ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד יעקב דוח-א י-ם ת-61500378643 :

1

בתי המשפט

בית משפט לתעבורה ירושלים

ת 012070/08

בפני:

כב' השופט אברהם טננבוים

17/07/2008

בעניין:

מדינת ישראל ע"י לשכת תביעות את"ן י-ם

ע"י ב"כ עו"ד

מארק פרנק

המאשימה

נ ג ד

יעקב הילה

בעצמה

הנאשם

הכרעת דין

1. נגד הגב' יעקב הילה (להלן: "הנאשמת") הוגש כתב האישום (דו"ח) המייחס לה עבירה של הפרעה לתנועה- עבירה בניגוד לתקנה 71(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות").

החלטתי לזכות את הנאשמת מכל אשמה

כן החלטתי כי על המשטרה לשלם לנאשמת פיצויים בסך 300₪ על פי סעיף 80 לחוק העונשין.

2. בקצרה, החלטתי זו היא משום ששוכנעתי שהעבירה נרשמה לנאשמת לא בגלל שעברה על החוק אלא משום שקצינת המשטרה שרשמה לה את הדו"ח כעסה עליה משום שרשמה דו"חות חנייה לאזרחים.

ונפרט.

3. בנסיבות האירוע הנאשמת פעלה כפקחית עירייה עם רכב עירייה באזור מזרח ירושלים. בשלב כלשהו, התקשרו אליה ממוניה והורו לה לעבור לפסגת זאב עקב תלונות אזרחים על חניות בעייתיות. אשר לכן, עברה הנאשמת לפסגת זאב.

4. ע"פ עובדות כתב האישום, ביום 3/11/06, בסמוך לשעה 10:30, החנתה הנאשמת את רכב העירייה ברחוב מאיר גרשון בסמוך לתחנת אוטובוס. בפעולתה זו חסמה הנאשמת נתיב נסיעה ובכך גרמה להפרעה לתנועה.

5. גרסת המאשימה היא כי הנאשמת וגב' חיה שלומית אליהו (להלן: "פקחית 2"), עמדו באופן המסכן את התנועה. המדובר בכביש ראשי בפסגת זאב, בו הפרעה כגון זו המתוארת לעיל, עלולה לסכן חייהם של העוברים ושבים.

6. לטענת המאשימה הנאשמת העמידה רכבה ב"חניה כפולה", אחרי המכוניות החונות ולא במקום מוסדר. לא רק זו, אלא שמכוניות עוברות נאלצו לעקוף את רכב הנאשמת ולהיכנס לנתיב הנגדי. בין העוברים הייתה פקד ש. יעל (להלן: "השוטרת") אשר רשמה את הדו"ח לנאשמת.

7. גרסת ההגנה שונה בתכלית. טענתה של הנאשמת כי רישום הדו"ח ע"י השוטרת נעשה משיקולים זרים. היינו, לדבריה, השוטרת רצתה "לנקום" בה על כך שכפקחית היא רושמת דו"חות באזור מגוריה (של השוטרת). והסיבות לסברה זו יובאו בהמשך.

8. יתר על כן, לדברי הנאשמת לא היה בעמידת רכבה כדי לסכן את התנועה החולפת. לפני העידו הנאשמת ופקחית 2 כי רכבם עמד במפרץ אוטובוסים, זאת כיוון שלא היה מקום חניה באופן שאינו מפריע לתנועה. כמו כן, וע"פ נוהל של העירייה, בזמן שפקחית 2 רשמה דוחו"ת הנאשמת ישבה ברכב מונע ליד מושב הנהג. לטענתה, היו בעבר מקרים של פגיעה ברכב העיריה ולכן ההנחיות הן שלא לעזוב את הרכב.

9. לפנינו מקרה בו קיימות שתי גרסאות שונות בתכלית לאותו האירוע. ברם, לאחר שבחנתי את ראיות התביעה מזה וראיות ההגנה מזה הגעתי למסקנה כי הצדק עם הנאשמת וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

10. ראשית, מתמונות שהוגשו לבית המשפט (מסומנות נ/1 ו- נ/2), התרשמתי כי לא היה בהעמדת הרכב של הנאשמת כדי להפריע לתנועה. הואיל והנאשמת לא חסמה את נתיב הנסיעה לרכבים החולפים. יתרה מזאת, גם אם נאמר שבלית ברירה הנאשמת העמידה את רכבה באופן שחסם את נתיב הנסיעה, עדיין היא נשארה ברכבה ופקחית 2 היא זו שרשמה דוחו"ת. אי לכך בכל רגע נתון יכלה הנאשמת להזיז את הרכב במידה וזה גורם להפרעה לתנועה.

11. לא זו אף זו, התרשמתי גם ממהימנות עדותן של הנאשמת ופקחית 2 כי עשו כל שלאל ידן על מנת להימנע מהעמדת הרכב כפי המתואר בדו"ח. היינו, תחילה, ניסו הן למצוא חנייה מוסדרת באזור. ורק לאחר שלא צלחו בכך העמידו את הרכב במפרץ אוטובוסים ובאופן שממזער ככל שרק ניתן הפרעה וסיכון לתנועה החולפת.

12. דומני כי פירוש נכון של תקנה 71(1) לתק' לא יסווג כל העמדה של רכב בצידי נתיב כמפריע לתנועה. שהרי אם כן, נגזור על ציבור הנהגים גזירה שאין הם יוכלו לעמוד בה.

13. לעניינינו מקובלים עלי דברי כב' השופטת שוורץ בפרשת וייס (ת"ת (נתניה) 9231/04 - מדינת ישראל נ' וייס דרור . תק-של 2005(1), 13655):

"..כל חניה בצד הדרך, יש בה כדי לצמצם את רוחב אותו קטע דרך ולהוות, במידה מסויימת, הפרעה לעוברים בדרך, ואם נפרש את תקנה 71 באופן מרחיב וגורף, נגיע למסקנה קיצונית ואבסורדית, כי לא ניתן כלל לעצור בצידי הדרך ברחובות הארץ.

יש לבחון כל מקרה לגופו, ולא לייחס באופן אוטומטי הפרעה לתנועה, כל אימת, שלכאורה נגרמה סטיית רכב מנתיב הנסיעה הלגיטימי שלו, בשל עמידת רכב אחר בצד הדרך, אלא אם יהיה איסור מפורש וברור לחניה או שמא נגרמה הפרעה של ממש, המסכנת את המשתמשים בדרך....

צרכי התנועה מחייבים התחשבות זה בזה, בתנאי הדרך ובאינטרסים השונים."

14. מעבר לכל אלו, הרי בית המשפט יושב בתוך עמו. בדרך כלל, שוטר הרואה רכב מונע כשנהג יושב ליד ההגה, הרי הוא מורה לנהג לנסוע מהמקום. בדרך כלל הנהג טוען שאיננו מפריע, אך השוטר סובר אחרת והוא המחליט. אך כמעט תמיד אין השוטר רושם מיידית דו"ח בנסיבות אלו והדברים ברורים.

15. שנית, הנאשמת טענה החל מהרגע הראשון כי השוטרת אמרה לה "את רושמת דוחות בפסגת זאב ולכן אני ארשום לך דוח חזרה" (שורה 8 לתלונת הנאשמת ועמ' 7 לפרו' שורות 7-8). טענה זו נתמכת מעדותה של פקחית 2. וכן, מקבלת חיזוק גם בשל העובדה שע"ת 1 מתגוררת במקום בו הנאשמת ופקחית 2 רשמו דוחו"ת. יתכן וטענה זו איננה מדויקת אך אי אפשר להתעלם ממנה.

16. שלישית, יש לנאשמת עדה ומדובר בשתי עדויות מול אחת. אכן, העדה איננה אובייקטיבית משום שהיא עובדת עם הנאשמת אך היא אפשר להתעלם מכך.

17. רביעית, ואולי חשוב מכל. השוטרת משמשת כקצינת כוח אדם ואיננה עובדת במגזר הייעודי. לדבריה, זהו הדו"ח הראשון בחייה ומעולם לא נתנה דו"ח (פר' עמ' 3 שורה 3), אלא שהפעם לטענתה רשמה משום שזו "הפרה בוטה של החוק" (פר' עמ' 3 ש' 3). אינני יכול לקבל זאת. כל נהג/ת רואים עבירות תנועה קשות ורבות. קשה לי להניח שאחרי עשרים שנה של נהיגה דווקא חנייתה של הפקחית ברכב מונע כשיש נהג ברכב, מהווה את העבירה שעליה בדיוק יש לרשום דו"ח.

מכל האמור לעיל נראה כי המסקנה היא שגרסת הנאשמת היא הנכונה.

18. אשר לכן, לסיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהופעתם לפני, ולאור מכלול הנסיבות של המקרה הנדון החלטתי לזכות את הנאשמת מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

19. בנסיבות העניין, התביעה תשלם לנאשמת פיצויים בסך 300₪ על פי סעיף 80 לחוק העונשין. זאת לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה.

המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לצדדים.

512זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתנה בלשכתי בהיעדר הצדדים ובהסכמתם היום יום חמישי 17 יולי 2008.

אברהם נ. טננבוים

שופט תעבורה