ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בטוח לאומי-סניף נגד בידס גסאן :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב – יפו

בל' 2385/09

בל' 2201/09

בפני:

כב' השופט שמואל טננבוים

17/01/2010

המוסד לביטוח לאומי

בעניין:

ע"י ב"כ

עו"ד בר נור

המערער

נ ג ד

בידס גסאן

ע"י ב"כ עו"ד יחיא

המשיב

פסק דין

1. בפני ערעורים הדדיים שהוגשו כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 19.2.09 (נכות בעבודה) אשר קבעה למשיב דרגת נכות יציבה בשיעור 50% החל מיום 7.5.06. הערעורים כנגד החלטת הוועדה הוגשו בשני תיקים נפרדים על ידי שני הצדדים ובהחלטת כב' הרשמת ולך מיום 15.7.09 אוחד הדיון בהם.

לאור זאת פסק הדין ניתן בשני התיקים. למען הנוחות יקרא המוסד לביטוח לאומי - המערער, ומר בידס גסאן - המשיב.

2. המשיב הוכר כנפגע עבודה בגין אירוע מיום 18.11.98. בטרם הליך ההחמרה נקבעו למשיב 0% נכות.

3. המשיב הגיש בקשה להחמרה. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה שאין כל החמרה במצבו. המשיב הגיש ערעור על החלטה זו.

ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה ארבע פעמים, בדקה את המשיב וסיכמה מסקנותיה ביום 19.2.09 ולפיהן נותרה למשיב נכות אורולוגית בשיעור 70% לפי סע' 23 2 (א) V ובניכוי מצב קודם בשיעור 20%- סה"כ 50% נכות מיום 7.5.06.

עוד קבעה הוועדה כי החליטה לאמץ את חוות דעת הרשות מיום 25.1.99 ומסקנותיה ולפיהן כי הפסקת העבודה אינה נובעת מהתאונה ואין מקום להפעלת תקנה 15.

על החלטה זו הוגשו הערעורים שבפניי.

טענות המערער

4. המערער טוען כי המשיב נפגע בתאונה ביום 18.11.98, אך כבר קודם לכן נמצאו תלונות רבות לעניין דרכי השתן, כפי שציינה גם הוועדה בישיבותיה. כמו כן נפגע המשיב בתאונה קודמת משנת 1985כאשר כבר בשנת 1987 החלו תלונות על בעיית שתן.

לפיכך היה על הוועדה לפרט מסקנותיה מדוע היא קושרת את הבעיה בשתן לתאונה מיום 18.11.98 ולא למשל לתאונה הקודמת משנת 1985.

היה על הוועדה לפרט מדוע ניכתה רק 20% בגין מצב קודם.

5. המערער מוסיף כי המשיב הגיש תביעה לנכות ביום 22.9.99 ולא הזכיר אז דבר לעניין הבעיות בשתן. המשיב שב והתלונן על בעיית השתן רק לאחר שנה מיום התאונה נשוא ערעור זה.

6. הוועדה לא התייחסה בקביעתה לחוו"ד האורולוג שהייתה קיימת בתיק מיום 17.8.06 אשר לא העניקה אחוז נכות אורולוגית למשיב. כך גם אין התייחסות לקביעת ד"ר אברבנל שהינו אורולוג שקבע שאם אין החמרה מבחינה נוירולוגית אז גם לא חלה החמרה מבחינת דרכי השתן ולקשר בין השניים.

טיעוני המשיב

7. באשר לערעור המערער טוען המשיב כי המערער לא הצביע על כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, וכי טענות המערער מתמקדות בנושאים רפואיים שאין עליהם זכות ערעור.

8. כמו כן טוען המשיב כי טעתה הוועדה, שעה שקבעה למשיב נכות בשיעור 50%, מבלי להתייחס באופן ענייני מפורט ומנומק לנושא של תקנה 15. בעקבות ההחמרה במצבו, לא חזר המשיב לעבודתו ואף כיום הוא לא מסוגל לעבוד ולהשתלב בכל עבודה שהיא, ואין לו מקור פרנסה מלבד קיצבת המוסד לביטוח לאומי.

דיון והכרעה

9. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

10. בית הדין במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, פד"ע לד' 213). כלומר, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

11. באשר לערעור המערער – לאחר שחזרתי ועיינתי בפרוטוקולי הוועדה הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

תקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956, קובעת:

"ועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת הועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד".

דהיינו, ועדה רפואית לעררים מוסמכת לדון ולהחליט בעניין הקשר הסיבתי שבין הנכות של הנפגע ובין הפגיעה בעבודה, ורשאית היא על סמך ממצאי בדיקתה היא והתיעוד הרפואי לשנות את החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון.

12. בענייננו , אכן קבעה הוועדה הרפואית מדרג ראשון ,בהסתמכה על חוו"ד ד"ר אברבנל, כי אין החמרה הקשורה בתאונה.

אלא שהוועדה לעררים שהתכנסה ביום 27.3.08 ציינה כי מבחינה אורולוגית על סמך מסמכים רפואיים שקיימים בתיק ולאור תלונות המשיב נראה כי אכן קיימת בעיה אורולוגית. הוועדה אף מציינת במפורש כי עיינה בחוו"ד של ד"ר אברבנל אשר כותב שעל סמך עדויות מתיק עבר סובל המשיב מתופעות אורינריות עוד שנים רבות לפני התאונה ולפיכך מבקשת כי תיקו הרפואי של המשיב מלפני התאונה יומצא לה.

13. הוועדה התכנסה בשנית ביום 10.7.08 ומסכמת מסקנותיה ביחס לנכות האורולוגית:

"מבחינה אורולוגית בנושא כיס שתן נירוגני המצריך צינטורים, הוועדה מצאה איזכור של תלונות אורינריות מלפני התאונה אך לא בסדר גודל כפי שכעת לפיכך הועדה מקבלת את בערעור בגין כיס שתן נירוגני המצריך צינטורים עצמאיים. 70% לפי סעיף 23(2) א' V בניכוי עבר רפואי קודם המוערך ב- 20% לפי סע' 23(2) א' III".

14. הוועדה התכנסה פעמיים נוספות. בישיבתה האחרונה מיום 19.2.09 קובעת הוועדה :

"מעיון נוסף בתיק הרפואי על כל נספחיו כולל אלו שלא עמדו בפני הוועדה בישיבה קודמת וכן איבחון רפואי של וועדה מנכות כללית עולים הנתונים הבאים: יש אזכור של תאונת דרכים ב- 12.11.85 ללא ציון פרטי תאונה וכן מכתב של ד"ר פשן אורטופד משנת 1987 ובו מצוין בין היתר שמתלונן על דחיפות בהטלת שתן. בעקבות התאונה הנדונה מ- 18.11.98 החל בירור אורולוגי כשנה לאחר מכן כאשר ברישומים מופיעה בדיקה אורודינמית שבוצעה ב- 11.11.99 לאחר מכן עבר בירור אורולוגי שכלל צילומי U.S, IVP... בבדיקתו בנכות כללית בשנת 2000 הומלץ על נכות בשיעור 50% מיום התאונה כי היה בשלב של כיס שתן נירוגני עדיין ללא צורך בצינטורים עצמאיים. הצורך בצינטורים עצמאיים הופיע מאוחר יותר. אין ברישומים תאריך מדויק מתי החל בצנטור אך בהחלט יש אזכור כי הומלץ ניתוח לשחזור כיס שתן ... על מנת לשפר את איכות חייו.

לאור העובדה כי אין כל סיבה אחרת המוזכרת במסמכים אשר יכולים לגרום לתופעות אלו אין מנוס מאשר להכיר בקשר בין כיס השתן הנוירוגני לתאונה כמובן תוך הסתייגות לעברו הרפואי כפי שצווין לעיל. נכות אורולוגית היום 70% לפי סע' 23(2) א' V בניכוי מצב רפואי קודם המוערך ב- 20% לפי סע' 23(2) א' III . סה"כ נכותו האורולוגית היא 50%".

15. נראה אם כן כי החלטת הוועדה הינה מפורטת ומנומקת היטב. הוועדה התייחסה לתלונות המשיב, למסמכים הרפואיים הנמצאים בתיקו הרפואי קודם לתאונה ולאחריה ואף עיינה בחוות דעתו של ד"ר אברבנל. הוועדה מנמקת את סטייתה ממסקנות חוות הדעת ומסבירה כיצד העריכה את נכותו של המשיב. החלטת הוועדה הינה סבירה ומתבססת על שיקול דעתה המקצועי של הוועדה, ועל כן בית הדין לא יתערב במסקנותיה.

16 באשר לערעור המשיב ביחס לתקנה 15 – בפרוטוקול מיום 19.2.09 קובעת הוועדה כי עיינה בחוות דעת הרשות מיום 25.1.09 ומקבלת את מסקנותיה ולפיהן הפסקת העבודה אינה נובעת מהתאונה ואין מקום להפעיל תקנה 15.

17. אני סבור כי בעניין זה יש לקבל את ערעור המשיב.

ו

על חובת ההנמקה עמד בית הדין הארצי בדב"ע מג/1356-01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ז 130, כדלקמן:

"ההנמקה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק".נ

מהפרוטוקול עולה כי הוועדה הסתפקה בכך שציינה כי הינה מקבלת את מסקנות ועדת הרשות, ללא שקיימה דיון עצמאי בעניין זה. דו"ח ועדת הרשות לא הוצג בפנינו, ואילו בהחלטת הוועדה אין כל התייחסות לטיעוני המערער באשר לירידה בהכנסותיו לאחר התאונה ובדבר אי יכולתו לשוב ולעבוד מאחר ונזקק לבצע צינטורים עצמאיים מספר פעמים ביום, פעולות הדורשות היגיינה מרבית ושימוש בקטטר.

הוועדה קיבלה את חוות דעתה של ועדת הרשות באופן מלא ולא נימקה מדוע אין להפעיל את תקנה 15. בעניין זה כבר נפסק, כי חובת ההיוועצות אין בה כדי לשנות את הוראת היסוד, המחייבת, שבסופו של דבר ההחלטה תהיה של הועדה לעררים עצמה, לאחר שנתנה דעתה לעמדת ועדת הרשות, מתוך מודעות לכך שעמדת הרשות אינה אלא עצה (דב"ע לה/11-01 מנשה קמל נ' המוסד פד"ע ו' 175), מאחר והמחליט הוא החייב להפעיל שיקול דעתו הוא ולא לאמץ החלטת גוף אחר (דב"ע מג/790-01 יחיה חליל נ' המוסד פד"ע יז 58).

ס

סיכום

ס18. נוכח האמור לעיל יוחזר עניינו של המערער לוועדה לעררים על מנת שתקיים דיון מחדש לגבי יישום תקנה 15 בעניינו של המערער. הועדה לעררים תנמק החלטתה זו.

המערער ישא בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ תוך 30 יום.

ניתן היום כ"ח בטבת, תש"ע (14 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

שמואל טננבוים, שופט

אתי/



מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע:
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ