ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלבז נגד נתיבי המזרח בע"מ :


3

בתי המשפט

בית משפט השלום אשדוד

א 000558/01

בפני:

כב' השופט חדש חיים-סגן נשיא

תאריך:

09/12/2009

התובע

אלבז משה

בעניין:

ע"י ב"כ עוה"ד

יעקב עוז ואח'

נ ג ד

1 . "נתיבי המזרח" בע"מ

2 . "נגה" חב' לבטוח בע"מ

3 . "אבנר איגוד לבטוח נפגעי רכב" בע"מ

[ע"י ב"כ עוה"ד צבי רפפורט ואח']

הנתבעים

פסק דין

א. מבוא

1. המדובר בתובענה כספית נזיקית עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפלת"ד") שהגיש התובע, בגין תאונת דרכים מיום 10/11/99 שארעה בעיקול הדרך ליד הישוב "נאות הכיכר", עת איבד את השליטה על ההגה והרכב שבו נהג, טריילר, התהפך על צידו (להלן: "התאונה") – כנגד מעבידתו בעת התאונה, חברת הביטוח שביטחה את הרכב והאיגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ.

1.1 המדובר בתאונת דרכים, שהיא גם תאונת עבודה.

1.2 בתאונה, כתוצאה מן ההתהפכות של הרכב, התנפצו שמשות הרכב על גופו של התובע וגרמו בו לחתכים רבים.

2. הנתבעות הודו בחבות ובכיסוי הביטוחי והמחלוקת בין הצדדים, התמקדה בשאלת הנזק.

3. יצויין, כי בשנת 2005, אירעה לתובע תאונה קשה הרבה יותר, בגינה נקבעו לו 28 אחוזי נכות צמיתה.

4. מלכתחילה, מונה לתובע, בהסכמה, מומחה רפואי בתחום האורטופדי, אשר אמור היה להידרש, במסגרת חוות דעתו, לשאלה אם יש מקום למנות לתובע גם מומחה רפואי בתחום הניירולוגי.

4.1 עלות שכרו הוטלה על התובע.

5. בהמשך, הודיע התובע, כי אין ביכולתו הכלכלית לממן עלות שכרו של המומחה והוא החליט לפעול במסלול של הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן גם: "המל"ל").

6. בסופו של ההליך במל"ל, קבעה וועדה רפואית לעררים מטעמו, כי לתובע נגרמו 2.5% נכות לצמיתות בתחום הניירולוגי, בשל תרדמת מציקה בחלק העורפי של הראש.

6.1 קביעת המל"ל הינה "קביעה על פי דין" מכוח הוראת סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד ועל כן, מחייבת במשפט זה.

6.2 במסגרת הוועדה הרפואית לעררים, נבדק התובע גם ע"י אורטופד, אשר לא קבע נכות צמיתה, למרות שאיבחן הגבלה קלה מאוד בתנועות הצוואר לכל הכיוונים.

7. בשל הפער הניכר בין תחשיבי הנזק, אותם הגישו הצדדים, המלמד על כך, שהערכות הנזק של הצדדים מרוחקות קיצונית האחת מרעותה, סבר בית המשפט, כי אין מקום להציע לצדדים הצעת פשרה ויש לקבוע את התיק להוכחות.

8. לבקשת ב"כ הצדדים, הסכים בית המשפט לגבש הצעת פשרה, בכפוף להגשת תחשיבים מתונים.

9. התחשיבים המעודכנים, אכן הוגשו ובעקבותיהם, אכן הציע בית המשפט לצדדים הצעת פשרה.

10. התיק נדחה לישיבת תזכורת, על מנת לאפשר לצדדים לשקול את ההצעה. אולם, בתאריך 19/7/07 הסתבר, כי ההצעה לא נתקבלה והצדדים לא הגיעו לכלל הסדר.

11. בנסיבות אלה, נקבע התיק להוכחות.

12. במסגרת פרשת ההוכחות, העיד התובע לעצמו והתרשמתי, כי הוא נוטה להאדיר את נזקיו ללא הצדקה.

13. הצדדים ויתרו על העדתו של עו"ד הופמן, שערך את המכתב למח' נפגעי עבודה של המל"ל ובתום הסברו על נסיבות העריכה בישיבה שנועדה לחקירתו – ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.

ב. טיעוני הצדדים

1. לטענת התובע, למרות שהוועדה הרפואית לעררים של המל"ל לא קבעה לו נכות רפואית צמיתה בתחום האורטופדי, על בית המשפט לעשות זאת – לנוכח העובדה, כי האורטופד אשר בדק אותו במסגרת המל"ל, איבחן הגבלה קלה מאוד בתנועות הצוואר לכל הכיוונים.

1.1 על כן, ראוי שבית המשפט יקבע, כי נותרה לתובע גם נכות בשיעור 5% בגין התאונה וסה"כ הנכות המשוקללת בגין התאונה, אמורה לעמוד על 7.5%.

2. לטענת התובע, נגרם לו נזק בגין הפסדי שכר בעבר, בגין פרק הזמן הארוך שעבר מתום תקופת אי הכושר ועד לתאונה משנת 2005 – ויש לפסוק לו פיצוי גלובלי שלא יפחת מ- 40,000 ₪.

3. בראש הנזק של הוצאות רפואיות, עותר התובע לפצותו בסך של 5,000 ₪; 5,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה ו- 10,000 ₪ בגין עזרת הזולת.

4. בגין "נזק כללי" לעתיד, עותר התובע לפצותו בסך של 81,079 ₪, בהתאם לחישוב אריתמטי מלא משכרו המשוערך של התובע, עובר לתאונה.

5. בגין כאב וסבל, עותר התובע לפצותו במלוא סכום הפיצוי המותר עד לגובה של 10%.

6. בסה"כ עותר התובע לפצותו בסך של 215,856 ₪, וממנו יש לנכות את דמי הפגיעה (בשיערוך מאמצע התקופה) ואת התשלום התכוף.

7. הנתבעות סבורות שהפיצוי, אותו דורש התובע, הוא "עצום מופרך ומוגזם" ואין לו קשר עם המציאות.

8. הנתבעות מתנגדות בתוקף לקביעת אחוזי נכות בתחום האורטופדי – בניגוד לקביעת הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל.

9. לטענת הנתבעות, גם אם נגרמה לתובע נכות רפואית כלשהי, לא נותרה כל נכות תיפקודית, תוך שהן מפנות, בין היתר, להחלטות הוועדות הרפואיות – בדרג הראשון והוועדה הרפואית לעררים – לפיהן התובע יכול היה לשוב לעבוד ואף לחזור לעבודתו הקודמת.

9.1 לצורך זה היא מסתמכת, בין היתר, על דברים שהצהירו התובע או ב"כ, בזמנו, בפני גורמים מוסדיים שונים.

10. לטענת הנתבעות, הסיבה להחלפת מקומות עבודה, לאחר התאונה, איננה קשורה לתאונה ומאפיינת התנהלות של התובע שקדמה לתאונה.

11. על כן, עותרות הנתבעות לקבוע, שלא נותרה לתובע כל נכות תיפקודית, בעקבות התאונה.

12. הנתבעות סבורות, כי אין מקום לקבוע את בסיס השכר של התובע בהתאם להשתכרותו בתקופה הקצרה שעבד אצל הנתבעת מס' 1, אלא, יש לבדוק את גובה השתכרותו לאורך זמן לפני התאונה.

12.1 לגבי תקופת אי הכושר – הן מפנות להסכמת הצדדים בפרוטוקול בית המשפט מיום 1/9/08, לפיה תאומץ תק' אי הכושר כפי שנקבעה ע"י המל"ל.

13. לטענת הנתבעות, לא הוכיח התובע נזקיו המיוחדים, כראוי, ולגבי העתיד – יש לקבוע, כי לא נותרה לתובע כל פגיעה בכושר העבודה – ולאחר שנפגע בתאונה נוספת בשנת 2005 וזו קטעה את יכולת עבודתו של התובע, בלי קשר לתאונה (נשוא התובענה), אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד.

13.1 כאב וסבל יש לפסוק, בהתאם לשיעור הנכות שנקבע.

14. עפ"י חישוביהן של הנתבעות, "נבלעת" תביעתו של התובע בתקבולי המל"ל ועל כן, יש לדחות את התובענה ולחייב את התובע בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד ומע"מ.

15. התובע משיב, כי גם גובה השכר הרבע שנתי שנקבע לו ע"י המל"ל, עולה בהרבה על בסיס השכר המוצע ע"י הנתבעות.

16. לטענת התובע, פועלות הנתבעות בחוסר תום לב, כאשר, מאידך, הן מבקשות לשערך את תקבולי המל"ל (דמי פגיעה) ומאידך, אינן משערכות את הפסדי השכר לעבר.

16.1 לטעמן, כאשר משערכים את שתיהן, לא יכול להיות שהתביעה "נבלעת".

ג. הנכות הרפואית

1. כאמור, קבעה הוועדה הרפואית לעררים מטעם המל"ל, לתובע, בגין התאונה, 2.5% נכות לצמיתות בתחום הניירולוגי "עקב הפרעה תחושתית באיזור העורפי" (עמ' 3 לפרוט' הוועדה הרפואית לעררים – נספח ו'-5 לתצהיר התובע ת/1).

1.1 בסעיף 21, פרק "ממצאים ונימוקים", בפרוטוקול אותה וועדה (עמ' 2 לפרוט' הנ"ל), נרשם בין היתר, כי: "קיימת הגבלה קלה מאוד של טווח תנועות לכל כיוון", אם כי, כל המימצאים הרבים האחרים, המנויים בסעיף הממצא הרפואי – תקינים.

1.2 הוועדה הרפואית הראשונה ובעקבותיה הוועדה הרפואית לעררים קבעו, כי לא נותרה לתובע כל נכות בתחום האורטופדי.

2. הדרך להשיג על קביעות המל"ל, המחייבות מכוח הוראות סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, הייתה באמצעות בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

2.1 משנמנע התובע מהגשת בקשה, כאמור – אין הוא יכול להתכחש לאותה קביעה.

3. התובע צירף לסיכומיו החלטה של כב' בית המשפט השלום בנצרת, אך מעיון בה מתברר, כי היא ניתנה במסגרת הליכי בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל – דבר שבענייננו, כאמור, לא נעשה.

4. על כן, ראוי לאמץ, מכוח הוראות סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, את שיעור הנכות הרפואית שנקבע ע"י הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל ואני קובע, כי נכותו הרפואית של התובע היא 2.5% וכולה בתחום הניירולוגי.


ד. הנכות התיפקודית, אבדן כושר ההשתכרות לעבר ולעתיד והפסדי השכר לעתיד

1. לטענת התובע, הוא חזר לעבוד רק בחודש אוגוסט 2000 וגם אז, חרף נסיונותיו, לא הצליח להתמיד בעבודה, נדד בין עבודה לעבודה ובחלק מן התקופות, לא עבד כלל – וזאת עד לחודש נובמבר 2005, עת התחיל לעבוד כאיש אחזקה במלון באילת, אולם ביום 13/12/05, נפגע בתאונת עבודה נוספת – הפעם פגיעה ברגלו הימנית – והושבת כליל מעבודה.

2. הדבר מהווה – לטעמו של התובע – אינדיקציה לכך, שכושר השתכרותו נפגע.

3. מאחר והתובע ער לקושי לקבוע את גובה הפיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות בעבר, מחמת העדר פרטים מספיקים ונסיבות אחרות המכבידות על חישוב מפורט, הוא עותר לפסוק לו פיצוי גלובלי, לאור פרק הזמן הארוך שחלף מתום תקופת אי-הכושר ועד לתאונה בשנת 2005 (66 חודשים) – בסך 40,000 ₪.

4. לא התרשמתי, כי נותרה לתובע נכות תיפקודית כלשהי בגין התאונה:

4.1 הוועדה הרפואית לעררים מטעם המל"ל קבעה, במסגרת דיון בהפעלת תקנה 15, בעניינו של התובע, כי "התובע מסוגל היה לחזור לעבודתו הקודמת. אין מקום להפעלת התקנה" (מסמך אחרון בנספח ו' לתצהירו של התובע, ת/1)

4.2 בטופס תביעה להבטחת הכנסה מיום 18/10/2001, כשנתיים לאחר התאונה (נ/2), ציין התובע, כי נפגע בבית משריפה ברגליו ואיננו מסוגל לעבוד.

4.2.1 משתמע מן הכתוב, כי השריפה היא הגורם לכך שאיננו עובד.

4.2.2 מכל מקום, התאונה איננה נזכרת בטופס.

4.2.3 התובע אמנם טען, במסגרת חקירתו בבית המשפט, כי הדברים לא נכתבו בכתב ידו, אולם הוא חתום גם בחלק העליון של הטופס וגם בחלקו התחתון.

4.2.4 כאשר הוצג בפניו הטופס והופנתה תשומת לבו לחתימות, טען התובע:

"ת. אני לא ייחסתי לזה חשיבות, שהשאלה הזאת תופיע לי היום... אני ייחסתי חשיבות רק לכך שאינני מסוגל לעבוד וזה לא משנה אם זה שריפה או כתף או יד או ראש בשביל לקבל הבטחת הכנסה. אני הצגתי את זה לפקידה ככה והיא כתבה מה שכתבה..." (עמ' 15 לפרוט', ש' 30 – 36).

4.2.5 במכתב ששלח בא כוחו של התובע למל"ל, בתאריך 14/3/06, במסגרת תביעה לקביעת דרגה מעבודה בגין הפגיעה משנת 2005, נכתב במפורש, כי "עובר לתאונה היה התובע בריא בגופו ובנפשו, תיפקד ועבד ללא כל הפרעות..." (סעיף 8 למכתב שהוגש וסומן נ/1).

4.2.5.1 בא כוחו של התובע, אמנם הסביר, כי הכוונה הייתה שלא הייתה לתובע בעיה רפואית או פגיעה קודמת באיבר שנפגע באותה תאונה מאוחרת. אולם, נוסח המכתב מדבר בעד עצמו וההסבר שניתן הוא, בלשון המעטה, בלתי מספק.

4.2.6 אגב, התובע עצמו, כשעומת עם האמור במכתב זה, הסביר, שאכן עבד ותיפקד כמה שיכול היה כדי להתפרנס, למרות שלא היה בריא והיו לו קשיים (עמ' 14 לפרוט', ש' 7 – 16).

4.3 למעשה, אישר התובע עצמו (עמ' 13 לפרוט', ש' 16 – 28), כי עבד עבודות פיזיות בבית מלון, עובר לתאונה משנת 2005, כאיש אחזקה ולא היו תלונות כנגדו, אם כי טען, כי סבל מהפרעות שהתבטאו ב"עייפות יתר, סחרחורות... הגבלה בצוואר... תחושה בחלק האחורי של הראש, כמו זמזום שיושב ומפריע לי 24 שעות..." (עמ' 13 לפרוט', ש' 32 – 36).

4.4 לעניין הטענה, כי בגין נכותו התיפקודית, החליף מקומות עבודה רבים, לאחר התאונה, הרי מוכיחה תעודת עובד הציבור מטעם המל"ל (ת/2), שנערכה לגבי רצף עבודותיו של התובע, כי במהלך שנות עבודתו לפני שנת 99', החליף התובע עשרות (!) מקומות עבודה ועובדה זו מוכיחה, כי מדובר בהתנהלות אופיינית למבקש וחילופי מקומות העבודה לאחר התאונה, אינם נובעים מן התאונה דווקא.

4.5 כאשר נתבקש להציג מכתבי פיטורין, השיב:

"האמת היא שהיה לי מכתב אבל אני לא יודע איפה הוא בדיוק" (עמ' 17 לפרוט', ש' 34 – 35).

4.6 התובע גם הודה, כי רשיון הנהיגה על משאית נלקח ממנו "אחרי התאונה השניה של שנת 2005" (עמ' 15 לפרוט', ש' 1).

5. ממילא, לא נפגע כושר השתכרותו של התובע בגין התאונה (נשוא התובענה) ואין לפסוק לו פיצוי בגין אבדן כושר השתכרות לעבר או לעתיד ואבדן שכר לעתיד.

6. ואמנם, בספרו של כב' השופט (בדימ.) קציר "פיצויים בשל נזקי גוף" (מהדורה חמישית, עמ' 259) נכתב, כי "נכויות בשיעור נמוך של 5% או אפילו 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב".

6.1 בענייננו, מדובר על נכות ניירולוגית בשיעור 2.5% בגין הפרעה תחושתית באיזור העורף.


ה. הפסדי שכר לעבר

1. לטענת התובע, הוא החל לעבוד כנהג סמיטריילר, אצל הנתבעת מס' 1, בחודש ספטמבר 1999 ובחודשים ספטמבר ואוקטובר 99', טרם התאונה, השתכר, בממוצע, סך של
6,000 ₪ לחודש.

2. לטעמו של התובע, לצורך בחינת הפסדי השכר לעבר, אין רלבנטיות לשכרו קודם לכן, שכן, אלמלי התאונה, היה ממשיך לעבוד אצל הנתבעת מס' 1 ומשתכר את אותן רמות שכר לכל הפחות, שכן המדובר היה בשכר התחלתי והוא אמור היה לעלות.

3. מאחר והתובע נעדר, בגין התאונה, תקופה של 6 חודשים (עד לחודש מאי 2000), נגרם לו, לטענתו, הפסד שכר מלא בשיעור 36,000 ₪ נומינלית ובשיערוך מאמצע התקופה
53,347 ₪.

3.1 התובע מפנה, בעניין זה, לפסיקת בית המשפט העליון בעניין אסתרינה טרטמן נ' הכשרת הישוב, לפיה הפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר מחושב ונושא גם ריבית וגם הצמדה מיום ההפסד ועד למועד פסק הדין.

4. הנתבעות סבורות, כי אין להתבסס על שני תלושי השכר האחרונים של התובע (מה גם שבאחד התלושים, השכר הוא 4,300 ₪ בלבד) מאחר ובהתאם ל תע"צ בדבר רצף ההשתכרות של התובע – הוא מעולם לא השתכר ברמת שכר כזו: בחודשים ינואר ופברואר 1999, השתכר התובע סך ממוצע של כ- 4,500 ₪ לחודש ובחודש יוני 1999, השתכר סך של 2,200 ₪ בלבד.

5. בנוסף, מפנות הנתבעות להסכמה שהושגה בין הצדדים (בדיון מיום 1/9/08, בעמ' 12 לפרוטוקול), לפיה תקופת אי הכושר תהיה כקביעת המל"ל ואין חולק, כי המל"ל אישר לתובע 5 חודשי אי כושר בלבד, עד לתאריך 7/4/00 בלבד.

6. על כן, ההפסד לטעמן של הנתבעות הוא 21,500 ₪ בלבד = 5X 4,300 ₪ ומעבר לתקופה זו, אין לזכות את התובע בכל פיצוי.

7. לטענת הנתבעות, לא הוכיח התובע, כי ניסה ולא הצליח למצוא עבודה לאחר תום תקופת אי הכושר והפסדי שכר לעבר, הם נזק מיוחד, אותו יש להוכיח במדויק.

7.1 משבחר התובע להימנע מלהביא עדים רלבנטיים או מסמכים להוכחת טענתו זו, ואפילו נמנע מלצרף תלושי שכר לתקופות בהן עבד לפני תאונה זו, אין לפסוק לו כל פיצוי מעבר לתקופת אי-הכושר.

7.2 בנוסף, לא קיים שום מסמך המצדיק עבודה חלקית או עבודה במגבלה מסוימת ומשכך, יש לדחות, לטעמן, כל דרישה בעניין זה.

8. אכן, ראש הנזק של הפסדי שכר לעבר, הוא ראש נזק מיוחד וככזה, הוא טעון הוכחה "ברחל בתך הקטנה".

9. וכך נקבע בע"א 379/74, 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חב' בע"מ נ' פזגז חברה לשיווק בע"מ, פד"י ל(3) 281, 284: "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנתו. תובע הטוען, כי נגרם לו נזק מיוחד, חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו הנזק, אלא גם את היקפו או שיעורו".

10. בענייננו, לא צירף התובע תלושי שכר לתצהירו, מעבר לתלושי שכר אחרונים אצל הנתבעת מס' 1.

11. מתוך 3 תלושים (השלישי – עבור 10 ימי עבודה עד לקרות התאונה), עולה התמונה הבאה:

11.1 בחודש ספטמבר 1999, השתכר התובע סך של 4,141 ₪ נטו, כאשר בסכום זה כלול תשלום בגין פרמיה ושבתות בסך 1,047 ₪.

11.2 בחודש אוקטובר 1999, השתכר התובע סך של 6,660 ₪ נטו, כאשר מדובר בשכר יסוד כמעט זהה ובתשלום עבור פרמיה ושבתות בסך 3,239 ₪.

11.3 בחודש נובמבר 1999, השתכר התובע, בהתאם להצהרת בא כוחו בפרוטוקול מיום 15/7/07 (עמ' 10 לפרוט'), סך של 2,055 ₪ עבור 10 ימי עבודה ואם היה עובד חודש מלא, אלמלי התאונה, שהוא בן 25 ימים, היה משתכר, מן הסתם, סך של כ- 5,082 ₪.

12. על כן, אין החישוב שעושה התובע בסיכומיו מדויק, אף לגבי שלושת חדשי העבודה האחרונים טרם התאונה.

13. אם היה התובע עובד, המתמיד בעבודתו, ייתכן שהיתה נפקות לטענה, כי יש לקחת בחשבון, כבסיס לחישוב הפסדי השכר, את שכרו במקום העבודה האחרון, שהיה כנראה גבוה מכל מקומות העבודה המפורטים בתע"צ ת/2, או לפחות מהגבוהים שבהם.

14. אלא, שכאמור, עיון בת/2 מגלה, כי התובע איננו מגלה יציבות במקום עבודה אחד ונוטה לעבור ממקום עבודה אחד למשנהו באופן תדיר, בקצב מהיר ביותר – כדפוס התנהלות ובמרבית מקומות העבודה המנויים ברשימה עבד חודש אחד או חודשים ספורים בלבד.

15. אין, איפוא, מקום ליטול כבסיס השכר את שכרו של התובע במקום העבודה האחרון, אלא יש להתייחס לממוצע לאורך זמן.

16. לפנים משורת הדין, ראוי לטעמי, לאמץ את קביעת המל"ל, העולה מן האישור על תשלום גימלת דמי פגיעה נ/3(א), המבוסס על חישוב רבע שנתי: 15,902 ₪, או 5,300 ₪ לחודש, בקירוב.

17. בהתאם להסכמת הצדדים, כמפורט לעיל, תקופת אי הכושר המוסכמת עליהם, היא בהתאם לקביעת המל"ל, דהיינו: 5 חודשים.

17.1 בהתאם לקביעות המל"ל, כמפורט לעיל, יכול היה התובע לחזור לעבודה בתום תקופת אי הכושר ולא הובאה, במהלך המשפט, כל ראיה לכך שהתובע חיפש עבודה ולא מצא, או שפוטר ממקום עבודה אותו מצא.

18. בנסיבות אלה, הפסדי השכר לעבר מסתכמים בסך של 26,500 ₪ = 5X 5,300 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה, במעוגל: 40,000 ₪.

ו. הוצאות רפואיות ונלוות, לרבות הוצאות ועזרת הזולת לעבר

1. התובע מפנה להלכה, לפיה, די אם הצביע על קיומו של נזק בעבר או על אפשרות קיומו בעתיד, כדי שיזכה בפיצוי מתאים ודי באפשרות להעריך את שיעור הנזק מתוך העדויות, כדי שאפשר יהיה להעניק פיצויים לפי הערכה זו ולפוסקם באופן גלובלי (קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית, עמ' 857 – 863).

1.1 לטעמו, במקרה דנן, הוא הצביע על נזקיו הן בתצהירו (סע' 9 ונספח י"ג והן בעדותו (בעמ' 18 לפרוט') – והרי ברור שלא הגיע לטיפולים הרבים, עליהם ניתן ללמוד מן התיעוד הרפואי הניכר שצורף לתצהירו, בהסעות חינם אין כסף.

1.2 כמו"כ, הוא טוען, כי נזקק לעזרה של אשתו וחמותו (עמ' 18) וההלכות בדבר פיצוי קרוב משפחה, אשר סעד את הנפגע ועזר לו, גם אם לא נגרם לו הפסד, ברורות וידועות (קציר, שם, עמ' 816 – 831).

2. על כן, עותר התובע לפסוק לו, בגין ראשי נזק אלו לעבר, כדלהלן:

2.1 בגין הוצאות רפואיות - 5,000 ₪;

2.2 בגין הוצאות נסיעה - 5,000 ₪;

2.3 בגין עזרת זולת החורגת בהרבה מעזרה רגילה של בני משפחה - 10,000 ₪

3. הנתבעות מדגישות, כי התובע לא צירף לתצהיר העדות הראשית מטעמו, כל קבלה או הוכחה אחרת לגבי ההוצאות הנטענות.

3.1 לגבי עזרת הזולת, אישר התובע, כי לא העסיק עזרה בשכר וכי העזרה ניתנה ע"י בני המשפחה – אשתו וחמותו (עמ' 18, ש' 12).

3.2 לטעמן של הנתבעות, לא הוכיח התובע, כי עזרה זו חורגת מעזרה מקובלת בין בני משפחה.

3.3 התובע כלל לא זכר, אם אשתו עבדה במועד התאונה והאם נגרמו לה הפסדי שכר.


4. יתרה מכך, הנתבעות מזכירות כי מדובר בתאונת עבודה.

5. על כן, לטעמן, אין לפסוק לתובע כל פיצוי בראשי נזק אלו.

6. אכן, גם ראשי נזק אלו הם ראשי נזק מיוחדים ויש להוכיחם ב"רחל בתך הקטנה".

7. התובע טען, בסעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית, כי "בעקבות התאונה, היו לי הוצאות רפואיות ונלוות, ולא אוכל לזכור ולפרט את כולן".

7.1 יחד עם זאת, הוא ציין, כי "מדובר בעיקר בהוצאות נסיעה לטיפולים ובדיקות, ורכישת תרופות ומשככי כאבים, ביקורים אצל רופאים, תשלומי היטלים, בדיקות וכדו'".

8. לשאלות בנדון, במהלך חקירתו הנגדית, טען התובע, כי לא ידע שעליו לשמור קבלות בעניין נסיעות; לא ידע לאמוד את ההוצאות הרפואיות שלו ואת הוצאות הנסיעה; הודה, כי קיבל עזרת צד ג' בפועל רק מאשתו ומחמותו, אך לא ידע לומר אם אשתו עבדה לפני התאונה, למרות שטען שהיא עזבה את עבודתה כדי לטפל בו ובילדים.

9. התובע צירף לתצהירו צילומי מרשמי תרופות, קבלות בגין תשלומים לתרופות, תשלומים רבעוניים לקופת החולים וקבלות בגין הסעה מבית החולים סורוקה לאשדוד ביום התאונה, קבלות בגין מס' נסיעות במוניות, וקבלה בגין צילום התיק הרפואי.

10. חלקן הארי של ההוצאות, הוא בגין הטיפול הרפואי.

11. אלא, שמדובר, כאמור, בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה וחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול לנפגעי עבודה) התשכ"ח – 1968 מחייבות את המל"ל לממן, בין היתר, תרופות, טיפולים רפואיים, סייעות וכדו'.

11.1 בעקרון, כל הטיפולים הרפואיים והנלווים להם, שהתובע זקוק להם, ממומנים כל ימי חייו ע"י המל"ל וכל תביעה שיש לתובע בראש נזק זה – עליו להפנותה למל"ל.

12. בע"א 2596/92 הסנה חב' לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח', תק-על 95(1) 576 נקבע, כי: "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה, עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות".

13. בע"א 570/75 סייג ואח' נ' נתן לוי, פד"י ל(2) 541 נקבע, מפי כב' השופט ברנזון, כי: "כשיכול התובע לקבל טיפול רפואי מלא מן המוסד, לא נגרם לו נזק בר-פיצוי בגין טיפול רפואי".

14. על כן, אין מקום לפסוק לתובע כל סכום בגין טיפולים רפואיים ותרופות – אותם הוא זכאי לקבל מן המל"ל ללא תשלום.

15. אשר להוצאות נסיעה – מחייבות תקנות המל"ל להחזיר לנפגע גם עלות נסיעות לטיפולים ואפילו אש"ל.

15.1 על כן, אין מקום לפסוק לתובע סכום כלשהו בגין הוצאות נסיעה לטיפולים.

16. שונים הדברים לגבי הוצאות נסיעה מוגברות לתובע ולבני משפחתו בסמוך לאחר התאונה, שלא לצרכים רפואיים, דוגמת ההסעה מבית החולים סורוקה לאשדוד.

17. הנני מעריך הוצאות אלה, באופן גלובלי, בסך של 2,000 ₪.

18. אשר לעזרת צד ג', טען אמנם התובע, כי נעזר באשתו ובחמותו לאחר התאונה, אך אף אחת מהן לא הגישה תצהיר ולא זומנה להעיד, כך שהפועל היוצא הוא שלא הוכח, כי עזרת צד ג' חרגה מן הסביר והמקובל בין בני משפחה, כאשר אחד מהם נפגע מתאונה.

18.1 התובע, כאמור, אף לא ידע לומר אם אשתו עבדה, עובר לתאונה.

19. על כן, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה לעבר.

ז. "נזק כללי" לעתיד

1. התובע מודה, כי אין מחלוקת אודות התאונה הקשה שעבר בשנת 2005, אך, לטעמו, לא ניתן להתעלם מן הנכות והפגיעה שנותרה לו כתוצאה מן התאונה נשוא התובענה (פגיעה ניירולוגית ואורתופדית צווארית).

2. התובע מהוון, איפוא, את שכרו המשוערך, לטעמו, עובר לתאונה, בסך 6,837 ₪ לחודש בנכות של 5%, עד גיל 67 והתוצאה הסופית, 81,079 ₪ היא הסכום אותו הוא עותר לפסוק בגין כל ראשי הנזק העתידיים תוצאת התאונה: אבדן כושר השתכרות, הוצאות ועזרה).

3. לגבי הטענה בדבר אבדן כושר ההשתכרות, נקבע לעיל, כי התובע לא איבד כושר השתכרותו בגין התאונה.

4. אשר להוצאות ועזרה – הניתוח לגבי ראשי נזק אלו לעבר, יפה גם ביחס לעתיד ואין מקום לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בגין ראשי נזק אלו לעתיד.

ח. כאב וסבל

1. כאמור, סובר התובע, כי על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו ולפסוק לו את הפיצוי המירבי, בהתאם להסמכת סעיף 2ב' לחוק הפלת"ד ובענייננו: 21,430 ₪ (בשיערוך ליום הגשת הסיכומים).

2. הנתבעות סבורות, כי התובע איננו זכאי, בראש נזק זה, לפיצוי העולה על זה הנגזר משיעור נכותו הצמיתה: 2.5% - דהיינו, סך של 4,850 ₪.

3. בע"א 284/88 גבאי ואח' נ' פוגל יוסף, פד"י מ"ו(4) 837, 842 נקבע, כי "תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום".

4. בע"א 583/89 כראדי נ' דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ ואח', פד"י מ"ה (3) 133, 135 נקבע, כי "מבחינה משפטית... בית המשפט... מוסמך לפסוק פיצויים כאמור בתקנה 2(ב) ... אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק כדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו. תקנה 2(ב) קובעת את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה ובמסגרתו על בית המשפט לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם על פי נסיבותיו של העניין הנדון בפניו".

5. בענייננו, אכן נקבעו לתובע 2.5% נכות רפואית בתחום הניירולוגי, אך לא ניתן להתעלם מן העובדה, לצרכי ראש נזק זה הנגזר מן הנכות הרפואית, כי אובחנה אצל התובע, ע"י האורטופד בוועדה, גם הגבלה קלה מאוד בתנועות הצוואר לכל הכיוונים.

6. צודק התובע בציינו, כי תקנה 37(5)(א) לתקנות המל"ל מזכה נפגע ב- 10% נכות במקרים בהם אובחנה הגבלה קלה בתנועות הצוואר לכל הכיוונים ואילו הייתה האבחנה במל"ל מזכה באחוזי נכות, מן הראוי היה לזכות את התובע ב- 5% נכות.

7. בפועל, קבעה הוועדה הרפואית, כי האבחנה איננה מזכה בנכות, אולם סברתי, כי לצורך קביעת ראש הנזק של כאב וסבל, אין זה ראוי להתעלם ממנה לחלוטין.

8. על כן, הגעתי למסקנה, כי ראוי לפצות את התובע בגין ראש נזק זה, בפיצוי הנגזר מ- 2.5% נכות ניירולוגית ועוד 2.5% נכות בתחום האורטופדי ובסה"כ 5% אחוזי נכות רפואית.

9. הנני מחייב, איפוא, את הנתבעות לפצות את התובע, בגין ראש נזק זה, בסך של 9,800 ₪.

ט. סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לפצות את התובע, בסך של 51,800 ₪, בהתאם לפירוט שלהלן ובניכוי תקבולי המל"ל והתשלום התכוף, כשהם משוערכים להיום.

1.1 הפסדי השתכרות לעבר - 40,000 ₪

1.2 הוצאות מוגברות - 2,000 ₪

1.3 כאב וסבל - 9,800 ₪

סה"כ - 51,800 ₪

2. מסכום זה יש לנכות, כאמור, את תקבולי המוסד לביטוח לאומי וכן, את התשלום התכוף, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועדי התשלומים ועד היום.

3. בנוסף, תשאנה הנתבעות, ביחד ולחוד, בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור 13% מסכום הפיצוי הכולל, בתוספת מע"מ כדין.

4. זכות ערעור – בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום כ"ב בכסלו, תש"ע (9 בדצמבר 2009) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

מותר לפרסום מיום 09/12/2009

חדש חיים - שופט

סגן נשיא

000558/01א 139 אודליה חזן