ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסטרקס נגד אלמישעלי :


בתי המשפט

בית משפט השלום אשדוד

בשא000833/09

בש"א 835/09

בש"א 836/09

בפני:

כב' הרשם יניב בוקר

תאריך:

09/12/2009

בעניין:

אסטרקס גלינה

המבקשת

ע"י ב"כ עו"ד

יוליה קריאולנסקי-מדבדובסקי

נ ג ד

אלמשעלי מישל

המשיב

ע"י ב"כ עו"ד

יצחק שושן

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר שהגישה המבקשת, הגב' גלינה אסטרקס, כנגד המשיב, מר אלמשעלי מישל, וזאת בעניין שלושה שיקים שהגיש האחרון לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל באשדוד, בתיק מס' 2500708099.

2. הבקשה הוגשה בתחילה כהתנגדות לביצוע שטר (ללא בקשה להארכת מועד) ובצירוף תצהיר "מפנה" שאין בו דבר מלבד המשפט: "כל האמור בבקשתי להתנגדות לביצוע שטר ולביטול עיקולי חשבון בנק – אמת".

3. בהחלטתי, כרשם ההוצאה לפועל באשדוד, ביום 1/4/2009, הוריתי כי על המבקשת להתייחס לאיחור הלכאורי בהגשת ההתנגדות וכן כי אין מקום לצירופו של תצהיר מעין זה, אלא תצהיר מלא ומפורט.

4. לאחר החלטה זו הגישה המבקשת תצהיר מפורט ובו טענה, בין היתר, כי הבקשה הוגשה באיחור וזאת משום שלאחר שנפתח כנגדה תיק ההוצאה לפועל, ניסתה לפנות לנציגת המשיב, הגב' ענת כהן ולברר את העניין, אך לא קיבלה תשובה.

המבקשת האמינה בתמימותה, כלשונה, כי המשיב ישיב לה את השיקים הדחויים, כפי שהבטיח לה, זאת מאחר ו"סגרה חשבון", כלשונה, עם המשיב.

5. המבקשת ממשיכה וטוענת כי רק לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק, הבינה כי אין להאמין למשיב, וכי השיקים לא יוחזרו ויש לפנות ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה להתנגד לביצוע השטרות.

6. המבקשת ממשיכה ומגוללת בתצהירה את ההשתלשלות העובדתית, כפי שאירעה על פי טענתה.

7. בתצהיר נטען כי המבקשת היא מנהלת של פעוטון בשם "פנדה".
ביום 10/2/2008, טוענת המבקשת, נכרת בינה ובין המשיב הסכם שכירות בנוגע לנכס המצוי ברח' הנורית 18, באשדוד, לתקופה בת שנה עם אופציה.

8. המשיב מתגורר במרוקו ובתקופת השכירות היה מיוצג על ידי אחותו, הגב' ענת כהן ובן משפחה נוסף בשם ביטון דוד.

9. בחודש 08/08, טוענת המבקשת בתצהירה, פנתה אליה הגב' ענת כהן, בשם המשיב, בדרישה לפנות את הנכס טרם גמר תקופת השכירות וזאת בנוכחות עדים. לטענת המבקשת, דרישה זו נבעה מן העובדה כי המבקשת לא הסכימה שלא לציין בהסכם כי הנכס נשכר למטרות ניהול פעוטון והדבר מוביל לחיובו של המשיב במס.

10. המשיב אף ציין בפני המבקשת, לטענתה, כי באם תרצה להמשיך ולשכור את הנכס האמור למרות ניהול פעוטון, הרי שהוא ידרוש תשלום בהתאם למספר המיטות של התינוקות הנמצאים בנכס.

11. לטענת המבקשת, היא נאלצה להיכנע לדרישות המשיב ולעזוב את הנכס בטרם תום תקופת השכירות וזאת תוך שנגרמו לה הפסדים כלכליים.

12. המבקשת מוסיפה וטוענת בתצהירה כי פנתה לייעוץ משפטי והומלץ לה לפנות בכתב אל המשיב ולפרט את התנהגותו ואת אופן סיומו של הסכם השכירות, ואולם, לטענתה, מכתבים שנשלחו (גם באמצעות שליח) חזרו בשל אי יכולת לבצע את המסירה.

13. המבקשת טוענת בתצהירה, כי לבסוף שוחחה טלפונית עם הגב' ענת כהן, אשר הבטיחה שתפגוש את המבקשת ותסדיר עימה את כל העניינים הקשורים לסיום השכירות וכן הבטיחה לה כי תחזיר את השיקים הדחויים.

14. עוד טוענת המבקשת, כי שבוע לאחר שעזבה את הנכס המושכר, הגיעה נציגת המשיב לעסק החדש של המבקשת ושתיהן נסעו יחד לנכס הנזכר לעיל.
באותו מעמד נציגת המשיב בדקה את מצבו של המושכר והודיעה למבקשת כי אין לה שום טענות וכי שכחה את השיקים ובהקדם תחזיר אותם.

15. נציגת המשיב אף חתמה, לטענת המבקשת, על מסמך ובו נתוני השעונים במושכר (שעון מים, חשמל וכו') וכן קיבלה לידה את מכתבו של ב"כ המבקשת.

16. למרות האמור לעיל, ממשיכה המבקשת וטוענת בתצהירה, המשיך מר דוד ביטון, נציגו של המשיב, להטרידה בעסק החדש ולדרוש כספים והמבקשת הבהירה לו כי אינה חייבת דבר למשיב וביקשה את השיקים שבידי המשיב, כפי שהובטח לה.

17. המשיב הגיב לבקשת המבקשת להארכת המועד להגשת ההתנגדות וטען כי ביום 18/2/2009 קיבלה המבקשת לידיה את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל.

18. עוד טען המשיב בתגובתו, כי ביום 1/4/2009 קבעתי, כרשם ההוצאה לפועל, כי קיים איחור לכאורי שיש להסבירו ורק לאחר מכן הגישה המבקשת את בקשתה להארכת המועד.

19. לטענת ב"כ המשיב המלומד, הגשת בקשה להארכת מועד מהווה הודאה בתקפות ההמצאה ומונעת מבעל דין להכחיש שהייתה המצאה כדין.

20. עוד טוען ב"כ המשיב, כי המועד להגשת התנגדות קבוע בחיקוק וניתן להאריכו רק מטעמים מיוחדים שיירשמו.

21. המבקשת, לטענת ב"כ המשיב, טוענת בתצהירה באופן סתמי כי איחרה בהגשת ההתנגדות משום ש"ניסתה לפנות לנציגת המשיב, הגב' ענת כהן, אך ללא תשובה".

22. לטענתו, המדובר בהסבר סתמי, ללא כל פירוט. אין בו, בהסבר, כל פירוט בדבר אופן הניסיון (האם ניסתה לחייג מספר טלפון כלשהו, האם שלחה מכתב, נסעה לבית?) וכן אין כל פירוט באשר לסיבה בגינה לא פנתה לב"כ המשיב, שפרטיו מופיעים על גבי האזהרה.

23. המשיב מוסיף וטוען, כי טענתה של המבקשת כי הובטח לה שהשיקים יושבו, אינה רלוונטית כלל לאיחור בהגשת ההתנגדות שכן ככל שאירע אירוע כזה, הוא אירע לפני נקיטת ההליכים המשפטיים ולכן אינו רלוונטי.

24. ב"כ המשיב הפנה לפסיקה, ממנה עולה כי כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

25. עוד נקבע, לטענת ב"כ המשיב, כי קיומו של משא ומתן לפשרה אינו טעם מיוחד, ובמיוחד, טוען ב"כ המשיב, כאשר אין המדובר במו"מ כלל כי אם במחשבה שחלפה רק במוחה של המבקשת, כלשונו.

26. ב"כ המשיב מוסיף וטוען, כי אין להורות על הארכת המועד גם משום שאין כל סיכוי להתנגדות, שכן זו נתמכה בתצהיר חסר שאין בו דבר מלבד הפנייה לבקשה.

27. ב"כ המשיב אף התייחס בתגובתו, באופן פרטני, לטענת המבקשת וזאת בנסיון להראות שטענותיה אינן עומדות במבחן ההגיון, תוך העלאת קושיות מקושיות שונות (כגון אי צירוף הסכם השכירות על ידה, אי הוספת המילים "העדר תביעות" במסמך שעליו חתומה נציגת המשיב ועוד...).

28. ביום 27/5/2009 הוריתי למבקשת להשיב על תגובת ב"כ המשיב.

29. המבקשת בחרה לתמוך את תשובתה זו לתגובת המשיב, שוב, בתצהיר "מפנה" שאין בו דבר וחצי דבר מלבד המשפט: "כל האמור בתגובתי אשר הוגשה לתגובת המשיב מיום 24.5.09" (אפילו המילה "אמת" חסרה בסוף משפט זה – י.ב.).

30. המבקשת מסבירה בבקשתה כי במונח "המשיב" אשר הופיע בבקשתה, התכוונה לכל אחד שפנה אליה בשמו של המשיב ואיים עליה, סחט ממנה כספים ופינה אותה מהמושכר.

31. המבקשת טוענת, כי אם טוען המשיב שההסכם שחתומים עליו נציגיו בארץ, אינו תקף כלל, הרי ממילא עליו להשיב את השיקים לידיה.

32. בהמשך תשובתה, חזרה המבקשת על כל טענותיה העובדתיות אשר צויינו בתצהירה.

33. לאחר קבלת תשובתה של המבקשת הוריתי על קביעת בקשותיה לדיון בפני.

34. ואולם, ב"כ המשיב הודיע כי אין בכוונתו לחקור את המבקשת על תצהירה ולפיכך הוא מבקש כי תינתן החלטה על בסיס כתבי הטענות בלבד.

35. ביום 22/6/2009 הגיבה המבקשת לבקשת ב"כ המשיב והודיעה כי "למבקשת ישנם עדים, אשר יכולים להעיד, כי גרסתה של המבקשת – אמת". בנוסף, טענה המבקשת, כי יש לה זכות לחקור את המשיב.

36. על תגובה זו השיב המשיב ובעקבות תשובתו החלטתי ביום 17/8/2009 כי על הצדדים להגיש סיכומיהם, זאת, הן לאור העובדה כי המבקשת לא הגישה כל תצהיר של אותם "עדים" שהיא טוענת שיש ברשותה והן לאור העובדה כי המשיב עצמו לא הגיש כל תצהיר ולפיכך, ממילא, אין עדים שיכלו להיחקר בפני (שכן המשיב ויתר על חקירת המבקשת).

37. ביום 8/9/2009, הגישה המבקשת "בקשה דחופה" להתיר לה להגיש תצהירי עדים מטעמה. בקשתה זו נדחתה על ידי, בהעדר כל נימוק לבקשה ובשל העובדה כי המבקשת לא טענה שהעובדות אינן ידועות לה מידיעה אישית, אלא למצהיר אחר.

38. ביום 30/9/2009 הגישה המבקשת את סיכומיה בבקשה להארכת המועד.

39. המבקשת חזרה בסיכומיה על טענותיה העובדתיות אותן פירטה בבקשתה.

40. המבקשת הוסיפה וטענה כי הגישה את התנגדותה לביצוע השטר באיחור, רק בשל "חוסר ידיעת החוק ואף בתום ליבה", כלשונה.

41. לטענתה, לאחר שקיבלה את האזהרה ניסתה לפנות לגב' כהן, נציגת המשיב, אך "ללא תשובה", כלשונה.

42. עוד היא טוענת כי האמינה, בתמימותה, כי השיקים יושבו לה על ידי המשיב וזאת לאחר ש"סגרה חשבון" עימו.

43. ביום 21/10/2009 הגיש המשיב את סיכומיו.

44. ב"כ המשיב טען בסיכומיו כי המבקשת הגישה את התנגדותה, בתחילה, ללא בקשה להארכת מועד.

45. עוד טען ב"כ המשיב כי כאשר הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד, הרי שזו אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה.

46. ב"כ המשיב הוסיף וטען בסיכומיו, כי גם את סיכומי טענותיה הגישה המבקשת באיחור, מבלי שביקשה מבית המשפט את הארכת המועד להגשתם.

47. ב"כ המשיב טען בסיכומיו, כי ויתורו על חקירתה אינו יכול להוסיף לתצהירה את מה שאין למצוא בו מעיקרו, וכי יש לבחון את האמור בתצהיר המתנגדת בלבד.

48. ב"כ המשיב חזר על טענותיו, לפיהן אין בפי המבקשת טעם מיוחד להארכת המועד להגשת התנגדותה.

49. לטענתו, ההסבר כי המבקשת "ניסתה" לפנות לנציגת המשיב, הגב' ענת כהן, כדי לברר את העניין, הוא הסבר סתמי, חסר כל פירוט ואינו יכול לשמש כטעם מיוחד.

50. ב"כ המשיב חסר על שאר טענותיו בדבר חוסר הגיונן של טענות המבקשת, לגופן.

דיון והכרעה

51. "תקנה 106 א' לתקנות ההוצאה לפועל קובעת, כי התנגדות לביצוע שטר תוגש תוך 20 יום מיום שהומצאה האזהרה. מאחר והמועד נקבע בחיקוק, ניתן להאריכו רק אם קיימים טעמים מיוחדים לכך (ראה הסיפא של תקנה 528 לתקנות סד"א)."

(כב' הש' הנדל בבר"ע (באר-שבע) 1532/97 - אלומנרקיס בית מסחר נ' ארביב אשר, תקדין-מחוזי 98 (1) - 606 – ההדגשה שלי – י.ב..).

52. בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פד"י נ"ה (2), 904, 908, ניתח כב' השופט ב' אוקון את המושג "טעם מיוחד", וקבע כי:

"טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין, כמו מוות או מחלה.

טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי כלול בקטגוריה זו ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית.

אין מכירים כטעם מיוחד בתקלות שניתן להיערך להן מבעוד מועד, כמו קשיי הבנה או עומס עבודה.

אין נעתרים לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה.

שיקולים אלו כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרושה שלטעם המיוחד אופי של העדר שליטה או של תקלה שאינה רגילה או צפויה". (ההדגשה שלי – י.ב.).

53. בענייננו, אין בפי המבקשת טעם מיוחד שיירשם בנוגע להארכת המועד המבוקשת.

54. כל שהמבקשת טוענת הוא כי ניסתה לפנות לנציגת המשיב, הגב' יעל כהן, אך "ללא תשובה".

55. דברים אלה אינם יכולים לשמש טעם מיוחד להארכת המועד הנדרשת.

הנסיבות העובדתיות הן בשליטתה המלאה של המבקשת.

היא זו אשר החליטה, על דעת עצמה, כי די בניסיון לפנות לצד שכנגד, כדי "לעצור" את מירוץ הזמנים לגבי המועד הנקוב באזהרה.

היא זו אשר החליטה, על דעת עצמה, שאין היא חייבת לפנות ללשכת ההוצאה לפועל ו/או לבית המשפט בבקשה כלשהיא, משום שניסתה לפנות לצד שכנגד.

56. התנהלותה זו היא בשליטתה המלאה ואיננה אירוע שאינו צפוי מראש.

57. קבלת טעם שכזה כ"טעם מיוחד" תגרום למדרון חלקלק בלתי מתקבל על הדעת, שכן כל מי שמאחר בהגשת בקשותיו יוכל לטעון כי ניסה לפנות אל הצד שכנגד והדבר לא עלה בידו.

58. ההלכה היא, כידוע, כי ניהול משא ומתן לפשרה בין הצדדים, הוא, כשלעצמו, אינו מספיק לשם הארכת מועד שיש צורך בטעם מיוחד כדי להאריכו (ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית - בעריכת ד"ר ש' לוין, 895; י' רובין "על טעם מיוחד ועל ייחוד הטעם בהארכת מועדים" ספר זוסמן (תשמ"ד) 314 ,311).

59. מכח קל וחומר אתה למד ש"ניסיון" לנהל מו"מ עם הצד שכנגד, שלא יצא כלל מן הכוח אל הפועל, אינו יכול לשמש כטעם מיוחד שכזה.

60. זאת ועוד, המבקשת טוענת כי הסתמכה על הבטחתה של נציגת המשיב כי השיקים יושבו לידיה. ואולם, המבקשת עצמה מציינת בתצהירה כי לאחר הבטחה זו, ובטרם הגיעה לידיה האזהרה, דרש ממנה נציג אחר של המשיב לשלם כספים נוספים וזאת, לכאורה, בניגוד לסיכום המוקדם.

61. לפיכך, ידעה המבקשת כי אין מקום להסתמך על אותה אמירה של נציגת המשיב וכי אין זו עמדתו העדכנית של המשיב, עוד קודם לקבלת האזהרה.

62. בנסיבות אלה, הסתפקותה ב"ניסיון" לשוחח עם נציגת המשיבה מבטא זלזול בהליכים המשפטיים.

63. יפים לעניין זה הדברים הבאים מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, בעמ' 355:

"כאשר התנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא עולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי והיא מגלה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין, לא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות (אפילו הראה סיכויי הצלחה)". (ההדגשה שלי – י.ב.)

64. לא נעלמה מעיני הטענה בסע' 12 לכתב התשובה של המבקשת, לפיה האיחור נבע מ"חוסר ידיעת החוק ואף בתום לבה", ואולם, גם טענה זו אינה יכולה לסייע למבקשת.

65. ראשית, הטענה אינה מפורטת דיה והמבקשת אינה מבהירה מה בדיוק "לא ידעה" או "לא הבינה" בטופס האזהרה שקיבלה לידיה.

66. שנית, הטענה שעלתה בתשובת המבקש, שהיא טענה עובדתית, אינה מגובה בתצהיר מפורט כי אם בתצהיר מפנה בלבד (למרות החלטתי כרשם ההוצאה לפועל ולמרות שהמבקשת כבר הועמדה על טעותה בעניין זה).

67. שלישית, אין המדובר בטעות שאינה טעות מובנת מאליה הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, במיוחד כאשר המבקשת חוזרת ומציינת בבקשתה כי נעזרה, עוד בטרם קבלת האזהרה, בייעוץ משפטי של עו"ד ולא ברור כלל מדוע לא פנתה לייעוץ זה בשאלות בדבר האופן בו עליה לנהוג באזהרה.

68. לאור כל האמור לעיל, בקשת המבקשת להארכת המועד להגשת התנגדותה לביצוע השטרות, נדחית ולפיכך אף נדחות בקשותיה לעיכוב ההליכים וההתנגדות עצמה.

69. ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 2500708099, ישופעלו.

70. המבקשת תשלם למשיב את הוצאות הדיון בבקשותיה ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪, בתוספת מע"מ.

ניתנה היום כ"ב בכסלו, תש"ע (9 בדצמבר 2009) בלשכתי, בהעדר הצדדים.

יניב בוקר - רשם



מעורבים
תובע: אסטרקס גלינה
נתבע: אלמשעלי מישל
שופט :
עורכי דין: יצחק שושן,יוליה קריאולנסקי-מדבדובסקי