ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד עזרן פא-דימונה-748/06 :


בתי המשפט

בית משפט מחוזי באר שבע

פ 008068/06

בפני:

כב' השופט צלקובניק יורם

תאריך:

26/11/2009

בעניין:

פרקליטות מחוז דרום-פלילי

ע"י ב"כ עו"ד רוטשילד

תובע

נ ג ד

1 . עזרן יאיר

2 . עזרן יהודה

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד בן נתן אורי

נאשם

נוכחים:

עו"ד רוטשילד- ב"כ המאשימה

הנאשמים וב"כ עו"ד בן נתן

גזר דין

שני הנאשמים, האחים יאיר ויהודה, הורשעו לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה; יאיר הורשע בנוסף, בעבירת תקיפה.

מדובר בשני אירועים אלימים, שהתרחשו ביום 2.3.2006, בירוחם, בהם היו מעורבים המתלוננים, דוד ויאיר בוסקילה, אחים אף הם. האירוע הראשון, שהיווה בסיס להרשעתו של יאיר בעבירת תקיפה, התרחש בשעת בוקר, לאחר מפגש דרכים אקראי, שמהלכו חבט יאיר בראשו ובגבו של דוד, באמצעות מוט עץ, כתגובה לכך שדוד עיקם קודם לכן את דלת רכבו של יאיר, בשל ויכוח שנסב לעניין חוב כלשהו. האירוע השני – החמור בנסיבותיו – התרחש בשעות הערב, בקיוסק בירוחם, שבו נמצאו אותה עת שני הנאשמים. דוד שהגיע למקום הזעיק את אילן, ובעקבות ויכוח ועימות פיזי בין יאיר לאילן, דקר יאיר את אילן באמצעות סכין במותן, בחלק העליון של החזה ובכתף. יצוין כי גם יאיר נפצע בצורה קלה מפגיעת סכין באיזור המותן והיד. בתכוף לכך דקר יהודה את דוד דקירה עמוקה בבטנו, כדי למנוע ממנו להתקרב אל יאיר ואל אילן, שאותה עת היה שרוע על הקרקע. על פי הממצאים שנקבעו היו הנאשמים מודעים לאפשרות פרוץ עימות אלים עם המתלוננים, והשימוש המיידי בסכינים הצביע על היערכותם המוקדמת לתקיפת המתלוננים, אם אכן יתעורר צורך לכך. מספר הדקירות באילן, ועוצמת הדקירה בדוד, ומשהדקירות כוונו לאברי גוף רגישים, עמדו ביסוד הרשעת כל אחד מהנאשמים בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

נאשם 1

יאיר, הינו יליד 1985. הוא נשוי ואב לתינוק, יליד 1988. לחובתו מספר עבירות כנגד הרכוש, ועבירת איומים. בתסקיר שירות המבחן מיום 8.3.2009, ובתסקיר משלים מיום 8.11.2009, צויין כי בעבר התחבר לחברה שולית, אולם כיום לאחר נישואיו, ולנוכח משבר קשה על רקע מצבו הרפואי המתדרדר, כפי שיפורט, חל שינוי חיובי באורחות חייו, והוא "משקיע מאמצים רבים בניהול אורח חיים תקין ונורמטיבי". הנאשם הודה בפני שירות המבחן כי "דקר" את המתלוננים, אולם טען כי היה זה בתגובה לתקיפתו, ועל רקע חששו מהם.

באשר למצבו הרפואי של הנאשם עולה כי למרבית הצער, קיים חשש שלקה במחלת ניוון שרירים

(ALS). בעניין זה הוצגה חוות דעת רפואית שניתנה ביום 8.3.2009 על ידי ד"ר בולוס בולוס, רופא נטורופת – הומוטקסילוג, הקובעת כי הנאשם מטופל במרפאתו מזה מספר חדשים, "בשל מחלה כרונית קשה ALS, המתבטאת בחולשה וניוון שרירים חזקה". בתעודות רפואיות אחרות שהוצגו לא מצוייה אבחנה החלטית, אולם קיים אישור לכך שהנאשם סובל מחולשה ודלדול שרירים פרוגרסיבי בגפיים ומתקשה בהליכה(דוח סיכום אשפוז מבית החולים אסף הרופא מיום 18.9.2009). בהקשר זה צויין כי אביו של הנאשם לקה במחלת ניוון שרירים ממנה נפטר (בעת שהנאשם היה בן 15 שנים), ואחד האחים, לוקה אף הוא, ככל הנראה, במחלה קשה זו.

בשנתיים האחרונות, בשל מחלתו, קשה על הנאשם תפקודו היום יומי, ברמה הבסיסית, וניידתו צומצמה מאד. הוא מתגורר עם משפחתו הצעירה בבית אימו, ביחידת דיור על הקרקע; הוא מתקשה בביצוע מטלות פשוטות, כמו שריכת נעליים ורחצה, ואף אינו יכול להרים את בנו התינוק, ונעזר באשתו בכל מטלה. הנאשם דחה הצעה לשימוש בכסא גלגלים, מתוך חשש כי השימוש בכסא גלגלים יחמיר מחלתו. אין הוא יכול לפרנס את משפחתו, ומקבל קצבת נכות מביטוח לאומי. (הוצגה תעודת נכה מביטוח לאומי ותו חניה לנכה ממשרד התחבורה). עוד הוצגה פנייה למשרד השיכון של מחלקת הרווחה במועצה המקומית ירוחם, בבקשה לסייע למשפחתו של יאיר בקבלת דירה "המותאמת למגורי הבעל הנכה שסובל ממחלה רגרסיבית, עם אפשרות להחמרה במצבו התפקודי בעתיד". יצויין כי לאחרונה נפטר אחד מאחיו בשל שפעת החזירים. מותו של האח, שהנאשם היה בקשר עמוק עימו, החליש מאד את כוחות הנאשם בהתמודדות עם מחלתו, כעולה מתסקיר שירות המבחן.

נוכח המצב הרפואי המתואר, "והירידה ההדרגתית והמתמשכת בתפקוד (הנאשם)" והתרשמות שירות המבחן כי יאיר "עובר תהליך התבגרות ובניית זהות, ומנסה לקחת אחריות על מעשיו", והוא "ממוקד ועסוק בבניית המערכת המשפחתית...ובהתמודדות עם רגשות פחד, כשלון וייאוש המלווים אותו", על רקע מצבו הרפואי, שאינו מאפשר אף ביצוע של"צ, סבור שירות המבחן כי יש להטיל על הנאשם מאסר מותנה בלבד.

נאשם 2

יהודה נשוי ואב ארבעה ילדים, ועובד מזה שנים רבות במפעל בירוחם, לשביעות רצון מלאה של מעסיקיו, כעולה מהמלצות שהוצגו. אשתו סובלת מבעיה אורטופדית חריפה על רקע תאונה, ואף נזקקת למעקב פסיכיאטרי, כעולה מתסקיר שירות המבחן. אחד מהילדים סובל מלקות דיבור. הובהר כי מאסר ממושך עלול לפגוע קשות במשפחה, ויש לכך ביטוי נרחב בפניית המחלקה לשירותים חברתיים בעירית ירוחם, משנת 2006. בשל מעורבותו בתיק, נשללה מהנאשם אפשרות לשמש כנהג המוביל סחורות לנמל אשדוד, והוא הועבר לתפקיד של מלגזן באותה חברה. הוא נקלע לחובות על רקע הפסקה חלקית של עבודתו, וצרכי מימון ייצוגו. שירות המבחן מתרשם כי ככלל, התנהגותו של הנאשם נורמטיבית, הוא שירת שירות צבאי, ותפקודו במישורים שונים חיובי, ואין צורך בהתערבות טיפולית. שירות המבחן ממליץ כי ישא בשל"צ בהיקף של 300 שעות, זאת בנוסף לעונש מאסר מותנה.

טיעונים

התביעה מבקשת בטיעונה כי יוטל על כל אחד מהנאשמים מאסר ממשי. צויין כי הפגיעות במתלוננים היו ממשיות, ודוד נושא על גופו צלקת משמעותית בשל פגיעת הסכין. שני המתלוננים היו מאושפזים בשל פציעתם מספר ימים. עוד עלה כי עברו של נאשם 1 אינו תקין. נטען כי מצבו הרפואי הנוכחי אינו חד משמעי, ואינו מצדיק לפטרו ממאסר ממשי. עוד צויין כי חלקו של נאשם1 רב מזה של נאשם 2, ואולם נוכח השימוש שעשה נאשם 2 בסכין, אין מקום להקלה משמעותית בדינו כפי שעתר שירות המבחן.

מנגד טען הסניגור כי המתלוננים מוכרים בירוחם כעבריינים רבי מעללים, והוכח כי הורשעו בעבר מספר פעמים. אילן אף הורשע בעבר בגין עבירת הריגה בגין המתת אסיר, בעת שריצה עונש מאסר בכלא. כאמור, קדמה גם להכאתו של דוד באירוע הראשון פעולה אלימה מצדו בגרימת נזק לרכבו של יאיר; בנוסף עלה, כי שני המתלוננים הגיעו לביתו של יאיר, בשעות אחר הצהריים, ככל הנראה כדי להיפרע מיאיר, ולאחר הגעתו לקיוסק, ביקש אילן, שהינו בעל מומחיות כלשהי בקרב מגע, להכות את יאיר, ובעקבות כך התפתחה האלימות לכדי דקירתם של המתלוננים. עוד צויין כי גם יאיר נדקר במהלך האירוע, ובשל חששו מהמתלוננים עזב את בית החולים בו אושפזו גם המתלוננים, עוד באותו יום. עוד נטען כי יש ליתן משקל מירבי לבעיות הרפואיות של יאיר, וכן לנסיבות האישיות והמשפחתיות של שני הנאשמים, ולהימנע מהטלת מאסר ממשי כפי שהמליץ שירות המבחן .

דיון

לאחרונה, חזר בית המשפט העליון (כב' השופט דנציגר) על הקביעה לפיה-

"קיים אינטרס ציבורי מובהק וחד משמעי בהרתעת היחיד והרתעת הרבים מפני נקיטה בדרך של כוח ואלימות ליישוב מחלוקות וסכסוכים תוך שימוש בנשק קר. המסר שצריך לצאת מבית משפט זה הוא שחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם שימוש בסכין לשם פתרון מחלוקות וסכסוכים. יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד. לפיכך, שעה שנגע האלימות והפרת החוק פושה בחברתנו מן הראוי שידע כל איש ותדע כל אישה כי אם יבחרו בדרך האלימות ייטו בתי המשפט להשית עליהם עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח" (ע"פ 3863/09 מ"י נ. נאסר חסן, ניתן ביום 10.11.2009).

הרשעתם של הנאשמים בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, וחומרת הפגיעה במתלוננים, מצדיקה איפוא, ככלל, הטלת עונשי מאסר ממושכים, כעולה מבקשת התביעה ומפסקי דין שהוצגו על ידה, והעובדה כי הנאשמים היו מצויידים בסכינים, בהם נעשה שימוש מייד עם פרוץ הקטטה, מהווה נסיבה מחמירה מאד.

אכן, אין להקל ראש בטענות ההגנה לעניין חלקם של המתלוננים בליבוי היצרים, ונראה כי הנאשמים חששו מפני המתלוננים, ומעשה התקיפה היה בבחינת "מכת מנע", שנועדה לנטרל סיכון מצידם. עוד עולה כי יהודה, שהתערב בסכסוך בשל פניית אחיו, יאיר, ניסה תחילה להביא את הניצים לידי הבנה, שלא בדרך של שימוש בכוח, ואולם עם הגיעו של אילן למקום, התלהטו הרוחות, והמעשים הגיעו לאן שהגיעו. מהתסקיר הנוגע ליהודה עולה כי "חש כעס" על יאיר שבעטיו מצא עצמו מעורב בעימות עם המתלוננים.

עם זאת עלה, כפי שנקבע בהכרעת הדין, כי ניסיונם העקבי של שני הנאשמים לתאר את המתלוננים כבריונים אלימים ומטילי אימה, היה מגמתי ומוגזם, ועולה כי הנאשמים לא נרתעו כלל מהעימות האלים. צויין בנוסף כי לנאשמים, שניהם חסונים וחזקים, באותם ימים, הייתה עדיפות פיזית על המתלוננים. יהודה העיד כי דוד קטן הקומה, לא היווה כלל עבורו יריב שווה כוחות, והוברר, כי שני המתלוננים סובלים ממגבלות ראיה קשות בלילה ("עיוורון לילה"), ומגבלה זו מצאה את אילן מופתע וחסר יכולת התגוננות ממשית בשלב הראשון והקריטי בו הותקף על ידי יאיר.

דרך ענישתם של הנאשמים מעוררת שאלות לא פשוטות. עולה כי מאז האירוע שהתרחש לפני קרוב לארבע שנים, אין הנאשמים מעורבים בעבירות כלשהן, וכאמור, עברו של יהודה, יליד 1965היה נקי מאז ומתמיד. בחלוף הזמן כשלעצמו, אין כדי להצדיק הפחתה משמעותית ממידת העונש הראוי, ובמיוחד כשלנוכח הנאמר בפני שירות המבחן, ניתן לקבוע כי הנאשמים ניהלו הגנת סרק, בטענם כי אין הם יודעים כלל כיצד נדקרו המתלוננים. עם זאת יש ליתן ביטוי מקל לנאמר בתסקיר לעניין השינוי המפליג והחיובי שחל בהתנהגותו של יאיר, שהרחיק עצמו מדרך עבריינית בשנים שנקפו, והפך להיות איש משפחה מסור. יש גם להניח שיהודה, שהדרך העבריינית זרה לו, לא היה נותן ידו למעשה התקיפה החמור, אלמלא חשש מכוונתם הרעה של המתלוננים, לאחר שאלה הגיעו תחילה לבית אימו בשעה מוקדמת יותר, ולאחר שהחשש לפגיעה ביאיר הפך להיות מוחשי, עם הזעקתו של אילן לקיוסק; יהודה ניסה כאמור, בשלב הראשון, וללא הצלחה, להרגיע את הרוחות.

מצבו הרפואי של יאיר הינו שיקול נוסף – משקלו כבד מהשיקולים האחרים – שיש בו כדי להשפיע בסופו של דבר, על מידת העונש. אכן, לא קיימת קביעה רפואית חד משמעית ונחרצת – מעבר לחוות דעתו של ד"ר בולוס - כי יאיר חולה במחלת ניוון שרירים, שאינה ניתנת עוד לריפוי, וכי זמנו קצוב, כפי שעלה מדבריו של יאיר עצמו בפני שירות המבחן (תסקיר מיום 8.11.2009). ואולם, האבחנות הרפואיות הקיימות, הראיות בדבר מצבו הפיסיולוגי המתדרדר של יאיר עד כדי קביעת נכות, מגבלות ניידות, וחוסר תפקוד ברמה הפשוטה ביותר, ולמותר לציין, גם מראה עיניים והתרשמות בלתי אמצעית מהנאשם, יש בהם כדי להצביע על כך כי המצב הרפואי של יאיר הינו בכי רע, וכי מדובר במצב מתמשך ההולך ומחריף עם הזמן. כאמור, נפטר אביו של הנאשם ממחלת ניוון שרירים, ואח נוסף אובחן כחולה במחלה.

ער אני לכך כי מחלה או נכות, לעיתים גם קשה ומכבידה, אינה מהווה מחסום מפני מאסר ממשי, אם הנסיבות מצדיקות זאת, וניתן להעניק טיפול רפואי בין כותלי בית הסוהר (ראו בעניין זה, ע"פ 11445/05 רוט נ.מ"י , ניתן ביום 22.6.2006; ע"פ 635/05 אמגד דענא נ. מ"י, ניתן ביום 26.11.2007). עם זאת נקבע כי למצב הרפואי מקום נכבד בשיקולי הענישה, ו"אין ספק כי מצבו הבריאותי של נאשם הינו שיקול משמעותי בעת גזירת עונשו ולעיתים יש בו אף כדי להצדיק הימנעות משליחתו למאסר מקום בו העבירה שביצע מצדיקה דרך כלל מאסר כאמור, ואולם, אין המדובר בשיקול היחידי, מה גם שדרך כלל ההנחה היא כי הנאשם יוכל לקבל את הטיפול לו יזדקק גם בין כותלי בית הסוהר" (רע"פ 3740/09 דודי כהן נ. מ"י, ניתן ביום 9.8.2009).

בסופו של יום, לאחר ששוקל אני מכלול הנסיבות האישיות והמשפחתיות של יאיר, תרומתם של המתלוננים להסלמת האירועים, העובדה כי למרבית המזל לא נגרמו למתלוננים פגיעות בלתי הפיכות, ולנוכח מצבו הרפואי של יאיר, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להימנע מכליאתו של יאיר. לא אכחד כי ביסוד מסקנתי זו עמדו גם שיקולי חמלה, לפנים משורת הדין, ולא סברתי כי מן ההכרח יהיה להורות על כליאתו של יאיר, שעה שהוא נאבק במחלתו, במלחמה יומיומית ומתקשה ממש לעמוד על רגליו, ומשסביר להניח כי איכות חייו ויכולת הריפוי וההתמודדות שלו עם מחלתו, ייפגעו בצורה אנושה עוד יותר אם ייאסר לתקופה משמעותית, כפי שדרשה התביעה.

כאמור, המצב הרפואי אינו בבחינת שיקול יחיד, והוא נוסף על השיקולים האחרים שצויינו.

מטיל אני לפיכך על נאשם 1- 24 חודשי מאסר מותנים לשלוש שנים שלא יעבור כל עבירת פשע הכרוכה בשימוש באלימות. הנאשם ישא בתשלום פיצויים לאילן בוסקילה בסך של 25,000 ₪.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

באשר לנאשם 2 – הרי שלנוכח ההימנעות ממאסרו הממשי של נאשם 1, והנסיבות הקשורות בנאשם 2, כפי שפורט לעיל, מבקש אני לשקול אפשרות להטלת מאסר על נאשם זה, בדרך של עבודות שירות, וזאת בלא לטעת בשלב זה מסמרות בעניין. הממונה יעביר חוות דעתו בעניינו של נאשם 2 לקראת מועד הדיון הנקבע ליום 23.12.2009 שעה 13:00.

ניתן ליצור קשר עם הנאשם באמצעות טלפון של ב"כ הנאשם, עו"ד אורי בן נתן- 7522693-03 פקס: 6132556-03.

העתק ההחלטה יועבר ע"י המזכירות לממונה על עבודות השירות.

ניתן היום ט' בכסלו, תש"ע (26 בנובמבר 2009) במעמד הצדדים.

_______________

י. צלקובניק - שופט



מעורבים
תובע: פרקליטות מחוז דרום-פלילי
נתבע: עזרן יאיר
שופט :
עורכי דין: עו"ד בן נתן אורי