ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמדרי אליהו נגד מדינת ישראל :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

עב 003267/06

בפני:

כבוד השופטת שדיאור שרה

נציג ציבור (מ) מר חביב אהוד

נציג ציבור (ע) מר מחלב אליהו

17/01/2010

בעניין:

אמדדי אליהו

ע"י ב"כ עו"ד גורל גבריאל

תובע

נ ג ד

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד חאג' יחיא פרקליטות מחוז ירושלים-אזרחי

נתבעת

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובע כנגד מדינת ישראל, נציבות שירות המדינה (להלן: "המדינה" או "הנציבות") בדבר ביטול דרגה 44 שניתנה לו. התובע תבע כי תינתן לו דרגה 44 מיום 1.7.02 עד 1.7.04 ומאז דרגה 44+ דהיינו עם שהייה בדרגה, ולאחריה תבע דרגת פרישה 45+ מהחודש האחרון טרם פרישתו. כמו כן תבע הפרשי שכר בגין אי העלאתו בדרגה וכן הפרשים לקרן פנסיה, קופת תגמולים וקרן השתלמות.

בנוסף תבע פיצוי בגין עגמת נפש ונזק בלתי ממוני בגין התהליך שבגינו בוטלה דרגתו.

המדינה טענה כי דרגתו נתנה תוך חריגה מסמכות הנותן ובלא שעמד התובע בקריטריונים הנדרשים למתן הדרגה. כמו כן, טענה כי בגין מעבר מבית חולים לתפקידו זה וזכ"ד שנערך בעניין גבוה שכרו ועל כן לא זכאי לדרגה אישית וכי התובע אינו זכאי לדרגת פרישה וביטול הדרגה 44 רטרואקטיבית נעשה כדין.

העובדות

1. התובע עובד במשרד הבריאות בתפקיד מנהל תחום בכיר למנהל ומשאבי אנוש והינו עובד מדינה מיום 2/5/65.

2. התובע עבד בשירות הנתבעת למעלה מ-43 שנים לרבות הארכה של כהונתו גם לאחר שהגיע לגיל פרישה (נספח א' ו-ב' לתצהיר המשלים וכן ת/1).

3. התובע כיהן בסוף שירותו במשרת מנהל תחום בכיר למנהל ומשאבי אנוש ביחידת המשרד הראשי של משרד הבריאות.

4. תקן המשרה הינו 41-43 בדירוג האקדמיים במח"ר ואושרה לתובע דרגה 43 מיום 1/7/98 ותוספת שהייה החל מיום 1/7/2000 (דרגה +43).

5. התובע מקבל גם כיום תוספת שכר שהחל לקבל בשעתו בשל העובדה שעבד בבית חולים (סוג 171). תלושי השכר מפרטים את שכרו והתוספות שהוא קבל.

6. הצדדים אישרו את חילופי המסמכים שביניהם שצורפו לתצהירים לרבות לעניין אישור הדרגה 44 אך חלקו על משמעות תוכנם.

7. על פי החלטת הסמנכ"ל הבכיר במשרד הבריאות אושרה לתובע דרגה 44 רטרואקטיבית מיום 1.1.04.

המחלוקת
  1. האם נכונה טענת התובע, לפיה בהתאם להוראות התקשי"ר חוזרי נציבות שירות המדינה וההנחיות שהוצאו מכוחם, הוא זכאי לעלות בדרגה לדרגה אישית לאחר שהשלים 4 שנים בדרגת השיא במשרתו ולאחר שהממונים עליו במשרד הבריאות סברו וסבורים שהגיע להישגים מיוחדים והצטיין בעבודתו וראוי שייכלל במכסת העובדים המועלים בדרגה אישית לאותה שנה כאמור.
  1. האם נכונה טענת התובע, כי סיכום הדברים בין שר הבריאות לנציבות שירות המדינה, כפי שעולה במכתביו של שר הבריאות בעניין זה, מהווה התחייבות כתובה ומחייבת (המהווה הבטחה שלטונית המחייבת כהגדרתה בדין) של בעל הסמכות ליתן התחייבות מסוג זה, לפיה התובע יהיה זכאי לקבל את הדרגה כנתבע על ידו משיעמוד בהצלחה במטלות החדשות שהטיל עליו הסמנכ"ל, מר פסט – כפי שאכן היה או טענת הנתבע כי לא היה סיכום ולא היתה הבטחה.
  1. האם נכונה טענת התובע, כי החלטתו של סגן נציג שירות המדינה (מערכת הבריאות), מר קינר, לבטל את החלטת הסמנכ"ל הבכיר למנהל ומשאבי אנוש, מר פסט, להעלות את התובע בדרגה מהווה הפרה של ההתחייבות שניתנה ביחס לתובע בפגישה של השר דהן בנציבות שירות המדינה ומהווה, הפרה של חוזה עבודתו הקובע שהסמנכ"ל הבכיר, מר פסט, הוא בעל הסמכות לקבל את ההחלטה בעניינו או שנכונה עמדת המדינה כי הדרגה ניתנה בחריגה מסמכות.
  1. האם נכונה טענת התובע שהחלטת מר קינר לבטל את החלטת הסמנכ"ל, מר פסט, בדבר העלאתו בדרגה, הינה החלטה מנהלית פסולה ובלתי חוקית, שנתקבלה בחוסר סמכות, במהלך שיחת טלפון, תוך הפרת חובת ההנמקה ותוך פגיעה בכללי הצדק הטבעיים, או שנכונה טענת הנציבות כי החלטתו תקינה.
  1. לעניין זה גם, האם נכונה טענת התובע, כי תוספת השכר המשולמת לו בשל העובדה שעבד בעבר בבית חולים, משולמת לו כדין ובהתאם להסכם מחייב שנערך עמו, והיא אינה מהווה ואינה יכולה להוות שיקול או קריטריון לסוגיית העלאתו בדרגה.

או שמא נכונה טענת הנתבעת, לפיה החלטתה בעניינו של התובע נתקבלה בסמכות ומשיקולים ראויים, וזאת, נוכח רמת השתכרותו של התובע, סוג המשרה אליה הוצמד שעניינו הישגים מיוחדים או הצטיינות בשירות וגם בפן של מכסות התקנים של המשרד והחשש מפני הפליית עובדים אחרים המקבילים לתובע בתקן וברמת תפקידו שרמת השתכרותם נמוכה באופן משמעותי מרמת השתכרותו של התובע, כטענת הנתבעת.

  1. האם כדין נדחתה בקשת המנכ"ל ישראלי להעניק לתובע דרגת פרישה או שדחיה זו היתה בניגוד להוראות התקש"יר וכללי נש"ם.
  1. האם זכאי התובע לפיצוי בגין עגמת נפש עקה התהליך שנאלץ לעבור.
  1. בקליפת אגוז האם לתובע הוענקה דרגה אישית 44 כדין. האם בוטלה כדין או שלא כדין. האם הופלה לרעה בביטול הדרגה. האם זכאי לדרגת פרישה.האם זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש.

הכרעת הדין

הצטיינות התובע

  1. הקריטריון שעל פיו ניתנת דרגה אישית, בנוסף לקריטריונים האחרים, הוא הצטיינות העובד או כהגדרתה בקריטריונים על פי חוזר הנציבות (נספח ט' 2 לתצהיר התובע), הוא: "ב. הישגים מיוחדים והצטיינות העובד בשירות.".
  2. הוכח בפנינו כי מדובר בעובד אשר לדעת כולי עלמא ולאורך זמן רב עבד בהצטיינות והיו לו הישגים מיוחדים כפי שנפרט מטה. המדינה ניסתה לטעון אם כי בלשון רפה כי היה עניין משמעתי בעברו, לטעמה הרקע להעברת התובע מתפקידו בבית החולים הפסיכיאטרי למשרד נגעה בבירור תלונות להתנהגות לא הולמת מצידו במסגרת תפקידו בין היתר ביחס לחשד לשימוש בציוד המשרד לצרכיו הפרטיים וסכסוך שהיה לו עם גזבר בית החולים (נספחים ג'1 וג'2 בתצהיר קינר). עניין זה היה ב 1994!
  3. בסעיף 3 לנספח ג' 2 מכתב שצורף לתצהיר קינר נאמר:

"ביום ד' 29.6.94 בפגישה שנערכה במשרדי בהשתתפותם של מר אריה פז ומר פנחסי ממשרדך כמו גם סגני מר יגאל חיות, בחנו באורך יסודי את ההשלמות שנערכו בתיק על ידי עובדי משרדך (פז וקרן) והגענו למסקנה החד משמעית שאין בחומר ראיות המאפשרות והמצדיקות העמדתו של מר א. אמדדי לדין משמעתי". (דגש שלי ש.ש.). החתום על המכתב הוא עו"ד אריה גולדברגר הממונה על המשמעת התביעה והחקירה. דהיינו מי שהוסמך לדון בדבר ולפסוק בדבר עניין משמעתי מצא כבר ביוני 94 כי אין כל בסיס לתלונה כנגד מר אמדדי כדבריו "חד משמעית".

לאור האמור, מוטב לולא העלתה המדינה טענה זו משהעלתה.ואין בה לפגום במידת הצטיינותו כלל.

מנגד, הוכיח התובע בנספחים רבים ולמעשה מנספח י' 1 עד י' 62 ו-בת/2 בטווח כל השנים של עבודתו על היותו עובד מצטיין ובעל הישגים מיוחדים. כדי לסבר את האוזן נמנה כמה מהחתומים על המכתבים בהם רק שבחים: פרט לשרים השר ניסים דהן והשר צחי הנגבי וכן חבר הכנסת יעקב בן עזרי שר הבריאות בשנת 2008 (ת/2) חתומים גם פרופ' יהושע שמר, מנכ"ל משרד הבריאות, דאז (שנת 2000), מכתב יעקב ברגר מיוני 99 סמנכ"ל בכיר למנהל ומשאבי אנוש, אילנה בן שחר מנהלת שירות ארצי לעבודה סוציאלית, ד"ר שושנה ריב"א אחות ראשית ארצית וראש מנהל סיעוד, ג'קומו ישראל האגף לשעת חירום, אסתי שביט לשכת הדוברות, צמח יעקובוסון מנהלת כח אדם במרכז הרפואי שערי צדק, מר אשר גולדשלאגר מההסתדרות, שלום גרניט הממונה על השכר, מר יוסי קוצ'יק סמנכ"ל משרד הבריאות ועוד כהנה וכהנה.

  1. בנוסף צורפו לתצהיר התובע טפסי הערכת עובד משנים שונות מהם עולה בבירור כי הערכה לגביו גבוהה מאד גם בסימון בטבלה וגם בהמלצה המילולית, כך חתם גם מר ברגר וגם מר הורביץ כל אחד בתקופתו.
  2. עוד צורפה ההמלצה לפרס צוות מצטיין ופרס המשרד (נספח א'2 לתצהירו) אותו קיבל מר אמדדי עם הצוות אותו הוא ניהל. מכל האמור לעיל עלה והוכח בבירור כי אין שמץ בטענת המדינה בדבר מר אמדדי ותפקודו, ההיפך, לאורך עשרות שנים על ידי גורמים שונים נפרדים ובלתי תלויים זה בזה כמופיע במסמכים שמטעמי קיצור לא פירטנו את כולם, מודגשת הצטיינותו, מודגשים הישגיו, שירותו היעיל והנעים אחריותו הרבה בהיקף ובביצוע והכל כמופיע במסמכים.
  3. אמנם מר קינר העיד כי לדעתו התובע נעדר ידע ועל כך הרחיב בסעיף 20 לתצהירו ונספח י' לו על כל מכתביו, אולם ככל הנראה היה בדעת יחיד אף בניגוד לדעת הנציב אותה ביטא ברורות מכתבו מיום 11.11.02 בו מציין הנציב אישית כי גם בנציבות מעריכים ומוקירים את עבודתו של מר אמדדי, ויש בה הודאת בעל דין והסכמה לפועלו הטוב.
  4. אשר על כן, קובעים אנו כי התקיים בתובע התנאי המופיע בחוזר הנציבות בדבר הישגים מיוחדים והצטיינות של עובד בשירות. הצטיינותו זו חשובה ומהותית גם כקריטריון נדרש לדרגה אישית וגם כקריטריון נדרש לדרגת פרישה ע"פ התקשי"ר.
מתן דרגה אישית – הסמכות
  1. הסמכות למתן דרגה אישית היתה נתונה לכתחילה לנציבות שירות המדינה וליתר דיוק לנציב השירות.
  2. הנציבות פעלה על פי מכתב נציב שירות המדינה עו"ד שמואל הולנדר כפי שהופנה לסמנכ"לים למנהל ומשאבי אנוש במשרדי הממשלה וביחידות הסמך מיום 11.5.08 (נספח ט2 לתצהיר התובע). במסמך זה נקבעו התנאים לקידום בדרגה אישית כדלקמן:

"5. במסגרת המכסה לעיל... ניתנת אפשרות לקדם עובדים בדרגה אישית בתנאים המצטברים המפורטים להלן:

א. שהייה של לפחות 4 שנים בדרגה.

ב. הישגים מיוחדים והצטיינות העובד בשירות או במקרים חריגים כאשר הקריטריונים אינם מאפשרים שינוי ברמת משרה לפתרון בעיות יחודיות".

  1. התובע הוכיח כי השלים בשנת 2002 שהות של 4 שנים בדרגתו. כפי שהוכח ונקבע לעיל עמד התובע גם בקריטריון של הישגים מיוחדים והצטיינות העובד בשירות. משסבר המשרד וכך סבר, כפי שהוכח לנו ויפורט להלן שיש לכללו במסגרת המכסה של המשרד לעניין העלאתו בדרגה אישית מתמלאים בו כל הקריטריונים שבחוזר. כך גם המליץ המשרד בהמלצה חמה לנציבות כי יועלה בדרגה.
  2. אשר על כן, נתמלאו כל הקריטריונים אף על פי קביעת הנציבות למתן דרגה אישית לתובע כבר ב 2002.

חרף העובדה שהתובע מילא את התנאים לא אשרה הנציבות את מתן הדרגה האישית לתובע.

הבטחה מנהלית

  1. השתלשלות העניינים בעניין זה היתה כדלקמן:

· ביום 10.10.02 שלח שר הבריאות דאז מכתב לנציב שירות המדינה ובו המלצה למתן חצי דרגה אישית לתובע 44 החל מ 1.7.02. (עד אז שהה ב 43+). הבקשה צורפה יחד עם בקשה לשינוי תקן המשרה לנוכח פירוט הקף המטלות הגדול והנרחב לרבות האחריות הכספית הגדולה הכל כמופיע במכתב (נספח ב' לתצהיר דהן).

· על כך נענה במכתב הנציב מיום 11.11.02 בו נאמר: "אנו מכירים ומוקירים את עבודתו של מר אמדדי כמנהל תחום מנהל ומשאבי אנוש, ביחידת המשרד הראשי של משרד הבריאות, מתוך הכרה זו אישרנו את הדרגה האישית שהוענקה לו מעל לדרגתו התקנית. בקשתך לשינוי מתח הדרגות של המשרה בתקן נבדקה ונשקלה על ידינו בצורה מעמיקה, מתוך התייחסות לטבלת התפקוד של מנהלי משאבי אנוש במשרדי הממשלה וביחידות הסמך והקריטריונים המפורטים בה. לצערי לא ניתן לאשר את השינוי". (דגש שלי ש.ש.).

· בתאריך 29.12.02 נתקיימה פגישה בין השר לנציבות שירות המדינה, שאת תוכנה העלה השר במכתבו מיום 8.1.03 ובו הוא כותב: "בפגישתנו מיום 29/12/02 הושגה הסכמה בינינו לשנות את תואר משרתו של הנ"ל בתקן מ"מנהל תחום מנהל ומשאבי אנוש" ל- "מנהל בכיר למנהל ומשאבי אנוש" במתח דרגות 43-42 מח"ר. בפגישה הנ"ל סוכם כי אבדוק שהענקת דרגה אישית לנ"ל תידחה בכמה חודשים עד לבדיקה ויישום המטלות החדשות שהוטלו עליו על ידי מר דב פסט, סמנכ"ל מנהל ומשאבי אנוש. אודה לך על ביצוע האמור לעיל והוצאת הנחיות מתאימות לגורמים המתאימים".

למכתב זה מכותבים גם מר יעקב ברגר המשנה לנציבות המדינה שנכח בפגישה וגם המנכ"ל וסמנכ"ל משאבי אנוש במשרד הבריאות ד"ר בועז לב, ומר פסט דב.

· על כך נענה השר דהן על ידי מר קינר במכתב מיום 4.2.03 ובו נאמר: "בהתאם לתיעוד סיכום הפגישה מיום 29.12.02 אשר ערכתי מיד לאחר סיומה ולאחר תיאום הסיכום עם מר יעקב ברגר, המשנה לנציב שירות המדינה, אשר השתתף בפגישה להלן פירוט הסיכום:

א. נציבות שירות המדינה תבצע בדיקה חוזרת באשר לשינוי תואר המשרה

ומתח הדרגות במשרת מנהל תחום מנהל ומשאבי אנוש במשרד הראשי של משרד הבריאות וזאת לאור השינוי בהיקף המשימות והסמכויות.

ב. אין מקום לשינוי דרגת העובד, על ידי הענקת דרגה אישית, דבר אשר

יביא להעלאה ברמת השתכרותו, אשר כבר כיום עולה משמעותית מאד מעל רמת ההשתכרות של עובדים אחרים המאיישים משרות בכירות ומורכבות בהרבה ממשרתו של מר אמדדי. בנוסף לכך שינוי ברמת השתכרותו אשר כאמור אינה מוצדקת עניינית, סביר מאד כי יהיו לה השלכות שליליות לגבי מורל העובדים במשרד ואף לתביעות שכר, בעת הזו , בה מדובר על הקפאה או אף הורדת שכר".

מכתב זה לא נשלח לנציב שירות המדינה והוא אינו מכותב לו. לעומת זאת, מכותב לו מר יעקב ברגר שנכח בפגישה. "הסיכום" שנערך לאחר הפגישה לפי קינר במכתבו לא הוצג בפני השר בזמנו וגם לא בפנינו ולא צורף לתצהיר קינר אף שמאזכר אותו בסעיף 23 לתצהירו,ואי הצגתו תפעל לרעת המדינה והנציבות אשר לה לכאורה ראיה שלא הוגשה. המדינה אף ציינה זאת בסיכומיה ללא הצגת המסמך (סע' 42 לסיכומים)."סיכום" זה גם אינו מתיישב עם מענה השר לאחריו.

· במענה למכתב זה עונה השר דהן ביום 18.2.03 למר קינר עם העתק למר ברגר וזו לשון המכתב: "האמור במכתבך שבסימוכין אינו תואם את האמור במכתבו של נציב שירות המדינה מר הולנדר מ-11.11.02. ואת הסיכום שהושג בפגישה שנערכה בנושא ב-29.12.02 למען הסדר הטוב אני שב ומעלה את הסיכום שהושג בפגישתו:

א. הושגה הסכמה לשינוי רמת המשרה בתקן "ממנהל תחום מנהל

ומשאבי אנוש" למנהל תחום בכיר למנהל ומשאבי אנוש" במתח דרגות 42-43 מח"ר. הסכמה זו אינה מופיעה במכתבך שבסימוכין.

ב. עוד הוסכם בפגישה הנ"ל כי הענקת דרגה 44 אישית למר אמדדי

תידחה במס' חודשים עד לבדיקה ויישום המטלות החדשות שהוטלו עליו על ידי מר פסט.

אבקשך אפוא לטפל בשינוי רמת המשרה בתקן כאמור לעיל. בנוסף לכך לאור מכתבו של הנציב המוקיר את עבודתו של מר אמדדי ואף בשל כך קבעתם לו דרגה אישית, אבקש לאשר את קידומו לדרגה 44 אישית (במקום 43+) וזאת ללא כל קשר לרמת השתכרותו".

כלומר כבר בזמן אמת לא מסכים השר עם גרסת קינר וזה לא ממציא כל סיכום שנערך מייד לאחר הפגישה. אין לקבל את גרסת מר קינר שנסתרה כבר אז ע"י השר. ויודגש כי מר קינר לא ענה על מכתב זה כלל לפיכך תוכנו לא הוכחש .

יתר על כן מר ברגר שנכח בישיבה לא הובא ע"י המדינה לעדות לתמוך בגרסת קינר וגם הוא לא ענה לשר ועניין זה יזקף לחובת המדינה.

  1. הוכח בפנינו חד משמעית כי הנציבות אכן שנתה את תואר המשרה ומתח הדרגות בו וקבעה תואר משרה חדש אשר אף הופיע במכרז שלאחר סיום תפקידו. דהיינו ההתחייבות שניתנה בישיבה עם השר דהן קויימה לעניין שינוי התקן. וכך אומרת המדינה בסיכומה לעניין זה:"ביום 7.8.03 לאחר הדיון והבדיקה של מכלול הפעילויות בתפקידו של התובע ובשל תחומי האחריות הנוספים שהוטלו על תפקיד זה, הוחלט על שינוי תקן משרתו של התובע למשרת מנהל תחום בכיר במתח דרגות 41-43 בדירוג המח"ר, וזאת החל מיום 1.7.03." (סע' 51 לסיכומי המדינה, דגש שלי ש.ש.).
  2. עולה בבהירות מטעון המדינה כי כפי שהתחייבה בדקה את הבקשה לשינוי תקינה והכירה ברוחב היריעה שהוטלה על התובע ושינתה את תיאור התפקיד ומתח הדרגות בדיוק כאמור במכתב השר דהן מיום 8.1.03. עניין זה תומך במהימנות עדות ותצהיר השר דהן לפנינו ומדגיש את מהימנות עמדתו גם לעניין השני והוא כי הוסכם עם הנציבות באותה ישיבה שלאחר שינוי תיאור המשרה ומתח הדרגות בתקן :"בפגישה הנ"ל סוכם כי אבדוק שהענקת דרגה אישית לנ"ל תידחה בכמה חודשים עד לבדיקה ויישום המטלות החדשות שהוטלו עליו על ידי מר דב פסט, סמנכ"ל מנהל ומשאבי אנוש." (ציטוט מכתב השר). מכאן כי התקיימו התנאים הקבועים בפסיקה להתחייבות והבטחה מנהלית. נותן ההתחייבות היה מוסמך לתיתה, נותן ההבטחה התכוון לקיימה ואף היה רשאי לעשות כן. משהכירה המדינה כלשונה שלה במכלול הפעילויות ותחומי האחריות הנוספים שהוטלו על תפקיד זה,ושינתה תיאורו כמובטח, אך סביר ומתבקש שייבדק לאחר כמה חודשים אם התובע עצמו יישם את המטלות החדשות כדי לשקול דרגה אישית ע"פ הקריטריונים. זו ההבטחה השניה שהיה צריך לקיים.לעניין הבטחה מנהלית ראה דב"ע מט/3-132 מדינת ישראל נ. מנשה נבעה פד"ע כא 326.
  3. מסקנתנו היא כי גרסת התובע והשר קוהרנטיות, אמינות ומתיישבות היטב עם המסמכים הכתובים ועם שינוי המשרה ומתח הדרגות הצמוד לה. הוכח כי היתה הבטחה מנהלית שעמדה בכללי הפסיקה, שקויימה רק בחלקה האחד. מר ברגר לא הובא לעדות אף שהוא עובד מדינה גם בזמן ההליך. ניתנה על כך החלטה בפרו' במסגרת חקירה נגדית של קינר). נשאלת השאלה מה בדבר חלקה השני שלטעמנו הוא חלק בלתי נפרד מההסכמה.
  4. חלק זה של ההסכמה מותיר את הבדיקה לגבי עמידתו של התובע במטלות, לצורך מתן המלצה לדרגה אישית, על מר פסט סמנכ"ל מנהל ומשאבי אנוש לכתחילה. זו היתה הבטחת הנציבות לכתחילה עוד בפני השר.

האצלת הסמכות

  1. בתאריך 19.1.04 התפרסמה החלטת נציב השירות על האצלת סמכויות קידום עובדים בדרגה אישית למשרדים השונים. לפי ההחלטה האמורה האחראי במשרד או ביחידת הסמך רשאי לאשר קידום בדרגה אישית על פי הכללים ואמות המידה המפורטות. (נספח ח' לתביעה). ברישא של החוזר נאמר: "1. במסגרת מדיניות נציבות שירות המדינה לביזור סמכויות למשרדי הממשלה ויחידות הסמך, ומתוך מגמה לייעל ולפשט את הטיפול בענייני עובדים בשירות המדינה, אימצתי המלצות צוות בראשות המשנה לנציב שירות המדינה לביזור סמכויות בתחום ניהול משאבי אנוש." דהיינו המטרה היא ביזור סמכויות. ביזור משמעותו גם מתן שיקול הדעת לאחראי במשרד. אם הוא פועל על פי "הכללים ואמות המידה".
  2. בחוזר זה ישנו סעיף 4."בקרה" בו נאמר כי הזנת השינויים היא באחריות המשרד והנציבות תבצע בקרה על הנושאים שהואצלו. בס"ק ג נקבע: "בסמכות נציבות שירות המדינה לבטל כל אישור שניתן שלא על פי הכללים" (דגש שלי ש.ש.).
  3. דהיינו גם מסעיף הבקרה עולה כי הנציבות אינה רשאית לבטל את שיקול הדעת של מואצלי הסמכות אלא רק אם האישור ניתן שלא על פי הכללים.רשות מנהלית כבולה לכללים ולאמות המידה שהיא עצמה קבעה(ראה ע"ע 9187/07 אורי לוזון נ. משרד הפנים (נבו) (להלן: "פס"ד לוזון").
  4. סעיף הבקרה צריך להיקרא גם בהקשר של המשך החוזר בעקרונות הכלליים והבהרות מציין הנציב כי הנציבות תמשיך "בהרחבת האצלת הסמכויות" כשהנציבות תקבע מדיניות ותהיה גורם מנחה ומבקר בלבד כאמור בחוזר.
  5. ברור אפוא כי בינואר 2004 הואצלה הסמכות לעניין מתן דרגה אישית למר פסט במשרד הבריאות. ביום 11.5.04 הוציא הנציב הנחיות בדבר מדיניות התקינה לשנים 2004-2005(נספח ט/2 לתצהיר התובע) וביום 27.6.04 הוציא המשנה לנציב מר ברגר הנחיות לביצוע המדיניות (ט/3) לאחריו הוצא מכתב מר קינר למערכת הבריאות (ט/4).
  6. בהוראות אלו של נש"ם ושל קינר נאמר כי ניתן לאשר שינויי תקינה ומתן דרגות אישיות עד מכסה של 2% בשנה. (ט/2) עוד נקבע שם כי "א. מטרתם העיקרית של שינויי התקן היא להתאים את המבנה הארגוני של היחידה...למצבים...המשתנים בגין תוספת/ביטול ...או שינוי של פונקציות.." הוכח בפנינו כי הנציבות עצמה שינתה את התפקיד והתקן של התובע מתוך הכרה בשינוי ועל כן אך מתבקש שינוי זה גם לעניין הביצוע האישי המתבטא בדרגה אישית. על כן יש בסיס לשיקול הדעת שהפעיל מר פסט גם בחוזר הנציב (ט/2) ובתכלית המצויינת בו. כך גם פעל בדיוק לפי סע' 5 לחוזר זה בדבר התנאים המצטברים לקידום בדרגה אישית. מששונה התקן עמד התובע בכולם. הוא שהה מעל 4 שנים בדרגה. היו לו הישגים מיוחדים וגם לפי ההבטחה המנהלית היה מר פסט זה שהוסמך לבדוק אם עמד התובע במטלות המיוחדות שהוטלו עליו לפיכך בשני היבטים היה מר פסט בעל הסמכות להחליט על מתן דרגה אישית לתובע. כך גם היה בסמכותו לבדוק "תבחינים וסדרי עדיפויות לבחירת המועמדים" וגם זה הואצל לשיקול דעתו. הכל בתוך הכללים שהנציבות הכתיבה ולא בניגוד לשום כלל.
  7. יתר על כן משהחליט מר פסט ביום 28.11.04 על מתן הדרגה קבע אותה רטרואקטיבית רק מיום 1.1.04 ולא משנת 2002 כהמלצת השר וכבקשה שהופנתה לנציבות שלה סירבה. שוני זה בין אישורו לבין סירוב הנציבות מוכיח כי להמלצת השר, אף אם חריגה, הגם שלגיטימית ואינה אסורה, לא היתה השפעה על שיקול הדעת העצמאי שהפעיל פסט. במסגרת ההאצלה נותרה ההעלאה בינואר 2004 מועד חוזר הנציב המותיר את מתן הדרגה בלוח הזמנים בו היה מר פסט מואצל ומוסמך. וכך הוא מציין במכתבו (נספח י' לתצהיר התובע: "אני שמח להודיעך כי אישרתי את העלאתך לדרגה 44 מח"ר מדרגה 43+ במשרה שמספרה 640.000 בתפקיד "מנהל תחום בכיר מינהל ומשאבי אנוש".

העלאה ....ומוענקת ע"פ המלצת הממונה כדרגה אישית בהחלטה מיוחדת של נש"מ.

קבל את מיטב ברכותי להעלאה זו ואיחולי להמשך עבודה פוריה".

ברור מנוסח מכתב פסט שהחלטתו היא המשך ההבטחה של נש"מ. מדובר בחצי דרגה שכן לתובע כבר ניתנה תוספת שהיה. מדובר בהבטחה שקויימה אכן אחרי שנה ולא "מספר חודשים" כעולה ממכתב דהן ושהוכח עניין ההצטיינות. בהיותה חצי דרגה גם אין

בכך פגיעה ב"תבחינים וסדרי עדיפויות" שבחוזר, אשר מכל מקום הם ושיקוליהם הואצלו.

מצאנו כי הדרגה האישית שניתנה לתובע ולמעשה חצי דרגה ניתנה ע"י מר פסט בסבירות, בסמכות, גם ע"פ חוזרי הנציבות, המכסה(ראה החלטת בית הדין בעניין זה בפרו'), הקריטריונים והכללים וגם על פי הבטחת הנציבות לשר דהן. משעה שנקבעו קריטריונים ע"י רשות מתוקף עקרון השוויון שלא לסטות מההנחיות שנקבעו יש לפעול לפיהן אלא אם ניתן להצדיק סטיה מטעמים ראויים וענייניים (פס"ד לוזון לעיל). לטעמנו לא נתקיימו טעמים לסטיה מהקריטריונים.

ביטול הדרגה-תקינותו

  1. המדינה טענה מספר טענות. האחת כי התערבות השר בעניין התובע היתה חריגה. נציין כי גם אם כך הוא אין בכך כל פגם שעה שלעניין שינוי הגדרת התפקיד בחנה הנציבות את העניין לגופו כפי שציטטנו לעיל מסיכומיה ואישרה את השינוי ואילו לעניין הקידום האישי מצאנו כי הוכח שההמלצה מבוססת על מכתבים ישנים וחדשים עד אפילו לתקופת הארכת תקופת עבודתו ב-2008 וגם על מכתב הנציב שהכיר בכישורי התובע. כמו כן הוכח כי מר פסט לא קיבל את המלצת השר כלשונה אלא צמצם אותה במידה ניכרת. הגם שהשר לא היה מודע לכללים כפי שעלה מעדותו (ע' 6), הדבר לא שינה שכן בהיבט המעשי לא היתה להתערבותו השפעה בלתי ראויה. ההיפך נימוקיו הוכרו גם ע"י נש"ם. מר פסט הפעיל שק"ד עצמאי ע"פ הכללים על כן טענת הנציבות בדבר התערבות השר נדחית. וגם טענתה זו לעניין הביטול נדחית ואינה טעם לחריגה מהכללים.
  2. מר קינר טען כי מר פסט העניק את הדרגה למרות התנגדות חוזרת ונשנית של נש"מ ובכך חרג מהסמכות המואצלת לו. ראשית טען כי דרגה אישית אינה זכות מוקנית. אולם לעניין זה גם אם זה נכון שדרגה אישית אינה זכות מוקנית הרי שעמד התובע בקריטריונים ועל כן הוענקה לו הזכות בפועל גם אם אינה מוקנית. באשר לסירוב הנציבות אכן הנציבות התנגדה.
  3. התנגדות ראשונה היתה כי זכה בעבר לדרגה אישית מעל דרגתו התקנית (מכתב הנציב מיום 11.11.02 )אולם אז עוד טרם תוקן תואר תפקידו וטרם שונה מתח הדרגות והיענות היתה יוצרת דרגה אישית על דרגה אישית, מה שאין כן כאשר שונה מתח הדרגות ואז מדובר בדרגה אישית אחת מעל התקן. דבר המותר. לפיכך ההתנגדות ב- 11.11.02 כבר לא היתה רלוונטית עובדתית ב-2004.
  4. התובע פנה שוב אחרי שנה (ע' 21 ש' 22) ומר קינר סירב לטענת המדינה עקב השתכרותו החריגה של התובע והיותו מקבל שכר (לפי) 171 של בית חולים. לטענת המדינה סורב כדי לא לפגוע העובדים בדרגות נמוכות יותר. טענה זו נטענה בעלמא. המדינה לא הוכיחה בשמץ ראיה מי היה ברשימה בכל שנה במסגרת המכסה ומי נפגע. רק מטעם זה יש פגם בהתנגדותה לקידומו בנימוק זה שלא נבדק ע"י מר קינר ולא הוכח בפנינו. אולם בכך לא די. בהתנגדות קינר מטעם גובה שכרו של התובע נפלו פגמים רבים ומהותיים היורדים לשורש העניין אותם נמנה. פגמים אלו מצביעים על כך כי התנגדות קינר היתה משיקולים זרים וללא כל בסיס בקריטריונים ואף בניגוד לקביעות קודמות של המוסמכים בנש"ם הבכירים מקינר. יודגש כי לא הנציב הוא זה שביטל את הדרגה ואין כל אסמכתא שידע או היה שותף פרט לעדות קינר עצמו.

לפיכך נמנה את הפגמים.

  1. הפגם הראשון הוא כי ע"פ חוזר האצלת הסמכות וכללי המנהל התקין היה על הנציבות ולדעתנו על הנציב שהוא המוסמך טרם חוזר ההאצלה לשקול את שיקול הדעת של מר פסט ולתת לתובע הזדמנות לטעון בפניו. זאת לא נעשה טרם ביטול הדרגה. לדעתנו וככל שהוכח בפנינו ספק אם ידע הנציב שמר קינר ביטל זאת בשיחת טלפון ללא אסמכתא. ולכל הפחות לא הביא מר קינר את מלוא התמונה ואף לא מקצתה בפני הנציב. הדבר עולה ברורות מעדות קינר:

"ש. כאשר נכנסת לנציב בעניינו התובע האם הבאת אתך מסמכים מתיקו של התובע מכתבי המלצה. גיליונות הערכה, האם הובאה תשתית ממוסמכת בנוגע לתובע או שבאת בידיים ריקות.

ת. באתי בידיים ריקות ופה מלא ורקע לנציב היה במשך שנים. רקע מפורט. היה לנציב. הוא היה שותף לקבלת החלטות.

ש. האם עלית למשרד לפני שפנית לנציב.

ת. לא.

ש. האם מישהו פנה לעובד לפני שפנית לנציב

ת. באופן פורמלי ודאי לא. "

(פרו' ע' 28 ש' 5-12).

מר קינר מודה שבא לנציב בידיים ריקות וללא מסמך. כך לא הביא בפניו את שינוי התפקיד שנעשה ולא כל מסמך אחר. על כן נפל פגם מהותי בדרך שבה הובא עניינו של התובע, ככל שהובא, לפני הנציב. ונפל פגם בכך שלא ניתנה לו או למר פסט זכות לפרוש נימוקיהם טרם הביטול. זכות זו היא זכות בסיסית. (ראה בש"א 260/03 יואל איפרגן נ. מדינת ישראל).

  1. פגם נוסף בו הודה מר קינר הוא כי החלטתו לא הועלתה על הכתב ולא נומקה וכי החלטות צריכות להיות בכתב ומנומקות (ע' 28 ש' 13-15). דבר המתחייב מהחלטה כל כך מרחיקת לכת כשחוזר הנציב מתנה ביטול החלטה של מואצל שע"י נש"ם במילים "שניתן שלא על פי הכללים" (נספח ח' ע' 3 ס' 4ג). פגם זה מהותי לטעמו של בית הדין ויורד לשורש הביטול והופכו ל-VOID –בטל מעיקרו כי למעשה אין כל אסמכתא לביטול. משהמשרד כבר שילם לתובע על פי החלטת פסט לא היה בידי המשרד כל מסמך המבסס את הפסקת התשלום ואין מסמך המאיין את החלטת פסט שנתנה בסמכות ועל פי הכללים וההבטחה המנהלית מנש"ם. (ראה י' זמיר, הסמכות המנהלית, ע' 1001-1004).
  2. נבדוק גם מהו השיקול שהפעיל מר קינר. מהות השיקול לביטול מהווה פגם נוסף. בנוסף, בעניין זה סתר עצמו בעדותו אל מול תצהירו וגם המהימנות של עדותו נפגמה.

בחקירתו הודה כי גובה השכר אינו נכלל בקריטריונים למתן דרגה אישית. כזכור חוזר הנציב להאצלה הוצא על סמך ועדה בראשות סגן הנציב שישבה על המדוכה ולא כללה את רכיב גובה השכר. מר קינר מאשר זאת:

"ש. האם במסגרת עבודת המטה שקלתם להכניס את גובה השכר להענקת דרגה אישית.

ת.לא" (ע' 30 ש' 1-2 ו-9-10).

כך גם הודה בחקירתו כי לא הנחו את המשרדים לשקול את גובה השכר (ע' 32 ש' 15-17). אולם בניגוד מוחלט לכך מייחסת המדינה בכתב הגנתה (ס' 22-23), במכתב קינר מיום 4.2.03 (נספח ה' לתצהיר השר) ובתצהירו של מר קינר (סע' 9,10) חשיבות מרובה והנמקה יחידה בעניין גובה השכר לשקילת אי הקידום בדרגה האישית.

  1. חמור מכך שאלה זו של גובה השכר כבר עלתה ספציפית בעניין התובע בנציבות בדיוק בשאלת קידומו בדרגה במכתב מר ברגר מיום 1.9.98 (נספח י"א לתצהיר התובע), בתשובה למר וינר קודמו של מר קינר בתפקיד.

במכתב זה נידונה אותה סוגיה וכך קובע מר ברגר, היום סגן נציב שירות המדינה:

"צר לי אולם איני יכול לקבל את תוכן מכתבך.

מר אמדדי מבצע עבודתו הקשה בצורה בהחלט טובה ומצאתי שהינו ראוי לקידום בדרגה אישית במסגרת הקריטריונים שאושרו על ידכם.

עם כל הכבוד צריכה להיות סיבה מיוחדת במינה על מנת למנוע ממנו את קידומו בדרגה אישית אשר, כאמור, הינו ראוי לה בזכות ולא בחסד של מי מאיתנו.

על רקע אין ספור שיחות בינינו בסוגיה זאת,סברתי שסוגית הזכ"ד מוצתה כבר בינינו ואני מבקשך לא לחזור עליה.

אני מצפה ממך לאשר קידומו בדרגה אישית כפי שהמלצנו עליו, ללא כל שהיה נוספת אשר לא רק שבמקרה זה איננה מכובדת אלא אף איננה במקום." (דגש שלי ש.ש.) . מכתב זה נכון היה לעיתו ונכון שבעתיים היום. הזכ"ד שבעקבותיו הוסדר מעברו מבית החולים למשרד אינו יכול ואינו צריך להיות אבן נגף לקידומו בדרגה אישית. חרף אמירה נחרצת בעבר שבעקבותיה אכן קיבל מאז פעמיים דרגה אישית "בזכות ולא בחסד" כפי שהגדיר זאת מר ברגר חוזר מר קינר בשנת 2005 אחורה כאילו לא היו דברים מעולם. פגם זה חמור מאחר וסוגיה זו נדונה והוכרעה בנש"ם בדיוק נמרץ וסטיה ממנה הופכת את החלטת מר קינר למנוגדת למדיניות שננקטה ע"י נשם כבר משנת 1998. לפיכך החלטת הביטול שלו המבוססת על גובה השכר והפגיעה לכאורה באחרים, שלא הוכחה וגם לא נבדקה ע"י מר קינר, לא רק שמנוגדת לקריטריונים אלא מנוגדת בתכלית להחלטות קודמות של הנציבות בעניין התובע עצמו. היא נגועה בשיקול זר ובחוסר תום לב.

פה המקום להדגיש כי האמור במכתב מר ברגר אז גם מצביע על איכות עבודתו של התובע.ועל כן גם סעיף 20 לתצהיר מר קינר בדבר התרשמותו מתפקוד התובע לרבות נספחיו נסתר אפילו בהתנהגות הנציבות שהעניקה לתובע דרגה על סמך מכתב מר ברגר ובו ציון תיפקוד התובע לטובה.

32. יתר על כן מר קינר נשאל ישירות אם היה מתערב בשיקול הדעת בקידום משהו אחר השיב בשלילה ועונה "ש. ביסוד כל ההתערבות הוא אותו זכ"ד מבי"ח כפר שאול

ת.נכון

ש. אחרי אותו זכ"ד אותה הנציבות קבלה פעמיים החלטות להעלות אותו בדרגה אישית

ת. כן במסגרת הפררוגטיבה של לתת דרגה אישית.

ש. כאשר הוחלט להעלותו בדרגה אישית בעבר התנגדת לכך

ת. כן

ש. מי קיבל את ההחלטה בניגוד להחלטתך

ת.מר צבי וינר שהיה ממונה עלי ועל מערכת הבריאות

ש.זה היה כשמר ברגר אמר לו שעניין הזכ"ד לא רלוונטי

ת.נכון" (ע' 30 ש' 25-28 ע' 31 ש' 1-10).

ברור מעדותו של מר קינר כי משנתנה לו ההזדמנות יעשה כרצונו בניגוד לכללים ולמה שהנציבות קבעה קודם. אין לנו ספק כי כל זה לא הובא בפני הנציב עת מר קינר בא אליו בידיים ריקות ללא מסמכים. וכך הוא עונה:

"ש. מציג נספח ב' לכתב ההגנה, אני אומר שזה הזכ"ד

ת.כן

ש. המסמך הזה היה בפניך או בפני הנציב כאשר החלטתם לבטל את דרגתו של מר אמדדי

ת.הייתי מודע לו

ש. האם הנייר היה לפניך או לפני הנציב

ת. לא" (ע' 31 ש' 12-15).

לא למותר לציין כי בזכ"ד עצמו אין כל הגבלה על קידום התובע. ההיפך סעיף 9 קובע כי במילוי תפקידו כאמרכל לא יהווה מכשול לקידומו, ברחל בתך הקטנה. (נספח ב' לכתב ההגנה), ומר קינר הודה ברורות כי הזכ"ד אינו מונע את הקידום (ע' 31 ש' 26-28 ע' 32 ש' 1, 7-8).

  1. המסקנה מכל הפגמים שמנינו בהחלטת מר קינר שניתנה טלפונית למר פסט היא כי החלטה זו בטלה מעיקרה שכן היא נגועה בפגמים היורדים לא רק לשורש ההחלטה. מצאנו את ההחלטה נגועה בשיקולים זרים, מנוגדת לכללי מנהל תקין, חורגת מחוזר נש"ם לעניין האצלת הסמכות, פוגעת בשיקול דעת מידתי וסביר של בעל סמכות, מנוגדת להבטחה של הנציבות ושלא על דעת נציב השירות שבפניו ככל שהוכח לא הובאו המסמכים הרלוונטיים. אופרטיבית התוצאה היא כי הענקת דרגה 44 על ידי מר פסט נעשתה כדין. על פי כל הכללים והיא נותרת על כנה מיום 1.1.04.
  2. לא מצאנו כל סיבה להתערב בשיקול דעתו לעניין מועד מתן הדרגה. בית הדין אינו מתערב בשיקול דעת רשות אם הוכחה כסבירה ומידתית וראויה. מצאנו כי החלטת מר פסט, שהוסמך לבדוק את עמידת התובע ביעדים ובמטלות, ושהסתמכה על הנציבות שקבעה כי תפקוד התובע ייבדק מס' חודשים אחרי שינוי התפקיד, תואמת את הסיכום ומוצדקת מבחינת זמן בדיקת התפקוד ומועד קביעת ההעלאה. דרגה אישית אכן איננה זכות מוקנית ושיקול דעתו של מר פסט עולה בקנה אחד גם עם כלל זה וגם עם הפררוגטיבה בעניין וגם עם העצמאות הניהולית שהיתה בהחלטתו במסגרת התקופה בה הואצלה לו הסמכות.

35. על כן מתקבלת התביעה בדבר מתן דרגה 44 מיום 1.1.04 ונדחית התביעה לנתינתה רטרואקטיבית ליום 1.7.02. המדינה תשלם לתובע הפרשי שכר בגין העלאתו בדרגה זו מ- 1.1.04 וכן הפרשים לקרן פנסיה, קופת תגמולים וקרן השתלמות.

דרגת פרישה

36. סעד נוסף שנתבע בתביעה הוא דרגת פרישה.

בעניין זה פנה התובע על סמך סעיף 85.125 (3)(ב) לתקשי"ר הקובע:"עובד מצטיין אשר במועד פרישתו השלים 40 שנות שירות לפחות הנושאות זכות לגימלאות:בסמכות מנכ"ל או מנהל יחידת סמך להמליץ על קידום עובד בשל הצטיינות אישית ומקצועית מתמשכת זאת בהסתמך על המלצתו המנומקת שתועבר לאישור נציב שירות המדינה".

יתר על כן ובנוסף לפניית התובע פנה ביום 18.9.07 מנכ"ל משרד הבריאות מר אבי ישראלי לנציב שירות המדינה בבקשה לאשר לתובע קידום לדרגת פרישה 45 מח"ר. פנייתו זו נדחתה כמפורט במכתב קינר מיום 21.10.07. משקבענו לעיל שהתנהלות מר קינר היתה נגועה בשיקולים זרים ולא התבססה על הנוהלים קובעים אנו כי גם לעניין דרגת הפרישה רשאי בית הדין להתערב בשיקול דעתה של רשות מנהלית הנגוע בחוסר תום לב(ראה עב 1336/99 ד"ר איליה קוסלמן נ. מדינת ישראל וגם עע1359/02 באותו עניין שם נקבע מתי יתערב בית הדין).

אין חולק כי התובע השלים 43 שנות שירות. התובע הצטיין והמנכ"ל המליץ. הדרגה היא אחת מעל לתקן וזאת לאחר ששהה יותר מארבע שנים בדרגתו הקודמת. על כן מתמלאים בו כל התנאים הנקובים בתקשי"ר באופן שאי העתרות לבקשה מחייבת נימוקים חמורים וכבדי משקל. (ולא כאלה של מר קינר שחולק על תיפקודו אף שאינו מוסמך לקבוע ממצאים בעניין תפקודו).

הגם שדרגת פרישה איננה זכות מוקנית והיא פררוגטיבה עדיין בהתקיים כל התנאים מחוייבת כל רשות ובכלל זה הנציבות בכללים שהיא עצמה יצרה ולכן זכאי התובע לדרגת פרישה שההנמקה לשלילתה שרירותית ולא עולה בקנה אחד עם הכללים.

כאמור מיום 1.1.04 ועד למועד המתוכנן לפרישת התובע חלפו 3 שנים ו-11 חודש. עד לפרישתו בפועל לאחר ההארכות חלפו יותר מ- 4 שנים, והוכח כי בעניין דרגת הפרישה היתה המלצה של המנכ"ל פרופסור אבי ישראלי לנציב ואף מכתב זה נדחה.

37. בהינתן שאותם שיקולים זרים נחו גם בבסיס דחייה זו ובהתקיים הוראות התקשי"ר ובחלוף הזמן בין הדרגה הקודמת לזו של הפרישה של משך יותר מ-4 שנים אין מניעה לאישור דרגת הפרישה. לא למותר לציין כי לנוכח ת/2 מכתב השר יעקב בן יזרי מיום 6.3.08 ולנוכח אישור נש"ם להארכת שירותו ת/1 ממנו עולה כי פרש בפועל ב-31.5.08 ארבע וחצי שנים אחרי דרגתו הקודמת וכי תקופת שירותו הוארכה לטובת המדינה ועל פי צרכי המדינה ובקשתה שאושרה ע"י נציב שירות המדינה ובאישור ועדת השירות, אי אישור כזה אינו תואם את הנסיבות והכללים. לפיכך לגופו של עניין דין תביעתו לדרגת פרישה להתקבל.

38. יתר על כן המדינה כלל לא התייחסה בסיכומיה לדרגת הפרישה אלא רק לדרגה האישית ועל כן יש לראות כאילו זנחה בסיכומיה טיעוניה בעניין זה. המדינה זנחה טענה זו גם בפלוגתאות שהוגשו מטעמה ביום 7.5.07 בהן אין מחלוקת על דרגת הפרישה וזו גם אינה מופיעה בהחלטת כב' הרשמת פיינשטיין שנתנה תוקף של החלטה לפלוגתאות אלה (הח' מיום 17.7.07). סוגיה זו הופיעה בפלוגתאות התובע מיום 26.4.07 (ס' 21) ולכן יש לראותו כמי שעמד על קבלת סעד זה. כך גם אין התייחסות לדרגת פרישה בתצהיר מר קינר. המדינה אם כן לא התנגדה לדרגת הפרישה אלא התייחסה לדרגה האישית בלבד. משלא חלקה על כך ברורות בפלוגתאות, בתצהיר ובסיכומים אין מנוס אלא לקבוע כי יש לקבל את תביעת התובע לדרגת פרישה גם מטעם זה.

39. אשר על כן, אנו מקבלים את טענת התובע לזכאותו לדרגת פרישה 45 החל מהחודש לפני פרישתו בפועל 1.5.08. המדינה תשלם את הפרשי התשלום בגין דרגה זו ממועד זה ואת הפרשי השכר, הזכויות הסוציאליות והפרשי הגימלה הנובעים ממנה.

עוגמת הנפש

40. גם בעניין עוגמת הנפש לא טענה המדינה בסיכומיה דבר.

41. מצאנו כי נגרמה לתובע, עובד מסור ונאמן, כ-43 שנה עוגמת נפש של ממש שחייבה אותו לבקש מה שהגיע לו בדין ולהתחנן על כך, לקבל הבטחה מנהלית ולהתאכזב מאי עמידת המדינה בה, לקבל דרגה בפועל לרבות תשלום שהופסק, ולהגיע בסוף דרך מרשימה ומכובדת לדיון בערכאות מול המדינה מעסיקתו וזאת בשל החלטה לקויה של איש אחד שניתנה בעל פה וללא כל תיעוד משיקולים זרים. (ע"ע 360/99 אהרן כהן נ. מדינת ישראל (נבו)).

42. על כן פרט להפרשי השכר והגמלה וההפרשים בזכויות הסוציאליות הנובעות ושינתנו לו תשלם המדינה לתובע בגין עוגמת הנפש סך של 15,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪+ מע"מ.

סוף דבר

43. התובע זכאי לדרגה 44 מיום 1.1.04 ולכל ההפרשים הנובעים ממתן דרגה זו במועד זה. כל ההפרשים ישולמו תוך 30 יום וישאו הפרשי הצמדה וריבית, כל תשלום מהמועד בו היה צריך להשתלם ועד ליום התשלום בפועל.

44. התובע זכאי לדרגת פרישה 45 החל מחודש לפני פרישתו מ- 1.5.08. ולכל ההפרשים הנובעים ממתן דרגה זו במועד זה. כל ההפרשים ישולמו תוך 30 יום וישאו הפרשי הצמדה וריבית, כל תשלום מהמועד בו היה צריך להשתלם ועד ליום התשלום בפועל.

45. המדינה תשלם לתובע לסך 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש וכן תשלם המדינה שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ +מע"מ. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישולמו במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום ב' בשבט , תש"ע ( 17 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

______________ _____________ ________________

נציג ציבור, מר מחלב נציג ציבור, מר חביב שרה שדיאור, שופטת







מעורבים
תובע:
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: