ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים נגד בטוח לאומי-סניף ירושלי :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 010474/09

לפני:

כבוד השופטת שדיאור שרה – דן יחיד

08/11/2009

בעניין:

חיים שריתה

ע"י ב"כ עו"ד

בעז ארד

המערערת

נ ג ד

בטוח לאומי-סניף ירושלים

ע"י ב"כ עו"ד

ארז בן דוד

הנתבע

פסק-דין

1. לפני ערעור לפי סעיף 213, 123, 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, על החלטת הועדה לעררים אשר קבעה ביום 8.2.09, כי יש לנכות בגין תחלואה ותאונות קודמות שני שלישים מהנכות שנקבעה בגין פגיעה בעבודה מיום 26.1.05 ובכך נותרה עם נכות צמיתה בשיעור 15% החל מ-1.4.06.

2. הצדדים נשמעו בפני ביום 29.6.09, וניתן פס"ד לאחר הגשת פרו' הועדות, על סמך הנטען במסמכים.

טענות המערערת

  1. נפלו פגמים וטעויות בהחלטתה של הוועדה, המצדיקים ביטול החלטתה.
  2. טעתה הוועדה בכך שלא מילאה אחר הוראות פסק הדין ובכך שהתעלמה מקביעות בית הדין. חלק מהרכבי הועדה חפפו זה את זה ומצביעים על קבעון.
  1. טעתה הוועדה, בכך שניכתה 20% נכות בגין תאונות קודמות ו/או מצב רפואי קודם, בעוד בגין תאונות אלו, שהיו תאונות עבודה לא נקבעה למערערת נכות צמיתה בועדות הרפואיות של המל"ל, וגם לא היה ממצא כזה במסמכי קו"ח.
  2. טעתה הועדה בכך שלא מילאה אחר הוראות בפסק הדין להתייחס בצורה מפורטת ומנומקת לכל אחד ממצאי חוות דעתו של ד"ר סבתו. המערערת טענה כי הועדה לא התייחסה לאמור בחוות דעתו של ד"ר סבתו כדלקמן:

· עובר לתאונה היא תפקדה בעבודתה ובחיי יום יום בצורה סבירה. לאחר התאונה לא היתה מסוגלת לבצע עבודות פשוטות ללא כאב.

· הממצאים ב C.T של עמוד שדרה המותני עובר לתאונה, הראו בלט דיסק L5-S1, אולם לאחר התאונה, נמצאה פריצה עם לחץ משמעותי על השורש השמאלי.

· היה צורך בניתוח להורדת הלחץ על השורש L5 מצד שמאל.

· כיום יש לה קיבוע שמאחה את L5-S1 עם CAGE בין גופי החוליות. עובדה זו מסבירה את המוגבלות בתנועות עמוד השדרה המתני.

  1. טעתה הועדה בכך שלא מילאה אחר הוראות פסק הדין להתייחס בצורה מפורטת ומנומקת, לשינוי המהותי במצבה של המערערת לאחר התאונה. הועדה לא התייחסה לכך שלפני התאונה עבדה המערערת ותפקדה, ואילו לאחר התאונה לא המשיכה לעבוד.

הועדה לא התייחסה לעובדה שלאחר התאונה נזקקה התובעת לניתוח ובוצע קיבוע של החוליות שגרם למוגבלות בגב. הועדה גם לא התייחסה לכך שלפני התאונה היה ממצא של בלט דיסק ולאחרי ממצא של פריצת דיסק עם לחץ משמעותי על השורש.

  1. טעתה הועדה בכך שניכתה 20% נכות בגין תאונות קודמות לאחר שבית הדין קבע מפורשות בהחלטתו הנ"ל כי החלטות הועדות בגין התאונות הקודמות הינן החלטות חלוטות שלא ניתן לחלוק עליהן, ושאין לפיכך לנכות בגין מצב קודם.
  2. טעתה הועדה בכך שניכתה נכות בגין תאונות קודמות לאחר שוועדה רפואית של המל"ל מיום 31.12.01 קבעה כי בבדיקה הקלינית לא נמצאה מגבלה בתנועות הגב או חוסר נוירולוגי, ועדה רפואית של המל"ל מיום 2.11.04 קבעה כי אין מגבלה בתנועה או חוסר נוירולוגי ואין נכות צמיתה.
  3. אין כל טענה של הועדה כי בשלושת החודשים מיום בדיקת הועדה הרפואית לעררים (2.11.04), ועד למועד התאונה (26.1.05), הוחמר מצבה הרפואי של המערערת ולפיכך הועדה היתה מושתקת ומנועה מלטעון כי שני שליש מהנכות נובעת ממצבה הקודם של המערערת. כל עוד לא הראתה הועדה כי חל שינוי לרעה במצבה של המערערת בשלושת החודשים הנ"ל, לא היה מקום לייחס נכות כלשהי למצב רפואי קודם לתאונה.
  4. יש לדחות על הסף התירוצים שהעלתה הועדה בהחלטתה כי "קיימת אפשרות" שבזמן הבדיקה של הועדה היתה הטבה יחסית, וכי יתכן שהמצב הרפואי קשור לחבלות אחרות שהועדה אינה יודעת עליהן. טיעונים חדשים אלו שלא עלו באף אחת מהחלטות הועדות הקודמות, משוללי כל יסוד, ואין להם בסיס בתיקה הרפואי של המערערת.
  5. המערערת תטען כי לא יתכן שהיא תקופח פעמיים, פעם אחת שלא נקבעה לה נכות צמיתה בגין תאונות קודמות, ופעם שנייה כשהועדה ניכתה מנכותה הנוכחית 20% בגין תאונות אלו, כאילו נקבע בהם אף שלא נקבע דבר והן הפכו חלוטות.
  6. הועדה התעלמה מהוראותיו של בית הדין בפסק דינו הנ"ל ולא התייחסה לעובדה כי עד למועד התאונה הנדונה עבדה המערערת כסייעת בחינוך המיוחד, עבודה הכרוכה במאמץ פיזי, וזאת ללא מגבלה, ואילו לאחר התאונה הנדונה, והניתוח שעברה בעקבותיו לא שבה המערערת לעבודה והוצאה לפנסיה מחמת מצבה הבריאותי. יודגש, כי הוועדה הרפואית לעררים לא התייחסה לעובדה זו בהחלטתה החוזרת.
  7. לאור החלטת בית הדין הנכבד בפסק דינו הנ"ל היתה הועדה מנועה מלייחס הנכות שנקבעה לאחר התאונה לתאונות העבודה הקודמות, וזאת בהעדר כל ראיה להחמרה במצבה של המערערת ממועד קביעת הועדה (2.11.09) ועד למועד התאונה הנדונה.
  8. המערערת טענה כי המשיב מנסה לאחוז בחבל בשני קצותיו. מצד אחד המשיב פטר המערערת בלא כלום בתביעת הנכות בגין התאונות מיום 24.10.00 ומיום 31.12.01, ולא שילם לה גמלה בגין תאונות אלו, ומצד שני, זקף המשיב שני שלישים מנכותה הנוכחית של המערערת לחובת תאונות אלו.

טענות המשיב

1. הסיפא של החלטת הועדה קובע שקיים מצב קונסטוטוציוני של חולה מסוים לאו דוקא תאונה כזאת או אחרת היא הגורם הבלעדי לניכוי מצב קודם.

2. הועדה שבדקה את המערערת 3 חודשים לפני התאונה בדקה אותה לצרכי אותה תאונה העבודה הספציפית שם. ובדקה את מצבה הרפואי שנבע מאותה תאונה ספציפית ומאחר וקבעה 0 אחוזי נכות אין זה אומר שלא היה מצב קודם שהרי לא היה מקום לדון בכך.

3. מתיקה הרפואי עובר לתאונה נשוא דיוננו, מצביע על מצב קודם אשר מתחיל בשנת 6.6.96 עם הגבלה בתנועות מותניות עם בלטי דיסק ב C.T והפנייה לרופא תעסוקתי. זה ממשיך בשנת 2003 מאבחון המערערת כסובלת מדיסקופתיה מסמך מיום 26.1.03 , ומסמך נוסף מ 30.12.03 כאבי גב עם הקרנה לרגל ימין. זהו המצב הקודם אשר קינן בגופה של המערערת לפני התאונה נשוא דיוננו וללא כל קשר לתאונות עבודה נוספת ובוודאי שלא התאונה בגינה נבדקה המערערת שלשה חודשים לפני התאונה נשוא דיוננו.

4. להזכיר מדובר בוועדה אשר התכנסה בהרכב אחר אשר לא היתה מושפעת מהחלטות קודמות אשר כבדה את פסק דינה של בית הדין הזה ומילאה אחריו המערערת מלינה על התוצאה ולא הצביעה על כל טעות משפטית אשר נפלה בפעולת הועדה. טענותיה מסתכמות בהשערות אשר אינן מגובות ואינן יכולות לחתור תחת שיקול דעתה הרפואי הבלעדי של הועדה.

5. אין בהחלטת הועדה בכדי לסתור מקביעתו של בית דין נכבד זה ובוודאי שההחלטה של הועדה אשר בדקה את המערערת 3 חודשים לפני התאונה נשוא התיק דנן היא החלטה חלוטה. אין חולק על כך.

6. כפי שציינתי בתחילת דברי אין בתאונה זו בכדי למצות את עברה הרפואי של המערערת.

7. גם ד"ר סבתו טוען שיש מצב קודם , אך הוא טוען שהמצב הקודם פחות.

8. בית הדין אינו מוסמך לדון או לקבוע את נכות המערערת. לטענת המשיב לא נפלה טעות משפטית בעבודת הועדה. לטענתו אין מקום להחזיר את עניינה להרכב אחר או בכלל. אין פה שום קבעון של הוועדה ודרך המלך, אם בכלל, להשיב לאותו הרכב עם הנחיות מתאימות.

הכרעת הדין

1. א. סמכות לקבוע את דרגת הנכות הרפואית של המבוטח ובאיזו מידה הנכות נובעת

מפגיעה נתונה, מכח החוק, לוועדה הרפואית לעררים בלבד, ואין בית-הדין רשאי

להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטה.

ב. יתר על כן נקבע בפסיקת בית הדין הארצי כי בית הדין אינו מוסמך לקבוע את אחוזי הנכות בעצמו גם בשעה שהדברים נהירים על פניהם (עבל ארצי 493/08 המוסד לביטוח לאומי נ' יונה הררי). על כן לא נוכל להעתר לסעד לפיו בית הדין יקבע את אחוזי הנכות.

2. 1. המערערת נפגעה בעבודה כסייעת בבית הספר "ארזים" ביום 26.1.05 (להלן:

"התאונה").

2. עקב הפגיעה בתאונה, הגישה המערערת תביעה למוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכותה.

3. ביום 18.1.06 קבעה וועדה רפואית של המוסד לביטוח כי אין נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

4. המערערת הגישה ערר על קביעת הועדה הרפואית הראשונה.

5. ביום 17.10.06 קבעה ועדה רפואית לעררים כי היא מקבלת את הערר, וקבעה למערערת נכות זמנית בגין הפגיעה בגב מיום 12.2.05 ועד ליום 31.3.06. בנוסף קבעה הועדה הרפואית לעררים נכות צמיתה החל מיום 1.4.06 בשיעור 30% בגין הפגיעה בגב התחתון ואולם ניכתה שני שלישים מהנכות שקבעה בגין מצב קודם, כך שהנכות בגין התאונה הועמדה על שיעור 10% בלבד ובהפעלת תקנה 15, 15% לצמיתות.

6. המערערת הגישה ערר לבית הדין לעבודה בירושלים (ב"ל 12303/06) וביום 19.7.07 ניתנה החלטת בית הדין בה נקבע כדלקמן:

"התיק יוחזר לוועדה לעררים על מנת שתתייחס בצורה מפורטת ומנומקת לחוות דעתו של ד"ר סבתו, ותקבע את נכותה של המערערת. כמו כן תתייחס הוועדה באופן ספציפי גם לטענה כי אין עדות לממצאים קליניים בגב, חרף המחלה הניוונית משנת 2001 ועד התאונה, ועד כמה יש בעובדה זו (ככל שהיא נכונה), כדי להשפיע בשאלת אחוזי הנכות של המערערת."

7. בהתאם לפסק הדין בערעור הראשון הוחזר לוועדה אשר בדקה המערערת בשנית ולא שינתה החלטתה הקודמת. על כך הוגש הערעור השני בב"ל 11841/07 ובפסק דינו של בית הדין לעבודה מיום 29.12.08 נקבע כדלקמן:

"5. לנוכח כל האמור לעיל יש להשיב את העניין לועדה שתשקול שוב את יחוס המצב הקודם אם בכלל היה קיים ואת היקפו.

כמו כן על הועדה לנמק ולהסביר איך מתיישבת קביעתה עם ממצאי ועדות התאונות הקודמות כחצי שנה וכשלושה חודשים לפני תאונה זו בהן לא נמצא כל ממצא של נכות צמיתה וגם ההגבלה הזמנית חלפה לה לבין קביעתה לעצם קיום ממצא למצב קודם. על המוסד להציג בפני הועדה את ממצאי והחלטות הועדות הקודמות כדי שתיתן דעתה לממצאים בהם לרבות הבדיקה הפיזית שבוצעה וממצאיה.

כך גם תתייחס לכל אחד ממצאי ד"ר סבתו בחוו"ד מטעמו לרבות תיפקודה עובר לתאונה שעולה בקנה אחד עם קביעת רופאי הועדות בתאונות הקודמות.

כן תתייחס הועדה לשינוי המהותי במצבה לאחר התאונה נשוא הליך זה.

לא למותר לציין כי משפטית יש לראות בהחלטות הועדות בגין התאונות הקודמות כהחלטות חלוטות שלא ניתן לחלוק עליהן בועדה שהוסמכה לדון בתאונה אחרת."

8. בהתאם לפסק הדין בערעור השני, הוחזר לוועדה אשר בדקה המערערת בשלישית ולא שינתה החלטתה הקודמת, תוך התעלמות מפסק הדין שעניינו משפטי ואינו בשיקול דעתה.

3. מוצאים אנו כי הועדה ונציגיה, אכן הצביעו בהחלטתם על "מקובעות" ולא פעלו על פי הנחיות בית הדין, אלא בניגוד מוחלט להם.

4. על כן יועבר עניינה של המערערת לוועדה בהרכב חדש לחלוטין, שמומחיות הרכבה יהא תואם את פגימותיה ובה לא ישב אף רופא שישב באיזה מהועדות הקודמות.

ועדה זו תפעל על פי הנחיות בית הדין בפסק הדין מיום 29.12.08 בב"ל 11841/07, ותנמק היטב כל ממצא וקביעה.

הנחיות בית הדין יובאו בפניה במפורש.

5. מצאנו כי נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת הוועדה בלוקחה בחשבון נכות קודמת שלא נקבעה בשום מקום ושאינה מבוססת כלל. בנוסף, התעלמה הועדה מהנחיות בית הדין פשוטו כמשמעו, ועל כן דין הערעור להתקבל לעניין החזרה לוועדה בהרכב חדש לחלוטין שבפניה יהיה פסק דין כאמור בסעיף 4 לעיל.

6. הצדדים רשאים לפנות לבית-הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו.

ניתן היום כ"א בחשון, תש"ע (8 בנובמבר 2009) בהעדר הצדדים.

שדיאור שרה, שופטת



מעורבים
תובע: חיים שריתה
נתבע: בטוח לאומי-סניף ירושלים
שופט :
עורכי דין: ארז בן דוד,בעז ארד