבוצה א', ייבחנו שעות עבודתם ויאושרו על ידי הוועדה, ובהתאם לכך יוחזרו לאותם עובדים כספים במידה שנוכו. בשלב הזה צוין בהחלטה כי במקרה של חילוקי דעות תוכל הוועדה לקבל כל החלטה שהיא.

8. לאור חילוקי הדעות באשר להרכב הרשימות שהועברו על ידי הוועד נמשך המשא ומתן הקיבוצי והתקבל מכתבו של מר עופר ישראלי, יו"ר וועד העובדים דאז אל רונן אהרוני, המזכיר הארצי של הסתדרות הפקידים, וזו לשון המכתב [נספח טז לתצהיר מנשה דוד]:

הנדון: בקשה לזימון לועדה פריטטית

1. בהתאם להחלטת הועדה המשותפת למועצה, להסתדרות ולוועד העובדים מיום חמישי 17.1.02, אנו מבטלים בזה את תביעתנו הקודמת לכינוס הוועדה הפריטטית, בעניין היקף השעות השבועיות במסגרת משרה.

2. אנו מבקשים לכנס בדחיפות את הוועדה הפריטטית לדון בתביעת וועד העובדים להכיל (צ.ל- להחיל) את ההסכם בין המועצה לוועד העובדים בעניין היקף ש"ש במסגרת משרה על עובדי המינהל במוסד מעיין שחר.

אנו מבקשים את הוועדה לקבוע שעובדי המינהל במוסד החינוכי מעיין שחר יעבדו 40 ש"ש במשרה מלאה.

3. המחלוקת בנושא הנ"ל נמשכת זמן רב ופוגעת קשה מאוד ביחסי העבודה במועצה ובמורל העובדים.

ואכן, ביום 19.3.02 התכנסה הוועדה הפריטטית בעניינם של עובדי ביה"ס מעיין שחר והוחלט כי [נספח יז לתצהיר מנשה דוד]:

"... בעקבות הכנסת שעון הנוכחות בביה"ס מעיין השחר וקיום דיונים על הפחתת שעות העבודה מאז שנת 1996, למרות שבפועל המשיכו לעבוד 42.5. ש"ש, ובעקבות זאת שמחלוקת הנ"ל נמשכת זמן רב ומעכירה את יחסי העבודה במועצה, ממליצה הוועדה על הורדת שעות העבודה בביה"ס מעיין השחר ל-40 ש"ש.

שעות העבודה בשאר מוסדות החינוך יישארו 42.5. ש"ש.

המלצה זו טעונה אישור הממונה על השכר שאליו תועבר החלטה זו".

בהתאם להחלטה האמורה הועברה ביום 11.2.03 מאת מר פנחס הומינר, הממונה על יחסי עבודה במרכז המועצות האזוריות, בקשה לממונה לאישור קיצור שעות העבודה השבועיות של 7 עובדים (עובדי ביה"ס מעיין השחר).

התובעת טוענת כי משך הזמן שחלף בין החלטת הוועדה הפריטטית (3/02) לבין הפנייה לממונה (2/03) מעיד כי אף המועצה לא ראתה בהחלטה האמורה משום מיצוי ההליכים. מנגד, טוענת המועצה כי הסיבה לשיהוי בפנייתה לקבל את אישור הממונה הוא ניסיונה להגיע לפשרה ולערוך בירור נוסף לגבי הזכאות לשבוע עבודה מקוצר בהתייחס לכמה עובדים וביניהם התובעת.

אנו מקבלים טענה זו של המועצה, וזאת לאור לשונו הברורה של מכתבו של מר עופר ישראלי אשר אינה משתמעת לשני פנים ולפיה צמצם הוועד את דרישותיו להחלת שבוע עבודה מקוצר על עובדי ביה"ס מעיין השחר בלבד.

9. התובעת צירפה לתצהירה מסמך [נספח יח] לפיו הושגה לכאורה הסכמה בין המועצה לבין העובדים על העברת בקשה לממונה על השכר לאשר שבוע עבודה מקוצר לעובדי ביה"ס מעיין שחר, וכי זכאותם של כמה עובדים לשבוע מקוצר וביניהם גם התובעת תיבדק על ידי אבינועם הררי, עופר ישראלי וענת עכו. לפי המסמך, במידה שתוך שבועיים לא תושג הסכמה בעניינם של אותם עובדים יועברו השמות שבמחלוקת לוועדת-שניים שתורכב מראש המועצה, מר נחום איצקוביץ, ומזכיר הסתדרות הפקידים, מר רונן אהרוני. עוד צוין במסמך כי הכרעת וועדת-השניים תהיה סופית.

מעבר לטענתה של התובעת כי ההסכמה דלעיל הושגה לאחר החלטת הוועדה הפריטטית מיום 19.3.02, לא ניתן ללמוד מהמסמך הנ"ל על המועד שבו ניתן שכן לא מצוין כל תאריך על גביו.

אלא שכאמור, אף הנתבעת לא מכחישה כי התנהלו מגעים לאחר ההחלטה מיום 19.3.02 וזאת מתוך ניסיון להגיע לפשרה.

כך ביום 17.6.02 התקיימה פגישה בין המועצה לבין נציגי הוועד.

לטענת הנתבעת, בפגישה הועלתה הצעת פשרה שכללה גם אפשרות בדיקת זכאותם של כמה מהעובדים לשבוע מקוצר וכי במקרה של מחלוקת יוכרע הנושא בוועדת-השניים, אלא שהצעת הפשרה נדחתה על ידי נציגי הוועד [נספח כא לתצהיר הררי].

אף התובעת מאשרת קיומה של פגישה במועד זה, כשלטענתה זוֹ הופסקה בשל טענות שעלו מצד המועצה בדבר הפרת סיכומים בעניינם של עובדים אחרים (בעוד שאבינועם הררי מציין במכתבו לרונן אהרוני כי הפגישה הופסקה בשל סירוב הוועד לקבל את הצעת הפשרה שהועלתה על ידי ראש המועצה).

מכל מקום, ביום 18.6.02, יום לאחר אותה פגישה, הושגה הסכמה לפיה, בין היתר, ייבדק עניינה של התובעת על ידי אבינועם הררי, ונציגי הוועד עופר וענת, ואין שום אִזכור לוועדת-השניים [נספח כב לתצהיר הררי].

לאחר ההסכמה האמורה אין כל ציון לכך שעניינה של התובעת אכן נבדק על ידי השלושה.

10. ביום 21.3.05 ניתן אישור הממונה על השכר למתווה שהוצע בהחלטת הוועדה הפריטטית מיום 19.3.02, אלא שהאישור ניתן בכפוף לכמה סייגים וביניהם הגבלת תחולת האישור לרשימה סגורה של 7 עובדים בלבד והתחייבות של ההסתדרות והעובדים כי לא יועלו דרישות נוספות לקיצור שעות עבודה ביחידות אחרות במועצה [נספח כג לתצהיר מנשה דוד].

עמדת הממונה על השכר בתיק זה הובאה באמצעות מר אהרן עוזיאלי, סגן בכיר לממונה על השכר, אשר חזר על ההסכמה האמורה במכתבוֹ מיום 7.2.08 [נספח א' לסיכומי הנתבעת], וציין כי זוֹ הושֹגה לאחר שנים רבות של מחלוקות באשר לקיצור שבוע העבודה במועצה. מר עוזיאלי מוסיף ומציין כי "... ההסכמה הייתה על דעת ההסתדרות וועד העובדים, והיה ברור לצדדים (ולי) שהאישור שניתן מסיים את המחלוקות בנושא.

הדבר אף נקבע במפורש במכתבו של מזכ"ל הסתדרות הפקידים מיום 11.11.04 אלי, שהיה מעורב אישית ושותף מלא לניסיון להגיע לפיתרון מוסכם.

יודגש כי אלמלא הסכמה זו של העובדים, לא היינו מאשרים קיצור שבוע עבודה לאף עובד במועצה. ..."

11. לאור כל האמור לעיל, עינינו הרואות כי הדיון בקיצור שבוע העבודה במועצה נפרשֹ על פני שנים ארוכות ומדרישה להחלה כללית של הסכם 92' על עובדי המועצה, צומצמה הדרישה לעובדי ביה"ס מעיין השחר בלבד.

אכן, נעשו ניסיונות מצד המועצה לפתור את המחלוקת באשר לעובדים בודדים וביניהם התובעת, אלא שאין בכך כדי לגרוע מההסכמה הקיבוצית אליה הגיעו הצדדים. הסכמה זו היא שהובילה למתן האישור לקיצור שבוע העבודה ל- 7 עובדי ביה"ס מעיין השחר על ידי הממונה על השכר, אשר התנה את האישור בכך שלא יועלו דרישות נוספות לקיצור שבוע העבודה לעובדים אחרים במועצה.

זאת ועוד: אף אם נאמר כי ההליך הקיבוצי לא מוצה ולא הגיע לכדי הכרעה בעניינה של התובעת, הרי שלא הוכח כי ההטבה של קיצור שבוע העבודה חלה על התובעת מכוחו של הסכם 92'.

12. ביום 11.2.92 נחתם הסכם 92' בין המועצה לבין וועד העובדים של המועצה שנושאו "מכסת עבודה שבועית – עובדי המועצה", ולפיו:

1. הצוות הניהולי של המועצה בישיבתו מיום 3.4.90 החליט, שלא לשנות החלטותיו הקודמות ולהמשיך ולקיים ההסכם הארצי הקבוע לפיו מכסת שעות העבודה של עובדי המועצה במשרה מלאה 42.5 שעות שבועיות. ...

2. כל העובדים במשרה מלאה המשלימים את מלוא משרתם בשבוע במשרדי המועצה, נדרשים לעבוד משעת פתיחה ועד לסגירת המשרדים סה"כ 40 שעות שבועיות וימלאו את מכסת שעות העבודה בהתאם – לא ינוכה משכרם או חופשתם.

3. ....

לטענת התובעת, תכליתו של ההסכם הייתה להבחין בין עובדים שהחתימו שעון נוכחות לבין עובדים שלא החתימו שעון. הרציונל, כך טוענת התובעת, היה כי עובד אשר מחתים את שעון הנוכחות יש שקיפות לשעות עבודתו ולכן זכאי לעבוד רק 40 ש"ש במשרה מלאה; בעוד שעובד העובד מחוץ למשרדים ואשר אינו נדרש להחתים כרטיס נוכחות אין שקיפות באשר לשעות עבודתו ולכן אינו זכאי להטבת קיצור השעות השבועיות.

אלא שהטענה אינה עולה בקנה אחד עם טענתה של התובעת כי עקב הכנסת שעון נוכחות ממוחשב נדרשה לעבור לשבוע עבודה בן 42.5 ש"ש. לכאורה, לאור טענתה בדבר הקשר בין החלת הסכם 92' לבין החובה להחתים שעון נוכחות, הכנסת שעון הנוכחות הממוחשב לא אמורה הייתה לפגוע בהחלת ההסכם עליה.

מעבר לכך: הסכם 92' אינו מתנה את מתן ההטבה בהחתמת שעון נוכחות, כי אם דורש את השלמת מלוא שעות העבודה במשרדי המועצה.

מתצהירו של מר אבינועם הררי עולה כי עם המעבר לשבוע עבודה בן 5 ימים, שעות פעילות המועצה נמשכו מהשעה 07:30 ועד לשעה 15:30.

לעובדים שעבדו במשרדי המועצה נערכו הסעות, כשהמועצה לא קיזזה משכרם את השעות המתייחסות להסעות גם כאשר היה איחור בהסעות ועובדים שביצעו עבודתם במשרדי המועצה עבדו בפועל 40 ש"ש בלבד.

קבוצה אחרת של עובדים שתפקידם דרש עבודה במשרדים ומחוצה להם נדרשו לעבודה של 42.5 ש"ש כשלרוב עובדים אלה מתוקף תפקידם היו ניידים.

התובעת אינה מכחישה כי ידעה שהתפקיד דורש יציאות מחוץ לכותלי המועצה [פרוטוקול מיום 30.11.08, ע' 9 ש' 11-12] וכי אכן חלק מעבודתה מבוצע מחוץ למשרדי המועצה [ע' 7 ש' 2; ע' 8 ש' 5-14, 18], אלא שלטענתה תחולת ההסכם משתרעת גם במקרה שבו רק חלק משעות העבודה מבוצעות במשרדי המועצה. בפרשנותה זוֹ נסמכת התובעת על המילה "משלימים" אשר לטענתה מלמדת כי כוונת הצדדים הייתה להשלמת שעות העבודה במשרדי המועצה ולא לביצוען של כל השעות שם.

אלא שסבורים אנו כי בפרשנות תחולת ההסכם יש לשים דגש דווקא על המילה "מלוא" המתארת את היקף העבודה הנדרש להתבצע בתוך משרדי המועצה. אין חולק כי מדובר בהיקף עבודה מלא.

13. לאור לשונו הברורה של הסכם 92' הדורשת השלמה של מלוא העבודה במשרדי המועצה והעובדה כי התובעת ביצעה את תפקידה הן במשרדי המועצה הן מחוצה להם, הרי שהסכם 92' אינו חל על העסקתה של התובעת.

14. לטענת הנתבעת, החלתו כיום של הסכם 92' על התובעת דורשת את אישור הממונה על השכר שכן מדובר בהטבת שכר חריגה המנוגדת לחוק יסודות התקציב.

מנגד, טוענת התובעת כי כלל אין צורך באישור הממונה שעה שהזכות לקיצור שבוע העבודה מקורה בהסכם 92' ומשזה אושר בהסכם הקיבוצי שנחתם ביום 3.3.99. הסכם זה הכשיר, בין היתר, את המשך תשלומם של הסכמי שכר החורגים מהוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב במידה שהללו נחתמו נקבעו או הונהגו עד למועד הקובע (31.8.1998) ויושמו ערב חתימתו של ההסכם (היינו, ביום 3.3.99). טוענת התובעת כי משנהנתה מהזכות לשבוע עבודה מקוצר במועד הקובע שבהסכם 99' הרי שאין עוד צורך באישור הממונה.

אלא שהתובעת נהנתה מההטבה האמורה לא מכוח הסכם 92' כי אם מכוח חוקת העבודה שאִפשרה את קיצור שבוע העבודה בשל היותה אם. המקור לזכות (הוא חוקת העבודה) הגביל למעשה את משך הזמן שבו התובעת יכולה ליהנות ממנה וזה עד שלאחד מילדיה ימלאו למעלה מ-12 שנים. לפיכך, לאור הגבלת מסגרת הזמן, אין לראות בהסכם 99' כהכשר להמשך מתן ההטבה האמורה של קיצור שבוע העבודה.

15. קיצור שבוע עבודה לאם

בכתב התביעה נטען כי מקור ההטבה של קיצור שבוע העבודה איננו חוקת העבודה.

התובעת טוענת כי לפי חוקת העבודה הזכאות לקיצור שבוע עבודה חלה על אם אשר שני ילדיה מתחת לגיל 12. היינו, זוֹ מסתיימת עם הגיעוֹ של הצעיר מבין השניים לגיל 12. מאחר שהנתבעת הפסיקה את ההטבה האמורה טרם הגיע צעיר בניה של התובעת לגיל 12, ניתן ללמוד כך לטענת התובעת שאין מקורה של ההטבה בחוקת העבודה.

טענה זו נזנחה בסיכומים, שם לא נטען דבר לעניין פרשנות ההוראה שבחוקת העבודה.

יחד עם זאת, לא נצא ידי חובתנו אם לא נביא את ההוראה כלשונה:

"65.2 שעות עבודה ליום ולשבוע של אם עובדת

(א) עובדת במשרה מלאה שהיא אם ל-2 ילדים עד גיל 12 או אם לילד אחד עד גיל 8 שנים תעבוד 40 שעות שבועיות

(ב) ..." [נספח ג' לכתב ההגנה]

היינו, עם מלאת לאחד משני ילדי העובדת 12 שנים, הזכאות לקיצור שבוע העבודה מסתיימת. כך, עם מלאת לבכורהּ של התובעת 12 שנים בחודש 4/01 תמה זכאותה לקיצור שבוע העבודה.

16. ביום 5.12.00 קיבלה התובעת מכתב שזו לשונו [נספח ג' לכתב התביעה]:

"הנדון: מס' שעות שבועיות

בהתאם למוסכם בשיחתנו מתאריך 4.12.00, מספר השעות השבועיות אותן את עובד(ת) הינן 42.5 והן מרכיבות את משרתך המלאה.

תחולה 1.12.00. ..."

לטענת התובעת לשון המכתב שקיבלה לא מרמזת כי הסיבה לשינוי שעות העבודה השבועיות היא הפסקת זכאותה מכוח היותה אם.

יחד עם זאת, מקבלים אנו את טענת הנתבעת כי המכתב האמור מקורו בטעות שכנראה נבעה מהכנסת שעון הנוכחות הממוחשב לבניין המועצה.

מכל מקום, שינוי שעות העבודה לא נכנס לתוקף החל מיום 1.12.00 כמצוין במכתב אלא החל מ- 6/01 לאחר שמלאו לבנה הבכור של התובעת 12 שנים.

המכתב מיום 29.5.01 [נספח ד' לכתב ההגנה] שבו מצוין מפורשות כי הסיבה להעברתה של התובעת לשבוע עבודה בן 42.5 ש"ש היא הפסקת התקיימותם של תנאי הזכאות לקיצור שבוע עבודה בתובעת, אך מחזק את קביעתנו כי המקור לקיצור שבוע העבודה הוא אכן היותה של התובעת אם.

17. לטענת התובעת, בראיון הקבלה עמה הובטח לה על ידי מר יעקב כהן מנהל המחלקה

המוניציפאלית דאז וגב' תמר נהיר מנהלת כוח אדם, שבוע עבודה מקוצר כחלק מתנאי

עבודתה.

אלא שמתן הבטחה כאמור הוכחש על ידי הנתבעת, ואף הובא מכתבה של גב' נהיר מיום 29.12.93 שלפיו שבוע העבודה של התובעת הוא בן 42.5 שעות שבועיות [נספח ג1 לתצהיר הררי].

מקבלים אנו את טענת התובעת הנתמכת בעדים כי מדובר במכתב סטנדרטי המוצא לכל עובדי המועצה עם קבלתם לעבודה וזאת בין אם נדרשים לעבוד את מלוא 42.5 שעות ובין אם הם נדרשים לעבוד 40 שעות בלבד.

אלא שהעובדה כי אין ללמוד ממכתב זה על דרישה מהתובעת לעבוד 42.5 שעות לא מוכיחה את טענת התובעת לפיה הובטח לה שבוע עבודה מקוצר.

התובעת טוענת כי תנאי זה הובטח לה על ידי גב' תמר נהיר שהיתה מנהלת מחלקת כוח אדם.

התובעת בחרה שלא להביא עדה זו לבית הדין ובמקומה להביא עדים אשר לטענתם שמעו או ידעו על ההבטחה. אין בעדים אלה כדי להוכיח כי ניתנה לתובעת הבטחה לשבוע עבודה מקוצר. עצם הוצאת המכתב בדבר 42.5 שעות, הגם שמדובר במכתב סטנדרטי, מחייב עדות בעלת משקל כי ניתנה הבטחה שונה על ידי גב' נהיר, אשר אף הודיעה לתובעת על שבוע עבודה בן 42.5 ש"ש. לא ניתן כל הסבר מתקבל על הדעת מדוע לא הובאה עדה זו לבית הדין.

גם העד מטעם התובעת מר שוהם העיד כי אף עובד לא התקבל ל-40 שעות אלא ל-42.5 שעות ואלה שעובדים 40 ש"ש ניתנה להם הבטחה מפורשת ל-40 ש"ש.

משהתובעת לא הוכיחה הבטחה זו על ידי מי שמוסמך לתיתה, דין תביעתה להדחות.

18. התובעת מוסיפה וטוענת כי התקבלה לעבודה כמזכירה ולפיכך חל עליה הסכם 92', והראיה שבמועד קבלתה לא היתה מזכירה במחלקה. אלא שהעובדה כי עבודת התובעת כללה עד שנת 96' (שאז הובאה מזכירה למחלקה) גם עבודות מזכירות לא שוללת את העובדה אשר אינה מוכחשת והיא כי תפקיד התובעת כלל גם יציאה מחוץ למשרד וביקורים בישובים השונים.

הדבר עולה במפורש מתנאי המכרז אליו ניגשה, מהגדרת התפקיד - עוזר למנהל המחלקה המוניציפלית, ומעדות התובעת עצמה.

העובדה כי היקף היציאה מחוץ למשרד גדל עם השנים, גידול שנבע מגידול מספר הישובים שבטיפול המחלקה, אינה משנה את העובדה כי מלכתחילה עבודת התובעת כללה יציאה מחוץ למשרד.

לפיכך טענת התובעת כי יש להשוותה למזכירות אחרות אין לה על מה שתסמוך.

המכתב מיום 29.5.01 [נספח ד לכתב ההגנה] שבו מצוין מפורשות כי הסיבה להעברתה של התובעת לשבוע עבודה בן 42.5 ש"ש היא הפסקת התקיימותם של תנאי הזכאות לקיצור שבוע עבודה בתובעת, אך מחזק את קביעתנו כי המקור לקיצור שבוע העבודה הוא אכן היותה של התובעת אם.

19. לאור כל האמור לעיל, התביעה למתן צו הצהרתי בדבר זכאותה של התובעת לשבוע עבודה מקוצר בן 40 שעות שבועיות – נדחית.

כפועל יוצא מכך נדחית אף התביעה הכספית.

20. בנסיבות הענין ומשהתובעת עדיין עובדת בנתבעת, אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ח בטבת, תש"ע (14 בינואר 2010) בהיעדר הצדדים.

נ.צ. מר יוסי קזדו

חנה טרכטינגוט, שופטת

קלדנית: אסתר תורתי



מעורבים
תובע: בדרק רינה
נתבע: מועצה אזורית עמק חפר
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ עוה"ד,ע"י ב"כ עוה"ד