ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מונטיאן אלקסנדר נגד מבני עופרים :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו

עב 005585/07

בפני:

כב' השופטת בן-יוסף חנה

נ.צ.- מר עודד הון

נ.צ.- מר אבנר כהן

17/01/2010

בעניין:

מונטיאן אלכסנדר

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד מיסיוק ולאדימיר

התובע

נ ג ד

1 . מבני עופרים בע"מ

2. צמח המרמן - (לשעבר המרמן-מ.ש.פ)

3 . גיא כח אדם בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד קרן גולדנברג

הנתבעות
פסק - דין

רקע כללי:

1. לפנינו תביעה שהגיש מר מונטיאן אלכסנדר (להלן: "התובע") כנגד מבנה עופרים בע"מ (להלן "הנתבעת 1"), צמח המרמן (להלן: "הנתבעת 2") וגיא כוח אדם בע"מ (להלן: "הנתבעת 3"), לתשלום הפרשי שכר, פיצויי הלנת שכר, פיצויי פיטורים והלנתם, תמריץ אי היעדרות, הפרשות לקרן פנסיה, דמי כלכלה, פדיון חופשה, דמי חגים, ניכויים שלא כדין ודמי הבראה.

2. התובע הינו אזרח מולדובה אשר הגיע ארצה באשרת עבודה ב/1 והועסק בעבודות בנייה.

3. הנתבעות 1 ו-2 הינן חברות העוסקות בבנייה החברות בהתאחדות הקבלנים והבונים בישראל.

4. הנתבעת 3 הינה חברת כוח אדם פרטית העוסקת במתן "שירותי קרקע" לחברות שונות.

5. בין התובע לנתבעות התקיימו יחסי עובד ומעביד.

6. התובע החל לעבוד באתריה של הנתבעת 1 ביום 26.8.01 ועד לחודש 9/03. מחודש 10/03 ועד לחודש 5/05 עבד בנתבעת 2.

7. שכר התובע הועבר במשך כל התקופה על ידי הנתבעת 3.

8. בחודש 5/05 נפסקה העסקתו של התובע בנתבעות והוא הועבר לעבוד בחברת "מלגם שרותי כוח אדם בע"מ".

9. מטעם התובע העידו התובע בעצמו ומר ניקולאי פנטז אשר עבד עם התובע באתרי הנתבעת. מטעם הנתבעות העיד מר מרדכי לוזון- מנהל הנתבעת 3.

תמצית טענות התובע:

10. על אף צירופה של הנתבעת 3 לתביעה, הרי שמי שהעסיקו בפועל את התובע והשתמשו בשירותיו היו הנתבעות 1 ו-2.

11. על העסקת התובע חלות הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הבנייה והעבודות הציבוריות שבין המרכז הארצי של ארגוני הקבלנים והבונים בישראל לבין הסתדרות פועלי הבניין.

12. הנתבעות לא שילמו לתובע תוספת שכר עבור עבודה בשעות נוספות ושעות קיץ וכן ניכו משכרו של התובע ניכויים שלא כדין. בכתב התביעה נטען כי התובע עבד עבור הנתבעות בממוצע 280 שעות בחודש.

13. הנתבעות גזלו משעות עבודתו של התובע כאשר שילמו לו עבור מספר השעות אשר היו רשומות בתלושי השכר, אשר היו נמוכות בהרבה ממספר השעות שהיו רשומות ברשימת השעות שנתלתה באתר הנתבעת 1

14. הנתבעות נהגו להלין את שכרו של התובע ולשלמו באיחור- בין היום ה-20 ליום ה-25 לכל חודש. התובע זכאי לפיצויי הלנת שכר בשל כך.

15. נסיבות סיום העסקת התובע מזכות בפיצויי פיטורים והלנתם.

16. התובע יצא במהלך עבודתו לחופשת מולדת למשך חודשיים (סעיף 35 לכתב התביעה). התובע זכאי לפדיון ימי חופשה בהתאם לאמור בחוק חופשה שנתית תשי"א- 1951.

17. התובע זכאי לדמי הבראה מכוח ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה והעבודות הציבוריות.

18. עבודתו של התובע הושבתה בימי החג היהודיים והוא לא קיבל שכר עבור ימים אלו. משכך זכאי לתשלום עבור 9 ימי חג בשנה.

19. הנתבעות לא שילמו לתובע תמריץ אי היעדרות ודמי כלכלה בניגוד להסכם הקיבוצי בענף הבנייה.

20. הנתבעות מחויבות על פי הדין, ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף הבניין, להפריש עבור התובע מדי חודש סכום של 6% לקרן פנסיה.

תמצית טענות הנתבעות:

21. הנתבעות שילמו לתובע את כל המגיע לו על פי הדין ובהתאם לתלושי השכר אשר הוצאו לו, לרבות שעות נוספות.

22. סוכם עם התובע ששכרו, שהיה גבוה משכר מינימום, יכלול תוספת עבור דמי הבראה, יום חופשה בחודש ותשלום בגין ימי חג. מחודש 11/03, הופרד התשלום הנ"ל ושולם לתובע בנפרד סך של 70$ מדי חודש.

23. הנתבעות תגמלו את התובע על ידי תשלום בונוסים, כמפורט בתלושי השכר.

24. תביעת התובע לתשלום דמי הבראה התיישנה.

25. התובע עבר לעבוד בתאגיד אחר שבשליטת הנתבעות ובהתאם לחוק. בסיום יחסי העבודה עם התאגיד, קיבל התובע את הפיצויים להם היה זכאי בגין התקופה בה עבד בתאגיד. הפיצויים עבור תקופת העבודה נשוא התביעה קוזזו כנגד הסכומים המגיעים לנתבעות.

26. הנתבעות מימנו את כרטיסי הטיסה שרכש התובע כאשר יצא לחופשות מולדת. יש לקזז מהסכום הנתבע את הסכומים המגיעים לנתבעות בגין הוצאות אלה והוצאות נוספות שהוציאו הנתבעות.

27. משהתובע הינו עובד שעתי, אינו זכאי לתמריץ אי היעדרות ותשלום דמי כלכלה.

דיון והכרעה:

זהות המעסיק:

28. במסמך המוסכמות והפלוגתאות שהוגש על ידי הצדדים ביום 9.10.06, הוסכם כי בין התובע לנתבעות התקיימו יחסי עובד ומעביד וכי הנתבעות העסיקו את התובע במשותף.

תחולת ההסכם הקיבוצי בענף הבניין על העסקת התובע:

29. סעיף 3 להסכם הקיבוצי בענף הבניין קובע כי ההסכם הקיבוצי חל על כל מעסיק ועובד בענף הבניין. בהתאם לתוספת תש"ס להסכם הקיבוצי, ההסכם בענף הבניין, לרבות התוספת, חלים על כל המעסיקים בענף הבניין. הנתבעות 1 ו-2 הינן מעסיקות בענף הבניין. גם הנתבעת 3, בהיותה חברה לשירותי קרקע המתפקדת כחברה קבלנית, הינה מעסיקה בענף הבניין. שעה שהחברה עוסקת בבניין, הרי שעל העובדים בה, חל ההסכם הקיבוצי בענף זה (ראה: דב"ע לא/ 1-4 בנק אוצר לחייל בע"מ – מרכז הסתדרות הפקידים, פד"ע ב, 260). בהתאם לסעיפי המבוא של תוספת תש"ס, יש להחילה על כל העובדים העוסקים בבניין, לרבות העובדים הזרים. בית הדין הארצי פסק, זה מכבר, כי ההסכם הקיבוצי בענף הבניין חל גם על העסקת עובדים זרים בענף הבניין [ראה: ע"ע 453/06 דאטקו – שומרוני בע"מ, מיום 20.8.07. (להלן: "עניין דאטקו")].

הפרשי שכר בגין שעות נוספות ושעות קיץ:

30. לטענת התובע שכרו שולם ללא תוספת שעות קיץ בהתעלם מהוראות ההסכם הקיבוצי הרלבנטי. עוד טען כי שולם לו שכר בגין שעות עבודה פחותות בהרבה מהשעות אותן עבד בפועל. לביסוס טענה זו מביא התובע ארבעה דוחות נוכחות בהם מצוינות שעות עבודה רבות יותר מהשעות המצוינות בתלושים בגין אותם החודשים (נספחים ב' לתצהיר התובע).

31. הנתבעות טענו כי אינן מכירות את הדוחות שהציג התובע וכי לא קיימת חברה בשם המופיע על גבי הדוחות.

32. הלכה פסוקה היא כי תביעה לגמול שעות נוספות הינה תביעת ממון מוגדרת ואין לפסוק בה לפי אומדנה : "התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא, או לפי עקרונות של שכר ראוי. המבקש גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד לכך, על מנת שבית- הדין יוכל לפסוק סכום קצוב". ( דב"ע לב/32-3 פרוימוביץ - בר אדון, פד"ע ד' 39).

33. אם כן, על התובע גמול שעות נוספות, לפרט את תביעתו, לכמת אותה כראוי ולהוכיח לא רק את עצם עבודתו בשעות נוספות אלא גם ובמיוחד את היקפה ואת התשלומים המתחייבים מכך.

34. התובע בענייננו לא עמד בנטל ההוכחה הדרוש. התובע לא הניחו תשתית עובדתית מספקת להוכחת טענתו בדבר אי תשלום כדין עבור השעות הנוספות שביצע. התובע לא הוכיח כי הדוחות שהציג הינם אותנטיים ומשקפים נכונה את מספר השעות שעבד באותם חודשים. מעבר לכך, הרי שלא ניתן להסיק ממסמכים אלו המתייחסים לארבעה חודשי עבודה אודות שעות עבודתו בכל תקופת עבודתו. משכך, התביעה לתשלום בגין הפרשי שעות נוספות לא הוכחה ודינה להדחות.

35. באשר לשעות קיץ, הרי שעולה מתלושי השכר כי התובע עבד בחלק מחודשי הקיץ מעבר ל- 164 שעות ולא שולמו לו מלוא ההפרשים להם היה זכאי בגין השעות הנוספות. מקובלים עלינו החישובים שערכו הנתבעות בסיכומיהם (סעיף 24), כך שישולם לתובע סך של 3,546 ₪ בגין רכיב זה. תביעת ההלנה בגין רכיב זה התיישנה זה מכבר.

זכאות התובע לפיצויי פיטורים:

36. הנתבעות הודו בכתב ההגנה כי התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים, אולם הסכום לו היה זכאי קוזז לטענתן כנגד הסכומים אשר הגיעו לנתבעות. מר לוזון העיד בחקירתו כי נערך לתובע גמר חשבון בגין פיצויי פיטורים והצהיר כי יגיש לבית הדין את גמר החשבון שנערך לתובע (עמ' 14, ש' 27). לא הוגש לבית הדין כל מסמך ממנו ניתן ללמוד על קיזוז כנטען. משהודו הנתבעות בזכאות התובע לפיצויי פיטורים ומשלא הובאה כל ראיה המצביעה על כך שנעשה גמר חשבון כנטען על ידי הנתבעות, הרי שנדחית טענת הנתבעות כי שולמו לתובע פיצויי פיטורים.

37. מעבר לדרוש נפרט כי, בשנת 2005 השתנתה מתכונת העסקת העובדים הזרים בישראל, כאשר אלו החלו להיות מועסקים באמצעות תאגידי כוח אדם מורשים להעסקת עובדים זרים. אין מחלוקת כי בחודש מאי 05' הופסקה עבודתו של התובע בנתבעות, עקב שינוי שיטת ההעסקה של עובדים זרים בענף הבניין.

38. מקרה דומה של הפסקת עבודה עקב אותה החלטת ממשלה, נדון בתיק עב 5817/06 דגליאר איסמט - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ [פורסם בנבו] (פסק דין מיום 24.12.08). באותו מקרה נקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, תוך אימוץ הנימוקים שהועלו בעניין עב 8900/05 ברלה - זילברמינץ ובנו בע"מ, [פורסם בנבו] (פסק דין מיום 8.1.2008). ואלו הנימוקים:

"אשר לדעתנו יאמר - כי המסקנה המתבקשת ממכלול הדברים היא כי עבודתו של התובע בנתבעת אכן הופסקה במועד שהופסקה, קרי – בתום חודש מאי 2005, בשל החלטת הממשלה 2446 מיום 15/8/04, אשר אימצה את דו"ח הצוות הבין-משרדי בדבר העסקת עובדים זרים. דו"ח בו הומלץ על העסקת עובדים זרים בענף הבנייה באמצעות תאגידים מורשים ולא ישירות על-ידי קבלני הבניה, עליהם נמנית גם הנתבעת.

אנו סבורים כי אין בעובדה שהפסקת עבודתו של התובע, כפי שיושמה על ידי הנתבעת, הייתה פועל יוצא של שינוי מדיניות שלא היה בשליטת הנתבעת כדי לשנות את המסקנה כי הפסקת עבודה זו משמעותה פיטורים. שכן, החלטה זו כוונה כלפי חברות הבנייה, לרבות הנתבעת, והיא חייבה אותן לנקוט בצעד אקטיבי וחד משמעי של הפסקת יחסי העבודה עם העובדים הזרים ובכללם גם התובע. צעד זה עונה להגדרה של פיטורים כאקט חד צדדי וברור של הפסקת עבודה הננקט על ידי המעביד.

נציין כי העובדה שהפסקת העבודה נעשתה כנראה מטעמים שנכפו על הנתבעת אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין משמעותה. נציין כי לא אחת נאלצים מעבידים לנקוט בצעד של הפסקת עבודתם של עובדים בשל אילוץ כזה או אחר לרבות אילוצים כלכליים שאינם בשליטתם, כאשר בעובדה זו אין כדי לשנות מהמסקנה כי בפיטורים מדובר."

39. לאור האמור אנו קובעים כי המעבר לתאגיד מזכה את התובע בפיצויי פיטורים.

40. על מנת לחשב את פיצויי הפיטורים, עלינו לקחת בחשבון את שכר היסוד של התובע, ואין להביא בחשבון תוספות שכר מותנות, לרבות תוספת בעד עבודה בשעות נוספות. לפיכך, התובע זכאי לפיצוי פיטורים בסך 12,506 ₪ (3,335X45/12).

41. באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מצאנו לנכון להעמידם במקרה דנן על הפרשי הצמדה וריבית בלבד מיום סיום ההעסקה, מששוכנענו בדבר קיומה של מחלוקת כנה בדבר עצם קיום החוב וכן משהוגשה התביעה למעלה משנה לאחר סיום יחסי העבודה.

פדיון חופשה שנתית:

42. הנטל להוכחת תשלום זכויות קוגנטיות כגון פדיון ימי חופשה, מוטל לפתחן של הנתבעות. הנתבעות טענו כי התובע קיבל שכר הכולל בתוכו תשלום בגין דמי חופשה. המטרה הסוציאלית העומדת בבסיסו של חוק חופשה שנתית הינה לאפשר לעובד לצאת במהלך עבודתו לחופשות, ולכן אין בתשלום כלול בשכר השעתי עבור חופשה כדי לעמוד בדרישת החוק. הנתבעות לא ניהלו פנקס חופשות. משלא הציגו הנתבעות ראשית ראיה לעניין זה, דין רכיב תביעה זה להתקבל בכפוף להתיישנות של 3 שנים. היינו, משהתביעה הוגשה בחודש מאי 2007, התובע זכאי לפדיון חופשה בגין שנת עבודתו האחרונה ממאי 2004 עד מאי 2005.

43. משהתובע הועסק במשך 6 ימים בשבוע, זכאי ל-12 ימי חופשה בשנה. שכרו היומי היה 133 ₪ (333,5/25). משכך ישולם לו סך של 1,596 ₪ בגין רכיב זה.

דמי הבראה:

44. נטל ההוכחה להראות כי אכן שולמו דמי ההבראה לעובד מוטל על כתפי המעביד.

45. תקופת ההתיישנות לתביעה לדמי הבראה הינה 7 שנים, כאשר לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד, זכאי עובד לדמי הבראה לתקופה של עד שנתיים אחרונות לתקופת עבודתו.

46. הנתבעות הראו כי החל מחודש 11/03 שולם לתובע סכום קבוע של 70$ בכל חודש בגין "זכויות סוציאליות".

47. מקובלת עלינו עמדת הנתבעות כי תשלום זה מכיל בחובו את חובת הנתבעות לתשלום דמי הבראה. משכך, דין רכיב תביעה זה להדחות.

דמי חגים:

48. בהתאם לסעיף 15 להסכם הקיבוצי בענף הבנייה, העובד הזר זכאי לתשלום עשרה ימי חג בשנה לאחר השלמת תקופת עבודה בת שלושה חודשים, להוציא ימי חג החלים בשבת. סעיף 15.1 להסכם קובע כי הזכאות לתשלום בעד ימי חג חלה על "עובד המועסק על בסיס התקשרות שאינו חודשי", כפי העניין שבפנינו, "זאת בתנאי שהעובד לא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא אם המעסיק הסכים לכך".

49. כבר נפסק, כי על המעביד מוטל הנטל להוכיח כי העובד נעדר מעבודתו סמוך ליום החג [ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק - שלג לבן (1980) בע"מ, מיום 28.5.07] ובנטל זה לא עמדו הנתבעות. על כן, התובע זכאי לתשלום עבור ימי חג.

50. מר לוזון העיד בחקירתו: "לא שולמו לתובע חגים, אלא עבור ימים שעבד בפועל" (עמ' 17, ש' 14).

51. בכתב התביעה נתבע סך של 4,841 ₪ בגין רכיב זה. בסיכומים נתבע סך של 3,861 ₪ שהם 27 ימי חג על פי הפירוט שצורף כנספח ה'.

52. מקובלת עלינו הטבלה שצורפה לסיכומים לעניין מספר ימי החגים לו זכאי התובע ומשכך זכאי התובע לסך של 3,591 ₪ (133 ₪ ליום x 27 ימים) בגין רכיב זה.

תמריץ אי היעדרות:

53. בפסק הדין של בית הדין הארצי, סק 18/08 התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות עובדי הבניין והעץ (להלן "הסכסוך הקיבוצי"), אשר ניתן לאחרונה (15.11.09), נקבע כי תמריץ אי היעדרות כלול, לגבי כלל העובדים, בשכר הטבלאי. בית הדין הארצי הדגיש כי בהסדר זה קיים חשש לקיומה של הפלייה פסולה של העובדים הזרים לעומת חבריהם העובדים הישראלים והנחה את הצדדים לקבוע הסדר חדש ומפורט לעניין תשלום תמריץ אי היעדרות, אשר יענה על דרישות החוק והפסיקה.

54. לצורך הכרעה בתיק דנן, ובטרם נקבע הסדר חדש לעניין תשלום תמריץ אי היעדרות, אנו מתבססים על הקביעה בסכסוך הקיבוצי לפיה תמריץ אי היעדרות כלול בשכר הטבלאי, ומשכך דין רכיב תביעה זה להדחות.

דמי כלכלה:

55. לעניין רכיב זה על שני מרכיביו- "יתרת דמי כלכלה" ו"תוספת 2000"- נקבע בסכסוך הקיבוצי כדלקמן:

א. "אנו מקבלים את עמדת ההתאחדות לפיה תוספת "יתרת דמי כלכלה" כלולה בטבלאות השכר בהסכם 2000. נדחית לעניין זה טענת ההסתדרות כי יש להוסיף את הסכום כפי שנקבע לתוספת על המפורט בשכר הטבלאי.

ב. למען הסר כל ספק, ובהתאמה לעמדת ההסתדרות כאמור לעיל - תוספת 2000 כלולה אף היא בטבלאות השכר ואין חובה על המעסיקים לשלמה בנוסף לשכר הטבלאי, לרבות לעובדים בעלי דרגה 1."

56. הנה כי כן, נקבע הן באשר ליתרת דמי כלכלה והן באשר לתוספת 2000 כי הינן כלולות בטבלאות השכר ואין להוסיפן לשכר הטבלאי. משכך דין רכיב תביעה זה להדחות.

פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה:

57. אין מחלוקת, כי הנתבעות לא ביטחו את התובע בקרן פנסיה.

58. סעיף 7.8 לתוספת תש"ס קובע כי על אף האמור בהסכם הקיבוצי, לא תחול על עובד זר חובת הביטוח בפנסיה מקיפה. ההסכם קבע שעד לגיבוש תוכנית פנסיה, יופקדו ההפרשות משכרו של העובד בקרן חיסכון. התנאי לביצוע ההפרשות הוא הקמת קרן בכפוף להוראות אגף שוק ההון והביטוח במשרד האוצר. אישור משרד האוצר לא ניתן ולא הוקמה קרן. לטענת הנתבעות, משלא חל על הצדדים ההסכם הקיבוצי בענף הבניין, לא זכאי התובע לכל הפרשה או לתמורה בגין אי הפרשה.

59. איננו מקבלים טענות אלו. הוכחה תחולתו של ההסכם הקיבוצי על הצדדים ואין באי הקמת הקרן כדי לפגוע בזכותו של התובע להפרשות לפנסיה. לפי ההלכה הקיימת, משלא הפריש מעסיק את ההפרשות לקופת הגמל - עליו לשלם לעובד ישירות את אותן הפרשות בשל הנזק שנגרם לעובד (ע"ע 324/05 אצ'לדייב - עמישב, פסק דין מיום 27.3.06). על פי ההסכם הקיבוצי ותוספת תש"ס, על המעסיק להפריש לזכותו של העובד סך של 6% משכרו לקרן פנסיה. סעיף 7.8 בפרק י"ג להסכם הקיבוצי מוציא את העובדים הזרים מתחולת ההסדר הפנסיוני, אך קובע הסדר חלופי, לפיו יערוך המעביד לעובדיו תוכנית חסכון ויפריש 4% משכרו של העובד לתוכנית זו.

60. משקבענו כי ההסכם הקיבוצי חל על הצדדים, ומשאין חולק כי הנתבעות לא הפרישו עבור התובע סכומים כלשהם לקרן פנסיה, אנו קובעים כי על הנתבעות לפצות את התובע בסכום השווה לסכום אשר היה עליהם להפריש עבורו לפנסיה בשיעור של 4% משכרו. השכר הקובע לחישוב ההפרשות לקרן פנסיה יעמוד על 3,335 ₪ (זאת משקבענו כי לאור הקביעה בסכסוך הקיבוצי, התובע אינו זכאי לתוספת 2000 ותמריץ אי העדרות). משכך, אנו מחייבים את הנתבעות בתשלום בגין אי הפרשות לפנסיה בסך 6,003 ₪ (4% X 3,335 X 45 חודשים).

קיזוזים וניכויים:

61. מגורים- לטענת הנתבעות הן זכאיות לקיזוז מלוא התשלומים ששילמו עבור מגורי התובע. לטענת התובע, על פי נוסח תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים)(שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), תש"ס- 2000 (להלן "תקנות המגורים"), אין לאפשר קיזוזים אלא במהלך תקופת העבודה. עוד טען התובע כי הנתבעות לא הקימו את התשתית העובדתית הנדרשת לצורך הוכחת טענת הקיזוז.

62. הנתבעות צירפו לתצהירו של מר לוזון (נספח ה') העתק חשבוניות בגין שכירות קרוואנים באתרי הבנייה ששהו באותה עת. די בחשבוניות אלו בכדי לעמוד בדרישות סעיף 2(א) לתקנות המגורים. משכך, אנו קובעים כי הנתבעות עמדו בנטל וזכאיות לקזז מהסכום שנפסק לתובע את דמי השכירות ששילמו.

63. הוצאות נלוות- לאור סעיף 3(א) לתקנות המגורים- "ניכוי בעד הוצאות נלוות: נוסף על הסכום שמעביד רשאי לנכות לפי תקנה 2, רשאי הוא לנכות משכרו החודשי של עובד זר בעד הוצאות נלוות סכום מרבי של 78.51 שקלים חדשים.", הרי שהנתבעות רשאיות לקזז עבור ההוצאות הנלוות שהוציאו במהלך תקופת עבודתו של התובע.

64. הנתבעות זכאיות לקזז סך של 11,159 ₪ בגין דמי שכירות (247.97X45) וסך של 3,447 ₪ בגין הוצאות נלוות (76.6X45), וסה"כ 14,606 ₪. במהלך עבודתו נוכה לתובע סך של 6,893 ₪ בגין דמי שכירות והוצאות נלוות. יש להפחית סכום זה מהסכום הכולל אותו מבקשות הנתבעות לקזז, כך שהנתבעות רשאיות לקזז 7,713 ₪ בגין הוצאות מגורים והוצאות נלוות.

65. כרטיס טיסה- בחודש אוקטובר 2003 יצא התובע לחופשת מולדת. הנתבעות נשאו בעלות כרטיס הטיסה בסך של 428$ (נספח ד' לתצהיר הנתבעות). הנתבעות לא ניכו עלות כרטיס הטיסה משכרו של התובע. הנתבעות רשאיות לקזז סך של 1,579 ₪ בגין כרטיס הטיסה (לפי שער הדולר 3.69).

66. סה"כ יקזזו הנתבעות סך של 9,292 ₪ מהסכומים שנפסקו לתובע.

סוף דבר:

67. על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעות ישלמו לתובע את הרכיבים הבאים, בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא להן פסק הדין:

א. הפרשי שעות קיץ בסך 3,546 ₪.

ב. פיצויי פיטורים בסך 12,506 ₪

ג. פדיון חופשה שנתית בסך 1,596 ₪.

ד. דמי חגים בסך 3,591 ₪.

ה. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 6,003 ₪.

68. לסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 10.5.07 ועד למועד הפירעון המלא בפועל.

69. הנתבעות יקזזו סך של 9,292 ₪ מהסכום הכולל שנפסק לתובע.

70. כמו כן ישלמו הנתבעות לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בצירוף מע"מ כדין בסך של 4,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 יום מהיום, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד הפירעון המלא בפועל.

ניתן היום כ"ו בטבת, תש"ע (12 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

_______________ _______________ _______________

נ.צ. מר עודד הון נ.צ. מר אבנר כהן חנה בן יוסף, שופטת



מעורבים
תובע: מונטיאן אלכסנדר
נתבע: מבני עופרים בע"מ
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ עו"ד,ע"י ב"כ עו"ד