ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלכסנדר שיביץ נגד בטוח לאומי-סנ :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב -יפו

בל 004398/09

בפני:

כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ

תאריך:

10/01/2010

בעניין:

אלכסנדר שיביץ

המערער

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

רנה הירש

המשיב

פסק דין

בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מיום 21.7.09 אשר קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער.

רקע:

1. ביום 30.12.08 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי חלה החמרה במצבו של המערער. המוסד הגיש ערר על החלטה זו.

2. ביום 29.1.09 קבעה ועדה רפואית לעררים כי אין החמרה במצבו של המערער. המערער הגיש ערעור לביה"ד על החלטה זו.

3. ביום 4.5.09 ניתן פסק-דין בהסכמת הצדדים בעניינו של המערער ע"י כב' הרשמת דגית ויסמן אשר קבע:

"עניינו של המערער יוחזר אל הועדה הרפואית לעררים על מנת שתתיחס לטענתו בדבר היותו עובד חצי יום משנת 02' כאיש תחזוקה בשופרסל, שם לטענתו יש לפעמים רעשים עת עבד בפטישון, שהיה בשבוע או פעם בחודש. לאור טענות אלו, תדון ותשקול הועדה עמדתה שנית. המערער ובא כוחו יהיו רשאים להופיע ולטעון בפני הועדה."

ועדה רפואית לעררים מושא ערעור זה קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער:

"הועדה עיינה בפסק הדין ומתייחסת אליו. בועדה קודמת מתאריך 29.11.09 המערער מסר בצורה ברורה שהוא חשוף לרעשים במסגרת עבודתו כאיש אחזקה "לפעמים", "פעם בשבוע או פעם בחודש" כיום הוא משנה את גירסתו וטוען לחשיפה ממושכת לרעש, אך גם לפי תיאור עבודתו היום הועדה מתרשמת מכך כי חשיפתו לרעש היא לסירוגין, עם הפסקות ארוכות כך שלמעשה מאז 2002 (מועד תחילת ההחמרה) הוא איננו חשוף יותר לרעשים מזיקים. בעיון בבדיקת השמיעה שנערכה ב- 2.11.08 נראה ליקוי קל בשמיעה בתדירויות הגבוהות בלבד. לא נראית החמרה במצב השמיעה בהשוואה לבדיקות השמיעה הקודמות. כלומר אותו רעש לסירוגין אליו הוא היה חשוף מאז 2002 לא גרם להחמרה בשמיעה וכך גם לא סביר שתחושת טנטון שלא היתה קיימת, לדבריו, לפני 2002, או היתה קיימת בצורה קלה יותר, הוחמרה בתקופה זו של חשיפה מיזערית ולסירוגין לרעש."

טענות הצדדים

טענות המערער:

1. הוועדה לא ביקרה במקום עבודתו של המערער ולפיכך לא ברור מדוע קבעה כי המערער אינו חשוף לרעש.

2. קביעת הוועדה שהמערער לא היה חשוף לרעש לאחר שנת 2001 איננה נכונה עובדתית, המערער המשיך לעבוד כאיש אחזקה בשופרסל ונחשף לרעש מזיק.

3. הוועדה לא נתנה למערער להשיב על שאלותיה.

4. ועדה מדרג ראשון קבעה למערער נכות. בפני הוועדה מדרג ראשון הונחו בדיקות רפואיות שלפיהן חלה החמרה במצב השמיעתי של המערער.

5. במכתב שהגיש המערער ממעבידו פורטו סוגי העבודה שביצע התובע במסגרת עבודתו בשופרסל.

6. המערער מבקש להחזיר עניינו לועדה בהרכב אחר על מנת שתנמק מדוע אין החמרה במצבו של המערער וזאת לאחר שהמשיך לעבוד ברעש מזיק משנת 2001 ועד 2008.

טענות המשיב:

1. המשיב חוזר על נימוקיו שהועלו במסגרת ערעורו הקודם בתיק בל 1691/09.

2. הוועדה ביצעה את הוראות פסק הדין, התייחסה לטענה בדבר חשיפה לרעש, דנה ושקלה עמדתה.

3. הוועדה נימקה החלטתה.

4. אין כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

הכרעה:

לאחר שעיינתי בפסק דינה של כב' הרשמת דגית ויסמן, בפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 29.1.09 ובפרוטוקול הוועדה מושא ערעור זה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

על פי הפסיקה, משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לועדה הרפואית לעררים בפסק דין עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160).

אם מילאה הוועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות בהחלטתה על פי החוק המחייבת התערבותו של בית הדין, אך אם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין בחלקן או לא מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין, יש בכך משום פגם משפטי.

על פי פסק הדין שניתן בהסכמת המערער, היה על הוועדה להתייחס לטענתו בדבר היותו עובד חצי יום כאיש תחזוקה משנת 2002 ששם לטענתו היה חשוף לרעש בפטישון פעם בשבוע או פעם בחודש.

אומנם בדיון בפני הוועדה הרפואית מושא ערעור זה שינה המערער גרסתו וטען שהיה חשוף לרעש כל יום בעבודתו, אולם דבריו אלה אינם מתיישבים עם דבריו בפרוטוקול הדיון בועדה הרפואית לעררים מיום 29.1.09: "מ-2002 עובד 1/2 יום כאיש תחזוקה בשופרסל שם לפעמים יש רעשים שעבדתי בפטישון, היה בשבוע או פעם בחודש..."

המערער הגיע להסכמה עם המשיב על כך שהוא חשוף לרעש פעם בשבוע או פעם בחודש וטען כך בפני הוועדה הרפואית הקודמת ועל כן צדקה הוועדה בקובעה כי המערער שינה גרסתו בועדה מושא ערעור זה.

הוועדה אומנם התייחסה לחשיפתו לרעש פעם בשבוע או פעם בחודש וקובעת כי לפי בדיקת השמיעה שנערכה ביום 2.11.08 לא נראית החמרה במצבו של המערער.

החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה, וזאת בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 לפיכך הערעור הוא בשאלת חוק בלבד (ראה לעניין זה: דב"ע ל"ג 40–0 יוסף דוזלר נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד' 407). בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראה לעניין זה: עב"ל 114/98 יצחק הוד נ. המל"ל, פד"ע ל"ד 213).

מסקנתי היא שמושא הערעור הוא התערבות בממצאים רפואיים שקביעתם מסורה לסמכות הוועדה ובית הדין לא יתערב בהם. לא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

אשר על כן, אין מקום להעלות במסגרת הערעור על החלטת הוועדה הרפואית טענות שברפואה, וממילא אין בית הדין רשאי להזדקק לטענות אלו במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטת הוועדה לעררים במסגרת הערעור המונח לפתחו.

הוועדה התייחסה לכל הנדרש ממנה על פי פסק הדין וקביעתה הסתמכה על בדיקות שמיעה.

אשר על כן לא מצאתי כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים.

סוף דבר:

הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום כ"ד בטבת, תש"ע (10 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

ד"ר אריאלה גילצר-כץ, שופטת

004398/09בל 720 אסף כהן



מעורבים
תובע: אלכסנדר שיביץ
נתבע:
שופט :
עורכי דין: