ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמואל משולם נגד יעקב פודים עו"ד :

1

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

עא 002037/08

לפני:

כבוד השופט דוד חשין, סגן נשיא

כבוד השופט עוני חבש, סגן נשיא

כבוד השופט יוסף שפירא

17/07/2008

בעניין:

שמואל משולם

ע"י ב"כ עו"ד צ' בן ליאור

המערער- המשיב שכנגד

נ ג ד

יעקב פודים, עו"ד

בעצמו

המשיב – המערער שכנגד

פסק - דין

1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מילנוב), מיום 20.12.07 בתיק א 6714/05, במסגרתו חויב המערער בתשלום שכר טרחתו של המשיב בעבור טיפולו בענייניו המשפטיים של המערער.

העובדות הצריכות לעניין

2. בשנת 1986 הקצה מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") למערער, נגר במקצועו, ולשותפו דאז, אברהם קצוני (להלן: "קצוני"), מגרש בשטח של 4,359 מ"ר באזור התעשייה שליד קריית גת, הידוע גם כמגרש 19 חלקה 8 בגוש 1698, לצורך בניית נגרייה חדשה (להלן: "המגרש" או "המקרקעין"). ביום 12.1.88 נחתם הסכם פיתוח בין המינהל לבין המערער וקצוני. עוד באותה השנה ויתר קצוני על זכויותיו במגרש, המגיעות כדי 50% מזכויות הפיתוח שבו. הודעה על כך נמסרה למינהל, הן על ידי קיצוני והן על ידי המערער, ברם עד כה עדיין רשומות 50% מזכויות הפיתוח במגרש על שמו של קצוני. ביום 4.10.89 ביטל המינהל את חוזה הפיתוח עם המערער בטענה שלא עמד במועד שהוקצב לו לבניית הנגרייה.

3. המערער ניסה לבטל את רוע הגזירה אך לא הצליח לעשות כן. על כן פנה למשיב, עו"ד במקצועו, בשנת 1998 (בחלוף 9 שנים ממועד ביטול חוזה הפיתוח על ידי המינהל) ושכר שירותיו לצורך העניין. המשיב הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תיק א 3201/98), אשר קבע, בסופו של ההליך, ביום 6.9.00, כי החלטתו של המינהל לבטל את הסכם הפיתוח עם המערער נתקבלה שלא כדין כך שהסכם הפיתוח שריר ותקף.

4. ביום 19.9.00, לאחר שכבר ניתן פסק הדין בנדון בבית המשפט המחוזי, נחתם הסכם בין המערער, המשיב וצדדים אחרים שגם להם זכויות במגרש. בהסכם נקבע, כי הזכויות במגרש האמור תחולקנה בין הצדדים כך שלמערער יינתנו 50% מסך הזכויות הכולל, למשיב 20%, לאחד בשם כהן (יחזקאל כהן – ראו הסבר בהמשך) 20% נוספים, ואילו לאחר בשם ברהום יינתנו 10% מסך הזכויות. עוד הוסכם, כי המערער יחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובתו של המשיב, המסמיך אותו לפעול למען האינטרס המשותף של הצדדים ולרשום זכויותיהם כמפורט במקרקעין. כן הוסכם, כי לשם חלוקת המגרש בין הצדדים, ייערך תחשיב הוצאותיו ותשלומיו של המערער לצורך רכישת הקרקע ופיתוחה וכן תחושבנה הוצאותיו של המשיב בניהול ההליכים המשפטיים (ת"א (ב"ש) 3201/98) והליכים משפטיים נוספים שיינקטו בעתיד (להלן: "הסכם שכר הטרחה").

השתלשלות העניינים בבית משפט קמא

5. ביום 13.9.05 הגיש המשיב תביעה נגד המערער, בגין אי תשלום שכר טרחתו כמוסכם. המשיב הסביר, כי הסכם שכר הטרחה בינו לבין המערער נחתם בדיעבד בעוד בפועל הסכימו הצדדים ביניהם, בעל פה, ועוד בטרם הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תיק א 3201/98), כי שכר טרחתו של המשיב יהא דונם אחד מן המגרש בעין, נוסף להוצאות ולשכר טרחת עו"ד שייפסקו לו על ידי בית המשפט, אם יזכה בתביעה כמובן. הסכמה זו, לטענת המשיב, לא הועלתה על הכתב מאחר שהמשיב סמך על ההסכמה שבעל פה ומאחר שהמערער הופנה אליו, לצורך קבלת שירות כאמור, על ידי יחזקאל כהן, לקוח אחר שלו באותה העת. דא עקא, לאחר שסיים המשיב את הטיפול המשפטי והמקרקעין הושבו למעשה למערער, התכחש המערער להסכמה שביניהם וסרב לשלם למשיב את שכרו, בשווי של דונם אחד מן המגרש כאמור.

6. בפגישה שהתקיימה במשרדו של המשיב, בנוכחותם של המערער ויחזקאל כהן, סוכם כי המשיב יקבל שכר טרחתו בשיעור של 20% מן המקרקעין תחת דונם אחד בעין. המשיב ציין, שכוונת הצדדים הייתה להעביר לידיו 20% מן הזכויות במקרקעין בעין, אך הבהיר כי כוונה שכזו הייתה ישימה אם המקרקעין ייועדו, בסופו של דבר, לבנייה למגורים – אז יוכל המשיב לממשם. בהתאם הוסכם, כי אם יינתן למערער, בסופו של יום, היתר בנייה להקמת נגרייה על שטח המקרקעין, יצטרך המערער לקיים עיקריו של הסכם הפיתוח במועדים שנקבעו בו וכן יצטרך לפצות המשיב בגין חלקו במקרקעין, בשוויים הכספי.

7. המשיב הוסיף לטפל בענייניו של המערער וייצגו בהליכים לקבלת היתר בנייה לבניית הנגרייה החדשה במגרש, עד אשר נתקבל ההיתר ביום 27.6.02. המשיב פנה למערער בדרישה לתשלום שכר טרחתו בסך של 23,600₪, הן בשל הטיפול בקבלת היתר הבנייה והן בשל עיכוב ביצוע צווי ההריסה, אשר היו תלויים ועומדים נגד המערער. עוד דרש המשיב שכר טרחתו בשיעור של 20% משווי המקרקעין, בשל ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. אז טען המערער, לדברי המשיב, כי אינו יודע מהו השווי הכספי של חלקו של המשיב במקרקעין. לכן סוכם בין השניים, כי כל אחד מהם יפנה לשמאי מקרקעין מטעמו לצורך הערכת שווי המקרקעין וכן היה. שמאי מטעמו של המשיב העריך שוויו של חצי דונם מסך שטח המקרקעין בסך של 30,000 דולר בעוד שמאי מטעמו של המערער העריך שווים הכולל של המקרקעין בסך של 125,000 דולר (כך ששווי חלקו של המשיב הנו 25,000 דולר למעשה). בשל חוות הדעת הסותרות ולאחר דין ודברים בין הצדדים, הוסכם כי המערער ישלם למשיב סך של 25,000 דולר בעבור שירותיו המשפטיים. הסכמה זו הועלתה על הכתב אך המערער, לטענת המשיב, סרב לחתום עליה.

8. המערער לא התכחש להסכמת הצדדים, כי שכר טרחתו של המשיב בשל שירותיו המשפטיים יהא 20% משטח המקרקעין, אך טען, כי דובר ברישום של 20% מן הזכויות במגרש על שמו של המשיב ולאו בתשלום שוויין הכספי של הזכויות. עוד טען המערער, כי הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד שנפסקו לטובתו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע הועברו לידי המשיב "כמחווה של רצון טוב", כך שיש לקזזם משכר הטרחה לו זכאי המשיב, וכן כי טיפולו של המשיב בהיתר לבניית הנגרייה במקרקעין ובעיכוב ביצועם של צווי ההריסה השונים נעשה "כחלק מהעניין כולו" כלשונו, כך שהמשיב אינו זכאי לשכר טרחה נפרד בגינו. על כל פנים, לדברי המערער, המשיב לא דאג לרישום זכויותיו של המערער ושל יתר השותפים במגרש, ומש"נטש" המשיב את הטיפול בתיק, נאלץ המערער לשכור שירותיו של עו"ד אחר. על כן, לטענת המערער, לא זכאי המשיב לשכר הטרחה שהוסכם.

9. ביום 12.12.05 קוימה ישיבת קדם משפט – במהלכה תוחמו הסכמות הצדדים ופלוגתאותיהם כלהלן (ראו גם סעיף 4 לפסק הדין):

"1. מוסכם, כי שכר טרחת התובע סוכם על 20% מהמגרש.

2. מהו שווי 20% מערך המגרש?

3. האם זכאי התובע לקבל את השווי בכסף או ברישום?

4. האם חייב הנתבע לתובע שכ"ט בסך 23,600₪ עבור ייצוג וטיפול בהליכי הוצאת היתר בניה ועיכוב ההליכים בבית המשפט בבאר שבע?

5. מהו השכר הראוי או המקובל במקרים אלה?"

פסק דינו של בית משפט קמא

10. בית המשפט העדיף גרסתו של המשיב על פני זו של המערער ככל שנוגע הדבר לאופן בו ישולם שכר טרחתו של המשיב, היינו: בכסף או ברישום (בעין). בית המשפט מצא, לאחר ששמע העדויות ובחן חומר הראיות שהוצג בפניו, כי משהסכימו הצדדים לפנות לשמאי לצורך בחינת שווי המקרקעין, הסכימו למעשה לתשלום השווי בכסף ולאו בעין. הסכמה זו נתקבלה בעקבות קבלת ההיתר לבניית נגרייה על שטח המקרקעין, אז למעשה לא שינה המינהל ייעודם למטרות מגורים אלא הותירם למטרות מסחר. אשר על כן קבע בית המשפט, כי המשיב זכאי ל- 20% משווי המגרש בכסף.

11. בשלב זה נדרש בית המשפט לשאלת שוויים הכספי של 20% מן המקרקעין. בחוות הדעת השמאית, אשר הוגשה לבית המשפט מטעמו של המשיב, נקבע שערכו של חצי דונם עומד על סך של 30,000 דולר, היינו: שוויו של 1 מ"ר הנו 60 דולר כך ששווי חלקו של המשיב במקרקעין, העומד על 871.8 מ"ר (20% מן השטח הכולל של 4,359 מ"ר), הנו 52,308 דולר. בחוות הדעת שהוצגה מטעמו של המערער צוין, כי שכר טרחתו של המשיב עומד על 25,000 דולר, היינו: 20% משווי המקרקעין הכולל בשיעור של 125,000 דולר.

בית המשפט העדיף חוות הדעת מטעמו של המשיב. זאת לאחר שב"כ המערער ויתר על חקירתו הנגדית של השמאי מטעמו של המשיב, נמנע מלהעיד את השמאי המומחה מטעמו הוא ואף לא התייחס לחוות דעתו של השמאי מטעמו בסיכומיו. בית המשפט מצא, כי הימנעותו של ב"כ המערער מהבאת ראיה רלבנטית, המצויה בהישג ידו, מקימה חזקה עובדתית, כי היה בחשיפת הראיה המדוברת כדי לחזק גרסתו של הצד שכנגד.

12. על יסוד האמור קבע בית המשפט, כי יש להעמיד שכר טרחתו של המשיב על סך של 52,308 דולר ולנכות ממנו סך של 12,000₪ בתוספת מע"מ וכן 7,000₪ – סכומים שנפסקו כשכר טרחת עו"ד והוצאות בגין ניהול התביעה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תיק א 3201/98). כן הורה בית המשפט על ניכוי סך של 6,000 דולר, העולה כדי חלקו היחסי של המשיב בהוצאותיו של המערער לצורך רכישת הקרקע, בהתאם להודאתו של המשיב.

בית המשפט דחה טענותיו של המשיב בדבר זכאותו לשכר טרחה בסך של 23,600₪ בעבור הטיפול בהשגת היתר הבנייה וצווי עיכוב הביצוע, בקובעו כי המשיב לא הניח תשתית עובדתית ראויה לתביעתו זו, משלא הציג הסכם שכר טרחה בנדון בינו לבין המערער.

עיקרי טענותיו של המערער

13. ב"כ המערער טען, כי שגה בית המשפט בקביעתו שהמערער הסכים לשלם למשיב שכר טרחה השווה ל-20% משווי המקרקעין בצירוף מע"מ, בשל ניהול ההליך המשפטי, תחת קבלת 20% מן המגרש בעין. ראשית טען, כי אין המדובר בשכר טרחתו של המשיב, שהרי קיבל הוא סך של 12,000₪ בתוספת מע"מ וסך של 7,000₪ מן המינהל, בשל ניהול ההליך המשפטי. עוד טען, כי היה זה יחזקאל כהן אשר שכר שירותיו של המשיב והיה אחראי לתשלום שכר הטרחה שלו, ולא המערער, כך שאין להפנות כלפיו טענות כלשהן בענין זה .

שנית טען ב"כ המערער, כי הסכם שכר הטרחה, נשוא ערעור זה, עסק בפעולות עתידיות אשר צריך היה לבצע בחלק שיקבל המשיב במגרש (בהנחה שייעודו ישונה למגורים במקום מלאכה ותעשייה – סעיף 7 לעיקרי הטיעון), פעולות כגון: השלמת רישום כלל זכויות הפיתוח על שמו של המערער לבדו (ללא קצוני) או, לחלופין, הסדרת רישום מחצית זכויות הפיתוח על שם המערער ומחציתן על שמו של יחזקאל כהן, וזאת במסגרתו של הסכם פיתוח חדש עם המינהל, אשר אינו כולל, כמובן, את קצוני.

14. עוד טען ב"כ המערער כי בשלב מסוים הסכים המערער לשלם למשיב סך של 25,000 דולר, תחת 20% מן הזכויות במגרש בעין, אך הסכמתו הייתה מותנית בהשלמת רישום זכויותיהם של השותפים במגרש כמבואר. דא עקא, טוען המערער, המשיב הפר התחייבותו ולא ביצע הפעולות הנדרשות. משכך, התבטלה מאליה הסכמתו של המערער לשאת בשכר עמלו. יתרה מזאת, ובשל העובדה שהמשיב "נטש" הטיפול בתיק, נאלץ המערער לשכור שירותיו של עורך דין אחר, באמצעותו הגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו זכאי המערער להירשם כבעלים היחידי של זכויות הפיתוח במגרש לאחר שקצוני והמינהל התכחשו לדבר.

בשל כל אלו, טוען ב"כ המערער, שגה בית המשפט בקובעו כי המערער הסכים לשלם למשיב סך של 25,000 דולר בעבור תביעתו נגד המינהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וחייבו בסכום גבוה יותר של 52,308 דולר בצירוף מע"מ חלף 20% מהמגרש.

עיקרי תגובת המשיב לערעור וטענותיו לערעור שכנגד מטעמו

15. המשיב טען כי על בית המשפט לאמץ מסקנותיו של בית משפט קמא ולדחות הערעור. כן, טען כי יש לדחות טענותיו של ב"כ המערער ככל שנוגע הדבר לשאלת רישומן של הזכויות במקרקעין, שהרי זו לא נכללה ברשימת הפלוגתאות שנקבעה על ידי בית המשפט, בהליך הדיוני, ואין להידרש לה כעת.

16. במסגרתו של הערעור שכנגד מטעמו, הלין המערער על העובדה שבית המשפט לא פסק לו שכר טרחה ראוי בסכום של 23,600₪ בגין שירותים משפטיים אחרים שנתן למערער (בהליכים שעניינם קבלת היתר בניה וביזיון בית המשפט). כן השיג על כך שבית המשפט לא פסק לו מלוא הוצאותיו. לפיכך, ביקש המשיב לפסוק לו את סכום שכר הטרחה הראוי, ולהוסיף על כך את רכיבי ההוצאות דלהלן: מחצית האגרה בסך של 4,604₪, סך של 5,065₪ אשר שילם לשמאי מטעמו בגין זימונו ליתן עדות בבית המשפט (בניכוי 1,000₪ שבית המשפט פסק לו).

הדיון בערעור בבית משפט זה

17. ב"כ המערער ייחד חלק נכבד מטענותיו לשאלת זכויותיו של קצוני במגרש ועובדת רישומן חרף ויתורו של קצוני (כמוסבר לעיל), וזאת בשל העובדה שהמשיב לא השלים הטיפול המשפטי בתיק כראוי. טענותיו אלה אמנם לא נכללו בגדרן של הפלוגתאות המוסכמות שגודרו בדיון בבית משפט קמא. ברם, לטענתו, ובתגובה לדברי המשיב בנדון, לא היה בהעלאתן כעת משום שינוי חזית, שהרי המשיב חקר העדים בסוגיה זו חקירה נגדית.

דיון

18. בטרם נפנה לגופם של הערעורים, נידרש בקצרה לבקשתו של המערער להגיש ראיות נוספות בערעור (בש"א 1238/08). לאחר שעיינו בבקשה ובתגובת המשיב, לא מצאנו מקום להיעתר לה. זאת משום שהבקשה אינה עונה למבחנים הקבועים בפסיקה להגשת ראיה נוספת בערעור (ולעניין המבחנים ראו למשל ע"א 8778/04 מחלבות יטבתה בע"מ נ' תנובה תק-על 2007(2), 838, בעמ' 842). מדובר במסמך אשר על תוכנו ידע המערער, או יכול היה לדעת, כבר בעת הדיון בערכאה הראשונה, כך שאם סבר המערער כי האמור במסמך רלוונטי, יכול היה להביא את פרטיו כראיה בפני בית משפט קמא. סיבה נוספת לדחיית הבקשה הינה העדר הרלוונטיות שלה לענייננו. מדובר בראיה העוסקת בהוצאות שעילתן נולדה לאחר חתימת ההסכם עם המשיב, ומשכך, אין היא רלוונטית לדיון בעניינו.

19. עיון בטענות הצדדים ובמוצגים שהונחו בפנינו הביאנו לכלל מסקנה, כי דין הערעורים – הן הערעור העיקרי והן הערעור שכנגד – להידחות.

ב"כ המערער לא נתן טעמים מספקים לשינוי פרשנותו של בית משפט קמא להסכם שכר הטרחה, בהתחשב בחומר המסמכים ובעדויות שהוצגו בפניו בנדון. בית המשפט גידר נכונה יריעת המחלוקת שבין הצדדים, בהתבסס על הסכמותיהם ופלוגתאותיהם, בחן הטענות בזהירות הראויה, נתן הסברים מנומקים ומפורטים לדבר העדפתה של פרשנות זו על פני האחרת, תמך מסקנותיו היטב בחומר המסמכים אשר הובא בפניו ואף נתן דעתו לאותן הראיות, אשר לא הובאו בפניו ולמשמעות הדבר - וכאן הכוונה לחוות הדעת השמאית של המערער וויתורו על חקירתו הנגדית של השמאי מטעמו של המשיב.

אין להתעלם גם מבחירתו של ב"כ המערער לייחד חלק ניכר של טענותיו לסוגיות שלא נכללו ברשימת הפלוגתאות שקבע בית משפט קמא בדיון המקדמי, מיום 12.12.05 (ונזכרה בסעיף 4 לפסק הדין), בעניינם של הצדדים, דוגמת שאלת זכויותיו של קצוני במקרקעין. רשימת הפלוגתאות הייתה רשימה סגורה כאשר בית המשפט קבע מפורשות, כי "לא יותרו ראיות ו/או טיעונים שלא במסגרת ולעניין הפלוגתאות הנ"ל" (עמ' 5, ש' 5), ולא בכדי. תקנה 143(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, מסמיכה שופט לברר מה הן השאלות השנויות במחלוקת באמת בין בעלי הדין ולערוך בהתאם רשימת פלוגתאות, כסמכות שבשיקול דעת. גיבוש השאלות השנויות במחלוקת מהווה אמצעי עיקרי לייעול הדיון, פישוטו, קיצורו והחשתו. רשימת הפלוגתאות מבקשת להבטיח למעשה, כי זמנו של בית המשפט לא יבוזבז לשווא וכי בעלי הדין לא יופתעו בדבר הטענות העובדתיות שעליהם להוכיח או להפריך (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, תשס"ג), בעמ' 229 -230). בית משפט קמא קבע רשימת הפלוגתאות דנן במעמד הצדדים, בקדם משפט שקוים לצורך העניין. ב"כ המערער מבקש לבחון כעת, בהליך הערעור, סוגיות חדשות המחייבות בקביעות עובדתיות ומשפטיות, אשר בית משפט קמא לא נדרש להן ולא נתבקש ליתן דעתו עליהן במסגרתה של ההתדיינות בין הצדדים ופסק הדין הסופי בעניינם. אנו סבורים, כי הפלוגתאות שתוחמו בבית משפט קמא, בהתבסס על הסכמותיהם של הצדדים ומחלוקותיהם כמובן, משמשות בסיס ראוי לבירור התשתית העובדתית שבתביעה ולבחינת עילתה, וכה סברו ב"כ הצדדים עת ערכו סיכומיהם לתביעה שבבית משפט קמא, בהתייחס לפלוגתאות האמורות ולהן בלבד. משכך, אין להרחיב כעת ההתדיינות לסוגיות שלא נבחנו כלל ואף אינן נחוצות, כשם שהמחיש למעשה בית משפט קמא בפסק דינו הבהיר, להכרעה בתביעה.

במצב דברים זה, לא נמצאה כל עילה להתערבות בממצאיו של בית משפט קמא ואיננו רואים אל נכון לשנות מסקנותיו הסופיות שבפסק דינו.

20. המשיב ייחד את ערעורו שכנגד לסוגיות שכר הטרחה הראוי ולהוצאות. המשיב הלין הן על העובדה שלא נפסק לו שכר טרחה ראוי בגין שירותים משפטיים אחרים שנתן למערער, והן על כך שלא נפסקו לו "מלוא הוצאותיו" בעניין שלפנינו. טענותיו של המשיב נסובו על אגרת בית המשפט ששילם בגין תביעתו זו ועל שכרו של השמאי, אשר העריך שוויין של הזכויות המובטחות לו במקרקעין. אנו סבורים כי המשיב לא הציג נימוקים משכנעים לערעורו שכנגד בעניינים אלה.

אשר לשכר הטרחה הראוי, בית משפט קמא קבע כי גרסתו של המשיב לעניין זה הינה בלתי הגיונית ובלתי מוכחת. כן קבע, מעבר לדרוש, כי המשיב אף לא השכיל להוכיח מהו השכר הראוי בגין ההליכים האחרים. בית המשפט קבע כי טענתו של המשיב, לפיה מדובר בסכום של 23,600 ₪ "נותרה בגדר טענה כללית וסתמית". נימוקי בית המשפט קמא מקובלים עלינו ולא נמצאה לנו עילה להתערב בשיקוליו.

באשר להוצאות, בתי המשפט שלערעור מתייחסים במורת רוח לערעורים, העוסקים אך ורק בסוגיית ההוצאות שהושתו, באין הנמקה איתנה דיה לכך (ראו ע"א 356/81 הרבסט נ' רינסקי, פ"ד לח(1) 167). ככלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בפסיקת הוצאות הנקבעת על ידי הערכאה הדיונית ומטעמיה, אלא במקרים חריגים מועטים, בעטייה של טעות קיצונית או בשל היעדר הנמקה (רע"א 6568/05 כץ נ' כץ, תק-על 2005(3) 2098; ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" ואח' נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" ואח', תק-על 2005(2) 3166). אין זה המקרה שלפנינו. בית המשפט נימק פסיקתו בסוגיית ההוצאות (סעיף 6.3 לפסק הדין), וגם כאן לא מצאנו מקום להתערב בשיקוליו.

21. סיכומם של דברים - הערעורים נדחים. המערער ישא בשכר טרחתו של המשיב לערעור בסך של 10,000₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום, י"ד בתמוז התשס"ח (17 ביולי 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

דוד חשין, סגן נשיא

עוני חבש, סגן נשיא

יוסף שפירא, שופט