ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עירית פ"ת ואח' נגד גוזלן :


1

בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

בשא006913/09

בפני:

כב' השופט כרמי מוסק-סגן נשיא

תאריך:

09/12/2009

בעניין:

1. עירית פתח תקוה

2. שירביט חב' לביטוח בע"מ

המבקשות

נ ג ד

יעקב גוזלן

המשיב

החלטה

לפני בקשת נתבעים מס' 3ו-4 , עיריית פתח תקווה ושירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן:"הנתבעים"), לסילוק התביעה על הסף.

1. בכתב התביעה טוען התובע כי הנתבעים אחראים וחבים לכאורה כלפיו בשל אחריותה של הנתבעת מס' 3 (להלן "העירייה") לרישוי העסק נשוא התביעה.

2. לטענת התובע, סיווג העסק צריך היה להיות בהתאם לסעיף 4.6 א. לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995 (להלן:"צו רישוי עסקים"), דהיינו עסק שעיסוקו בייצור של מזון או עיבודו ולא כפי שסווג בהתאם לסעיף 4.2 ב .

3. סיווג זה נועד להבטיח בטיחותם של הנמצאים במקום העסק ובסביבתו ובכלל זה עובדים. לו היה מסווג רישיון עסק לפי סעיף 4.6 א. היה מותנה הרישוי בקיומם של תנאי בטיחות במקום ובכללם בטיחות תנאי העבודה של המועסקים במקום ומכאן שהפעלת המכונה שפגעה בתובע בשל אי התאמה לדרישות הבטיחות היתה נאסרת והייתה נמנעת. תחת זאת, טוען התובע כי העירייה התרשלה בכך ש סיווגה את הפיצרייה כבית עסק שאינו עוסק בייצור ועיבוד מזון ולא מנעה את הפעלת המכונה אשר פגעה בתובע.

4. ב"כ התובע הפנה לע"א 1068/05, עיריית ירושלים נ' עמרם מימוני ואח', בו נקבע כי העירייה התרשלה בפיקוח על בית עסק ולא עשתה כל שביכולה כדי למנוע סכנה לשלום הציבור כתוצאה מפעילות בבית העסק שפעל ללא רשיון וזאת למרות שידעה או היתה צריכה לדעת על תנאי הבטיחות הירודים.

5. כך הובאו הדברים בע"א 1068/05 , עיריית ירושלים נ' עמרם מימוני ואח', תק-על 2006(4), 4084:
"במקרה שלפנינו, מקובלת עלי הטענה כי סמכויות הפיקוח שהוקנו לעירייה על רישוי עסקים בתחומה, לצד סמכויות ההסדרה שהוקנו לה, מקימות חובת זהירות מושגית כלפי המשתמשים בשירותי אותם עסקים, שעניינה זיהוי פעילות עסקית הפועלת שלא ברישוי ומניעת סכנות לשלום הציבור הנובעות ממנה (באותן הקטגוריות בהן הרישוי נדרש גם להבטחת שלום הציבור, ובפרט בעסקים מסוג "עינוג ציבורי"). בקביעה זו, אין אני נדרש להכריע בשאלה האם יש להכיר בכל מצב בהסתמכות סבירה של המשתמשים בשירותי עסקים על תקינות הרישוי העירוני. חובת הזהירות בין הרשות למשתמשים בשירותי עסקים מסוג "עינוג ציבורי" בתחומה עולה מיכולת הצפייה של העירייה את הנזקים שעשויים להיגרם מהתרשלותה בפיקוח על פעילות אותם עסקים ומהכוחות שהקנה לה הדין למניעתם (ראו פרשת סוהן, עמ' 736-740). זאת בפרט מקום שהנזק הצפוי עשוי לעלות כדי פגיעה בחיי אדם. כנגד פגיעה כזו, נדרש גוף שלטוני שבידו הכוח למנוע את הפגיעה לנקוט באמצעי זהירות. העירייה אינה "זרה" לפעילות ספורט עסקית מסוכנת המתנהלת בתחומה. "אין הגוף השלטוני יכול לומר: 'לא בעל דברים שלי אתה'" (פרשת עיריית חדרה, עמ' 767). על הרשות הציבורית לצפות כי התרשלות מצידה תגרום לנזק"

6. פסק הדין אינו רלוונטי לעיניננו מכמה סיבות, ראשית, בפסק הדין נקבעה אחריותה של רשות ציבורית בנוגע לשרותי עסקים מסוג "עינוג ציבורי", שנית, העסק שהופעל פעל ללא רישיון עסק כאשר העירייה היתה מודעת לעניין ולסכנות הכרוכות בפעילות במקום עקב מכתב שנשלח אליה. שלישית, לאחר שהמפגע הובא לתשומת לב העירייה היא בחרה לשלוח פקחים למקום ולא פעלה יותר בעניין ובכך התרשלה ולא מנעה מפגע לציבור ופגיעה בשלום הציבור.

7. בעיניינו, מדובר בבית אוכל אשר נכלל במסגרת סעיף 4.2 . לא מצאתי בפעילות העירייה פסול או התרשלות כל שהיא. אני סבור כי רשיון העסק שהוצא הוא הנכון.

8. בעמ"ק (רמת-גן) , 1868/04 , מדינת ישראל נ' אלגד פיצה בע"מ, תק-של 2008(2),15650 התייחס כב 'השופט אטיאס אריה לסיווג עסק מסוג פיצרייה כדלקמן:
"בתקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבתי אוכל), תשמ"ג-1983 (להלן: "התקנות") התקפות עד היום מוגדר "בית אוכל" "כל עסק המפורט בפריטים 13א, 99א ו-104 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשל"ג-1973". דהיינו בתקנות אלה פיצריה ומסעדה נכללים בגדר "בית אוכל".
המונח "בית אוכל" מופיע גם בצו הרישוי החדש בפריט 4.2. תחת כותרת זו מופיעים:
פריט 4.2א מסעדה, בית קפה
פריט 4.2ב בית אוכל אחר.
פריט 4.2ג "הכנת מזון למכירתו לצריכה מחוץ למקום הכנתו למעט הסעדה".
כבר נפסק כי:
"בשאלה, אם יש לתת למונח מסוים, בדברי חקיקה העוסקים באותו עניין, פרשנות זהה או דומה, והאם יש להגדיר מונח בדבר חקיקה בהגדרה כוללת ואחידה לכל המטרות, או אם יש לתת לו משמעות שונה בדברי חקיקה שונים לצרכים שונים ולמטרות שונות - יש פנים לכאן ולכאן... מחד גיסא, ראוי ורצוי ליצור אחידות בהגדרת מונח על-מנת למנוע מבוכה, אי-ודאות, שוני שיכול שייראה מלאכותי, ואולי אף שרירות... מאידך גיסא, אין להתעלם מכך שחוקים שונים מכוונים להגשמת תכליות שונות... בכל מקרה יש להתחקות אחר תכלית החוק ומטרתו ואחר הביטוי שנתן המחוקק לתכלית שאותה רצה להשיג באמצעות החוק על-מנת להגיע לפרשנותו הנכונה של מונח זה או אחר בו..." וכי "ראוי לשאוף להרמוניה בפרשנות החקיקה. בהתאם לכך עדיף בדרך-כלל לתת פירוש אחד לביטוי אחד גם כשהוא מופיע בחוקים אחדים"
(בגצ 95 / 7029 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית-הדין הארצי לעבודה נא (2) 63, עמוד 98-97).
הנה כי כן "בית אוכל" מוגדר על פי התקנות, בין היתר, פיצריה ומסעדה.
תחת הכותרת "בית אוכל" בצו הרישוי החדש מופיעים שלושה סוגי עסקים: "מסעדה", "בית אוכל אחר" ו"הכנת מזון למכירתו לצריכה מחוץ למקום הכנתו למעט הסעדה".
ללמדך שכל מה שאינו מסעדה הוא בבחינת "בית אוכל אחר" או מקום ל"הכנת מזון למכירתו לצריכה מחוץ למקום הכנתו למעט הסעדה".
על רקע זה הרי, אם בתקנות פיצריה מובחנת ממסעדה על כורחך אתה אומר כי פיצריה היא אחת משניים: "בית אוכל אחר" או מקום ל"הכנת מזון למכירתו לצריכה מחוץ למקום הכנתו למעט הסעדה".

9. אשר על כן אני מקבל את בקשת הנתבעים 3 ו-4 לסילוק התביעה על הסף נגדם. התביעה כנגדם נדחית.

10. לאור הנסיבות אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ב בכסלו, תש"ע (9 בדצמבר 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

כרמי מוסק, שופט

סגן נשיא


מעורבים
תובע: עירית פתח תקוה
נתבע: יעקב גוזלן
שופט :
עורכי דין: