ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין (.. מנרב אחזקות בע נגד כפרית תעשיות)בתיק כפרית נגד מנרב אחזקות :


בתי המשפט

בית משפט השלום אשדוד

בשא000772/09

בתיק עיקרי: א 000395/09

בפני:

כב' הרשם יניב בוקר

תאריך:

09/12/2009

בעניין:

1 . מנרב אחזקות בע"מ

2 . מנרב תשתיות בע"מ

המבקשות

ע"י ב"כ עו"ד

פייל בעז ואח'

נ ג ד

כפרית תעשיות (1993) בע"מ

המשיבה

ע"י ב"כ עו"ד

גולן ברק ואח'

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

1. בפני בקשתן של המבקשות, חברת מנרב אחזקות בע"מ וחברת מנרב תשתיות בע"מ, כי אתיר להן להתגונן בפני התביעה בסדר דין מקוצר שהגישה כנגדם המשיבה, חברת כפרית תעשיות (1993) בע"מ, במסגרת ת.א. (אשדוד) 395/09.

2. בכתב התביעה נטען, כי בין המשיבה לחברת מנרב תעשיות בע"מ (להלן: "מנרב תעשיות") נכרת הסכם לרכישה משותפת של ציוד. ההסכם ברור, טוענת המשיבה, פשוט וחד משמעי ועל פי הוראותיו הברורות מסכימים הצדדים לרכישת משותפת של ציוד בלבד, ללא נטילת התחייבויות נוספות כלשהן מעבר להשתתפות כל צד בעלות רכישת הציוד.

3. עוד נקבע בהסכם, כי כל החלטה לגבי פעילות מסחרית עתידית משותפת בציוד שנרכש, כפופה להסכמות עתידיות של הצדדים, אשר ככל שיוגשו, יגובשו לכלל הסכם נפרד, בכפוף לקבלת אישור הדירקטוריון של כל צד.

4. בהתאם, מאחר ולא הייתה ודאות במועד החתימה כי אכן יושגו הסכמות ויתקבלו האישורים כאמור, טוענת המבקשת, נקבע בהסכם מנגנון היפרדות, הקובע מה יעשה בציוד במידה ולא יושגו ההסכמות להפעלתו.

5. הציוד, כך על פי כתב התביעה, נרכש במשותף על פי ההסכם, לאחר המשיבה העבירה את חלקה בתשלום (40%) עבור רכישת הציוד.

6. לאחר מכן, נטען בכתב התביעה, קיבל דירקטוריון המשיבה החלטה שלא להיכנס לפעילות מסחרית משותפת להפעלת הציוד, וביקש להפעיל את מנגנון ההיפרדות.

7. או אז, טוענת המשיבה, נטען על ידי הצד שכנגד טענה אבסורדית ומוכחשת, כלשון כתב התביעה, לפיה לכאורה החלטת דירקטוריון המשיבה הנ"ל הינה בניגוד להסכמות קודמות שהושגו בין הצדדים, וסירבה להפעיל את מנגנון ההיפרדות.

8. המשיבה טוענת כי על אף שהודיעה, מספר פעמים, את עמדתה לפיה יש להפעיל את מנגנון ההיפרדות בהתאם להסכם, סירב הצד שכנגד לדרישתה ואף החל להפעיל את הציוד, תוך שהוא נוהג בו מנהג בעלים.

9. פעולות אלה הן בניגוד להסכם בין הצדדים, נטען בכתב התביעה, ולפיכך ההסכם בוטל ו/או התבטל בדרך של התנהגות ולפיכך מוגשת תביעה זו להשבת הסכומים שהעבירה המשיבה לידי נמרב תעשיות על פי ההסכם.

10. על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשות הן חברת-אחות וחברה-אם של מנרב תעשיות, אשר התחייבו ליטול עליהן את התחייבויותיה ו/או פעילותה הועברו אליהן.

11. בהמשך כתב התביעה מפנה המשיבה לסעיפים ספציפיים בחוזה בין הצדדים, המאששים, לדידה, את טענותיה המשפטיות שנטענו לעיל.

12. כמו כן פירט כתב התביעה את מסכת התכתובות בין הצדדים ומאמציהם ליישב את המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט.

13. המשיבה מוסיפה וטוענת בכתב התביעה, כי המבקשות הפרו את ההסכם בצורה בוטה בכך שסירבו לדרישתה להפעיל את מנגנון ההיפרדות הקבוע בסע' 3.2 להסכם, בכך שנהגו בציוד מנהג בעילי יחידי במשך שנים והפעילו אותו ללא הסכמתה של המשיבה ובלא תיאום עימה.

14. התנהגות זו, טוענת המשיבה, מהווה התנהגות בחוסר תום-לב ושלא בדרך מקובלת וגם עשיית עושר שלא במשפט.

15. על כן, מבקשת המשיבה מבית המשפט לחייב את המבקשות בתשלום הסך של 1,383,395 ₪.

16. בקשת הרשות להגן מטעם המבקשות הוגשה לתיק זה ביום 16/4/2009.

17. בבקשה נטען כי המדובר בתביעת סרק, המוגשת בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט ותוך הסתרת מידע רב וחיוני מבית המשפט הנכבד.

18. בבקשה פירטו המבקשות את ההלכות בדבר הנטל המוטל על כתפי המבקש רשות להתגונן.

19. המבקשות טוענות בבקשה כי הצדדים לתיק זה לא הכירו לראשונה במסגרת העסקה המתוארת בכתב התביעה וכי מדובר בשתי חברות המשתפות פעולה מזה למעלה מ- 25 שנה וההיכרות בין נציגיהן הבכירים ביותר של שתי החברות הינה ארוכת שנים.

20. על פי הבקשה, בעבר, אף בנו המבקשות את מפעלה המרכזי של המשיבה ומאז שררו בין המבקשות והמשיבה יחסים טובים של שיתוף פעולה.

21. המשיבה, כך נטען, היא "מונופול איזורי" של חומרי גלם לתעשיית הפלסטיקה באזור הדרום וזאת בשל חלוקה גיאוגרפית שנעשתה בין היצרנים הבודדים בתחום זה.

22. המפעל בו מותקן הציוד שנרכש, היה בבעלותה של חברה בשם במעסף פלסטיקה (1994) בע"מ, שנקלעה לקשיים ומונה לה כונס נכסים ובפועל רכשו הצדדים את ציוד המפעל כולו, במטרה לחדש את פעילות הייצור בו.

23. העיסקה, כך על פי הבקשה, באה על רקע החלטתם של שני הצדדים לשתף פעולה ולעבור מיחסים של ספק-לקוח בלבד, לשיתוף פעולה יצרני, כך שיתרונו היחסי של כל אחד מן הצדדים יבוא לביטוי ויתרום להצלחת העיסקה המשותפת.

24. הציוד, טוענת המבקשות, הינו ציוד תעשייתי כבד לייצור מוצרי פלסטיק. ציוד יקר, התופס נפח רב, אינו סחיר, אינו ניתן לטלטול (שכן הוא מחובר למבנה בו הוא שוכן) ולכן מכירתו היא משימה קשה עד בלתי אפשרית.

25. המבקשות מוסיפות וטוענות, כי, לאור עובדות אלה, הרי שהאופציה של מכירת הציוד, עליה מצביעה המשיבה בכתב התביעה, היא אופציה אשר מעשית כמעט שאינה קיימת ואף אם קיימת, היא טומנת בחובה כמעט בהכרח הפסד כספי ניכר למוכר.

26. השוק אליו ביקשו הצדדים להיכנס במסגרת העסקה המשותפת, טוענות המבקשות, הוא שוק מחסני הגינה – מחסנים העשויים פלסטיק קשיח ועמיד, הנמכרים כיחידה אחת ומיועדים להצבה בגינה או במרפסות, לצורכי איחסון שונים.

27. למיטב ידיעתן של המבקשות, השוק נשלט באורח כמעט בלעדי על ידי יצרנית אחת – כתר פלסטיק בע"מ (להלן: "כתר").

28. המבקשות הציעו למשיבה להיכנס לעסקה משותפת, שתכליתה היא הקמת קו ייצור לפרופילים ומחסנים, וייצור מחסני גינה איכותיים שיתחרו במחסנים הנמכרים על ידי כתר.

29. לטענת המבקשות, זו הייתה הסיבה היחידה לכניסתם של הצדדים לעסקת רכישת הציוד ובלעדיה לא היה מי מן הצדדים נכנס לעיסקה המשותפת, שכן הציוד בו מדובר אינו משמש לכל מטרה אחרת ורכישתו תוך העמדתו ללא שימוש, או תוך מכירתו מיד לאחר מכן, תסב בוודאות הוצאות והפסד.

30. המבקשות הציגו את הטיוטה שהוחלפה בין הצדדים בשלב מוקדם המעידה, לדידן, על כוונה ברורה זו.

31. לטענתן, רק בשלב האחרון של המו"מ, ביקשו נציגי המשיבה לצמצם את ההסכם הכתוב כך שיעסוק בשלב הראשון ברכישת הציוד בלבד, שכן, לטענתם – היה עליהם לקבל את אישור הגורמים המוסמכים אצל המשיבה.

32. דרישה זו הוצגה למבקשות, על פי טענתן, כדרישה פורמאלית בלבד וכי לא עלה על דעת מי מן הצדדים לסגת מן העסקה שכן אין כל הגיון בעיסקה של רכישת הציוד בלבד.

33. המבקשות טוענות כי מיד לאחר החתימה על ההסכם בין הצדדים, ולמעשה גם מעט לפניה, בידיעתה המלאה של המשיבה, החלו המבקשות בפעולות שנועדו להשמיש את הציוד להפעלה.

34. המבקשות מוסיפות וטוענות כי בסמוך לאחר מכן, הודיע מנהל המפעל מטעם המשיבה, לנציג המבקשות, כי למרות ההסכמה בין הצדדים, לא תוכל המשיבה להיכנס לפעילות של ייצור מחסנים וזאת מאחר וכתר הודיעה למשיבה כי אם תיכנס לתחום ייצור המחסנים, תפסיק הראשונה לקנות מן האחרונה חומרי גלם לייצור פלסטיק.

35. התנהלות זו, טוענות המבקשות, מהווה הפרה של הוראותיו של חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח – 1988, הן מצד המשיבה והן מצד כתר וכן הפרה של ההסכם בין הצדדים, עמידה על זכות חוזית בחוסר תום לב, חוסר תום לב קיצוני בניהול מו"מ ובקיום החוזה.

36. המבקשות טוענות בבקשה, כי המשיבה אף התנהלה ביחס "כפול פנים", כלשונן, והמשיכה לספק חומרי גלם למפעל ובו הציוד אשר נרכש בהיקף כולל של למעלה
מ- 11,000,000 ₪.

37. המשיבה, טוענות המבקשות, "נזכרה" לפתוח בהליך משפטי זה רק לאחר שבחודש דצמבר 2008 הפסיקה, מסיבותיה שלה, את אספקת חומרי הגלם למבקשות.

38. המבקשות, בשלהי בקשתן, מסכמות את ההגנות המשפטיות העומדות להן, לדידן, ובהן:

א. מניעות המשיבה מלתבוע פיצוי כלשהו בגין אותה הפרה שכן ההפרה נגרמה באשמתה (בהתאם לדוקטרינת האשם התורם בדיני החוזים).

ב. הטענה כי המשיבה אינה יכולה להסתמך על אי קיום התנאי בחוזה שהביאה במו ידיה לאי התקיימותו.

ג. הטענה כי המשיבה מנועה מלתבוע את נזקיה וזאת בשל השתק מכוח חוזה שכן השהתה את טענותיה עד למועד בו מיצתה את כל היתרונות שנבעו לה ממכירת חומרי הגלם למפעל.

ד. הטענה כי המשיבה מנועה מלתבוע את נזקיה וזאת בשל השתק מכוח מצג שכן יצרה מצגים ברורים לפיהם אינה מתנגדת להפעלת המפעל ואינה מבקשת לבטל את ההסכם לרכישת הציוד, ואילו המבקשות שינו את מצבן לרעה על בסיס מצג זה.

39. עוד טוענות המבקשות טענות קיזוז הנובעות מן ההפסדים העצומים שנגרמו למבקשות בפעילות המסחרית המבוססת על הציוד שנרכש במשותף.

40. הימנעותה של המשיבה מלתרום את חלקה לעסקה המשותפת, טוענות המבקשות, פגעה קשות ביכולתן להפיק את הרווחים המקווים מן הייצור והסבה להן הפסדים משמעותיים בסך כולל של 5,955,832 ₪ שהמבקשות טוענות שיש לייחס למשיבה 40% ממנו.

41. ביום 22/10/2009 התקיים בפני דיון בבקשת המבקשות ונציג המבקשות, מר אברהם קוזניצקי, נחקר בפני על תצהירו.

42. נציג המבקשות אישר בחקירתו כי בדו"חות שהגישו המבקשות לבורסה, לא יוחסו ההפסדים מן המפעל למשיבה, אלא למבקשות בלבד ואף לא אוזכרה השותפות של המשיבה במפעל.

43. נציג המבקשות אישר בחקירתו כי לא שלח למשיבה, ממועד רכישת הציוד ועד לשנת 2009, דו"חות עם פירוט בדבר ההוצאות וההפסדים של המפעל.

44. נציג המבקשות אישר בחקירתו כי לא שלח דרישה כספית למשיבה לשלם למבקשות את חלקה היחסי בהפסדים אלה.

45. נציג המבקשות אישר בחקירתו כי חלק, קטן על פי דבריו, מן הפעילות של המפעל בו נמצא הציוד נשוא התביעה, הועתקה אליו ממפעל אחר של המבקשות, אשר נסגר.

46. לטענתו, המשיבה ידעה על כך בהיותה הספק היחידי לשני המפעלים.

47. נציג המבקשות העיד כי כל האקט של החוזה היה עניין פורמלי והשותפות שלו עם נציגי המשיבה החלה והסתיימה בתקיעת כף. עוד העיד נציג המבקשות כי ראה בעצם התשלום של המשיבה עבור רכישת המפעל כאקט סופי ומוחלט, שכן לא ייתכן שהכסף שולם עוד בטרם ניתן אישור הדירקטוריון של המשיבה.

48. נציג המבקשות הבהיר כי המבנה בו שוכן הציוד הוא חלק מהציוד עצמו, שכן כל תשתיות החשמל, האוויר, שינוע של חומרי הגלם, כמו תשתיות אחרות במפעל פלסטיק, הן כה כבדות עד שהוצאת הציוד מורידה את ערכו בצורה ניכרת ביותר בשל הצורך בניתוק כל המערכות שסביבו.

49. נציג המבקשת הוסיף וטען בחקירתו כי כל העניין של מכירת הציוד וחלוקתו, כלשונו, נועד למצב של חוסר ברירה בלבד שכן אין כל הגיון שהצדדים, שהן חברות מכובדות, יקנו ציוד ויהפכו פתאום לסוחרי גרוטאות.

50. נציג המבקשות אישר כי בהתכתבות בין הצדדים הסכים באופן עקרוני לגשת לבוררות.

51. נציג המבקשות הוסיף וטען כי אין הגיון בכך שהמשיבה סיפקה חומרי גלם במשך 4 שנים ומיד לאחר שמפעלה נסגר והיא חדלה להרוויח כספים מהמבקשות, מוגשת התביעה.

52. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

53. ב"כ המבקשות טען בסיכומיו כי תוכן החוזה אינו התוכן לו טוענת המשיבה וכי החוזה הופר על ידי המשיבה ולא על ידי המבקשות.

54. ב"כ המבקשות הוסיף וטען כי המשיבה יצרה מצג ברור וחד משמעי כלפי המבקשות, לפיו אין כל פסול בהתנהגותן ולפיכך היא מושתקת מלטעון את הטענות שהיא טוענת כיום.

55. עוד טען ב"כ המבקשות כי למבקשות עומדת זכות קיזוז שעולה על סכום התביעה.

56. ב"כ המבקשות טען בסיכומיו כי אין כל הגיון עסקי לרכישת ציוד ולמכירתו מיד לאחר מכן, על פי מנגנון ההיפרדות.

57. עוד טען ב"כ המבקשות בסיכומיו כי ההפרה של המשיבה, את החוזה בין הצדדים, גרמה לנזקים למבקשות אשר נאלצו לשאת בהפסדיו של המפעל, לבדן.

58. כמו כן, לטענתו, נזקים נוספים נגרמו מאיון היתרון היחסי שביקשו הצדדים לנצל על ידי שילוב של יכולותיהם.

59. ב"כ המבקשות חזר על טענותיו בדבר השתק וזאת לאור ניהול עסקים ממושך בין המשיבה ובין המפעל, ומכירת חומר גלם על ידי המשיבה בסכום כולל של 11,000,000 ₪.

60. ב"כ המשיבה פירט לעומתו, את הדרך בה הוא רואה את עובדות הסכסוך.

61. ב"כ המשיבה טען כי בניגוד לטענות המבקשות, הרי שהן לא ראו במשיבה כשותף להפסדים ו/או להפעלת המפעל.

62. ב"כ המשיבה טען כי המבקשות, היות והן הצד החזק, עשו ככל העולה על רוחן למרות המפורט בהסכם באופן מפורש.

63. ב"כ המשיבה טען בסיכומיו כי מרגע שהמבקשות הודיעו כי אינן מסכימות למנגנון ההיפרדות, הרי שההסכם בוטל והמשמעות היא השבה, שכן, לדידו, אין ביטול בלי השבה.

64. ב"כ המשיבה הוסיף וטען, כי הניסיון לייחס את ההפסדים למבקשות, היא טענה לא הגונה בבסיסה וכי המדובר בהגנת בדים.

דיון והכרעה

65. לאחרונה סוכמה ההלכה בדבר טיבו של סדר הדין המקוצר בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו) מפי כב' הש' א' רובינשטיין:

"מן המפורסמות, כי בשלב של מתן רשות להתגונן מוטל על הנתבע עול הוכחה מצומצם. ואולם, התמונה אינה חד-ערכית: בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נאמר מפי הנשיא ברק, כי במסגרת בקשת הרשות "נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." ובע"א 89/248 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ציין הנשיא שמגר, "כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן... גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה". דברים אלה בהירים הם, ומדברים בעדם; ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, תשס"ז-2007), 386-385; לשלמות התמונה יצוין, כי רשות ניתנת – שעה שהיא ניתנת על פי המבחנים האמורים – אף בטענה בעל פה כנגד מסמך; ע"א 454/65 סלבין נ' גליק, פ"ד כ(2) 15 (השופט - כתארו אז - זוסמן). כללם של דברים, נאמר כי "גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46, המפנה לזוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7 בעריכת ש' לוין), תשנ"ה -1995, 677-676; ראו גם ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד, פ"ד מו(4) 193, 196 (השופט – כתארו אז – מ' חשין)). עם זאת ראו דברי השופט טירקל בענין האחים אלפי (שם), כי "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו".

(ההדגשות שלי – י.ב.).

66. לטעמי, גירסתן העובדתית של המבקשות לא נסתרה בחקירה נגדית ולא "התמוטטה".

67. נציג המבקשות חזר על הגירסה הבסיסית לפיה לצדדים היו הסכמות "רקע" לחוזה הכתוב, ובהן הסכמות על שיתוף פעולה עתידי באמצעות הציוד אשר נרכש וכי אין כל הגיון כלכלי-עסקי ברכישת הציוד לשם מכירתו מיד לאחר מכן, בהפסדים ניכרים.

68. ב"כ המשיבה טען, כי סירובן של המבקשות להפעיל את מנגנון ההיפרדות למרות הודעת המשיבה, בהתאם לסע' 3.2 לחוזה, מהווה ביטולו של החוזה ולכן זכאית המשיבה להשבה מלאה של הכספים ששילמה במסגרתו.

69. ב"כ המשיבה טען כי "אין ביטול בלי השבה".

70. אינני מקבל טענה זו של ב"כ המשיבה.

71. סע' 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 קובע כהאי לישנא:

"משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל.". (ההדגשה שלי – י.ב.).

72. טענותיהן של המבקשות, שלא נסתרו בשלב דיוני ראשוני זה, היא כי ההשבה היא בלתי אפשרית או בלתי סבירה וזאת בראייה כוללת של הנסיבות העובדתיות.

73. סכום הכסף ששילמה המשיבה למבקשות ניתן, על פי טענתן, בטרם אישור הדירקטוריון של המשיבה. סכום כסף זה הושקע בציוד שלא ניתן, או בלתי סביר למוכרו ו/או לחלקו בין הצדדים.

74. בנסיבות אלה, כך נדמה, קבעו הצדדים בהסכם מנגנון היפרדות שאיננו השבה מלאה של הכספים ששילמה המשיבה למבקשות, אלא, מכירה של הציוד ו/או נטילת חלקים ממנו לפי שיעור הבעלות.

75. למבקשות עומדת טענה הגנה לכאורה, כי השבת כספים מלאה, כפי שמבקשת המשיבה כיום, היא בלתי סבירה ו/או בלתי אפשרית וזאת גם לאור כל הטענות שיש למבקשות בדבר מצגים ממושכים שהציגה כלפיהן המשיבה, השתק, מניעות מכוח אשם תורם, הפרה של חוק ההגבלים העסקיים וכו'...

76. שאלות מורכבות אלה מצריכות קביעות עובדתיות, קביעות בדבר מהימנות וקביעות משפטיות אשר ינבעו מהן, החורגות מהיקף הדיון בבקשת רשות להתגונן.

77. לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקשות להתגונן בפני התביעה שהגישה כנגדן המשיבה בת.א. (אשדוד) 395/09.

78. התביעה תידון בסדר דין רגיל ותצהירו של נציג המבקשות ישמש ככתב הגנה.

79. הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לב"כ שני הצדדים.

ניתנה היום כ"ב בכסלו, תש"ע (9 בדצמבר 2009) בלשכתי, בהעדר הצדדים.

יניב בוקר - רשם