ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גוטמן יהודה נגד בית המשפט העליו :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

עב 001975/08

בפני:

כב' הרשמת דורית פיינשטיין

18/11/2009

בעניין:

גוטמן יהודה

תובע

נ ג ד

בית המשפט העליון

על-ידי

פרקליטות מחוז ירושלים-אזרחי

נתבע

החלטה

בהחלטה זו עומדת להכרעה השאלה האם קלטות של שיחות שקיים התובע, לאחר סיום עבודתו בבית המשפט העליון, הינן חסויות.

ההליכים בתיק וטענות הצדדים:

התובע היה סטודנט ללימודי משפטים, ובמהלך תקופת לימודיו עבד בבית המשפט העליון מספר ימים, שנפרשו על פני כמה שבועות. בגין תקופת עבודה זו הגיש התובע לבית הדין תביעה להשבה לעבודה ופיצויי בגין אפליה, הפרת חוזה ועגמת נפש ובסך הכל עומדת תביעתו על 100,000 ש"ח.

במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק טען התובע כי בידו קלטות אך אין הוא חייב לגלותן. טענות התובע הן שהקלטות הינן בגדר מסמכים שהוכנו לצורך המשפט ועל כן הינן חסויות. בנוסף טוען התובע שיש לדחות את גילוי הקלטות לשלב ההוכחות, והיה אם יתברר כי הוכנו שלא לצורכי המשפט, יוכל בית הדין לקבוע כי אינן קבילות.

בית המשפט העליון, באמצעות הפרקליטות מתנגד לטענות אלו, ומפנה בעיקרו לכך ש"הלכת סויסה", המתירה דחייה של העיון בחומר הראיות, לא חלה על מקרה זה.

דיון והכרעה:

נפתח ונציין בפתח הדברים כי טוב היה אם התובע היה שוקל כיצד לנהל את תביעתו ביעילות, ובוחן אלו טענות ראוי להעלות ואלו לא, שכן אין ממש בהתנגדות התובע לאפשר לנתבע לעיין בקלטות.התובע מערב בטענותיו בין חיסיון הנובע מיחסי עורך דין לקוח לבין דחיית מועד לעיון במסמכים המצויים בידי צד אחד בלבד. כך או כך , שתי טענות אלו דינן להדחות וזאת מכל הטעמים הבאים:

א. הטענה כי ראיה הינה חסויה לא יכולה לחיות בצוותא חדא עם הטענה כי יש לגלות את הראיה רק בשלב החקירה הנגדית. המשמעות של ראיה חסויה הינה, כי לא יעשה שימוש בראיה זו כלל במסגרת ההליך המשפטי, ולא כי הראיה תוצג בשלב מאוחר יותר בהליך.

כפי שציינה כב' השופטת ג'דעון בענין בש"א 18844/05 שירותי בריאות כללית נ' רחל ניני:

"להבדיל מבקשת דחיית הגילוי הנשענת על ההנחה שהראיה הינה מחוייבת גילוי, נקודת המוצא בטענת חיסיון היא שהראית שבמחלוקת אינה ברת גילוי, משכך, אין שתי טענות אלה יכולות לנוע על ציר אחד...

החיסיון עליו מדובר (חסיון בין עו"ד ללקוח –ד.פ. ) הינו חיסיון מוחלט, והוא מכוון, למיטב הבנתי, למסמכים שבעל דין ערך, אסף והכין לצורך ניהול משפטו מבלי שתהיה לו כוונה לחשוף אותם בפני יריבו בעתיד, או לעשות בהם שימוש ראייתי במשפט...

אם כן, בבקשתו להכריז על מסמך כחסוי, טמונה הצהרתו של בעל הדין, במפורש או מכללא, שאין הוא מתכוון לגלות מסמך זה או לעשות בו כל שימוש ראייתי במשפט..."

בעניינו התובע גם טוען כי חל על הקלטות חיסיון מוחלט וגם טוען כי בכוונתו לגלות את המסמכים בעת שמיעת הראיות. טענות אלו בבסיסן ובמהותן סותרות זו את זו.

ב. האם הקלטות הינן בגדר מסמכים שהוכנו לצורכי המשפט ועל כן הינן חסויות:

סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א 1971 , מסדיר את החיסיון הנובע מיחסי עורך דין לקוח וקובע כי:

"(א) דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עורך דין או עובד של עורך הדין. "

בעניינו נפלה שגגה בפני התובע, שכן הוא אינו מיוצג על ידי עורך דין כלל, ואילו

"הטעם לקיומו של החסיון נעוץ בעניין שיש לציבור להבטיח שכל בעל דין - הן במשפט הפלילי והן במפשט האזרחי – יוכל להיוועץ בעורך דינו באופן חופשי וגלוי מבלי לחשוש שהדברים שיוחלפו ביניהם, ובמיוחד דבריו שלו, יהיו לו לרועץ" ( י. קדמי, על הראיות, חלק שני עמ' 922).

מכאן שהחסיון אינו חל בעניינו של התובע. למעלה מן הצורך נדגיש ונציין כי אף אם היה עורך דינו של התובע מקיים את השיחות עם עובדי הנתבע, ומקליט אותם, לא היו הקלטות אלו בגדר מסמכים שחל עליהם חיסיון עורך דין - לקוח. החיסיון דנן חל רק על אותם דברים שהוחלפו בין עורך הדין ללקוחו במסגרת של מתן שירות משפטי ומקצועי. (ע"א 44/61 רובינשטיין נ' מפעלי טכסטיל נצרת, טו 1601). התכתבות של עורך דין עם צד ג' או שיחה מוקלטת בין עורך דין לצד שלישי, אינה חוסה בצל חסיון זה, אלא אם הצד השלישי הוא שלוח של עורך הדין ופועל מטעמו, לשם מתן שירות מקצועי ללקוח. ( ראה י. קדמי, שם עמ' 951).

בעניינו על כן לא חל חיסיון זה ודין טענות התובע בעניין להדחות.

ב. האם יש לדחות במקרה זה את העיון במסמכים עד לחקירה הנגדית של עדי הנתבעת:

התובע טוען כי יש לדחות את מועד העיון במסמכים וזאת היות ומדובר בהליך שגרתי שמתבצע כדבר שביום יום בתיקי חברות ביטוח. עוד טוען התובע כי עובדי הנתבע שהוקלטו "יהיו חשופים להתנכלות" כאשר תיחשף ההקלטה.

גם טענות אלו דינן להדחות.

" נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט היא גילוי מרבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת" (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, סיגא הוצאה לאור בע"מ, עמ' 162).

הלכת סויסה (רע"א 4229/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח, פ"ד נה(1)515) קבעה את התנאים הייחודיים לחריגה מן הכלל המשפטי הברור המחייב ניהול הליכים משפטיים בקלפים גלויים.

" לאחר שסקרתי את כל השיקולים לכאן ולכאן נראה לי שאפשר לנסח את ההלכה כדלקמן:

....

....

(ב) רשאי בית המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את המבקש לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת.

(ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור יתן בית המשפט את דעתו למחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי הטענות ולשאר נסיבות העניין; יש להניח שהוא יטה יותר לעשות שימוש בשיקול דעת זה כשמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה, מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות.

(ד) במקרה המתאים רשאי בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב התביעה לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת;

(ה) החלטת בית המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול דעתו, ובית המשפט לערעורים לא יטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים. "

לאחר שהאזנתי לקלטת ובחנתי את התמלול שהוגש על ידי התובע אני קובעת כי אין כל סיבה למנוע מהנתבע להאזין לקלטות. הנתבע פירט את גירסתו בכתב ההגנה ואין בהקלטה של עובד זה או אחר שלו, כדי לסתור את הגירסה או ליצור תשתית ראייתית לחשש כי בית המשפט העליון ישבש את ההליכים נגדו. גם הטענה כאילו יתנכלו לעובד אין לה על מה לסמוך מה גם שספק אם ההקלטה סותרת את גרסת הנתבע באופן שרלבנטי כלל למחלוקות שבתיק.

לפיכך הבקשה כי מועד העיון בקלטות ידחה נדחית, והתובע ימציא לידי הנתבע את ההקלטות בליווי התמליל שנערך על ידו, תוך 14 יום.

התובע ישא בהוצאות הנתבע בגין בקשה זו בסך 750 ₪. תשלום ההוצאות נדחה לסיום ההליך, אך אינו תלוי בתוצאות, וזאת בשל טענות התובע בדבר מצבו הכלכלי הדחוק.

בית הדין שב וממליץ לתובע להסתייע בייעוץ משפטי ולבחון את טענותיו וסיכוייהן.

התיק העיקרי יועבר לשופט לקביעת המשך הליכים.

ניתנה היום א' בכסלו, תש"ע (18 בנובמבר 2009) במעמד הצדדים

דורית פיינשטיין, רשמת



מעורבים
תובע: גוטמן יהודה
נתבע: בית המשפט העליון
שופט :
עורכי דין: פרקליטות מחוז ירושלים-אזרחי