ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ויקטור בראנסה נגד ביטוח לאומי :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

בל 002311/08

בפני:

כב' השופטת ורד שפר, נשיאה

נציג ציבור (עובדים) מר גבעתי בן יוסף

נציג ציבור (מעבידים) מר צבי הרשטיין

17/01/2010

בעניין:

ויקטור בראנסה

ע"י ב"כ עו"ד

ג'מיל בראנסה

התובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

אברהים מסארווה

הנתבע

פסק דין

1. התובע נפגע עקב יריות שנורו כלפיו על ידי רעולי פנים, בעת שעסק בעבודתו כסוחר עצמאי, בעל עסק למכירת תבלינים וקפה.

לטענת התובע יש לראות את הפגיעה כתאונת עבודה, ועל כן פנה לנתבע וביקש לשלם לו דמי פגיעה.

הנתבע דחה את התביעה מהנימוק שהפגיעה מהירי אירעה על רקע סכסוך אישי.
מכאן התביעה שבפנינו.

2. אין חולק באשר לעובדות שדלקמן –

א. התובע הינו בעלים של עסק סיטונאי של תבלינים וקפה, והיה במעמד של עצמאי .

ב. ביום 13/04/06 שהה התובע בחנות בשכונה המזרחית בנצרת, אשר לה הביא סחורה שנרכשה מעסקו (להלן: "החנות").

ג. בעת שהותו של התובע בחנות יחד עם עובד שעבד בשירותו, מר ויאם מאהלי (להלן: "מר מאהלי") נורו, כלפי התובע ומר מאהלי יריות ע"י רעולי פנים, ושניהם נפגעו ברגליהם (להלן: "האירוע").

ד. פרטי האירוע נחקרו על ידי המשטרה, בחשד שהיורים היו בני משפחה המצויה בסכסוך עם משפחת התובע, ולאחר שחומר החקירה הועבר לפרקליטות הוחלט לסגור את התיק מחוסר ראיות.

ה. המוסד לביטוח לאומי החליט שאירוע הירי נבע מסכסוך אישי על סמך חומר החקירה של המשטרה, מבלי שגבה הודעה כלשהי מהתובע, והודעה נגבתה רק ממר מאהלי.

ו. הצדדים הגיעו לידי הסכמה לפיה מאחר והמחלוקת בניהם היא משפטית באשר לשאלה האם לאור החומר שהיה בפני הנתבע צודק היה במסקנתו כי אין מדובר בתאונת עבודה – מסמיכים הם את בית הדין להכריע בתביעה על בסיס החומר שבתיק וסיכומים בכתב.

יוער כי ב"כ התובע סייג את הסכמתו בכך שהוא מסכים להצגת חומר החקירה של המשטרה לעניין עצם העובדה שנערכה חקירה ונרשמו מפי הנחקרים הדברים שנרשמו ולעניין השאלה האם צדק הנתבע בהשתיתו החלטתו על דברים אלה, אולם אינו מסכים לקבלת תוכנם, למעט אלה שנרשמו מפי התובע ומר מאהלי.

3. ההיבט הנורמטיבי -

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ח-1995 (להלן: "החוק"), קובע כדלקמן:

הגדרות

"בחוק זה, במבוטח -

"פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע;

"תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;".

סעיף 83 לחוק, מגדיר, בין היתר, את חזקת הסיבתיות:

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

בפרשת זילברשטיין [דיון נג/222-0 המוסד לביטוח לאומי - זילברשטיין, פד"ע כז 59 (1994), עתירה לבג"צ נדחתה – בג"צ 1262/94, זילברשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מח (4) עמ' 839)], נקבע כי כאשר תקיפת מבוטח נעשית "תוך כדי עבודתו" או "תוך כדי עיסוקו", אולם הרקע לתקיפה הוא אישי, בלא קשר או זיקה לעבודתו של הקורבן או בלא תרומה של העבודה לפגיעה, לא תיחשב פגיעה עקב התקיפה, כ"תאונת עבודה".

עוד נקבע בפרשה זו כי אמות המידה לצורך בחינת הזיקה והקשר שבין עבודתו או עיסוקו של "מבוטח", לבין אירוע תקיפה אשר גרם לפגיעה בגוף או למות המבוטח, הן מורכבות ותלויות בגורמים שונים. גורמים אלה אינם בגדר רשימה סגורה, ויש לבחון אותם על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה.

הגורמים האמורים כוללים:

א. אופי העבודה או העיסוק של הנפגע, וסיכוני הפעלת אלימות כלפי מבצעי העבודה או העיסוק.

ב. תפקידו, מעמדו וסמכויותיו של הנפגע, במקום העבודה או העסק.

ג. זהותו של הפוגע (עובד, עובד לשעבר, לקוח, מקבל שירות, נמצא בקשר עסקי).

ד. במידה והפוגע הוא עובד או עובד לשעבר, תפקידו ומעמדו של הפוגע במקום העבודה או העסק.

ה. במידה והפוגע הוא עובד לשעבר, משך הזמן אשר חלף מאז סיום העבודה.

ו. אופי קשרי העבודה, ההיררכיה והסמכות, שבין הנפגע לבין הפוגע.

ז. המקום והזמן בהם ארעה הפגיעה.

ח. הנסיבות בהן ארעה הפגיעה.

ט. הרקע והמניע לביצוע הפגיעה מענייניי העבודה או מהעניינים אשר מחוצה לה.

י. תרומת העבודה לאירוע.

עוד נאמרו בפרשת זילברשטיין הדברים הבאים –

"לעומת זאת, על עובד עצמאי מוטל נטל ההוכחה שהתאונה ארעה גם "עקב" עיסוקו במשלח ידו. לנטל זה יש יתרון מה, בכך שעיסוקו במשלח ידו יכול להיות באופן חלקי אף בביתו (דב"ע שם/117- 0[11], בע' 132).

.17כאשר אירוע התאונה לא היה "תוך כדי" העבודה או העיסוק, אלא הוכח כי הוא היה "עקב" העיסוק, יוכרע העניין "על פי כלל בלתי כתוב, הרואה כיסוד עיקרי בתאונת העבודה אתה גורם הסיבתי ה'עקב' (העבודה), כשגורם הזמן, ה'תוך כדי' (העבודה), אינו אלא טפל ונגרר" (דב"ע לג/9- 0[12], בע' 211).

כלל זה הוסבר בדב"ע לד/76- 0[13], בע' 321-322, כדלקמן:

" .8הפירוש על דרך הרחבה של הדיבור 'תוך כדי העבודה', לעניינו, הוא כי יש ויראו התאונה כעונה על מבחן קשר הזמן עם העבודה, אף אם ארעה מחוץ לאותו זמן, ובלבד שאותה עת 'נשא' העובד עמו את סיכון העבודה. לשון אחר - מבחינת הסיכון, ו'סיכון' הוא הקובע בהקשר לביטוח בפני פגיעה בעבודה, העבודה הלכה ונמשכה עד לאירוע. דוגמאות לתחום מורחב כזה של משך העבודה, היינו שהעבודה נמשכת מעבר לגבול הרגיל... יכול לשמש קופאי בבנק אשר מפתחות הבנק בכיסו והוא מותקף בביתו על מנת להוציא את המפתחות לשם שוד הבנק; מנהל עבודה המותקף בביתו על יד עובד שובת, בקשר לשביתה... או פרקליט המותקף בביתו על ידי מי שהפרקליט דרש הרשעתו בדין".

.18 בהקשר זה, מידת הזיקה או "הקשר לעבודה", הנזכרת בסעיף 11לעיל הוסברה בדב"ע ב/38- 0[14], בע' 33, כדלקמן:

" .6מהמבחנים השונים שבהם נעזרים עת באים לפרש את הדיבור 'עקב ותוך עבודה', המבחן המועיל הוא 'מבחן הקשר לעבודה' - work connection­ וליתר דיוק 'מבחן האלימינציה' - .but for testלפי מבחן זה יש, במקרים הראויים, לראות תאונה כ'תאונת עבודה' אם ניתן לקבוע כי לולא העבודה לא היתה התאונה קורית במקום ובזמן שקרתה".

מבחן זה סויג בדב"ע מט/171- 0[15], בע' 255, כדלקמן:

" .8צודק המערער בטענתו כי לא זה המקרה שבו מתאפשר ליישם את מבחן ה'אלמלא לא' שחסרונו בהיותו נוח מדי ורחב מדי, כך שאין כמעט תאונה שאי אפשר - במאמץ דיאלקטי קל - למצוא בה משהו הקשור לעבודה. על כן פסק בית-הדין זה כי יש להציב גבול פן ירחיבו את המבחן 'מעבר לכל היגיון שבביטוח בפני תאונת עבודה' (דב"ע מא/ 108- 0[16], בע' 73), ופן יביאו את המבחן לתחום הנלעג (ad absurdum) תוך התעלמות מכך שהוא נועד 'למקרה' בו כורח נסיבות העבודה מעמיד את העובד, במועד מסויים, במקום מסויים, בפני סיכון שלולא העבודה, לא היה עומד לפניו' (דב"ע מד/ 163- 0 [17]).

על כן דרושה 'מעין זיקת חובה' בין העבודה ובין הימצאו של העובד בזמן ובמקום הפגיעה (דב"ע מה/17- 0[18])". (הדגשים אינם במקור).

4. מן הכלל אל הפרט -

בענייננו, משמדובר במבוטח שהינו עצמאי, הוא זה שעליו מוטל הנטל להוכיח את אותה זיקת חובה בין העבודה לבין תקיפתו והירי כלפיו.

ב"כ התובע, מצידו, השליך את כל יהבו על הגישה לפיה האירוע התרחש תוך כדי העבודה, ועל כן חלה חזקת הסיבתיות שמכוחה ביקש לטעון כי הנתבע הוא זה שצריך להוכיח שהאירוע אינו קשור לעבודה.

בגישה זו, התעלם מהאבחנה כבדת המשקל בין עובד שכיר לבין עצמאי.
בהתאם לאבחנה זו החליט המוסד לביטוח לאומי להכיר בעובד של התובע, מר מאהלי, כמי שנפגע בתאונת עבודה, ולהימנע מלהכיר בתובע ככזה.

עוד ביקש ב"כ התובע, להיבנות מהסתייגותו מקבלת תוכן העדויות שנאספו ע"י המשטרה, ולקנות יתרון דיוני מהעובדה שלא הובאו בפני בית הדין עדויות העדים שנחקרו ע"י המשטרה, ולכאורה הוסמך הוא לקבוע קביעות עובדתיות לאור גרסת התובע ומר מאהלי במשטרה והודעת מר מאהלי לחוקר המל"ל.

יוער כי התובע לא נחקר ע"י חוקר מטעם המל"ל, והגרסה הראשונה (והיחידה) שמסר במשטרה הייתה שאין לו מושג מי פגע בו או מי ירצה לעשות זאת, ודברים דומים אמר מר מאהלי.

אלא מאי – שהעדר הראיות אשר לרקע לירי פועל לחובת התובע ולא לחובת הנתבע.
אין חולק שהחשודים בירי, שנחקרו ע"י המשטרה, לא הועמדו לדין מאחר ולא נמצאו ראיות מספיקות למטרה זו.

עובדה זו אין בה כדי לחייב את המסקנה שאין כל קשר אישי או זיקה בין מי שירה בתובע ובמר מאהלי לבין התובע, וודאי שלא את המסקנה לפיה הוכחה זיקה בין העבודה לבין הירי.


עוד יוער, כי הגם שבית הדין לא הוסמך לקבוע קביעות עובדתיות על בסיס הראיות החלקיות העולות מהעדויות שנגבו ע"י המשטרה, הרי שהוסמך להתייחס אליהן בהקשר לשאלה האם טעה הנתבע בדחותו תביעת התובע לאורן.

בהקשר זה נאמר כי הנתונים העולים מהדברים שנאמרו ע"י אותם עדים – יש בהם בהחלט כדי להוות תשתית ראויה למסקנת הנתבע לפיה לא הוכחה זיקה בין אירוע הירי לבין עבודת התובע, ומהם עולה לכאורה תמונה של סכסוך על רקע משפחתי אישי.

ודאי שאין בתמונה חלקית ולכאורית זו כדי להרשיע חשודים כלשהם בביצוע עבירה פלילית, וגם ספק אם היה די בה כדי להרים את הנטל שהיה מוטל על הנתבע אילו התובע היה עובד שכיר, אולם לא זו השאלה בה היה עלינו להכריע.

בהעדר ראיות כלשהן בדבר זיקה כלשהי בין העבודה שביצע התובע בעת שנורה, או בין המקום והחנות בהם שהה בעת שנורה - לבין הירי עצמו – המסקנה היא שלא הוכח בפנינו שאירוע הירי היה קשור לעבודה.

5. נוכח האמור לעיל, ומשקבענו שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, לא נותר לנו אלא לדחות את התביעה שבפנינו.


משמדובר בתביעה למימוש זכויות בתחום הביטחון הסוציאלי – לא ינתן צו להוצאות.

6. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום ב' בשבט, תש"ע (17 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

___________________ ______________ _______________

ורד שפר, שופטת נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)

נשיאה



מעורבים
תובע: פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע
נתבע: פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע
שופט :
עורכי דין: פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע,פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע