ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חילף נגד מ"י פמח במש-ש. חיפה-"ת 5810-07 :

8

בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה

בש 002978/08

בפני:

כב' השופטת ת. שרון-נתנאל

תאריך:

17/07/2008

בעניין:

חילף סלים, ת"ז 55753461

ע"י ב"כ עו"ד

תמי אולמן

העורר

- נ ג ד -

מדינת ישראל

ע" ב"כ

פרקליטות מחוז חיפה

המשיבה

נוכחים:

ב"כ העורר – עו"ד יעקב שלומוביץ

העורר בעצמו (ע"י הליווי)

ב"כ המשיבה – עו"ד תומר נגולה

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה מיום 2.7.08 (כבוד ס. הנשיא השופטת רחל חוזה), לפיה קיבל בימ"ש קמא בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר, אשר הוגשה ע"י העורר בת.פ. 2575/07 (להלן: "האישום הראשון"), וכן בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו בכתב אישום נוסף אשר הוגש נגדו בת.פ. 08-06-7075 (בקשות אשר נשמעו במאוחד), והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

האישומים וההליכים:

1. בכתב האישום הראשון הואשם העורר בתשעה אישומים, שעיקרם זיוף ומרמה, הכוללים עבירות שונות - זיוף בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1984 (להלן: "חוק העונשין"), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, נסיון לשידול להשמיד ראיה, עבירה לפי סעיף 242+33 לחוק העונשין, שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, ואחסנת מידע כוזב, עבירה לפי סעיף 3(א)(1) לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995.

העורר ביצע, לכאורה, חלק מהעבירות המיוחסות לו בשיתוף פעולה עם אחרים ופעל, בין היתר, ע"י זיוף (באמצעות מחשב), של מסמכים שונים - שוברי תשלום מע"מ, חותמות בנק הדאר, תשלומים למל"ל לשם שחרור רכב מעיקול במרמה, רשיונות נהיגה זמניים, תעודת ביטוח חובה ותשלומים עבורם (אותם מסר לאחרים על מנת שיעשו בהם שימוש), הודעות תשלום לבזק וקבלת חיבור קו טלפון באמצעות כך וכן המחאות של בנק הפועלים. מסמכים מזויפים אלה אחסן העורר במחשבו.

2. עם הגשת כתב האישום הראשון ביקשה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

בדיון שהתקיים, ביום 18.12.07, בבית משפט השלום בחיפה (בפני ס. הנשיא, כבוד השופט הבר), לא טענה ב"כ העורר כנגד ראיות לכאורה או כנגד עילת מעצר ובחרה לרכז טיעוניה בחלופת מעצר.

3. בימ"ש קמא החליט לשחרר את העורר בתנאים מגבילים, שבבסיסם חלופת מעצר – "מעצר בית" מלא, בדירה בנצרת (להלן: "הדירה"), בצירוף איזוק אלקטרוני בפיקוח שני מפקחים ושתי אחיותיו, כמלוות, לצורך יציאתו מהבית. כמו נאסרה הכנסת מחשב לדירה, נקבעו ערבויות, צו עיכוב יציאה מהארץ והפקדת דרכון (להלן: "החלטת השחרור").

4. ביום 19.6.08 הוגש לבימ"ש השלום כתב אישום נוסף (ת.פ. 08-06-7075), המיייחס לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הדחה בחקירה והפרת הוראה חוקית (להלן: "כתב האישום השני").

כתב האישום השני מייחס לעורר קבלה במרמה של בעלות על מקרקעין וסך של 60,000 ₪ וכן יצירת קשר עם הגב' פולינה יגודייב (להלן: "פולינה"), אשר היתה בעלים של 1/3 מהמקרקעין הנ"ל, על מנת להתגונן, במרמה כנגד תביעה אשר הוגשה נגד פולינה בת.א. 170/04 בביהמ"ש המחוזי בחיפה (להלן: "התביעה האזרחית").

בכתב האישום השני נטען, כי בחודש מרץ 2003 קשרו העורר ופולינה קשר, להתגונן במרמה בתביעה האזרחית, ובמסגרת זו נחתם ע"י פולינה תצהיר שקרי, אשר הוכן והוגש לביהמ"ש, ביום 28.5.08, ע"י עו"ד שאליו הפנה העורר את פולינה. העורר הוא זה אשר שילם, על פי הנטען, את שכרו של עוה"ד (להלן: "פרשת פולינה").

כן מייחס כתב האישום השני, לעורר, שני מקרים שבהם הפר העורר את תנאי "מעצר הבית", אשר נקבעו ע"י ביהמ"ש במסגרת האישום הראשון.

5. ביום 3.2.08 הגישה המדינה בקשה לתיקון כתב האישום הראשון, ע"י הוספת שני אישומים בעבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עדות שקר והדחה בעדות, המתייחסים לפרשת פולינה, בהם מואשם העורר, בין היתר, בזיוף מסמכים בנסיבות מחמירות ובעדות שקר.

6. עם הגשת כתב האישום השני, הגישה המדינה הגישה בקשה למעצר עד תום ההליכים. כמו כן הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטת השחרור, לאור הבקשה להוספת שני האישומים הנוספים לכתב האישום הראשון (להלן: "האישומים הנוספים").

שתי הבקשות אוחדו ונדונו, ביום 2.7.08, בפני כבוד ס. הנשיא, השופטת רחל חוזה.

החלטת בימ"ש קמא:

7. בימ"ש קמא, ניתח את הראיות אשר בתיק החקירה וקבע, כי אין ראיות ישירות לכך שהעורר הדיח את פולינה למסור תצהיר שקרי, אולם הראיות בתיק החקירה "משתלבות יחד ומובילות לכלל מסקנה הגיונית אחת לפיה המשיב [העורר] הוא זה שהניע את פולינה למסור תצהיר שקרי".

8. באשר להפרות "מעצר הבית" סבר בימ"ש קמא, כי אין ראיות חד-משמעיות לכאוריות להוכחת העבירות של הפרת הוראה חוקית, וכי אף לו היו קיימות ראיות כאלה, הרי מדובר בהפרות שאינן בוטות, אלא טכניות, ואין הן מהוות נסיבות המצדיקות שינוי החלטת השחרור.

9. מנגד, סבר בימ"ש קמא, כי שני האישומים הנוספים מצדיקים מעצרו של העורר עד תום ההליכים, מאחר שהעבירות הכלולות בהם בוצעו בעוד העורר נמצא ב"מעצר בית".

בימ"ש קמא קבע, כי בשל כך קיים חשש כבד לשיבוש הליכי משפט מצד המשיב ומסוכנותו גבוהה לציבור.

גם כתב האישום הנוסף הצדיק, לדעת בימ"ש קמא, את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, באשר עבירות אלה בוצעו, לכאורה, בעוד העורר משוחרר בתנאים.

10. לאור כך, קבע בימ"ש קמא, כי קיימת מסוכנות רבה, מעורר, כלפי הציבור וכי קיים חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט, ולפיכך הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

טיעוני העורר:

11. ב"כ העורר חולקת על קיומן של ראיות לכאורה, הן באשר למיוחס לעורר בשני האישומים הנוספים והן באשר למיוחס לו בכתב האישום השני.

הסנגורית המלומדת אינה חולקת על כך שהעורר פנה לעוה"ד על מנת שייצג את פולינה ואף שילם את שכר טרחתו, אולם לטענתה, הוא עשה זאת בשל אינטרס לגיטימי להגן על זכויותיו במקרקעין.

בנוגע לעבירות של הפרת הוראה חוקית טוענת הסנגורית, כי מדובר בהפרות טכניות, בלתי משמעותיות.

12. כן טוענת ב"כ העורר, כי העובדה שהמשטרה עצרה את העורר רק ביום 15.6.08 בעוד שהודעותיה של פולינה נגבו עוד ביום 3.6.08 מצביעה על כך שהמשטרה עצמה סברה שאין העורר מסוכן לציבור.

עוד היא טוענת, כי המדינה נוהגת איפה ואיפה כאשר עצרה את העורר ולא עצרה את פולינה על אף שהיא הודתה שמסרה תצהיר כוזב.

לטענתה, העורר הינו צד מעונין בתביעה האזרחית, לאור ההסכם לפיו הועברו זכויות פולינה במקרקעין אליו, כי זכותו להגן על זכויותיו אלה במסגרת התיק האזרחי, וכי לצורך כך היה עליו להיפגש עם עוה"ד. ב"כ העורר מדגישה שהעורר לא יצר שום קשר עם פולינה אלא פעל באמצעות עוה"ד.

13. לדבריה, בית משפט קמא לא נתן די משקל לכך שעברו הפלילי של העורר איננו מכביד ואף לא לנסיבות המקרה ולנסיבותיו האישיות של העורר, ואף לא בחן, עניינית, את חלופת המעצר, לגופה.

הסנגורית טוענת עוד, כי העורר סבור שהחוקרים רודפים אחריו באופן אישי מאחר שאמר שבדעתו להגיש תלונה נגד אחד מהם ואותו אחד הוא זה אשר מניע את גלגלי החקירה.

14. לפיכך, מבקשת היא לשחררו לחלופת המעצר אשר הוצעה בבית משפט קמא ולחלופין להורות על תסקיר מעצר כדי לבדוק חלופה אחרת.

טיעוני המדינה:

15. המדינה מצביעה על כך, שעוד בערר על החלטת השחרור קבע בית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערר, כי הוא עושה כן לא בלי היסוסים, וכי אפשר שלו היה יושב כערכאה ראשונה היה נעתר לבקשה ומורה על מעצרו של העורר.

ב"כ המדינה מדגיש את חומרתן של העבירות המיוחסות לעורר באישומים הנוספים ובכתב האישום השני, המצביעים, לטענתו, על מסוכנות העורר לציבור וטוען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחתם.

לטענתו, לאור האישומים הנוספים, אשר נעברו ע"י העורר בעודו משוחרר לחלופת מעצר, אין בית המשפט יכול לתת אמון בעורר.

16. מוסיף ב"כ המדינה וטוען, כי טעה בית משפט קמא בקבעו שהפרות תנאי השחרור אינן הפרות מהותיות, אלא טכניות בקבעו כי אין די ראיות להוכחתן. לטענתו ניצל העורר את יציאותיו מהדירה לקידום ענייניו הבלתי כשרים, ובעניין זה מפנה הוא להודעותיו של עו"ד שלום אלון, המציין כי העורר הגיע למשרדו לקידום פרשת פולינה.

לדברי ב"כ המדינה, העובדה שהעורר יצא ללא המלוות, שנקבעו על ידי בית משפט קמא בהחלטת השחרור, כפי שעולה מהודעות שנגבו ממלוות אלה, מצביעה שלא ניתן ליתן בו אמון, שלא ינצל את היותו משוחרר לצורך ביצוע עבירות נוספות או לצורך התחמקות מהליכי שפיטה.

17. באשר לטענת ההפליה בין העורר לבין פולינה טוען ב"כ המדינה כי המעשים המיוחסים לעורר נוגעים לפרשיות רבות ואף בפרשיה שבה מעורבת פולינה העורר הוא הדומיננטי.

לטענתו, אין חלופת מעצר אשר תוכל לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר. בעניין זה מפנה הוא לתסקיר קצין מבחן מיום 2.12.07, אשר קבע שקיים סיכון גבוה להישנות מעשים בלתי חוקיים וקיים קושי להפנים קביעות משפטיות המגבילות את תנועותיו.

דיון והחלטה:

18. סבורתני שאין כל מקום להתערב בהחלטה המפורטת והמנומקת של בית משפט קמא.

לא אפרט שוב את המעשים המיוחסים לעורר. אלה פורטו דיים, באמור לעיל. די אם אומר כי עיינתי בתיק החקירה ונוכחתי לדעת כי אכן קיימות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעה ולמעשה בנוגע לרוב העבירות שבהן מואשם העורר גם הסנגורית אינה חולקת על כך.

19. הגם שדי בנימוקי בימ"ש קמא כדי שאדחה את הערר, אעיר, כי בשונה מדעתו של בית משפט קמא, סבורה אני שקיימות ראיות לכאורה גם לעניין ההפרות של החלטת השחרור, המיוחסות לעורר, ודי להסתמך, לעניין זה, על הודעותיהן של אחיותיו של העורר אשר מונו כמפקחות עליו, אשר מודות במפורש (כפי שנכתב גם ע"י בימ"ש קמא), כי הן לא ליוו את העורר למשרדו של עוה"ד שאליו הלך העורר, תוך שהוא מנצל "חלון" שנפתח לו לצורך אחר.

כמו כן ספק בעיניי אם ניתן לומר שמדובר בהפרות טכניות וזאת - הן לאור כך שמדובר בשתי הפרות והן לאור כך, שעולה מחומר הראיות כי לפחות הפרה אחת נוצלה על ידי העורר כדי לקדם את עניינו בפרשת פולינה, לגביה הוגש נגדו כתב אישום.

20. סבורה אני כי גם בנוגע לפרשת פולינה קיימות ראיות לכאורה. אמנם, זכותו של אדם לקדם הגשת כתב הגנה, תצהירים וכיוצא בזה בתביעה אזרחית בה יש לו עניין לגיטימי, אולם אין הוא רשאי לעשות זאת באמצעים בלתי לגיטימיים, כפי שנראה, לכאורה, שהעורר עשה במקרה זה.

21. בנסיבות אלה, כאשר העורר ניצל לכאורה, את עובדת שחרורו, לביצוע עבירות חמורות נוספות, עבירות אשר נגועות בזיוף ובמירמה ולאור כך, שלמרות החלטת בית משפט קמא האוסרת על הכנסת מחשב לדירה, עשה העורר שימוש במחשב לצורך ביצוע העבירות, ברי כי לא ניתן לתת בו אמון.

אף אני סבורה, כפי שסבר בית משפט קמא, כי העורר ניצל לרעה את שחרורו וראוי להביא, בעניין זה, את דברי בית משפט קמא, כלשונם. וכך אמר בימ"ש קמא:

"העבירות אותן ממשיך ומבצע המשיב לכאורה, נעשו בשיטתיות ובקלות על ידו, אף ממקום מעצר הבית בו הוא שוהה ומתאפיינות בתחכום רב, כאשר הינו נעזר בשירותיהם של עורכי דין ככלי בידיו להמשיך במימוש הקשרים לביצוע התרמיות".

"התנהלות זו של המשיב מצביעה על כך שהוא מזמזל בהחלטה שיפוטית שניתנה כדין, מועל באמון שניתן בו על ידי בית המשפט כי לא יפר תנאי שחרורו ובוודאי שלא על ידי המשך ביצוען של עבירות חדשות. התנהגותו מצביעה על כך שאין מורא הדין עליו".

סומכת אני ידיי על דברים אלה וברי, כי, בנסיבות אלה, אכן, לא ניתן לתת אמון בעורר.

22. כפי שנפסק, לא אחת, שחרורו של נאשם לחלופת מעצר מתבסס על יכולתו של ביהמ"ש ליתן בו אמון. ראו, למשל, בש"פ 1352/07 פאחל נ' מדינת ישראל (22.2.07); בש"פ 4574/07 מדינת ישראל נ' אבוקיעאן (28.5.07); בש"פ 2829/08 סוסן נ' מדינת ישראל (8.4.08).

משהפר העורר את תנאי שחרורו לחלופת מעצר ומשהובהר כי, בין היתר בשל מעשיו בתקופה זו לא ניתן לתת בו אמון, אין מקום לחלופת מעצר אחרת, ואין מקום להזמנת תסקיר שירות המבחן.

23. אשר על כן, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום י"ד בתמוז, תשס"ח (17 ביולי 2008) במעמד ב"כ הצדדים והמבקש.

ת. שרון-נתנאל, שופטת

דיאנה א'