ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב אלי נגד חברת יפאורה-תבורי :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב – יפו

עב 006859/08

בפני:

כב' השופט שמואל טננבוים

17/01/2010

בעניין:

יעקב אלי

ע"י ב"כ עו"ד

רוזנר

התובע

נ ג ד

חברת יפאורה-תבורי בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

לס-גרוס

הנתבעת

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי הלנה בגינם, הפרשי שכר עבודה וכן לפיצוי כספי בגין אי המצאת מכתב פיטורים במועד (נזק דמי אבטלה).

רקע עובדתי

1. הנתבעת הינה חברה המייצרת ומשווקת משקאות קלים ומים.

2. התובע עבד אצל הנתבעת החל מיום 6.2.05 ועד למועד פיטוריו ביום 7.12.05 .

במועד קבלתו לעבודה סוכם בין הצדדים כי התובע יחל עבודתו במפעל ביום 23.1.05 אולם מספר ימים לפני מועד זה, הודיע מנהל הייצור בנתבעת לתובע כי בשל אילוצי מערכת ובעיות טכניות, ידחה מועד תחילת העבודה בשבועיים וכי התובע אינו צריך לחשוש למקום עבודתו ואין צורך שיחפש מקום עבודה אחר.

3. התובע התקבל לעבודה, כאשר יועד לשמש כמנהל קו ייצור, תפקיד הדורש תקופת הכשרה מסוימת. במועד פיטוריו טרם קיבל התובע את התואר מנהל ייצור.

4. התובע השתכר סך 27 ₪ לשעה, שכר אותו מקבל מנהל קו ייצור.

טענות התובע

5. התובע טוען כי פוטר בסמוך לפני תום שנת עבודתו הראשונה , תוך ניסיון של הנתבעת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. התובע מוסיף כי התבקש להתחיל עבודתו ביום 23.1.05 אך עוכב בשל אילוצי הנתבעת עד ליום 6.2.05 מועד בו החל עבודתו בפועל. בשבועיים אלה אמנם לא עבד בפועל אך עמד לרשות הנתבעת, ועל כן יש לראותו כמי שעבד בשירות הנתבעת משך 10 וחצי חודשיים. התובע לא תבע תשלום עבור אותם שבועיים.

לפיכך טוען התובע הינו זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 ולפיצויי הלנה בגינם.

6. עוד טוען התובע כי נדרש על ידי הנתבעת להתייצב לכל משמרת כחצי שעה לפני תחילתה על מנת להחליף בגדיו, נעליו, ללבוש מעיל, לחבוש כובע ולשים אוזניות בהתאם לכללים הקבועים במקום העבודה. התובע מציין כי לא קיבל כל תגמול בעד חצי שעה זו, ולפיכך הינו זכאי לשכר עבור חצי שעה נוספת בכל יום עבודה.

7. כמו כן, לטענתו במוצאי שבת וחג חדר האוכל היה סגור ולכן לא הוגשה ארוחת ערב/לילה. חרף זאת ניכתה הנתבעת חצי שעה משכרו בכל המשמרות הללו. על כן גם בגין חצי שעה זו הינו זכאי להפרשי שכר.

8. התובע טוען עוד, כי עבד משמרות ארוכות ומרובות, שנקבעו לו על ידי מנהל העבודה, ומבלי שקיבל את כמות שעות המנוחה השבועית המגיעות לו על פי דין.

9. טענה נוספת שמעלה התובע נוגעת לעיכוב בקבלת מכתב הפיטורים. למרות שהתובע פוטר ביום 6.12.05, מכתב הפיטורים נמסר לו רק ביום 25.12.05 ולפיכך טוען התובע נבצר ממנו לפנות לשירות התעסוקה ו/או לקבל דמי אבטלה בסמוך למועד פיטוריו.

טענות הנתבעת

10. הנתבעת טוענת כי התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, היות ועבד בשירותה 10 חודשים בלבד ופוטר עקב תפקוד לקוי ואי התאמה, ולא על מנת לנסות ולהימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

הנתבעת מוסיפה כי אכן חל עיכוב במועד תחילת העבודה, ובאם הדבר לא נשא חן בעיני התובע רשאי היה לחפש מקום עבודה אחר. בכל מקרה בתקופה זו לא עמד התובע לרשות העבודה והיה רשאי לעשות בזמן הנ"ל ככל העולה על רוחו.

באשר לתביעה לפיצויי הלנה – הרי שזו התיישנה.

11. התובע נדרש להתייצב בזמן לתחילת כל משמרת כאשר הוא מוכן לעבודה, והוא עמד לרשות העבודה רק כאשר התחילה המשמרת בפועל. התובע אינו זכאי לשכר בגין הגעתו למפעל לפני שהתחילה המשמרת.

12. לטענת הנתבעת, התובע קיבל הפסקה של חצי שעה גם במוצאי שבת וחג, והעובדה כי במשמרות אלו חדר האוכל היה סגור אינה גורעת מהעובדה כי התובע היה בהפסקה.

13. הנתבעת מציינת כי התובע לא עבד יותר משני מוצאי שבתות בחודש, ומכל מקום קיבל מנוחה שבועית של לפחות 25 שעות רצופות, כקבוע בדין.

14. הנתבעת טוענת כי לתובע אין כל עילת תביעה כנגדה בגין האפשרות לגשת ללשכת התעסוקה בסמוך לפיטוריו. התובע יכול היה לעשות כן גם ללא מכתב הפיטורים ואם הוא לא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו.

דיון והכרעה

פיצויי פיטורים

15. התובע טוען, כאמור, כי הינו זכאי לפיצויי פיטורים בגין 10 חודשי עבודתו, שכן הפיטורים נעשו שלא כדין ולפני תום שנת העבודה הראשונה והכל בניסיון להימנע מתשלום פיצויי הפיטורים. עוד לטענתו בנסיבות בהן העיכוב בתחילת עבודתו היה בשל אילוצי הנתבעת, כאשר לא עבד בפועל שבועיים אך עמד לרשות הנתבעת, יש לראותו כמי שעבד 10.5 חודשים.

16. הנתבעת טוענת כי שעה שהתובע עבד אצלה 10 חודשים בלבד, הוא איננו זכאי לפיצויי פיטורים. מעבר לכך, הרי שלגרסתה פוטר התובע עקב תפקוד לקוי ואי התאמה ולא על מנת לנסות ולהימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

17. סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג -1963, קובע -

"פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר – כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים".

סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים קובע את הזכות לקבל פיצויי פיטורים, למי שעבד ברציפות שנה אחת לפחות ופוטר, סעיף 3 לחוק מהווה חריג לכלל זה. הסעיף, כאמור, קובע חזקה כי מי שפוטר בסמוך לסיום שנת עבודתו הראשונה, יראוהו כאילו פוטר מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. חזקה זו נסתרת – רק אם עולה בידי המעסיק להוכיח כי לא היתה לו כוונה להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים (ע"ע 122/03 אבנר וקסמן נ' "אי.טי.סי. 24 מסביב לשעון, פס"ד מיום 7.1.07).

18. באחת הפרשיות בה, נדונו פיטורים לאחר 10 חודשי עבודה, קבע בית הדין הארצי כי:

"בסעיף 3 האמור לא הוגדר המונח "סמוך" ויש על כן לפרש מונח זה בהתאם לנסיבותיו של כל ענין...".

בפסק הדין ציין בית הדין הארצי, כי השאלה אותה יש לבחון היא - מה הרקע לפיטורים. היינו, האם קיימת סיבה אחרת שיש בה כדי להצדיק את פיטורי העובד באותו מועד שאם לא כן, חזקה כי נעשו על מנת להמנע מתשלום פיצויי פיטורים. (דב"ע נה/44-3 קרא איוב נ' חיה אופיר, מיום 22.2.95).

בית הדין הארצי פסק, כי במקרה בו בית הדין משוכנע כי סיום העסקתו של העובד נעשה רק על מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, והעובד הועסק פרק זמן של קרוב לשנה, יש תחולה לסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים גם אם העובד הועסק תקופה קצרה מ - 11 חודשים (ע"ע 420/06 ליאוניד קוגן נ' כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ , פס"ד מיום 6.5.07).

באותו מקרה ציין בית הדין הארצי:

"..אנו סבורים, כי אין לקבוע שסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים חל רק בתנאי שהעובד הועסק לפחות 11 חודשים, וייתכנו מקרים בהם עובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים, גם אם הועסק פרק זמן קצר יותר. אם מתברר כי המעביד מעסיק עובדים בשיטת "הדלת המסתובבת", דהיינו:מעסיק עובדים לפרק זמן קרוב לשנה: מסיים את העסקתם ללא סיבה הקשורה לתפקודם או לצרכי העובדה, אלא רק על מנת להימנע מתשלום זכויות המגיעות לעובדים לאחר שנת עבודה מלאה (פיצויי פיטורים, דמי הבראה); ומקבל עובדים חדשים במקומם, יש מקום לפסוק פיצויי פיטורים גם אם תקופת ההעסקה היתה קצרה מ - 11 חודשים".

בפרשת קוגן הופסקה עבודת שומר לאחר תשעה חודשים ושלושה שבועות, וקבע שם בית הדין הארצי, כי פיטורי העובד נעשו על מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים ועל כן זכאי הוא לפיצויי פיטורים.

19. לאחר בחינת עדויות הצדדים, לא השתכנענו שהתובע פוטר בשל תפקוד לקוי, כפי שטענה הנתבעת.

מכתב הפיטורים צורף כנספח ב' לכתב התביעה. נוסח המכתב הינו לקוני ובו צויין:

" הנדון: סיום עבודתך בחברה

הנני לאשר כי עבודתך בחברה הופסקה בתאריך 7.12.05

עבודתך בחברה החלה ביום 6.2.05

ניתנה הנחייה למדור שכר לערוך עבורך גמר חשבון.

הנני מאחל לך הצלחה בדרכך".

אין במכתב כל ציון סיבה לפיטורים. כמו כן עד הנתבעת, מר רזיאל אקסנפלד – שהינו סמנכ"ל ייצור בנתבעת ובעבר מנהל המפעל, אישר כי לכל עובד קיים תיק אישי, אך חרף זאת נמנעה הנתבעת מלהציג מסמך דוגמת פרוטוקול שיחה או סיכום שיחה שנערכה עם התובע, המאשש את טענותיה כי התקיימו עם התובע מספר שיחות הבהרה אודות תפקודו הלקוי.

מר איגור פרנקל, מנהל הייצור אשר היה האחראי הישיר על התובע ואשר במגע ישיר עמו (וכפי שנטען בתצהיר הנתבעת הוא שקיים שיחות רבות עם התובע בנוגע לתפקודו, הן לבדו והן במשותף עם מר אקסנפלד), הוא עצמו לא הובא להעיד בפנינו ובעניין זה נפסק:

"הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית מובילה למסקנה שאילו הובאה, היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה ועל כן ההימנעות מחזקת את ראיות התביעה" (ע"פ 728/84 פד"י מא (3) 617).

20. נטל ההוכחה, כי הפיטורים נעשו – בסמוך לתום שנת העבודה הראשונה – שלא מתוך כוונה להימנע מפיצויי פיטורים מוטל על המעסיק.

לאור האמור, משפוטר התובע בסמוך לתום שנת עבודתו הראשונה ומשלא מצאנו, כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח שפיטוריו של התובע לא נעשו על מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, חייבת הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים לתובע.

כעולה מתלושי השכר, שכרו הקובע של התובע לצורך פיצויי פיטורים הוא בסך 5,022 ₪. תקופת עבודתו הינה 10 חודשים ועל כן, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 4,185 ₪.

21. התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה זה מכבר - ודינה להידחות.

שעות מנוחה שבועית

22. תקנות שעות המנוחה השבועית (עבודה במשמרות) (מס' 2), התשי"ב-1952, קובעות לאמור:

" 1. תחום המנוחה השבועית.

מותר שהמנוחה השבועית לעובדים במשמרות תהיה:

(1) ...

(2) במפעלים בהם נעשית העבודה בשתי משמרות - אחת לשבועיים - בתחום של פחות מ-36 שעות רצופות, אך לא פחות מ-25 שעות רצופות".

23. במפעל הנתבעת הועסקו העובדים בשתי משמרות : משמרת יום ומשמרת לילה. כפי שעולה מדוחות הנוכחות של התובע (שצורפו כנספח נ/3 לתצהיר הנתבעת) התובע לא עבד יותר משני מוצאי שבתות בחודש (כאשר ישנם שבועות בהם לא עבד כלל בימי שבת או בימי שישי ושבת גם יחד). ובכל מקרה קיבל מנוחה שבועית של לפחות 25 שעות רצופות.

לפיכך דין התביעה ברכיב זה להידחות.

שעות עבודה

24. לטענת התובע בפתיחת כל משמרת היה עליו להתייצב, לפי הוראת מנהליו, כרבע שעה לפני תחילת המשמרת בפועל וזאת לאחר שהחליף את בגדיו, את נעליו, לבש מעיל, כובע ואוזניות לפי הנהלים והכללים הקבועים במקום. דבר זה חייב את התובע להגיע כ- 30 דקות לפני כניסתו לביצוע העבודה בפועל. התובע טוען כי לא תוגמל בעד חצי שעה נוספת זו, למרות שהיה זכאי לכך.

מנגד טוענת הנתבעת כי התובע נדרש להגיע בזמן לתחילת המשמרת כאשר הוא מוכן לעבודה, והוא עמד לרשות העבודה רק כאשר התחילה המשמרת בפועל. במידה והתובע הגיע למפעל לפני שהתחילה המשמרת הוא לא עמד לרשות העבודה ולפיכך אינו זכאי לשכר בגין כך.

25. הוראות סעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א - 1951 קובעות -

"שעות עבודה פירושו - הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כח באויר חוץ מהפסקות עפ"י סעיף 20;"

הלכה פסוקה היא, כי שעות העבודה הן השעות שבהן עומד העובד לרשות העבודה, דהיינו השעות שבהן לא היה חופשי לעשות כרצונו. התשובה לשאלה האם שעות מסויימות הן שעות עבודה תלויה בשאלה אם העובד חופשי לעשות לעצמו באותן שעות (דב"ע לג/4-2 אברהם רון נ' מ.מ. מצפה רמון, פד"ע ד' 386; דב"ע שן/84-3 מדינת ישראל נ' ראובן רון, פד"ע כ"ב 433) ומכאן, כי אין זה בהכרח הזמן שבו הוא מצוי במקום העבודה (דב"ע לד/4-3 רוברט יקיאל נ' אליהו פלד, פד"ע ה' 328; דב"ע מה/22-3 אגד בע"מ נ' לודביג קרץ ואח', פד"ע י"ז, 21).

26. הוראות הפרק שכותרתו: " סדרים תקינים בעבודה" לתקנון העבודה – הסכם קיבוצי כללי בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית קובעות:

"17. על העובד להימצא בזמן הקבוע במקום המיועד לעבודתו מוכן להתחלת העבודה ועליו להימצא במקום עבודתו במשך כל שעות העבודה.

18. רחצה והחלפת בגדים אחרי העבודה ייעשו מחוץ לשעות העבודה."

כעולה מהוראות התקנון מצב שבו עובד מגיע למקום עבודתו, מתארגן לעבודה וכך גם מתארגן בצאתו מן העבודה, הרי שזמן החלפת הבגדים וההתארגנות, אינו זמן שהעובד עומד בו לרשות העבודה.

27. התובע נדרש לעבוד בשעות המשמרת בלבד ולא הוכיח את טענתו לפיה נדרש להגיע חצי שעה לפני תחילת כל משמרת על מנת להתארגן או שהנהלים דרשו זאת (כפי שהוכח למשל בעב 4090/06 יואב להב נ' חברת השמירה בע"מ, פס"ד מיום 12.4.07). טענתו זו גם אינה עולה בקנה אחד עם דו"ח שעות כניסתו בפועל למפעל (שסומן כמוצג ת/1) ממנו עולה כי לעיתים נכנס התובע למפעל כעשר דקות עד עשרים דקות בלבד לפני המשמרת.

28. באשר לטענת התובע כי הנתבעת ניכתה חצי שעה משכרו עת שעבד במוצאי שבת וחג זמנים בהם חדר האוכל היה סגור – העובדה כי חדר האוכל היה סגור אינה מלמדת על כך שהתובע לא יצא להפסקה. התובע, עליו מוטל הנטל להוכיח תביעתו, לא השכיל להוכיח עילתו זו.

עד הנתבעת ציין (סעיף 13 לתצהיר), כי התובע קיבל הפסקה של חצי שעה גם במוצאי שבת. העד לא נחקר על סעיף זה בתצהירו. ב"כ התובע אף לא טען לענין זה בסיכומיו. נוכח האמור, נדחית תביעת התובע בעילה זו.

התביעה לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה

29. התובע פוטר ביום 6.12.05 , אך את מכתב הפיטורים קיבל רק ביום 25.12.05. התובע טוען כי נוכח עיכוב זה נבצר ממנו לגשת ללשכת התעסוקה כדי להיעזר בה במציאת מקום עבודה חדש ו/או בקבלת דמי אבטלה בסמוך למועד הפיטורים בפועל.

30. החובה לתשלום דמי אבטלה חלה על המוסד לביטוח לאומי בהתקיים התנאים הקבועים לכך בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995. על פי הפסיקה התובע רשאי היה לפעול מול המוסד לביטוח לאומי למיצוי זכויותיו, גם בהעדר מכתב פיטורים ורשאי היה להוכיח את הטענה כי פוטר. העדר מכתב פיטורים, כשלעצמו, אינו מונע קבלת דמי אבטלה, ולעניין זה בעל דברו של התובע- העובד הוא המוסד לביטוח לאומי ולא המעביד (דב"ע נז/ 39-3 אליק בביוב נ' נפתלי גפן, פס"ד מיום 2.6.97; ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון נ' אלי אפרים ואח', פס"ד מיום 12.11.08).

משכך אין בידי התובע עילה כלפי הנתבעת לפיצוי עקב אי תשלום דמי אבטלה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ודין התביעה בעניין זה – להדחות.

סיכום

31. הנתבעת תשלם לתובע סך 4,185 ₪ בגין פיצויי פיטורים. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.12.05 ועד התשלום המלא בפועל.

יתר עילות התביעה נדחות.

נוכחה התוצאה, אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ד בטבת, תש"ע (31 בדצמבר 2009) בהעדר הצדדים.

נ.צ. מר אלי וידל (ע)

שמואל טננבוים, שופט

אתי/



מעורבים
תובע: יעקב אלי
נתבע: חברת יפאורה-תבורי בע"מ
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ עו"ד,ע"י ב"כ עו"ד