ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רייף מלי נגד הוועדה המחוזית :


1

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים

עתמ 001094/07

עתמ 008014/08

בפני:

כב' השופט משה סובל

30/11/2009

העותרים בעת"מ 1094/07

מלי רייף ואח'

ע"י ב"כ עו"ד יורם ברסלע

דינה ביילין ואח'

בעניין:

העותרים בעת"מ 8014/08

ע"י ב"כ עו"ד נעמי וויל

נ ג ד

1. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים

ע"י פרקליטות מחוז ירושלים

2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים

ע"י הלשכה המשפטית – עיריית ירושלים

3. האחים ישראל בע"מ

המשיבות

ע"י ב"כ עו"ד אורי ימין

פסק דין

1. לאחרונה סיכם בית המשפט העליון את ההבחנה בין רבדיה השונים של הביקורת השיפוטית על החלטותיהם של מוסדות התכנון, באלו המילים:

"באשר להפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות גופי התכנון הסטאטוטוריים הלכה ידועה היא כי ההתערבות תהיה מצומצמת. בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על שיקוליה התכנוניים של רשות התכנון הפועלת על-פי דין... לפיכך התערבותו של בית המשפט בשיקול דעתן של רשויות התכנון תיעשה בקיומן של עילות מובהקות כגון חריגה מסמכות, חוסר תום לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות... דברים אלו מכוונים עצמם לטענות הנוגעות לתוכנן של החלטות מוסדות התכנון והטעם לכך ברור. בית המשפט אינו מומחה מקצועי לבחינתם של שיקולים תכנוניים צרופים, ולפיכך אין מקום כי הוא יתערב בהחלטות תכנוניות מובהקות, אלא במקרים חריגים כאמור... בהבחנה מכך, יש להתייחס באופן שונה לבחינת ההליך שהוביל לקבלת ההחלטה התכנונית. בבחינת ההליך עצמו יש מקום להתערבות רחבה יותר של בית המשפט, אשר אינו נדרש בבחינה זו לשקול שיקולים מקצועיים גרידא או לשים שיקול דעתו במקומה של הרשות המנהלית... מאחר שאין בית המשפט נוהג להתערב בעצם ההחלטה התכנונית, יש מקום לבחינה קפדנית יותר באשר לתקינות ההליך הקודם להחלטה" (עע"מ 3189/09 החברה להגנת הטבע נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, מיום 2.7.09, פסקה 26).

הנה כי כן: החלטות תכנוניות הכרוכות בהפעלת שיקול דעת מקצועי – התערבות מצומצמת במיוחד; החלטות הנוגעות להליך שהוביל להחלטה התכנונית – התערבות רחבה יותר תוך בחינה קפדנית של התנהלות הרשות. כפי שיבואר להלן, שתי העתירות שלפנינו חושפות ליקויים באופן ניהולו של ההליך התכנוני, לגביהם חל מבחן ההתערבות המרחיב.

2. העתירות, שהדיון בהן אוחד, עוסקות בתכנית מיתאר מקומית מס' 5662 (להלן – התכנית החדשה) המהווה שינוי לתכנית מיתאר מקומית מס' 4029 (להלן – התכנית הקודמת). התכנית הקודמת הוגשה בשנת 1989 ואושרה בשנת 1992 על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה (משיבה 1). התכנית הקודמת חלה על שטח של כ-95 דונם הכולל את שכונת נווה שאנן בירושלים והמדרון המערבי של מוזיאון ישראל. בין היתר נקבעו בתחום התכנית הקודמת אזורי מגורים בשלושה מגרשים ובהם 108 יחידות דיור בשטח מרבי של 200 מ"ר לכל יחידה כדלקמן: מגרש מס' 1 (15,700 מ"ר) – 61 יחידות דיור בשטח בניה עיקרי של 12,200 מ"ר; מגרש מס' 2 (4,170 מ"ר) – 24 יחידות דיור בשטח בניה עיקרי של 4,800 מ"ר; מגרש מס' 3 (4,600 מ"ר) – 23 יחידות דיור בשטח בניה עיקרי של 4,600 מ"ר. התכנית החדשה הוגשה על ידי משיבה 3 (האחים ישראל בע"מ) בשנת 2000 ואושרה על ידי ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית בסוף חודש ספטמבר שנת 2007. החלטת ועדת המשנה אושררה על ידי מליאת הוועדה המחוזית ביום 13.11.07. התכנית החדשה חלה על שטח של כ-24 דונם בתחום התכנית הקודמת, הכולל בתוכו את מגרש 1 (שהפך למגרש חדש מס' 1א) ומגרש 3 (שמפלסו נמוך ממפלס מגרש 1א). שני המגרשים מהווים את פרויקט מתחם נווה המוזיאון (להלן – המתחם). מטרת התכנית החדשה הנה הכפלת מספר יחידות הדיור בשני מגרשים אלה והקטנת שטח הדירות הממוצע לכדי 100 מ"ר. זאת בלא להגדיל את שטחי הבניה העיקריים (שנותרו בהיקף של 16,800 מ"ר) או את גובה הבניה, אך תוך כדי הגדלת שטחי השירות. מגישת התכנית החדשה ביקשה להתיר להקים במגרש 1א 118 יחידות דיור תחת 61 היחידות שהותרו בתכנית הקודמת, ובמגרש 3 – 50 יחידות דיור במקום 23 היחידות שהותרו בתכנית הקודמת. סך הכל התבקשה אפוא הכפלת מספר יחידות הדיור בשני המגרשים מ-84 ל-168. לאחר שני דיונים בהתנגדויות הרבות (מעל ל-100) שהוגשו לתכנית החדשה על ידי דיירי הרחובות הגובלים וגופים נוספים, החליטה ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית ביום 25.9.07 לאשר את התכנית כפוף לשינויים ותנאים. אלה כוללים הפחתה של מספר יחידות הדיור במטרה להקטין את העומס התחבורתי. כך, במגרש 1א הותרה הקמת 108 יחידות דיור (במקום 118 יחידות שהתבקשו מלכתחילה) ובמגרש 3 הותרה הקמת 32 יחידות דיור (במקום 50 יחידות שהתבקשו). מספר יחידות הדיור בשני המגרשים יחד הוגדל אפוא ב-66% (56 יחידות נוספות) ולא ב-100% (84 יחידות) כפי שביקשה משיבה 3.

עת"מ 1094/07

3. עתירה זו הוגשה על ידי תושבי רחוב נווה שאנן. טענותיהן מכוונות בעיקר נגד הגדלת מספר יחידות הדיור במגרש 3 ונגד ההוראה בתכנית החדשה הקובעת כי הכניסה ל-32 יחידות הדיור שייבנו במגרש 3 תתבצע מרחוב נווה שאנן. התכנית הקודמת – שאושרה לאחר שההתנגדויות שהוגשו לגביה הובילו לשינויים בתכנית להם הסכימו כל הנוגעים בדבר – קבעה כי דרך הגישה למגרש 3 לא תהיה מרחוב נווה שאנן אלא מרחוב שמי, וכי לא תותר תנועה במגרש 3 במקביל לבית שברחוב נווה שאנן 20 (להלן – בית מס' 20), שחלק ממנו בנוי מתחת למפלס הכביש. לאחר אישור התכנית הקודמת התברר למוסדות התכנון כי רחוב שמי אינו מגיע עד למגרש 3 אלא בין קצה רחוב שמי ועד לתחילת מגרש 3 מפריד מגרש חניה של בנין פרטי (הידוע כרחוב בורלא 20, 22, 24 ו-26 שגבו לרחוב שמי). לפיכך הציעה התכנית החדשה להעביר את הכניסה למגרש 3 מרחוב שמי לרחוב נווה שאנן. בהתנגדות שהגישו טענו תושבי רחוב נווה שאנן בין היתר כי רחובם, שהנו רחוב דו-סטרי ללא מוצא בעל נתיב אחד בלבד, צר כבר היום מלהכיל את התנועה הקיימת בו, וכי מטעם זה נמנעה התכנית הקודמת מלהעמיס עליו תנועה נוספת וקבעה כי הוא לא ישרת את יחידות הדיור החדשות במגרש 3. לפיכך לא היה מקום לשנות הוראה זו בתכנית החדשה ובכך ליצור ברחוב נווה שאנן עומס תנועה בלתי נסבל שיהפוך את התנועה בו לבלתי אפשרית, ימנע מעבר רכבי חירום בזמן סביר, ויכביד עוד יותר על מצוקת החניה הקשה הקיימת בלאו הכי ברחוב. מקורה של מצוקה זו בהעדר מקומות חניה בתחומי מרבית הבתים ברחוב, באופן שמכוניות רבות נאלצות לחנות על המדרכות ובמקומות נוספים שאינם מוסדרים. תושבי רחוב נווה שאנן טענו בהתנגדותם כי אם מצבו התעבורתי של הרחוב הצדיק הימנעות מהעברת התנועה דרכו למגרש 3 בתכנית הקודמת, לא כל שכן שלא היה מקום לשינוי המצב בתכנית החדשה, המבקשת להגדיל במידה ניכרת את צפיפות הדיור במגרש 3 וכפועל יוצא את עומס התנועה שייצור הבינוי בו. לענין בית מס' 20 נטען בהתנגדות כי בהיותו גובל במגרש 3 ונמוך ממנו בהרבה, הרי שיש לצמצם ולהנמיך את הבניה במגרש 3, ובכל מקרה לבטל את ההוראה בתכנית החדשה הקובעת – בשינוי מהתכנית הקודמת – כי הכניסה לחניון של מגרש 3 תהיה מצדו הדרומי באופן שייצור תנועת כלי רכב במקביל לדירות של בית מס' 20 ויביא למפגע קשה. בתמיכה להתנגדותם, המציאו תושבי רחוב נווה שאנן חוות דעת תנועתית מאת מהנדס התנועה עמי בלום.

4. בהחלטתה מיום 25.9.07 דחתה ועדת המשנה להתנגדויות את התנגדותם של תושבי רחוב נווה שאנן לכך שהגישה למגרש 3 תיעשה מרחובם. הוועדה ציינה בהחלטה כי היא מכירה ב"כושר הנשיאה התחבורתי המוגבל של רחוב נווה שאנן", וזאת "בשל המאפיינים של רחוב נווה שאנן כפי שהוא קיים בפועל, והקיבולת התחבורתית המצומצמת יחסית שלו עקב כך". עוד הוזכרה בהחלטה העובדה ש"הרחבת רחוב נווה שאנן אינה ישימה". כל אלה, ציינה הוועדה, מצדיקים להפחית את מספר יחידות הדיור שייבנו במגרש 3 ב-18 יחידות (32 יחידות במקום 50 יחידות שביקשה מגישת התכנית החדשה), ללא שינוי בשטחי הבניה העיקריים, דבר שיקל על העומס התחבורתי שיתווסף ברחוב נווה שאנן. הוועדה לא שללה כלל ועיקר את טענתם של דיירי רחוב נווה שאנן בדבר עדיפות הפתרון שננקט בתכנית הקודמת, בה הגישה למגרש 3 התבצעה מרחוב שמי, וציינה כי לדעתה מבחינה "תכנונית ותנועתית פתרון זה ראוי בהחלט". למרות זאת נמנעה הוועדה מלאמץ פתרון זה "לאור העובדה שמימושו מחייב הפקדת תכנית חדשה לשם הפקעת שטחי מגרשי בנייה סחירים לטובת דרך גישה לפרויקט זה", דבר הגורם לכך ש"לא ניתן להתבסס על פתרון זה בעת הנוכחית". בהתייחס לבית מס' 20 התקבלה טענת המתנגדים באופן חלקי. הוועדה החליטה לבטל את הקומה העליונה של הבניה במגרש 3 שהוצעה בתכנית החדשה, וכן להפחית את שטחי השירות העל-קרקעיים במגרש זה. שינויים אלה, יחד עם הפחתת 18 מספר יחידות דיור במגרש 3, תאפשר לדעת הוועדה בינוי מרווח יותר במגרש ותמתן את הפגיעה בבית מס' 20. הוועדה הוסיפה כי בית זה מצוי כבר כיום במפלס נמוך במידה משמעותית ממפלסי הרחובות שמי ונווה שאנן, וכי הרוחב של דרך הגישה למגרש 3 בתכנית החדשה הנו מינימלי.

5. תושבי רחוב נווה שאנן מעלים בעתירתם מספר טענות כנגד ההחלטה. הטענה הראשונה מכוונת נגד ההנמקה שניתנה על ידי ועדת המשנה לדחיית החלופה בה הגישה למגרש 3 תהיה מרחוב שמי. כאמור, הוועדה שללה חלופה זאת, חרף היותה ראויה לדעתה מבחינה תכנונית ותנועתית, בשל הצורך שהחלופה מעוררת ב"הפקעת שטחי מגרשי בנייה סחירים". תושבי רחוב נווה שאנן טוענים (ומגבים את הטענה בתמונות) כי השטח הפרטי שבו מדובר, המצוי בקצה רחוב שמי, אינו מיועד כלל לבניה אלא משמש בפועל כדרך מעבר, הנראית מבחינה חיצונית כהמשך טבעי של הרחוב, ושמשני צידיה חונים הרכבים המגיעים לבניינים שבקצה הרחוב. ממילא הפקעת שטח זה לצורך דרך מעבר למגרש 3 לא תיצור כל שינוי במצב הפיזי בשטח. אמנם הליך ההפקעה צפוי לארוך זמן. אולם גם אם כך, אין לגלגל את תוצאותיו של שיקול הזמן על כתפי תושבי רחוב נווה שאנן, לאחר שמוסדרות התכנון נהגו בהתרשלות רבתי בכל הנוגע להפקעת השטח הפרטי בקצה רחוב שמי ונמנעו מנקיטת כל פעולה לשם קידום ההפקעה במהלך יותר מ-10 השנים שחלפו מאז שהתברר לכל המאוחר בשנת 1995 כי ביצוע הוראת התכנית הקודמת בדבר המעבר למגרש 3 מרחוב שמי מחייב להפקיע את השטח הפרטי בקצה הרחוב. לא עוד אלא שוועד הפעולה מטעם תושבי רחוב נווה שאנן הבהיר לנציג הוועדה המחוזית יותר מפעם אחת לפני הפקדת התכנית החדשה, כי התושבים עומדים על כך שהכניסה למגרש 3 תיעשה מרחוב שמי. למרות זאת לא כללה הוועדה המחוזית בהחלטתה על הפקדת התכנית החדשה, הוראת הפקעה של השטח הנדרש.

הטענה השנייה של תושבי רחוב נווה שאנן נוגעת לפגיעה בבית מס' 20, כתוצאה מכך שדרך הגישה לחניה במגרש 3 תימשך לאורך כל המגרש ותעבור מול הקומה השנייה של הבית. תושבי רחוב נווה שאנן טוענים כי לפגיעה זו לא ניתנה כל הנמקה בהחלטת הוועדה.

הטענה השלישית היא שלנוכח עומסי התנועה הקשים ברחוב נווה שאנן היה על הוועדה, גם אם העבירה את הכניסה למגרש 3 לרחוב זה, לכל הפחות להעמיד את מספר יחידות הדיור במגרש 3 על 23 יחידות, כפי שנקבע בתכנית הקודמת, ולא להסתפק בהפחתת הבניה מ-50 יחידות דיור שהתבקשו ל-32 יחידות, שעדיין מהוות גידול של 9 יחידות דיור בהשוואה לתכנית הקודמת. הגבלת מספר יחידות הדיור ל-23 חיונית בעיני תושבי רחוב נווה שאנן גם לצורך מיתון הפגיעה בבית מס' 20, שבהיותו סמוך ביותר למגרש 3 ובנוי בחלקו במפלס נמוך ממנו, יסבול במיוחד מהבינוי במגרש 3 היוצר מפגע קשה ביותר ולמעשה "קובר" את קומותיו הראשונות של הבית.

הטענה הרביעית היא שהוועדה המקומית לתכנון ולבניה (משיבה 2 לעת"מ 8014/08) העבירה לוועדה המחוזית את חוות דעתה בקשר להתנגדויות לתכנית החדשה, על פי סעיף 106(א)(2) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן – חוק התכנון והבניה), באיחור של כ-7 חודשים מהמועד החוקי (שהנו 21 ימים מתום המועד להגשת ההתנגדויות), ורק במהלך הדיון השני של שמיעת ההתנגדויות בוועדה המחוזית ביום 29.5.07. בין היתר נאמר בחוות הדעת, שנערכה לאחר סיור במקום של נציגי העירייה, כי לדעת הוועדה המקומית יש לקבל את ההתנגדות בחלקה ולאפשר כניסה למתחם גם דרך רחוב שמי. מאחר שחוות הדעת הוגשה במהלך הדיון, לא היה למתנגדים סיפק ראוי להתייחס אליה ולהגיב עליה. המתנגדים ביקשו בכתב מוועדת המשנה המחוזית לאפשר להם להגיב על חוות הדעת תוך זמן סביר, אולם בקשתם נדחתה ללא הנמקה.

הטענה החמישית היא שבתום הדיון השני בהתנגדויות מיום 29.5.07 החליטה ועדת המשנה לדרוש ממגישת התכנית להגיש נספחי תנועה וחניה מתוקנים בנושאים שפורטו בהחלטה, ובכלל זה בנוגע לפתרונות תנועה וחניה ברחוב נווה שאנן. המתנגדים פנו בכתב לוועדה וביקשו לעיין בחומר החדש שהוגש ולהשמיע את טענותיהם לגביו, אולם הוועדה דחתה בקשה זאת בנימוק שמדובר ב"מסמכים טכניים בעיקרם שאין בהם כדי להוסיף עובדות משמעותיות שלא הייתה למתנגדים הזדמנות לטעון בעניינן". תושבי רחוב נווה שאנן טוענים כי אין לשלול את האפשרות שמי שמחברי הוועדה הושפע מהחומר הנוסף, ולפיכך היה מקום לאפשר להם לעיין בו ולהגיב עליו לפני מתן ההחלטה.

הטענה השישית יוצאת נגד התייחסותה של הוועדה להצעות חלופיות שהציגו בפניה המתנגדים להסדרת הגישה למתחם, בהסתמך על חוות דעת של מומחים מטעמם. אחת החלופות שהוצעו הייתה יצירת גישה מרחוב אביגד, שמפלסו גבוה ממפלסי מגרשים 1א ו-3. הוועדה דחתה חלופה זו בנימוק שהגישה מרחוב אביגד הנה בנקודה גבוהה מבחינת טופוגרפית כך ש"קיים ספק באשר להיתכנות הנדסית של פתרון זה". תושבי רחוב נווה שאנן טוענים כי הצעה חלופית זו לא נבדקה, וממילא לא ניתן היה להעלות לגביה ספק ולדחותה. חלופה נוספת שהוצעה הייתה שהכניסה למגרש 3 תיעשה מרחוב אלזה. בדחותה חלופה זו קבעה הוועדה כי "פתרון זה יפגע בשצ"פ המוצע בתכנית ויעמיס כמעט את כל תנועת כלי הרכב הצפויה בגין מימוש התכנית על רחוב אלזה". תושבי רחוב נווה שאנן טוענים כי השיפועים בשטח אינם מאפשרים יצירת שטח ציבורי פתוח בכניסה למתחם מרחוב אלזה, ולפיכך הסטת הכניסה לשם לא תפגע בשטח ציבורי כזה אלא רק בגינות האחוריות של חלק מהדירות שייבנו במתחם.

הטענה השביעית תוקפת את הותרת רחוב נווה שאנן מחוץ לגבולות התכנית החדשה, חרף השינויים התעבורתיים שייגרמו בו כתוצאה מהתכנית והפגיעה הקשה בתושביו.

עת"מ 8014/08

6. עתירה זו הוגשה על ידי תושבי רחוב מיכאלסון. התכנית הקודמת קבעה כי רחוב מיכאלסון, שהנו רחוב משולב ("הולנדי"), יהיה רחוב ללא מוצא ויתוחם בקצהו ברצועה של שטח ציבורי פתוח שתמנע את הגישה ממנו אל המתחם. יוצאים מכלל זה שני בתי המגורים הקיצוניים בצפון-מזרח המתחם, אליהם התאפשרה בתכנית הקודמת כניסה מרחוב מיכאלסון. מגישת התכנית החדשה לא ביקשה לשנות מצב זה. במסגרת הדיונים בהפקדת התכנית החדשה החליטה הוועדה המחוזית ביום 23.11.04 לבצע בתכנית מספר תיקונים. אחד מהם הוא הוספת גישה (שבפועל מצריכה הקמת רמפה משופעת) מרחוב מיכאלסון לחניה תת-קרקעית שתוקם במתחם, תוך הרחבת תחום התכנית ושינוי ייעודה של הרצועה החוצצת בין רחוב מיכאלסון לבין המתחם משטח ציבורי פתוח לדרך. הוועדה המחוזית נימקה שינוי זה ברצונה "לפתור את סוגיית הנגישות למתחם באמצעות מתן האופציות המרביות לכניסה למתחם". בהתנגדויות שהגישו, העלו תושבי רחוב מיכאלסון טענות רבות נגד התכנית המופקדת. בין היתר נטען על ידם כי התכנית תפגע באופן מהותי בצביונו של הרחוב, באיכות החיים של תושביו ובערך דירותיהם, וזאת כתוצאה משלושה שינויים בולטים שהתכנית מתבקשת לבצע ברחוב זה בהשוואה לתכנית הקודמת: ראשית, פתיחת רחוב מיכאלסון למעבר כלי רכב לחניון התת-קרקעי במגרש 1א והפיכת הרחוב מרחוב שקט ללא מוצא לרחוב שישרת את הרכבים המגיעים למגרש 1א; שנית, הקצאת 68 מקומות חניה ציבוריים פתוחים לאורך רחוב מיכאלסון, על מנת שאלה ישמשו את המתחם; שלישית, הקמת חדר אשפה רב מימדים מול המבנה הדרומי ברחוב מיכאלסון, שפתחו יפנה לרחוב, ושבו תרוכז האשפה מיחידות הדיור שייבנו במתחם. תושבי רחוב מיכאלסון הזכירו את העובדה שחלונות חדרי השינה של דירותיהם פונים לעבר הרחוב, דבר שיהיה בו להגביר את עוצמת מפגעי הרעש וזיהום האוויר כתוצאה מהשינויים האמורים. עוד טענו כי לנוכח שינויים אלו היה מקום להרחיב את גבול התכנית באופן שתחומה ("הקו הכחול") יכלול גם את רחוב מיכאלסון. תושבי רחוב מיכאלסון הוסיפו והלינו על ההגדלה הניכרת של צפיפות המגורים בתכנית החדשה בהשוואה לתכנית הקודמת, הן בהכפלת מספר יחידות הדיור והן בהגדלת שטחי הבניה כדי 60%, וטענו כי יהיה בכך ליצור בעיות תנועה וחניה ולהגדיל את המפגעים והמטרדים הצפויים להם. להתנגדותם צורפה חוות דעת תנועתית שנערכה על ידי מהנדס התנועה עדי זלינגר.

7. כאמור, ועדת המשנה להתנגדויות קיימה שני דיונים בהתנגדויות. בדיון הראשון, שהתקיים ביום 13.3.07, הציגו המתנגדים מזה ומגישת התכנית מזה את טענותיהם. משיבה 3 הגישה לוועדה חוות דעת סביבתית וחוות דעת תחבורתית. תושבי רחוב מיכאלסון הגישו לוועדה חוות דעת סביבתית והשלמה לחוות הדעת התחבורתית של המהנדס זלינגר. המהנדס זלינגר כתב בחוות דעתו המשלימה כי קיימת אפשרות להכשיר כניסת רכבים למתחם מרחוב אביגד, באמצעות שתי רמפות חד-סטריות המבצעות שלוש הקפות על מנת להתגבר על הפרש גבהים של כ-8.5 מטרים. קבוצת מתנגדים נוספת, המתגוררת ברחוב אלזה, הגישה אף היא לוועדה חוות דעת משלימה של יועץ תחבורה (המהנדס חיים איתן) שהתייחס אף הוא לשאלת היתכנותה של גישה למתחם מרחוב אביגד. המהנדס איתן ציין כי האפשרות שהציע המהנדס זלינגר הנה מסורבלת אם כי אפשרית, אך בפועל אינה נדרשת מאחר שהפרשי הגבהים בין רחוב אביגד לבין רצפת החניון במגרש 1א הנה 7.5 מטרים בלבד, עליהם ניתן להתגבר באמצעות רמפה סיבובית דו-סטרית אחת ובהמשכה רמפה ישרה דו-סטרית. בסיום הדיון החליטה ועדת המשנה לקיים דיון פומבי נוסף ולאפשר לוועדה המקומית להגיש עד לאותו דיון את חוות דעתה בנוגע להתנגדויות.

8. עוד קודם לדיון הראשון הנזכר לעיל של ועדת המשנה להתנגדויות, קיימו נציגי העירייה (ביום 6.3.07) סיור בשטח. בעקבות הסיור המליצו יו"ר הוועדה המקומית ומנהלת המחלקה לתכנון העיר בעירייה "לקבל חלקית את הצעת המתנגדים ולהוסיף כניסה עיקרית מרח' נחמן אביגד לפרויקט שתשרת את מירב יחידות הדיור בפרויקט, ולא לבטל את הכניסה המוצעת מרח' אלזה ומיכאלסון". המלצה זאת הועברה לוועדת המשנה המחוזית רק לאחר הדיון הראשון אותו קיימה ביום 13.3.07. ביום 21.5.07 ניתנה חוות דעתה של הוועדה המקומית. חוות הדעת הוצגה בפני ועדת המשנה המחוזית במהלך הדיון השני בהתנגדויות אותו קיימה ביום 29.5.07. חוות הדעת המליצה לקבל את ההתנגדות בחלקה ולאפשר כניסה למתחם גם דרך רחוב שמי. ועדת המשנה להתנגדויות שמעה בדיון השני את התייחסות הצדדים להמלצות הוועדה המקומית וכן את תגובותיהם של המתנגדים לטיעוני מגישת התכנית. לקראת סוף הדיון נשמעו דברים מפי עורך התכנית, האדריכל אמציה אהרנסון, באשר להצעת החלופה של יצירת גישה למתחם מרחוב אביגד.

9. ביום 18.6.07 נשלחה לצדדים החלטת ועדת המשנה להתנגדויות מיום 29.5.07. בהחלטה זו נתבקשת מגישת התכנית להמציא נספחי תנועה וחניה מתוקנים, בין היתר בהתייחס למבנה החניונים, שיפועיהם ויצירת ניתוק פיזי בחניון של מגרש 1א בין רחוב אלזה לרחוב מיכאלסון. בנוסף התבקשת מגישת התכנית לתקן בהתאם את תכניות הבינוי והחתכים. במכתב ששיגרו ביום 25.6.07 לוועדה המחוזית, דרשו תושבי רחוב מיכאלסון לקבל לידיהם כל מסמך שיוגש על ידי מגישת התכנית בעקבות ההחלטה מיום 29.5.07 ולהשיב עליו בתוקף זכות התגובה האחרונה השמורה בדין למתנגדים. במכתב נוסף, מיום 1.7.07, דרשו תושבי רחוב מיכאלסון מהוועדה המחוזית לאפשר להם להגיב בכתב על חוות הדעת של הוועדה המקומית בנוגע להתנגדויות, שהוצגה בעת הדיון מיום 29.5.07 אך העתק ממנה הומצא לבאת-כוחם של תושבי רחוב מיכאלסון רק ביום 1.7.07. במכתב נאמר כי מאחר שחוות הדעת הוצגה לראשונה במועד הדיון, לא הייתה למתנגדים אפשרות לבחון אותה לפרטים ולהגיב עליה באופן ממצה. מגישת התכנית התנגדה לשתי הבקשות במכתב ששיגרה לוועדה המחוזית ביום 4.7.07. נציגת הוועדה המחוזית השיבה ביום 13.8.07 לב"כ תושבי רחוב מיכאלסון כי מאחר שהמסמכים המתוקנים הנם טכניים, ומאחר שההתנגדויות נשמעו בהרחבה, הרי שאין במסמכים המתוקנים מטעם מגישת התכנית להצדיק טיעון נוסף של המתנגדים. בקשת תושבי רחוב מיכאלסון להגיב בכתב על חוות הדעת של הוועדה המקומית לא זכתה לתגובה. ב"כ תושבי רחוב מיכאלסון פנתה שוב במכתב בנדון לוועדה המחוזית, וב"כ משיבה 3 הגיב שוב על הפנייה, אך הוועדה המחוזית לא השיבה למכתבים אלה.

10. ועדת המשנה להתנגדויות קיימה שני דיונים פנימיים טרם קבלת החלטתה הסופית. כמו כן התקיימה ישיבה בהשתתפות מתכנן המחוז, בודקת תכניות בלשכת התכנון המחוזית ויועצת התנועה של הוועדה, בה נדונה הסוגיה התחבורתית וניתנו (בעל פה) המלצות מאת יועצת התנועה. המלצות אלה הועברו על ידי מתכנן המחוז (בעל פה) לחברי ועדת המשנה להתנגדויות. יועצת התנועה אף אישרה בחתימתה ביום 18.9.07 את נספח התנועה והחניה המתוקן שהגישה משיבה 3. ביום 25.9.07 התקבלה החלטת ועדת המשנה. בסוגיית הגישה למגרש 1א נאמרו בהחלטה הדברים הבאים:

"באשר לנגישות למגרש מס' 1א', יש מקום להשעינה הן על רחוב אלזה והן על רחוב מיכאלסון תוך ניתוק פיזי מוחלט של החיבור בין שני רחובות אלה דרך החניון במגרש 1א' (מתן אפשרות מעבר להולכי רגל בלבד). הועדה, לאחר שקיבלה התיחסות נוספת של יועצת התחבורה של לשכת התכנון, סבורה כי הרחובות אלזה ומיכאלסון יכולים בהחלט לשאת את תוספת התנועה, הנגזרת ממימוש התכנית. הנגישות לחניה של תוספת יחידות הדיור תהיה בהתאם לחלוקה מאוזנת של עומסי התנועה בין שתי הגישות לחניון. יש לציין בהקשר זה שמספר יחידות הדיור במגרש מס' 1א' יופחת מ-118 ל-108 כפועל יוצא של התאמת נספחי התכנית ללא שינוי בשטחי הבניה העיקריים. תוספת התנועה הנגזרת מתוספת של 56 יח"ד (מעבר ל-84 יח"ד בתכנית שבתוקף) המתחלקת בין שלושה רחובות במרקם עירוני סבירה בהחלט... הועדה התרשמה כי רחוב מיכאלסון יכול לשאת את תוספת התנועה הצפויה בגין מימוש התכנית ללא שינוי בהסדרי תנועה".

הוועדה הורתה על תיקון נספח התנועה של התכנית באופן של הרחבת רמפת הירידה לחניה מרחוב מיכאלסון וציון שיפוע הרמפה בתיאום עם יועצת התנועה של לשכת התכנון, כך שהשיפוע לא יעלה על 15%.

הוועדה התייחסה גם לחלופה שהציעו תושבי הרחובות אלזה ומיכאלסון, לפיה כניסת כלי הרכב למגרש 1א תיעשה מרחוב אביגד באמצעות רמפה, ודחתה אותה במילים אלו:

"נגישות מרחוב אביגד – כלל ידוע בתכנון חניות תת קרקעיות הוא שיש לשאוף להיכנס לחניון מהנקודה הנמוכה ביותר בסביבה. רחוב אביגד מציע את הנגישות בנקודה גבוהה טופוגרפית. קיים ספק באשר להיתכנות הנדסית של פתרון זה, אך בכל מקרה לא מוצאת הועדה שתוספת כלי הרכב ברחובות אלזה מיכאלסון ונווה שאנן לאחר הפחתת מספר יחידות הדיור והניתוק הפיזי בתחום החניון כמפורט לעיל מצדיקה פתרון מורכב זה... לפיכך רואה הועדה כאמור את הפתרון הראוי: (א) בהפחתה מסוימת של מספר יחידות הדיור בתחום התכנית, (ב) בפיצול הנגישות בין שלושה רחובות תוך הפרדה פנימית מלאה בין החניונים".

דרישת המתנגדים לכלול את הרחובות הגובלים בתחום התכנית, בשל השינויים המהותיים שהתכנית יוצרת בהסדרי התנועה ובאופי של רחובות אלה, נדחתה גם היא מן הטעם הבא:

"על תכנית לכלול בתחומה את כל השטחים העוברים שינוי תכנוני, מעבר לכך, אין מקום לכלול שטחים בתחום התכנית. שינויים בהסדרי תנועה או פיתוח דרכים, ככל שהם בתחום זכות הדרך המאושרת אין בהם שינוי תכנוני ולפיכך אין צורך להכלילם בתכנית".

בדומה לכך נדחתה ההתנגדות למיקום חדר האשפה ברחוב מיכאלסון ולא בתוך המתחם. הנימוק שניתן לכך על ידי הוועדה הוא ששימוש מעין זה מצריך נגישות גבוהה וישירה לרחובות הציבוריים הגובלים בפרויקט, המהווים שטח ציבורי עבור כל דיירי השכונה.

דרישת המתנגדים להגיב בכתב על חוות הדעת של הוועדה המקומית לא נדונה גם לא בהחלטה זו. הדרישה הנוספת של המתנגדים, לעיין במסמכים המתוקנים שמשיבה 3 הגישה על פי ההחלטה מיום 29.5.07, סורבה "לאור העובדה שהמסמכים נתבקשו בכדי לבדוק את היתכנות עריכת השינויים בעקבות ההתנגדויות ומכיוון שמדובר במסמכים טכניים בעיקרם שאין בהם כדי להוסיף עובדות משמעותיות שלא הייתה למתנגדים הזדמנות לטעון בעניינן, ולאור העובדה כי ההתנגדויות לתכנית נטענו בפירוט רב ונשמעו בהרחבה, ולדעת הוועדה אין במסמכים הטכניים שהתבקשו כדי להוסיף נתונים המצריכים טיעון נוסף של המתנגדים לתכנית, ובהתחשב בכך ש[הוועדה] קיבלה את חלק מטענות המתנגדים כמפורט לעיל – אין הצדקה לעיכוב המשמעותי במתן תוקף לתכנית זו כתוצאה מקיום הליך נוסף".

11. גם בפי תושבי רחוב מיכאלסון שורה של טענות נגד החלטה זאת. טענתם הראשונה היא שוועדת המשנה הפרה את זכות הטיעון המוקנית להם בתור מתנגדים לתכנית, בסרבה לאפשר להם לעיין במסמכים המתוקנים אותם משיבה 3 הגישה לוועדה על פי ההחלטה מיום 29.5.07 ולהגיב עליהם. כך, הגם שאותה החלטה ציינה כי מדובר במסמכים הדרושים לוועדת המשנה "לצורך בחינת הנושאים שהועלו בהתנגדות"; למרות שבמכתבה של נציגת הוועדה המחוזית מיום 13.8.07 נאמר כי מדובר במסמכים שבעיני הוועדה "יבהירו לה את טענות הצדדים ויאפשרו את בחינת הטענות שנשמעו בדיון ההתנגדויות"; וחרף העובדה שהנושאים אשר לגביהם התבקשה בהחלטה הגשת מסמכים מתוקנים הנם נושאים מרכזיים שעלו בהתנגדות ושנדונו בחוות הדעת של יועץ התנועה מטעם תושבי רחוב מיכאלסון. ממילא אין בעובדה שמדובר במסמכים טכניים כדי לאיין את זכות הטיעון של המתנגדים, במיוחד בהליך התנגדות שהנו מעין שיפוטי, מה עוד שנושאי תנועה וחניה, המהווים אבן יסוד להתנגדות, כורכים בתוכם מעצם טבעם היבטים טכניים.

הטענה השנייה נוגעת אף היא לשלילת זכות הטיעון, הפעם בנוגע לחוות הדעת של הוועדה המקומית. תושבי רחוב מיכאלסון מפנים להחלטת ועדת המשנה המחוזית בתום הדיון הראשון מיום 13.3.07, שציוותה על העירייה להעביר "מיידית... לכל המתנגדים" את המלצות האגף לתכנון העיר בעירייה בעניין ההתנגדויות לתכנית, והוסיפה וקבעה כי החלטת הוועדה המקומית תישלה לכל הצדדים ככל שתינתן לפני הדיון הפומבי הנוסף של ועדת המשנה המחוזית. המלצות יו"ר הוועדה המקומית ומנהלת המחלקה לתכנון העיר בעירייה, בעקבות הסיור שערכו בשטח ביום 6.3.07, הועברו לב"כ תושבי רחוב מיכאלסון ביום 20.3.07, אולם המלצתה של הוועדה המקומית מיום 21.5.07, הנפרסת על פני שלושה עמודים, לא הומצאה למתנגדים לפני הדיון השני של ועדת המשנה המחוזית מיום 29.5.07, אלא הוצגה לראשונה במהלכו – תוך הפרה של סעיף 106(א)(2) לחוק התכנון והבניה – והומצאה לב"כ תושבי רחוב מיכאלסון ביום 1.7.07, כחודש לאחר הדיון. לטענת תושבי רחוב מיכאלסון, בנסיבות שנוצרו ניתנה בדיון התייחסות באת-כוחם לחוות הדעת של הוועדה המקומית בחטף וללא הכנה מוקדמת, ולפיכך חייבת הייתה ועדת המשנה המחוזית להיענות לבקשתם, שהוצגה בשלושה מכתבים, ולאפשר להם להגיב בכתב על המלצות הוועדה המקומית. הזכות להגיש תגובה זו, כך נטען, מוקנית למתנגדים הן מכוח החלטת ועדת המשנה המחוזית מיום 13.3.07 והן מכוח תקנות התכנון והבניה (סדרי נוהל בהתנגדויות לתכנית, סמכויות חוקר וסדרי עבודתו), תשמ"ט-1989, המקנות זכות טיעון לגבי חוות הדעת של הוועדה המקומית (תקנה 14) ומתוות את סדר הטיעון כך שהמתנגד הוא הטוען אחרון בתגובה לטענות של מגיש התכנית ויתר הטוענים (תקנה 12).

עניינה של הטענה השלישית בהליך הבירור שהוביל את ועדת המשנה להתנגדויות לדחות את החלופה שהוצעה על ידי המתנגדים, לפיה כניסת כלי הרכב למגרש 1א תיעשה באמצעות רמפות מרחוב אביגד – שאינו מאוכלס בבניני מגורים – תחת הכניסות מהרחובות מיכאלסון ואלזה. כפי שראינו, ועדת המשנה הזכירה בהחלטתה מיום 25.9.07 "התיחסות נוספת של יועצת התחבורה של לשכת התכנון" שהובילה את הוועדה למסקנה לפיה "הרחובות אלזה ומיכאלסון יכולים בהחלט לשאת את תוספת התנועה, הנגזרת ממימוש התכנית". המלצות אלו של יועצת התחבורה ניתנו לאחר שני הדיונים הפומביים שוועדת המשנה קיימה בתכנית החדשה. קיומן של ההמלצות נודע למתנגדים לראשונה מתוך ההחלטה, בלא שההמלצות הועברו אליהם על מנת לאפשר ליועצי התחבורה מטעמם להגיב על ההמלצות, ובלא שידוע למתנגדים אפילו השם ופרטי ההכשרה והניסיון של אותה יועצת תחבורה. תושבי רחוב מיכאלסון רואים בכך פגיעה נוספת בזכות הטיעון המוקנית על פי הדין לכל מתנגד לתכנית.

טענתם הרביעית של תושבי רחוב מיכאלסון מכוונת נגד ההנמקה שניתנה על ידי ועדת המשנה להתנגדויות לדחיית החלופה אותה הציעו הם ומתנגדים נוספים, לפיה הגישה לחניון התת-קרקעי במגרש 1א תיעשה מרחוב אביגד. לטענת תושבי רחוב מיכאלסון, דחיית חלופה זו נעשתה בהליך בלתי תקין שהוביל להחלטה בלתי מידתית. כך, משום שכל חוות הדעת המקצועיות שניצבו בפני ועדת המשנה הצביעו על היתכנותו ועדיפותו של פתרון זה: נציגי האגף לתכנון העיר בעירייה המליצו בעקבות סיורם בשטח ביום 6.3.07 "להוסיף כניסה עיקרית מרח' נחמן אביגד לפרויקט שתשרת את מירב יחידות הדיור בפרויקט"; קודם לכן, במהלך גיבוש עמדת העירייה לגבי התכנית, חיוותה מחלקת הדרכים בעירייה את דעתה "כי הגישה מרח' מיכאלסון בעייתית מבחינת נגישות מוטורית"; שני יועצי תחבורה, הראשון מטעם תושבי רחוב מיכאלסון והשני מטעם תושבי רחוב אלזה, הגישו חוות דעת מפורטות והציגו בהן את היתכנות בנייתן של רמפות שיובילו את כלי הרכב מרחוב אביגד לחניון התת-קרקעי במגרש 1א. מול כל אלה לא המציאה משיבה 3 חוות דעת כלשהי של יועץ תחבורה השוללת את הדברים, אלא הסתפקה בהשמעת טענה מפי עורך התכנית מטעמה לפיה הקמת הרמפות תגרע יחידות דיור ממגרש 1א. גם יועצת התחבורה של הוועדה המחוזית התייחסה, לפי האמור בהחלטה, לשאלת יכולת הקיבול התחבורתית של הרחובות אלזה ומיכאלסון, אך לא לשאלת קיומו של פתרון הנדסי שיאפשר גישה למתחם מרחוב אביגד, וממילא גם לא לשאלת עדיפותו של פתרון זה על פני הובלת התנועה דרך הרחובות אלזה ומיכאלסון. חרף כל זאת, קבעה ועדת המשנה בהחלטתה כי "קיים ספק באשר להיתכנות הנדסית" של יצירת גישה מוטורית למתחם מרחוב אביגד, בלא שהוצגו כל הנמקה או בסיס מקצועי לקביעה זאת ובלא שמולאה חובת הוועדה לבצע את הבחינה המקצועית הנדרשת ולשקול את כל השיקולים הנוגעים לענין. חובה זו, מוסיפים תושבי רחוב מיכאלסון, כפולה ומכופלת במקרה דנן, בו משמעות דחיית חלופת הגישה מרחוב אביגד הנה פגיעה באיכות חייהם ובערך דירותיהם, שנבנו תוך הסתמכות על צביון הרחוב במסגרת תכנית המיתאר הקודמת שהיא עצמה תולדה של פשרה תכנונית לה הסכימו כל הנוגעים בדבר. במקום להגן על אינטרסים אלה, העדיפה הוועדה את השיקול הכלכלי של משיבה 3 בחיסכון ההשקעה הכספית הנדרשת להתקנת אמצעי הגישה מרחוב אביגד. העדפה זו אינה מאוזנת ואינה מידתית.

הטענה החמישית תוקפת את סירוב ועדת המשנה להעתיק את חדר האשפה גדול המימדים מרחוב מיכאלסון אל המתחם עצמו, דבר שימנע את המטרד הצפוי לתושבי רחוב מיכאלסון מהפיכת רחובם ל"חצר אחורית" של המתחם ומהימצאות מצבורי האשפה של המתחם מול דירותיהם. בנוסף יגרום הדבר לתנועת משאיות פינוי האשפה ברחוב מיכאלסון באופן שיפגע באיכות חיי תושביו שהשקיעו את מיטב כספם ברכישת דירותיהם. תוצאה זו, כך נטען, אינה סבירה ואינה מידתית.

הטענה השישית גורסת כי היה על הוועדה המחוזית להורות לכל הפחות על הכללת כל רחוב מיכאלסון בתוך "הקו הכחול" של התכנית החדשה, לנוכח השינוי המהותי שיחול באופי הרחוב כתוצאה מהפיכתו לרחוב המשרת את המתחם: הן במעבר כלי רכב ברחוב לתוך המתחם; הן בהקצאת מקומות חניה ציבוריים ברחוב לרכבי אורחיהם של דיירי המתחם; והן במיקום חדר האשפה של המתחם ברחוב.

הטענה השביעית הנה כללית. תושבי רחוב מיכאלסון טוענים כי הוועדה המחוזית גיבשה דעה קדומה לגבי התכנית החדשה עוד במסגרת החלטתה משנת 2004 על הפקדת התכנית להתנגדויות. בפתחה של אותה החלטה מנתה הוועדה המחוזית את מעלותיה וחשיבותה של התכנית "העונה על כל הקריטריונים התכנונים לשכונה עירונית ברמה גבוהה" ו"עולה בקנה אחד עם המגמה לעיבוי המרקם הבנוי באמצעות ניצול שטחים זמינים בתוך השכונה הקיימת". לפי הטענה, הצגת דברי שבח כאלה במסגרת החלטה על הפקדת תכנית להתנגדויות, הנה מהלך חסר תקדים המלמד על גיבוש עמדה מוקדמת מצד הוועדה לטובת התכנית עוד לפני שמיעת ההתנגדויות, באופן שמנע מהוועדה למלא את חובתה לקיים את הליך ההתנגדויות כגוף מעין שיפוטי הנכון בלב פתוח ובנפש חפצה לשנות את דעתו ולהאזין בכובד ראש לכל טענה.

עמדת המשיבות

12. המשיבות דוחות את כל טענות העותרים. לטענת המשיבות, התכנית החדשה ראויה מבחינה תכנונית ומשתלבת היטב במדיניות התכנון העדכנית המצדדת בציפוף הבניה במתחמים עירוניים וניצול שטחים זמינים לבניה. מאז אישור התכנית הקודמת בתחילת שנות ה-90 חל שינוי במדיניות התכנון בנוגע לציפוף הבניה. בהיות מלאכת התכנון דבר דינאמי המשתנה בהתאם לצרכי השעה, הצדיק שינוי המדיניות את שינוי התכנית. המשיבות טוענות כי הוועדה המחוזית לא התעלמה מהאינטרסים של תושבי הרחובות הסמוכים אלא ירדה לפרטי פרטים ואיזנה באופן ראוי בין אינטרסים אלה לבין האינטרסים של מגישת התכנית ושל הציבור בכללותו. הוועדה אף איזנה בין האינטרסים של תושבי הרחובות הגובלים לבין עצמם, שכל אחד מהם היה מעדיף שהגישה למתחם לא תעבור דרך רחובו. כך, קיבלה הוועדה חלק גדול מטענות המתנגדים, שינתה את התכנית בהתאם, ובין היתר הקטינה את מספר יחידות הדיור שהתבקשו מלכתחילה, ביטלה את הקומה העליונה במגרש 3 (אף שזו אושרה עוד בתכנית הקודמת), ופיזרה את עומס התנועה בצורה שוויונית יותר בין הרחובות הגובלים. כל זאת בגדרי שיקול דעתה התכנוני והמקצועי של הוועדה ובאופן סביר ומידתי. במצב דברים זה גורסות המשיבות כי אין כל עילה להתערבות של בית המשפט בהחלטה על אישור התכנית, שהרי הכלל הוא כיבוד שיקול הדעת של מוסדות התכנון, בהם מכהנים אנשי מקצוע בתחום התכנון והבניה, להוציא מקרים של פגמים שורשיים וקיצוניים בהחלטה התכנונית, שאינם קיימים במקרה זה. הדברים תקפים גם בסוגיות התחבורתיות בהן הכריעה ועדת המשנה, שעל חבריה נמנה המפקח המחוזי על התעבורה במשרד התחבורה שתמך בהחלטה, ובנוסף נעזרה הוועדה ביועצת תחבורה שאישרה את פתרונות התחבורה. המשיבות מבקשות ליתן משקל גם לעובדה שהחלטת ועדת המשנה אושרה על ידי מליאת הוועדה המחוזית בדיון החוזר, והנה מקובלת אף על הוועדה המקומית.

13. המשיבות גורסות כי זכות הטיעון של המתנגדים כובדה במלואה, תוך ניצול האפשרות להציג את טענותיהם בפירוט ובאריכות, הן בכתב והן בעל פה בשני דיונים פומביים שקיימה ועדת המשנה להתנגדויות. המתנגדים אף הגישו לוועדה חוות דעת מקצועיות והשלמות לחוות דעת אלה, והמומחים מטעמים נשמעו גם הם. לענין המסמכים המתוקנים שמשיבה 3 הגישה לאחר הדיון, הרי שלדעת המשיבות מדובר במסמכים טכניים ופרוצדורליים שאינם משנים או מוסיפים מידע תכנוני שלא היה ידוע קודם לכן, וכל כולם יישום והבהרה של הפתרונות שהועלו במסגרת הדיונים בהתנגדויות. ממילא לא נדרשה תגובה נוספת של המתנגדים בנדון. בכל מקרה, מוסיפות המשיבות, מסמכים אלה פתוחים לעיון הציבור, והייתה לעותרים אפשרות לעיין בהם לו חפצו בכך. המשיבות גורסות כי חוות הדעת של הוועדה המקומית עמדה לנגד עיני המתנגדים במהלך הדיון השני שקיימה ועדת המשנה המחוזית, גם אם המצאתה הרשמית של חוות הדעת למתנגדים נעשתה לאחר הדיון. בפועל נשמעה באותו דיון באריכות מפי המתנגדים, לרבות העותרים, וכן מפי המומחים, התייחסות ממצה בעל פה לחוות הדעת. בנוסף, אין בהמלצות הכלולות בחוות הדעת חידוש בהשוואה לטענות שהמתנגדים העלו בפני ועדת המשנה, כך שתגובה מטעמם על המלצות אלו לא הייתה מחדשת דבר משמעותי. ממילא לא היה מקום להאריך את הליך ההתנגדות שלא לצורך על דרך של מתן זכות טיעון נוסף, בכתב, בתגובה לחוות הדעת של הוועדה המקומית. המשיבות מבהירות כי מאחר שהוועדה המקומית לא הגישה את חוות דעתה במועד הקבוע בחוק, הרי שלא הייתה מניעה להתחיל את הדיון הראשון בהתנגדויות בהעדר חוות הדעת. זאת ועוד, תושבי רחוב נווה שאנן טוענים בעתירתם כי חוות הדעת של הוועדה המקומית תומכת למעשה בעמדתם, ואם כך אין להם להלין על אי-מיצוי אפשרות התגובה על חוות הדעת.

14. המשיבות סבורות כי לא נפל כל פגם בכך שיועצת התחבורה של הוועדה המחוזית מסרה את המלצותיה לוועדת המשנה בעל פה, במסגרת דיון פנימי שאליו לא הוזמנו המתנגדים. המשיבות מפנות לסעיף 8(ב) לחוק התכנון והבניה הקובע כי "ועדה מחוזית רשאית להתייעץ בענין מסוים עם יועץ מקצועי שתקבע". המעורבות של יועצת התחבורה באישור נספחי התנועה של התכנית נקבעה על ידי הוועדה המחוזית עוד בהחלטתה משנת 2004 על הפקדת התכנית. עורכי התכנית היו בקשר עם יועצת התחבורה לכל אורך שלבי הטיפול בתכנית. נוכח מורכבותו של הנושא התחבורתי לא הסתפקה הוועדה במקרה זה בחתימתה של יועצת התחבורה על נספחי התנועה (כפי שהדבר נעשה במקרים רבים) אלא זימנה ישיבה פנימית בהשתתפות היועצת, בה לובנו הסוגיות התחבורתיות, נשמעו המלצות היועצת, והוצג על ידה נספח התנועה והחניה אותו אישרה. מאחר שיועצת התחבורה אינה מגישה חוות דעת עצמאית אלא מסייעת לוועדה, כזרוע מקצועית ארוכה שלה, בהבנת הסוגיות התעבורתיות העולות מהתכנית לצורך קבלת החלטה מושכלת בהתנגדויות, לא הייתה מניעה לקיים את ההתייעצות עמה בדיון פנימי שאינו פתוח בפני המתנגדים, ולא נדרשה העברת המלצותיה להתייחסות הצדדים טרם קבלת ההחלטה. הוועדה המחוזית צירפה לכתב תשובתה מסמך שכתבה יועצת התחבורה ביום 19.11.07, קרוב לחודשיים לאחר החלטת ועדת המשנה בהתנגדויות, בו מפורטות ההמלצות שהועברו על ידה בשעתו לוועדה. הוועדה המחוזית סבורה כי המלצות אלו אינן מחדשות דבר מעבר לדברים שהוצגו בפני ועדת המשנה במהלך הדיונים בהתנגדויות, ומכאן שספק רב באם המתנגדים היו יכולים להוסיף טענה חדשה אילו היה מתאפשר להם להגיב על המלצות יועצת התחבורה לפי קבלת ההחלטה.

15. בלי לגרוע מכל הטענות הללו, הרי שלדעת המשיבות יש לדחות את הטענות הנוגעות לזכות הטיעון של המתנגדים מכוח הדוקטרינה בדבר בטלות יחסית, וזאת גם אם תתקבל הטענה כי נפל פגם בהליכי שמיעת ההתנגדויות. הטעם לכך הוא שהשלמת טיעון מצד המתנגדים, בכל אחד מההקשרים הנטענים על ידם, לא הייתה מוסיפה טענה חדשה ולא הייתה משנה את החלטת ועדת המשנה, שניתנה לאחר דיונים מעמיקים ומקיפים בהם נשמעו טענות הצדדים בהרחבה והוצגו כל חוות הדעת המקצועיות הנחוצות. ממילא זכות הטיעון לא נפגעה, בכל מקרה, פגיעה מהותית.

16. המשיבות סבורות כי ועדת המשנה להתנגדויות בחרה בפתרון מאוזן ומידתי לענין גישת כלי הרכב למתחם: מספר יחידות הדיור הופחת, כך שבפועל התכנית החדשה תוסיף 56 יחידות בלבד מעבר לאלו שאושרו בתכנית הקודמת; מסת התנועה חולקה בין שלושה רחובות (אלזה, מיכאלסון ונווה שאנן) שעל פי ייעוץ מקצועי שקיבלה הוועדה מסוגלים להכיל את תנועת כלי הרכב בה מדובר; ונקבע ניתוק פיזי מוחלט בתוך החניון (באמצעות מדרגה גבוהה) בין רחוב אלזה לרחוב מיכאלסון על מנת להוסיף ולקיים שני רחובות אלה כרחובות ללא מוצא ולשמור על האיזון הפנימי ביניהם לענין הגדלת עומס התנועה. כמו כן נבחנו פתרונות הגישה החלופיים שהציעו המתנגדים. חלופת הגישה מרחוב אביגד נשקלה על ידי הוועדה, שאף הסתייעה לצורך זה ביועצת תנועה מקצועית, אך נדחתה משיקולים מקצועיים שפורטו בהחלטה ושאין לבית המשפט עילה להתערב בהם. חלופת הגישה למגרש 3 מרחוב אלזה נדחתה בשל הפגיעה הצפויה ממנה לשטח ציבורי פתוח המוצע בתכנית ובשל עומס התנועה המוגזם הטמון בחובה לרחוב אלזה, האמור בלאו הכי לשרת חלק מכלי הרכב המגיעים למגרש 1א. חלופת הגישה למגרש 3 מרחוב שמי – שהנה חלופה ראויה מן ההיבט התכנוני – נדחתה משום שלעת הזאת אין היא בת מימוש לנוכח סירוב הוועדה המקומית להפקיע את השטח הפרטי בקצה הרחוב משיקולים תקציביים ותכנוניים. בנסיבות אלה, ומשנמצא לוועדת המשנה להתנגדויות כי הגישה למגרש 3 דרך רחוב נווה שאנן ראויה אף היא, מותר היה לוועדה לבכר חלופה זו על פני הקפאת התכנית עד להסדרת הגישה מרחוב שמי, אם בכלל תתאפשר בעתיד. אמנם התכנית הקודמת קבעה כי הגישה למגרש 3 תיעשה מרחוב שמי, אך קביעה זו נעשתה ככל הנראה בטעות ובלא שהיה ידוע לוועדה המחוזית כי נדרשת לשם כך הפקעה. משיבה 3 מוסיפה כי אין באפשרותה להגיש תכנית להפקעת השטח בקצה רחוב שמי, שאינו בבעלותה.

17. בכל הנוגע לחדר האשפה המתוכנן ברחוב מיכאלסון, טוענות המשיבות כי אין לתושבי רחוב זה זכות כלשהי למנוע את פינוי אשפת המתחם דרכו, בהיותו רחוב ציבורי בבעלות עיריית ירושלים. חדר האשפה של המתחם מצוי בתוך "הקו הכחול" של התכנית החדשה, וככזה אין מניעה להציבו במקום עליו הוחלט. מדובר בחדר אשפה רגיל ומקובל, שאינו חדר האשפה היחיד האמור לשרת את המתחם. ההחלטה על מיקומו ברחוב מיכאלסון נובעת משיקולי נגישות, ולפיכך הנה סבירה וראויה. כשם שמשאיות האשפה של העירייה יוצאות ובאות ברחוב מיכאלסון כדי לפנות את אשפת דייריו מחדר האשפה הבנוי בו כיום (בסמוך לחדר האשפה המתוכנן נשוא המחלוקת), כך אין מניעה לכניסת המשאיות לרחוב על מנת לפנות ממנו את אשפת המתחם; ומבחינה זו לא צפוי שינוי משמעותי מהתכנית החדשה. ועדת המשנה התנתה מתן היתר בניה בהגשת מסמך סביבתי על פי הנחיות המחלקה לאיכות הסביבה בעירייה. באותו שלב של מתן ההיתר, יינתן המענה הראוי לחששות העותרים בקשר לחדר האשפה, לרבות באשר למיקומו ולגודלו הסופיים ולדרכי הטיפול באשפה.

18. המשיבות חוזרות על הנמקת ועדת המשנה לדחיית דרישת העותרים להרחבת תחום התכנית. לדבריהן, שינויים בהסדרי תנועה או פיתוח דרכים, ככל שאלו מתבצעים בתחום דרך מאושרת, אינם בגדר שינוי תכנוני המצדיק הכללת השטח בתחומי התכנית. רחוב מיכאלסון יישאר, כפי שהוא היום, רחוב דו-סטרי ללא מוצא; תנועת משאיות האשפה תימשך בו; ואילו לפי החלטת ועדת המשנה, כל חניות האורחים ימוקמו בתוך המתחם על מנת שלא להוסיף על עומסי החניה באזור. בכל מקרה, הותרת הרחובות הגובלים מחוץ לגבולות התכנית אינה שוללת בהכרח את זכאותם של תושבי אותם רחובות לפיצויים בגין פגיעתה של התכנית לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, שהרי ההלכה הפסוקה הכירה בחריגים לכלל שלפיו רק מקרקעין המשיקים פיזית ל"קו הכחול" נחשבים למקרקעין הגובלים בתחום התכנית לצורך תביעת הפיצויים (עע"מ 2775/01 ויטנר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה "שרונים", פ"ד ס(2) 230).

לאחר הגשת העתירות

19. עתירתם של תושבי רחוב נווה שאנן הוגשה ביום 9.12.07. עתירתם של תושבי רחוב מיכאלסון הוגשה ביום 3.1.08. הגשת כתבי התשובה הסתיימה ביום 19.3.08. תצהיר תשובה מטעם הוועדה המחוזית לבקשת תושבי רחוב מיכאלסון לפרטים נוספים, נמסר ביום 12.5.08. תוך כדי כך התנהלו מגעים בין משיבה 3 לבין הוועדה המחוזית לשם ביצוע התיקונים שנדרשו במסמכי התכנית החדשה בהתאם להחלטת ועדת המשנה מיום 25.9.07. במסגרת זאת תוקן נספח התנועה הנלווה לתכנית. הנספח המתוקן אושר על ידי יועצת התחבורה של הוועדה. הגרסה הסופית שלו הנה מיום 14.4.08, ונושאת את חתימת עורך התכנית מיום 21.4.08 ואת חתימת מתכנן התנועה מטעם מגישת התכנית מיום 27.4.08. ביום 26.6.08 פורסמה ברשומות הודעה בדבר אישור התכנית (י"פ 5824), וביום 11.7.08 נכנסה התכנית לתוקף. ביום 2.2.09 ניתן למשיבה 3 על ידי הוועדה המקומית היתר חפירה ומילוי על פי התכנית החדשה. תושבי רחוב נווה שאנן עררו על מתן ההיתר בפני ועדת הערר המחוזית. הערר נדחה ביום 16.3.09, תוך שוועדת הערר מציינת בהחלטתה כי היתר החפירה שניתן "תואם הן את התכנית הקיימת והן את התכנית הקודמת". בקשה למתן היתר בניה הוגשה על ידי משיבה 3 ביום 27.1.09, ונמצאת עדיין בטיפול כך שההיתר טרם ניתן.

20. אחד התיקונים המופיעים בנספח התנועה המתוקן הנו יצירת מדרגת גובה בתוך החניון התת-קרקעי שייבנה במגרש 1א, וזאת כיישום החלטת ועדת המשנה בדבר יצירת ניתוק פיזי מוחלט בין הרחובות אלזה ומיכאלסון. כאמור, תיקון זה בוצע בחודש אפריל 2008, לאחר הגשת העתירות וכתבי התשובה. בתצהיר הפרטים הנוספים מטעם הוועדה המחוזית, שניתן בחודש מאי 2008 לאחר הגשת נספח התנועה המתוקן, אוזכר התיקון (בסעיף 9). באותה הזדמנות לא הזכירה הוועדה המחוזית שינוי מהותי שנכלל בנספח התנועה המתוקן בנוגע ליחס שבין הרחובות אלזה ומיכאלסון. דבר קיומו של שינוי זה נודע לבית המשפט באקראי, בעקבות שאלה שהוצגה על ידו לב"כ הוועדה המחוזית במהלך הדיון בעתירות ביום 19.3.09. מסתבר כי נספח התנועה המתוקן, שקיבל לבסוף תוקף, אינו מחלק את נפח חניית הרכבים המגיעים למגרש 1א באופן שווה בין הרחובות אלזה ומיכאלסון. ב"כ הוועדה המחוזית מסרה כי החלוקה נעשתה כך שהגישה לחנייה של 83 יחידות דיור תתבצע מרחוב אלזה ושל 25 יחידות הדיור הנותרות מרחוב מיכאלסון, היינו יחס של 3:1. עיון בנספח התנועה הסופי, אותו הגישה הוועדה המחוזית לבית המשפט בהתאם להחלטה שהתקבלה בסוף הדיון מיום 19.3.09, מעלה כי מתוך אותן 25 יחידות דיור שהגישה לחנייה שלהן תיעשה דרך רחוב מיכאלסון, רק מיקום החניות של 19 יחידות דיור מתוכנן בחניון התת-קרקעי שברצועה התחתונה של מגרש 1א, הוא החניון שלצורך הכניסה אליו בוטלה רצועת השטח הציבורי הפתוח בקצה רחוב מיכאלסון והומרה לדרך בה תיבנה רמפה משופעת. לעומת זאת, החניות של 6 יחידות דיור שייבנו ברצועה העליונה של מגרש 1א, אינן מתוכננות באותו חניון אלא בחניון נפרד שהכניסה אליו ממוקמת מול הבנין הלפני אחרון ברחוב מיכאלסון, צפונית לחדר האשפה החדש המתוכנן ברחוב זה, וללא כל היזקקות לרמפה או לרצועת השטח הציבורי הפתוח שבוטלה. בזוכרנו כי עוד בתכנית הקודמת נקבעה גישה דרך רחוב מיכאלסון לשני המבנים הקיצוניים בצפון-מזרח המתחם, ממילא ידענו כי התכנית החדשה לא חוללה שינוי מהותי בכך שאפשרה את גישת כלי הרכב לאותן 6 יחידות דיור מרחוב מיכאלסון, אלא רק בנוגע לקביעת הגישה ל-19 יחידות הדיור ברצועה התחתונה של מגרש 1א. באותו זמן, רחוב אלזה, שבתכנית הקודמת היה אמור לשרת מעבר כלי רכב ל-61 יחידות הדיור שייבנו במגרש 1 פחות דירות שני הבנינים בצפון-מזרח החלקה (שמספרן המדויק לא התחוור אך ניתן להניח כי מדובר בדירות ספורות), אמור לפי התכנית החדשה לשאת תנועת כלי הרכב של 83 יחידות דיור שיתפצלו לשתיים: 42 יחידות דיור – לחניון ברצועה העליונה של מגרש 1א; 41 יחידות דיור – לחניון ברצועה התחתונה של אותו מגרש. ייאמר כבר כעת כי חלוקה כזאת רחוקה מלהיות "חלוקה מאוזנת של עומסי התנועה" בין הרחובות אלזה ומיכאלסון (החלטת ועדת המשנה מיום 25.9.07), גם לא "איזון בין הרח' מיכאלסון לאלזה" (סעיף 145 לכתב התשובה מטעם הוועדה המחוזית). בכל מקרה, וגם אם הוועדה המחוזית מפרשת אחרת את המילה "איזון", המעט שהיה עליה לעשות הוא לדווח על תיקון מהותי זה במסגרת תצהיר הפרטים הנוספים אותו הגישה לאחר הגשת נספח התנועה המתוקן והסופי. לא זו בלבד שהדבר לא נעשה, אלא בסעיף 17.2 לתצהיר הפרטים הנוספים שבה והעלתה הוועדה המחוזית את הטענה בדבר קיומה של "חלוקה מאוזנת בין שלושת הרחובות הגובלים". גם משיבה 3, שטרחה להגיש לבית המשפט ביום 12.3.09 "הודעה על השלמת טיעון" בה התייחסה לעובדות שהתחדשו מאז הגשת כתב התשובה ועיקרי הטיעון, התעלמה באותה הודעה מההתפתחות העובדתית הנוגעת לחלוקת עומסי התנועה בין הרחובות אלזה ומיכאלסון. כך, הגם שמשיבה 3 היא זו שהגישה לוועדה המחוזית את נספח התנועה המתוקן הקובע חלוקה זאת.

ביטול הכניסה מרחוב שמי והעברתה לרחוב נווה שאנן

21. לא שיקולים תכנוניים הם שהובילו את ועדת המשנה להתנגדויות לאשר בתכנית החדשה את ביטול כניסת כלי הרכב למגרש 3 מרחוב שמי והעברתה לרחוב נווה שאנן. גופי התכנון הבהירו לאורך כל הדרך כי מבחינה תכנונית מעבר כלי הרכב מרחוב שמי עדיף על פני המעבר מרחוב נווה שאנן. חרף ההתנגדויות שתושבי רחוב שמי הגישו לתכנית הקודמת, נקבע באותה תכנית עוד בראשית שנות ה-90 כי הגישה למגרש 3 תתבצע מרחוב שמי. חרף ההצעה בתכנית החדשה להעביר את הכניסה למגרש 3 מרחוב שמי לרחוב נווה שאנן, נקבע בהחלטת הוועדה המחוזית על הפקדת התכנית החדשה כי רחוב שמי ישמש אף הוא את הרכבים המגיעים למתחם. לאחר החלטת ההפקדה, ערכה יועצת התנועה של הוועדה סיור בשטח, ובעקבותיו כתבה ללשכת התכנון המחוזית (ביום 18.9.05) כי "אין לאשר את הגישה למגרש 3 מרח' נווה שאנן", לנוכח בעיות התנועה המשמעותיות מהן הוא סובל כבר היום והעובדה "שמבנה הרחוב אינו מאפשר תוספת נפחי תנועה". סיור נוסף בשטח נערך ביום 6.3.07 על ידי נציגי העירייה, בהם יו"ר הוועדה המקומית ומנהלת המחלקה לתכנון העיר. התרשמותם של אלה הייתה דומה, לאמור: "שתוספת תנועה מרח' נווה שאנן תקשה על התנועה ברח' זה". הוועדה המקומית קיבלה עמדה זו, ובחוות דעתה מיום 21.5.07 המליצה "לאפשר כניסה למתחם גם דרך רחוב שמי". ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית הכירה אף היא בבעייתיות של הגדלת נפח התנועה ברחוב נווה שאנן. בהחלטת הוועדה מיום 25.9.07 לאשר את התכנית החדשה צוינו כעובדה "כושר הנשיאה התחבורתי המוגבל של רחוב נווה שאנן... בשל המאפיינים של רחוב נווה שאנן כפי שהוא קיים בפועל, והקיבולת התחבורתית המצומצמת יחסית שלו עקב כך", וכן נאמר כי "הרחבת רחוב נווה שאנן אינה ישימה". מנגד הבהירה ועדת המשנה לגבי הפתרון של שימוש ברחוב שמי להעברת התנועה המגיעה למגרש 3 כי "תכנונית ותנועתית פתרון זה ראוי בהחלט".

רחוב נווה שאנן נבחר בכל זאת על ידי ועדת המשנה המחוזית ככביש גישה למגרש 3, בשל הבעיה שהתגלתה במישור הקנייני בשימוש ברצועת הקרקע שבקצה רחוב שמי, הרשומה כיום בבעלות פרטית. בלשון החלטת ועדת המשנה: "לאור העובדה שמימושו מחייב הפקדת תכנית חדשה לשם הפקעת שטחי מגרשי בנייה סחירים לטובת דרך גישה לפרויקט זה לא ניתן להתבסס על פתרון זה בעת הנוכחית". מליאת הוועדה המחוזית התייחסה גם היא לכך בהחלטתה מיום 13.11.07, באומרה: "הנגישות החלופית שהציעו המתנגדים מרחוב שמי כרוכה בהסדרה תכנונית וקניינית של הפקעת מקרקעין בייעוד מגורים לטובת הפרוייקט. קבלת התנגדות לעניין זה פירושה הקפאת בנייתן של 32 יח"ד בשטח המיועד לבינוי זה מכבר בירושלים".
22. חרף ניסיונה של הוועדה המחוזית לשוות להנמקה זו אופי תכנוני, במציאות מדובר בנימוק שאין לו דבר עם שיקולי תכנון. מבחינה תכנונית, ובכלל זה שיקולים של הסדרת התנועה, לא נמצאה סרכה בהוראת התכנית הקודמת לפיה גישת כלי הרכב למגרש 3 תתבצע דרך רחוב שמי. באף שלב משלבי הבדיקה והבירור של מוסדות התכנון לא נשמע שמץ של פקפוק ביכולת של רחוב שמי לשאת את הגדלת נפחי התנועה הנובעת מהתכנית: לא את ההגדלה של 23 יחידות דיור בתכנית הקודמת, ואף לא את ההגדלה של 32 יחידות דיור בתכנית החדשה. לעומת זאת, ההסתייגויות מהיכולת של רחוב נווה שאנן לספוג את הגדלת נפחי התנועה חזרו על עצמן שוב ושוב, כמפורט לעיל. הן מצאו את ביטוין גם בהחלטה של ועדת המשנה להתנגדויות לאשר את התכנית החדשה. ועדת המשנה לא הסתירה את דעתה כי ככל שהדבר נוגע להיבט התנועתי, הרי הפתרון של רחוב שמי עדיף על פני הפתרון של רחוב נווה שאנן. למעלה מכך: דווקא בשל הכרתה במצוקה התעבורתית ממנה סובל רחוב נווה שאנן, ראתה ועדת המשנה הכרח להפחית את יחידות הדיור שייבנו במגרש 3 מ-50 ל-32. גם יועצת התנועה של הוועדה, שהחליטה בסופו של דבר לתת את ברכתה להעברת התנועה למגרש 3 דרך רחוב נווה שאנן, לא עשתה כן בשל עדיפות הפתרון של רחוב נווה שאנן על פני הפתרון של רחוב שמי. במכתב שיועצת התנועה שלחה ללשכת התכנון ביום 19.11.07 (בו, לפי הנטען, עוגנו ההמלצות שיועצת התנועה העבירה לחברי ועדת המשנה בטרם ההחלטה) נאמר, על יסוד חוות הדעת התנועתית מטעם משיבה 3, כי תוספת עומס התנועה כתוצאה מהפרויקט החדש תהיה מזערית. המכתב אינו מזכיר כלל את רחוב שמי, והוא גם אינו מסתיר את קיומה של "מצוקת החנייה ברחוב נווה שאנן". יועצת התנועה, בדומה ליועץ מטעם משיבה 3, סבורה כי מצוקה זו לא תוחמר כתוצאה מהפרויקט, אך ברור כי אין במכתבה האמור שיקול תכנוני או תנועתי כלשהו המצדיק את העדפת הפתרון של רחוב נווה שאנן על פני הפתרון של רחוב שמי שנקבע בתכנית הקודמת. יתר על כן, בחוות הדעת של יועץ התנועה מטעם משיבה 3, שכאמור שימשה בסיס לעמדתה המאוחרת של יועצת התנועה מטעם הוועדה המחוזית, הוזכרו (בסעיף 3.2) חניית מכוניות ברחוב נווה שאנן "על מדרכות צרות מאד, דבר שגורם לבעיות תמרור ברחוב"; קיומה של "בעיית מחסור מקומות החנייה ברחוב"; והיות הרחוב בעל "רוחב צר מאד". בדומה מצינו בהחלטת מליאת הוועדה המחוזית מיום 13.11.07 כי רחוב נווה שאנן הנו "צר יחסית". ועדת המשנה המחוזית לא זו בלבד שהכירה במגבלותיו אלה של רחוב נווה שאנן, אלא בפועל העניקה להן משקל רב מהמשקל אותו העניקה יועצת התנועה של הוועדה: בעוד האחרונה ציינה בפני ועדת המשנה כי הפרויקט יחולל שינוי מזערי בעומס התנועה ברחוב נווה שאנן, ועדת המשנה – שבין חבריה המפקח המחוזי על התעבורה במשרד התחבורה – ראתה לנכון "בשל כושר הנשיאה התחבורתי המוגבל של רחוב נווה שאנן... והקיבולת התחבורתית המצומצמת יחסית שלו" להפחית בכשליש את מספר יחידות הדיור שייבנו במגרש 3.
ברי אפוא כי לא עדיפות תכנונית, ובכלל זה תחבורתית, של רחוב נווה שאנן על פני רחוב שמי היא זו שגרמה לוועדה המחוזית לאמץ את הפתרון של הזרמת התנועה למגרש 3 דרך רחוב נווה שאנן. להיפך: החומר המצוי בפני בית המשפט מאפשר להניח כי אילו היה נבחר פתרון הגישה מרחוב שמי, כי אז לא היה מתעורר צורך – למצער במישור התחבורתי – להפחית את מספר יחידות הדיור במגרש 3 כפי שנעשה בפועל. הגישה מרחוב נווה שאנן הועדפה על פני הגישה מרחוב שמי בשל טעם אחד ויחיד: הצורך בהפקעת רצועת הקרקע שבקצה רחוב שמי מידי בעליה הפרטיים. היכול נימוק זה לעמוד?
23. לנימוק זה אין ולא כלום עם "שיקול הדעת המסור למוסדות התכנון כגופים מקצועיים לקבוע את הוראות התכנית בהליך התכנוני הקבוע בחוק", אשר לגביו התערבותם של בתי המשפט מצומצמת (עע"מ 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון, מיום 24.6.09, פסקה 14; בג"ץ 11745/04 רמות למען הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, מיום 4.9.08). ההתמקצעות של הוועדה המחוזית באה לידי ביטוי בהיבטים הנוגעים למטרותיה של תכנית מיתאר מקומית, כאמור בסעיף 61 לחוק התכנון והבניה: פיקוח על פיתוח הקרקע במרחב התכנון; הבטחת תנאים נאותים מבחינת הבריאות, התברואה, הניקיון, הבטיחות, הביטחון, התחבורה, הנוחות ומניעת מפגעים; שמירה על ערכי טבע, נוף, אדריכלות, היסטוריה וארכיאולוגיה. לגבי כל אלה נדרשת קביעת מדיניות אשר נעה על "ציר האיזון בין צורכי הפרט והכלל בפיתוח המרחבי לצורך מגורים, דאגה לאמצעי קיום, והתפתחות אורבנית ותעשייתית, לבין הצורך בשימור ערכי טבע לרווחתו של האדם והגנה על איכות חייו" (עע"ם 2528/02 ועדת ערר מחוזית - מחוז המרכז נ' פז חברת נפט בע"מ, מיום 18.6.08, פסקה 20). במדיניות זאת נרתע בית המשפט מלהתערב, כל עוד לא קמה לכך עילה מובהקת, באשר "אין אנו רואים עצמנו כמתכנני-על וכמתווי מדיניות תכנון לבניית הארץ" ו"אין אנו רואים עצמנו כשירים וראויים להכריע בקונצפציות ובדוקטרינות של תכנון" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, 454, 468; ע"א 8626/06 פורמה נ' הועדה לבניה למגורים ותעשיה, מיום 3.4.08, פסקה 4). לא כן בשאלות שאינן נקשרות אל מדיניות התכנון או אל אחד מההיבטים שאותה מדיניות נועדה להגשים. כזאת היא השאלה הנוגעת למידת הלגיטימיות של אימוץ חלופה תכנונית-תעבורתית טובה פחות – במקרה שלפנינו: הנגשה מוטורית של מגרש 3 מרחוב נווה שאנן ולא מרחוב שמי – על מנת להימנע מנקיטת הליך הפקעה של שטח פרטי. שאלה זאת מצויה מעצם הגדרתה מחוץ לתחום של מדיניות התכנון, שהרי הנחת היסוד שלה הנה, כפי שסבורה גם ועדת המשנה המחוזית וכפי שהורתה בשעתו התכנית הקודמת, כי מהבחינה התכנונית-תעבורתית, ואלמלא האילוץ של הצורך בהפקעה, הגישה מרחוב שמי היא העדיפה. בהינתן נתון זה, ההכרעה הנדרשת אינה "בין ההשקפות התכנוניות השונות ובין האידיאולוגיות החברתיות השונות המפעמות בהן" (בג"ץ 1166/07 וייסנר נ' הועדה לתכנון ובניה לתשתיות לאומיות, מיום 4.2.08, פסקה 2), אלא במתח שבין השקפה תכנונית שאינה שנויה במחלוקת לבין שיקול מעשי העומד בסתירה לאותה השקפה תכנונית.

במקרה שלפנינו, אותו שיקול מעשי אינו שיקול זר. קיומה של מניעה קניינית להתוויית דרך מסוימת, מהווה שיקול לגיטימי להעדפתו של תוואי דרך חלופי, גם אם ראוי פחות מבחינה תכנונית ותעבורתית. אמנם ההלכה הפסוקה עמדה על ההבחנה שבין דיני התכנון והבניה לבין דיני הקנין, ועל כך שההליך התכנוני אינו האכסניה המתאימה להכרעה בסוגיות קניניות (בג"ץ 1578/90 אייזן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב, מיום 24.10.90). יחד עם זאת, "היבטים תכנוניים אינם מנותקים מהיבטים קנייניים" (עע"מ 8748/03 ועדת ערר מחוז תל אביב נ' פואה, מיום 20.6.05, פסקה 14). בעיה במישור של דיני הקנין המונעת הסבת שטח מסוים לדרך ציבורית, מהווה ללא ספק שיקול רלוונטי במלאכת תכנון הדרך. עקרון המידתיות, המוצא לעתים את ביטויו במסגרת דיני התכנון והבניה (עע"מ 9316/05 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה נ' בכור, מיום 5.3.08, פסקה 14), מחייב אמנם את הרשות המינהלית בבחירת האמצעי שפגיעתו פחותה, אך זאת רק מבין החלופות המסוגלות להביא לתוצאה הרצויה, ולא מבין חלופות תיאורטיות שאינן ישימות הלכה למעשה (בג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק ואח' נ' ממשלת ישראל, פ"ד נח(5) 807, 840; בג"ץ 7957/04 מראעבה נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד ס(2) 477, 507; בג"ץ 11344/03 סלים נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, מיום 9.9.09, פסקאות 33 ו-38; בג"ץ 4638/07 חברת אלאקסא אלמובארק בע"מ נ' חברת חשמל לישראל, מיום 29.10.07, פסקאות 11-14). אלא שאין בכל העקרונות הללו לסייע למשיבות במקרה שלפנינו. המשיבות כלל אינן טוענות לחוסר ישימות של השימוש ברחוב שמי כדרך למגרש 3. טענתן היחידה היא כי שימוש כזה לא יוכל להתבצע בלא נקיטת הליך של הפקעת רצועת הקרקע שבקצה רחוב שמי מבעליה הפרטיים, וכי הליך שכזה יארך זמן .

ההסתמכות על שיקול מסוג זה עשויה, במקרים מתאימים, להיות ראויה. מימד הזמן הנו שיקול רלוונטי בתכנון העירוני, האמור לשרת לא רק את הדורות הבאים אלא גם להבטיח פתרונות לצרכים עכשוויים. לפיכך, פתרון תכנוני שמימושו לא יוכל להתבצע אלא בעתיד הרחוק, עשוי להיפסל מטעם זה בלבד, גם אם טמונים בו יתרונות שאינם מצויים בפתרונות אחרים זמינים. כך, לדוגמה, בבג"ץ 4638/07 (לעיל) נדחתה חלופה שהציעו העותרים לתוואי צינור להולכת גז טבעי, על אף היותה עדיפה מבחינת האינטרס הנגדי שעמד שם על המדוכה (שמירה על כבוד המת), וזאת לנוכח העובדה שקבלת חלופה זו לא הייתה מאפשרת להשלים את פרויקט הנחת הצינור תוך מסגרת זמן סבירה. שונה הדבר במקרה דנן. בנסיבותיו של המקרה הנוכחי, אופן ההתנהלות של מוסדות התכנון במשך שנים לא מעטות מונע בעדם ליתן כיום משקל, לא כל שכן משקל מכריע, לשיקול בדבר ההתארכות הצפויה של ההליך התכנוני כתוצאה מנקיטת הליך הפקעה. פסילת החלופה של מעבר הדרך למגרש 3 ברחוב שמי, שהנה חלופה ראויה ועדיפה לכל הדעות מבחינה תכנונית ותעבורתית, רק בשל העיכוב הצפוי באישור התכנית החדשה, חורגת ממתחם הסבירות ומצדיקה התערבות של בית המשפט.

24. עד שרשות תכנון נמנעת מלאמץ חלופה תכנונית שפגיעתה בתושבים המתגוררים במקרקעין סמוכים פחותה יותר, רק בשל הרצון להשלים את ההליך התכנוני מוקדם יותר, עליה להראות כי היא עצמה, וכמותה מגיש התכנית, נהנו באותו אופן והדריכו לכל אורך הדרך את טיפולם בתכנית באותה אמת מידה של מהירות והימנעות מעיכובים בלתי הכרחיים. התייחסותן של המשיבות אל התכנית החדשה רחוקה מלהיות כן. משיבה 3 הגישה את התכנית החדשה בחודש אפריל 2000, לאחר שהתיק למתכנן נפתח כארבע שנים קודם לכן, בשנת 1996. רק בשנת 2004, ארבע שנים לאחר הגשת התכנית החדשה, קיימו הוועדה המקומית והוועדה המחוזית את דיוניהן בהפקדת התכנית. זאת בשעה שסעיף 62(א) לחוק התכנון והבניה מחייב את הוועדה המקומית לדון בתכנית ולהעביר את המלצותיה לוועדה המחוזית תוך 60 ימים מיום הגשת התכנית; סעיף 62(ב) לחוק מחייב את הוועדה המחוזית לדון בתכנית בחלוף מועד זה אף ללא המלצת הוועדה המקומית; וסעיף 62ב(א) לחוק מחייב את מתכנן המחוז לסיים את בדיקת התכנית ולמסור בכתב את הערותיו לגביה תוך 30 ימים מיום העברת התכנית לוועדה המחוזית. לאחר שכבר הוחלט ביום 23.11.04 להפקיד את התכנית החדשה, חל עיכוב נוסף של קרוב לשנתיים בקידומה, וזאת לנוכח שינויים שנדרשו בה על פי החלטת ההפקדה. משיבה 3 ביצעה את השינויים הללו רק באמצע שנת 2006 (כעולה ממכתב היועץ המשפטי של הוועדה המחוזית מיום 17.9.06) והמציאה את כתב השיפוי ביום 10.7.06 (כעולה מתדפיס הליך אישור התכנית החדשה). כתוצאה מכך, ההפקדה פורסמה רק בחודש אוגוסט 2006. הנה כי כן, גם אם נתעלם מארבע השנים שחלפו מאז פתיחת התיק למתכנן ועד שמשיבה 3 השלימה את קבלת כל חוות הדעת והגישה את התכנית עצמה (ולא אמרנו כי יש להתעלם מתקופה ניכרת זו), עדיין הליך הגשת ההתנגדויות לתכנית החל למעלה מ-6 שנים לאחר הגשתה, כאשר לכל אחת מהמשיבות חלק בעיכוב זה. העותרים, לעומתן, הגישו את ההתנגדויות במועד. אמנם בירור ההתנגדויות נערך תוך פרק זמן סביר, וההכרעה בהתנגדויות התקבלה (ביום 25.9.07) תוך פחות משנה מהגשתן. עדיין, ההשתהות הניכרת בטיפול בתכנית החדשה עד להפקדתה, הובילה לכך שההחלטה לאשר את התכנית התקבלה 7 שנים וחצי לאחר הגשתה ולמעלה מ-10 שנים לאחר פתיחת התיק למתכנן. במצב דברים זה, אין זה הוגן או סביר לגלות חוסר אורך רוח ולסרב להעניק את פרק הזמן הנוסף הנדרש למהלך ראוי מבחינה תכנונית, דווקא בשלב שבו ההמתנה הנוספת דרושה למניעת פגיעה בתושביו של רחוב גובל. בשונה מהמשיבות, תושבי רחוב נווה שאנן לא השתהו בשום צורה. הדבר היחיד אותו יכולים היו עותרים אלה לעשות היה למחות ולהתנגד, ואת זאת הם עשו במועד (וכפי שנראה להלן אפילו עוד לפני המועד) ובקול רם וצלול. המשיבות אינן רשאיות למתוח את הליך הפקדת התכנית למשך שנים כה רבות, ולפתע לשנות את הגישה ולדחות חלופה תכנונית טובה יותר – לדעת שתי ועדות התכנון – רק בשל כך שמימושה יצריך עיכוב מסוים באישור התכנית. כך אינה מתנהגת רשות תכנון סבירה. הסבירות אינה מתבטאת תמיד במהירות. פעמים שדורשת היא דווקא נחת ומתינות. בלשונו של השופט מ' חשין:

"'לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים'; כך לימדנו החכם באדם בערוב ימיו (קוהלת, ג, א). ו'את הכל עשה יפה בעתו...', כך המשיך ואמר (שם, שם, יא). וגם בחצי ימיו כך הורנו: '...ודבר בעתו מה טוב' (משלי, טו, כג). בעיתו – במועד שיועד לו – מה יפה ומה טוב; לא יאוחר מן המועד המיועד ולא מוקדם מן המועד המיועד. 'ונתתי גשמיכם בעתם...' (ויקרא, כו, ד). גשמים בעיתם – ברכה, גשמים שלא בעיתם – קללה. '...ואץ ברגלים חוטא' (משלי, יט, ב).

אלפי שנים עברו והאמת היא אותה אמת.

הסמכה לעשות דבר, כך הורנו המחוקק בסעיף 11 לחוק הפרשנות, משמעה סמכות לעשות אותו דבר 'במהירות הראויה'. במהירות הראויה לנושא בו מדובר: לא מאוחר מן הראוי ולא מוקדם מן הראוי" (בג"ץ 4681/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' ועדת השחרורים, פ"ד נא(4) 679, 686).

אישור התכנית החדשה בלא שקדם לכך ניסיון מצד מוסדות התכנון להביא ליצירת גישה למגרש 3 מרחוב שמי באמצעות הפקעת השטח הפרטי שבסוף הרחוב, מהווה, בנסיבות המקרה ולנוכח הפגיעה בתושבי רחוב נווה שאנן, אישור שנעשה מוקדם מן הראוי, וככזה אינו יכול לעמוד. אכן, "'מועד סביר' הוא מושג שמשמעותו היא יחסית. תכליתו לתחום את חובת הרשות לבצע פעולה במסגרת זמן ראויה, על-פי כלל הנסיבות של הענין, ובהתחשב במכלול השיקולים והאינטרסים הנוגדים הפועלים בגדרו... תוכנו של 'הזמן הסביר' לביצוע פעולה הוא, לעולם, פרי הנסיבות הייחודיות שהולידו את הצורך בפעולה, ולקביעת גדריו, יש לשקלל את מכלול האינטרסים המתמודדים להשגת נקודת האיזון הראויה" (בג"ץ 1999/07 גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון, מיום 19.4.07, פסקה 8 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה; ראו עוד: י' זמיר, הסמכות המינהלית כרך ב' (1996) עמ' 720-721).

25. יתירה מכך. מוסדות התכנון השתהו בענייננו לא רק בקידום הטיפול בתכנית החדשה אלא גם בנקיטת הליך להפקעת השטח הפרטי בקצה רחוב שמי. הצורך בהפקעה כזאת לא היה סוד שהתגלה בעת הדיון בהתנגדויות לתכנית החדשה. מוסדות התכנון ידעו על בעיית הבעלות בשטח הנזכר, לכל המאוחר כאשר החל בשנת 1996 הליך שינוי התכנית הקודמת ונפתח התיק למתכנן במסגרת התכנית החדשה. מוסדות התכנון היו מודעים במשך תקופה ארוכה לא רק לנתון זה אלא גם להתנגדותם של תושבי רחוב נווה שאנן להעברת כביש הגישה למתחם מרחוב שמי לרחובם. אמנם התנגדותם של תושבי רחוב נווה שאנן לתכנית החדשה הוגשה בסוף שנת 2006 – משום שקודם לכן לא ניתן היה להגיש התנגדות – אך את דברם הם השמיעו בפני שתי הוועדות עוד הרבה קודם לכן. במכתב ששלח ב"כ תושבי רחוב נווה שאנן למתכננת המחוז ביום 7.8.01 הוצגה התנגדותם הנמרצת לתכנית החדשה, ובכלל זה להעמסת תנועה נוספת על רחובם. פנייה דומה נעשתה באותה תקופה לוועדה המקומית. ביום 10.7.01 התקיימה פגישה בין נציגי התושבים לבין נציגי העירייה, ובה סוכם להקים צוות משותף לבחינת הבעיות התחבורתיות הנובעות מהתכנית המוצעת. פגישה נוספת התקיימה ביום 5.8.04 בין נציגי תושבי רחוב נווה שאנן לבין נציג הוועדה המחוזית, וגם בה הוצגה התנגדותם לשימוש ברחובם ככביש גישה למגרש 3. לכל המגעים הללו קיים תיעוד כתוב שהוגש לבית המשפט. כולם התקיימו מספר שנים לפני הפקדת התכנית החדשה. תושבי רחוב נווה שאנן מצהירים כי באותן שנים התקיימו פגישות נוספות באותו ענין בינם לבין נציגי שתי הוועדות. המשיבות אינן מכחישות את הטענה. בנוסף נאמר במסמך שנכתב כהכנה לדיון בוועדה המקומית בשאלת ההפקדה (היינו לכל המאוחר בשנת 2004): "חשוב לציין שתושבי שכונת נווה שאנן מתנגדים לתכנית בעיקר בהיבט התחבורתי, וישנה תכתובת ארוכה על כך בתיק". מכאן, ששתי הוועדות יכולות היו, לו חפצו בזירוז אישור התכנית החדשה, למנוע מצב בו בעת הדיון בהתנגדויות יידרש עיכוב נוסף לצורך נקיטה בהליך הפקעה. זאת על ידי הקדמת הטיפול בהפקעה. הוועדה המקומית יכולה הייתה להכין ולהגיש תכנית המייעדת את השטח הפרטי בקצה רחוב שמי להפקעה. הוועדה המחוזית יכולה הייתה, בהתאם לסעיף 64 לחוק התכנון והבניה, להורות לוועדה המקומית להכין ולהגיש תכנית כזאת, ובהמשך אף להורות לוועדה המקומית להפקיע את השטח בהתאם לסעיף 189 לחוק. בפועל, אף לא אחת מהפעולות הללו ננקטו. יש בכך לחזק את חוסר סבירותה של התוצאה הזוקפת לחובתם של תושבי רחוב נווה שאנן את מלוא הנזק הנובע מהצורך לנקוט רק כעת בהליך ההפקעה.

26. משיבה 3 טוענת כי לא מוקנית לה זכות חוקית להגיש תכנית המתייחסת לקרקע שאינה בבעלותה ולקבוע בה הוראת הפקעה. אכן כן. אלא שכבר הובהר לעיל כי הוועדה המקומית והוועדה המחוזית יכולות היו, ועדיין יכולות, לפעול להפקעת השטח המדובר. יתר על כן: בחוות הדעת של הוועדה המקומית מיום 21.5.07 באשר להתנגדויות, הומלץ על ידה בפני הוועדה המחוזית להורות על "הגשה של תוכנית חדשה המסדירה כניסה לפרויקט דרך רחוב שמי, התוכנית תוגש על ידי יזם התכנית בשם עיריית ירושלים". נכונות העירייה לכך שמשיבה 3 תגיש בשמה תכנית המפקיעה את השטח הנדרש להכשרת כביש גישה מרחוב שמי, מסלקת את טענת משיבה 3 בדבר חוסר היתכנותה של תכנית כזאת. נכונות זאת של העירייה שוללת גם את טענתה של הוועדה המחוזית (בסעיף 163 לכתב התשובה) לפיה "נראה כי הועדה המקומית איננה מעוניינת להפקיע שטח זה, ככל הנראה בשל שיקולים תקציביים". אמנם בכתב התשובה של הוועדה המקומית הוזכר (בסעיף 20) השיקול התקציבי. אולם מלבד העובדה שזכרו של שיקול זה לא בא בהחלטת ועדת המשנה להתנגדויות או בהחלטת הוועדה המחוזית, הוא גם אינו עולה בקנה אחד עם החלטת הוועדה המקומית מיום 21.5.07 "לאפשר כניסה למתחם גם דרך רחוב שמי" ולצורך זה להסמיך את יוזם התכנית להגיש תכנית בשם העירייה. החלטה זו של הוועדה המקומית גוברת על כתב התשובה מטעמה, שניכר על פניו כי אינו מבוסס. הלא זכותה של הוועדה המקומית להתנות את ההפקעה בהמצאת כתב שיפוי מצד משיבה 3 (כפי שידעה הוועדה המקומית לדרוש בסעיף 6 להחלטתה מיום 15.11.04 בדבר הפקדת התכנית החדשה, דרישה שנענתה על ידי הוועדה המחוזית ועל ידי משיבה 3). לא למותר לציין כי בדיון שקיימה ועדת המשנה להתנגדויות ביום 29.5.07 ציין עורך התכנית מטעם משיבה 3 (האדריכל אהרנסון) כי אם הוועדה תחליט "כן לפתוח את רחוב שאמי, אז אנחנו נירתם למשימה כפי שתוגדר" (עמ' 20 לפרוטוקול המודפס). זאת ועוד: הטענה בכתב התשובה של הוועדה המקומית היא ש"הליכי הפקעה אינם על הפרק, כעת, משיקולים תקציביים ותכנוניים". ניחא שיקולים תקציביים, אך ההיתלות בשיקולים תכנוניים מופרכת הרי על פניה בשים לב לכך שאין מי שחולק – גם לא הוועדה המקומית (כמפורט לעיל בפסקה 21) – כי מבחינה תכנונית עדיפה גישת כלי הרכב מרחוב שמי ולא מרחוב נווה שאנן. כהרי מידת הרצינות של אזכור השיקולים התכנוניים, כך הרי מידת הרצינות של אזכור השיקולים התקציביים.

27. השימוש באמצעי של הפקעה באזור הנדון, לרבות לצורך פתרון בעיות תעבורה, אינו זר למשיבות. בתדפיס הליך אישור התכנית הקודמת מתוארים (בסעיפים 23-29) שלביו של הליך הפקעה שבוצע במסגרתה. משיבה 3 מאשרת (בסעיף 23 לכתב התשובה) כי תכנית מתאר קודמת שאושרה אפשרה הפקעת קרקע ברחוב נווה שאנן לצורך הרחבת הדרך. המומחה התעבורתי מטעם משיבה 3 (אמאב תחבורה בע"מ) מזכיר הפקעה זו מספר פעמים בחוות דעתו וגוזר ממנה המלצות מעשיות. בהחלטת ועדת המשנה להתנגדויות נאמר כי הרחבה זו של רחוב נווה שאנן אינה ישימה. אמירה דומה לא מצינו לענין הפקעת הקרקע הפרטית בסוף רחוב שמי. כל שנאמר בהחלטת ועדת המשנה להתנגדויות הוא כי מדובר ב"מגרשי בנייה סחירים". המשיבות לא הכחישו את טענת העותרים לפיה אותה קרקע משמשת בפועל כדרך וכחניה לרכבים המגיעים לבניינים שבקצה הרחוב, כך שהפקעתה לצורך דרך מעבר למגרש 3 לא תיצור כל שינוי במציאות הפיזית. טענה זו אושרה גם במכתב (מיום 22.6.08) של נציגות הבית המשותף שהקרקע הנזכרת רשומה על שם דייריו, בו נאמר כי אותה קרקע "מיועדת לפי יעודה התכנוני ל'חנייה פרטית' של בעלי הדירות". לא למותר לציין כי מאחר שתושבי רחוב שמי הגישו גם הם התנגדויות לתכנית הקודמת, יש להניח כי אילו הכביש למגרש 3 היה אמור לעבור במגרש פרטי המיועד לבניה ושייך לדיירי הבנין האחרון ברחוב, כי אז נתון זה היה מועלה במסגרת ההתנגדויות, והתכנית הקודמת לא הייתה מאושרת. העובדה שהתכנית הקודמת אושרה – כאשר לטענת הוועדה המחוזית (בסעיף 162 לכתב התשובה) האישור נבע מחוסר ידיעתה בדבר הבעלות הפרטית על השטח – מאפשרת לכאורה להסיק כי אפילו דייריו של הבית המשותף הנ"ל לא היו מודעים באותו שלב לכך שהקטע האחרון של הרחוב, המשמש לחניית רכביהם, רשום בבעלותם הפרטית.

נכון הדבר שחרף כל האמור לא ניתן בשלב זה לדעת בוודאות כיצד יעלה הליך של הפקעה ככל שיינקט לגבי השטח הפרטי הנזכר. מדובר בהליך תכנוני, בו שמורה לבעלי הקרקע זכות ההתנגדות. יחד עם זאת, אין בחוסר הוודאות כדי לפטור את המשיבות מחובתן לנקוט בכל האמצעים על מנת לנסות ולקדם את הליך ההפקעה. כל עוד הליך שכזה לא ימוצה בתום לב ובמאמצים כנים, לא ניתן יהיה לאשר את החלופה הטובה פחות מבחינה תכנונית ותעבורתית של הפיכת רחוב נווה שאנן לכביש גישה למגרש 3.
המשיבות יוכלו לפטור עצמן ממיצוי הליך של הפקעה לגבי הקרקע הפרטית ברחוב שמי, רק אם תימצא חלופה אחרת לכביש גישה למגרש 3. בסוגיה זו נעסוק להלן במסגרת הדיון בחלופה של רחוב אביגד.
28. מסקנות אלו מייתרות את הדיון בטענות שמעלים תושבי רחוב נווה שאנן נגד תנועת כלי רכב בתכנית החדשה במקביל לבית מס' 20. הוראה זו בתכנית החדשה נמשכה אחר העברת הגישה למגרש 3 מרחוב שמי לרחוב נווה שאנן. ביטול הגישה מרחוב נווה שאנן יאפשר ממילא לוועדה המחוזית לשקול את הותרת המצב ששרר על פי התכנית הקודמת, בו מיקום הכניסה לחניון של מגרש 3 לא יצר תנועת כלי רכב במקביל לבית מס' 20. ביטול הגישה מרחוב נווה שאנן מייתר גם את הטענות הנוגעות להותרת הרחוב מחוץ לתחום התכנית החדשה, וכמותן את הטענות בדבר הכשלים הדיוניים של אי-מתן אפשרות תגובה לחוות הדעת של הוועדה המקומית ולנספחים המתוקנים שהגישה משיבה 3. בדומה, יש בביטול גישת כלי הרכב מרחוב נווה שאנן לשמש מענה מספיק לטענות של תושבי הרחוב נגד הגדלת מספר יחידות הדיור במגרש 3 במסגרת התכנית החדשה. טענות אלה מתייחסות בעיקרן לפן התעבורתי, ומשזה ייפתר יפוג מאליו החשש הנוגע להשלכת הוספת יחידות הדיור. אשר למשמעות שיש להוספה זאת מבחינת בית מס' 20 במנותק מהפן התעבורתי: כאמור, התכנית החדשה לא התכוונה מלכתחילה להגדיל את שטחי הבניה העיקריים או את גובה הבניה במתחם בהשוואה לתכנית הקודמת. החלטת ועדת המשנה להתנגדויות הלכה צעד נוסף לקראת המתנגדים, בכך שהורתה על ביטול הקומה העליונה של הבניה במגרש 3 ועל הפחתת שטחי השירות העל-קרקעיים במגרש זה. יש בשינויים אלה כדי למתן את ההכבדה שתיגרם, אם תיגרם, לבית מס' 20 כתוצאה מהוספת 9 יחידות דיור במגרש 3 מעל מה שאושר בתכנית הקודמת. בכל מקרה, מדובר בסוגיה תכנונית מובהקת, הכרוכה במדיניות ומצויה בליבת המומחיות ושיקול הדעת המקצועי של ועדת התכנון. ככזו אין לבית המשפט עילה וכלים להתערב בה.
הוספת כניסה מרחוב מיכאלסון
29. להבדיל מרחוב נווה שאנן, שאין חולק על הבעייתיות התעבורתית הקיימת בו (בדרגה כזאת או אחרת), נתוניו של רחוב מיכאלסון אינם יוצרים קושי מיוחד בהעברת תנועת כלי רכב למתחם דרכו. הבעיה בהפיכת רחוב מיכאלסון לכביש גישה למתחם אינה בנתוניו הפיסיים (רוחב, צורה וכד') אלא בעובדה שבתכנית הקודמת, שאושרה בשנת 1992 כפרי של פשרה בין יוזמיה לבין המתנגדים הרבים, נקבע כי רחוב מיכאלסון יהווה רחוב ללא מוצא, יתוחם ברצועת שטח ציבורי פתוח, ולא ישמש למעבר כלי רכב המגיעים למתחם. הוועדה המחוזית ראתה לנכון לשנות מצב זה, במסגרת החלטתה על הפקדת התכנית (ולא מפני שהתבקשה לכך על ידי מגישת התכנית), במטרה ליצור חלוקה מאוזנת של תנועת כלי הרכב המגיעים למגרש 1א בין רחוב אלזה לרחוב מיכאלסון. הלכה למעשה, הוועדה המחוזית לא הקפידה כלל על האיזון אלא אישרה לבסוף נספח תנועה המעמיס על רחוב אלזה למעלה מפי שלוש נפח תנועה מאשר על רחוב מיכאלסון (לעיל פסקה 20). נתון זה כשלעצמו מאפשר לפקפק בהצהרת הוועדה המחוזית כי הרצון לשמור על איזון הוא שהדריך את החלטתה. אולם גם אם נתעלם מהערה זו, המבוססת על התפתחות שארעה לאחר הגשת העתירות, השאלה היא האם ההליך שהוביל את הוועדה המחוזית למסקנה בדבר שינוי צביונו של רחוב מיכאלסון התנהל בצורה תקינה.
30. אחד משלביו ההכרחיים של הליך מינהלי תקין, ובכלל זה הליך תכנוני, הנו איסוף כל הנתונים העובדתיים העשויים להשפיע על ההחלטה והתמודדות עמם בצורה עניינית ומושכלת (בג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412, 423-426; ע"א 1711/02 עיריית חולון נ' ארגון הקבלנים והבונים חולון, פ"ד נח(5) 933, 943; עע"מ 1975/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כרמיאל נ' רובינשטיין, פ"ד נו(6) 638, 647-648). ההקפדה על הפעלת הסמכות המינהלית על יסוד תשתית מבוססת ובדוקה, אינה מסתכמת בהכרת כל העובדות הנוגעות לפתרון שנבחר על ידי הרשות המינהלית. בהיות תורת שיקול הדעת המינהלי תורה של בחירה בין אפשרויות שונות (ד"נ 16/61 רשם החברות נ' כרדוש, פ"ד טז 1209, 1215; זמיר, בספרו הנ"ל, עמ' 733), איסוף העובדות צריך שישתרע גם על אפשרויות פעולה חלופיות העומדות בפני הרשות המינהלית ונשקלות על ידה. עמד על כך מ"מ הנשיא שמגר בבג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ז לז(3) 29, 49:

"תהליך קבלת ההחלטה על ידי מי שהוקנתה לו סמכות על פי חוק מן הראוי שיהיה מורכב, בדרך כלל, ממספר שלבים בסיסיים חיוניים, אשר הם הביטוי המוחשי להפעלת הסמכות המשפטית תוך התייחסות לנושא מוגדר, ואלו הם: איסוף וסיכום הנתונים (לרבות חוות הדעת המקצועיות הנוגדות, אם ישנן כאלה), בדיקת המשמעויות של הנתונים (דבר הכולל, במקרה של תיזות חלופות, גם את בדיקת מעלותיהן ומגרעותיהן של התיזות הנוגדות) ולבסוף, סיכום ההחלטה המנומקת. תהליך כגון זה מבטיח, כי כל השיקולים הענייניים יובאו בחשבון, כי תיעשה בחינה הוגנת של כל טענה, וכי תגובש החלטה, אותה ניתן להעביר בשבט הביקורת המשפטית והציבורית" (ההדגשה הוספה).

חובת ביסוס בדיקתן של אפשרויות פעולה חלופיות על תשתית עובדות ראויה ומקיפה, מוטלת גם על מוסד תכנון הדן באישור תכנית מיתאר או מתן היתר בניה. יתירה מזו. כאשר אישור התכנית או מתן ההיתר כרוכים בפגיעה בבעלים של מקרקעין סמוכים, החובה הנזכרת כפולה ומכופלת. כדברי בית המשפט העליון:

"הכלל הוא כי רשות מינהלית לא תקבל החלטה אלא לאחר שכל העובדות והנתונים הדרושים הונחו בפניה, שהרי ללא כל אלה אין בידי הרשות להגיע להחלטה שקולה ומאוזנת המביאה בחשבון את כלל האינטרסים המשמשים בזירה... המחוקק העניק לרשויות התכנון סמכויות נרחבות ליזום, לפתח, ואף ולהגביל ניצול של מקרקעין העומדים ברשות הפרט וברשות הציבור. אך כגודל המשימה כך הוא גודלה של האחריות המונחת על כתפיהן של רשויות אלו. מוסד תכנון חייב לוודא שאת סמכותו הוא מפעיל בזהירות ובכובד ראש, ועל כן בטרם הוא ניגש לדון בתכנית חדשה או במתן היתר על-פי תכנית קיימת, עליו להיות ער הן לתכנון הקיים והן לתכנון העתידי של הקרקע. אך בכך לא סגי: עליו לתת את דעתו גם על תכנון הקרקעות השכנות וכאלו הנמצאות בסמוך על מנת שהחלטותיו לא יסכלו שימוש באלו האחרונות על-פי הייעוד שאושר להן, ולמצער, על מנת לצמצם נזק שעלול להיגרם לבעליהן" (ע"א 8434/00 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' גזית ושחם חברה לבניין בע"מ, פ"ד נו(3) 693, 703-704).

הפרת החובה מהווה פגם בהליך קבלת ההחלטה המינהלית, ובמקרים מסוימים עשויה לגרור אחריה את בטלות ההחלטה (כפי שנפסק בע"א 8434/00 הנ"ל; ראו גם בג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1, 69-71). אין יסוד לסברה לפיה הביקורת השיפוטית מדירה את עצמה מהתערבות בבחירת החלופה על ידי הרשות המינהלית. נכון הוא "כי הבחירה בין הפתרונות האפשריים השונים הנופלים למתחם הסבירות, כל כולה נתונה לרשות המינהלית" (בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421, 442; ראו עוד: בג"ץ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(2) 485, 514; ע"א 8366/99 עפרת נ' שר הפנים, פ"ד נו(1) 155, 163). בית המשפט אינו נכנס לתוך הבחירה עצמה ואינו כופה על הרשות המינהלית את הפתרון הנראה לו ראוי ביותר מבין הפתרונות המצויים בתוך מתחם הסבירות. אולם חופש הבחירה (בתוך מתחם הסבירות) השמור לרשות המינהלית אין פירושו חופש לקיים את הליך הבחירה תוך סטייה מכללי היסוד הדיוניים המחייבים את גופי המינהל, ובכלל זה החובה לבסס את הבחירה על תשתית עובדות מקיפה ומלאה המתייחסת לכל החלופות העומדות על הפרק. "תפקידה של הביקורת השיפוטית הוא לוודא, כי הבחירה בין החלופות הנורמטיביות השונות נעשתה בצורה ראויה, ושמדובר בהכרעה סבירה" (בג"ץ 6108/03 סכאי נ' שר התשתיות הלאומיות, מיום 11.3.08, פסקה י"ח). תפקיד זה מוטל על בית המשפט גם לעת בחינתו החלטה של מוסד תכנון לאשר תכנית מיתאר (עע"ם 9654/06 החברה להגנת הטבע נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה, מיום 5.5.08).

31. בחינת החלטתה של הוועדה המחוזית במקרה הנוכחי מעלה כי בחירתה בין החלופות שעמדו בפניה נעשתה בהליך שאינו עונה על הכללים המחייבים. כאמור, היוזמה להוספת גישה למתחם דרך רחוב מיכאלסון הייתה של הוועדה המחוזית במסגרת ההחלטה על הפקדת התכנית החדשה. באותה עת (23.11.04) לא נמצאה בפני הוועדה המחוזית חוות דעת מקצועית או המלצה כלשהי שתמכה במהלך כזה. גם המלצתה של הוועדה המקומית, מיום 15.11.04, לא כללה התייחסות להוספת גישה למתחם מרחוב מיכאלסון. אם כבר, במסגרת הכנת התיק בלשכת התכנון המקומית התקבלה חוות דעת של מחלקת הדרכים בעירייה שלפיה "הגישה מרח' מיכאלסון בעייתית מבחינת נגישות מוטורית". החלטת הוועדה המחוזית בדבר הפקדת התכנית החדשה ביקשה לפתור בעיה זו באמצעות הוראה על הרחבת תחום התכנית ושינוי ייעודה של רצועת הקרקע שבקצה רחוב מיכאלסון משטח ציבורי פתוח לדרך. באותה עת לא נבחנו על ידי הוועדה חלופות נוספות.

התייחסות לחלופה כזאת נכללה בחוות הדעת המשלימה של מהנדס התנועה עדי זלינגר, אותה הגישו לוועדה תושבי רחוב מיכאלסון לקראת הדיון הראשון בהתנגדויות. נאמר בה כי רחוב אביגד מסוגל לשמש גישה לרכבים המגיעים למתחם, באמצעות שתי רמפות חד-סטריות. גישה דומה, ואף מקלה יותר (המסתפקת ברמפה אחת דו-סטרית), ננקטה בחוות הדעת המשלימה של מהנדס התנועה חיים איתן, שהוגשה לוועדה על ידי תושבי רחוב אלזה לקראת הדיון הנזכר. המהנדס איתן נטל חלק פעיל בשני הדיונים של ועדת המשנה להתנגדויות, ושטח בהם את עמדתו. עוד קודם לחוות דעת משלימות אלו, ציין המהנדס עמי בלום, בחוות דעתו שהוגשה לוועדה המחוזית בתמיכה להתנגדויות של תושבי רחוב נווה שאנן, כי ניתן להכשיר גישה למגרש 1א מרחוב אביגד. משיבה 3, לעומת זאת, לא הגישה לוועדה חוות דעת כלשהי בהתייחס לחלופה של רחוב אביגד. משיבה 3 הגישה לוועדה חוות דעת מחודש ינואר 2007 של חברת אמאב תחבורה בע"מ. חוות הדעת בחנה את השפעת הפרויקט על הרחובות נווה שאנן, מיכאלסון ואלזה. מסקנתה הנה כי רחובות אלו יוכלו לשאת את נפח התנועה שיתווסף מהפרויקט. אין בה כל התמודדות עם שאלת קיומן של חלופות גישה אחרות. גם לאחר שתושבי הרחובות מיכאלסון ואלזה הגישו לוועדה המחוזית את חוות הדעת המשלימות של מומחי התנועה מטעמם, ובהן המלצות חד-משמעיות באשר להיתכנות חלופת הגישה מרחוב אביגד, נמנעה משיבה 3 מלהגיש לוועדה חוות דעת נגדית שתסתור את חוות הדעת האמורות. במצב דברים זה, בבוא ועדת המשנה לקבל את החלטתה, חוות הדעת הרלוונטיות היחידות שהיו בפניה הנן שלוש חוות הדעת מטעם המתנגדים, לפיהן ניתן להכשיר גישת כלי רכב למגרש 1א מרחוב אביגד. לא זו אף זו: לאחר הדיון הראשון בהתנגדויות הוגשה לוועדת המשנה המלצת יו"ר הוועדה המקומית ומנהלת המחלקה לתכנון העיר בעירייה (שהנה אדריכלית בהכשרתה), בעקבות הסיור אותו ערכו בשטח ביום 6.3.07, ולפיה יש להוסיף כניסה עיקרית למתחם מרחוב אביגד שתשרת את רוב יחידות הדיור בפרויקט.

על אף כל זאת הגיעה ועדת המשנה בהחלטתה מיום 25.9.07 למסקנה שלא לאמץ את חלופת הגישה מרחוב אביגד. ועדת המשנה נתנה למסקנה זו שני נימוקים. הראשון – "קיים ספק באשר להיתכנות הנדסית של פתרון זה"; השני – "בכל מקרה לא מוצאת הועדה שתוספת כלי הרכב ברחובות אלזה מיכאלסון ונווה שאנן לאחר הפחתת מספר יחידות הדיור והניתוק הפיזי בתחום החניון כמפורט לעיל מצדיקה פתרון מורכב זה". נפתח בנימוק השני: ככל שמדובר ברחוב מיכאלסון, השאלה אינה בדבר מסוגלותו לשאת את נפח התנועה הנוסף הנגזר מהתכנית החדשה. מסוגלות זאת אינה שנויה במחלוקת. השאלה היא האם אין בנמצא פתרון חלופי לגישת רכבים למתחם, שימנע את שינוי ההסדר שנקבע בתכנית הקודמת בהסכמת כל הנוגעים בדבר, ושלאורו תוכננו הדירות ברחוב מיכאלסון, לפיו הרחוב הנו משולב ללא מוצא המשרת רק את כלי הרכב של דייריו. ממילא, עד שהוועדה המחוזית באה לשלול את הפתרון החלופי, עליה להגיע למסקנה ברורה בדבר מידת היתכנותו. השאלה, האם מורכבות הפתרון מצדיקה לאמץ אותו, תתעורר רק בשלב הבא, לאחר שיהיה ברור לוועדה המחוזית האם הפתרון בנמצא. אפשר, למשל, כי פתרון חלופי קיים, גם אם מורכב, שלא היה מצדיק את ביטול הגישה למגרש 1א מרחוב מיכאלסון, יצדיק את עצמו אם יהיה בו לחסוך באותה הזדמנות גם את הצורך בנקיטת הליך הפקעה של הקרקע הפרטית ברחוב שמי למטרת גישה למגרש 3, או להקל מהעומס הלא מאוזן שהוטל בסופו של דבר בנספח התנועה המתוקן על רחוב אלזה בניגוד למצגיה הקודמים של הוועדה המחוזית. כדרכה של בחירה בין חלופות, הענין הוא הן בכמות והן באיכות. בהשאלה מדבריו של בית המשפט העליון בבג"ץ 940/04 אבו טיר נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון (מיום 24.11.04, פסקה 12):


"בהערכת מידתיות התוואי הראוי, יש להתחשב הן במספר בעלי הזכויות העשויים להיפגע והן בעוצמת הזכויות הנפגעות. נדרש שיקלול בין מרכיבים אלה על פי משקלם היחסי כדי להגיע לגיבושו של תוואי אשר, בראייה כוללת, יסב את הפגיעה הקטנה ביותר לציבור התושבים במקום. בחינת מספרם של בעלי הזכויות הנפגעים בכל חלופה אינה מספקת. בלא הערכת עוצמת זכויותיהם הצפויות להיפגע לא ניתן יהיה להעריך את מידתיות החלופה הנבחרת" (ההדגשה במקור).

לא הרי פתרון גישה חלופי הנדרש למניעת פגיעה בתושביו של רחוב אחד כפתרון גישה חלופי שמטרתו לחסוך את הפגיעה בתושביהם של שלושה רחובות; ולא הרי פתרון גישה חלופי הנדרש אך למניעת פגיעה בצביונו של רחוב אחד (מיכאלסון) כפתרון גישה חלופי המיועד להקל על עומסי תנועה מהם סובל רחוב שני (נווה שאנן) המולידים צורך בנקיטת הליכי הפקעה ברחוב שלישי (שמי). על אחת כמה וכמה כאשר הפתרון החלופי (רחוב אביגד), בשונה מהפתרונות שנבחרו, אינו כורך עמו פגיעה כלשהי בתושבי האזור, בהיותו מתייחס לרחוב שאינו מאוכלס כלל בבניני מגורים.

יש בכך למקד את הדיון בשלב הנוכחי בנימוק הראשון של ועדת המשנה. נימוק זה הנו מקצועי מובהק. עניינו בקיומה של אפשרות הנדסית ליצירת מעבר כלי רכב מרחוב אביגד לחניון של מגרש 1א לנוכח הטופוגרפיה של המקום. כנימוק כזה, על הוועדה המחוזית לחתור להגיע לגביו למסקנה ברורה. אילו היו ניצבות בפני הוועדה חוות דעת סותרות באשר להיתכנות ההנדסית של הפתרון, ניתן היה אולי להבין את הימנעותה ממתן תשובה מחייבת לגביו. אך הלא חוות הדעת המקצועיות היחידות שניצבו בפני הוועדה היו של מומחים לתחבורה מטעם המתנגדים שקבעו פה אחד כי הפתרון אפשרי. המלצה ברוח דומה ניתנה על ידי יו"ר הוועדה המקומית ואדריכלית העומדת בראש המחלקה לתכנון העיר. זוהי תשתית העובדות שעל יסודה התקבלה ההחלטה. הטלת ספק בהיתכנותו ההנדסית של הפתרון ללא כל אסמכתה מקצועית, אינה עולה בקנה אחד עם חובתה של הוועדה המחוזית לבסס את החלטתה, ובכלל זה פסילת חלופה לפתרון בו בחרה, על תשתית עובדות בדוקה ומהימנה. יש בכך חריגה ממתחם הסבירות, במיוחד לנוכח חוות הדעת של המומחים מטעם המתנגדים. "כשבוחנים את סבירותה של החלטת מינהל, יש חשיבות גם לשאלה, אם ההחלטה נשענת ומבוססת על חוות דעת של מומחים שבאו לפני הרשות המינהלית" (בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד מה(3) 678, 688). יפים לכאן הדברים שנאמרו בבג"ץ 2887/04 אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל (מיום 15.4.07) באשר לחזקה המניחה כי הרשות המינהלית מגבשת באופן תקין את עמדתה בסוגיות מקצועיות: "ביסוד החזקה שתוארה לטובת עמדתה של הרשות ניצבת ההנחה כי רשויות המדינה מקבלות החלטותיהן על סמך בדיקה יסודית ומקיפה של הסוגיות המקצועיות שבתחומי אחריותן. קשה להשתכנע שההתנהלות במקרה דנן תומכת בהנחה זו".

32. הוועדה המחוזית טוענת כי הסתייעה לצורך החלטתה ביועצת התנועה שלה. טענה זו יפה לקביעה של ועדת המשנה להתנגדויות בדבר מסוגלותו של רחוב מיכאלסון לשאת את הגדלת נפח התנועה ככל שיעברו דרכו חלק מהרכבים המגיעים לחניון התת-קרקעי במגרש 1א. לגבי נושא זה אכן נאמר בהחלטת ועדת המשנה כי קביעתה נסמכת על התייחסות נוספת שהתקבלה מיועצת התנועה. דברים דומים לא נאמרו בהחלטה לגבי הגישה החלופית המוצעת מרחוב אביגד. גם במכתבה של יועצת התנועה מיום 19.11.07 אין כל התייחסות לחלופה זו. מאחר שהוועדה המחוזית טוענת כי מכתב זה של יועצת התנועה "מעגן את המלצותיה כפי שהועברו לועדת המשנה" (סעיף 121 לכתב התשובה; ראו בדומה סעיף 14.2 לתצהיר הפרטים הנוספים מטעם הוועדה המחוזית), הרי אי-התייחסותה של היועצת במכתבה לסוגיה של רחוב אביגד שוללת את הטענה בדבר קבלת חוות דעת מאותה יועצת באשר לספק ההיתכנות ההנדסית של החלופה. בכל מקרה, לאחר שהמתנגדים המציאו חוות דעת של מהנדסי תנועה, ששתיים מהן (של המהנדסים זלינגר ואיתן) מתייחסות באופן מפורט לחלופה זו, לרבות ציון הגבהים המדויקים וניתוח סוג הרמפה הבאה בחשבון בשל הפרש הגבהים, אין די באמירה סתמית בדבר קיומו של "ספק באשר להיתכנות הנדסית של פתרון זה". המעט שנדרש מהוועדה המחוזית על מנת לשכנע כי החלטתה הסתמכה על תשתית עובדתית מניחה את הדעת, הנו להצביע, ולו בתמצית, על השיקולים שהביאו את יועצת התנועה להטיל ספק בחוות הדעת ההנדסיות מטעם המתנגדים הגם שמולן לא באה חוות דעת נגדית מטעם מגישת התכנית. בחינתו של פתרון חלופי אינה יכולה להיעשות כלאחר יד, וההתייחסות אליה אינה יכולה להיות כאל מטרד. מקבל ההחלטה נדרש להשקיע את המאמץ הנחוץ ולבחון את החלופה המוצעת לפרטיה (בג"ץ 7957/04, לעיל, בעמ' 554). הוועדה המחוזית לא עמדה בנטל זה: לא בהחלטה עצמה (של ועדת המשנה ושל מליאת הוועדה); לא בכתב התשובה; ואף לא בתצהיר התשובה לפרטים הנוספים, בו ניתנה לוועדה המחוזית הזדמנות נוספת לפרוס את שיקוליה של יועצת התנועה, אך ההזדמנות שוב לא נוצלה. דבר זה לא מנע מב"כ הוועדה המחוזית להציג לראשונה בעת הדיון בעתירה נתונים טכניים המבססים כביכול את הבעייתיות ההנדסית של חלופת הגישה מרחוב אביגד, ובמסגרת זאת לטעון בין היתר כי הפרש הגבהים בין רחוב אביגד לחניון של מגרש 1א הנו 17 מטרים (עמ' 26 לפרוטוקול). כל זאת בשעה שהמהנדס זלינגר קובע בחוות דעתו כי הפרש הגבהים הנו כ-8.5 מטרים, ולפי חוות הדעת של המהנדס איתן ההפרש קטן עוד יותר ועומד על 7.5 מטרים בלבד. האם אמנם סבורה הוועדה המחוזית כי הפרש הגבהים כפול ממה שציינו שני המומחים מטעם המתנגדים? אם כן – על איזו אסמכתה מקצועית מתבססת הוועדה המחוזית? מדוע הדבר לא צוין במכתבה של יועצת התנועה מטעם הוועדה? מדוע לא ניתנה למתנגדים האפשרות להתמודד, טרם קבלת החלטת ועדת המשנה, עם טענה עובדתית שבירורה פשוט, המצויה במחלוקת קוטבית עם חוות הדעת של המומחים מטעמם? שאלות אלו ושכמותן מוסיפות לרחף ולהטריד בלא כל מענה.

33. משיבה 3 טוענת כי הוועדה המחוזית צדקה בדחותה את חלופת הגישה מרחוב אביגד, וזאת לנוכח דברים שהשמיע עורך התכנית, האדריכל אהרנסון, לפיהם עבודות החציבה והבנייה הנדרשות לצורך הכשרת גישה מרחוב אביגד לחניון של מגרש 1א הנן בהיקף ניכר לאור הבדלי הטופוגרפיה, וככאלה יגרמו מטרדים עצומים לתושבי האזור ויהפכו את הפרויקט לבלתי כלכלי עד כדי סיכול מימושו. אין לקבל טענה זו. ניתן היה לבחון את הטענה לגופה אילו הוועדה המחוזית הייתה מבססת עליה את החלטתה. בפועל, הוועדה המחוזית כלל לא התייחסה לשיקולי העלות והכדאיות הכלכלית של חלופת הגישה מרחוב אביגד, אלא על ה"ספק באשר להיתכנות הנדסית של פתרון זה". האדריכל אהרנסון לא הגיש לוועדה המחוזית חוות דעת הנדסית בנדון, ודבריו אינם מתייחסים כלל להיתכנות ההנדסית של הפתרון אלא לכדאיותו. חלופת הגישה מרחוב אביגד נדחתה על ידי הוועדה המחוזית בשל הטעמים שפורטו בהחלטת ועדת המשנה, ובעטיים בלבד (סעיף 19.1.1 לתצהיר התשובה של הוועדה לפרטים הנוספים). מכל מקום, גם פסילת חלופה תכנונית משיקולים של חוסר כדאיות כלכלית מחייבת מסד עובדות מפורט ומבוסס. המשיבות לא הציגו בפני בית המשפט נתונים בנוגע למשמעות הכלכלית של הקמת רמפה המובילה למתחם מרחוב אביגד. לא כל שכן שלא ניתנה למתנגדים האפשרות להתמודד עם נתונים כאלה ולהגיב עליהם, בהתאם לזכות המוקנית להם בדין.

34. מטעמים אלה יש להחזיר את הדיון בתכנית החדשה אל הוועדה המחוזית על מנת שתשוב ותבחן, בהתאם לאמות המידה שנקבעו לעיל ולאחר מתן אפשרות לכל הנוגעים בדבר להמציא כל חוות דעת ונתון רלוונטי, את היתכנותה של הצעת העותרים להכשרת גישה למתחם מרחוב אביגד. רק לאחר שהוועדה המחוזית תקבל את החלטתה בשאלה זאת על יסוד תשתית נתונים מקיפה ומוסמכת ותוך שמיעת כל הנוגעים בדבר, יהיה באפשרותה לעבור לשלב הבא ולהחליט האם היקף המשאבים ומידת המורכבות הכרוכים בפתרון החלופי האמור מצדיקים את נקיטתו, לנוכח היקף הרחובות הסמוכים הצפויים להפיק ממנו תועלת וטיב הפגיעה בכל אחד מהרחובות שתיחסך כתוצאה מהפתרון החלופי. אין צורך לומר כי בשלב השני של הבחינה תוכל הוועדה המחוזית להתחשב בין היתר בקביעה שבפסק דין זה בדבר ביטול הגישה למגרש 3 מרחוב נווה שאנן עד למיצוי הליך הפקעה בנוגע לרחוב שמי (ראו לעיל פסקה 27 סיפא). כמו כן תוכל הוועדה להתחשב בהערות שלעיל בדבר הגדלת נפח התנועה ברחוב אלזה, לאחר ההחלטה בדבר אישור התכנית ושלא בהתאם למצגיה הקודמים של הוועדה.

35. בהתאם לתורת הבטלות היחסית (או התוצאה היחסית), וכפי שמקובל גם על העותרים, המסקנות שלעיל אינן מחייבות ביטול גורף של התכנית החדשה. די בביטול הוראותיה של תכנית זו הקובעות גישת כלי רכב למתחם מרחוב נווה שאנן ומרחוב מיכאלסון. תוצאה זו מייתרת, בשלב הנוכחי, את הדיון ביתר הטענות של תושבי רחוב מיכאלסון נגד הוראת התכנית הקובעת גישה למגרש 1א דרך רחובם.

36. משיבה 3 טוענת כי אין מקום להורות כיום על ביטול איזו מבין הוראותיה של התכנית החדשה, לאחר שהתכנית פורסמה ברשומות ביום 26.6.08 ונכנסה לתוקף ביום 11.7.08, ובנוסף ניתן בינתיים למשיבה 3 היתר חפירה ומילוי על פי התכנית החדשה, והיא השקיעה כספים ומשאבים רבים והחלה בביצוע העבודות באופן ששינה את המציאות בשטח ויצר עובדות בלתי-הפיכות. אין בידי לקבל טענות אלו. שתי העתירות הוגשו כחודש וחצי בלבד לאחר החלטתה של מליאת הוועדה המחוזית לאשרר את החלטת ועדת המשנה בדבר אישור התכנית החדשה. מאז המצאת החלטת מליאת הוועדה לב"כ העותרים ועד להגשת העתירות חלף פחות מחודש. העתירות הוגשו כחצי שנה לפני פרסום התכנית ברשומות, ואף לפני שאושר נספח התנועה המתוקן שהגישה משיבה 3. דיון שנקבע בעתירות ליום 29.6.08, לפני כניסת התכנית לתוקף, לא התקיים בשל בקשות שהגישה משיבה 3 ערב הדיון לפסילת שופט ולהעברת התיק למחוז שיפוט אחר. משיבה 3 הגישה את בקשתה להיתר חפירה והחלה בביצוע העבודות על פי ההיתר, בהיותה מודעת לקיומה של העתירה ולאפשרות שבית המשפט יחליט לבטל באופן מלא או חלקי את התכנית שמכוחה ניתן ההיתר. יתר על כן, בהחלטת ועדת הערר המחוזית מיום 16.3.09, בה נדחה ערר שהגישו תושבי רחוב נווה שאנן על ההחלטה לתת למשיבה 3 את היתר החפירה, נקבע כי ההיתר עולה בקנה אחד הן עם התכנית החדשה והן עם התכנית הקודמת. משמע, שקביעת העובדות בשטח לה טוענת משיבה 3 תוכל להישאר על כנה גם אם תבוטל התכנית החדשה. מעבר לצורך יצוין כי מצינו בפסיקת בית המשפט העליון ביטול תכנית גם לאחר פרסומה למתן תוקף (עע"מ 2647/05 פז חברת נפט בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז, מיום 20.3.07), ואפילו לאחר ביצוע הבניה מכוחה (עע"מ 8489/07 ריכטר נ' ועדת המשנה הנקודתית של הועדה המחוזית, מיום 23.11.09; השוו עע"מ 402/03 עמותת העצמאים באילת נ' סופריור כבלים בע"מ, פ"ד נח(3) 199, 215).

37. יש לדחות את טענותיהם של תושבי רחוב מיכאלסון נגד דחיית התנגדותם להצבת חדר האשפה ברחובם. צורתו של מגרש 1א אינה רגולרית. חלק מהבינוי ברצועה העליונה של מגרש 1א "גולש" לתוך רחוב מיכאלסון ומצוי מול שני בניינים ברחוב זה. כפי שראינו, הכניסה לחניות של 6 יחידות דיור במתחם, שייבנו באותה רצועה עליונה, הנה מול הבנין הלפני אחרון ברחוב מיכאלסון. חדר האשפה עליו יצא קצפם של תושבי הרחוב ממוקם בתכנית דרומית לאותה כניסה, היינו קרוב יותר אל קצה הרחוב ובצמוד לחדר האשפה הקיים בו כיום ומשרת את תושביו. נמצא כי חדר האשפה לא הוצא אל מחוץ למתחם, כפי שטוענים תושבי רחוב מיכאלסון. בנוסף להיותו בתוך "הקו הכחול" של התכנית החדשה, עולה מיקומו בקנה אחד הן עם צורת מגרש 1א והן עם השאיפה הלגיטימית לאפשר נגישות מרבית למתקן מסוג זה מהרחובות הציבוריים הגובלים במתחם. רחוב מיכאלסון הנו, כמו יתר הרחובות הגובלים, דרך ציבורית בבעלות עיריית ירושלים. כבר היום נכנסות משאיות העירייה אל תוך הרחוב לצורך פינוי האשפה של דייריו. החלטת הוועדה המחוזית להצמיד לחדר האשפה הקיים חדר אשפה נוסף הנה, בנסיבות הענין, סבירה ובגדרי שיקול הדעת התכנוני והמקצועי המופקד בידיה. לא למותר לציין כי חדר האשפה המדובר אינו חדר האשפה היחיד המתוכנן במתחם. כמו כן, ועדת המשנה להתנגדויות התנתה את מתן היתר הבניה בהגשת מסמך סביבתי על פי הנחיות המחלקה לאיכות הסביבה בעירייה, כך שבשלב של מתן ההיתר ייבחנו שוב האינטרסים של תושבי רחוב מיכאלסון בזיקה למידות חדר האשפה, למיקומו ולדרכי הטיפול באשפה. יוער כי במקרה בו הוועדה המחוזית תחליט להעתיק את הגישה למגרש 1א לרחוב אביגד, יהיה ממילא בידה לשקול בשנית את מיקומו של חדר האשפה.

38. מאותם טעמים, לא מצאתי כי יש במיקומו של חדר האשפה להקים עילת התערבות בהחלטת הוועדה המחוזית שלא לכלול את כל רחוב מיכאלסון בתוך "הקו הכחול" של התכנית החדשה. ככל שהכללה זאת נתבעה בשל הפיכת רחוב מיכאלסון לנתיב גישת כלי רכב למתחם, הרי שהטענה התייתרה בשים לב למסקנה שלעיל בדבר ביטול הוראת התכנית הקובעת גישה זאת.

39. סוף דבר: העתירות מתקבלות בחלקן. ההחלטה לאשר את התכנית החדשה מבוטלת בהתייחס להוראות התכנית שעניינן קביעת גישת כלי רכב למתחם מהרחובות נווה שאנן ומיכאלסון וביטול רצועת השטח הציבורי הפתוח בסוף רחוב מיכאלסון. התכנית החדשה מוחזרת אל הוועדה המחוזית לצורך נקיטת הליך הפקעה שייעודו יצירת גישה למגרש 3 דרך רחוב שמי, וכן לצורך בחינת חלופת הגישה למגרש 1א מרחוב אביגד וקבלת החלטה משלימה באשר לגישה למגרש זה, הכל בהתאם לקביעות ולהנחיות המפורטות בגוף פסק הדין. עד להשלמת הליכים אלו יושהה תוקפה של התכנית החדשה. יתר חלקי העתירות נדחים.

החלק העיקרי של שתי העתירות התקבל. לפיכך, ובהתחשב גם בכך שהעתירות לא התקבלו במלואן, תשלם כל אחד מהמשיבות לכל אחת מקבוצות העותרים הוצאות בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום, י"ג בכסלו תש"ע (30 בנובמבר 2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

משה סובל, שופט