ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חשין נגד שויקי :


בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

בפני כב' השופט אריה רומנוב

ת.א. 10157/08

בעניין:

1. עדיאל חשין

2. אמיר חשין

התובעים

נ ג ד

חביב שויקי

הנתבע
ב"כ התובעים: עו"ד ע' חשין ועו"ד מ' אברהמס

ב"כ הנתבע: עו"ד י' ארנון ועו"ד א' אליגולשוילי

פסק דין

1. בפניי תביעה בסדר דין מהיר על-סך 31,187 ₪, אותה הגישו האחים עדיאל ואמיר חשין (התובעים) נגד החוקר הפרטי, מר חביב שויקי (הנתבע). אין חולק על כך, שהתובעים שכרו את שירותיו של הנתבע, ואף שילמו לו מחצית משכרו בסך 10,141 ₪. אלא שלטענת התובעים, הנתבע לא ביצע את המוטל עליו, ואם ביצע עבודה כלשהי - הרי שעשה כן באופן רשלני. בנסיבות אלה עותרים התובעים לכך, שבית המשפט יחייב את הנתבע להשיב להם את מלוא הסכום ששילמו לו. בנוסף טוענים התובעים, כי בשל התנהלותו הרשלנית של הנתבע, נגרמו להם נזקים כבדים, והם עותרים לכך שבית המשפט יחייב את הנתבע לפצות אותם בגין חלק מהנזקים, בסכום של 20,000 ₪. הנתבע מכחיש את טענות התובעים, הן ביחס לביצוע עבודתו ולאיכותה, והן ביחס לנזקים הנטענים. הנתבע טוען, כי ביצע מלאכתו נאמנה, ועל-כן הוא זכאי לתשלום יתרת שכרו. הוא אמנם לא הגיש נגד התובעים תביעה שכנגד, ואולם הוא הודיע, כי ישקול הגשת תביעה מתאימה נגד התובעים לאחר שיינתן פסק הדין בתיק זה, ולנוכח הממצאים שייקבעו בו.

המסכת העובדתית כפי שהיא עולה מטענות הצדדים

2. התובעים הינם הבעלים של חנות הנמצאת בעיר בטבריה. החנות הוחזקה במשך שנים רבות, בתנאים של דיירות מוגנת, על ידי אדם בשם אליהו גוזלן, אשר ניהל בחנות משרד תיווך (גוזלן). לנוכח חשדם של התובעים כי גוזלן הפר את תנאי השכירות בכך שהעביר את החזקה בחנות, או בחלקה, לאחרים, החליטו התובעים לברר חשד זה באמצעות חוקר פרטי, וזאת מתוך מטרה לבסס עילת פינוי נגד גוזלן. בתחילה שכרו התובעים את שירותיו של חוקר פרטי תושב טבריה, אלא שתוצאות החקירה של אותו חוקר לא שיקפו, לדעת התובעים, את העובדות כהוויתן. בנסיבות אלה, שכרו התובעים, באמצעות תובע מס' 2, את שירותיו של הנתבע, וזאת על-בסיס הצעת מחיר שהגיש להם הנתבע ביום 10.7.06 (נספח א' לכתב התביעה). על-פי הצעת המחיר, עלות העבודה באופן "גלובאלי" עמדה על סך של 4,000 דולר ללא "הוצאות בלתי צפויות" ומע"מ, כשהתובעים נדרשו לשלם לנתבע במעמד ההתקשרות, כפי שאכן עשו, סך השווה ל-2,000 דולר ועוד מע"מ. עוד נכתב בהצעה, כי "יתרת התשלום תשולם עם הגשת דו"ח פעילות מסכם". אין מחלוקת, כי "דו"ח פעילות מסכם" מעולם לא הוגש, וכי יתרת הסכום לא שולמה לנתבע.

3. לנוכח מידע שמסר התובע מס' 2 לנתבע, סוכם כי על מנת להתחקות אחר המתרחש בחנות, ייצור הנתבע קשר עם אשה שביחס אליה הועלתה סברה, כי היא שוכרת משנה של גוזלן ומפעילה בחנות עסק עצמאי של תיווך. הנתבע טוען, כי על-פי המידע שמסר לו התובע מס' 2, נהגה אותה אשה להפעיל דוכן ביריד שהתקיים בכל יום ו' בטבריה. בנסיבות אלה, נסע הנתבע לטבריה ביום ו', 14.7.06, בניסיון ליצור קשר עם אותה אישה. ואולם, בהגיע הנתבע למקום, התברר לו כי קיום היריד הועבר לימי חמישי. לטענת הנתבע, באותה הזדמנות הוא נכנס לחנות בגדים הסמוכה לחנות נשוא דיוננו, אף היא בבעלות התובעים, ויצר קשר עם שוכרי החנות, בני הזוג אילנה ואורי חי. לטענתו, הוא הזדהה בפני בני הזוג כחוקר פרטי ואף חשף בפניהם את משימתו. לדברי הנתבע, בתחילה מיאנו השניים להאמין לו, ואולם בהמשך השתכנעו באמיתות דבריו, ואף החליפו עימו פרטי התקשרות, לצורך מסירת מידע על אודות גוזלן.

4. הנתבע טוען, כי בעקבות ממצאי ביקורו הראשון בטבריה, הוא נסע לשם שוב כשבוע לאחר מכן, ביום ה', דהיינו ביום 20.7.06, במטרה לפגוש ביריד את האשה אשר, לפי החשד, שכרה מגוזלן בשכירות משנה את החנות, או חלק ממנה. ואולם לטענת הנתבע, בשל פרוץ מלחמת לבנון השנייה מספר ימים לפני כן, בוטל קיומו של היריד, ולכן לא עלה בידו לפגוש את האשה. הנתבע טוען, כי לנוכח המצב הביטחוני בצפון, הוא סיכם עם התובע מס' 2 בשיחה טלפונית שהתקיימה ביניהם ביום 13.8.06, כי החקירה תוקפא עד לאחר סיום המלחמה (תצהיר הנתבע, ס' 34). התובע מס' 2 מכחיש שהגיע עם הנתבע לסיכום שכזה, אך יחד עם זאת ציין בעדותו: "גם חלילה לא אמרתי לו להגיע לטבריה בזמן הפגזים ולהמשיך לעבוד. לא אמרתי לו לא כך ולא כך" (פרו' עמ' 9). התובע מס' 2 גם אישר, שהנתבע שיתף אותו בפרטי שני ביקוריו אלה לטבריה (פרו' עמ' 11).

5. לטענת הנתבע, ביום 24.8.06 התקשר אליו התובע מס' 2 ועדכן אותוֹ כי עמד בקשר טלפוני עם גוזלן, בניסיון שלא צלח להגיע עמו לסיכום כספי ביחס לפינויו של גוזלן מן הנכס. הנתבע טוען, כי בכך פעל התובע מס' 2 בניגוד להנחיות שמסר לו הנתבע, לבל ייצור קשר עם גוזלן במקביל לקיום החקירה, מתוך חשש לסיכונה (תצהיר הנתבע, ס' 35). התובע מס' 2 אישר קיומה של שיחה בינו לבין גוזלן, אך טען שגוזלן הוא שיזם עמו את השיחה ולא להיפך (פרו' עמ' 9).

6. הנתבע טוען, כי ביום 6.9.06 הוא נסע לטבריה בפעם השלישית. לטענת הנתבע, במהלך ביקור זה הוא הגיע למשרדו של גוזלן במטרה לפגוש באשה המדוברת. במקום נכחו מספר אנשים, ובסופו של דבר פנה אליו אחד מהם ושאל אותו לרצונו. הנתבע טוען, כי סיפר שהוא מחפש דירה עבור בנו המשתחרר מהצבא, ונענה כי עליו לשוב כעבור זמן קצר על-מנת שאדם אחר יראה לו דירות מתאימות. לטענת הנתבע, כששב למשרדו של גוזלן פגש בו מתווך בשם כפיר, אשר מסר לו כרטיס ביקור של "תיווך האיילה" שמשרדו מצוי בכתובת השונה מזו של משרד גוזלן (נספח ג' לתצהיר הנתבע), וטען בפניו כי הנו מתווך עצמאי, אשר משרדו של גוזלן העביר לידיו את הטיפול בנתבע. הנתבע וכפיר ביקרו במספר נכסים בעיר, תוך שהנתבע טוען, כי שאל את כפיר שאלות הרלבנטיות לחקירתו. הנתבע טוען, כי עדכן את תובע מס' 2 בפרטי ביקורו, ולנוכח הממצאים סוכם בין השניים על נקיטת דרך פעולה אחרת, והיא באמצעות "גיוס" אדם נוסף שיוכל להציע לכאורה דירה למכירה, ויבקש להיעזר בשירותי התיווך של גוזלן (תצהיר הנתבע, ס' 40). התובע מס' 2 אישר בחקירתו, כי הנתבע שיתף אותו בהתפתחות זו הגם שטען, כי דיווחיו של הנתבע לא היו מפורטים (פרו' עמ' 10).

7. הנתבע טוען, כי לאחר ביקורו השלישי בטבריה, הוא המשיך לפעול לקידום החקירה, ולצורך כך נסע שלוש פעמים נוספות לעיר, כך שבסך הכל הוא טוען, כי "ביצעתי כ-6 נסיעות לטבריה ואין ספור שיחות טלפון" (תצהיר הנתבע, ס' 43). דא עקא, שהנתבע לא ידע למסור תאריכים מדויקים של נסיעותיו הנוספות וטען, כי היעדר התיעוד נובע מן העובדה, שסוכם כי התשלום עבור החקירה יבוצע באופן "גלובאלי", דהיינו, ללא התחשבות במספר השעות המושקעות בחקירה (פרו' עמ' 27).

8. מהראיות שהובאו בפניי עולה, כי דרך הפעולה שהציע הנתבע לאחר ביקורו השלישי בטבריה לא קידמה את החקירה, ולמעשה, לאחר הביקור האמור בטבריה, החקירה נעצרה, והקשר שהיה קיים בין התובע מס' 2 לבין הנתבע, "התמסמס".

9. התובעים טוענים, כי הנתבע ניתק עמם את הקשר ולא עדכנם במתרחש. לטענתם, הנסיונות הרבים שעשו ליצור קשר עם הנתבע, לא הועילו. לנוכח טענותיהם אלה, ביום 26.1.07, היינו למעלה מארבעה חודשים לאחר הביקור השלישי בטבריה, שיגר התובע מס' 2 מכתב לנתבע, בו הודיע לו כי התובעים עומדים בפני החלטה בדבר המשך טיפולו בתיק, ולצורך קבלת ההחלטה הם מבקשים כי הנתבע ימסור להם "דו"ח מפורט בכתב על כל מה שנעשה מצדך עד כה ועל תוכניותיך להמשך טיפול בתיק", וכן ימסור לתובעים חשבונית מס בגין הסכום אותו שילמו לנתבע בעת ההתקשרות ביניהם (נספח ב'1 לכתב התביעה). דא עקא, שמכתב זה לא נענה על ידי הנתבע.

10. בנסיבות אלה, ביום 12.3.07 שלח התובע מס' 2 מכתב נוסף לנתבע, וזאת "לסיכום שיחתנו הטלפונית מ-12 מארס 2007" (נספח ב'2 לכתב התביעה). במכתב זה דרש התובע מס' 2 לקבל מהנתבע דו"ח פעילות מפורט, חשבון הוצאות מפורט, החזר המקדמה ששולמה לו "בניכוי שכר טרחה" וכן חשבונית מס. אין מחלוקת שגם מכתב זה לא נענה. הנתבע הסביר בעדותו בפניי, כי לא השיב למכתביו של תובע מס' 2, הואיל וראה "שכל מה שאני מסכם עם אמיר [התובע מס' 2] הוא משנה את זה מפה להודעה חדשה. החלטתי לא לענות. הוא היה מעודכן בכל הדברים. לדעתו אני בכלל לא עבדתי". הנתבע אמר עוד, כי "אנחנו יצאנו לתחילת החקירה בנתונים שונים לגמרי ממה שהתגלה בהמשך. כל השינויים שנעשו אחרי זה נעשו יחד עם חשין. ובמכתב הוא בא ואומר 'בוא תראה לי מה אתה עושה' – כל מה שאמרתי עד אז זה כאילו לא עבדתי וכאילו מתחילים החקירה מחדש" (פרו' עמ' 18). יוצא, אפוא, שהנתבע מסביר את "שתיקתו" בעלבון שחש מהתנהגות התובעים ומתחושה כי נהגו בו במידה של כפיות טובה. כך או כך, נראה שאין חולק על כך, שבמועד זה לא קיים הנתבע חקירה כלשהי, ובין הצדדים לא התקיים קשר של ממש.

11. אשר לטענת התובעים, שעלתה במכתב מיום 26.1.07, כי הנתבע מעולם לא הנפיק להם חשבונית בגין תשלום מחצית שכרו, הרי שהנתבע מכחיש טענה זו. לדבריו, לאחר שנפגש עם תובע מס' 2 ביום 11.7.06, סיכם עמו את תנאי ההתקשרות והעבודה וקיבל ממנו שיק ע"ס 10,141 ₪, הוא הנפיק לתובע מס' 2 חשבונית ביום 13.7.06, אותה שלח לו בדואר (חשבונית מס מס' 457, נספח ב' לתצהיר הנתבע, וכן עדותו בפניי). תובע מס' 2 טוען, כי מעולם לא קיבל לידיו חשבונית כלשהי מאת הנתבע.

12. כעבור כארבעה חודשים, דהיינו, במהלך חודש יולי 2007, חתמו התובעים על הסכם עם גוזלן, במסגרתו רכשו ממנו תמורת 120,000 ₪ את זכויותיו כדייר מוגן בנכס (נספח 5 לכתב גילוי מסמכי התובעים). התובעים טוענים בהקשר זה, כי אילו היה הנתבע מבצע עבודתו כהלכה, ניתן היה להוכיח שגוזלן הפר את תנאי הדיירות המוגנת, ועל-כן היתה קמה להם עילה לפנותו. לטענת התובעים, משהנתבע לא ביצע את המוטל עליו ולא השיג את המידע בדבר הפרותיו של גוזלן את תנאי השכירות, הם נאלצו לשלם לגוזלן סכום גבוה במידה ניכרת מהסכום אותו יכלו לשלם לו אילו היה בידיהם המידע הדרוש. התובעים טוענים בהקשר זה, כי שנה לפני מועד חתימת ההסכם עם גוזלן, נוהל עמו משא ומתן במסגרתו הסכימו לשלם לו סך של 90,000 ₪, וזאת בטרם ידעו כי הוא מפר את הסכם השכירות עמם (ס' 8 לכתב התביעה). עניין זה עומד ביסוד תביעתם לפיצוי, ואתייחס לכך בהמשך.

13. לאחר חתימת ההסכם האמור, ביום 19.7.07, שלח התובע מס' 1 לנתבע התראה לפני הגשת תביעה (נספח ב'3 לכתב התביעה), שגם היא, בדומה למכתבים הקודמים, לא נענתה על-ידי הנתבע, למרות שהפעם נשלח המכתב על ידי התובע מס' 1, שהינו עורך דין במקצועו, דבר אשר היה יכול להצביע בפני הנתבע על רצינות כוונותיהם של התובעים.

14. ביום 6.1.08 הגישו התובעים את התביעה שבפניי. במסגרתה התביעה נשמעו הוכחות, כשמטעם התובעים העיד התובע מס' 2, מר אמיר חשין, ומטעם הנתבע העיד הוא עצמו. יצוין, כי בתחילה ביקש הנתבע להעיד את בני הזוג חי, ואולם בסופו של דבר חזר בו מבקשתו זו, נוכח קשיים "טכניים" שהיו כרוכים בהגעתם של בני הזוג מטבריה לירושלים לצורך מתן עדות. הצדדים סיכמו טיעוניהם בעל-פה, וכעת הגיעה העת ליתן פסק-דין.

דיון והכרעה:

16. כאמור, לתביעה זו שני חלקים. חלקה הראשון נוגע לטענת התובעים, כי על הנתבע להשיב להם את מלוא הסכום ששולם לו על-חשבון שכר הטרחה, הואיל ולא ביצע את עבודתו כפי שהתחייב, ואם ביצע אותה, עשה זאת באופן רשלני; חלקה השני של התביעה נוגע לטענת התובעים, כי אילו היה הנתבע מבצע מלאכתו כהלכה, היו יכולים התובעים להוכיח כי גוזלן הפר את תנאי השכירות המוגנת, ועל-כן יכולים היו להגיע עמו להסדר נוח יותר מבחינה כלכלית מההסדר אליו הגיעו בפועל. התובעים מבקשים לחייב את הנתבע לפצות אותם בגין מחדליו. לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין חלקה הראשון של התביעה להתקבל באופן חלקי, ודין חלקה השני של התביעה להידחות.

17. אשר לתביעה להחזר שכר הטרחה, אין חולק על כך, שתשלום שכרו של הנתבע לא היה מותנה בתוצאות החקירה. כך נאמר בהצעת המחיר שעמדה ביסוד ההסכם שנכרת בין הצדדים, ולגבי עניין זה אין מחלוקת. תפקידו של הנתבע היה לקיים חקירה ראויה ולא להשיג עבור התובעים את התוצאה לה הם קיוו. המחלוקת הקיימת בין הצדדים בתיק זה מתמקדת בשאלה, האם הנתבע עמד בחובתו זו.

18. הנתבע טען בתצהירו ובעדותו, כי נסע לטבריה "כ-6 פעמים" וביצע שיחות טלפון מרובות. דא עקא, שבעדותו בפניי יכול היה הנתבע למסור רק שלושה מועדים בהם נסע לטבריה, דהיינו ב-14.7.06, ב-20.7.06 וב-6.9.06, ולא שישה. הדעת נותנת, שאם היו יותר משלוש נסיעות לטבריה, היה הנתבע יכול למסור פירוט של המועדים המדוייקים בהם נסע. אלא, כאמור, שפירוט כזה לא נמסר.

19. מה ניתן לומר על איכות עבודתו של הנתבע? ובכן, עניין זה יכול להילמד בשתי דרכים: האחת ישירה והשניה עקיפה. ככל שמדובר בדרך הראשונה, הרי שלמעשה אין חולק על כך, שלמרות שהחקירה הייתה מסורה לטיפולו של הנתבע במשך מספר חודשים, אין הוא יכול לומר לנו מה בעצם מתרחש בחנות דהיינו, האם יש יסוד לסברתם של התובעים שגוזלן הפר את תנאי השכירות והעביר את החזקה בחנות, או בחלקה, לאחרים. ומה באשר לדרך העקיפה? ובכן, דומני כי מהאופן בו הגיב הנתבע לפניות התובעים – או לייתר דיוק: לא הגיב – ניתן ללמוד על מידת הרצינות שבה הוא התייחס לחקירה עצמה. נזכיר, כי התובעים פנו אליו פעם אחר פעם וביקשו לקבל ממנו דו"ח, אך הם לא נענו, והוא אפילו לא טרח לשלוח להם חשבונית. גם כאשר נשלח לנתבע מכתב בו נמסר לו על הכוונה להגיש נגדו תביעה, לא השיב הנתבע לפניות התובעים. נראה, כי הסיבה לכך שהנתבע לא השיב לתובעים "בזמן אמת" מלמדת על כך, שלא היה לו מה לומר להם בעניין החקירה, והיא מצביעה, כאמור, על מידת הרצינות שגילה כלפי העניין שנמסר לטיפולו. יצויין בעניין זה, כי אין להוציא מכלל אפשרות שבשלב כלשהו הגיע הנתבע למסקנה, שהוא טעה ב"כדאיות העסקה", ולכן החליט להפסיק את החקירה, בין משום שהגיע למסקנה שהוא יתקשה לבצע אותה ולהביא תוצאות, כאלו או אחרות, ובין משום שהגיע למסקנה, שהתשלום "הגלובאלי" עליו הסכים עם התובעים, לא יהיה שקול לטרחה ולהוצאות הכרוכות בניהול חקירה בטבריה, עם כל מה שכרוך בכך.

20. בעניין זה יש לציין, כי התובעים טוענים שהנתבע הפר כלפיהם את חובותיו כחוקר פרטי, הן מכוח חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972, והן מכוח תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), התשל"ג-1972. התובעים מפנים במיוחד לסעיף 6 לחוק שענייו "חובת נאמנות", ולפיו "חוקר פרטי יפעל כלפי לקוחו בנאמנות ודין היחסים ביניהם כדין היחסים בין שליח לשולחו", והן לתקנה 14 שעניינה "הטיפול בעניין הלקוח והפסקתו", לפיה:

"(א) חוקר פרטי לא יפסיק לטפל בענין של לקוחו, לפני סיומו אלא באחד מאלה:

(1) נוצרו חילוקי דעות בנוגע לצורת הטיפול;

(2) יש מניעה שבחוק או באתיקה המקצועית;

(3) לא שולמו שכר טרחתו או הוצאותיו;

(4) קיימת סיבה אחרת המצדיקה את הפסקת הטיפול.

(ב) החליט חוקר פרטי להפסיק טיפול לפני סיומו, יתן ללא דיחוי הודעה על כך ללקוחו, ובמידת האפשר חייב הוא להפסיק את הטיפול בדרך שלא תפגע בעניניו של לקוחו."

21. הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לקבוע, שהנתבע לא פעל כמצופה ממנו במערכת היחסים שבין חוקר פרטי ללקוח, וזאת מהטעמים הבאים: הטעם הראשון הוא, שאין מחלוקת כי הנתבע חדל מביצוע החקירה זמן מה לפני שנשלח אליו המכתב הראשון, וזאת מבלי שהדבר סוכם בין בעל-פה ובין בכתב בין הצדדים. בכך הפר הנתבע את חובתו לפי סעיף 14(ב) לתקנות; הטעם השני הוא, שיש טעם לפגם בכך שהנתבע לא השיב למכתביהם של התובעים, והתנהגות זו אינה מתיישבת עם החובה המוטלת במסגרת יחסיו כנותן שירות עם מזמין שירות בכלל, וכחוקר פרטי המעניק שירות למזמין החקירה בפרט. לא מצאתי לקבל את הסבריו של הנתבע בהקשר זה, שכן הדרך הנכונה, הסבירה והמקובלת להתמודד עם טענות המועלות נגד אדם, היא במתן תגובה עניינית לאותן טענות. הימנעות מלעשות כן אינה סבירה בנסיבות העניין, ואינה מתיישבת עם חובת נאמנותו של חוקר פרטי ללקוחו, כאמור בסעיף 6 לחוק חוקרים פרטיים. יצוין, כי בהקשר לראש תביעה זה טוענים התובעים שהנתבע לא שלח להם חשבונית מס. לא מצאתי צורך לקבוע ממצא בעניין זה, אך די אם אומר, כי אף אם תתקבל גרסת הנתבע כי שלח לתובע מס' 2 את החשבונית לאחר פגישתם, הרי שמשעה שהתובע מס' 2 ביקש ממנו במכתב מיום 26.1.07 להמציא לו את החשבונית, היה על הנתבע לעשות כן ללא דיחוי. משלא עשה כן, כאמור, פעל בניגוד לחובותיו כלפי לקוחותיו.

22. סיכומה של נקודה זו הוא, שאני מקבל את טענת התובעים כי הנתבע הפר את ההסכם שנכרת ביניהם. לפיכך, הם זכאים לכך שישיב להם את כספם. עם זאת אני סבור, כי יש מקום לפסוק לתובע "שכר ראוי" עבור שלוש נסיעותיו לטבריה, הן בשל הוצאות הנסיעה הישירות, והן בשל הזמן אותו הקדיש הנתבע לצורך אותן נסיעות. לאחר ששקלתי בדבר, אני מחליט לפסוק לנתבע סכום של 1,250 ש"ח ₪ בגין כל נסיעה, ובסך הכל, 3,750 ₪. יוצא, אפוא, שעל הנתבע להשיב לתובעים סך של 6,391 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.3.07 (שהנו יום משלוח מכתב תובע 2 לנתבע שבו הועלתה דרישת התשלום לראשונה – נספח ב'2 לכתב התביעה), ועד ליום התשלום בפועל.

23. אשר לתביעה לתשלום פיצוים בגין הנזק לו טוענים התובעים, שנבע מהמחיר ששולם לגוזלן תמורת זכויותיו בנכס, הרי שלא מצאתי לקבל ראש תביעה זה. הטעם הראשון הוא, שעל מנת לקבל את תביעת התובעים לגבי ראש תביעה זה עלי לקבוע תחילה, שגוזלן אכן הפר את חובותיו כלפי התובעים והשכיר את החנות, או חלק ממנה, בשכירות משנה, לאחרים. אלא, שטענה זו, אשר לשם הוכחתה שכרו התובעים את שירותי הנתבע, לא הוכחה בפניי במידת הוודאות הנדרשת. נזכיר, כי התובעים עצמם טענו, כי חוקר פרטי אשר את שירותיו שכרו לפני התקשורתם עם הנתבע, לא הצליח להשיג מידע המאשש את חשדם זה (פרו' עמ' 4, 8 ו-29). אין להוציא מכלל אפשרות, כי העובדה שהתובעים חתמו בסופו של יום על הסכם לרכישת זכויות של גוזלן בנכס מלמדת על כך שהשלימו עם כך שככל הנראה, לא ניתן לאושש את חשדם האמור; הטעם השני הוא, שלא הוכחה בפניי הטענה, לפיה ההסכם אליו הגיעו התובעים עם גוזלן, היה כרוך בתשלום גבוה מזה שאליו ניתן היה להגיע אילו היה מוכח חשדם בדבר הפרת תנאי השכירות. טענה זו נטענה בכלליות בכתב התביעה (ס' 8) ובתצהירו של תובע 2 (ס' 26), ואין בה די על-מנת לבסס ממצא עובדתי בהקשר זה.

24. לטענת התובעים, הנתבע לא סיפר להם "בזמן אמת" כי בנסיעה השלישית שלו לטבריה, לאחר שהציג בפני הנוכחים במקום את מבוקשו, זומן למקום מתווך ממשרד אחר, כפיר שמו, אשר הראה לנתבע מספר דירות. לטענת התובעים, אילו הנתבע היה מספר להם עובדה זו ב"זמן אמת", היה בכך כדי לבסס כלפי גוזלן עילת פינוי. אלא שספק רב בכך, שכן מעדותו של הנתבע ומכרטיס הביקור של המתווך כפיר עולה, שכפיר עובד במשרד תיווך אחר, ולא בחנות אותה השכירו התובעים לגוזלן.

25. סוף דבר. לנוכח כל האמור, אני מחליט לקבל את התביעה באופן חלקי, במובן זה שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 6,391 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.3.07 ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

ניתנה היום י"ג בכסלו, תש"ע (30 בנובמבר 2009) בהעדר הצדדים.

אריה רומנוב, שופט