ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רשם המקרקעין נגד מסרי יוסף מוסא ואח' :

1

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

בש"א 006074/07

לפני:

כב' השופט ר' כרמל

17/07/2008

רשם המקרקעין

בעניין:

המבקש

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

נ ג ד

1. מסרי יוסף מוסא

ע"י ב"כ עוה"ד נ.ח (בוחבוט) בר חן

2. מוחמד משעל מוחמד משעל עלוואת שהאין

המשיבים

החלטה

בקשה לביטול פסק דין

בקשה לביטול פסק דין בת"א 8500/06 מיום 13.5.07 שניתן בהעדר הגנה, להורות על צירוף כל הבעלים הרשומים (או עזבונם) להליך וצירוף האפוטרופוס לנכסי נפקדים בהתאם להוראת סעיף 31 לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950.

כללי

1. המשיב 1 הגיש תביעה לסעד הצהרתי כנגד המשיב 2, לפיו זכאי המשיב 1 להירשם כבעלים בחלקה 1 ובחלקה 2, גוש 30616 (גוש 18 לפי הרישום הירדני), מקרקעין מוסדרים בבית חנינא (להלן: "המקרקעין"). לכתב התביעה צורף המבקש, רשם המקרקעין, כנתבע פורמלי.

2. ביסוד התובענה עומדות שתי עיסקאות למכר המקרקעין, האחת מיום 10.8.1966, והשניה מיום 12.2.67, מכוחן נמכרו המקרקעין, כך נטען, למשיב 2, שמכר את זכויותיו למשיב 1 בשנת 1994. העסקאות הללו לא נסתיימו ברישום במרשם המקרקעין, באשר בעלי המקרקעין הרשומים נותרו הבעלים הראשונים בשרשרת העסקאות הנטענת, בני משפחת שאהין ובני משפחת מצלח (נסח – נספח ד' לכתב התביעה).

3. כתב התביעה הוגש ביום 16.11.06. ביום 6.3.07 הגיש המשיב 1 בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. הבקשה נדחתה מהטעם כי לא הומצא אישור מסירה המעיד על המצאת כתב התביעה לאותם צדדים. המשיב 1 הגיש ביום 25.3.07 בקשה נוספת למתן פסק דין בהעדר הגנה אשר נדחתה מאותו הטעם. בקשה שלישית של המשיב 1 למתן פסק דין בהעדר הגנה הוגשה ביום 6.5.07 ונדחתה בנימוק כי "גם אם ניתן לראות במכתב רשם המקרקעין לפרקליטות משום מסירה, מחמת פגרת הפסח, טרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה". בקשתו הרביעית של המשיב 1 למתן פסק דין בהעדר הגנה התקבלה וביום 13.5.07 ניתן צו הצהרתי כמבוקש, המורה למשיב 2 ולרשם המקרקעין להעביר ולרשום את חלקות המקרקעין על שם המשיב 1. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין ביום 27.6.07, היא הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

4. המבקש טוען כי כתב התביעה לא הומצא לו כנדרש בהוראת תקנה 485 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הקובעת כי המצאת כתב בי-דין למדינה תהיה בהמצאתו לפרקליטות המחוז. לגופו של עניין טוען המבקש כי גבוהים סיכויו להצליח להוכיח את הגנתו, שכן, שלטענתו, יש לברר האם מדובר במקרקעין שהם נכסי נפקדים על פי חוק נכסי נפקדים, תש"י-1950, ויש לברר את זכויות המשיב 1 על רקע טענות צדדים שלישיים לזכויות בעלות במקרקעין. על כן טוען המבקש כי יש להורות על צירופם להליך של האפוטרופוס לנכסי נפקדים וכונס הנכסים שמונה למקרקעין דנן בהליך אחר, עוה"ד מ' ינובסקי (בש"א 4093/07 בת"א 9012/07).

5. המשיב 1 טוען כי המציא את כתב התביעה לרשם המקרקעין, שהעבירו לפרקליטות המחוז, לכל המאוחר ביום 1.4.07, אולם הפרקליטות בחרה שלא להגיש כתב הגנה במועד ולא ביקשה להאריך את המועד לעשות כן, כיוון שאין למבקש כל ענין בחלקות הנדונות משום שחוק נכסי נפקדים אינו חל על המקרקעין. הבעלים הרשומים מכרו את זכותם במקרקעין למשיב 1 עת היה השטח בשליטה ירדנית, ובעת שהוחל עליהם חוק נכסי נפקדים, לא היתה להם עוד זכות בעלות במקרקעין אלה, אלא זכות זו הועברה למשיב 2. כמו כן, אין ליורשי המשיב 2 כל מעמד בהליך משום שזכות הבעלות הועברה ממנו למשיב 1 בטרם נפטר. לבסוף, טוען המשיב 1 כי הפרקליטות איחרה את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין.

דיון

6. שלא כטענת המשיב 1, הבקשה לביטול פסק הדין, שהוגשה ביום 27.6.07, לא הוגשה באיחור, שכן פסק הדין הומצא לפרקליטות ביום 6.6.07 (נספח ב' לבקשה).

7. סמכות בית המשפט לבטל החלטה שניתנה על פי צד אחד, קבועה בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), הקובעת לאמור:

"201. ביטול החלטה על פי צד אחד

ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".

יש להבחין בין ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מתוך חובת הצדק בשל פגם שנפל בהליך, כגון שבעל דין לא הוזמן כדין לדיון, לבין ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, המסור לשיקול דעת בית המשפט. הלכה פסוקה היא, כי בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כאשר לא נפל פגם בפסק הדין, יבחן בית המשפט שני עיקרים: האחד, סיבת מחדלו של המבקש; והשני, סיכויי הצלחת המבקש אם תבוטל ההחלטה. בע"א 3645/92 שאול קלנר נ' סשה לופוביץ, פ"ד מז(4) 133, הוסיף כב' השופט ד' לוין וקבע לאמור: "ככל שהתשובה לאחת השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת". (ר' גם: ע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, עמודים 835-836; רע"א 6157/97 גראל בע"מ נ' גראל ערד (1983) בע"מ, פ"ד נא(4) 877, עמוד 879; רע"א 1114/06 אוגניה דרעי נ' אריאלה הרלב, תק-על 2006(2), 4620; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007), עמודים 354-356).

8. בענייננו, עסקינן בבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק בשל פגם בהליך הנובע מהעדר המצאת כתב התביעה כדין. הלכה היא, כי מקום בו "הצביע המבקש על פגם בהליך, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להימנע ממתן ההחלטה, זכותו של המבקש היא, ההחלטה תבוטל 'מתוך חובת הצדק'.... עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה, ובית המשפט אינו רשאי לשקול, אם היתה ההחלטה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 736). הרציונל הטמון בהלכה זו הוא שבעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין.

9. במקרה שבפניי הוכח פגם כאמור. הוראת תקנה 485 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת כי "המען להמצאת כתבי בי-דין למדינה, יהא משרד פרקליט המחוז שבו נמצא מקום מושבו של בית המשפט הדן בתובענה..". במקרה דנן אין מחלוקת כי המשיב 1 לא קיים את הוראות התקנה ולא המציא את כתב התביעה לידי פרקליטות המחוז, אלא לרשם המקרקעין. מכאן, נפל פגם בהמצאה.

10. אין מחלוקת שכתב התביעה הגיע לפרקליטות באמצעות רשם המקרקעין בתאריך 1.4.07 (נספח א' לתגובת המשיב לבקשה), אך לא בדרך ההמצאה המחויבת על-פי דין בתקנות 18 ו- 19 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. תקנה 18 קובעת כי: "בהגשת כתב תביעה שאינה בסדר דין מקוצר, ימסור התובע עם כתב התביעה מספר הזמנות לדין, כפול ממספר הנתבעים; הזמנה לדין תהא ערוכה לפי טופס 2". תקנה 19 קובעת כי: "בהזמנה לדין יידרש הנתבע להגיש כתב הגנה תוך שלושים ימים לאחר המצאת ההזמנה או תוך תקופה ארוכה יותר שקבע בית-המשפט או הרשם".

11. המשיב 1 טוען כי במקרה זה יש להפעיל את כלל הידיעה, המאפשר לראות בידיעת בעל הדין בפועל על כתב בי הדין, כתחליף להמצאה. טענה זו דינה להידחות. העובדה שכתב התביעה הגיע למשרדי הפרקליטות, אינה עונה לצורך דרישת ההמצאה, שכן "אין ידיעה על תוכנו של כתב בי-דין שהגיעה לידי בעל דין בדרך אחרת, אין דינה דין המצאה, אפילו הגיעה לידיו ממשרד בית המשפט, ואפילו ביקש הוא מבית המשפט וקיבל ממנו את המסמך, אלא שהמסמך לא ניתן בידו לשם המצאה" (זוסמן, שם, בעמ' 230) (ר' גם: ת"א (י-ם) 5171/03 בש"א 2246/03 מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל נ' קיבוץ שריד, אגודה שיתופית חקלאית, תק-מח 2003(3) 3115). אין בכך כדי להצביע על ידיעה של הגורם המוסמך לצורך ביצוע פעולות משפטיות בבית המשפט מטעם המדינה, הוא הפרקליטות. במצב זה, אין הידיעה הנטענת יכולה להוות תחליף להמצאה כדין. בתקנה 485 נקבעה דרך ברורה להמצאה לידי המדינה, על מנת למנוע תקלות וקשיים. יישומה של התקנה פשוט, ויש בה היבט בולט של ביטחון וודאות משפטיים בדבר המועד בו בוצעה המצאה ומתחיל מירוץ המועדים להגשת ערעור (ר': ע"א 3836/04 מנהל מס שבח מקרקעין נ' גבעת הכרך בע"מ תקדין עליון 2004(3) 1931). במקרה דנן, ההחלטה הומצאה לידי גורם אשר אינו אמון כלל על הגשת כתב הגנה לתביעה המוגשת נגדו. במצב זה, לא ניתן לראות בידיעתו של אותו גורם משום תחליף רלוונטי להמצאה, אשר בגינו ניתן להתגבר על הפגם בהמצאה.

12. דברים אלה חלים ביתר שאת במקרה שבפני, בו המדובר בהמצאת כתב התביעה. להמצאת כתב התביעה ישנה חשיבות מיוחדת, שכן כתב התביעה הוא המסמך הפותח את ההליך, והמצאתו כדין היא המקנה לבית המשפט סמכות שיפוט לדון בעניין פלוני. על רקע זה, מתבקשת הקפדה מיוחדת בהמצאת כתב התביעה בהתאם להוראות התקנות. אכן, הקפדה כזו מתבקשת על מנת למנוע תקלות, ועל מנת להבטיח ודאות ובהירות של הדין בנוגע לנתון היסוד לקיומו כל הליך – עצם רכישת סמכות השיפוט לדון בתובענה כלפי בעל הדין. במקרה שבפניי, לא כך פעל המשיב 1. כתב התביעה לא הומצא בהתאם לתקנות. לא מצאתי בחומר שבפניי הסבר כלשהו לפגם זה, קל וחומר הסבר סביר. אכן, אין, ואף לא היה במקרה זה, כל קושי לקיים את מצוות התקנות, ולבצע את ההמצאה לגורם המוסמך על פי הדין. אין למשיב 1 להלין בהקשר זה אלא על עצמו, על כך שלא פעל בהתאם להוראות הדין הברורות.

13. בנוסף, בנסיבות דנן נראה כי טובים סיכוייו של המבקש להצליח בהגנתו. מטענות ההגנה של המבקש עולה כי יש לבחון את שאלת הזכויות במקרקעין על דרך של בירור קפדני בטרם שינוי הרישום במרשם המקרקעין, המהווה ראיה חותכת לתוכנו. בענייננו קיימות מספר סוגיות שיש לברר עד תום, כדלקמן:

שאלת היותם של המקרקעין נכסי נפקדים: התובענה דנן נסמכת על עסקת מכר מקרקעין שנחתמה, לכאורה, בין המשיב 2 למשיב 1 ביום 28.3.1994, ויפוי כוח בלתי חוזר מהמשיב 2 למשיב 1 שנחתם, לכאורה, ביום 20.1.1995. עסקת המכר לא נסתיימה ברישום במרשם המקרקעין, וביסוד התובענה עומדות שתי עסקאות מכר המקרקעין קודמות, שאף הן לא הושלמו ברישום: האחת, מיום 10.8.1966, השניה, מיום 12.2.1967, בהן הועברה הבעלות למשיב 2. שני הסכמים אלה בוצעו בזמן בו השטח היה בשליטה ירדנית, וכאמור, לא הושלמו ברישום, הגם שמדובר במקרקעין מוסדרים. לפיכך, עולה השאלה האם מדובר במקרקעין שהם נכסי נפקדים, שבנסיבות שפורטו לעיל איננה משוללת יסוד לאור הנסיבות, והמשיב 1 לא סיפק בכתב תביעתו פרטים על מעמדם של הבעלים הרשומים של המקרקעין, ואף מהבקשה עולה כי מבדיקה ראשונית של האפוטרופוס לנכסי נפקדים עולה כי המשיב מס' 2 נפטר בשנת 2001.

קיומם של טוענים נוספים לזכויות במקרקעין נשוא התובענה: בתובענה אחרת שמתנהלת בבית משפט זה, בין המשיב 1 והמשיב 2 לבין ארבעה אנשים שרכשו, לטענתם, את המקרקעין מהמשיב 1, מונה למקרקעין כונס נכסים, עוה"ד מנחם ינובסקי, בא כוחם של אותם רוכשים (ת"א 9012/07 בש"א 4093/07), ונרשם במרשם המקרקעין ביום 18.1.07 צו ניהול על ידי כונס נכסים (ר' גם מכתבו של רשם המקרקעין לפרקליטות מחוז ירושלים מיום 1.2.07 - נספח א' לתגובת המשיב 1 לבקשה). בנוסף, בהליך דנן הופיע בפני בית משפט זה עוה"ד משה נעים, כמיצגו של אדם שהגיש תביעה לבית משפט זה בעניין המקרקעין נגד המשיב 1 ונגד מרשיו של עוה"ד ינובסקי, כונס הנכסים (פרוט' מיום 8.11.07) (ת"א 9455/07).

14. בנסיבות בהן הסעד הנתבע הינו פסק דין הצהרתי המחייב כלפי כולי עלמא, יש לברר עד תום את מצב הזכויות במקרקעין בטרם ינתן הסעד ההצהרתי המבוקש. בענייננו, משלא הוברר עד תום מעמדם של הבעלים הרשומים של המקרקעין ובנסיבות בהן קיימים טוענים נוספים לזכויות במקרקעין ומונה כונס נכסים יש לקיים דיון המברר את הזכויות במקרקעין אל מול רשם המקרקעין, המופקד על אמינות המרשם. יוסף כי צירופו של רשם המקרקעין להליך נדרש כנתב מהותי, ולא כנתבע פורמלי, כפי שצירפו המשיב 1 לכתב תביעתו.

15. לסיום, יש להוסיף כי אי ביטול פסק הדין כמוהו כנעילת שערי המשפט בפני המבקש, תוך מניעת אפשרות קיום בירור ענייני והוגן של הנושא שבמחלוקת והכרעה בו על סמך ראיות של צד אחד בלבד. אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. בתי המשפט נזהרים ב"נעילת שערי בית המשפט", במיוחד לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי, ויש אף שרואים בה כזכות חוקתית של ממש: "יש לכלול את הזכות לביטולו של פסק דין שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט שהפכה לזכות חוקתית. מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין ההזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק" (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204) (ר' גם: ע"א 8292/00 יוסף גבריאל נ' שמואל לוינסון, דינים עליון, כרך נח 990).

16. לפיכך, הבקשה מתקבלת. פסק הדין שניתן כנגד המבקש ביום 13.5.07 מבוטל בזאת.

ניתנה היום י"ד בתמוז, תשס"ח (17 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ר' כרמל, רשם

בית משפט מחוזי

ירושלים

קלדנית: רחל אמויאל