ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סמירה הרצל נגד בטוח לאומי-סניף :


בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

בל 002067/08

בפני:

כבוד השופטת חנה טרכטינגוט

09/11/2009

בעניין:

סמירה הרצל

ע"י ב"כ

עו"ד גולן נירה

המערער

נ ג ד

בטוח לאומי-סניף תל-אביב

ע"י ב"כ

עו"ד דלית מילוא

המשיב

פסק - דין

1. זוהי הפעם השלישית שענינו של המערער מובא לפתחו של בית הדין בקשר עם החלטת הועדה לעררים בענינו.

2. אלה העובדות –

א. המערער לקה באוטם שריר ביום 14.9.00, אשר הוכר כפגיעה בעבודה.

ב. ועדה לעררים מיום 8.3.07 קבעה למערער 10% נכות לפי סעיף 9 (1) (ג) 1.

ג. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בתיק ב.ל. 3732/07.

בהסכמת המשיב ניתן פסק דין (להלן- פסק הדין הראשון) לפיו:

"ענינו של המערער יוחזר לועדה לעררים על מנת שתשקול שוב את עמדתה לגבי שיעור הנכות בגין הלב לאור קביעתה כי בעקבות האוטם, תפקוד הלב מופחת במידה קלה וכן לנושא הנכות הזמנית לתקופה שמיום 1.3.01 עד 15.3.01, כמצוות תקנה 9 (1) ב' וכן תשקול הענקת נכות בגין הצלקות וכן הפגיעה בסרעפת הימנית בשים לב לכך כי אירוע האוטם עצמו, הוכר והניתוח היה פועל יוצא של האוטם".

ד. ועדה לעררים מיום 8.10.07 אשר התכנסה בעקבות פסק הדין הראשון, קבעה כי יש ירידה קלה בתנועה של המחיצה אך מאחר ומדובר בחולה לאחר ניתוח מעקפים המעוות את תנועת המחיצה, אין כאן ביטוי לנזק.

הנכויות בקשר עם הצלקת והסרעפת אומנם נובעות מהצורך בניתוח מעקפים, אלא שהניתוח לא קשור לאוטם וגם ללא האוטם היתה קמה אצל הנפגע הוראה לניתוח.

הועדה מקבלת את הטענה בדבר טעות בנכות הזמנית אולם, מאחר והתובע קיבל דמי פגיעה עד ליום 28.2.01, לא ניתן לשלם נכות נוספת לתקופה זו ונכותו הינה החל מיום 1.3.01.

ה. על החלטה זו הוגש ערעור נוסף לבית הדין בתיק ב.ל. 6609/07 (להלן- פסק הדין השני). בהסכמת המשיב ניתן פסק דין החוזר על הוראות פסק הדין הראשון וזו לשונו:

"ענינו של המערער יוחזר לועדה לעררים על מנת שתנמק קביעתה לפיה יישמה את סעיף 9 (א) ג' 1 ולא סעיף 1 ג' 2 וכן תנמק את קביעתה בדבר מתן נכות זמנית עד ליום 28.2.01 ולא 15.3.01, לנוכח האמור בסעיף 9 (1) ב'. כן תשקול הענקת נכות בגין הצלקות וכן הפגיעה בסרעפת הימנית, בשים לב לכך כי אירוע האוטם הוכר, והניתוח היה פועל יוצא של האוטם. תשומת לב הועדה מופנית לכך כי בישיבתה מיום 8.3.08 כבר ציינה כי תפקדות הלב מופחת במידה קלה, כפי שנאמר בפסה"ד מיום 26.6.07".

ו. בעקבות פסק הדין השני, התכנסה הועדה לעררים ביום 11.2.08 וקבעה כי מדובר באוטם מזערי ואין כלל פגיעה בכושר התפקוד של הלב. גם באקו לב מיום 30.10.00 לא היתה פגיעה בתפקוד הגלובלי, אלא ירידה בתנועה של המחיצה, תופעה המופיעה לאחר ניתוח מעקפים ברוב החולים ואינה מורידה מתפקוד הלב. לפיכך, הסעיף המתאורים הוא 9 (1) ג' 1.

אשר לקשר בין האוטם לניתוח, קובעת הועדה כי הניתוח היה נדרש לא עקב האוטם מאחר והיתה מחלה של 3 כלים אלא עקב מצב כלי הדם. לו המחלה הקונסטיטוצינלית היתה קלה יותר, יתכן והיה מספק בהרחבה בלבד. הניתוח היה בלתי נמנע בשל חומרת מחלות. הנזק לפרניקוס והצלקת הניתוחית, הם פועל יוצא בלתי נמנע ממחלות הקיימת.

3. טענות המערער –

א. הועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין אלא שימשה כערכאת ערעור על עצמה ועל קביעתה בועדה לעררים מיום 8.3.07 לפיה בעקבות האוטם, תפקוד הלב מופחת בצורה קלה.

ב. קביעת הועדה כי אין פגיעה תפקוד הלב סותרת קביעה זו.

ג. הועדה מיום 8.3.07 קובעת (בניגוד להחלטה מדרג 1) כי אינה מנכה נכות בגין מצב קודם מחמת חוסר תיעוד של תלונות לפני האוטם. קביעת הועדה מושא הדיון כי גם ללא האוטם היתה קיימת הוראה לניתוח, לא מתיישבת עם הקביעה הראשונה.

המערער עותר להחלפת הרכב הועדה.

4. טענות המשיב –

א. הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין והבהירה מדוע ישמה את סעיף 1 (ג) 1 ולא סעיף 1 (ג) 2. הועדה הבהירה כי אין פגיעה בכושר תפקוד הלב ובדיקת אקו לב מצביעה על ירידה בתנועת המחיצה, דבר שאינו פוגע בתפקוד הלב.

ב. האבחנה בין תפקוד המחיצה לבין תפקוד גלובלי של הלב, הוא ענין שברפואה.

ג. הועדה ממרץ 2007 לא קבעה בצורה מפורשת כי קיים תפקוד מופחת של הלב.

ד. אשר לצלקות ולפגיעה בסרעפת, השאלה אם הניתוח הינו תוצאה של האוטם הוא שאלה ברפואה. קביעת הועדה כי ניתוח המעקפים אינו תוצאה של האוטם, הינה קביעה רפואית. הועדה קובעת במפורש כי ניתוח המעקפים נדרש כתוצאה מהמחלה הטרשתית וכלי הדם.

ה. קיים הבדל בין ניכוי מצב קודם לבין קביעת קשר סיבתי בין הניתוח לבין האוטם.

ו. הפרוטוקולים של הועדות הקודמות אינן רלבנטיים.

5. דיון והכרעה

סעיף 9 (1) (ג) למבחני הנכות דן בין היתר בנכות בגין אוטם שריר הלב בתקופה לאחר 6 חודשים מהאוטם. הסעיפים הרלבנטיים לענייננו הם 9 (1) (ג) 1 ו- 9 (1) (ג) 2 שזו לשונם:

"לאחר התקופה הנ"ל יש להעריך בהתאם לדרגה התפקוד הלב –

1. מסוגל לעבודה הרגילה ללא הפרעות וללא הגבלות כלשהן – 10%.

2. מסוגל לעבודה שאנה דורשת מאמץ גופני מיוחד (דרגה תפקודית ראשונה) – 25%".

כבר נפסק כי אופן קביעת דרגת נכות אחר אוטם שריר הלב צריך להקבע כפועל יוצא של דרגת תפקודו של הלב. דרגתו התפקודית של הלב צריכה להקבע על פי הראיות שהוגשו לענין זה לרבות דו"ח צינטור ותוצאות בדיקת אקו דופלר.

6. על פי פסק הדין השני על הועדה היה לנמק את קביעתה לפיה יישמה את סעיף 9 (1) (ג) 1 ולא סעיף 9 (1) (ג) 2.

תשומת לב הועדה הופנתה בפסק הדין לקביעתה בישיבה מיום 8.3.07 כי תפקוד הלב מופחת במידה קלה.

אין לקבל את טענת המשיב כי אין רלבנטיות לקביעות קודמות משמדובר בועדות קודמות באותו הרכב ומשפסק הדין השני הורה לועדה להתייחס לקביעה קודמת מיום 8.3.07 כפי שאף הורה לה פסק הדין הראשון.

אכן הקביעה בדבר הדרגה התפקודית של הלב הינה קביעה רפואית המצויה בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית אלא שקביעת הועדה צריכה להיות ברורה ומובנת אף למשפטן.

הועדה לא מילאה בענין זה את הוראת פסק הדין. הועדה הבהירה מדוע לדעתה אין מדובר בפגיעה בכושר התפקודי של הלב ומדוע אף בממצאי בדיקת האקו אין עדות לפגיעה כזאת, אלא שהועדה לא המתמודדה עם קביתה שלה מיום 8.3.07 לפיה תפקוד הלב מופחת במידה קלה.

קביעת הועדה בדבר הפגיעה במחיצה כפי שעולה מבדיקת האקו, אינה מתיחסת לקביעה שלה שמדובר בתפקוד לב מופחת.

בענין זה לא מילאה הועדה את הוראת פסק הדין.

אינני מקבלת את עמדת המשיב כי קביעת הועדה בענין תפקוד הלב אינה חד משמעית ועל כל פנים, היה עליה להבהיר את קביעתה זו.

7. אשר לקשר הסיבתי בין הצלקת והפגיעה בסרעפת, גם בענין זה הצדק עם המערער. אין חולק כי הצלקת והפגיעה בסרעפת הם פועל יוצא מן הניתוח.

פסק הדין הורה לועדה לשקול הענקת נכות בגין הצלקת והפגיעה בסרעפת בשים לב כי הניתוח היה פועל יוצא של האוטם שהוכר. הועדה קבעה כי גם ללא אוטם היתה קיימת אצל המערער הוראה לניתוח.

בקביעה זו התעלמה הועדה מן העובדה כי הניתוח נעשה בשל הסתבכות השתלת סטנט למערער בעקבות אוטם שריר הלב.

העובדה כי למערער מחלה תורשתית אינה מחייבת מסקנה כי גם ללא האוטם היתה קיימת הוראה לניתוח. משהוראה כזו לא הוכחה ומשהועדה מיום 8.3.07 קבעה כי אינה מורידה מצב קודם מחמת חוסר תיעוד של תלונות לפני האוטם.

8. המערער עותר להחלפת הרכב הועדה.

אכן דרך המלך הינה להחזיק את הענין לאותה ועדה אשר כבר בדקה את המבוטח, אולם לטעמנו מקרה זה משתייך למקרים הנדירים בהם עולה חשש כי הועדה תהא "נעולה" על החלטתה.

הועדה חוזרת על קביעתה שלוש פעמים תוך שאינה מקיימת את הוראת פסק הדין המורה לה לנמק את החלטתה תוך התיחסות לקביעות קודמות.

9. סוף דבר, הערער מתקבל ועניינו של המערער מוחזר לועדה לעררים בהרכב חדש.

משלא התבקש כי הועדה לעררים תדון בעניין מחדש וכי פרוטוקולים של ועדות קודמות לא היו מונחים בפניה, אף אנו לא מורים כך.

המשיב ישלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום י"ז בחשון, תש"ע (4 בנובמבר 2009) בהעדר הצדדים.

__________________

חנה טרכטינגוט, שופטת

קלדנית: תורתי אסתר



מעורבים
תובע: סמירה הרצל
נתבע: בטוח לאומי-סניף תל-אביב
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ