ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק נגד עיריית ירושלים-מחלקת :


בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות ירושלים

תק 002632/09

לפני:

כב' השופטת תמר בר-אשר צבן

תאריך:

30/11/2009

בעניין:

יצחק עמית

התובע

נ ג ד

1 . עיריית ירושלים-מחלקת תחבורה

2 . איילון חברה לביטוח בע"מ

הנתבעות

פסק דין

ביום 1.2.2009, במגרש חניה ברחוב ברל לוקר בשכונת פת בירושלים, אירעה התנגשות בין מכוניתו של התובע לבין משאית לפינוי אשפה של הנתבעת 1 (המבוטחת על-ידי הנתבעת 2), שבה נהג מר שאול רחמים (להלן – הנהג או נהג המשאית). כתוצאה מההתנגשות נגרמו נזקים למכוניתו של התובע, ומכאן תביעתו.

2. במהלך שמיעת הראיות, שרטטתי בהנחיית הצדדים שרטוט של מגרש החניה שבו אירעה ההתנגשות. לצורך תיאור המגרש אתייחס לכיוונים כפי שהם בשרטוט. המגרש בנוי בצורה של כביש שרוחבו כרוחבם של שני מסלולי נסיעה, המאפשר נסיעת שני כלי רכב. משני צידיו של אותו כביש, מימין ומשמאל, חונות מכוניות בניצב לכביש. בחלקו העליון של הכביש, יש פניה שמאלה המשמשת את נתיב היציאה ממגרש החניה. בחלקו התחתון של הכביש ובצד שמאל, מאחורי המכוניות החונות מוצבת מכולת אשפה גדולה.

נהג המשאית נכנס אל מגרש החניה בנסיעה לאחור, והמשאית מתחברת בחלקה האחורי אל מכולת האשפה, האשפה מרוקנת מהמכולה, ולאחר מכן יוצאת המשאית בנסיעה קדימה מהמגרש.

3. לפי גרסתו של התובע, הוא נסע בנתיב הימני שבצד הימני של מגרש החניה, מתוך כוונה לצאת ממגרש החניה אל הכביש הראשי. אין מחלוקת שהתובע ראה את המשאית במקום.

לדברי התובע, העוזר של נהג המשאית, מר יוסף בודנה (להלן – המכוון), סימן לתובע להמתין. אולם לדברי התובע, הוא סימן למכוון בחזרה שהוא ממהר, וביקש מהמכוון שיאפשר לו לעבור. מאחר שלטענת התובע נותר די מקום למעבר, הוא התקדם קדימה, נסע ישר ועמד לפנות שמאלה מתוך כוונה לצאת ממגרש החניה. כשעמד לפנות שמאלה, אך היה במצב של עצירה, התקדמה המשאית ופגעה בדלת השמאלית של מכוניתו של התובע.

במענה לשאלות שהוצגו לו הדגיש התובע, שאכן ראה את המשאית, שאכן מיהר, ושהמשיך בנסיעה למרות סימונו של המכוון שייעצור, וזאת כאמור, מאחר שהעריך שיש די מקום כדי שמכוניתו תעבור.

4. נהג המשאית, מר שאול רחמים, הסביר שנסע לאחור לכיוון המכולה לצורך ריקון תכולתה. נהג המשאית הדגיש שכדי להגיע אל מכולת האשפה שבמגרש החניה, הוא חייב לנהוג בהתאם להוראותיו של מכוון, וללא מכוון אינו יכול להיכנס אל המגרש. בהתאם להנחיותיו של מר יוסף בודנה, שהיה המכוון באותו יום, נהג את המשאית לאחור, כדי להתחבר אל המכולה ולהירתם אליה לפני פינוי האשפה. המכוון סימן לנהג לחזור בנסיעה לאחור, ואז גם ראה את מכוניתו של התובע עמדת בצד ימין, צמוד למכוניות החונות, וכן ראה שהמכוון, סימן לתובע לעצור. בשלב זה ביצע הנהג את התמרון הדרוש כדי להגיע ישר אל המכולה בנסיעה לאחור, תוך כדי נהיגה לפי הוראות המכוון. כשסובב את ההגה כדי לישר את המשאית לפני הנסיעה לאחור, חש בפגיעה במכוניתו של התובע. הפגיעה נגרמה עם הצד הימני של המשאית בצד השמאלי של מכוניתו של התובע. הנהג הדגיש כי בשל גודלה של המשאית, יש מקומות שהם "מתים" ושאינם נראים מכסא הנהג, ולכן יש צורך במכוון.

5. בעדותו העיד מר יוסף בודנה שאכן הוא זה שכיוון את נהג המשאית בנסיעתו לאחור. המשאית נכנסה אל מגרש החניה בנסיעה לאחור, ותוך כדי נסיעה לאחור, לפני שהמשאית התחברה אל מכולת האשפה, הגיע התובע מצידה הימני. המכוון סימן לתובע לעצור, אך התובע סימן בחזרה עם ידיו. המכוון אמר שאינו יודע מה בדיוק הייתה כוונת הסימון, אך לפי הדגמתו, נראה היה שהתובע סימן משהו שהצביע על תנועה או כל סימון חסר סבלנות אחר. כך או אחרת, יהיה פשר הסימון אשר יהיה, אין מחלוקת שהתובע לא נענה לסימונו של המכוון לעצור את מכוניתו, אלא המשיך בנסיעה, וכך פגע עם מכוניתו בגלגל הקדמי ימני של המשאית.

6. ככל שהדברים אמורים בעובדות המהותיות, אין מחלוקת באשר אליהן. אין מחלוקת שהמכוון סימן לתובע לעצור את נסיעתו עד אשר תשלים המשאית את נסיעתה לאחור ואת פינוי מכולת האשפה. כך גם אין חולק שהתובע מיהר באותו בוקר, ושלא נענה לסימון לעצור. אין מחלוקת גם שהתובע העריך שיש די מקום בין המכוניות החונות לבין המשאית, שמאפשר לו לעבור עם מכוניתו לצד המשאית, ולכן עבר על אף שהורו לו שלא להמשיך בנסיעה, ובניגוד להוראת המכוון.

מאחר שהתובע בחר להמשיך בנסיעה, נטל על עצמו את הסיכון שהמשאית תמשיך אף היא בנסיעתה לאחור, ובכך עשויה להגרם התנגשות בין שני כלי הרכב. כך בייחוד לאור העובדה שהיה ברור ששדה הראייה של נהג המשאית מוגבל. בשל גודלה של המשאית והגבלת שדה הראיה של הנהג, הסתייע נהג המשאית במכוון. בנסיבות אלו, שבהן התובע לא וידא שנהג המשאית רואה אותו ואף עוצר, נטל התובע סיכון שלא ייראה על-ידי נהג המשאית, והדבר עלול להביא להתנגשות בין שני כלי הרכב.

לאור גירסתו של התובע עצמו, לא נותר אלא לקבוע כי משבחר להתעלם מהוראותיו של המכוון של המשאית, הרי שהוא אחראי לנזקים שנגרמו למכוניתו כתוצאה מכך שלא נשמע להוראותיו.

לפיכך התביעה נדחית.

לפנים משורת הדין, לא אחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום י"ג בכסלו, תש"ע (30 בנובמבר 2009) במעמד הצדדים.

תמר בר-אשר צבן, שופטת



מעורבים
תובע: יצחק עמית
נתבע: עיריית ירושלים-מחלקת תחבורה
שופט :
עורכי דין: