ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד לוי פא-ירושלים בי-17331/07 :


7

בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

פ 007743/08

לפני:

כב' הנשיאה שולמית דותן

תאריך:

30/11/2009

מדינת ישראל

בעניין:

המאשימה

נגד

לוי אריאל

הנאשם

הכרעת דין

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק), ועבירת תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק.

2. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 17.9.07, סמוך לשעה 9:00, בעת שנמצא במקום עבודתו במזנון המוסד לביטוח לאומי בירושלים (להלן – המזנון), תקף הנאשם את מעבידו, אלי דואק (להלן – דואק), בכך שסטר לו על פניו. כן נטען, כי לאחר מכן, נטל הנאשם סכין מטבח גדולה (להלן – הסכין) והניף אותה לכיוון דואק במטרה להפחידו.

3. לאחר שהוסברו לנאשם זכויותיו ועל אף שהומלץ לו למנות לעצמו עורך דין לייצגו, בחר הנאשם שלא להיות מיוצג על ידי עורך דין, והוא ניהל את משפטו בכוחות עצמו. בתשובה לאישום אישר הנאשם, כי אכן במהלך ויכוח שהתגלע בינו לבין דואק, הוא סטר לדואק על פניו, אך זאת, לטענתו, רק לאחר שדואק התגרה בו ודחף אותו. הנאשם הכחיש, עם זאת, שבמהלך הויכוח נטל סכין לידיו ונופף בה לכיוונו של דואק במטרה לאיים עליו.

5. התביעה מייסדת את גרסתה בעיקר על עדותו של דואק. דואק סיפר בעדותו, כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום ניהל את המזנון. בבוקר יום האירוע עבד בחזית המזנון, ואילו הנאשם שימש בצוות המטבח, בחדר הפנימי. לדבריו, הנאשם ניגש אליו וביקש להשתמש בסכין שהיתה בשימושו, ושהיתה מונחת על משטח המזנון. דואק סרב לבקשת הנאשם ואמר לו כי הוא מפריע לו בעבודתו, ודרש ממנו לשוב לעבודתו במטבח.

לטענתו, הנאשם סרב לקבל את תשובתו ובין השניים התפתח ויכוח קולני, שגלש עד מהרה לפסים אלימים. בשיאו של האירוע דחף הנאשם את דואק וסטר לו על פניו. בתוך מהלך הדברים, נקרעה חולצתו של דואק באזור הכתף. בתגובה, אחז דואק בנאשם, דחף אותו לכיוון המטבח והודיע לו כי הוא מפוטר. לאחר מכן הפנה את גבו לנאשם ופנה לשרת את אחד הלקוחות. בשלב זה הגיח הנאשם מאחוריו, נטל את הסכין והניף אותה לכיוונו בתנועה מאיימת. אחד הנוכחים במקום קרא לדואק להיזהר, והוא הצליח לחמוק מהנאשם, ונמלט החוצה.

6. חיזוק לעדות זו מבקשת התביעה למצוא בדברים שמסרה עדת ראיה נוספת לאירוע, שלומית אטיאס (להלן – אטיאס). אטיאס היא אשתו של מי שהיה במועד הרלוונטי לאישום הזכיין להפעלת המזנון, וביום האירוע הגיעה למזנון כדי לסייע לצוות העובדים. במהלך עדותה חזרה אטיאס מן הגרסה המפלילה שמסרה בהודעתה במשטרה, ולפיכך ניתן לתביעה להגיש את הודעתה של אטיאס (ת/1) , בהתאם להוראת סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש].

7. בהודעתה מסרה אטיאס, כי ביום האירוע פרץ ויכוח בין הנאשם לבין דואק, שבמהלכו דרש דואק מהנאשם לפשוט את מדיו ולעזוב את המקום מיד. לדבריה, הנאשם הלך מהמקום אך חזר כעבור זמן קצר, כדי להתגרות בדואק, וגם הרים עליו יד וסטר לו על פניו (ת/1, ש' 4, 9), ללא שקדמה לכך כל התגרות מצד דואק. בתגובה דחף דואק את הנאשם, בניסיון להרחיקו מעליו. בשלב זה נטל הנאשם את הסכין –"סכין ענקית של קצב ארוכה" (ת/1, ש' 14) – והניף אותו בכיוונו של דואק, ובדבריה: "הוא החזיק אותה מונפת כלפי מעלה" (ת/1, ש' 17).

אטיאס סיפרה, כי חששה מאוד שהנאשם מתכוון לדקור את דואק והיא צעקה: "ואני נכנסתי להיסטריה וממש נבהלתי... וממש פחדתי שהוא עלול לעשות משהו חמור" (ת/1, ש' 14-15). לשמע צעקותיה הגיעו מאבטחים למקום, והם החזיקו בנאשם עד לבוא המשטרה.

8. בעדותה שינתה כאמור אטיאס את טעמה, ודברים שאמרה בעדותה עומדים בסתירה גמורה לדברים שאמרה בהודעתה במשטרה. אטיאס מסרה בעדותה, כי בין הנאשם לבין דואק פרץ ויכוח שבמהלכו השפיל דואק את הנאשם וביזה אותו בנוכחות שאר עובדי המזנון, ובשיאם של הדברים, אף גירש אותו מהמזנון בבושת פנים (עמ' 7, ש' 1-4, 15-18).

על פי טענתה, עד מהרה גלש הויכוח לעימות פיזי אלים, שבמהלכו דחפו הנאשם ודואק זה את זה והחליפו מכות הדדיות: דואק אחז בנאשם, והנאשם בתגובה הכה אותו על פניו, מה שגרר מכת אגרוף ששלח דואק לבטנו של הנאשם – "הוא נתן לו בוקס בבטן ותפס לו את הגרון משהו כזה והעיף אותו ממנו. היתה שם אלימות מצד אלי" (עמ' 9, ש' 5-6).

אטיאס אישרה בעדותה דברים שמסרה בהודעתה במשטרה, כי בתוך מהלך הדברים הנאשם הניף את הסכין לעברו של דואק (עמ' 10, ש' 5-6), אך הוסיפה וטענה, כי הוא עשה כן במטרה להתגונן מפני דואק, שביקש להכות אותו: "הוא נתן לו בוקס ואז הוא תפס לו את הפנים כי הוא דחף אותו מהפנים ובשניה הזאת אריאל לקח את הסכין" (עמ' 9, ש' 22-23).

בהתייחסה לחילופי הגרסאות בנוגע לאופן השתלשלות העניינים, טענה אטיאס, כי מסרה את הודעתה שלא מתוך רצונה החופשי, וכי באותו זמן היתה נתונה ללחצים ולאיומים מצד דואק, על רקע יחסי השותפות שהתקיימו בשעתו בינו לבין בעלה, והוא אילץ אותה להגיע לתחנת המשטרה ולמסור הודעה שתהיה תואמת לגרסתו (עמ' 7, ש' 20-23).

9. נוסף לאמור, התביעה הגישה לבית המשפט תצלום של הסכין (ת/2) שבאמצעותה, על פי הטענה, איים על דואק. על פי התצלום, מדובר אכן ב"סכין קצבים" מאסיבית, בעלת להב קבוע באורך של 15 ס"מ.


10. גרסת הנאשם

הנאשם סיפר בעדותו, כי האירוע התרחש כשבועיים בלבד לאחר שהתקבל לעבודה במזנון. לטענתו, מסיבה שאינה ברורה לו, כבר מתחילת עבודתו במקום, ביקש דואק לסלקו והשתמש בתואנות שווא כדי להביא לפיטוריו. ביום האירוע, פרץ ביניהם ויכוח על הזכות להשתמש בסכין, שבשיאו הודיע לו דואק כי הוא מפוטר.

לטענת הנאשם, הוא התכוון להתפנות מהמקום, אך אטיאס, שנמצאה במקום והיתה עדה לאירוע, הורתה לו להישאר במקומו ולהמשיך לעבוד. לפיכך, הוא נטל את הסכין ושב למקומו במטבח. משהבחין דואק כי הנאשם אינו מפנה את עמדתו ומוסיף לעבוד, התקדם לכיוונו, תפס בחולצתו והחל להדוף אותו החוצה בכוח. לטענת הנאשם, בשלב זה, לאחר שנדחף בידי דואק מספר פעמים ולאחר שהתרה בו שלא ישתמש בידיו, סטר לו על פניו.

הנאשם הכחיש את טענתו של דואק וכן את גרסתה של אטיאס, כי במהלך העימות הניף את הסכין לכיוונו של דואק במטרה לאיים עליו. על פי גרסתו, בכל מהלך העימות היתה הסכין מונחת על הדלפק והוא לא נטל אותה משם, וודאי שלא הניף אותה לכיוונו של דואק, כפי שנטען.

11. עדות הנאשם מאששת אפוא את אירוע התקיפה, שאין מחלוקת על קיומו. הנאשם טען אמנם בעדותו – וגרסתו לעניין זה נתמכת בעדותה של אטיאס – כי פעל בתגובה למעשה תוקפנות שהופנה אליו, אך מכל מקום אין מדובר באקט של התגוננות או במעשה של הגנה עצמית. גם אם אקבל את גרסתו, מבלי להידרש לשאלה אם אכן הותקף בעצמו בידי דואק או לא, ניתן לקבוע בנקל, כי הנאשם לא הוצרך להתמודד עם דואק, לא נשקפה כל סכנה לחייו או לגופו, כל שכן – סכנה ממשית, ומעשה התקיפה לא היה דרוש לו באופן מיידי למניעת התקיפה של דואק או להדיפתה. סטירה אינה פעולת מנע, והיא אינה יכולה להיחשב אקט של הגנה עצמית, ואדרבה – היא מעידה על רצונו של הנאשם לפגוע בדואק. מכאן סלולה הדרך להרשעתו בעבירת תקיפה.

12. המחלוקת היחידה היא אפוא בשאלה, האם הוכח שהנאשם הניף סכין לכיוונו של דואק בתנועה שמהווה איום. בקשר לכך עדויות התביעה אכן סותרות זו את זו בפרטים רבים, אולם הן שוות בטענה, כי הנאשם נטל הסכין והניף אותו בתנועה מאיימת לכיוונו של דואק למרות הסתירות וההבדלים בין הגרסאות – סתירות שניתן למצוא להן הסבר מספק – יש להעדיף את גרסת התביעה על פני זו של הנאשם.

13. אין ספק, כי עדותה של אטיאס, שהיתה עדת הראייה היחידה לאירוע, מהווה את לשון המאזניים בתיק. לכאורה, ניתן לסבור כי מדובר בעדות בעייתית, שכן אטיאס חזרה בה בעדותה מגרסה קודמת שמסרה בחקירתה במשטרה, וזאת – לפי טענתה, לאחר שאולצה על ידי דואק, למסור עדות שקר. ואולם, ההבדלים בין גרסאותיה נוגעים אך ורק להתרחשויות שקדמו להנפת הסכין, וביתר דיוק – להתנהגות של דואק במהלך האירוע, אך היא הודתה בעדותה, כי הנאשם אכן הניף את הסכין בתנועה מאיימת לכיוונו של דואק: "הוא נתן לו סטירה, הוא נתן לו בוקס ואז הוא הלך וחזר והניף את הסכין" (עמ' 9, ש' 1-2); ובהמשך: "הוא נתן לו בוקס ואז הוא תפס לו את הפנים... ובשניה הזאת אריאל לקח את הסכין" (עמ' 9, ש' 22-23).

תיאורים אלו הלקוחים מתוך עדותה של אטיאס, די בהם כדי לשלול את טענתה, כי הנאשם נטל את הסכין והניף אותה במטרה להתגונן מפני דואק. התמונה המתגבשת היא, שהנאשם נתקף חמת זעם ורצון להגיב על העלבון שספג, ולכן הוא רץ ונטל את הסכין ואיים באמצעותה על דואק. לנאשם לא נשקפה סכנה, ודאי שלא סכנה מוחשית, מידי דואק, ונטילת הסכין והנפתה לכיוונו, ודאי שלא נועדה למנוע תקיפה נוספת של דואק או להתגונן מפניה. מעשה של נטילת סכין לא נועד להתגוננות ואף לא להתמודדות, ומטרתו אחת – השבת מלחמה שערה במטרה לאיים או לפגוע.

כידוע, עבירת איומים מתגבשת במקום שאדם מאיים בדרך כלשהי, ואין צורך בהשמעת מילות איום דוקא. עצם הנפת הסכין לכיוונו של דואק נועד להטיל אימה בלבו מפני הרעה הצפויה לו.

14. אטיאס הודתה, כי בזמן מסירת עדותה שררה יריבות בינה לבין דואק, על רקע עסקי, ובכך ניתן הסבר מספק לחילופי הגרסאות המפתיעים בעדותה, שאינם נוגעים כלל למעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום.

העובדה, ששני עדי התביעה שעוינים זה לזה, אוחזים שניהם בגרסה זהה, לפיה הנאשם הניף את הסכין לכיוונו של דואק, מאיינת את האפשרות שהשניים תיאמו ביניהם גרסה במטרה להפליל את הנאשם, ותורמת כשלעצמה לחיזוק גרסת התביעה. זאת ומה גם, שניתן היה להתרשם, כי הן דואק והן אטיאס אינם מעוניינים בהרשעת הנאשם ובעדויותיהם ביקשו להפחית מאשמתו.

15. לפיכך, מכל הנימוקים שהובאו לעיל, אני קובעת שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ומרשיעה אותו בדין.

ניתנה היום י"ג בכסלו, תש"ע (30 בנובמבר 2009) במעמד הצדדים

שולמית דותן,שופטת

נשיאת בית משפט השלום

ירושלים


מעורבים
תובע:
נתבע: לוי אריאל
שופט :
עורכי דין: